הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ק 43393-03-19

18 אפריל 2019
לפני:
כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש
נציג ציבור (עובדים) מר אבי אילון
נציג ציבור (מעסיקים) גב' הילה ידיד ברזילי

המבקשת:
רכבת ישראל בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד חיה ארמן, עו"ד נעמה פרידמן ועו"ד גריגורי דנוביץ' ואח'
-
המשיבים:
1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
ע"י ב"כ אלעד מורג ואח'
2. ועד עובדי רכבת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד סיגל פעיל, עו"ד זוהר גיבס ואח'

החלטה

לפנינו שתי בקשות צד דחופות בסכסוך קיבוצי שהוגשו על ידי חברת רכבת ישראל למתן סעדים ארעיים וזמניים במסגרת סכסוך קיבוצי. הסעד העיקרי שהתבקש הינו ביטול כלל הצעדים הארגונים שננקטים על ידי המשיבים, מזה תקופה ארוכה, בנוגע לשישה סכסוכי עבודה שקיימים ברכבת בשנה האחרונה. כמו כן הסתדרות העובדים הכללית החדשה וועד עובדי רכבת ישראל עתרו לביטול החלטת בית הדין מיום 31.3.19 שניתנה במעמד צד אחד, בה בוטל צעד ארגוני ובה נקבע כי אין לבטל את הרחבת שירות הרכבות בקו נתב"ג ירושלים- קו האומה, עד למתן החלטה בבקשות הנדונות.

ההליכים המשפטיים עד כה
ביום 19.3.19 הגישה חברת רכבת ישראל בע"מ ( להלן: המבקשת או הרכבת) בקשה לסעדים זמנים, לרבות מתן צו המורה להסתדרות העובדים הכללית החדשה ולוועד עובדי רכבת ישראל ( להלן: המשיבים), לקיים שגרת עבודה מלאה תקינה וסדירה ברכבת, למנוע כל שיבוש בעבודה השוטפת, ולחדול לאלתר מכל פעולה שיש בה משום אי ביצוע העבודה או ביצוע עבודה חלקית או עיכוב או הימנעות מקיום הוראה ניהולית לרבות סידור עבודה או כל שיבוש אחר של העבודה התקינה. וכן מתן צו להורות למשיבה 1 ( להלן: ההסתדרות) להפעלת מרותה הארגונית על המשיב 2 ( להלן: הוועד) ועובדי הרכבת כדי לאפשר עבודה מלאה וסדירה ברכבת ללא כל שיבוש או עיכוב או הימנעות מביצוע עבודה או הנחיה ניהולית. כמו כן הרכבת עתרה בסיכומים מטעמה לבטל חלק מסכסוכי העבודה .
עוד באותו יום ניתנה החלטת בית הדין, כי על המשיבים להגיש תגובה וכן נקבע דיון במעמד הצדדים. בתום הדיון שנערך ביום 20.3.19, הוחלט כי יתקיים דיון ביום 27.3.19 בו ישמעו כלל העדים של בעלי הדין, נוכח המחלוקות העובדתיות הרבות וכן לאור העובדה כי מדובר בבקשה הנוגעת לשישה סכסוכי עבודה פתוחים.
ביום 24.3.19 הגישה המבקשת בקשה דחופה נוספת למתן סעדים ארעיים וזמנים וזאת בנוגע להפסקת עיצומים שלגביהם נטען כי נזקיהם מיידים ודחופים: א. השבת עובדי התפ"י לעבודה לאלתר לצורך כניסת לו"ז האביב לתוקפו במועד כדי למנוע פגיעה מיידית בשירות לנוסעים. ב. שחרור ציוד מכני הדרוש לעבודות התחזוקה למסילות, ביצוע מבצעי תחזוקה בשבת וביצוע תפיסות מסילות כדי למנוע ביטול רכבות לדימונה – ב"ש וחיפה ת"א. ג. קיום ניסויים במנהרות גילון על מנת להחזיר את השירות לתושבי הצפון בקו נהריה בתדירות ובשעות הנדרשות. ד. העברת קטרים חשמליים לטובת הקו המהיר בירושלים. ה. החזרת עבודות תשתית ותפיסות מסילה הדרושות לשדרוג מערכת האיתות הרכבתית. ו. נשיאת פנס על ידי פקחי הרכבת למקרה של אירוע חירום.
עוד באותו היום ניתנה החלטה לפיה על המשיבים להגיב לבקשה עד לשעה 14.00.
משתגובת המשיבים לא נסרקה למערכת נט המשפט, ניתנה ביום 25.3.19 החלטה הקובעת כי: "... משלא הוגשה תגובה חרף החלטת בית הדין, ומשהובהר כי התקיימה ישיבת מו"מ בכל הנוגע לסידור העבודה החדש ביום 24.3.19 בה החליט הוועד להחזיר את אנשי מחלקת התפ"י לדיון לצורך ניהול מו"מ כמפורט במייל מיום 24.3.19 שצורף לבקשה ( נספח 3) ונוכח העובדה כי שעון הקיץ נכנס לתוקף ביום 29.3.19 המצריך את שינוי סידור העבודה, שוכנענו כי כדי לנסות ולמצות את המו"מ באופן מיטבי בכל הנוגע לסידור העבודה החדש, לכל הפחות עד למועד הדיון שנקבע לעוד יומיים, עובדי התפ"י ישתפו פעולה עם הנהלת הרכבת עד למועד הדיון לצורך הכנת סידור העבודה החדש, לרבות ניהול מו"מ וזאת עד למועד הדיון שנקבע. בכל הנוגע לשאר הנושאים, הרי שיש צורך לשמוע הוכחות וכלל הנושאים יתבררו במהלך הדיון שנקבע ליום 27.3.19 ".
נוכח העובדה כי המשיבים הגישו את תגובתם ולטענתם התגובה הוגשה במועד כפי שנקבע בהחלטת בית הדין, הגישו הם בקשה לעיון מחדש בהחלטה שניתנה. משכך ביום 26.3.19 ניתנה החלטת בית הדין בנדון בה נקבע כי: "לאחר עיון בתגובה על צרופותיה שאכן לא היתה בפני בית הדין, משלא נסרקה/נמצאה במערכת נט המשפט כנדרש, לא שוכנע בית הדין כי יש להורות על ביטול ההחלטה. עם זאת שוכנע בית הדין כי יש לצמצמה נוכח המפורט בתגובה. יובהר כי עיון בהחלטת בית הדין הנדונה מעלה כי לא נכתב בה כי יש להחזיר את עובדי התפ"י לעבודה כפי שצוין בבקשה לעיון. ההחלטה היתה כי עובדי התפ"י ישתפו פעולה עם המבקשת לצורך הכנת סידור העבודה החדש וזאת כדי למצות את המו"מ באופן מיטבי עד מועד הדיון. עם זאת ככל שניתן לבצע את ההחלטה עם חלק מעובדי התפ"י, אין מניעה לעשות כן. על הצדדים לשבת למו"מ בכל הנוגע לסידור העבודה החדש באופן מיידי ואינטנסיבי עד למועד הדיון".
ביום 26.3.19 הגישה המבקשת בקשה דחופה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט במעמד צד אחד בה נטען כי המשיבים לא מקיימים את החלטת בית הדין. בסופו של יום בקשה זו נמחקה בדיון מיום 27.3.19, נוכח המלצת בית הדין.
ביום 27.3.19 התקיים דיון בו נשמעו מרבית העדים שהגישו תצהירים בתיק. דיון זה ערך שעות רבות ( וגלש גם ליום 28.3.19) נוכח ניסיון בית הדין להביא את הצדדים להסכמות, והוצג מתווה בית הדין לסיום כלל הסכסוכים בין בעלי הדין, אולם בסופו של יום הצדדים לא הגיעו להסכמה. משכך בסיום הדיון ניתנה החלטה בה נקבע בכל הנוגע לעובדי תפ"י כי: "בנסיבות העניין ונוכח הדחיפות של הוצאת סידור העבודה של לו"ז אביב, שוכנע בית הדין כי על כלל עובדי התפ"י לשתף פעולה עם המבקשת לצורך הכנת סידור העבודה החדש וזאת החל ממחר בבוקר בשעה 10.00. בית הדין מפציר בצדדים לנסות ולהגיע להסכמות ברוח הדברים שהוצעו במהלך הדיון וכן לנהל מו"מ בנוגע לסידור העבודה החדש".
ביום שישי 29.3.19 בשעה 13.00 לערך, הגישה הרכבת הודעת עדכון בדבר שביתת רכבות בקו האומה במוצאי שבת ובקשה דחופה למתן סעדים ארעיים וזמניים במסגרת סכסוך קיבוצי כנגד ההסתדרות והוועד. בבקשה זו ביקשה הרכבת: "ליתן צו מניעה דחוף ולאלתר במעמד צד אחד, עוד בטרם יקויים דיון נוסף, בהליך שבכותרת כנגד השביתה המתוכננת בקו האומה החל ממוצאי שבת הקרוב, 30 במרץ 2019, מכוחה צפויות להתבטל הרכבות שתוכנן להוסיף בקו זה מכוח לו"ז הרכבות החדש". בבקשה נטען כי למחרת הדיון שהתקיים ביום 27.3.19 הודיע הוועד למבקשת כי החל ממוצ"ש, 30 במרץ 2019, לא יסכים להוספת עבודות ו/או רכבות בקו נתב"ג ירושלים- קו האומה ( שנובעת כתוצאה מלו"ז אביב), כמפורט בנספח 1 לבקשה, הודעת הוועד שנמסרה על ידי עו"ד עמית הלל, למר אורי שריר, מנכ"ל בפועל, בה נכתב, כמצוטט: "בהמשך לסכסוך העבודה בעניין חשמול ומינהור, ובהמשך לצעדים הארגוניים בעניין בהם הודענוכם כי הסכמת נציגות העובדים לפתיחת הקו החשמלי נתב"ג-ירושלים, ניתנה לפנים משורת הדין ובמתכונת בה הקו נפתח בלבד- הרינו להודיעכם כי כצעד ארגוני כדין נציגות העובדים לא תתיר כל שינוי מהסטטוס קוו בהפעלת הקו. כל שינוי בקו הנ"ל, לרבות עבודות/הוספת רכבות וכיו"ב', לא יתאפשר. כל צד לרבות צדדים שלישיים/רביעיים המוצא את עצמו נפגע, רשאי לפנות לוועדת חריגים שתדון בעניינו. ועדת החריגים הינה: עמית הלל, נציג ההסתדרות. גילה אדרעי, יו"ר ארצי".
ביום 29.3.19 ניתנה החלטת בית הדין במעמד צד אחד, לפיה: "... גם אם נכריע כי מדובר בעילת שביתה כלכלית מוצדקת או מעין פוליטית, אנו סבורים כי במסגרת מבחן המידתיות ומהות השירות לגביו ננקט הצעד הארגוני שבנדון, הרי שפגיעה בקווי נוסעים, שעה שיש יותר מארבעים צעדים ארגוניים אחרים בהם נוקטים המשיבים מזה זמן, כפי שפורט בהרחבה בבקשת המבקשת מיום 19.3.19, אינה מידתית במיוחד שעה שנראה כי טרם מוצה המו"מ בנושא פרויקט החשמול והמינהור ונוכח הפגיעה הלא מידתית בציבור הנוסעים הזקוק לשירות זה, גם אם מדובר בצמצום הקו במספר שעות. לעת הזו אנו סבורים כי מן הנכון הוא כי הצדדים ימצו את זכויותיהם בכל הנוגע לפרויקט החישמול והמינהור על דרך ההידברות והמשא ומתן ולא על דרך צעד ארגוני נוסף, שאינו מידתי. משכך הבקשה מתקבלת. ניתן בזאת סעד זמני, במעמד צד אחד, האוסר נקיטת שביתה בקו האומה ממוצאי שבת הקרוב, 30.3.19 ועד למתן החלטה בשתי הבקשות האחרות המונחות בפנינו בתיק זה".
ביום 31.3.19 בשעות הצהרים הוגשה בקשה דחופה לביטול החלטה זו שניתנה במעמד צד אחד. עוד באותו יום ניתנה החלטה שקבעה כי על המבקשת להגיש את תגובתה ונקבע מועד לדיון בבקשה ליום 1.4.19.
ביום 1.4.19 התקיים דיון בבקשה, בסיום הדיון בהמלצת בית הדין הצדדים הסכימו לשבת למו"מ על כלל הנושאים שבמחלוקת כאשר הנושא הראשון שידון יהיה נושא החשמול והמינהור. בסיום הדיון ביקשו הצדדים להגיש סיכומים בתיק לרבות בבקשה לביטול החלטה. משכך ניתנה החלטה לפיה סיכומי המבקשת יוגשו לא יאוחר מיום 2.4.19 וסיכומי המשיבים יוגשו לא יאוחר מיום 3.4.19.
ביום 2.4.19 הגישו הצדדים בקשה למתן ארכה בהגשת הסיכומים נוכח המו"מ שמתקיים ונוכח עומס עבודה. משכך בית הדין נעתר לבקשה ואפשר למשיבות להגיש את סיכומיהם לרבות בכל הנוגע לביטול החלטה עד ליום 11.4.19 וסיכומי תגובה לא יאוחר מיום 18.4.19. בסופו של יום המבקשת הודיעה כי היא מוותרת על הגשת סיכומים מטעמה.
ביום 14.4.19 הגישה המבקשת בקשה דחופה למתן סעדים ארעיים וזמנים נוכח האירועים שארעו ביום 12.4.19 בהם הרכבת החליטה להשבית את כלל קווי הרכבת לשעתיים, זאת נוכח העובדה כי מספר פקדים שהיו אמורים לעבוד ביום שישי, הודיעו כי הם חולים.
ביום 14.4.19 ניתנה החלטת בית הדין שקבעה דיון בבקשה עוד באותו יום בשעה 16.15.
במהלך הדיון, חרף ניסיונות בית הדין לנסות ולהגיע להסכמות הודיעו הצדדים כי הם מבקשים לקבל את החלטת בית הדין בבקשות הנדונות ולא לפנות לגישור. כמו כן המבקשת הבהירה שאינה עומדת על מתן החלטה בנפרד על הבקשה שהוגשה ביום 14.4.19, שעה שהסעדים של בקשה זו זהים לסעדים של הבקשות הנדונות.
יש לציין כי המשיבים הגישו ביום 1.3.19 בקשה לסעדים זמניים במסגרת סכסוך קיבוצי שמספרו 228-03-19, בו עתרו לביטול סידור העבודה שעתיד היה להיכנס לתוקף עוד ביום 1.3.19. בתיק ניתנו מספר החלטות על ידי בית הדין לרבות החלטה מיום 3.3.19 בה נקבע כי: "על המשיבה לבצע בהקדם האפשרי סידור עבודה חדש. בסידור זה יועבר להדרכה מספר עובדים מצומם יותר, בהתאם להסכמה שניתנה על ידי המשיבה במהלך הדיון ( קרי 12 עובדים במקום 22 עובדים). כמו כן על הצדדים לחזור לשולחן הדיונים כדי לנסות ולהגיע להסכמות בשאר הנושאים, נוכח הצהרתה של המשיבה בדיון שאין מניעה לעשות כן וכן לדון בכל הנוגע לסידור החדש שעתיד להיות מפורסם בסוף חודש מרץ כדי לנסות ולהגיע להסכמות בכלל הנושאים הרלוונטיים, לרבות הנושאים שעלו במסגרת הדיון בתיק זה....".

