הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 10449-07-16

07 ינואר 2019

לפני:

כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין
נציגת ציבור (עובדים) גב' שוש ברוך
נציג ציבור (מעסיקים) מר דוד פריד

התובע
גבריאל יוסף סרוגו
ע"י ב"כ: עו"ד ישי בית-און
-
הנתבעים

  1. דומיסיל יבוא ויצוא בע"מ
  2. רוברטו דניאל גברוביץ
  3. ראובן יצחק סרוגו

ע"י ב"כ: עו"ד בעז בן-צור וחגי הלוי

4. משה דותן
5. יחזקאל גזית
6. דותן גזית ושות' רואי חשבון
ע"י ב"כ: עו"ד אהוד שטיין

פסק דין

הנתבעים 6-4 הגישו בקשה זו שבפנינו לסילוק התביעה נגדם, על הסף.

הרקע הצריך לעניין

1. מר גבריאל יוסף סרוגו, התובע, הגיש בחודש יולי 2016 תביעה נגד הנתבעת 1, דומיסיל יבוא ויצוא בע"מ (להלן – "הנתבעת"/"החברה") ובעליה, מר רוברטו דניאל גברוביץ, הוא הנתבע 2 ונגד מר ראובן יצחק סרוגו, הנתבע 3. הנתבע 3 הינו גם אחיו של התובע. כל אחד מהם מחזיק ב-50% ממניות החברה.

2. כתב התביעה הוגש גם נגד רו"ח משה דותן, רו"ח יחזקאל גזית ומשרד רו"ח דותן גזית ושות' (הנתבעים 4, 5 ו-6 בהתאמה).

3. התובע עבד כנושא משרה ומנכ"ל הנתבעת בפועל, מיום היווסדה בשנת 1983.
4. ביום 19.3.2015 נחתם בין התובע לבין הנתבעים 2 ו-3 "מזכר עקרונות" (ר' נספח ג' לכתב התביעה). בהתאם להסכמות הצדדים שבאו לידי ביטוי במזכר העקרונות, היה על הנתבעים 2 ו-3 להעביר לבעלות התובע 20% ממניות החברה (10% מ חלקו של כל אחד מהם). עוד נקבע במזכר העקרונות כי התובע יהיה זכאי לחלק היחסי מרווחי הנתבעת שטרם חולקו, למשכורת זהה למשכורת שיקבלו הנתבעים 3 ו-2 ותעמוד על 40,000 ₪ לחודש ועוד.

5. ואולם, הנתבעים 2 ו-3 הפרו את התחייבותם. לפיכך, טען התובע, הפך מזכר העקרונות לבטל ו בלשונו של התובע מזכר העקרונות "למעשה חלף מן העולם" (ר' סעיף 35 לכתב התביעה) והוא "בלתי תקף (VOID)" (ר' סעיף 13יד' לכתב התביעה) .

6. זאת ועוד. בחודש יולי 2013 הופחת שכרו של התובע. וכך, חלף תשלום חודשי בגובה 1.25% מרווחי החברה, ששיעורו כ-86,000 ₪ בחודש, שולמה לו משכורת בגובה 30,000 ₪. ההפחתה נומקה, כך לגרסתו, בכך שהוקצו לו 20% ממניות החברה מיום ה יווסדה וחרף הסכמות הצדדים שמצאו ביטוין במזכר העקרונות לפיהן זכאי היה לשכר חודשי בגובה 40,000 ₪ לחודש.

7. חשוב לציין, כי במזכר העקרונות נקבע, כי הנתבעים 6-4 ימונו כבוררים בכל מחלוקת שתתגלע בין הצדדים בנוגע למזכר העקרונות. לאחר הפרת מזכר העקרונות הוציאו הנתבעים 6-4 שטר בוררין עליו לא הסכים התובע לחתום. עמדת התובע לפיה הבורר כלל לא הוסמך על ידו לדון בכל מחלוקת הובהרה לבורר, כך לעמדת התובע, לא אחת.

