הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ק 2260-02-17

17 אפריל 2019

כב' השופט אורן שגב

נציג ציבור (עובדים) מר עזריאל קופלר
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' ברקת שני

המבקשים:
1. ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות

2. עמותת הגמלאים של האגודה הפדגוגית חברי ארגון המורים העל יסודיים (עמותה רשומה)
ע"י ב"כ: עוה"ד דרור גל, רעות שגיב-גרטלר ואח'
-
המשיבות:
1. מדינת ישראל – משרד החינוך ומשרד האוצר
ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)

2. הסתדרות המורים בישראל
ע"י ב"כ: עו"ד אסף ברנזון, מיכל פרידמן ואח'

פסק דין

לפנינו בקשת הסתדרות המורים בישראל להורות על סילוקה על הסף של בקשת הצד שהגישו המבקשים. נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל, ולהלן הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתנו.

הרקע העובדתי בתמצית
המבקשים הגישו בקשת צד בסכסוך קיבוצי, במסגרתה עתרו לקבלת הסעדים ההצהרתיים הבאים:
המדינה מפרה את חובותיה על פי דין ומפלה את גמלאי ארגון המורים המבוטחים ומקבלים פנסיה תקציבית (להלן – הגמלאים הזכאים);
על המדינה ועל הסתדרות המורים להעביר לידי המבקשים את התשלומים בגין תקצוב קרן הרווחה לגמלאים הזכאים, וזאת החל משנת 2010 ועד למועד הגשת הבקשה;
להורות כי מכאן ואילך, המדינה תעביר במישרין את אותו חלק מתקצוב קרן הרווחה לגמלאים הזכאים לעמותת הגמלאים או לארגון המורים עצמו.
הורתו של סכסוך זה ביום 17.02.2010, בהסכם קיבוצי שנחתם בין המדינה לבין הסתדרות המורים (להלן – ההסכם), לפיו התחייבה המדינה להקצות לרווחת הגמלאים הזכאים, סכומי כסף לטובת קרן רווחה. מדובר בקרן פנימית אשר אמורה להיות מנוהלת למטרת רווחתם של הגמלאים בפנסיה תקציבית.
יצוין, כי הרקע לחתימת הסכם זה הוא הסכם קיבוצי (מסגרת), שנחתם כשנתיים קודם לכן, ביום 17.04.2008, ואשר שינה את שיטת עדכון הגמלאות של עובדי המדינה המבוטחים בפנסיה תקציבית, והמרת העדכון בהצמדה למדד המחירים לצרכן. הסכם המסגרת גם קבע כי תוקם קרן לרווחת הגמלאים בפנסיה תקציבית וכי החל משנת הכספים 2008, יעמוד הסכום על 393 ₪ לכל גמלאי המקבל פנסיית זקנה או נכות בפנסיה תקציבית.
לטענת ארגון המורים, חברים בו גמלאים בפנסיה תקציבית המקבלים את גמלתם מהמדינה ובגין חברים אלה, המדינה מעבירה את כספי הרווחה המגיעים להם להסתדרות המורים. כפועל יוצא מכך, אותם גמלאים, חברי ארגון המורים אינם יכולים ליהנות מן השירותים והפעילויות שנועדו לרווחתם. עוד נטען, כי פניותיו של יו"ר ארגון המורים, מר רן ארז למדינה בדרישה לתקן את העוול ולפעול להעברת תקציב קרן הרווחה לגמלאים בפנסיה תקציבית חברי ארגון המורים, לא נשאו פרי, למרות שארגון המורים פעל בהתאם להנחיות שקיבל בשעתו מהמדינה בנוגע להקמת עמותה ייעודית, ומכאן הבקשה. לסיכום, טוען ארגון המורים, כי המדינה מפלה לרעה את קבוצת הגמלאים הזכאים החברים בו ביחס לעמיתיהם הזכאים החברים בהסתדרות המורים.
לטענת ארגון המורים, המצב כיום נותר ללא מענה, במובן זה שהגמלאים הזכאים החברים בו מקופחים ע"י מעסיקתם לשעבר – המדינה, בעוד שהסתדרות המורים מצדה, שנהנית מתקציב שבחלקו כלל אינו מיועד לחבריה, מסרבת להגיע להסדר אתו. יצוין, כי לדברי ארגון המורים, מדובר בכ- 3,000 חברים גמלאים בפנסיה תקציבית שאינם יכולים ליהנות מתקציב הרווחה בשל העברה שגויה של המדינה את התקציב לידי הארגון הלא נכון.