תמצית התשתית העובדתית כפי שעולה מחומר הראיות שהוצג
יובהר כי משעסקנן בסעדים זמניים, הקביעות העובדתיות עליהן ההחלטה מושתתת הינן ברמה הלכאורית בלבד ו יכול ויהיה שינוי בהחלטות אלו במהלך ניהול התיק העיקרי:
המבקשת, חברת רכבת ישראל, הינה חברה ממשלתית האמונה על תפעול התחבורה הרכבתית ברחבי הארץ.
המשיבה 1, הסתדרות העובדים הכללית החדשה, היא ארגון העובדים היציג ברכבת. המשיב 2, ועד עובדי חברת רכבת ישראל בע"מ, הוא ועד העובדים ברכבת.
על הצדדים חלים שורה של הסכמים קיבוצים לרבות הסכם קיבוצי מיום 12.9.94, הסכם הבסיס לתנאי העבודה ברכבת; הסכם קיבוצי מיום 26.6.03 בדבר תנאי עבודה של נהגים והגבלת שעות הנהיגה למקסימום של 6 שעות; הסכם קיבוצי מיום 23.7.15 שנחתם בין הצדדים בעקבות פרסום לו"ז חדש על ידי ההנהלה, הסכם לו"ז אביב, שהביא לסיומו של סכסוך עבודה ארוך שהוכרז על ידי נציגות העובדים, בדבר הקשחת סידור העבודה שמלווה ללו"ז.
ביום 17.6.14 נחתם הסכם מסגרת לפיתוח והפעלת רכבת ישראל בין נציגי הממשלה לבין החברה ( להלן: הסכם הפיתוח) בהיקף של 53.6 מיליארד שקלים, אשר מסדיר את יישום תוכנית הפיתוח של הרכבת ואת דרכי מימונה עד לשנת 2020. תכנית הפיתוח כוללת מספר פרויקטים שונים של תשתית והתקציב כולל הקמת מתחמי דיור ותחזוקה ופרויקטים טכנולוגים ושלוחות מטענים וכן תוכנית הצטיידות ברכש נייד.
בשנה האחרונה המשיבים הכריזו על שישה סכסוכי עבודה, כפי שיפורטו בהמשך. בעקבות שישה סכסוכי עבודה אלו ננקטו ועדיין ננקטים על ידי המשיבים צעדים ארגונים רבים בכלל חטיבות הרכבת ( כפי שפורט בהרחבה בבקשת המבקשת מיום 19.3.19). כמו כן, נוכח סכסוכים אלו התנהלו מספר ישיבות כפי שיפורט בהמשך והצדדים אף הגיעו להסכמות בחלק מהנושאים.
טענות הצדדים בתמצית
לטענת המבקשת מזה תקופה ארוכה נוקטים המשיבים בהתנהלות כוחנית ומשולחת רסן ונוקטים בעשרות רבות של צעדים ארגוניים, שגורמים נזקים אדירים הן למבקשת והן לציבור נוסעיה והן לצדדים שלישיים. מדובר על נציגות עובדים אשר קוראת תיגר על זכותה של הנהלת החברה לנהל את ענייניה בדרך שתשרת באופן מיטבי את הציבור. עד סוף 2017 הצליחו השותפים ליחסי העבודה ליישב את המחלוקות ביניהם ולנהל מו"מ קיבוצי כמקובל ואף לחתום על הסכמים קיבוצים לטובת החברה והעובדים. אולם מסוף שנת 2017 ועד עתה נוקט ועד העובדים בשיטה של הכרזה על סכסוכי עבודה השכם והערב, לרבות בנושאים שאינם לגיטימיים כלל. כמו כן לטענת המבקשת מאמציה לקיים משא ומתן עולים פעם אחר פעם בתוהו וגם שיש הסכמות בנושאים שונים, הסכמות אלו מתפוגגות בסמוך לכך, עת ועד העובדים מודיע על חזרתו מההסכמות שהושגו. כמו כן נציגות העובדים פותחת בהליכים משפטיים רבים וחסרי בסיס שנועדו להחריף את המשבר ביחסי העבודה ולסכל כל אפשרות לסיום הסכסוך בהסכם. גם התקווה שארגון העובדים ינהיג את ועד העובדים להתנהלות אחראית, אבדה נוכח התפרעות אנשי הוועד והחשש המוחשי כי חברי הוועד ינקטו שוב בצעדים פראיים ומסכני בטיחות כגון האירוע מיום 12.3.19 בו השתלט יו"ר ועד דרום ברכבת על תדר החירום של הרכבת והורה תוך כדי נסיעה על עצירת כל הרכבות, פעולה שהינה לא רק הפרה חמורה של נהלי החברה, אלא אף גרמה לשיבושים קשים בתנועת הרכבות וסיכנה את הציבור. משכך המבקשת מבקשת לעצור את כלל השיבושים שעד כה יצרו מסה קריטית של נזקים שהצטברו ושימשיכו להצטבר עד כדי שיבוש מוחלט של השירות הניתן לנוסעים ושל כל תוכניות תחזוקת ופיתוח הרכבת. דחיפות עצירת העיצומים הינה בעיקר נוכח כניסתו הצפויה לתוקף של לו"ז הרכבות החדש שאמור להיכנס ב29.3.19, עם המעבר לשעון קיץ. מדובר על לו"ז הכולל שינויים רבים ורחבי היקף, אולם יחידת התפ"י שאחראית על תכנון ובניית סידור עבודה לנהגים מושבתת, דבר המכביד על ביצוע סידור העבודה ומעמיד בסכנה את כניסתו לתוקף. עוד טוענת המבקשת כי הצעדים הארגונים אשר מניעתם מתבקשת ננקטים בכלל החטיבות הרכבת ובחלקים משתנים חדשות לבקרים בהתאם להנחיות עיתיות של נציגות העובדים. צעדים ארגוניים אלה פוגעים בשירות הניתן על ידי הרכבת לציבור הנוסעים, בבטיחות הנוסעים והתשתית ובפיתוח הרשת הרכבתית בטווח הקצר והארוך.
לטענת המבקשת המשיבים מבצעים יותר מארבעים צעדים ארגוניים בכלל החטיבות. כלל הצעדים הארגוניים שנקטה נציגות העובדים גורמים לנזקים קשים ועוצרים הלכה למעשה את מימוש תוכנית העבודה השנתית לשיקום מסילות ומניעת הדרדרות מצב התחזוקה. המשך העיצומים יוביל לכמות הולכת וגדלה של מגבלות מהירות, סגירת קווים ללא יכולת ממשית לטפל ולשקם. כמו כן מצב הדברים לפיו נציגות העובדים מורה על עיצומים וצעדים ארגונים המשתנים מרגע לרגע יוצר אווירה של אי ודאות. עוד טוענת המבקשת כי בימים אלו עוברת החברה מהפכת פיתוח היסטורית בכל חטיבותיה המחייבת היערכות רחבת היקף והירתמות עובדי החברה למאמץ משותף. ביום 17.6.14 נחתם הסכם מסגרת לפיתוח והפעלת רכבת ישראל בין נציגי הממשלה לבין החברה בהיקף של 53.6 מיליארד ₪. במסגרת זו יש תכנית פיתוח הכוללת מספר פרויקטים שונים של תשתית, הקמת תחנות חדשות, פתיחת קווי רכבת חדשים, בניית חניונים ועוד פרויקטים רבים אחרים. תוכנית הפיתוח נועדה להרחיב את רשת המסילות ולהגדיל את כמות התחנות ואת צי הנייד כדי להגדיל את מספר הנסיעות השנתי ולשפר את השירות הניתן לציבור. עוד טוענת המבקשת כי העיצומים הננקטים על ידי נציגות העובדים אינם מידתיים, במיוחד שעה שמדובר במפעל חיוני.
מנגד לטענת המשיבים דוח מבקר המדינה הבהיר מפורשות כי הכשלים בהתנהלות ובתפקוד הרכבת נובעים ממחדלי ההנהלה שמקבלים ביטוי בפגיעה בשירות הנוסעים. בדו"ח זה אין כל זכר להטלת אחריות כלשהי על התנהלות עובדי הרכבת או נציגות העובדים. עובדי הרכבת מבצעים את תפקידם במסירות אל מול מאמצי ההנהלה לפגוע בתנאי עבודתם ולהוציא לפועל החלטות חד צדדיות של הוצאת עבודת למיקור חוץ וניסיונות להפרטה תוך פגיעה בעובדים, צמצומים, הטלת משימות, פגיעה בזכויות ושינוי בתנאי עבודה ללא הסכמת נציגות העובדים. הנהלת הרכבת עושה ככל שביכולתה לנהל את יחסי העבודה אל מול עובדיה באופן כוחני וחד צדדי, תוך התעלמות מהעובדה כי הינה צד ליחסי עבודה קיבוציים. מזה תקופה הנהלת הרכבת מסרבת להגיע להסכמות עם נציגות העובדים ביחס לתנאי עבודתם, כאשר במקביל הרכבת מנחיתה ומיישמת צעדים חד צדדים בשטח, המשפיעים ישירות על תנאי עבודתם של עובדי הרכבת, ללא הגעה להסכמות וללא ניהול מו"מ עניינו כלשהו.
לטענת המשיבים המבקשת מבצעת ניוד עובדים באופן חד צדדי תוך פגיעה בתנאי העסקתם, מוציאה פעולות בליבת עיסוקה של הרכבת למיקור חוץ על חשבון עובדי הרכבת באופן המבטל מחלקות שלמות כמו אנשי רכש חו"ל מהנדסים מעתדי מלאי מחסנאים, טכנאים, תוך יצירת חשש לביטחונם התעסוקתי ופגיעה בכוחם הארגוני, ניסיונות להפרטה, יצירת סחבת מכוונת במו"מ בעניין השלכות פרויקטים על תנאי עבודתם ללא קביעת תגמול מצידה וללא הגעה להסכמות, אי מילוי תקני עבודה מחד, תוך העמסת משימות עבודה חדשות על עובדים ללא קביעת תגמול בצידם וללא הסכמות, שינויים חד צדדים בתחומי אחריות והגדרות תפקיד במטרה לגרוע תוספות שכר ודרגות, סירוב להגיע להסכמות במסגרת הסכם קיבוצי להסדרת זכויות עובדים מנוידים למבנה ההנהלה החדש בלוד, בעוד שהנהלת הרכבת מניידת עובדים חד צדדית.
כמו כן המשיבים טוענים שהם נוקטים בצעדים מידתיים וסבירים ונציגות העובדים מפעילה ועדת חריגים שמטרתה לדון בכובד ראש בבקשות להחרגת נושאים מהעיצומים הננקטים. למרות זאת הנהלת הרכבת מצאה לנכון לפנות לוועדה זו פעם אחת בלבד, פנייה שהתקבלה. עוד טוענים המשיבים כי המבקשת מסתירה מבית הדין שהיא בעצמה נקטה בפעולות של השבתת מגן באופן שהביא להשבתה של מרבית פעולות החטיבה, שכן הצעדים שננקטו על ידי נציגות העובדים היו מינוריים ולא היה בהם כדי להסב פגיעה ממשית בפעילות. עוד טוענים המשיבים כי ברכבת תלויים 6 סכסוכי עבודה פתוחים שהנהלת הרכבת מסרבת להביא לפתרונם ומסרבת לנהל לגביהם מו"מ ענייני ומסרבת לחדול מפעולותיה החד צדדיות לפגוע בעובדי הרכבת ובתנאי עבודתם. עוד טוענים המשיבים כי טרם הכרזת סכסוך העבודה, פעלה נציגות העובדים לפתרון הסכסוך בדרכי הידברות וניסתה לקדם מו"מ ענייני אולם הרכבת סירבה ולא שיתפה פעולה.
הצעדים בהם נקטה נציגות העובדים הינם צעדים מידתיים וסבירים שאינם פוגעים יתר על המידה בעבודת הרכבת. הצעדים ננקטים בנוגע לעבודות תשתית ומטענים וזאת מתוך רצון שלא לפגוע בנוסעים ובתנועת הרכבות, כאשר בנושא זה ננקטו צעדים ארגוניים רק במשך ימים בודדים ובקווים בודדים בלבד. עוד מציינים המשיבים כי מרבית הצעדים הננקטים הם הנחייה לעובדים שלא לבצע פעולות אשר הוחלטו על ידי הנהלת הרכבת באופן חד צדדי וללא הגעה להסכמות עם נציגות העובדים. כל צעד ארגוני נעשה תוך זהירות רבה ובתשומת לב ועל מנת שלא לפגוע בנוסעים ובבטיחות הרכבת. עוד מציינים המשיבים כי חלקם הניכר של הצעדים הארגוניים שננקטו כבר אינם בתוקף וננקטו לתקופה מוגבלת.
עוד טוענים המשיבים כי חירות השביתה הינה כלי להשגת דרישות העובדים לשיפורים ולהטבות מתחום תנאי העבודה ויחסי העבודה ולחילופין כאמצעי למנוע פגיעה בתנאי העסקה שנעשים על ידי הרכבת.
התשתית המשפטית
חירות השביתה הוכרה כזכות יסוד חוקתית ראשונה במעלה המעוגנת במשפט הישראלי. חרף מעמדה הרם, זכות השביתה אינה מוחלטת. בדומה לכל זכות יסוד הלכתית אחרת, יש לאזן בין זכות השביתה לבין זכויות יסוד אחרות. "האיזונים והבלמים" הנוגעים לזכות השביתה באים לידי ביטוי, בין היתר, בחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז – 1957 בו נקבעו הכללים הבסיסיים להכרזה על סכסוך עבודה ושביתה, בכפוף למבחני סבירות ומידתיות. (ר' בג"צ 93/ 1074 היועץ המשפטי לממשלה, בזק ואח' נ' בית הדין הארצי ואח', פ"ד מט(2), 485, (להלן: בג"צ בזק), בע' 490 – 502).
קיימת אבחנה בין שביתה פוליטית אסורה, שביתה כלכלית מותרת ושביתה דו-תכליתית מעין פוליטית. בעניין חברת החשמל עמד הנשיא אדלר ( כתוארו אז) על האבחנות בין עילות השביתה וסיווגן בציינו:
"'שביתה כלכלית' – מדובר בשביתה שעילתה מאבק מקצועי והגנה על תנאי עבודה, והיא שביתה מותרת בעיקרה. השביתה הכלכלית הוכרה כלגיטימית מאז ימיה הראשונים של המדינה. דרך כלל, פורצת שביתה מסוג זה במסגרת משא ומתן לחתימת הסכם קיבוצי חדש, דרישה לשיפור תנאי עבודה, מניעת פגיעה בהם, וכל כיוצא באלה. המשפט הישראלי הטיל מגבלות מועטות על השביתה הכלכלית, תוך שאימץ את הכלל לפיו הפגיעה במעסיק אינה טעם מספיק לאסור את השביתה. בבואו להכריע בחוקיות השביתה הכלכלית, אמון בית הדין על בחינת מידתיותה, תוך עריכת האיזונים הנדרשים בין חירות השביתה לבין זכויות יסוד אחרות המונחות על הכף.
'שביתה פוליטית' - היא שביתה המהווה אמצעי לחץ על הריבון כנגד הליך חקיקה, שינוי דבר חקיקה, החלטה של הריבון וכל כיוצא באלה. שביתה המכוונת כנגד הכנסת או הממשלה כריבון ומטרתה העיקרית אינה הגנה על תנאי עבודה, היא שביתה פוליטית שאינה מוכרת במשפט הישראלי כמאבק מקצועי לגיטימי. ... השביתה הפוליטית אינה חוקית משום פגיעתה בדמוקרטיה...
שביתה ' מעין פוליטית' - היא שביתה דו-תכליתית ששתיים מטרותיה: האחת - אמצעי לחץ על הריבון על מנת שישנה ממהלכיו - בדומה לשביתה הפוליטית; השנייה - מאבק שעניינו הגנה על תנאי עבודתם של העובדים, הסבורים כי מהלכיו של הריבון יביאו לפגיעה בזכויותיהם. לאמור, בשביתה מסוג זה משמשים היבטים כלכליים ופוליטיים בערבוביה" (ר' עסק 23/07 חברת החשמל לישראל בע"מ – ההסתדרות הכללית החדשה ( לא פורסם), 10.10.2007. (להלן: עניין חברת החשמל). וכן ר' ס"ק 20/07 מדינת ישראל נ' ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות ( לא פורסם), 4.12.2007).
על השביתה המעורבת המעין-פוליטית עמדה גם שופטת בית המשפט העליון איילה פרוקצ'יה בעניין אוניברסיטת בר אילן ( בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר אילן נ' ביה"ד הארצי לעבודה, [ פורסם בנבו] ניתן ביום 28.4.2011) לאמור: "על רקע התפיסה כי שביתה פוליטית עשויה בנסיבות מסוימות להיות מונעת גם מרצון העובד לשפר את מצבו הכלכלי ואת רמת חייו, הוכרה " השביתה המעין-פוליטית", המופעלת אמנם כנגד הריבון, אך היא נוגעת בה בעת לתנאים כלכליים של עובדים אשר נפגעו עקב שינוי מדיניות הריבון. שלא כמו בשביתה הפוליטית, בשביתה המעין - פוליטית יש לעניינם של העובדים נגיעה ישירה למדיניות הריבון. לפיכך, שביתה כזו מוכרת כלגיטימית, אך בהיקף מוגבל".
במשק בישראל, שביתות רבות הן בעלות גוון מעורב פוליטי וכלכלי. על כן, כלל נקוט הוא, כי סיווג עילת השביתה יעשה לפי " מבחן המטרה העיקרית", במסגרתו תיבחן המטרה הדומיננטית של השביתה, האם כלכלית היא או פוליטית. "כאשר יצביע המבחן המוצע ויעיד כי אכן קיימת השפעה ישירה על זכויות העובדים, גם אם שובתים הם כנגד הריבון, יתייצב משפט העבודה ויכתיר את שביתתם כ'שביתה מעין פוליטית', אשר תזכה את העובדים בזכות לשבות שביתת מחאה קצרה בלבד, בלי שככזו תסווג לאחד משני עברי הקשת, שכן עומדת היא על רגליה שלה" (ר' עניין חברת החשמל; ס"ק 20/07 מדינת ישראל נ' ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות ( לא פורסם), 4.12.2007. ובג"צ בזק).
יש לציין כי עיצומים או שביתה הינם פעולות מאורגנות ומתואמות של עובדים המכוונת ליצירת לחץ על המעסיק להיענות לדרישותיהם בעניין תנאי העבודה. (ר' דיון לו/ 4-5 גינסטלר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע ח' 15, 27 (26.10.76)).
לאחרונה חזר והדגיש בית הדין הארצי, כי " כל הפרעה מתואמת ומאורגנת למהלך העבודה התקין" נחשבת לשביתה, ובגדר זה גם באה " השביתה האיטלקית" הידועה, שבה מחליטים עובדים כאיש אחד להאט את קצב העבודה ( ר' סקכ 40815-07-13 לשכת המסחר תל-אביב נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה [פורסם בנבו] (23.9.13)) או שהם מחליטים לעבוד " לפי הספר" (באנגלית: Work-to-Rule, ראו גם: בגץ 789/78 שמולביץ נ' שר הפנים, פ"ד לג(3) 480 (29.4.79)).
משכך שביתה, על פי הגדרתה, היא כל הפרעה מתואמת ומאורגנת למהלך העבודה התקין. בקשת האפשרויות של שביתה, נכללות גם שביתה כללית מלאה, עיצומים, שביתה איטלקית, הפסקה מאורגנת חלקית או מלאה של מהלך העבודה התקין וכו'.

