הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 10839-02-14

03 אוגוסט 2016
לפני:
כב' השופטת שרון אלקיים

המבקשת/הנתבעת:
אגודת ידי הבלט הקלאסי בישראל
ע"י ב"כ: עו"ד מעיין ויס לוי
-
המשיבים/התובעים:

  1. ברטה (ציונה) ימפולסקי
  2. הלל מרקמן

ע"י ב"כ: עו"ד רפאל יולזרי

החלטה

1. לפני בקשת הנתבעת לסילוק עילות ורכיבי תביעה על הסף בהתאם לתקנות 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. הנתבעת טוענת כי יש לסלק עילות ורכיבי תביעה מחמת העדר סמכות עניינית, איחוד תביעות המשיבים לכתב תביעה אחד, התיישנות, מניעות וחוסר תום לב וניקיון כפיים.

2. רקע עובדתי
א. התובעים ברטה ימפולסקי והלל מרקמן (להלן- התובעים) הגישו תביעה נגד אגודת ידידי הבלט הקלאסי. בתביעתם הם עותרים לסעדים שונים הקשורים בעבודתם במסגרת הבלט, בין היתר החזר הלוואות שנתנו לבלט.
ב. אגודת ידידי הבלט הקלאסי (להלן- הנתבעת או האגודה) הינה עמותה רשומה במסגרתה פועלים בית הספר לבלט קלאסי ולהקת בלט. הנתבעת הוקמה ונוהלה במשך 45 שנה על ידי התובעים.
ג. ביום 22.11.15 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן ובעקבותיו הגישה הנתבעת את הבקשה שבפני. לאחר קבלת תגובת התובעים ותשובה לה, וכן הבהרה לפיה הנתבעת אינה עומדת על בקשתה לסילוק על הסף מחמת היעדר תשלום אגרה כדין, אולם עומדת על יתר הבקשה, אפנה למתן החלטתי. מאחר והבקשה כוללת עניינים שונים, אדון ואכריע להלן בכל רכיב בנפרד.

3. המסגרת הנורמטיבית:
בהתאם לתקנות 44 ו- 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב - 1991, רשאי בית הדין בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות.
כבר נפסק, כי:
"סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר" (דבע מז/1-3 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' רון ורדי ואח' פד"ע יט, 63)

עוד נפסק, כי סעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו, אלא במקרים חריגים (ע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' כהן, ניתן ביום 13.02.08).
כאשר מדובר בבקשה לסילוק של תביעה על הסף, הכלל הינו, שאין בית המשפט בוחן מהם סיכויי התובע להצליח בתביעתו. אפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תביעתו, אם קיים סיכוי כלשהו על פי כתבי הטענות, הנמצאים לפני בית המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו. עם זאת, מכיר הדין בקיומם של מקרים יוצאים מן הכלל בהם יורה על מחיקת התביעה או דחייתה כאשר ברור לו שלא יעלה בידי בעל הדין לקבל את הסעד המבוקש אף יוכיח את כל העובדות המפורטות בכתב תביעתו (ע"ע 734/06 ג'הג'האה נ' מועצה מקומית ערערה, ניתן ביום 24.06.08).

סילוק על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית
4. הנתבעת טוענת כי יש לסלק עילות וסעדים שונים מאחר שהם אינם בסמכות בית הדין שכן עניינם אינו קשור ביחסי עבודה בין הצדדים אלא במערכת הסכמים בין התובעים לנתבעת אשר נבעו מכובעם כמייסדי הנתבעת. אי לכך, טוענת כי יש לסלק את הסעדים - החזר הלוואות, החזר כספים שהופקדו במסגרת הסכם ההבראה, שחרור המשיבים מערבויות לבנקים ו/או לצדדים שלישיים וכן סכומים הנובעים מזכויות נטענות הקשורות לקניין רוחני של התובעת.
5. לעמדת התובעים אין מקום לקבל את הבקשה לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית שעה שכל ההסכמים וההלוואות בגינם מבוקש הסילוק קשורים בהסכמי העבודה של הצדדים ומעוגנים בהם ועל כן נמצאים בסמכותו העניינית של בית הדין.

6. אשר לדעתי ייאמר כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי אין מקום לסילוק התביעה על הסף בגין עילות אלה.
עיון בהסכם ההלוואה מיום 27.3.06 מתייחס למועד פירעון ההלוואה שנתנו התובעים לנתבעת. ההסכם קובע עוד כי כל עוד התובעים ממשיכים לעבוד בעמותה, היא לא תידרש לפירעון ההלוואה בכפוף לעמידתה בהתחייבויות אחרות אולם ככל והתובעים יסיימו עבודתם, אזי תוחזר להם ההלוואה כמשכורת חודשית עד לפירעונה המלא (נספח 7 לכתב התביעה).
דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים שהתובעים העמידו לאורך השנים מכספם האישי לרשות הנתבעת לטובת פעילותה. אולם, בד בבד שררה בין הצדדים מערכת של יחסי עבודה. מכאן, שהשאלה האם יש להכיר בהסכמים שנחתמו לאורך השנים ואשר התנו פירעון הלוואות או החזר הכספים שהעמידו התובעים לרשות הנתבעת בהמשך קיומם של יחסי עבודה הינה שאלה שבתחום סמכותו העניינית של בית דין זה. לאור האמור ובשים לב להלכות הקבועות בעניין סילוק תביעה על הסף הרי שמצאתי כי יש מקום לקיים דיון לגופם של הדברים.