הבקשה לסילוק על הסף
במסגרת תגובתה לבקשת הצד, טענה הסתדרות המורים כי יש לסלק את הבקשה על הסף מהטעמים הבאים:
לארגון המורים אין מעמד לפנות לבית הדין בבקשת צד כיוון שהוא אינו הארגון היציג לגבי עובדי הוראה בשירות המדינה, וזאת כפי שנקבע בפסיקתו העקבית של בית הדין הארצי לעבודה;
לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתובענה, שכן סעיף 24 (א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, השתכ"ט-1969 (להלן – חוק בית הדין) מגדיר את סמכות השיפוט של ביה"ד לדון בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי, בעניינם ובסוגיות הנובעים מההסכם הקיבוצי. הואיל וארגון המורים אינו ארגון העובדים היציג של עובדי ההוראה בשירות המדינה, הרי שהוא אינו יכול להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד עם המדינה כמעסיקה, והדברים יפים בבחינת קל וחומר ביחס לעמותת הגמלאים, אשר כלל אינה ארגון עובדים;
היעדר עילה – הארגון ועמותת הגמלאים אינם צד להסכם 2010 ואין להם עילה בו, לכן אינם יכולים לבקש סעד בקשר אליו. הוראות ההסכם הנ"ל אינן מבחינות בין גמלאים אשר חברים בהסתדרות המורים לבין גמלאים אשר חברים בארגון המורים או בין גמלאים שלא חברים באף ארגון. מטרת הקרן שעליה הוסכם בהסכם 2010 היא לדאוג לרווחתם של כל הגמלאים שהיו בדירוג עובדי הוראה בשירות המדינה הזכאים לפנסיה תקציבית, מבלי לעשות הבחנה ביניהם על פי שיוכם הארגוני. הקרן פועלת אפוא לטובת הגמלאים הזכאים ללא כל אפליה על בסיס חברות בארגון עובדים כזה או אחר;
עניינה של בקשת הצד הוא למעשה דרישה חסרת בסיס לשינוי הסכם קיבוצי ע"י מי שאינו צד לו, ומכאן שאין לארגון המורים ולעמותת הגמלאים זכות עמידה;
העובדה שהתקיימו מגעים בין ארגון המורים לבין המדינה, במסגרתם נבחנה האפשרות לשנות את ההסכם הקיבוצי בין המדינה לבין הסתדרות המורים, באופן שהמדינה תעביר כספים להסתדרות המורים וזו תעביר כספים לעמותה הייעודית שארגון המורים הקים, אינה מקימה למבקשים עילת תביעה, שכן המגעים שנוהלו ע"י מר רן ארז לא צלחו וסופו של דבר שהסכם 2010 לא שונה ועומד בתוקפו כפי שהיה נהוג מאז כינונו. מכאן, שמטרת הבקשה היא רצונם של המבקשים לשנות, בלא עילה, הוראות אובליגטוריות החלות בין הסתדרות המורים והמדינה מכוח הסכם קיבוצי שנחתם בין השתיים, ולא לאכוף זכות משפטית קיימת. לשון אחר, המבקשים דורשים מביה"ד ליתן סעד שמשמעותו הפרת הסכם 2010 בין 2 צדדים שהארגון ועמותת הגמלאים אינם צד לו ולכתוב במקומם הסכם אחר במקומו.
בתגובתם לבקשת הסילוק על הסף, הקדימו המבקשים וטענו, כי דלתות בית הדין פתוחות בפני ארגון המורים מן הטעם הבסיסי שהוא ארגון עובדים המעלה סוגיה הנוגעת לתנאי העסקתם של המורים החברים בו. עוד הוסיפו, כי המדינה, בתפקידה הכפול, כמעסיקה מצד אחד וכגורם מתקצב מצד שני, עושה יד אחת עם ארגון עובדים מסוים, באופן שתוצאת הדברים היא פגיעה מהותית ומשמעותית בתנאי העסקתם ו/או בגמלאותיהם של חברי ארגון המורים.
עמדת הסתדרות המורים והמדינה, לפיה בית הדין נעדר סמכות על רקע אי יציגות לכאורה בשל העובדה שארגון המורים אינו צד להסכם הקיבוצי שנחתם בין המשיבות, הוא ניסיון מלאכותי ותמוה לאור הפגיעה הקשה בגמלאים. קבלת עמדה זו תיצור אנומליה משפטית, לפיה הגמלאים החברים בארגון המורים איבדו עם פרישתם זכות המוקנית להם; זאת ועוד, מדובר אף בפגיעה בזכות ההתארגנות של אותם מורים גמלאים ובזכות הבחירה שלהם בארגון אליו הם משתייכים. גישת המדינה אף מעבירה מסר פסול, לפיו מצופה מהגמלאים באיזה ארגון לבחור.
טענות המדינה וארגון המורים לא הועלו בתחילתו של ההליך והעלאתן כעת מהווה התנהלות שלא בתום לב מטעם המדינה כצד ליחסי עבודה. כך או כך, לביה"ד הסמכות העניינית לדון בבקשה גם מבחינת פרשנות תכליתית ולכן גם מטעם זה, אין מקום לסילוק הבקשה על הסף והיא צריכה להתברר לגופה. הלכה למעשה, הועברו כספים להסתדרות המורים שלא לייעודם ושלא למטרתם ביחס לאותה קבוצת גמלאים זכאית. מדובר בפגיעה כפולה: הן כספית והן בזכות לחופש התארגנות. הפגיעה הכספית היא למעשה פגיעה בזכויות פנסיוניות של גמלאים והואיל ואין מחלוקת בנוגע לעצם זכאותם, לא יכולה להיות מחלוקת בנוגע לכך שהם מופלים לרעה בשל העובדה שהכספים אינם מגיעים אליהם. סוגיה זו ראוי שתתברר בבית הדין לעבודה מבחינת סמכותו העניינית והמהותית.