עיקרון ההידברות טרם שביתה
בפסק הדין בעניין בנק דיסקונט ( עס"ק 1013/04 בנק דיסקונט-ההסתדרות הכללית, [פורסם בנבו] ניתן ביום 26.9.2004), נקבע כי: "השביתה איננה תכלית לכשעצמה. שביתה הינה האמצעי ביד ארגון העובדים להשגת תכלית הנוגעת לתנאי העבודה, במובנם הרחב, של העובדים במקום עבודתם. במסגרת מימוש חופש השביתה, בידי ארגון העובדים ארסנל של כלי נשק להשגת אותה התכלית; משביתה כללית ועד לעיצום ספציפי...".
עמדה על כך גם הנשיאה נילי ארד ( כתוארה אז) בפסק הדין בעניין ה"מגה שביתה" (סק"כ 8375-11-11 לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים - ההסתדרות הכללית, [ פורסם בנבו] ניתן ביום 2.2.2012), לאמור:
"העיקרון המנחה והעומד בלב יחסי העבודה לפיו השביתה אינה מטרה כשלעצמה אלא אמצעי אחרון להגשמת התכליות שביסוד הסכסוך, ולהשגת יעדיו; ולאור מהותה של השביתה בהיותה " כואבת" מעם טיבה ומהותה, ונוכח הנזקים הנובעים מהפעלתה והנובעים ממנה....." (ר' גם סק"כ 722-09-11 מדינת ישראל משרד הבריאות ומשרד האוצר – ההסתדרות הרפואית בישראל ( לא פורסם), 4.9.2011; סק"כ 8375-11-11 לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים – הסתדרות העובדים הכללית החדשה ( לא פורסם), 2.2.2012).
על התנהלות ארגון העובדים בשביתות בשירותים חיוניים עמד הנשיא ( כתוארו דאז) אדלר בעניין מקורות ( עס"ק 19/99 מקורות חברת המים בע"מ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, [ פורסם בנבו] פד"ע ל"ו 560, עמ' 574), לאמור: "בתולדות יחסי העבודה בישראל היו שביתות בשירותים חיוניים, אך בדרך כלל פעל ארגון העובדים תוך אחריות, והמשיך לספק שירותים חיוניים שהיעדרם יסכן את החיים או את הביטחון של התושבים".
זאת ועוד. עקרון יסוד במשפט העבודה הקיבוצי הוא, כי על הצדדים להסכם הקיבוצי לגלות אחריות ציבורית. על עקרון האחריות הציבורית, החל ביתר שאת בשירות חיוני, נפסק בעניין עובדי הרכבת (בר"ע 50556-09-11 הסתדרות העובדים הכללית החדשה איגוד עובדי התחבורה - חברת רכבת ישראל בע"מ, [ פורסם בנבו] ניתן ביום 28.9.2011) על ידי כב' הנשיאה ( כתוארה אז) נילי ארד, כך: "התנהלות ארגונית מידתית, סבירה ואחראית, במסגרתה נדרש פיקוח על עוצמת המחאה ומשכה. יש לזכור כי מדובר בציבור עובדים המופקד על מתן שירות ציבורי חיוני. מציבור עובדים שכזה נדרשת מידה מוגברת של אחריות בבואם לנקוט צעדים ארגוניים לגיטימיים".
כעת נפנה לדון לגופו של עניין בסכסוכי העבודה עליהם הכריזו המשיבים ונכריע באשר לכל סכסוך מהו סיווגו ועילתו והאם יש לאשר את המשך הצעדים הארגוניים בגינו, בהתאם לטענות הצדדים כפי שהובאו, חומר הראיות כפי שהונח לפנינו ותוך יישום הכללים שנקבעו בפסיקה. יצוין כי מדובר בהחלטה במסגרת סעד זמני ומשכך מדובר על קביעות לכאוריות שיכול ויהא בהם שינוי .

סכסוך עבודה מיום 25.2.18 בחטיבת הנייד – הסכמים טכנולוגסטיים וחשמול ומנהור
לטענת המשיבים, הכריזה נציגות העובדים על סכסוך עבודה בחטיבת הנייד, לאור ההתנהלות חד צדדית של הנהלת הרכבת, בחתימתה על הסכמי התקשרות בנושאים טכנולוגסטיים עם חברות חיצוניות. כאשר לטענתם מטרת הסכמים אלו, או לכל הפחות תוצאתם, הינה העברת עבודה המבוצעת כיום על ידי עובדי הרכבת בנושאים הקשורים לרכש ציוד, אחסנתו ואספקתו לידי חברות חיצוניות, תוך יצירת חשש לביטחונם התעסוקתי של עובדי הרכבת ובמטרה להחליש את כוחם הארגוני. לטענת המשיבים מדובר במיקור חוץ והתקשרות עם חברות חיצוניות שמהווה בהכרח פגיעה בביטחון תעסוקתי של עשרות עובדים ( כמאה עובדים, ר' סעיף 34 לסיכומי המשיבים). עוד נטען כי הנהלת הרכבת מתנהלת באופן חד צדדי תוך הסתרת מידע מנציגות העובדים וללא קיום מו"מ עימם, חרף ההשלכה הישירה של הסכמים אלו על תנאי עבודתם של עובדי הרכבת. לטענתם למרות שסכסוך העבודה הוכרז עוד ב2/18 ממשיכה הנהלת הרכבת להתקשר עם החברות החיצוניות בעלויות של מיליוני שקלים ללא יידוע נציגות העובדים וללא ניהול מו"מ בדבר ההשלכות של התקשרויות אלו על תנאי עבודתם, זאת בניגוד להתחייבות הרכבת בדבר הקפאת המצב הקיים, כאשר הרכבת משלמת לאותן חברות בגין חלפים שכבר אין בהם צורך שכן נקנו והורכבו על ידי עובדי הרכבת .
מנגד לטענת המבקשת התקשרה היא עם חברת STADLER ( להלן: סטדלר) בהסכם לקבלת הדרכה בנוגע לעבודות תחזוקה לקטרים. שכן חברה זו היא היחידה שיכולה להעביר הדרכות אלה ובמסגרת ההסכם עימה התנתה היא את מתן ההדרכות בכך שהחברה תעבוד לפי תוכנית תחזוקה שנתית שנקבעה על ידי סטדלר, לרבות התחייבות הרכבת לרכישת ערכת חלפים ( קיטים) לחלקים שצריך להחליף במסגרת התחזוקה השנתית. לטענתה, אין מדובר " במיקור חוץ".
עוד טוענת המבקשת כי ההחלטה להתקשר עם חברת סטדלר נמצאת בעומק הפררוגטיבה הניהולית שלה. ואין כל שחר לטענות המשיבים כי הסכמים אלו מייתרים מחלקות שלמות או כי יש בהם כדי ליצור חשש לביטחונם התעסוקתי של העובדים. לטענתה, היא לא צמצמה כוח אדם כתוצאה מחתימת הסכמים אלו. פעילות הרכש והמחסן הינה כה רחבה ומגוונת שקבלת קיטים מספק אחד אינה גורעת מתעסוקת המחסנאי ו-2 מתעדי המלאי שבאחריותם עבודה נוספת רבה והעיסוק בחלפים ספציפיים נשוא ההסכם הינו חלק זעיר בלבד מעבודתם. מעבר לאמור טוענת המבקשת כי ממילא התחייבה כלפי ועד העובדים כי לא תיגרם למי מהם פגיעה בביטחון התעסקותי או בפרמיה.
עוד נטען כי ההשפעה של הסכם זה נוגעת לשני עובדים בלבד בתפקידי מתעד מלאי, האמונים על קבלת הצעות מחיר מחברות ולכן אינם נדרשים לטפל ברכש של החלקים שמתקבלים בקיטים וממחסנאי אחד שאמור לאתר את החלקים מהמחסן ובעקבות ההסכם נדרש לאתר ערכה שלמה ולא חלקים בודדים.
המבקשת הבהירה כי היתה הסכמה לפי כשנה בין מר שחר איילון מנכ"ל החברה דאז ליו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, מר אבי אדרי, במסגרתה סוכם שנציגות העובדים תעצור את הצעדים הארגוניים שננקטו בהקשר זה ובינתיים החברה לא תמשוך את הקיטים ששלחה חברת סטדלר שנמצאים במכס. הרכבת טרם משכה את החלפים שנשלחו לארץ, אשר חלקם מאוחסנים במחסן וחלק במכס וטרם שילמה עבורם וצפויה היא לקנס של מיליוני שקלים. לטענת המבקשת עיצומי העובדים גרמו להפרת הרכבת את ההסכם בינה לבין חברת סטדלר. וככל שתופסק ההתקשרות בין הרכבת לחברת סטדלר יבוטלו ההדרכות המתוכננות והנחוצות שכן עסקינן בידע שלא קיים לעובדי הרכבת. לטענת הרכבת בעקבות התחייבות זו שלא למשוך את הקיטים ומכיוון שהרכבת זקוקה לחלקי חילוף ביצעה הרכבת רכישה נוספת של חלקי חילוף מחברה אחרת ובכך שילמה כפול עבור חלקי חילוף, שעה שהקיטים עומדים מיותמים במכס לאור ההסכמה בנדון. נוכח האמור יש לבטל סכסוך זה ואת כלל השיבושים הננקטים בגינו.

