הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ק 62508-02-15

18 יוני 2019

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) גב' הילנה ערד שטיינבך
נציג ציבור (מעסיקים) מר עזריאל קופלר

המבקשת
הסתדרות המורים בישראל
ע"י ב"כ: עו"ד ר. בורברג ועו"ד ס. אמיתי
-
המשיבה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד תמר שריאל

פסק דין

לפנינו תביעה למתן סעד הצהרתי, אשר יכריע במחלוקת שבין הצדדים בשאל ת אופן חישוב "מענק היובל" לעובדי הוראה חברי המבקשת שפרשו מעבודתם במדינה לאחר שהועסקו במשך שנים רבות בחלקן על ידי המדינה ובחלקן על ידי מעסיקים אחרים, ואשר חלים עליהם "הסכ מי רציפות" המסדירים את זכויותיהם הפנסיוניות.
ביום 26/11/18 הודיעו הצדדים לבית הדין כי הגיעו לתשתית עובדתית מוסכמת, וביקשו כי בית הדין יכריע במחלוקת המשפטית שהתגלעה ביניהם ביחס לחישוב שיעור "מענק היובל" לו הם זכאים מהמדינה לאחר פרישתם .

התשתית העובדתית כפי שהוסכמה בין הצדדים היא כדלקמן :
המבקשת בהליך מושא דיוננו הסתדרות המורים בישראל – הינה ארגון העובדים היציג של עובדי ההוראה בשירות המדינה וצד להסכמים הקיבוציים הרלוונטיים.
המשיבה – מדינת ישראל הייתה מעסיקתם של עובדי ההוראה הגמלאים ערב פרישתם לגמלאות. מנהלת הגמלאות היא האחראית על תשלומי הגמלה, הן על תשלומי הקצבה החודשיים והן על תשלום המענקים החד שנתיים, לרבות תשלום מענק יובל המגיע לגמלאים, עובדי ההוראה, מתוקף חוק שירות המדינה (גמלאות) וההסכמים הקיבוציים.
החל מיוני 1995, בעקבות חתימה על הסכם קיבוצי ביום 19.9.1994, שולם "מענק יובל" לעובדי הוראה בעלי ותק מצטבר של 30 שנה ומעלה. התקופה המחושבת לצורך חישוב הוותק, כוללת את תקופת השירות הצבאי ואת תקופת העבודה אצל מעסיקים ו"בעליות" וכן את תקופת העבודה במוסדות חינוך פורמאליים
(הסכם הקיבוצי מיום 19.9.1994 צורף לתשובת המדינה לבקשת צד וסומן 1').
בעקבות הסכם הקיבוצי, הבהיר חוזר מנכ"ל משרד החינוך כי "עובד הוראה שהשלים 30 שנות עבודה בישראל ב-1 ביוני של שנה נדונה (ובכלל זה ותק בגין שירות חובה בצה"ל) יזכה באותה שנה במענק יובל" (חוזר מנכ"ל משרד החינוך צורף לבקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי וסומן ב').
נסמן 25.524 בתקשי"ר קובע את זכאותם של עובדי הוראה למענק יובל, ונסמן 25.551 קובע את זכאותם של עובדים אשר פרשו לגמלאות למענק יובל. (הפרק הרלוונטי בתקשי"ר צורף לבקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי וסומן ד').
החל מחודש יוני 2008, בעקבות חתימה על הסכם קיבוצי ביום 27.8.2008, קוצרה תקופת הוותק הנדרשת לשם קבלת מענק היובל, מתקופה בת 30 שנים לתקופה בת 25 שנים בלבד. יתר ההוראות הקיימות בהסכם הקיבוצי מיום 19.9.1994 נותרו ללא שינוי (הסכם קיבוצי מיום 27.8.2008 צורף לבקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי וסומן ג').
כך, מיוני 1994 ועד יוני 2012, במשך 19 שנים קיבלו עובדי הוראה הזכאים, מענק יובל אשר השתלם להם מדי שנה במשכורת חודש יוני.
באופן דומה, קיבלו חלק מעובדי הוראה גמלאים שחתמו על הסכם רציפות, ויצרו זכאות לקבלת תוספת מענק יובל במהלך עבודתם במדינה, מענק יובל בקצבת חודש יוני, מדי שנה. כאשר תקופת העבודה שהובאה בחשבון לצורך חישוב הזכאות כמו גם שיעורו של מענק היובל, מתייחסת למלוא תקופת העבודה של עובדי ההוראה הן בשירות המדינה והן בגין התקופה שבה חל הסכם הרציפות.
במהלך חודש יוני 2013 קיבלו עובדי הוראה גמלאים, החברים בהסתדרות המורים, מכתבים ממנהלת הגמלאות ובהם הודעה כי התגלתה טעות בחישוב מענק יובל, והחל מקצבת חודש יוני 2013, ישולם מענק יובל לפי שיעור הקצבה המגיע בגין שנות העבודה במדינה בלבד (העתק דוגמת מכתב ממנהלת הגמלאות לגימלאים צורף לבקשת צד לדיון בסכסוך וסומן ה').
באשר ליתר גימלאי ההוראה שפרשו לפנסיה מהמדינה ויש להם הסכמי רציפות זכויות עם הקרנות ותחולת מימוש ההסכם היא החל מ 1.10.13 – הרי שגלביהם לא נעשה תיקון, היות ומראש תשלום תוספת מענק יובל (במידה ועמדו בכללים) שולמה רק חלקה של המדינה.
ביום 10.7.2013 פנה מר גד דיעי מ"מ מזכ"ל ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות המורים (להלן: "מר דיעי") במכתב אל מנהל מנהלת הגמלאות במשרד האוצר דאז, מר גלעד שמיר, לבירור העניין. במכתבו נטען בין היתר כי מקור הזכות לתשלום מענק יובל בגמלה, מצוי, בין היתר, בהסכם הקיבוצי מיום 19.9.1994, וכי התנהלות משך השנים, מעידה על הפרשנות שיצקו הצדדים למילות ההסכם (העתק מכתבו של מר דיעי מיום 10.7.2013 צורף לבקשת צד לדיון בסכסוך וסומן ו').
ביום 12.8.2013 השיב מר שמיר למכתבו של מר דיעי, תוך שהוא דוחה את טענותיו ומציין כי מענק היובל אינו נכלל במסגרת המשכורת הקובעת ולפיכך הסכם הרציפות אינו חל לעניין מענק היובל (העתק מכתבו של מר שמיר, מיום 12.8.2013 צורף לבקשת צד לדיון בסכסוך וסומן ז').
ביום 10.10.2013 פנה מר דיעי במכתב נוסף למר שמיר. במכתבו חזר בין היתר מר דיעי על דרישתו להמשיך ולשלם לגמלאים את מענק היובל כפי ששולם משך שנים רבות וכן ביקש דיון דחוף בנושא (העתק מכתבו של מר דיעי מיום 10.10.2013 צורף לבקשת צד לדיון בסכסוך וסומן ח').
ביום 23.12.2013 השיב מר שמיר לפניותיו של מר דיעי, בטענה כי מדובר בטעות, וכי הוא אינו מכיר פסיקה הקובעת כי יש להנציח טעות (העתק מכתבו של מר שמיר מיום 23.12.2013 צורף לבקשת צד לדיון בסכסוך וסומן ט').
ביום 23.1.2014 חזר ופנה מר דיעי בשלישית (העתק מכתבו של מר דיעי מיום 23.1.2014 צורף לבקשת צד לדיון בסכסוך וסומן י').
ביום 2.3.2014 פנה מר דיעי במכתב תזכורת למר שמיר. פניה זו לא נענתה (העתק מכתבו של מר דיעי מיום 2.3.2014 צורפה לבקשת צד לדיון בסכסוך וסומנה יא').
ביום 26.2.2015 פנתה הסתדרות המורים לבית הדין בבקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי, בבקשה "להורות למנהלת הגמלאות לתקן את הפרותיה ולשלם לעובדי ההוראה הגמלאים את מענק היובל השנתי המלא, בעבור תקופת שירותם במדינה ובבעלויות גם יחד".
ביום 21.5.2015 הוגשה תשובת המדינה לבקשת צד בסכסוך קיבוצי.