המבקשים הוסיפו וטענו, כי הסעד המתבקש של סילוק על הסף מנוגד לעקרונות שנקבעו בפסיקה ולפרשנות המרחיבה שניתנה לסמכות בית הדין לדון בנושאים שונים הנגזרים מיחסי עבודה, בין במישור הפרט ובין במישור הקיבוצי. יתרה מכך, בהתאם לסעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, לבית הדין הסמכות לדון בבקשה, וזאת משום שארגון המורים היה ועודנו צד להסכמים ארציים ולהסכמים מקומיים ולכן הוא רשאי להגיש בקשת צד מכוח החוק. בפסיקת בית הדין הארצי בעניין אלקטרה (סק (ת"א) 32475-01-11 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1970) בע"מ, שם נקבע, בין היתר, כי לבית הדין לעבודה הסמכות העניינית לדון בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, בעניין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי אחר או בכל עניין אחר הנובע מהם או בעניין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין. לפיכך, משברור כי לגמלאים המיוצגים ע"י ארגון המורים עומדת זכות כי יבוצעו תשלומים בגינם לידי ארגון המורים – ארגונם היציג – הרי שלא ניתן לייתר את הדיון על דרך של העלאת טענות לחוסר סמכות, במיוחד על רקע העובדה שארגון עובדים יכול להגיש תביעות בשם חבריו מקום בו נפגעו זכויותיהם. במקרה זה מדובר בציבור של אלפי גמלאים שהנו ציבור מוחלש.
עוד נטען, כי כאשר מוגשת תביעה שלא ע"י צד להסכם קיבוצי בעניין הסכם קיבוצי, יש לבחון קיומה של עילה על פי מהות הסעד המבוקש, היריבות בין הצדדים, מעמד המבקש, העניין והזכות הקיימת לקבלת הסעד המבוקש. מצב בו חבר ארגון אחד צריך לפנות לארגון אחר, על מנת לקבל חלק מסל השירותים לו הוא זכאי, יוצר אנומליה והפליה לרעה של הגמלאי בשל חברותו בארגון האחר.
המדינה בתגובתה לבקשת הצד, הקדימה וטענה כי ארגון המורים אינו ארגון העובדים היציג בשירות המדינה, כי אם הסתדרות המורים והפנתה לפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 16.11.2016 (סק"כ 12922-11-16, שם נפסק, בין היתר, כי ארגון המורים אינו רשאי להכריז על עיצומים או שביתה בקרב המורים עובדי המדינה כל עוד יחידת המיקוח לא שונתה וכל עוד לא נקבע כי הוא הארגון היציג בקרב אותם מורים; בעס"ק 62/09 מיום 28.06.2009 נקבע, כי ארגון המורים, בבקשת צד בסכסוך קיבוצי, אינו רשאי לבקש ביטול הסכם קיבוצי שהסתדרות המורים חתמה עם המדינה. לאור האמור לעיל, ומשאין חולק, כי ארגון המורים אינו הארגון היציג של עובדי ההוראה בשירות המדינה, הוא אינו צד להסכם הקיבוצי המיוחד מול המדינה כמעסיק ועל כן, דין בקשת הצד שהגיש להידחות על הסף בהיעדר סמכות עניינית.
לגופו של עניין, ובנוגע להסכם הקיבוצי משנת 2010, טענה המדינה כי הוראותיו מתייחסות לכל הגמלאים שהיו עובדי הוראה ללא כל הבחנה בהשתייכות הארגונית של הגלאים הזכאים. בהתאם, נוסח סעיף 1.ג להסכם בלשון חד משמעית: "הסכום אשר יוקצה בגין כל גמלאי... יהיה 393 ₪".
בהתאם לסעיף 1.ה להסכם, נקבע כי הסתדרות המורים תקים קרן פנימית אשר תנוהל על ידה ואשר תפעל לרווחתם של הגמלאים הזכאים, ללא אפליה על בסיס חברות בארגון עובדים זה או אחר, או אי חברות כלל בארגון כלשהו.
המדינה הצטרפה לטענת המשיבות, לפיה העובדה שהתקיימו דיונים בנוגע לשינוי ההסכם הקיבוצי, אינה מקנ ה, כשלעצמה, עילת תביעה למבקשים, וכי מדובר במגעים שבסופו של דבר לא הבשילו לכדי הסכם. לפיכך, הוראות ההסכם הקיבוצי נותרו על מכונן, ללא שינוי.
לאור האמור לעיל, בקשת הצד אינה מעלה שאלה פרשנית או שאלה משפטית אחרת העולה מתוך ההסכם, כי אם מהווה הלכה למעשה בקשה לשינוי הסכם קיבוצי ע"י מי שאינו צד לו, שעה ששני הצדדים לו, אינם מסכימים לשינויו, והכל בהיעדר עילה משפטית מוכרת בדין. זאת ועוד, ההסכם שנחתם עם הסתדרות המורים נעשה אגב הסדרה שלך ניתוק הגמלאים המבוטחים בפנסיה תקציבית מהעובדים הפעילים.