בכל הנוגע לפרויקט החשמול והמנהור
יצוין כי בתגובה הראשונה של המשיבים לבקשת המבקשת לא טענו הם דבר בנוגע לפרויקט החשמול והמנהור.
מנגד המבקשת ציינה בתגובתה לתגובת המשיבים כי פרויקט החשמול והמנהור נועד להקל משמעותית על עובדי הרכבת וליצור סביבת עבודה נקיה ופחות רועשת כפי שנעשה במדינות מערביות אחרות. מדובר במערכות חדשות, מתקדמות וטובות יותר ופשוטות יותר לפעולה, הפוגעות פחות בסביבה. לטענת המבקשת אין בפרויקט החשמול והמנהור משום השפעה משמעותית על תנאי העסקת העובדים, עם זאת נערכו ישיבות רבות עם נציגות העובדים שבמסגרתן לא הציגה נציגות העובדים השלכות משמעותיות צפויות על תנאי עבודת העובדים, וחרף האמור הציגה הנציגות דרישות כספיות מופרזות ללא כל הצדקה, שעה שהשינוי הצפוי הינו זניח בהשפעתו על עבודת העובדים. ההשלכה היחידה שהעלו העובדים ואשר רלוונטית לנושא, הינה כיסוי ביטוחי של עובדים מחשש לשריפות ואירועים נדירים. הרכבת התחייבה לבחון נושא זה וכלל שיעלה שיש צורך בביטוח נוסף, תבטח את העובדים. משכך לטענת המבקשת סכסוך זה דינו להתבטל שעה שאין בו עילה המצדיקה הכרזה על סכסוך עבודה ואין כל הצדקה להפעלת הפרעה כלשהי לעבודה ולו הקלה ביותר ובוודאי שלא שיבושים כה חמורים המסכנים את בטיחות הנסיעה ופוגעים בשירות.
במסגרת בקשת המשיבים לביטול החלטת בית הדין מיום 31.3.19 טענו הם לראשונה בנוגע לפרויקט החשמול והמנהור כי מדובר בתהליך כולל להסבת המערך הרכבתי מדיזל לחשמל באופן שמשליך ישירות על תנאי העבודה, הבטיחות והשכר של העובדים וכי יש חשש כי פרויקט זה יביא לפיטורי עובדים רבים. המשיבים הדגישו כי החשמול משנה סדרי עבודה, שכן מדובר על מעבר הרכבות לפעול על מערכת חשמלית ולא על מערכת דיזל. העבודה של עובדי הרכבת כתוצאה מהרכבות החשמליות משתנה לחלוטין, הן בסכנות וסיכונים נוספים, הן בשינוי תפיסת עולם בסביבת העבודה, מדובר בסביבת עבודה מחושמלת למעלה מעשרים אלף אמפר, בטכנולוגיה שונה, מהירויות חדשות ומערכות חדשות שאת כולם אמורים העובדים לתפעל. מנגד הנהלת הרכבת לא מנהלת מו"מ עם נציגות העובדים על תנאי עבודה החדשים ומסרבת להעביר כל מידע. גם נושא פשוט ומהותי כמו הרחבת הביטוח על עובדי הרכבת לאור המעבר לעבודה בסביבה מחושמלת לא הביא את הרכבת להחזיר תשובה עניינית. עוד טוענים המשיבים כי שינוי זה מוסיף הטלת אחריות ללא כל תגמול. עוד טוענים המשיבים כי ועד העובדים משתף פעולה באופן מלא, פונה בכתב ומבקש לנהל מו"מ וכן אף על חשבונו טס לדנמרק על מנת ללמוד בעצמו את ההשלכות על העובדים והצרכים של העובדים בסביבת עבודה חדשה.
כן טוענים המשיבים כי בנושא ההשלכות של פרויקט החשמול והמינהור על תנאי העבודה והשכר התקיימו רק 4 ישיבות ביום 23.4.18 ( שתי ישיבות), ביום 21.5.18 וביום 5.6.18. קרי לא מדובר בישיבות רבות והנהלת הרכבת סירבה לקיים מו"מ עם נציגות העובדים בנושא החשמול ומזה 10 חודשים מסרבת לקיים מו"מ בנושא. כמו כן לטענת המשיבים בכל ישיבות אלו הודיע ועד עובדים שקו נתב"ג – ירושלים יישאר במתכונתו הנוכחית ולא יורחב וזאת עד להסדרת הנושאים הפתוחים וסיום המו"מ בהסכם קיבוצי בנושא החשמול. כמו כן הנהלת הרכבת מסרבת להעביר מידע לנציגות העובדים בנוגע לחשמול ומינהור ומעבר למצגת שטחית לא הראתה נתון כלשהו. עוד טוענים המשיבים כי העבירו את רשימת ההשלכות לרכבת כעולה מנספחי 6 לבקשה לביטול החלטה.
לטענת המבקשת המשיבים הפעילו שורה ארוכה של עיצומים בחטיבת הנייד - מטענים באופן שמוביל לפגיעה ובאופן שאינו מידתי. עוד טוענת המבקשת כי היתה אמורה להתבצע שורה ארוכה של הכנות וניסויים במסגרת פרויקט חשמול קרונות ומסילות הרכבת, ההכרחיים לצורך הפעלת לו"ז הרכבות החדש שהיה צפוי להיכנס לתוקפו בסוף מרץ 2019. הימשכות העיצומים תגרום לעיכוב בביצוע ההכנות בסוף מרץ 2019. הימשכות העיצומים תגרום לעיכוב בביצוע ההכנות ולא תאפשר את הפעלת הלו"ז החדש דבר שיהיה בו ככדי לפגוע בצורה משמעותית בתוכנית לשיפור השירות שניתם לציבור הנוסעים. כמו כן במסגרת העיצומים הועד מונע מהחברה להעביד ללוד קטרים חשמליים שנרכשו על ידי הרכבת בעלות כוללת של מיליארדי שקלים. עוד טוענת המבקשת כי החל מיום 18.11.18 לא מבוצעים ניודים יומיים בין מוסכי הנייד ולא מבוצעות עבודתו חשמל על ידי טכנאי מוכנות ומיום 9.1.19 לא מתקבלים קטרים חשמליים חדשים ולא התקיימו הדרכות לעובדים. בכל הנוגע לביטול החלטה טענה המשיבה כי השביתה בקו האמורה היא צעד ארגוני חדש שבא לעולם מכוח סכסוך עבודה מ3/19 בנוגע לסידור העבודה החדש שיש לבטלו.
להלן הכרעתינו:
לצורך קביעת סיווג השביתה יש לבחון מה היא עילת השביתה, הן על בסיס ההודעה על שביתה וטיעוני ההסתדרות והן על בסיס התשתית העובדתית כפי שנפרשה בפנינו, תוך יישום הכללים שנקבעו בפסיקה להבחנה בין סוגי השביתות השונים.
עילת השביתה על פי ההודעה על שביתה:
בהודעה שמסרה ההסתדרות בנוגע לסכסוך הנדון הוגדרו העניינים שבסכסוך כך:
"דרישת נציגות העובדים לקבלת מידע בזמן אמת ולניהול מו"מ לגבי השלכות ההסכמים הטכנולוגסטיים עליהם חותמת ההנהלה עם חברות חיצוניות. להסכמים אלו עשויות להיות השלכות של העברת עבודה המבוצעת היום על ידי עובדי החברה הקשורה לרכש ציוד, אחסנתו ואספקתו לחברות חיצוניות, תוך יצירת חשש לביטחונם התעסקותי של עובדי החברה ופגיעה בכוח הארגוני. ב. למרות שלהסכמים הנ"ל השלכות משמעותיות על העובדים, ההנהלה מתנהלת באופן חד צדדי, ללא יידוע נציגות העובדים וללא ניהול משא ומתן עם נציגות העובדים. ג. סחבת וגרירת רגליים מצד ההנהלה במו"מ בענייני השלכות פרויקט" חישמול ומינהור" על העובדים. ד. חוסר תום לב והתנהגות שאינה מקובלת בכלל וביחסי עבודה קיבוציים בפרט...." ( ר' נספח 2 לתגובת המשיבים).
כפי העולה מסעיף 1 להודעה, עילת השביתה אינה עצם ההחלטה בדבר חתימת ההסכמים הטכנולוגסטיים עליהם חתמה ההנהלה עם חברות חיצוניות אלא קבלת מידע על המהלך הנדון והעובדה ש " להסכמים אלו עשויות להיות השלכות של העברת עבודה המבוצעת היום על ידי עובדי החברה הקשורה לרכש ציוד, אחסנתו ואספקתו לחברות חיצוניות, תוך יצירת חשש לביטחונם התעסקותי של עובדי החברה ופגיעה בכוח הארגוני".
גם בנוגע לפרויקט החשמול והמנהור, עילת השביתה אינה נוגעת לעצם ההחלטה על ביצוע פרויקט זה אלא על: "סחבת וגרירת רגליים מצד ההנהלה במו"מ בענייני השלכות פרויקט" חישמול ומינהור" על העובדים".
זה המקום לציין כי לאחר שעיינו בכלל החומר הראייתי והעדויות שהובאו בפנינו שוכנענו כי החלטת הרכבת להתקשר בהסכם עם חברת סטדלר לצורך קבלת הדרכה בנוגע לעבודות תחזוקה לקטרים הינה החלטה הנמצאת במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הרכבת.
עוד שוכנענו בשלב זה כי להסכם זה יש או יכולה להיות השלכה צפויה על חלק מעובדי הרכבת בחטיבת הנדונה, שכן נראה כי הוסכם שבמסגרת התקשרות זו הרכבת תעבוד לפי תוכנית תחזוקה שנתית שנקבעה על ידי חברת סטדלר, לרבות התחייבות החברה לרכישת ערכת חלפים ( קיטים) לחלקים שצריך להחליף במסגרת התחזוקה השנתית. עם זאת מחומר הראיות עולה כי ההשלכה שיכולה להיות הינה למספר עובדים מועט בלבד וזאת בניגוד לטענת המשיבים כי מדובר בהשלכה רחבה.
כמו כן בכל הנוגע לפרויקט החשמול והמנהור שוכנענו כי מדובר בהחלטה שהינה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הרכבת, עם זאת אכן יכול ויש בהחלטה זו משום השפעה על חלק מהעובדים לרבות תנאי העסקתם, אולם את גדרי ההשפעה יש לטעמנו לברר במסגרת הליכי מו"מ בהם יובררו ההשלכות האמיתיות על העובדים, שלטעמינו טרם הובררו בצורה מספקת.
ערים אנו לטענת המשיבים כי יש לכך השלכות על הביטחון התעסקותי של מספר רב של עובדים וזאת על סמך מסקנות מנסיעתם לדנמרק. אולם מסקנות אלו לא הוצגו ואין באמור משום הוכחה כי בעיות שעלו בדנמרק זהות לבעיות הרכבת בישראל. מעבר לאמור, לא הוכח כי הרכבת פנתה וביקשה לייתר או לפגוע בביטחונם התעסוקתי של מי מעובדים אלו ולכן בשלב זה מדובר על השלכות תאורטיות וספקולטיביות. גם עיון בנספחים שצורפו לבקשת המשיבים לביטול החלטת בית הדין מיום 31.3.19 מעלה כי ביום 23.5.18 התנהלה ישיבת מו"מ ובה עלה נושא זה והובהר על ידי הרכבת כי אין כל חשש לצמצום כוח אדם בשל פרויקט החשמול והמנהור כמצוטט: "מצ"ב סיכום ישיבה מו"מ והשלכות בהסבה לחישמול בחטיבת נייד מהישיבה שהתקיימה שלשום (21.5.18) בשעה 12.30 בחיפה....' הוועד מדגיש את ענייני בטיחות החטיבה ונותן דוגמאות מדנמרק. לדברי ההנהלה נושא הבטיחות הוא הראשון במעלה והכל יתבצע בצורה הבטוחה ביותר לעובדים... נציגות העובדים מעלה את החשש הכבד- אשר התעצם עקב הלמידה בדנמרק- באשר לירידה בנפח העבודה לרבות הסכנה לפיטורי צמצום ו/או ירידה בכמות ימי העבודה/שעות נוספות/פרמיה ויוצב, לרבות במשרות בסקטור הפקידים בחטיבה. סמנכ"ל החטיבה אומר כי כין הוא מבין את החשש הנ"ל היות והוא רואה רק גדילה בציוד החדש וגדילה בנפח העבודה ובמצבת העובדים- בכל המתחמים. נציגות העובדים מבקשת כי מעבר להצהרות הנ"ל בפגישה הבאה יוצגו נתוני החטיבה בנוגע לנפח העבודה העתידי במתחמים לשנים הקרובות בדגש על חישמול. ההנהלה הסכימה לבקשה כזו.... נציגות העובדים מבקשת בחינת והרחבת הסל הביטוחי ( לרבות תאונות עבודה) לעובדים עקב הסכנות הגלומות בעבודה בסביבה מחושמלת, ההנהלה אמרה כי תבחן עניין זה ותחזור עם תשובותיה" (ר' נספח 4 לבקשה לביטול החלטה). לאחר מכן היו ישיבות נוספות כעולה מהנספחים שצורפו לבקשה לביטול החלטה .
משכך שוכנענו כי מטרת הצעדים הארגונים שננקטים על ידי המשיבים בסכסוך זה , נוגעת להחלטות המשיבה בהתקשרות עם חברת סטנדלר ולפרויקט החשמול והמנהור, החלטות שלדידנו אכן נמצאות במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המבקשת אולם בשלב זה של הדיון שוכנענו כי יש בהחלטות אלו או יכולה להיות להם השפעה או השלכה על תנאי העבודה, זכויות העובדים וביטחונם התעסוקתי, השלכות שטרם הובררו די בין הצדדים. משכך שוכנענו כי מדובר בשביתה מעין פוליטית לגיטימית אשר מזכה את העובדים בזכות לשבות, אולם שביתת מחאה קצרה בלבד.
מכיוון שבשביתה מעין פוליטית מדובר על מחאה קצרה, ושעה שהצעדים הארגונים שננקטו נמשכים מזה תקופה ארוכה ומשמדובר במספר רב של צעדים ארגוניים שאכן גורמים נזקים שלטעמינו בשלב זה אינם מידתיים, לרבות נזקים עתידים שיכולים להשפיע גם על צדדים שלישיים, הרי ששוכנענו כי לעת הזו, אין להתיר המשך צעדים ארגונים בנוגע לסכסוך זה על כלל עילותיו.
עם זאת, משקבענו כי להחלטות שבנדון יש השלכות או יכולות להיות בעתיד גם השלכות על זכויות העובדים הרי שלמבקשת קמה חובת הידברות אמיתית עם נציגות העובדים וניהול מו"מ לאחר שתוברר סוגיית ההשלכות על העובדים. ועל הצדדים לפנות להליך הידברות ומשא ומתן כפי שיפורט בהמשך.
יצוין כי גם אם היינו מסווגים שביתה זו כשביתה כלכלית, אין אנו סבורים כי ביישום מבחן המידתיות יש לאפשר המשך הצעדים הארגונים, במיוחד שעה שמדובר בשירות חיוני המשמש ציבור רב של אזרחי המדינה.
בנסיבות המקרה שלפנינו, הגענו לכלל מסקנה לפיה עולה מהתשתית העובדתית הלכאורית שהונחה בפנינו כי אכן קיימת אפשרות סבירה כי המהלך של חתימת חוזים אלו ( הטכנולוגסטיים) עשוי להשליך על מספר עובדים ועל ביטחונם התעסקתי, אולם לא מדובר בהשפעה על כלל העובדים בחטיבה זו אלא על מספר עובדים מצומצם כפי שאף אישור מר אדרי בחקירתו הנגדית: "ש: אני אומרת לך שלהסכם של הרכבת עם חברת סטדלר אין שום השלכה לא על תנאי העסקה של העובדים ולא על הביטחון התעסוקתי שלהם, אתה מסכים איתי. ת: לא. ש. תסביר לי איך זה משפיע על תנאי העבודה שלהם? ת: העובדים הם שיוזמים את הזמנה של החלקים. ש: מי זה העובדים? ת: יש כמה עובדים, לא זוכר. ש: אני אומרת לך שזה עובד אחד? ת: גם עובד אחד זה עולם ומלואו שבעצם אחראים להזמנות של החלקים. חלק מהעובדים אחראים על האחסון של החלקים. ש: מדובר על שני עובדים? ת: חלק מהעובדים הם אלו שאמורים לאחסן את הציוד, להביא את הערכות האלה לעבודה, כלומר להביא אותם לאנשי המקצוע. האופן שכרגע מבצעים את זה יכולה לייתר את העבודה של העובדים הקיימים. ובכך בעצם זו השלכה על עובדים גם על הביטחון התעסוקתי שלהם, גם לטעמי, על שכר העידוד שלהם ולכן יש השלכות על אותם עובדים. ... עם החברה החיצונית היא זו שמכתיבה לכם איזה חלקים להזמין, מתי להזמין, כמות ההזמנה, עצם הפעולה הזו מייתר את העבודה שאותו עובד רכבת היה אמור לעשות את זה" ( ר' עמ' 31 שורות 22-32 ועמ' 32 שורות 1-18).
בכל הנוגע לפרויקט החשמול והמנהור שוכנענו כי גם אם היינו סבורים כי מדובר היה בשביתה כלכלית שיש לה השפעה על מספר רב של עובדים, הרי שיש למצות את הליכי המו"מ שטרם הסתיימו לטעמינו, עובר לנקיטת צעדים ארגוניים שיש בהם פגיעה שאינה מידתית במבקשת נוכח הימשכותם והיקפם.
במקרה דנן, עולה מחומר הראיות שהחל הליך הידברות ואף היו הסכמות בנדון אולם המו"מ לדידנו טרם מוצה, כפי שיפורט.
עיון בחקירתו הנגדית של מר שריר שלא נסתרה בנקודה זו, מעלה כי בכל הנוגע לחטיבת הנייד ונושא ההסכמים הלוגיסטיים היו הסכמות אולם אלו הופרו על ידי המשיבים דווקא, שהמשיכו בצעדים הארגונים: "ש: חטיבת נייד- גם עדין אין סיכום לשלל הנוסעים ( צ"ל לכלל הנושאים א.ר.ב)? ת: בנושא אחד בחטיבת הנייד לבקשת יו"ר ההסתדרות באפריל 18 סוכם שאנחנו נקפיא את רכש הטכנולוגסיסטי וסוכם להקפיא, שני הצדדים יקפיאו מכיון שוועד העובדים לא הקפיא והמשיך בצעדים הארגוניים ההנהלה ראתה את עצמה משוחררת מהקפאה. אני מדבר על הנושא של ההדרכה ועל הקיטים" ( ר' עמ' 18 שורות 25-30).
עיון בחקירתו של מר אדרי מעלה כי גם הוא מודה כי אכן הרכבת הפסיקה כבר לפני כמה חודשים למשוך את הקיטים שמגיעים מחברת סטדלר והם נמצאים במכס או במחסן שחברת סטדלר שכרה ( ר' עמ' 33 שורות 3-14).
עיון בחקירתו הנגדית של מר שריר מעלה כי גם בנגע לפרויקט החשמול היו ישיבות מו"מ: "לשאלת בית הדין: נושא החשמול נדון מספר פעמים, מספר ישיבות במהלך השנה האחרונה כולל בחודשיים או השלושה האחרונים אך לא הגענו לסיכום, נבקש להגיד שגם נושא החישמול נכנס למתווה עליו סוכם בדצמבר" (ר' עמ' 19 שורות 1-3).
כן יצוין כי גם בדיון מיום 1.4.19 הסכימו הצדדים לחזור למו"מ כאשר הוסכם כי הנושא הראשון שיידון הוא פרויקט החשמול והמנהור. ובדיון האחרון הבהירו הצדדים כי אכן נקבעו מספר ישיבות בנדון.
כאמור, עקרון יסוד ביחסי העבודה הוא מיצוי מהלכי ההידברות עובר למימוש נשק השביתה. במקרה הנדון, כאמור מהלכי ההידברות לא מוצו לטעמינו ומשכך לעת הזו שוכנענו כי אין מקום להתיר למשיבים להמשיך ולבצע צעדים אירגוניים, אלא יש לתת הזדמנות נוספת למיצוי מהלכי ההידברות בין הרכבת לבין המשיבים, כמתחייב מיחסי עבודה קיבוציים, במיוחד שעה שמדובר על השלכות רק לחלק מהעובדים ועל השפעות במספר נושאים מצומצם ובמיוחד שעה שטרם נדונו כלל ההשלכות לעובדים בכל הנוגע לפרויקט החשמול והמנהור ובמיוחד שעה שמדובר בפגיעה בשירות חיוני.
לאור כלל האמור לעיל, ולאחר שנתנו דעתנו, כמבואר לעיל לכלל החומר שהובא לפנינו ולטיעוני הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי לעת הזו מן הנכון הוא כי יש לעצור את כלל הצעדים הארגוניים שננקטו על ידי המשיבים בנוגע לסכסוך הנדון על כלל עילותיו ולאפשר לצדדים למצות את זכויותיהם על דרך ההידברות, היוועצות והמשא ומתן ככל שיידרש על פי המתווה שיפורט בהמשך.