השלמת התשתית העובדתית
הגם שבתשתית העובדתית עליה הסכימו הצדדים לא נכללה התייחסות כלשהי לאופן בו שולם/משולם מענק היובל לכלל עובדי המדינה, נדמה כי אין חולק כי מאז שנות התשעים ועד שנת 2013 נהגה המדינה לשלם לגמלאים שפרשו מש ורותיה ושחלים עליהם הסכמים לרציפות זכויות לפנסיה – גם את "מענק יובל" בשיעור אשר נקבע בדרך של צירוף תקופות עבודתם בשירות המדינה ותקופות עבודתם בגופים ציבורים מחוץ לשירות המדינה. זאת על אף שלא קיימים הסכמי רציפות אשר הסדירו ההתחבשנות בין המעסיקים בענין מענק היובל לגמלאים .
נדמה כי בשנת 2013, או בסמוך לכך התברר עניין זה, הנוגע להעדר ההתחשבנות בין המעסיקים בגין מענק היובל (להבדיל מהסכמי הרציפות הנוגעים לזכויות הפנסיוניות) ולפיכך המדינה החלה לשלם את מענק היובל לכלל גמלאיה בשיעור אשר נגזר מתקופת עבודתם בשירות המדינה בלבד, ומבלי לצר ף צבירת זכויות בגין שנות עבודה אצל מעסיקים אחרים .
עידכון צורת החישוב של מענק היובל, כפי שהוחלה על כלל עובדי המדינה הוחלה גם על הגמלאים שהיו עובדי הוראה חברי המבקשת.
להשלמת התמונה נבהיר, כי בפני כב' בית הדין הארצי לעבודה תלויים ועומד ים מספר הליכים שעניינם שינוי שיטת החישוב מענק היובל במגזרים אחרים (ראה לדוגמא תיק ע"ע 30896-12-16 מ"י נ' מרים ברוך) ואולם בהליך שם טרם ניתן פסק דין.