דיון והכרעה
אין חולק, כי ארגון המורים אינו משמש כארגון היציג של קבוצת הזכאים וזאת, כל עוד יחידת המיקוח לא שונתה; עוד אין חולק, כי ארגון המורים אינו ולא היה צד לחתימתו של ההסכם הקיבוצי הרלוונטי משנת 2010.
מבחינה של מהות הסעדים שנתבעו בבקשת הצד עולה, כי כדברי הסתדרות המורים והמדינה, אכן מדובר בדרישה לשינוי הוראות אובליגטוריות בהסכם הקיבוצי, קרי: העברה לידי המבקשים את התשלומים בגין תקצוב קרן הרווחה לגמלאים הזכאים , החל משנת 2010 ואילך, ו מתן צו לפיו מעתה ואילך המדינה תעביר במישרין את החלק בתקציב המתייחס לגמלאים הזכאים חברי ארגון המורים ישירות לארגון המורים או לעמותת הגמלאים.
מה הבסיס המשפטי אם כן, לאפשר לארגון עובדים שאינו צד להסכם קיבוצי מסוים לדרוש שינויים בהוראות הקיימות בהסכם קיבוצי שהוא אינו צד לו, רק מתוקף הטענה כי הוראות אלה מפלות לכאורה חברים בו? האם בשם אותו רציונל, רשאי ארגון עובדים לבקש ביטולו של הסכם קיבוצי שהוא אינו חתום עליו ?
אנו סבורים כי התשובה לכך שלילית וכי הגשת בקשת צד בסכסוך קיבוצי אינה הדרך הנכונה לתקוף את הבעיה עליה מצביע ארגון המורים, ונבהיר.
מבלי להידרש לטענת הקיפוח וההפליה של קבוצת הגמלאים הזכאים, אנו סבורים כי יש טעם בדברי ארגון המורים, לפיו רצוי לפעול לשינוי המצב הקיים, בו כספים המיועדים לחברי ארגון אחד מועברים דרך צינור השייך לארגון עובדים מתחרה. המצב הנכון הוא כי כל ארגון ידאג לכלל החברים בו , ולהם בלבד. למותר לציין, כי עד לשלב אליו הגענו בתיק, לא הונחה תשתית ראייתית ולו לכאורה בנוגע לטענת ההפליה והקיפוח ומן הראוי שטענת נציגי ארגון המורים, לפיה חבריהם השייכים לקבוצת הגמלאים הזכאים - מקופחים, תיבדק על פי ראיות שהמבקשים יוכלו להציג בשלב הראיות. יחד עם זאת, וזאת הסיבה שבגינה ראינו להורות על סילוק הבקשה על הסף – הליך של בקשת צד אינו ההליך המתאים בנסיבות העניין. ודוק, לא מצאנו כי יש בפסיקה שהמבקשים סמכו עליה את בקשתם כדי לסייע להם, וזאת משום שאין המדובר בהתארגנות ראשונית, במחלוקת כלשהי בנוגע לזהותו של ארגון העובדים המייצ ג או בשאלה פרשנית. על פניו, גם לא ניתן להיעתר לסעד הנוסף שהתבקש – הצהרתי במהותו – לפיו המדינה מפרה את חובותיה על פי דין ומפלה את הגמלאים הזכאים החברים בארגון המורים, ובמה דברים אמורים?