בכל הנוגע לביטול החלטת בית הדין מיום 31.3.19
משקבענו כי אין אנו מתירים צעדים ארגוניים לעת הזו בכל הנוגע לסכסוך העבודה הנדון על כלל עילותיו, הרי שלא שוכנענו כי יש לבטל את החלטתנו מיום 31.3.19. למעלה מן הדרוש נציין כי אין אנו סבורים שיש לקבל את עמדת המשיבה כי מדובר בצעד ארגוני ישן בכל הנוגע להתנגדות המשיבים להרחבת שירות הרכבות בקו נתב"ג ירושלים- קו האומה. אנו סבורים כי מדובר בצעד ארגוני חדש, הקשור דווקא לסכסוך סידור העבודה החדש, שהרחבת שירות הרכבות נבעה כפועל יוצא מסידור זה. דווקא עיון בנספח 1 שצורף לבקשת המשיבה לביטול החלטה מחזק את טענת המבקשת כי מדובר בצעד ארגוני חדש, כאשר עיון בנספח זה מעלה כי בעבר דובר רק על " עבודה/הכשרה מכל סוג שעניינן המשך קו החשמול מנתב"ג צפונה לא יבוצעו ע"י מי מעובדי החברה" (ההדגשה לא במקור א.ר.ב). אולם בכל מקרה נוכח קביעתנו בדבר אי התרת צעדים ארגוניים כלל בנוגע לסכסוך העבודה הנדון על כלל עילותיו, הרי שבכל מקרה לא שוכנענו כי יש לבטל את החלטת בית הדין מיום 31.3.19 והיא תישאר על כנה עד לסיום ההליך העיקרי.
סכסוך מיום 24.5.18 בעניין עובדי הפקידות המנהלה והמהנדסים
ביום 24.5.18 הכריזה נציגות העובדים על סכסוך עבודה בעניין עובדי הפקידות, המנהלה והמהנדסים וזאת נוכח החלטה חד צדדית של הנהלת הרכבת לצמצם באופן דראסטי את מערך ההסעות מתחנת הרכבת בלוד לבניין ההנהלה וזאת ללא שיתוף נציגות העובדים וניהול משא ומתן עימה ביחס להשלכות המהלך על תנאי עבודתם של העובדים ( ר' נספח 3 לתגובת המשיבים).
במסגרת תגובת המשיבים ציינו הם כי: "נוכח הסכמת הצדדים לפיתרון זמני הכולל את החזרת מערך ההסעות, הוקפא סכסוך העבודה ולא ננקטים לגביו צעדים ארגונים כלשהם. סיכום זה הושג בעקבות פתרון שניתן על ידי נציגות העובדים ובגינו שילמו עובדי הרכבת מחיר, אך מראה כי הנציגות מוכנה להגיע להסכמות על מנת ולא ליצור משבר נוסף למרות מחדל של ההנהלה" (ר' פרק ב2 לתגובת המשיבים). גם מר אדרי הודה בחקירתו הנגדית כי הצדדים הגיעו להבנות בסכסוך זה וכי אין ננקטים בגינו צעדים ארגוניים ( ר' עמ' 33 שורות 7-11).
כמו כן במהלך דיון ההוכחות אף עלה כי עתיד להיבנות גשר שיחבר בין המקומות ומשכך נראה כי סכסוך זה התייתר. למען הסר ספק בנסיבות העניין אין אנו מתירים הפעלת צעדים ארגונים בשל סכסוך זה שנראה כי נפתר.
סכסוך עבודה מיום 4.7.18 בחטיבת התשתיות
לטענת המבקשת ברכבת ישנה יחידת ייצור חוליות הממוקמת בבני ברק ומייצרת חוליות בכמות שאינה מספיקה לפיתוח ותחזוקה נדרשת, לרבות מלאי לאירועי חירום שעלולים להתרחש. מאחר ויחידת הייצור בבני ברק אינה יכולה לספק את מלוא הביקוש לחוליות, התקשרה הרכבת עם חברת אקרשטיין שמייצרת רק אדנים ומרכיבה אותם יחד עם פסים שרוכשת החברה בחו"ל לכדי חוליות. באופן הזה תגברה החברה את היקף הייצור המרבי האפשרי שנעשה על ידי יחידת הייצור בבני ברק. מגבלה נוספת המכבידה על ניהל המלאי היא העדר מקום אחסון מספק. צוין כי בכל רגע עלולים להתרחש אירועי חירום. לכן הרכבת חייבת להחזיק במלאי מספק של חוליות. לטענתה, היום מקום האחסון מאפשר לאחסן לכל היותר 2 קילומטר של חוליות ולכן על החברה לפנות מקום אחסון נוסף. ההסכם שנחתם עם חברת אקרשטיין פותר את בעיית האחסון באופן זמני משעה שהחוליות מיוצרות ומאוחסנות בדרום הארץ ליד דימונה עם נקודת קשר למסילת הרכבת לטובת שינוע החוליות.
עוד טוענת המבקשת כי מאז תחילת ההתקשרות עם חברת אקרשטיין בשנת 2018, קיבלה הרכבת 55 חוליות בלבד בטרם החל סכסוך העבודה. לאחר ההכרזה על סכסוך יולי 2018, הופסקה קבלת החוליות, והיום ישנם 74 חוליות מוכנות המאוחסנות אצל חברת אקרשטיין ולאור סכסוך העבודה, הרכבת טרם אספה אותם. עוד ציינה המבקשת כי נוכח הצורך בהגדלת יכולת הייצור של החוליות, החליטה החברה לקלוט עובדים נוספים ליצירת הייצור ופינתה קו נוסף למטרה זו, במסגרת מהלך אשר דורש זמן סביר של כשנה להיערך לרבות איתור שטח אחסון באזור יחידת הייצור. עד להשלמת היערכות זו דרושה בינתיים חלופה מידית ולכן נחתם ההסכם עם חברת אקרשטיין. עוד מציינת המבקשת כי פעולת הרכבת החוליות לצורך בניית מסילת הרכבת נעשתה ועודנה נעשית על ידי עובדי הרכבת וכך ימשיך להיות, אולם מצבת כוח האדם הקיימת בתחום אינה יכולה להספיק לעמוד בביקוש הרכבת החוליות ונכון להיום אין מספיק מקומות אחסון לכל החוליות הממתינות להרכבה לכן התקשרה החברה עם חברת אקרשטיין בהסכם לתקופה קצובה להרכבת חוליות במקטעים חדשים מסוימים בלבד.
לטענת המבקשת בחטיבה זו יש כ-600 עובדים ובאגף מסילה וסביבה יש מעל 300 עובדים, מתוכם עוסקים בייצור חוליות 6 עובדים בלבד שייצור החוליות אינם פעילותם היחידה.
לטענת המבקשת נושא זה נדון בהרחבה בשיחות היוועצות בין הצדדים אולם נציגות העובדים הציבה דרישות כלכליות שהחברה לא יכולה להיענות להם נוכח היקפן. לטענתה אין מדובר בסוגיה שעניינה פגיעה בתנאי שכר או עבודה או בביטחון תעסוקתי.
מנגד לטענת המשיבים חטיבת תשתיות ברכבת עוסקת בתחזוקת רשת המסילות ומערכת האיתות והתקשורת הקיימת ובביצוע תוכניות פיתוח של הרכבת. בנוסף חטיבה זו מתחזקת את גשרי הרכבת וסביבת המסילה ( גיזום עצים, תעלות ניקוז ומעבירי מים).
לטענת המשיבים בשנים האחרונות מתרחש דילול בכוח האדם המאורגן ברכבת והוצאת עבודות שבליבת הרכבת למיקור חוץ, לקבלנים חיצוניים בעלויות של מיליוני שקלים. כך ביצעה הרכבת מהלך חד צדדי של הוצאת עבודת " הרכבת החוליות" שבוצעה על ידי עובדי הרכבת לקבלן חיצוני, זאת ללא שיתוף נציגות העובדים וללא ניהול מו"מ כמחויב.
מעבר לאמור, הנהלת הרכבת יוצרת עומס עבודה מכוון על עבודת עובדי התשתיות ללא גיוס עובדים ומילוי תקנים שחסרים עקב סיבות שונות, כפל תפקידים על העובדים דבר הגורם לעומס עבודה בלתי סביר על העובדים. ההנהלה מתרצת את הצורך בהוצאת עבודות למיקור חוץ באותו עומס מכוון שנוצר על ידה. עוד טוענים המשיבים כי סידורי עבודה של עובדים כמו מסילאים, מונחתים עליהם באופן שאינו מסודר מהיום למחר, משרות של מפעלי צמ"ה אינם מאוישות ותקנים שמתפנים לא מאוישים וכך נוצר מצב שכמות כ"א קטנה, אולם אורך המסילה וכמות הכלים גדלה באופן שיוצר עומס בלי אפשרי על עבודת עובדי החטיבה. מפעילי הצמ"ה נדרשים להפעיל כלים ללא מערכות הגנה, קיים אי סדר בהגדרת התפקיד של כל אחד מהעובדים, יש טשטוש בגבולות העבודה בין צפון ודרום, קיימת אנומליה בשכר העובדים כאשר מנהלי עבודה וותיקים באותה דרגה כמו המפעילים הכפופים להם אינם מתוגמלים בהתאם לאחריות שלהם כמנהלים. מתוך כוונה אמיתית להביא פתרון לסכסוך הכינה נציגות העובדים מצגת מפורטת שהוצגה להנהלת החברה בישיבה שהתקיימה בין הצדדים ביום 7.6.18 ( ר' נספח 5 לתגובת המשיבים). אולם הרכבת מסרבת לקיים מו"מ אמיתי עם נציגות העובדים כאשר פגישות בין הצדדים התקיימו בעצלתיים, חלקן ללא מנכ"ל הרכבת. עוד נטען כי כל הסכמה שמושגת אינה מתקבלת ועוברת טיוטות רבות והערות רבות על ידי סמנכ"לים של הרכבת שאינם קשורים לנושא המקצועי, באופן שלא ניתן להגיע לפתרון והדבר נתקע ללא קידום.
להלן הכרעתינו:
לצורך קביעת סיווג השביתה יש לבחון מה היא עילת השביתה, הן על בסיס ההודעה על שביתה וטיעוני ההסתדרות והן על בסיס התשתית העובדתית כפי שנפרשה בפנינו, תוך יישום הכללים שנקבעו בפסיקה להבחנה בין סוגי השביתות השונים.
עילת השביתה על פי ההודעה על שביתה:
בהודעה שמסרה ההסתדרות בנוגע לסכסוך הנדון ( נספח 5) הוגדרו העניינים שבסכסוך כך:
"כוונת החברה להוצאה של עבודה הנמצאת בליבת העיסוק של החברה, ומבוצעת כיום על ידי עובדי החברה, להפעלה באמצעות קבלנים חיצוניים תוך שימוש בחצרי החברה ובמתקניה, על דרך של מיקור חוץ ותוך פגיעה בכוחם הארגוני של העובדים. כך לדוגמא החליט המעסיק באופן חד צדדי להוציא את עבודת " הרכבת החוליות" המבוצעת עד היום על ידי עובדי חטיבת התשתיות ברכבת לקבלן חיצוני. ב. המעסיק יוצר עומס עבודה כבד על עובדי חטיבת התשתיות ו"כפיתרון" לעומס העבודה מעביר את עבודות החטיבה לקבלנים חיצוניים, דבר שיש בו חתירה תחת יחסי העבודה הקיבוציים ופגיעה בכוח הארגוני של העובדים ושל ארגונם היציג. ג. התנהלות המעסיק בחוסר תום לב ובדרם שאינה מקובלת ביחסי עבודה קיבוציים בכלל, וביחסי עבודה קיבוציים בשירות הציבורי בפרט".
כפי העולה מסעיף 1 להודעה, עילת השביתה הינה על עצם ההחלטה של הרכבת להוצאת עבודות הנמצאות בליבת העיסוק של הרכבת לקבלנים חיצוניים. יש לציין כי במהלך דיון ההוכחות הובהר כי מדובר על הוצאת עבודת " הרכבת החוליות", המבוצעת כיום על ידי 6 עובדי חטיבת התשתיות בלבד.
זה המקום לציין כי בכל הנוגע לטענות נוספות ורבות שנטענו על ידי המשיבים אין אליהן התייחסות בהודעה שמסרה ההסתדרות באשר לסכסוך הנדון ולכן אין הן רלוונטיות לסכסוך הנדון ומשכך לא ניתן לפעול בצעדים ארגוניים בשל נושאים אלו.
הלכה פסוקה היא כי לגבי עצם כוונת המעסיק לבצע שינוי מבני חלות עליו חובות גילוי והיוועצות עם ארגון העובדים. בנוסף, חלה על המעביד חובת ניהול משא ומתן בנוגע להשלכות השינוי המבני על העובדים. חובות אלה חלות מקל וחומר וביתר שאת על מעביד שהינו חברה ממשלתית ( ר' עס"ק 18/08 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מכתשים מפעלים כימיים בע"מ ( לא פורסם); רות בן ישראל, דיני עבודה, כרך ד' (להלן: רות בן ישראל), עמ' 1685).
כפי שצוין בבר"ע ( ארצי) 50556-09-11 הסתדרות העובדים הכללית החדשה איגוד עובדי התחבורה נ' חברת רכבת ישראל בע"מ, חברת הרכבת הינה חברה ממשלתית אשר הינה יצור כלאיים הן של גוף המבצע מדיניות ממשלה למתן שירותים בסיסיים לציבור, והן של חברה בעלת אינטרסים עסקיים (בג"ץ 7871/07 רפאל רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ נ' שר האוצר ( לא פורסם), 6.2.2011.). בהתאם, ובהיותה חברה ממשלתית חלות על חברת הרכבת כמעסיקה נורמות מוגברות של התנהגות במישור המשפט הציבורי, ביחסי העבודה ובמשפט העבודה, בכל הנוגע להבטחת חובות הגילוי, ההיוועצות ומהלכי משא-ומתן עם העובדים ( ד"ר אברהם וינרוט, חברות ממשלתיות תחולת המשפט המנהלי, תשנ"ה, 1995, עמ' 221).
עיון בסעיף 26 לתגובת המבקשת לתגובת המשיבים מיום 27.3.19 מעלה כי טענה בנוגע לסכסוך הנדון כי : " הפיתרון שהוגש הינו פיתרון לטווח הקצר עד אשר החברה תקלוט עוד עובדים ותוכל לייצר ולאחסן כמות חוליות הדרושה ובכך אין לפגוע לא בביטחון התעסוקתי של העובדים, ולא בתחום הארגוני ולא בתנאי העסקתם" אולם מאידך ברישא של סעיף זה מציינת המבקשת כי: "בשיחות המו"מ הבהירה החברה כי היא מבקשת להתקשר עם החברה לשנה אחת נוספת ואף הסכימה לתחום את מספר החוליות שתרכוש", אולם מאידך מציינת כי תוקפו של ההסכם הינו עד ליום 23.8.2020 אם אופציה להארכה עד 2025 לאחר אספקה של 500 חוליות).
אכן לשינוי שכזה שמבצעת הרכבת יכולה להיות השפעה על תנאי העסקה של העובדים במיוחד ככל שהמבקשת תבקש להרחיב התקשרות זו ומנגד לא תגדיל את מצבת העובדים הקיימת, הרי שיכול הדבר להשפיע משמעותית על הביטחון התעסוקתי של חלק מעובדי המבקשת ואף הדבר עלול להוות פגיעה בכח העבודה המאורגן בחברת הרכבת. במצב אפשרי זה אך סביר הוא כי לעובדים עשוי להיות אינטרס למנוע התרחבות התקשרות זו ולהפעיל לחץ על חברת הרכבת בנקודה זו.
עם זאת נדגיש כי דווקא עיון בנספח 5 שצרפו המשיבים לתגובתם, מצגת בחטיבת התשתיות מעלה כי מבהירים הם כי יש עומס כבר על עובדי חטיבה זו וכי אין התנגדות לשימוש בקבלני חוץ כל עוד נשמר האיזון: "העברת העבודה לקבלני חוץ הינה, עזרה משלימה לעבודות דחק אך חשוב לשמור על האיזון בין השימוש בקבלן החיצוני לשימוש פנימי בחטיבת התשתיות" (ר' עמ' 1 למצגת נספח 5).
יפים לעניינו פסיקת בית הדין הארצי בעניין עובדי התברואה בעיריית תל-אביב ( ר' דב"ע 97/ 92- 41 ארגון העובדים בעיריית תל אביב יפו – עיריית תל אביב יפו ( לא פורסם), 4.12.1997).
שם נדונה לגיטימיות השביתה נגד שינוי מבני, במסגרתו הוצא חלק מפונקציה מסוימת במקום העבודה לגוף חיצוני. באותה פרשה נקטו העובדים בשביתה חלקית עקב התנגדותם לכוונת העירייה להפעיל קבלנים פרטיים למתן שירותי ניקיון, בנוסף לעובדי התברואה של העירייה. וזאת, כאשר החלטת העירייה התקבלה באופן חד צדדי ללא היוועצות עם ארגון העובדים. בית הדין הארצי, מפי הנשיא אדלר ( כתוארו אז), קבע ברוב דעות, כי מדובר בעילת שביתה לגיטימית, תוך שקבע כך: "בבואנו להפעיל את שיקול דעתנו, אנו מייחסים משקל ניכר לשינוי החד צדדי במרקם יחסי העבודה במחלקת התברואה, שהיוו " מעין הפרטה" של חלק מעבודת המחלקה. אין ספק, כי שינוי כזה רצוי שייערך תוך הבנה עם ארגון העובדים, ולפחות לאחר התייעצות ומשא ומתן בתום לב. הכנסת קבלנים פרטיים כדי לבצע עבודה שעד כה בוצעה על ידי עובדי העירייה, מהווה איום ממשי על ארגון העובדים ועל העובדים, וזאת משלושה טעמים: הטעם האחד - האפשרות להחליף בהדרגה עובדים בקבלנים; הטעם השני – שיטת העסקת קבלנים פרטיים תועתק אל מחלקות אחרות של העירייה; והטעם השלישי – העסקת קבלנים פרטיים פוגעת בכוח המיקוח של הארגון כלפי המעביד".
בהתייחס לשינוי מבני מסוג הפרטה, ציינה המלומדת רות בן ישראל, כי ניתן להכיר בעילת שביתה נגד יישום שינויים מבניים במקום העבודה והשלכותיהם כלגיטימית, ולסווגה כשביתה כלכלית או מעין פוליטית: "השביתה היא לגיטימית אם היא נועדה להבטיח לעובדים פיצוי בגין הפגיעה, המיידית והעתידית, בביטחונם התעסוקתי, בתנאי עבודתם וביחסי עבודתם, הנגרמת מהשינוי המבני ... עקרונית אפשר להעניק לגיטימציה לשביתה במהלך הפרטה בשתי דרכים: א) אפשר לראות בשביתה במהלך הפרטה שביתה כלכלית אף שהיא מכוונת נגד הריבון. שינוי מבני המתבטא בהפרטה משנה בפועל הסדרים קיימים ביחסי העבודה. בתוקף כך, נכנסת שביתה במחאה על הפרטה של מפעל מסוים להגדרה של שביתה כלכלית היכולה להיות מכוונת גם נגד הריבון, בין שמדובר בריבון הפועל במעמדו כמעביד, בין שמדובר בריבון המבקש להתערב, תוך ניצול כוח שלטוני, כדי לשנות הסדרים קיימים ביחסי העבודה בין העובדים לבין המעבידים או למנוע הסדרים כאלה; ב) אפשר לראות בשביתה במהלך הפרטה שביתה מעין פוליטית, היות שעל פי מבחן המטרה העיקרית של השביתה מובהר כי העובדים שובתים בגלל נושא שאינו נוגע ישירות לתנאי עבודתם במובן הצר; אך נושא השביתה משפיע ישירות על תנאי העבודה של העובדים השובתים...".
בבואנו לקבוע אם עילת השביתה היא מעין פוליטית או כלכלית, יש לבחון את מתחם הפררוגטיבה של חברת הרכבת ואת מהות ההחלטה של הרכבת בכל הנוגע להתקשרות עם חברת אקרשטיין.
עיון בבקשה שהגישה המבקשת מעלה כי נטען בה: "בהסכם ההפעלה והפיתוח של החברה הוסכם כי רכבת ישאל תפעל להגברת השימוש בתחבורה ציבורית... מטרה שיש לה השלכות משמעותיות... למען הגשמת מטרותיה, רכבת ישראל פעולת במרץ לקידום מגוון פרויקטיים וביניהם:" פרויקט החישמול, הפרויקט החלפת מערכת השליטה והבקרה על תנועת הרכבות, הקמת קווי רכבת ותחנות נוסעים חדשות, שדרוג תחנות קיימות, פיתוח תשתיות להעברת מטען... רק לאחרונה חנכה הרכבת את הקו המהיר לירושלים- פרויקט לאומי המחבר את ירושלים ותל אביב אשר במסגרתו נסללו 57 ק"מ שח מסילות חדשות, הוקמו 5 מנהרות ו-8 גשרים. ... היקף תוכנית הפיתוח של רכבת ישראל עד לסוף העשור הנוכחי (2020) עומד על עשרות מליארדי שקלים ולא בכדי, שכם מדובר בפרויקטים בעלי חשיבות היסטורית ולאומית... בתוך כך, מובן הדבר, כי בניהול העבודה ובביצוע העבודה השוטפת מתחוללים ועוד יתחוללו שינויים רבים באינטנסיביות לא מבוטלת, ועל הרכבת, ההנהלה והעובדים, להתמודד עם התמורות הללו" (ר' סעיפים 1-7 לבקשה הראשונה של הרכבת).
לפי התרשמותנו הלכאורית, תמונת המצב מעלה כי הצורך בהיקף נרחב יותר של ייצור חוליות לבניית פסי רכבת ומקום אחסון גדול יותר בשל כך, קשור בהרחבת פעילות הרכבת מכוח הסכם ההפעלה והפיתוח של החברה והמפורט לעיל.
התרשמות זו עולה בקנה אחד גם אם חקירתה הנגדית של יו"ר ועד עובדים, גב' גילה אדרעי: "6 עובדים שמייצרים לכל הרכבת את הפסים והחוליות ומחברים אותם ביחד... וה-6 האלה שהם פס הייצור הם חשובים מאוד כי ללא הייצור וחיבור החולים האלה תשתית הרכבת- והעיד על כך סמנכ"ל תשתיות- לא תוכל הרכבת להתקדם בשום כיוון. ואם עורכת הדין של ההנהלה רוצה להקל בחשיבותם של השישה האלה שקורסים מעומס העבודה ושהנהלת החב' לא צפתה את הגידול ולא הניחה תשתית להניח את החוליות האלה ובמחשכים עשתה חוזה עם מי שאנחנו קונים ממנו את החוליות וסיפקה לו הובלה בחינם ולקחה את חברת אקרשטיין שקונים ממנה את החוליות..." (ר' עמ' 24 שורות 10-18).
משכך החלטה זו של הרכבת בנדון מעורבת משיקולים כלכליים עסקיים עם סממנים שלטוניים הקשורים להרחבת פעילות הרכבת וקבלת תקצוב מהמדינה בשל כך.
כמו כן שוכנענו כי החלטה זו במצב שנוצר אכן נמצאת במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הרכבת, אולם ככל שבפועל התקשרות זו תוארך מבלי שיוכנס כוח אדם לרכבת במקום, אכן יכולה להיות לכך השלכה על עובדים והכוח הארגוני של ארגון העובדים.
לפיכך שוכנענו כי החלטה כזו אכן משפיעה או יכולה להשפיע על ציבור העובדים או חלקו. מכאן ששביתה נגד אותה החלטה היא בבחינה מעין פוליטית, שהיא לגיטימית בנסיבות העניין אולם במסגרת מחאה קצרה בלבד.
לאור האמור, שוכנענו כי ננקטו כבר מספיק צעדים ארגונים בחטיבת התשתיות ( ר' עמ' 14 שורות 11-16 וכן עמ' 15 שורות 1-6 לעדותו של מר מיכאל כהן סמנכ"ל תשתיות של הרכבת) ולכן המשך הצעדים הארגונים בנוגע לסכסוך הנדון אינו עונה על התנאים הנדרשים משביתה מעין פוליטית. לאמור, היותה מידתית ומינורית בעוצמתה, וקצרת מועד. ומשכך לעת עתה אנו מורים על הפסקת מלוא הצעדים הארגונים שנקטו המשיבים בכל הנוגע לסכסוך הנדון.
יצוין כי גם אם היינו מכתירים את הצעדים הארגוניים שהופעלו בנדון כשביתה כלכלית, אין אנו סבורים שיש בכל מקרה להתיר את המשך הצעדים הארגונים בנוגע לסכסוך הנדון, שעה שהמו"מ בין הצדדים, החל אולם טרם מוצה וזאת גם בשל התנהלות המשיבים בנדון כפי שעלה במסגרת חקירתו של מר מיכאל כהן , סמנכ"ל תשתיות ברכבת: "... כמה שיחות של מו"מ? ת: לדעתי היו 3 פגישות, האחרונה היתה כשבוע או שבועיים לפני שהתחיל הסיכסוך על סידור העבודה... תחילת חודש פברואר פחות או יותר. סדר גודל של שבועיים נערכה פגישה במשרדי יחד עם נציגי העובדים גילה, גילי ואליאב... ש: והסתיימה בהעדר הסכמה? ת: הסתיימה באי מיצוי. הווה אומר הוועד הציג את דרישותיו בעניין, ההנהלה את הציגה את דרישותיה וכל צד ביקש לבדוק מספר פרטים שקשורים בעניין מתוך הידברות להמשיך לשבת בנושא. ש: הועד חזר אליך? ת: כן, מכיון שהיתה כוונה להמשיך את הדינים. ש: אתה חזרת אל הועד? ת: כן. ש: אתה אומר שהיתה כוונה? ת: לקבוע מועד נוסף ולהמשיך את הדיונים. לציין שנקבע מועד ואז ניכנס הסכסוך המדובר של סידור הנהגים ודי שיבש את המשך התנהלות בעניין. כמובן שבמידה ונחזור לשולחן המשא ומתן נוכל להמשיך מאותה נקודה שהיתה בפעם האחרונה".. ש: איך זה שיבש? ת: זה הפך להיות הנושא החשוב שהוועד עוסק בו ונשוא התשתיות זז הצידה ולא מוצה הדיון" ( ר' עמ' 13 שורות 8-33).
ובהמשך:
"...ש: מי דחה את הפגישה? ת: נקבע דיון, והתקשרה מזכירתי למזכירתה של גילה על מנת לקבוע מועד חדש ואז נאמר למזכירתי שבעקבות לוח הזמנים הצפוף הדיון הבא יכול להיות בסוף אפריל. זה מה שנאמר למזכרתי. ברגע שיקבע מועד ויתפנה, נמשיך את הדיונים" ( ר' עמ' 14 שורות 1-7).
יצוין כי עיון בחקירתה הנגדית של יו"ר ועד עובדים גב' אדרעי מעלה כי היא מודה כי אכן היתה פגישה בנוגע לסכסוך בחטיבת התשתיות ב6.2 וכן כי נקבע ישיבת המשך ליום 14.4.19 ( ר' עמ' 23 שורות 25-30).
גם עיון בחקירתו הנגדית של מר שריר מעלה כי המו"מ בחטיבת התשתיות טרם מוצה: "ש: בחטיבת התשתיות יש סיכום? ת: חטיבת התשתיות הגענו לניסיון סיכום על חלק מהנושאים וגם הם לא הצליחו להיסגר ועל שאר הנושאים הדיון היה חלקי בלבד. לשאלת בית הדין: על חטיבת התשתיות בבקשה תפרט? בנושא התשתיות היו דיונים לפני מספר חודשים שלא התקדמו. חלק שני היה ביולי בניית החוליות אקרשטיין נדון אך לא נסגר ובשלב השלישי מספר נושאים של הדרכות והפעלת כלים שהושגו סיכומי ביניים. שני הצדדים הלכו לבדוק ונמצא שדרישות הוועד היו גבוהות מידי וטרם הספקנו לחזור למשא ומתן. כל זה לאחרונה מדובר בחודשיים האחרונים. אוסיף ואומר בפגישות שהתקיימו בסוף דצמבר סוכם על מיתווה למשא ומתן ובו הופיע גם נושא התשתית, לא ירדנו לפרטים...ש: מה המתווה כלל? מה מנגנון לפיצוי לעובדים בגובה 2.25, מה הנושאים שיכנסו כולל תשתיות לדרישת ההנהלה ומעבר משואה ללוד ובחלק הנושאים בפגישות המשך לא הצלחנו להתקדם. הנושא השלישי במתווה היה שקט תעשייתי. מתווה שהוסכם עם יו"ר ההסתדרות ומאז בשתיים או שלוש פגישות הבנו שוועד העובדים נסוג מההסכמות. תשתיות זה חלק מהמתווה הגדול" (ר' עמ' 18 שורות 7-25).
מעבר לאמור יצוין כי מחומר הראיות שהוצג לנו עד כה עולה כי מדובר על השלכה על 6 עובדים בלבד, כפי שאף עולה מחקירתה הנגדית של יו"ר ועד עובדים גב' אדרעי ( ר' עמ' 24 שורות 10-15). הותרת הצעדים הארגונים הרחבים בנדון אינה מידתית במיוחד שעה שהמשיבים לא הוכיחו כי אכן הרכבת מתכוונת שלא לגיס כוח אדם נוסף או לחלופין שיש צמצום כוח אדם. כמו כן מעבר לנושא ההתקשרות עם חברת אקרשטיין המשיבים לא ציינו מיקור חוץ נוסף מעבר לאמור.
יתרה מזאת, מחומר הראיות עולה כי הרכבת עצרה את ההתקשרות ולכן במצב דברים זה בוודאי שאין להתיר המשך צעדים ארגוניים בנדון.
ערים אנו לשאר הנושאים שהועלו במסגרת תגובות המשיבים אולם הם חורגים מהודעת הסכסוך שבנדון ומשכך לא ניתן להתיר צעדים ארגונים בשל כך.
לאור כלל האמור לעיל, ולאחר שנתנו דעתנו, כמבואר לעיל לכלל החומר שהובא לפנינו ולטיעוני הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי לעת הזו מן הנכון הוא כי יש לעצור את כלל הצעדים הארגוניים שננקטו על ידי המשיבים בנוגע לסכסוך הנדון על כלל עילותיו.
בכל הנוגע לסכסוך זה ככל שהמשיבה תבקש להמשיך את ההתקשרות עם חברת אקרשטיין לתקופה נוספת הרי שעליה ליידע את המשיבות על כך ולהיוועץ בהם ולנהל מו"מ בכל הנוגע להשלכות של התקשרות זו על העובדים תוך בחינת המשך גיוס עובדים לצורך התייתרות הצורך בהתקשרות זו.
כמו כן, הואיל והצדדים החלו במו"מ גם על נושאים נוספים כעולה מהעדויות על הצדדים להמשיך במו"מ בכלל הנושאים הקשורים לחטיבת התשתיות.
סכסוך עבודה מיום 31.10.18 בחטיבת הנוסעים
ביום 31.10.18 הכריזה נציגות העובדים על סכסוך עבודה בחטיבת הנוסעים וזאת לטענתה נוכח שורה של פעולות חד צדדיות של ההנהלה לפגוע בעובדים ותנאי עבודתם ( ר' נספח 6 לתגובת המשיבים).
בהודעה שמסרה ההסתדרות בנוגע לסכסוך הנדון הוגדרו העניינים שבסכסוך כך:
"א. דרישת נציגות העובדים להפסקת השימוש שנעשה במערכת האיכון החדשה שהוטמעה בקטרים כצורך בטיחותי והפיכתה לכלי ענישתי ולכלי מעקב כלפי העובדים וזאת ללא כל הסדרה או ניהול מו"מ עם נציגות העובדים. ב. צעדים חד צדדים מצד ההנהלה תוך התעלומות שיטתית מנציגות העובדים. כך לדוגמא: 1. שינוי חד צדדי באופן ביצוע תפקיד " נהג מוכן". 2. שינוי בפועל של הגדרת " תחנות גדולות/תחנות קטנות" מתוך מטרה להפסיק ליתן הטבות שכר ודרגות בהתאם לגודל התחנה, תוך פגיעה בעובדים ובשכרם ותוך יצירת הפלייה בין עובדים המבצעים עבודה זהה. 3. שינוי בהגדרת תחומי האחריות והמטלות של ראשי האשכולות וראשי הצוותים. 4. הרחבת השימוש בטאבלטים מעבר להסכמות שגובשו עם נציגות העובדים והפיכתם לכלי ענישתי כלפי העובדים וזאת ללא כל הסדרת מול נציגות העובדים. 5. שינוי חד צדדי של הנוהג הקיים בעניין קוד לבוש הנהגים תוך התעלמות מנציגות העובדים. ג. מבוי סתום במו"מ להסדרת נושא תיק הפקח":. ...ד. דרישת נציגות העובדים ליצירת תפקידים חלופיים ומסלול קידום לקופאים/יות שמספרם הולך ומצטמצם לנוכח הכנסת מכונות התשלום לתחנות הרכבת. ה. דרישות נציגות העובדים להסדר את מעמד" דור המדבר" אשר נפגע כתוצאה מהחלטות רגולוטריות בעניין תנאי סף של תעודת בגרות, גם ביחס למדריכים וכן לתפקידי מנהלי תחנות ומנהלי משמרת. ו. התנהלות המעסיק בחוסר תום לב ובדרך שאינה מקובלת ביחסי עבודה קיבוציים בכלל, וביחסי עבודה קיבוציים בשירות הציבורי בפרט." (ר' נספח 7 לתגובת המשיבים).
בנוגע למערכת האיכון, לטענת המשיבים מדובר בהטמעה חד צדדית וללא כל הידברות עם נציגות העובדים במספר נושאים: מערכת האיכון שהינה מערכת עמוסת " באגים" ותקלות שהשימוש בה נועד לעריכת ועדות משמעת לנהגים או חמור מכך, תיעוד חריגות נסיעה בתיקם האישי ללא כל הליך במטרה למנוע הטבות ובהעלאות דרגה ובפגיעה בציון בהערכת עובדים שמשמעותה פגיעה כלכלית ובתנאי עבודה.
אכן על פניו מדובר בעילה הקשורה ישירות לתנאי העסקה של העובדים. עם זאת עיון בתגובת המשיבים מעלה כי הנהלת הרכבת הפסיקה את השימוש במערכת זו לצרכי ועדת משמעת מספר חודשים עוד קודם להכרזה על סכסוך העבודה. ערים אנו לטענת המשיבים כי לא כך הדבר אולם טענה זו לא הוכחה. משכך שוכנענו כי עילה זו התייתרה לעת זו.
בכל הנוגע לעילת שינוי של ראשי אשכולות וראשי צוותים, עולה כי המשיבים כל לא הגיבו בנושא זה ומשכך מקבלים אנו את טענת המבקשת לפיה עילה זו כבר אינה רלוונטית משום שהנהלת הרכבת לא דרשה מהעובדים להגיע לתורנות חמ"ל כבר חודשים. מעבר לאמור נושא זה כלל לא מופיע בהודעה ומשכך לא ניתן בכל מקרה לבצע צעדים ארגונים בשל כך.
בכל הנוגע לעילת שינוי של תחנות גדולות וקטנות, לטענת המבקשת הגיעה לסיכום עם המשיבים בנדון. מנגד טוענים המשיבים כי מדובר על שינוי חד צדדי של הגדרת תחנות גדולות או קטנות, בניגוד לפרמטרים שונים אשר אושרו על ידי הדירקטוריון עוד בשנת 2011 ויש לכך השפעה לדרגת מנהל התחנה ושינוי זה משפיע על מתח דרגות העובדים ותנאי השתכרותם. אכן מדובר בעילת הקשורה לתנאי העסקתם של העובדים ומשכך מדובר בעילה כלכלית. משלא הוצג סיכום בנדון על ידי המבקשת הרי שיש לקבלת את טענת המשיבים כי טרם הגיעו לסיכום בנושא זה. עם זה מדובר בנושא צר שהמו"מ בגינו טרם מוצה ולכן לא שוכנענו כי יש להתיר צעדים ארגונים בשל כך אלא יש לחזור להליך הידברות בנדון.
בכל הנוגע לקוד לבוש, הרי שבניגוד לטענת המבקשת המשיבים טוענים שלא הגיעו לסיכום בנדון. משלא הוצג סיכום בנדון הרי שיש לקבלת את טענת המשיבים כי טרם הגיעו לסיכום בנושא זה. עם זאת מדובר בנושא צר שהמו"מ בגינו טרם מוצה, ולכן לא שוכנענו כי יש להתיר צעדים ארגונים בשל כך ויש לחזור להליך הידברות בנדון.
בכל הנוגע להרחבת השימוש בטאבלטים, לטענת המשיבים הסכימו הם לקבל את מחשב לוח לפיילוט, על מנת להעביר דרכו את הויזה באופן מקוון, למרות בעיות בתקינות הפעלת הטאבלטים, אולם הנהלת הרכבת החלטה להרחיב את השימוש בטאבלטים ואף ביקשה לעשות בו כלי משמעתי כנגד העובדים. מנגד טוענת המבקשת כי לא הרחיבה את השימוש בטאבלטים.
עיון בחקירתו של מר ליאב אליהו מעלה כי אכן השימוש שנעשה היום על ידי הצדדים הינו רק לצורך הויזה ולא הורחב מעבר לכך. כן עולה מחקירת זו כי השימוש בטאבלט לויזה מוסכם על ידי המשיבים ( ר' עמ' 25 שורות 25-28).
משכך שוכנענו כי בשלב זה וככל שלא יורחב השימוש בטאבלט מדובר בעילת סכסוך שאיננה רלוונטית יותר ומשכך אין הצדקה להפעיל צעדים ארגונים מכוחה.
בכל הנוגע לעילת תיק הפקח, לטענת המשיבים לאחרונה החליפה המבקשת את התיק הקטן בתיק ממודל חדש וזאת ללא התייעצות או פיילוט מקדים. מדובר בתיק שאינו נוח וגורם לבעיות אורתופדיות. מנגד לטענת המבקשת סוכם בין הצדדים כי תכולת תיק הפקח הגדול תיכנס לכספת ברכבת והדבר בוצע עוד מיום 19.3.19. משכך נראה כי המחלוקת העיקרית נפתרה. וככל שיש עוד מחלוקות בנושא זה, הרי שיש ליישב אותם בהמשך מו"מ שטרם מוצה לטעמינו ולא במסגרת צעדים ארגוניים שאינם מידתיים עובר למיצוי מו"מ בנדון.
בכל הנוגע לעילת הגדרת נהג מוכן, תפקידים חלופיים לקופאיות ודור המדבר, אכן מדובר בנושאים הקשורים לתנאי העסקת העובדים ולכן עילת השביתה בגינם היא כלכלית. עם זאת, מדובר בנושאים צרים שהמו"מ בגינם טרם מוצה, לא שוכנענו כי יש להתיר צעדים ארגונים בשל כך וכי יש לחזור בנושא לכלל נושאים אלו להליך הידברות בהתאם למתווה שיפורט בהמשך. בכל הנוגע לעילת סידור חוף כרמל מדובר על עילה הקשורה לסידור העבודה, המשיבים מתנגדים לכך שעובד המשובץ למשמרת בתפקיד הקרוי " מוכן" (ממתין לקריאה להחליף רכבת שארעה בה תקלה), יבצע נסיעה המתבצעת בתדירות מסוימת, משכך מדובר בעילה הקשורה לסידור העבודה שנמצאת בפררוגטיבה הניהולית של המעסיק כפי שנפרט בהמשך ומשכך בנוגע לעילת זו יש לסווגה בשביתה מעין פוליטית שהצעדים שננקטו בנושא מספיקים, עם זאת נושא זה יכלל במסגרת המו"מ לסידור העבודה כפי שיפורט בהמשך.
בכל הנוגע לניסויים במנהרות גילון, נושא זה אינו חלק מהודעות הסכסוך ומשכך אין לאשר צעדים ארגוניים בגינו, כך גם בסוגיית הפנס. יש לציין כי התרשמנו כי מדובר בפנס שעיון בתמונתו שהוצגה לנו במהלך דיון ההוכחות מראה כי מדובר בפנס סטנדרטי שמשקלו קל ולכן העיסוק בנושא זה הוא שולי ובוודאי שאין לאשר צעדים ארגונים בשל כך.
לאור כלל האמור לעיל, ולאחר שנתנו דעתנו, כמבואר לעיל לכלל החומר שהובא לפנינו ולטיעוני הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי לעת הזו מן הנכון הוא כי יש לעצור את כלל הצעדים הארגוניים שננקטו על ידי המשיבים בנוגע לסכסוך הנדון על כלל עילותיו ולאפשר לצדדים למצות את זכויותיהם על דרך ההידברות , היוועצות והמשא ומתן ככל שיידרש בנוגע לנושאים הבאים: שינוי בהגדרת תחנות גדולות וקטנות, הגדרת נהג מוכן, תפקידים חלופיים לקופאיות, דור המדבר, קוד לבוש , תיק הפקח ועילת סידור חוף כרמל ועילת הרחבת השימוש בטאבלט ככל שיורחב מעבר לויזה.
סכסוך עבודה מיום 24.1.19 בחטיבת נייד ואגף ההפעלה
ביום 24.1.19 הכריזה נציגות העובדים על סכסוך עבודה בחטיבת הנייד. עיקר עילות הסכסוך הוא מבוי סתום במשא ומתן לחתימת הסכם קיבוצי אשר נועד להסדיר את זכויות עובדי אגף ההפעלה לנוכח רצון ההנהלה להעבירם ממשאות הרכבת בחיפה וממקומות נוספים למבנה ההנהלה החדש בלוד. לטענת המשיבים הסכסוך הוכרז לאחר ניסיונות רבים להגיע להסכמות בנוגע להשלכות העברת עובדי אגף ההפעלה. עוד נטען כי סעיף 28 להסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם ביום 28.1.10 קובע כי: "מעבר עובדי החברה עליהם יוחלט למבנה המשרדים החדש מותנה בחתימת הסכם קיבוצי אשר יסדיר את זכויות העובדים עקב המעבר" (ר' נספח 9 לתגובת המשיבים). למרות האמור טוענים המשיבים כי ההנהלה מבצעת באופן חד צדדי ובטרם הגעה להסכמות עם נציגות העובדים, ניודים למבנה החדש ללא קיום מו"מ ענייני בנושאים אלו. עוד טוענים המשיבים כי הנהלת החברה יוצרת עומס כבד על עבודת העובדים הקיימים כאשר אינה מאיישת תקנים פנויים ואף מוסיפה מטלות חדשות על עובדים וזאת מבלי לדון עם נציגות העובדים ומבלי לתגמל עובדים אלו. עוד טוענים המשיבים כי הנהלת הרכבת מנכה באופן בלתי חוקי שכר לעובדים אשר אינם נעתרים לדרישתה הבלתי חוקית לניוד יומי ואף מאיימת עליהם ב"נקיטת אמצעים נוספים", איום המהווה פגיעה בוטה בזכות ההתארגנות ( ר' נספח 10 לתגובת המשיבים). לטענת המשיבים פנתה היא למבקשת במספר מכתבים ובהם פירטה באופן נרחב את הסוגיות שבמחלוקת הדורשות הגעה להסכמות ( ר' נספחי 11-12 לתגובת המשיבים). כמו כן טוענים המשיבים כי הנהלת הרכבת מוסיפה מטלות חדשות על עובדים ללא תגמול, כמו לדוגמא הטלת משימות ליווי על טכנאי קטרים, וכן שינוי תחומי אחריות והנחתת מטלות על טכנאים שמתבקשים לבצע ליווים שאינם בתחום אחריותם באופן חד צדדי, שימוש בעובדי המוסכים לתפקידים שאינם כחלק מתפקידם, דרישת ההנהלה שנהגים ממתם באר שבע יצאו מהמתחם לקו הראשי באופן חד צדדי תוך הרחבת הגדרת תפקידם. עוד טוענים המשיבים כי בנוגע לניוד היומי הוגש הסכם מיום 23.3.16 בו הוסכם, בניגוד לטענת המבקשת, על ניוד קבוע למשך 4 שנים של עובדים ממוסך לוד למוסך באר שבע ולא על ניוד יומי כלל.
מנגד לטענת המבקשת נציגות העובדים מתנגדת למעבר העתידי אשר צפוי להתחיל בסוף 2019 של עובדי אגף ההפעלה מיחידת משואה ושל עובדי מרכז האחזקה בחטיבת נייד חיפה ללוד, תוך הצבת דרישות כספיות נרחבות. הגם שטרם החל המעבר העתידי, לעובדים ידוע על תוכנית זו מזה שנים. עוד טוענת המבקשת כי לפני 4 שנים גויסו ארבעה עובדים לתפקיד אתתים באזור המרכז-דרום ובו בעת שנמסר להם על זכייתם, עודכנו על כך שבעוד שנתיים יחל המעבד ללוד. עובדים אלו טרם עברו ללוד אולם נוכח טענתם קיבלו מענק כספי. עוד טוענת המבקשת כי המעבר הינו בהתאם להחלטת ממשלה וכבר השנה יעברו אליו יחידות התכנון של המבנים והמעבר קיים כבר מספר שנים ומראש תוכנן שהמעבר יתבצע בשנת 2019. נכון להיום יש 120 עובדים באגף ההפעלה, מתוכם צפויים לעבוד ללוד 100, 40 מתוכם הינם תושבי הדרום ויתר ה60 הם תושבי המרכז/הצפון. לאותם עובדים הגרים בדרום הארץ ובמרכזה יוטב כאשר האגף יעבור ללוד וזאת מכיוון שאינם מתוגמלים על הנסיעה ומחתימים כרטיס רק שהם מגיעים לחיפה. מספר העובדים בחטיבת הנייד ( שלגביהם הוכרז סכסוך העבודה) הצפויים לעבור ללוד הינו 12 בלבד. עוד מציינת המבקשת כי בניגוד להודעה לא חל כל שינוי בהתנהלות באגף ההפעלה לא בתפקידים ולא במיקור חוץ. עוד טוענת המבקשת כי לא נעשה כל שינוי בתחומי האחריות והמטלות של העובדים בחטיבת הנייד. עוד טוענת המבקשת כי בניגוד לטענת נציגות העובדים בסעיף ד' לסכסוך העבודה, עם הקמתו של מתחם באר שבע לפני כ3 שנים, הושג הסכם לפיו מספר עובדים ( כ8 עובדים) ירשו מידי פעם ובהתאם לצרכי התפעול לעבור למשך יום אחד ממתחם באר שבע למתחם לוד. בממוצע כל עובד יוצא פעם בשבוע ליום אחד ללוד. בתמורה עובדים אלה מקבלים שכר עבור זמן הנסיעה ללוד והחזר עבור עלות הנסיעות. עובדים אחרים שאינם בהסכם, מנוידים רק בעתות חירום ולעיתים נדירות בלבד. עוד טוענת המבקשת כי לא חל כל שינוי בהתנהלות באגף ההפעלה, לא בתפקידים ולא במיקור חוץ ולא נעשה כל שינוי בתחומי האחריות והמטלות של העובדים בחטיבת הנייד. משימות ליווי על ידי טכנאי הקטרים הם חלק מתחום אחריותם וגם גם משימוש הליווי. וכן במוך הקטרים החשמליים בלוד עובדים שמונה אנשי תחזוקה ולמעט אחד כולם חשמלאים ועבודות הקשורות לחשמל זה חלק מתפקידם. וכן גם לא מדובר במטלות חדשות וכן עם הקמתו של מתחם באר שבע הושג הסכם לפי מספר עובדים יורשו מידי פעם בהתאם לצרכי התפעול לעבור למשך יום אחד ממתחם באר שבע ללוד. עובדים אלה מקבלים שכר עבור זמן נסיעה ללוד והחזר עלות הנסיעה ועובדים אחרים שאינם בהסכם, מנויידים רק בעתות חירום ולעיתים נדירות.