8. התובע ציין בכתב התביעה, כי הפרת מזכר העקרונות איינה כ ל הסכמה אותה ניתן היה ללמוד, למינוי בורר שידון במחלוקות בין הצדדים. עוד טען התובע, כי הנתבע 4, אחד הבוררים, "היה פעיל ונטל חלק חשוב ביותר במזכר העקרונות ובקיומם של היסודות שנדרשו לצורך עריכת הסכם מפורט תוך 30 ימים ...אך זה לא עשה כן בחוסר תום לב ותוך שהוא נשמע רק להוראות יתר הנתבעים ומסתיר את האמת מהתובע. כך כלוא הנתבע 4 בניגוד ענינים חמור".
9. אף שהתובע הבהיר עמדתו כי הבורר נטול סמכות לדון בסכסוכים שהתגלעו בין הצדדים, הוציא הנתבע 4 ביום 16.6.2016 פסק בורר. ביום 28.6.2016 הגישו הנתבעים 3-1 בקשה לבית הדין (60079-06-16) לאישור פסק הבורר. בהחלטתה של כב' השופטת איצקוביץ מיום 8.5.2018 תוארה התשלשלות הארועים כדלקמן:

"לאחר תום ההליכים המקדמיים, נקבע דיון לשמיעת הוכחות ליום 26.2.2018.
מספר ימים לפני הדיון, ב-22.2.18, הוגשה הודעה מטעם המבקשים, לפיה התגלתה מסכת עובדתית חמורה: שהמשיב ניהל עסקים מתחרים עם דומיסיל, שלא כדין ותוך גרמית נזק רב. לגישתם עובדות אלה, שהתגלו בשלהי שנת 2017, מצדיקות לבטל את הבקשה לאישור פסק בורר.

ביום 26.2.18 התקיים דיון (הרביעי במספר בתיק), שבו ניתן פסק דין שקבע כדלקמן:
"בית הדין לא דן בתביעות תיאורטיות.
ברגע ששני הצדדים מסכימים שהתביעה לאישור פסק בורר של רואה חשבון משה דותן מיום 16/06/16 תידחה ופסק הבורר יבוטל, הסעד המבוקש על ידי המשיב מוצה ואין הצדקה להמשיך הליכים, להגיש תצהיר או להשמיע טיעונים לגופה של הבקשה.
נותרה שאלה של הוצאות משפט ועל כך קבעתי שבאי כח הצדדים יגישו טיעונים קצרים בכתב".

10. כאמור, ביום 26.2.2018 במסגרת פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים בוטל פסק הבורר.

11. בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים 6-4 בתיק זה טענו ש"בית הדין משולל סמכות לדון בתובענה הכספית הנטענת כנגד בורר, הנתבע 4, ו/או כנגד הנתבעת מס' 6, שותפות רואי חשבון ו/או כנגד הנתבע מס' 5 שכל "חטאו" בהיותו שותף עסקי בשותפות רואי חשבון".

12. כך, טענו הנתבעים 6-4, כי לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין התובע לבינם וכי היות ומהות התביעה היא תשלום הפרשי שכר והלנת שכר ומאחר והנתבעים 6-4 אינם ולא שימשו מעולם כמעסיקיו של התובע, לא יכולה תביעתו להיות מופנית כלפיהם.

הבקשה לסילוק על הסף

13. כאמור, הנתבעים 6-4 ביקשו כי התביעה נגדם תסולק על הסף והעלו את טענותיהם בעניין זה במסגרת כתב ההגנה.

14. לאחר תקופה של כשנתיים במהלכן עוכב ההליך בתיק זה בשל קיומם של הליכים מקבילים בבקשה לאישור פסק הבורר, הועלתה בקשת הנתבעים 6-4 שוב לסדר היום בדיון שהתקיים ביום 20.11.2018 ולאחר שפסק הבורר בוטל וההליכים לאישור פסק הבורר הסתיימו. להלן טענות הנתבעים 4-6 כפי שהועלו בדיון:

"כשהגשנו כתב הגנה באוגוסט 16 שם טענו שאין לבית דין סמכות עניינית מכוח סעיף 24 בית הדין לעבודה.זה לא סייע בידינו כשוחחתי עם חברי. נאלצנו להמתין עד אשר הצדדים יגיעו להסכמות בהליך מקביל שאנו אלה שעדכנו את ביה"ד שמתקיים ולא התובע עצמו.
ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהליך המקביל שהתביעה ליישור פסק הבורר תדחה ופסק הבורר יבוטל, אין בו כדי לחייב במאומה את הבורר, אין שום טענה כנגד הבורר או הליך הבוררות. מותב היה שהתובע לא היה רץ ומגיש תביעת סרק כנגד הבורר בבית דין שחסר סמכות עניינית לדון בתביעה. כל הגשת התביעה נועדה להלך אימים על הבורר ועל משרדו שלא ברור מה קשור למשרד רוה"ח. הטענה של ב"כ התובע שצריך להשיב לו הוצאות ושכ"ט בסך 33 אלף ₪. התובע לא שילם את שכר הטירחה שנפסק. לא ברור איזה השבה הוא מבקש.
היחיד שצריך לשלם הוצאות זה מר גבי סרוגו שהגיש תביעת סרק כנגד הבורר.
אנו מבקשים התביעה נגד הנתבעים 4 עד 6 תדחה ואנו עומדים על הוצאות ושכ"ט עו"ד בהתחשב בפרק הזמן שחלף, זמן שנדרש ממרשיי להכנת כתב הגנה תוך עדכון שוטף בהליכים שמתנהלים במקביל והגעה לדיון היום בסך שלא יפחת מ-40 אלף ₪.
מה גם שבית דין זה צריך להעלות כל טענה להעדר סמכות עניינית".
(ר' פרוטוקול עמ' 5 שורות 29-16)

תגובת התובע

15. בתגובתו טען התובע כי סמכותו של בית הדין לדון בתביעה כנגד הנתבעים 6-4 תמצא בסעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן – "חוק בית הדין לעבודה") שזו לשונו :

"שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת ענין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד היה ענין שיש בו לבית הדין סמכות ייחודית, יהיו לבית הדין סמכויות בית המשפט בבוררות וכן תהא לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בפסק של בוררות כאמור".

16. כן הפנה התובע להוראות סעיפים 30 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – "חוק הבוררות"):

"בורר שהסכים למינויו חייב לנהוג כלפי בעלי-הדין בנאמנות; מעל הבורר באמון שניתן בו, זכאי הנפגע, נוסף על כל תרופה לפי חוק זה, לפיצויים הניתנים בשל הפרת חוזה"

17. עוד טוען התובע, בהסתמך על סעיף 32 לחוק הבוררות, כי "התובענה נגד הנתבעים 6-4 הוגשה על רקע קיומה של בוררות פיקטיבית והוצאת פסק בורר שדינו בטלות; כך גם ביחס לעובדה שהנתבעים פעלו בחוסר סמכות בהליך הבוררות...וקבעו לעצמם שכר שמעולם לא אושר על ידי התובע והראיה לכך היא ששטר הבוררות לא נחתם מעולם".

18. משבוטל פסק הבוררות, טען התובע, קמה סמכות לבית הדין להורות לנתבעים 6-4 להשיב לו את שכר הבורר בסך של 33,000 ₪ שקוזז ממשכורתו.

תשובת הנתבעים 6-4

19. הנתבעים ציינו בתשובתם, כי התובע כלל לא התייחס בתגובתו לטענתם לפיה לבית הדין אין סמכות לדון בתביעה נגדם לאור הוראת סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה.

20. עוד טענו, כי במסגרת כתב התביעה העלה נגדם התובע טענות הנוגעות לעצם הליך הבוררות ונזקים שנגרמו לו, לכאורה, בשל הליך הבוררות והפסק שניתן מכוחו "קרי עסקינן בתביעה נזיקית נגד הנתבעים 6-4".

21. הנתבעים 6-4 הפנו בתשובתם לסעדי כתב התביעה שענינם תשלום הפרשי שכר ופיצויי הלנה בגין השכר שהופחת מן התובע מ חודש 7/2013 ועד לחודש 7/2016 כאשר פסק הבורר ניתן בחודש יוני 2016.