טענות המבקשת
לטענת המבקשת יש לפרש את ההסכם הקיבוצי שנחתם בין הצדדים בהתאם לאומד דעתם של הצדדים בעת שחתמו על ההסכם. בעת חתימתם , הצדדים קבעו כי מענק היובל ישולם "כמקובל לגבי גמלאים עובדי מדינה" בשים לב לכך שההסכם נחתם לאחר שבמשך כחמש שנים המדינה יישמה את תוספת מענק היובל על עובדיה, תוך התחשבות בתקופות שירות שמחוץ לשירות המדינה הרי שזה היה אומד דעתם של הצדדים .
לטענת המבקשת האופן בו יושם ההסכם בפועל מאז חתימתו , והעובדה שלא תוקן גם בשנת 2008 כאשר העניין נדון שוב מעיד כשלעצמו על אומד דעתם של הצדדים להסכם ביחס לפרשנותו הנכונה .
לפיכך לטענת המבקשת כלל אין מדובר בעניינו על "טעות" שנפלה ביישום ההסכם אלא בהתנהגות במשך שנים ארוכות בהתאם לאומד דעתם של הצדדים, ולדידה טענת הטעות מועלית בחוסר תום לב.
זאת ועוד, המבקשת טוענת כי אף אם מלכתחילה מדובר היה בטעות, הרי שהתנהלות הצדדים במשך שנים ארוכות יצרה נוהג מחייב ואף הולידה הסתמכות של העובדים וכן כי יש לפרש הסכם קיבוצי בדרך המיטיבה עם הגמלאי.
על רקע האמור טוענת המבקשת כי נפל פגם בהתנהלות המשיבה אשר שינתה את מדיניות תשלום הגמלאות שנהגה במשך שנים רבות באופן חד צדדי מבלי שקיימה עובר לכך התדיינות עם המבקשת.
המבקשת דוחה את טענת האפליה שמעלה המשיבה באשר לדידה אין מקום להשוות בין עובדים שחתמו על הסכמי רציפות לבין עובדים שלא חתמו על הסכמי רציפות.
וכן היא דוחה את טענת המשיבה לפיה מענק היובל איננו בגדר שכר לצורך חישוב המשכורת הקובעת לפי חוק שירות המדינה גמלאות.

טענות המשיבה
לטענת המשיבה, ההסכם שנחתם בין הצדדים קובע את הזכאות של ציבור המורים עובדי המדינה "למענק יובל" לאחר שהשלימו 25 שנות ותק בהוראה, בתנאים המפורטים בהסכם וזאת בהיותם עובדים פעילים וכן לאחר פרישתם.
לטענת המשיבה, הגם שתשלום מענק היובל מתבצע בפועל באמצעות מנהל הגמלאות במדינה, אין מדובר בתשלום על פי חוק שירות המדינה [גמלאות], אלא בתשלום שמבוצע מכח ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בין הצדדים.
לנוכח האמור, לטענתה אין כל קשר בין תשלום מענק היובל לבין קיומם או העדרם של "הסכמי רציפות" בין המדינה לבין מעסיקיו הקודמים של מי מעובדי ההוראה שפרשו, שכן הסכמי הרציפות למיניהם אינם נוגעים אלא לזכויות מכח חוק שירות המדינה גמלאות, וממילא אין בהם כדי להקים למעסיק האחרון חבות בגין תקופות שלגביהם לא זכה לכל השתתפות ממעסיקים קודמים.
לטענת המדינה, יש לפרש את הוראות התקש"יר כקובעות כי בעת חישוב שיעור המענק לפורש, תובא בחשבון אך ורק תקופת העבודה בשירות המדינה, וזאת מאחר שהוראת התקשי"ר איננה מזכירה כלל את האפשרות של תקופות העסקה נוספות כמו גם הסכמי רציפות , ובהעדר כל "הסכם רציפות" בין המדינה והבעלויות ביחס למענק יובל.
לדידה, בהעדר "הסכם רציפות" שיתייחס למענק היובל, ובהעדר הוראה מפורשת אשר מקימה למעסיק האחרון חבות בגין תקופת עבודה אצל מעסיקים קודמים, אין כל הצדקה להשית על המעסיק האחרון את האחריות לתשלומים שמקורם בתקופות העסקה קודמות.
המדינה טוענת כי גם ביחס לדרוגים אחרים (עו"ס כדוגמא) משולם מענק היובל לפורשים בגין תקופת עבודתם במדינה בלבד (נציין כי טענה עובדתית זו, שנכללת בסיכומי המדינה לא פורטה ברשימת העובדות המוסכמות וממילא לא הוכחה).
אשר לטענה הנוגעת ליצירתו של נוהג מחייב, מפנה המדינה לפסיקה שלפיה מקום שמדובר ברשות ציבורית שפעלה בניגוד לדין, אין מחייבים אותה להמשיך ולפעול תוך הפרת הדין אך מכוחו של "נוהג".
לדידה, מעולם לא התקבלה החלטה כדין של הגורם המוסמך במדינה, לחייב את המדינה בתשלום מענק יובל בגין תקופת העסקה של עובד הוראה אצל מעסיקים שמחוץ למדינה.
לדידה, משהתגלתה הטעות באופן ביצוע התשלום הרי שמחובתה של המדינה היה לתקן את הטעות שנפלה.