להלן הכרעתינו:
לצורך קביעת סיווג השביתה יש לבחון מה היא עילת השביתה, הן על בסיס ההודעה על שביתה וטיעוני ההסתדרות והן על בסיס התשתית העובדתית כפי שנפרשה בפנינו, תוך יישום הכללים שנקבעו בפסיקה להבחנה בין סוגי השביתות השונים.
עילת השביתה על פי ההודעה על שביתה:
בהודעה שמסרה ההסתדרות בנוגע לסכסוך הנדון הוגדרו העניינים שבסכסוך כך: מבוי סתום במו"מ לחתימת הסכם קיבוצי אשר יסדיר ויבטיח את זכויות עובד אגף ההפעלה לנוכח המעבר הצפוי למבנה ההנהלה החדש בלוד. כיום רוב עובדי אגף ההפעלה עובדים במשואת הרכבת בחיפה ובמקומות נוספים. ב. התנהלות בחוסר תום לב, תוך ביצוע צעדים חד צדדים הכוללים: ניודים של עובדי אגף ההפעלה ללוד מתוך מטרה לקבוע עובדת בשטח, עוד בטרם נחתם ההסכם ההסכם הקיבוצי, ודרישת נציגות העובדים להפסקת הניודים המתבצעים תוך פגיעה בתנאי עבודתם ובשכרם של העובדים. ג. עומס עבודה רב בגין אי איוש תקנים שעובדיהם נוידו ו/או זכו במכרז ו/או פוטרו וכיו"ב. כהתמודדות עם העומס ההנהלה מטילה מטלות חדשות על עובדים, כגון מטלות הדרכה, בטיחות וכיוצ', מבלי לדון עמם בפרמיה, בש"נ, בתנאי עבודה ועוד. ד. דרישת נציגות העובדים להפסקת הניודים היומיים של העובדים בחטיבת הנייד וזאת עד לניהול מו"מ להסדרת הנושא ולגיבוש מנגנון מוסכם עם נציגות העובדים . ה. שינוי בהגדרת תחומי האחריות והמטלות של העובדים בחטיבת הנייד, כך לדוגמא: טכנאי קטרים וטכנאי DD מתבקשים לעשות ליווים ברכבות, הגם שמדובר באחריות השייכת לעובדי " צוות הדילוגים", טכנאי מוסך במוסך ב"ש מתבקשים לבצע עבודות שהיו תמיד של חשמלאים, נהגי מתחם נדרשים לצאת מהמתחם לקו ראשי, הוספת בדק מערכות הביטיחות אינדוזי על עובדים שמעולם לא ביצעו זאת ועוד. ו. ההנהלה מתעלמת מהשלכות ופגיעות שיש על העובדים כתוצאה ממחסור חמור בכוח אדם, במקום עובדים שפורשים או עוזבים מכל סיבה אחרת את חטיבת הנייד לא נקלטים עובדים חדשים דבר שיוצר עומס עבודה אדיר על העובדים הקיימים בחטיבה. ז. הוספת פרוייקטים ( התקנת כספות, הדבקת מדבקות וכיוצ') עבודות ואחריות חדשים על העובדים תוך פגיעה בפרמיה הקיימת, בש"נ, ופגיעה בעבודות הליבה של העובדים. ח. ההנהלה מעבירה עבודות שבוצעו עד עתה על ידי עובדי אגף ההפעלה וחטיבת הנייד למיקור חוץ, כך לדוגמא בנוגע לעבודות תחזוקה ובטיחות.ט. חוסר תום לב..." (ר' נספח 8 לתגובת המשיבים).
עיון בסעיף 27-28 לנספח 10 לתגובת המשיבים, הסכם קיבוצי מעלה כי נקבע בין הצדדים כי: "בכוונת רכבת ישראל להקים מבנה משרדים חדש במתחם לוד, אשר ישמש את מטה החברה ויחידות נוספות כפי שיוחלו על ידי החברה. עובדי המטה ועובדי היחידות עליהן יוחלו, יעברו לעבוד במבנה העתידי החדש. 28. מעבר עובדי החברה עליהם יוחלט למבנה המשרדים החדש מותנה בחתימת הסכם קיבוצי אשר יסדיר את זכויות העובדים העוברים עבר המעבר".
לאחר ששקלנו את הדברים שוכנענו כי החלטת הרכבת למעבר לבניין הנהלה חדש מצויה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הרכבת ונעשה במסגרת החלטה ממשלתית. עם זאת, יש בשינוי זה משום השלכה על חלק מעובדי הרכבת. ומשכך יש לבצע מהלך זה תוך התחשבות בזכויות העובדים ויש ליידע אותם, להיוועץ בהם ולנהל מו"מ עם נציגות העובדים לצורך חתימת הסכם קיבוצי עובר לביצוע מעבר זה.
לאור האמור, שוכנענו כי מדובר בעילת שביתה לגיטימית שיש לסווגה כמעין פוליטית.
יצוין כי בשונה מהפסיקה שהובאה על ידי המשיבים בסיכומים ובתגובתם ( בר"ע 30428-09-16 חברת רכבת ישראל בע"מ נ' ההסתדרות העובדים הכללית החדשה ( מיום 13.9.16)), הרי שהמבקשת אינה סבורה כי אין לקיים מו"מ או לפצות את העובדים הרלוונטיים בגין מהלך זה ולכן יש שוני בדברים.
עיון בחקירתו הנגדית של מר שריר מבהירה נקודה זו וממנה עולה כי אכן המו"מ טרם מוצה בין הצדדים וכן הבהיר הוא כי אין מניעה לקיים מו"מ ולהגיע להסכמות בנושא זה לרבות בנוגע לניוד: "ש: נכון שאין סיכום על תנאי המעבר? ת: זה חלק מהמשא ומתן שנתבע..." וכן בהמשך:
"ש: האם לשיטתך הנושא של ניוד עובדים וההשלכות הניוד על העובדים לדעתך זה נושא למשא ומתן? ת: כן. רכבת ישראל עברו מספר עובדים ומספר הסכמים בשנים האחרונות כולל באיזור חיפה מלוד לבאר שבע בנוסף אנו קראנו לוועד העובדים בכתב ובעל פה בחודשים האחרונים לדון איתנו על מעבר עובדים מאשדוד ללוד מאותו האגף. וועד העובדים סירב לבוא לפגישה... ש: אתה אומר שאין מניעה גם בנושא ניוד העובדים מחיפה ללוד, להגיע להסכם קיבוצי? ת: כן" (ר' עמ' 17 שורות 26-33 וכן עמ' 18 שורות 1-2 ועמ' 19 שורות 1-27).
בכל הנוגע לשאר הנושאים נשוא הודעה זו אכן מדובר בנושאים הנוגעים ישירות לתנאי העסקה של העובדים ומשכך יש לסווגם כעילת שביתה כלכלית.
עם זאת, שוכנענו כי טרם מוצה הליך ההידברות בכלל הנושאים נשוא הודעה זו, ומשכך בשלב זה אין אנו סבורים כי יש לאפשר צעדים ארגוניים אלא כי יש לחזור להליך הידברות בהתאם למתווה שיפורט. עם זאת, משנושאים רבים נשוא ההודעה הינם כלכליים וכצעד בונה אמון במהלך הליך ההידברות הרכבת לא תבצע ניודים נוספים ולא תקנוס את עובדיה בנוגע לניודים בנוגע לסכסוך שבנדון.