סילוק על הסף מחמת צירוף תובעים בניגוד לדין
7. הנתבעת טוענת כי התביעה מתייחסת לשני תובעים נפרדים כאשר לכל אחד מהם עילות שונות וסעדים שונים הנובעים מתקופות עבודה שונות, תנאי העסקה שונים ונסיבות סיום העסקה שונות. הגשת תביעה מאוחדת פוגעת ביכולתה של הנתבעת להבין את הטענות אותן מפנה כל אחד מהתובעים נגדה, על מה נסמכת התביעה ועוד. על כן יש מקום לסלק את התביעה או לחלופין לפצלה לשתי תביעות נפרדות או למתן פרטים של כל תובע ביחס לטענותיו והעילות והסעדים המתבקשים בגינם.

8. התובעים טוענים כי כתב התביעה הוגש במאוחד מאחר שמדובר במסכת עובדתית זהה ו ישנה שונות מינורית בין העילות והסעדים הנתבעים. הגשת כתב התביעה המאוחד מאפשר הצגת התמונה בשלמותה, חוסך זמן שיפוטי יקר ויעיל גם לנתבעת ועל כן יש לדחות גם חלק זה של בקשתה.

9. אשר לדעתי ייאמר כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכתב התביעה המתוקן, שוכנעתי כי אין מקום לדחות את התביעה על הסף בגין הגשת התביעה המאוחדת.

10. אכן, כעמדת הנתבעת קובעת תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, כי כתב תביעה צריך לכלול, בין היתר, את שוויה המשוער של התובענה. זאת, כשהמטרה היא שהצד הנתבע ידע מראש את גבולות החיוב הכספי שהוא עשוי להתחייב בו.
אולם, עיון בכתב התביעה המתוקן שהוגש ובפירוט רכיבי התביעה מעלה כי התביעה שהוגשה מכומתת כנדרש. אי לכך, אין בידי לקבל את הטענה כי הנתבעת אינה יכולה לדעת את גבולות החשיפה כלפי כל אחד מהתובעים. יש לציין כי העילות המרכזיות שעניינן החזר הלוואות וכספים שהעבירו התובעים לנתבעת, הינן עילות המשותפות לשני התובעים יחדיו, בהיותם זוג נשוי המנהל משק בית משותף ולפיכך הכספים שהעבירו הינם כספים המשותפים לבני הזוג. מכאן, שהסעד הנתבע בהקשר זה הינו סעד משותף. שאר הסעדים עניינם בזכויות סוציאליות שונות המגיעות לתובעים והם מכומתים בהתאם לתקופת עבודתם ולהסכמי העבודה עליהם חתומים הצדדים. זאת, כאשר הסעד בגין פדיון חופשה ובגין פיטורים שלא כדין נתבע רק בגין סיום העסקת התובעת.

11. כללו של דבר, מאחר שעסקינן במסכת עובדתית אחת החלה על יחסי העבודה ומערך ההלוואות בין הצדדים, לא שוכנעתי כי פיצול התביעה לשתי תביעות נפרדות יקדם את היעילות הדיונית אלא דווקא להיפך. זאת, מאחר שאף העדים שיובאו על ידי הצדדים הינם עדים אשר יהיו משותפים לשתי התביעות. לאור האמור, היעילות הדיונית דווקא מחייבת את שמיעת התובענה יחדיו.

סילוק על הסף מחמת התיישנות
12. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את תביעת התובעת לפדיון ימי חופשה לתקופה החורגת משלוש שנים לאור הוראות סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951.
התובעים לא הגיבו עניינית לבקשה זו.

13. אשר לדעתי ייאמר כי מקובלת עלי טענת הנתבעת בהקשר זה ואפרט. סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 קובע כי "תקופת ההתיישנות לכתב תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים". כלומר, ניתן להגיש התביעה בתוך שלוש שנים לאחר ניתוק יחסי העבודה כאשר לפי הוראת סעיף 7 לחוק ניתן לצבור ימי חופשה לכל היותר בגין שלוש שנים.
על פי הפסיקה ניתן לתבוע בגין שלוש שנות צבירה ובנוסף בגין שנת העבודה השוטפת, כלומר העובד רשאי לתבוע במהלך שלוש שנים לאחר ניתוק יחסי העבודה, דמי חופשה בגין ארבע שנות עבודתו האחרונות (ע"ע(ארצי) 547/06 משה כהן נ' ויליאם אנויה, מיום 08.10.2007 פיסקה 10 וההפניות שם).