הכרעה

ביסוד המחלוקת שבין הצדדים עמדת הוראת סעיף 11 להסכם הקיבוצי שנחתם בין הצדדים ביום 19.9.94 הקובע כדלקמן:

כפי שכבר ציינו - עובר לחתימת ההסכם נשוא ענייננו, נחתמו הסכמים קודמים, להסדרת תשלום "מענק יובל" לעובדים ב מגזרים אחרים בשירות המדינה ובשירות הציבורי בכלל. נציין כי נוסח ההסכמים האחרים לא הובא בפנינו בהליך דנן ולא הובהר אם נקבעו בהם הוראות כלשהן לעניין חישוב שיעור המענק.
עוד יש להזכיר כי בשנת 2008 נחתם בין הצדדים הסכם שקבע כי משך התקופה המקימה זכאות למענק יובל הועמד על 25 שנים (במקום 30 שנים בנוסח הקודם) וזאת מבלי שהוכנס שינוי ביתר רכיבי ההסכם ובכלל זה בקביעה כי המענק ישולם לגמלאים "כמקובל לגבי גמלאים עובדי מדינה".
בהסכמים הקיבוציים שבין הצדדים להליך דנן נקבע כאמור כי "מענק היובל ישולם לגמלאים כמקובל לגבי גמלאים עובדי מדינה" וזאת מבלי שנקבעה הוראה נורמטיבית כלשהי, לעניין שיעור המענק ו/או לעניין שיטת החישוב של התקופה המזכה במענק.
לנוכח האמור לעיל, בענייננו כלל אין צורך להכריע בשאלה המשפטית הנכבדה - האם מענק היובל לגמלאים משולם מכח הוראות חוק שירות המדינה גמלאות, או שהמדינה מוסמכת לשלם כספים לגמלאים מכח הסכם קיבוצי. אף אין צורך להכריע בפרשנות הוראות ההסכם הקיבוצי אשר הסדירו את התשלום לכלל גמלאי המדינה ובמשמעות קיומם הוא העדרם של הסכמי רציפות בין המעבידים לצורך יישום ההסכם.
בענייננו לא הונחה בפנינו טענה לפיה האופן בו משלמת המדינה את מענק היובל לחברי המבקשת שונה מן המקובל ביחס לכלל עובדי המדינה. ההיפך הוא הנכון, עיון בהליכים התלויים ועומדים לפני בית הדין הארצי מעלה כי המדינה שינתה את שיטת חישוב המענק לכלל עובדי המדינה, ובכלל זה גם לגמלאים שהיו חברי המבקשת.
לנוכח האמור לעיל, בשלב זה ובטרם הורה בית הדין הארצי לעבודה אחרת, נדמה כי המדינה פועלת בעניין חברי המבקשת בהתאם למוסכם בין הצדדים, דהיינו כמקובל לגבי כלל עובדי המדינה.
למותר לציין, כי חזקה על המדינה כי ככל שבעקבות פסיקת בית הדין הארצי לעבודה יחול שינוי בשיטת תשלום מענק היובל ל כלל גמלאי המדינה (לרבות באופן רטרואקטיבי), יוחל השינוי גם על חברי המבקשת וזאת בהתאם להסכמים הקיבוציים שנחתמו בין הצדדים ולהוראת ההצמדה שנקבעה בהם .

ניתן היום, ט"ו סיוון תשע"ט, (18 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר עזריאל קופלר
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

גב' הילנה ערד שטיינבך
נציג מעסיקים