המדינה והסתדרות המורים חתמו על הסכם מסגרת ובעקבותיו על הסכם קיבוצי מיוחד. בהתבסס על המערכת ההסכמית הנ"ל, זכאי כל גמלאי שעונה על ההגדרה של גמלאי זכאי לסכום המיועד לרווחתו. הואיל והמדינה התקשרה בהסכמים אלה עם הארגון היציג של עובדי ההוראה בשירות המדינה, לא ברור על מה נסמכת הטענה כי המדינה מפרה את חובתה על פי דין באופן שמפלה את קבוצת הגמלאים הזכאים.
יצוין בהקשר זה, כי בבקשה עצמה לא נטען וממילא לא הובאה ראשית ראיה כי ידוע למבקשים ולו על גמלאי זכאי אחד שאינו מקבל או שאינו יכול לקבל את המגיע לו רק משום שהוא חבר בארגון המורים. משהדבר כלל לא עלה כטענה בבקשת הצד, אין בידינו לקבל כי קיימת, ולו לכאורה, הפרה מצד המדינה של "חובותיה על פי דין", כאמור בפתח בקשת הצד.
בנוגע לטענת המבקשים, כי עניין הסמכות עלה רק בשלב מאוחר, וכי התקיימו דיונים בין הצדדים, אין בידינו לקבל כי מדובר בט ענה שיש בה כדי לאיין את הקשיים שפורטו לעיל, ונבהיר. ראשית, המדינה בתגובתה, ביקשה לסלק את בקשת הצד על הסף; שנית – אין חולק שההידברות בין המבקשים לבין המשיבים לא השתכללה לכדי הסכמות.
טיעוניהם של המשיבים יורדים לשורשם של יחסי עבודה קיבוציים – האם מי שאינו צד להסכם קיבוצי יכול לדרוש שינויים בהסכם קיבוצי שנחתם כדת וכדין, שעה ששני הצדדים להסכם עצמו מתנגדים לכך, וזאת ע"י הגשת בקשת צד בסכסוך קיבוצי.
אנו בדעה כי התשובה לכך שלילית. ככל שארגון המורים סבור, כי ההסכם הקיבוצי, שהוא אינו צד לו, מכיל הוראה אובליגטורית המפלה את קבוצת הגמלאים הזכאים החברים בו, רשאי הוא לנקוט בהליך משפטי מתאים של בקשה לסעד הצהרתי ושל תביעה כספית מתאימה, לאחר שכימת את נזקיו הנטענים, קרי, הסכומים שלטענתו נגזלו מחבריו. בקשת צד בסכסוך קיבוצי אינה הדרך לכך.
סיכומם של דברים, הואיל וארגון המורים אינו ארגון העובדים היציג של עובדי ההוראה בשירות המדינה ואינו יכול להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד מול המדינה כמעסיק, והואיל והבקשה תוקפת הוראה בהוראות הסכם קיבוצי שארגון המורים כלל אינו צד לו, דין בקשת הצד להידחות על הסף בהיעדר סמכות עניינית.
לאור כל האמור לעיל, מצאנו לקבל את בקשת הסתדרות המורים ואת בקשת המדינה ולהורות על מחיקת בקשת הצד על הסף .
כמקובל בהליכים כגון דא, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ט, (17 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים
מר עזריאל קופלר

אורן שגב, שופט
אב"ד

נציגת ציבור מעסיקים
גב' ברקת שני