14. לאור טענת התובעת לפיה פוטרה במאי 2013 הרי שהיא רשאית לתבוע פדיון חופשה בגין הימים שנצברו לזכותה החל מינואר 2009. התביעה בגין יתר הימים, ככל שהייתה כזו, נדחית בזאת.

סילוק על הסף מחמת מניעות
15. הנתבעת טוענת כי יש לסלק את כל הרכיבים הנוגעים לתביעתו של התובע מחמת מניעות שכן הוא חתם על תצהיר במסגרתו הצהיר כי הוא קיבל את כל הזכויות והכספים המגיעים לו בגין תקופת עבודתה וסיומה. חתימתו מהווה הודאת בעל דין ועל כן יש לסלק את תביעתו על הסף.

16. התובעים טוענים כי חתימת התובע על כתב ויתור אינה יכולה לשלול ממנו זכויות המגיעות לו מכוח החוק. זאת ועוד, לתובע התברר בשלב מאוחר יותר כי לא שולמו לו הכספים המגיעים לו ומכאן כי בהתאם לפסיקה, אין מקום לראות בחתימתו על התצהיר כויתור על הזכויות המגיעות לו מכוח הסכם העבודה עליו הוא חתום ומכוח הדין.

17. אשר לדעתי ייאמר כי לא שוכנעתי כי יש מקום לדחות את התביעה על הסף מחמת ויתור.
ההלכה הנוהגת היא כי גם אם ישנו סיכוי קלוש בלבד שתביעתו של התובע תצלח, נטיית בית הדין תהיה לאפשר קיום ההליך ולא לסלקו על הסף בשלב כה מקדמי (בג"ץ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית נ' בית-הדין הארצי לעבודה פ"מ כח(1) 372).

18. מאחר שהתובע טוען כי לאחר חתימת כתב הויתור התעוררו חילוקי דעות אשר לא היו ידועים לו במעמד חתימת המסמך הרי שאני סבורה כי ראוי לאפשר לתובע לנסות ולהוכיח את תביעתו ואין מקום לדחות את התביעה על הסף. זאת אף לאור הזהירות בה נוהג בית הדין לבחון תוקפו של כתב ויתור.
כללו של דבר, שוכנעתי כי אין מקום לדחות את תביעת התובע על הסף ויש מקום לבררה לגופה.

סילוק מחמת חוסר תום לב ואי ניקיון כפיים
19. לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה על הסף גם מן הטעם שהתובעים הציגו בפני בית הדין תמונה חלקית ולפיה הם זכאים לכספים בהתאם להחלטות פרוטוקול ששונו במסמכים מאוחרים ואף אינם מציגים את נספח ב' להסכם ההבראה הרלוונטי להבנת מערך זכויותיהם וכן לאור העובדה שהתובע נטל מסמכים ממשרדי הנתבעת חודשים לאחר שסיים עבודתו. כל אלה מצביעים על חוסר תום לב המצדיקים סילוק על הסף.

20. התובעים דוחים את טענת הנתבעת לחוסר ניקיון כפיים וטוענים כי יש לברר את כל טענות הנתבעת לגופם וכי אין מקום לדחות על הסף את התביעה כולה בגין טענות אלה.

21. אשר לדעתי ייאמר כי לא מצאתי כי הטענות אותן מעלה הנתבעת כלפי התובעים מצדיקות סילוק על הסף של התובענה. זאת, מאחר שמדובר הן בפרשנות הסכמים והן בטענות לגבי מסכת עובדתית אשר צריכים להתברר במסגרת דיון ההוכחות. מעבר לכך, גם אם יקבע כי אכן נפל פגם בהתנהלות התובע, אזי שאין בכך כדי להשליך על שאלת הזכאות לסעדים הכספיים הנובעים מהסכמי העבודה והסכמי ההלוואות בין הצדדים.
מכאן ואף בשים לב להלכות בדבר סילוק על הסף, שוכנעתי כי אין מקום להורות על סילוק על הסף מחמת חוסר תום לב ואי ניקיון כפיים.

22. סוף דבר
א. הבקשה לדחיית התביעה על הסף –נדחית, למעט התביעה לפדיון חופשה עובר לינואר 2009.
ב. לאור התוצאה אליה הגעתי, תישא הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובעים בסך 5,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
ג. הנתבעת תגיש כתב הגנה עד ליום 20.9.16.
ד. הצדדים ימסרו הודעה בדבר מספר העדים שבכוונתם להעיד וזאת עד ליום 20.9.16.
ה. התיק יובא לעיוני ביום 21.9.16.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תשע"ו, (03 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.