סכסוך העבודה מיום 7.3.19 בחטיבת נוסעים
לטענת המבקשת ההודעה על סכסוך העבודה מיום 7.3.19 אינה יכולה להצדיק קיומם של צעדים ארגוניים חוקים לגיטימיים שעה שנציגות העובדים גילתה דעתה כי מדובר בסכסוך משפטי עת פנתה לבית הדין בהליך משפטי בסוגיית סידור העבודה בס"ק 228-03-19. משכך אין נושא זה יכול להיות עילה כלכלית לגיטימית לסכסוך עבודה. עוד נטען כי נציגות העובדים בוחרת לעקוף את החלטת בית הדין בעניין סידור העבודה באמצעות נקיטת צעדים ארגוניים בתקווה שהפעלתם תניב להם הישג מול הנהלת החברה אשר לא צלח להם במסגרת ההליך המשפטי. לטענת המבקשת יש לה זכות לקבוע את סידור העבודה אף ללא חובת הגעה להסכמה עם נציגות העובדים. עוד טוענת המבקשת כי החל מ11/18 ועד עתה מנהלת היא הידברות ענפה עם נציגות העובדים אף בקשר לסידור העבודה החדש. המבקשת מגיבה לכל הערה והארה שהעלתה נציגות העובדים ביחס לנושאים שבמחלוקת. עוד טוענת המבקשת כי בדעתה להמשיך ולקיים הידברות עם נציגת העובדים בעניין הנושאים שנותרו במחלוקת.
מנגד לטענת המשיבים סכסוך זה נועד לפעולותיה החד צדדיות של הנהלת הרכבת לבצע שינוים בסידור העבודה הנוכחי של הנהגים ודרישות נציגות העובדים לגיבוש מוסכם של סידור העבודה לקיץ. עוד טוענים המשיבים כי הנהלת הרכבת מסרבת לאפשר הגעה להסכמות ומונעת קיומו של מו"מ אמיתי וענייני. עוד טוענים המשיבים כי אכן הישיבות עסקו בנושא סידור העבודה אולם תוך סירוב הנהלת הרכבת להגיע להסכמות בעניין באופן וכן כי התקיימו רק ישיבות מועטות, כאשר מידי יום הנהלת הרכבת מבצעת צעדים באופן חד צדדי.
להלן הכרעתינו
לצורך קביעת סיווג השביתה יש לבחון מה היא עילת השביתה, הן על בסיס ההודעה על שביתה וטיעוני ההסתדרות והן על בסיס התשתית העובדתית כפי שנפרשה בפנינו, תוך יישום הכללים שנקבעו בפסיקה להבחנה בין סוגי השביתות השונים.
עילת השביתה על פי ההודעה על שביתה:
בהודעה שמסרה ההסתדרות בנוגע לסכסוך הנדון הוגדרו העניינים שבסכסוך כך:
"מבוי סתום במו"מ להסדרת מכלול ההשלכות והשינויים החד צדדים שנעשו בסידור העבודה הנוכחי של הנהגים. ב. דרישת נציגות העובדים לגיבוש סידור עבודה מוסכם בטרם פרסום לו"ז הקיץ, כפי שהיה נהוג עד עתה ג. חוסר תום לב והתנהגות שאינה מקובלת ביחסי עבודה בכלל וביחסי עבודה קיבוציים, בפרט".
אין חולק כי בענייננו מדובר במקום עבודה מאורגן בו קיימים מספר הסכמים קיבוציים.
כפי העולה מסעיף 1 להודעה ומטיעוני הצדדים עולה כי, עילת השביתה אינה עצם ההחלטה לשנות את סידור העבודה אלא העובדה שההחלטה " משפיעה באופן משמעותי על תנאי העסקת העובדים". מכאן, שהשביתה מכוונת נגד פועלה של ההחלטה על תנאי עבודתם וביטחונם התעסוקתי של עובדי הרכבת. אם השביתה היא על השפעתה של ההחלטה והשלכותיה על מקום העבודה, תנאי העבודה, זכויות העובדים וביטחונם התעסוקתי, משכך מדובר בשביתה מעין פוליטית.
אין אנו סבורים כי יש לסווג את השביתה כשביתה שבבסיסה מונחת סוגיה משפטית שאינה יכולה להוות עילה לסכסוך עבודה לגיטימי ולא שוכנענו כי יש לבטל סכסוך עבודה זה.
ערים אנו לטענת המבקשת כי כלל הוא, כי צד הפונה בבקשה לסעד משפטי חזקה עליו, שבחר לברר את המחלוקת באמצעים משפטיים, חלף נקיטה באמצעים ארגוניים ( ר' סק ( ארצי) 13/03 לשכת המסחר תל-אביב ואיגוד לשכות המסחר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה 14.12.03). עם זאת הפניה של המשיבים בנדון היתה בנוגע ללוז חודש 3/19.
מחומר הראיות שהוצג בפנינו נראה כי שינוי סידור העבודה בא לעולם כדי לתת מענה להתייעלות של המשיבה ורצונה לפתוח קווים חדשים וכן נוכח שעון הקיץ. אכן שוכנעו כי האמור הוא חלק מהפררוגטיבה הניהולית של המשיבה. האמור עולה בקנה אחד גם עם הוראת סעיף 5 להסכם הקיבוצי מיום 26.6.03 הקובע: "5.1.1. סידור העבודה וקביעת מסגרת הלינקים, לנהגים יקבעו על ידי ההנהלה וזאת כאמור בהסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי רכבת ישראל. 5.1.2. ההנהלה רשאית לשפר את שיטות העבודה לנהגים ולהתאים את סידורי העבודה בהתאם ללוח הזמנים של הרכבות המשתנה מעת לעת. 5.1.3. שעות הנהיגה בפועל של נהגים יוגדלו לפי החלטה ההנהלה עד לשש שעות נהיגה בפועל, זאת בנוסף לשעות העבודה הנלוות לשעות הנהיגה... והכל במסגרת מכסת שעות העבודה היומית והשבועית כקבוע בהסכמים הקיבוציים החלים". עם זאת, מחומר הראיות שהוצג עד כה עולה כי אכן בשינוי סידור העבודה יש בכדי להשליך על תנאי העסקתם של העובדים הואיל ואין חולק כי המשיבה הוסיפה קווים חדשים והאריכה את זמני הפעילות של הקווים ומשכך ברי כי הדבר משפיע על מצבת העובדים שצריכה לתחזק את אותם קווים בעומס עבודה משמעותי יותר. כמו כן מהתכתובות שהוצגו לפנינו ופורטו לעיל עולה כי בסידור החדש אכן סדר היום של העובדים השתנה לרבות מספר הנסיעות שכל עובד יבצע. משכך שוכנענו כי החלטה בנוגע לשינוי סידור העבודה הינה החלטה המצויה בגדר אותם " נושאים מעורבים", כפי שהגדיר הנשיא ( בדימוס) אדלר בפרשת מנהל ומשק: '"הנושאים המעורבים" הם כל אותם נושאים אשר ההחלטות הניהוליות שמתקבלות בעניינם הן בעלות השפעה או השלכה משמעותית על העובדים. בפועל, "הנושאים המעורבים" נופלים לתווך שבין הנושאים שנוגעים ישירות ל"תנאי עבודה" או ל"יחסי עבודה" לבין נושאים הנוגעים בעיקר לתחום ה"פררוגטיבה הניהולית. ראוי להדגיש, כי רבות מן ההחלטות הניהוליות שמתקבלות על-ידי הנהלות מפעלים נוגעות באופן כלשהו לעובדים. אולם, בדרך-כלל, מידת הנגיעה היא שולית. לפיכך ייחשב נושא ל"נושא מעורב" רק אם הוא נושא ניהולי בעל השפעה או השלכה משמעותיות על העובדים' (עס"ק 400005/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות עובדי המדינה – הוועד הארצי של עובדי מינהל ומשק בבתי החולים הממשלתיים נ' מדינת ישראל, פ"ד לה 103 (2000) ( להלן: פרשת מנהל ומשק)).
באשר להיקף חובת ניהול משא ומתן בנושאים מעורבים נפסק בפרשת מנהל ומשק כי: "הכלל הוא, כי החלטות ב"נושאים מעורבים" יתקבלו על-ידי המעסיק בלעדית. בידי המעסיק סמכות לקבוע מדיניות בנוגע לניהול רכושו ולהחליט על-פיה, ואין הוא חייב להיוועץ בעובדים או לנהל משא ומתן קיבוצי לגבי עצם ההחלטה. עם זאת, מכיוון שהחלטות מן הסוג הנ"ל הן בעלות השלכה משמעותית על תנאי העבודה במפעל ועל יחסי העבודה בו, חייב המעסיק לנהל משא ומתן לגבי ההשלכות וההשפעות שיש להחלטות שהוא מקבל ומיישם. לדוגמה: בפרשת שק"ם נפסק, כי המדינה רשאית למכור את חנויות השק"ם לחברה פרטית וכן למסור באמצעות מכרז את הזיכיון על השקמיות. אולם בד בבד נקבע, כי לעובדים קמה הזכות לנהל משא ומתן קיבוצי לגבי הפיצוי והביטחון התעסוקתי לו יזכו בעקבות הליך ההפרטה. משא ומתן כאמור התנהל בפועל". יש לציין כי חובת ניהול משא ומתן אינה כוללת חובה של המעסיק להגיע להסכמה אלא מדובר על חובה של הידברות וניסיון לשכנע הדדית. בהקשר זה פסק הנשיא ( בדימוס) אדלר בפרשת מנהל ומשק כי: "משמעות משא ומתן היא הידברות וניסיון לשכנע הדדית. אולם אין בחובה לנהל משא ומתן כדי לחייב את המעסיק להגיע לידי הסכמה, לוותר על עמדתו או למנוע ממנו לערוך שינויים בתקן כוח אדם ולנהל את עסקו".
יצוין כי גם אם היינו מסווגים שביתה זו כעילת שביתה כלכלית אנו סבורים כי הצדדים טרם מיצו את המו"מ וגם בשל כך אין להתיר המשך צעדים ארגונים כל עוד לא ימוצו הליכי ההידברות.
מעבר לאמור במבחן המידתיות שעה שהמשיבים מפעילים מזה תקופה ארוכה מספר רב של צעדים ארגוניים ומשמדובר בצעדים שיש להם השלכה ישירה או עקיפה על שירות חיוני בו משתמשים רבים מאזרחי המדינה אין אנו סבורים כי יש להתיר הימשכות צעדים ארגונים אלו בנוגע לסכסוך הנדון .
עיון בחומר הראיות שהוצג בפנינו מעלה כי אכן הצדדים ישבו וניהלו מו"מ ועדין ממשיכים לנהל ( ר' נספח 2 לבקשה לביטול החלטה מטעם המשיבים). עם זאת נראה כי הליך ההידברות טרם הושלם.
משכך בשלב זה אין אנו סבורים כי יש לאפשר צעדים ארגוניים בגין הסכסוך שבנדון, על כלל עילותיו אלא כי יש לחזור להליך הידברות בהתאם למתווה שיפורט.
לקראת סיום, נציין כי על מנת שצעד ארגוני יהיה לגיטימי וחוקי יש לבחון האם ארגון העובדים נתן אישור לשיבוש העבודה והאם שיבוש העבודה חוסה תחת סכסוך עבודה פתוח, חוקי ולגיטימי. עיון בתגובת המשיבים כמו גם בסיכומיהם נראה כי אין פירוט מהם הצעדים הארגונים הננקטים בגין כל הודעת סכסוך עבודה ונראה כי מרוב צעדים ארגונים שננקטו, הצדדים ליחסי עבודה אינם יודעים לשייך את הדברים ובכך למעשה מסוכלת מטרת הצעדים הארגונים, אל מול פגיעה שאינה מידתית לרבות בצדדים שלישיים. גם בשל כך לא שוכנענו כי יש לאשר המשך כלל הצעדים הארגוניים בהם נוקטים המשיבים.