22. עילת התביעה נגד הנתבעים 6-4, כך לגרסתם, היא עילת תביעה נזיקית ואין לה דבר וחצי דבר עם יחסי עבודה או סכסוך עבודה בין התובע לנתבעים 6-4, משלא שררו ביניהם יחסי עובד ומעסיק.

23. אשר לסעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, העומד בבסיס טענתו של התובע לקיומה של סמכות עניינית לבית הדין לעבודה, טענו הנתבעים, שסעיף 28 הנזכר מקנה סמכות לבית הדין לעבודה רק מקום בו הנושאים שנידונו בבוררות מצויים בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה אולם " אין בסעיף 28 כדי להקנות לביה"ד הנכבד סמכות לדון בתביעה נזיקית המוגשת כנגד הבורר".

24. הנתבעים 6-4 ציינו בתשובתם, כי "אין בתביעה הנדונה כל טענה או בקשה לסעד להחזר שכר טרחת הבורר" ועל כן אין לבית הדין סמכות לדון בשכר טרחת הבורר, אף מן הטעם שלא התבקש סעד כאמור.

25. עוד הוסיפו הנתבעים 6-4, שכל טענה בנוגע לשכר טרחת הבורר מהווה הרחבת חזית אסורה וכי ככל שחלקו של התובע בשכר טרחת הבורר קוזז משכרו, היה עליו לפנות בענין זה לנתבעת 1 או להתנות את ביטול פסק הבורר בהשבת התשלום ששולם על ידו לבורר.

התשתית הנורמטיבית

26. תקנה 45(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, שזו לשונה, קובעת:

"בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע באחד הנימוקים האלה:
(1)מעשה בית דין;
(2) חוסר סמכות;
(3) כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".

27. מן המפורסמות הוא, שסעד של סילוק על הסף ניתן "ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי-הדין קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע (ארצי) נו/3-140 כי"ל כימיקלים לישראל בע"מ - שור, פד"ע ל' 152, 156 (1996)). בית הדין הארצי לעבודה קבע באותו ענין:

"על מנת שכתב תביעה יימחק על הסף חייב בית-הדין להיות בטוח ומשוכנע כי גם אם יוכיח התובע את כל אשר הוא טוען בכתב תביעתו, לא יהיה בכך כדי להועיל לו, מאחר שאין באותה מסכת עובדות כדי ליצור עילת תביעה".

28. סעיף 24 (א)(1) לחוק בית הדין לעבודה קובע כהאי לישנא:

"24. (א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –
(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]"
29. סעיף 24 לחוק הוא הסעיף מכוחו קונה בית דין זה, דרך כלל, את סמכותו לדון בהליכים המשפטיים המובאים בפניו. צודקים הנתבעים 6-4 כי בעניננו, אין חולק, כי בין התובע לנתבעים 6-4 או מי מטעמם לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק ואף לא נטען אחרת על ידי התובע.

30. טוען התובע, כי פתוחה בפניו הדרך להגיש תביעה זו נגד הנתבעים 6-4 בכשירותם כבוררים לאור הוראת סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה. ואולם, טענתו זו של התובע דינה להדחות לאור פסיקתו המפורשת של בית הדין הארצי לעבודה. וכך נקבע בעע (ארצי) 400/03 מנשה פרג' נ' יהושוע יעקב (2004)):

"על פי סעיף 28 ל חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה), לבית הדין לעבודה תהא הסמכות של בית המשפט לבוררות "אם נושא הבוררות היחיד היה ענין שיש בו לבית הדין סמכות ייחודית" וכן "בתובענה שעילתה בפסק של בוררות כאמור". ודוק הסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה, בענייני בוררות, היא רק אם נושא הבוררות היחיד היה עניין שבתחום סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. נ

כך נתפרשו הדברים על ידי בית המשפט העליון בע"א 311/84 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נ' ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ואח' פ"ד לט(2) 162, 168 מול האותיות ב- ד (להלן – פס"ד הטכניון), בזו הלשון:

"... לאחר מכן נפנה המחוקק לנושאים, שהם בתחום סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, ומתייחס בדבריו לנסיבות, בהן יש ייחודיות כפולה, היינו, כאשר הנושא היחיד שנמסר לבוררות הוא עניין בו יש לבית הדין סמכות ייחודית. הווה אומר, לא די בכך שהעניין הוא בין הנושאים הייחודיים שבית הדין דן בהם, ולא די בכך שזהו הנושא הדומינאנטי שהבורר דן בו; המדובר כאן אך ורק במקרים, בהם הנושא בעל האופי של ייחודיות – מבחינת סמכותו של בית הדין לעבודה – הוא גם הנושא היחיד שנמסר לבוררות. במקרים אלו יהיו לבית הדין לעבודה סמכויותיו של בית המשפט בענייני בוררות. האם היה המחוקק טורח לקבוע כפל של ייחודיות כמתואר, לו התכוון רק לסמכות מקבילה של בית הדין לעבודה ולא לסמכות ייחודית? דעתי היא, כי כפל הייחודיות מוליך למסקנה בדבר ייחודיות שלישית, כי זו שרשרת ההגיון במקרה דנן. במלים אחרות, הרישא של סעיף 28 בא לשמר את קיומה של הבוררות, והסיפא של סעיף 28 בא להגן על הייחודיות שבסמכותו של בית הדין לעבודה. קרי, מקום בו הנושא היחיד שבבוררות הוא נושא בעל אופי ייחודי מבחינתו של בית הדין לעבודה אין עוקפים את הייחודיות על- ידי מנוי בורר, ומה שיפסוק יהיה נתון- אם הוא נתון כאמור לפי דיני הבוררות – לשיפוטו של בית הדין לעבודה".ב

עמד על כך גם המשנה לנשיא, תאודור אור, ברע"א 4369/02 משה דורון נ' יעקב דורון פ"ד נח(1), 241 (להלן - פס"ד דורון), בו נכתבו לעניין זה הדברים הבאים:

"סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 מקנה לסעיף 79ב לחוק בתי המשפט את הסמכות להעביר לבוררות עניינים שעלו בפני בית הדין לעבודה, אולם במקרה כזה הוא מקנה לבית הדין לעבודה את הסמכות לדון בתובענות הקשורות לפסק הבוררות רק במקרה שבו זהו נושא הבוררות היחיד, ולא התווספו אליו עניינים נוספים" (ההדגשה הוספה - ע.ר.).ו

בדרכם של פס"ד הטכניון ופס"ד דורון הלך בית דין זה בדב"ע נג/87-3 עופר מנירב – סעד ראלי פד"ע כו עמ' 171 בסעיף 5 (להלן – פס"ד מנירב), באלו המילים:

"סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, (בנוסחו לאחר תיקון מס' 18 לחוק), קובע:

'שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת עניין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד היה עניין שיש בו לבית הדין סמכות יייחודית, יהיו לבית הדין סמכויות בית המשפט בבוררות וכן תהא לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בפסק של בוררות כאמור'.נ

מנוסחו של הסעיף עולה כי די שנושא אחד מנושאי הבוררות אינו נתון לסמכותו הייחודית של בית-הדין כדי להפקיע את סמכותו מלדון בביטול פסק הבוררות".ב

בפס"ד מנירב רק אחד מתוך שלושת הנושאים שדן בהם הבורר, לא היה בסמכות בית הדין לעבודה, אך נתון זה די היה בו כדי לשלול את סמכות בית הדין לעבודה לדון ביתר הנושאים, על אף שאלו הנותרים בתחום סמכותו. ההיגיון בפסיקה זו, פרט לכך שהיא כל כולה מעוגנת בלשון סעיף 28 ל חוק בית הדין לעבודה, בו מודגש, שהסמכות של בית הדין לעבודה בענייני בוררות היא רק כשנושא הבוררות היחיד הוא בתחום סמכותו הייחודית, של בית הדין לעבודה, הוא גם לאור התכלית החקיקתית לפיה, ככלל הסמכות העניינית בענייני בוררות נתונה, בדרך כלל, לבית המשפט המחוזי ורק בתחום צר וייחודי הסמכות היא של בית הדין לעבודה. ו

במקרה הנוכחי, אחד מתוך שני נושאי הבוררות אינו בתחום סמכותו של בית הדין הארצי לעבודה אלא בתחום דיני הירושה. נתון זה די בו כדי לשלול את הסמכות מבית הדין לעבודה".

31. סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה מקנה, אם כן, לבית הדין סמכות לדון בנושא שהועבר לבוררות, כשנושא הבוררות הוא בתחום סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. ואולם, בעניננו, הליך הבוררות הפך בטל מדעיקרא שעה שהצדדים הסכימו, ולהסכמה ניתן תוקף של פסק דין, כי פסק הבורר בטל ומבוטל.

32. מן האמור לעיל עולה, אם כן, כי התובע לא יוכל לבוא בשעריו של סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה מקום בו לא קיים פסק בורר על הוראותיו הוא מבקש לחלוק. וודאי שלא ניתן לומר, כי טענות נזיקיות, המייחסות לבורר מעילה באימון, פגיעה בחובת הנאמנות כלפי אחד הצדדים וכיוצא בזה טענות מכח סעיפים 30 ו-32 לחוק הבוררות, ענינן נושא הבוררות כלשון סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה ו/או כי נושא זה מצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.

33. יתרה מכך. בע"ע (ארצי) 294/99 ניסים לוי – התאגדות לחינוך גופני הפועל אשדוד (2000) נקבע:

"על מנת שבית הדין ירכוש סמכות ענינית צריך שיתקיימו שני תנאים: הראשון – הלגיטימציה של הצדדים, קרי זהות הצדדים – עובד ומעביד והשני – עילת תביעה שהיא מתחום יחסי עובד ומעביד".

34. בית המשפט העליון בע"א 2618/03 פי. או . אס (רסטורנט סליושנס) בע"מ – ליפקונסקי (פ"ד נט (3) 497, 508) קבע אף הוא:

"סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה בענינים מסוימים מחד, וסמכותם הכללית והשיורית של בתי-המשפט האזרחיים – המעוגנת בעקרון שלטון החוק מאידך, מגבשות איזון כדלקמן: ענינים שבסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, אך לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא ענינים אלה".
(ההדגשה במקור – י.ז.ג)

35. עינינו הרואות, כי מצווים אנו לפרש את סמכותו של בית הדין לעבודה בדווקנות בהתאם למצוות המחוקק וכפירוש שניתן לדברי המחוקק על ידי בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה.

36. נשאל עצמנו, מהו אותו ענין שבסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה אותו ביקש התובע למסור להכרעתנו. כאמור, הסעד היחיד שנתבע בכתב תביעתו של התובע הוא תשלום פיצוי בגין הפחתת שכר ופיצויי הלנה בגינם. משהנתבעים 6-4 אינם ולא היו מעסיקיו של התובע, לא ברור מה מצא התובע לדרוש מהם כי ישאו, ביחד ולחוד עם מעסיקתו ובעלי מניותיה, בתשלום הפרשי השכר והלנתם הנטענת.

37. אף אילו בחרנו להתעלם מהרחבת החזית בה נקט התובע בתגובתו, ול ו קיבלנו עמדתו כי כל תביעתו כנגד הנתבעים 6-4 נסובה סביב החזר שכר טרחת הבורר שקוזז, לכאורה, משכרו, הרי שאף סעד זה - שכלל לא בא זכרו ב במסגרת סעדי כתב התביעה (להבדיל מאזכור סתמי בסעיף 38ה' לכתב התביעה) - אינו מקים לבית הדין סמכות לדון בתביעת התובע נגד הנתבעים 6-4. נסביר. קצפו של התובע יצא על הנתבעים 3-1 אשר מנהלת החשבונות מטעמם הודיע לו על הפחתת שכר טרחת הבורר משכרו. משכך קמה לתובע יריבות אך ורק כנגד הנתבעת 1 ו/או הנתבעים 3-2 אם וככל שיוכח כי אכן סכום זה הופחת משכרו.