סוף דבר

הבקשות לסעדים זמניים מתקבלות ברובן. לא שוכנענו כי יש להורות על ביטול הסכסוכים הפתוחים בשלב זה. מנגד, לעת הזו שוכנענו כי יש להקפיא את כלל הצעדים הארגוניים הננקטים על ידי המשיבים וזאת עד למתן החלטה בתיק העיקרי, זאת כדי למצות את המשא ומתן בין הצדדים בכלל הנושאים שיפורטו. המשיבה 1 תפעיל את מרותה הארגונית על המשיב 2 ועל כלל עובדי הרכבת לביצוע האמור בהחלטה זו, לאלתר.

כמו כן החלטתנו מיום 31.3.19 תישאר על כנה עד למתן החלטה בתיק העיקרי.

כמו כן מנגד שוכנענו כי בתקופת המו"מ, כצעדים בוני אמון, המבקשת לא תיצור התקשרות חדשה עם חברת סטדלר וחברת אקרשטיין וכן לא תבצע ניודים נוספים ולא תקנוס את העובדים הרלוונטיים בנוגע לניודים שבנדון.

לאור כלל האמור לעיל, ולאחר שנתנו דעתנו, כמבואר לעיל לכלל החומר שהובא לפנינו ולטיעוני הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי לעת הזו מן הנכון הוא כי הצדדים ימצו זכויותיהם על דרך ההידברות והמשא ומתן, ויפעלו על פי המתווה שלהלן:
הצדדים יקיימו הידברות אמיתית, תוך מתן מידע הדדי נדרש, לרבות משא ומתן אינטנסיבי, תכוף, ענייני, בתום לב ובמטרה לקדם את יישוב חילוקי הדעות ביניהם בכל הנוגע לסכסוכים הפתוחים בהתאם להחלטתנו המפורטת לעיל, קרי בנוגע לנושאים הבאים:
סכסוך עבודה מיום 25.2.18 בחטיבת הנייד – הסכמים טכנולוגסטיים וחשמול ככל שהמבקשת תבקש להמשיך את ההתקשרות מול חברת סטדלר וכן בנוגע לפרויקט החשמול והמנהור, תוך מתן מידע על ידי המבקשת לצורך בחינת ההשלכות של פרויקט זו על העובדים הרלוונטיים.
סכסוך עבודה מיום 4.7.18 בחטיבת התשתיות, וזאת ככל שהמשיבה תבקש להמשיך את ההתקשרות עם חברת אקרשטיין. וכן על נושאים נוספים שהצדדים הסכימו לדון עליהם כבר.
סכסוך עבודה מיום 31.10.18 בחטיבת הנוסעים, בנוגע לנושאים הבאים: שינוי בהגדרת תחנות גדולות וקטנות, הגדרת נהג מוכן, תפקידים חלופיים לקופאיות, דור המדבר, קוד לבוש, תיק הפקח ועילת סידור חוף כרמל ועילת הרחבת השימוש בטאבלט ככל שיורחב מעבר לויזה.
סכסוך עבודה מיום 24.1.19 בחטיבת נייד ואגף ההפעלה.
סכסוך עבודה מיום 7.3.19 בכל הנוגע לסידור העבודה של לו"ז אביב.

תקופת המשא ומתן הינה מיום קבלת החלטה זו ועד ליום 1.6.19.
תקופת הקפאת כלל הצעדים הארגוניים של המשיבים הינה מיום החלטה זו ועד ההחלטה בתיק העיקרי.
מהלכי המשא ומתן יתקיימו בין הנציגים הבכירים של נציגות העובדים והמוסמכים מטעמם, לבין נציגיהן הבכירים והמוסמכים של חברת הרכבת וזאת בהרכבים מתאימים לכל סכסוך וזאת באמצעות ישיבות תכופות וענייניות שיחולו בהקדם האפשרי .
במהלך תקופת המשא ומתן ישמרו כלל עובדי הרכבת על שקט תעשייתי מלא בחברת רכבת ישראל, ולא יקיימו מהלכים ארגוניים שיש בהם כדי להפריע לסדר העבודה התקין או כל שיבוש למהלך העבודה.
לאחר תקופת המשא ומתן, היה ותתעורר בעיה כלשהי בעטיה יסברו העובדים כי קמה להם זכות לנקוט בצעדים ארגוניים כלשהם, יודיעו על כך ל מבקשת ולבית הדין, 48 שעות טרם נקיטת צעד כלשהו בנדון.
במהלך תקופת המשא ומתן, חברת הרכבת לא תיצור התקשרות חדשה עם חברת סטדלר וחברת אקרשטיין וכן לא תבצע ניודים נוספים ולא תקנוס את העובדים הרלוונטיים בנוגע לניודים שבנדון.
מהלכי המשא ומתן יהיו בפיקוחו של בית הדין לפניו קבוע המשך דיון בהליך בקשת הצד בסכסוך הקיבוצי. במסגרת תקופת המשא ומתן, יגישו הצדדים לבית הדין, דיווח בכתב על מהלכי המשא ומתן ביניהם והתקדמותם.
הצדדים יגישו לא יאוחר מיום 5.5.19 עידכון בדבר הליכים ההידברות בכלל הנושאים.
דיון תזכורת במעמד הצדדים יתקיים ביום 6.5.19 שעה 8.00.

הילה ידיד ברזילי, נציגת ציבור עובדים

אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת

אבי אילון, נציג ציבור מעסיקים

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ט, (18 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.