38. מכאן, כי אף לו בחרנו לקבל את הסברו של התובע, כפי שפורט בתגובתו וחרף היותו הרחבת חזית אסורה, הרי שאין בו כדי לקיים אף לא אחד משני התנאים הנדרשים לצורך הקניית סמכות לבית הדין לעבודה: ראשית, משאין חולק כי לא מתקיימים יחסי עובד ומעסיק בין התובע לנתבעים 6-4 ושנית, משברור כי שכר טרחת הבורר - אם שולם ואם לאו והדרך בה שולם – אינו סעד שבסמכות בית הדין לעבודה, ממש כשם שמחלוקת שפרצה בין עורך דין ללקוחו בנוגע לשכר הטרחה המגיע לעורך הדין שייצג את לקוחו בהליך בפני בית הדין לעבודה, אינה בסמכותו של בית הדין.

39. הנתבעים 6-4 אף הכחישו כל קשר להחלטת הנתבעת 1 או מי מטעמה, להפחית משכרו של התובע, אם וככל שכך נעשה בפועל, את חלקו של התובע בשכר טרחת הבורר. זאת ועוד. שעה שפסק הבורר ניתן בחודש יוני 2016 ברי, כי הסעד הכספי היחיד שנתבע בכתב התביעה ומקורו בהפחתות שבוצעו משכרו של התובע עד לחודש יוני 2016 אין ל ו כל קשר לבורר ו/או לשכר טרחתו.

40. התובע אף לא טרח לציין בתגובתו מהו המועד בו הופחת, לכאורה, שכר טרחת הבורר ממשכורתו, שכן כל שנכתב במייל שצורף לתגובה הוא "גבי שלום, בהמשך לבקשתך לפירוט הקיזוז להלן: 33,000 בגין חלקך בתשלום לבורר". התובע לא הציג ראשית ראיה לכך שמדובר בקיזוז שבוצע משכרו ומתי בוצע הקיזוז.

41. בל נשכח, כי משעה שפסק הבורר בוטל, בהסכמת הצדדים, אין ולא יכולה להיות לתובע כל טענה כלפי הנתבעים 6-4 בשל נזק שנגרם לו, לכאורה, בשל מתן פסק הבורר. נדמה, כי אף טענות התובע בענין זה בכתב התביעה (ר' סעיפים 39-18) קיבלו מענה עם ביטול פסק הבורר .

42. סיכומו של דבר, הפיצוי שתבע התובע נוגע וכרוך כל כולו במערכת היחסים שבינו ובין מעסיקתו ובעלי מניותיה על הסכמותיהם, בכתב ובעל פה. מכאן, שעילת התביעה אין לה דבר וחצי דבר עם הנתבעים 6-4.

43. למעלה מן הדרוש נציין, כי לבורר עצמו יש להתייחס כאל שופט היושב בדין ומטעם זה נקבע כי עילות ההתערבות בפסקי הבורר הן מצומצמות ואף ראוי שהטענות האישיות המועלות נגדם תהיינה מדודות ושקולות ותועלנה במקרים המתאימים בלבד.

סוף דבר

44. התביעה נגד הנתבעים 4-6 נדחית משלא קמה לבית הדין לעבודה סמכות לדון בה.

45. התובע ישלם את הוצאות הנתבעים 4-6 בסך של 12,000 ₪ אשר תשולמנה בתוך 30 ימים מהיום. בקביעתנו זו הבאנו בחשבון את העובדה שהנתבעים 6-4 נדרשו להגיש כתב הגנה, להתייצב לדיון, להשיב לתגובת התובע ולהתגונן מפני תביעה על סך של למעלה מ-19 מליון ₪ בלא שהיתה לתובע עילה להגישה נגדם.

ניתן היום, א' שבט תשע"ט, (07 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

הגב' שוש ברוך
נציגת ציבור עובדים

יפית זלמנוביץ גיסין, שופטת

מר דוד פריד
נציג ציבור מעסיקים