הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 8767-11-15

לפני:
כב' השופטת שרה מאירי

התובעת:
בתיה חלפון, עו"ד
בעצמה

-
הנתבעת:
משרד החינוך והתרבות
ע"י ב"כ: עו"ד אביעד בן יעקב

החלטה

לפניי בקשת התובעת לזימון עדי תביעה ולקביעת מועד לחקירתם בטרם הגשת סיכומי הצדדים.
רקע
ביום 16.05.18 הגישה התובעת בקשה להמצאת תעודת עובד ציבור ו/או זימון עדות ( להלן: "הבקשה") למנהלת בית הספר – איריס דורון ולמפקחת – דרן רונית ( להלן: "העדוֹת"), היות והעדות הן עובדות מדינה ומשכך, לא עלה בידי התובעת לאמת את דבריהן בתצהיר.
ביום 19.06.18 וביום 20.07.18 הוגשה בקשת הנתבעת למתן ארכה בהסכמה, להגשת תצהירי עדות ראשית ולתגובה לבקשה והמועדים הוארכו כמבוקש.
ביום 20.07.18 ניתנה החלטה כי:
"המועד מוארך כמבוקש עד 19.08.18 בלבד – משאין מקום כי ביה"ד יכנס לסד זמנים דחוף אח"כ, מחד ומאידך, ניתנו כבר ארכות".
ביום 09.11.18 הגישה התובעת בקשה בהולה לדחיית מועד דיון הוכחות הקבוע ליום 12.11.18, משהנתבעת לא הגישה תצהירה, וזאת כשלא ניתנה לתובעת שהות להתכונן לחקירת הנתבעת.
ביום 11.11.18 הוגשו תצהירי הנתבעת ותגובתה לבקשה . בתגובתה הנתבעת ציינה כי ביחס למנהלת בית הספר, הגב' איריס דורון, היא אינה עובדת מדינה והיא לא הועסקה ע"י משרד החינוך בתקופה הרלבנטית לתביעה או בכלל, ובכל הנוגע למפקחת, הגב' רונית דרן, היא פרשה ממשרד החינוך זה מכבר, אינה נמצאת בשליטת הנתבעת וכל ניסיונות הנתבעת לאתרה לא צלחו.
ביום 11.11.18 ניתנה החלטה כדלקמן:
"עסקינן בתיק בן 3 – לא יעלה איפוא על הדעת לדחות הדיון בו, הקבוע למחר. הדיון יתקיים כפי שנקבע!! התובעת תכתכונן ( הטעות במקור) – ותכין עצמה כמתחייב. התובעת אינה נדרשת " לזמן לעדות" עד מעדי הנתבעת, שהרי הנתבעת תעיד את עדיה כפי שבחרה, כשעדויות התובעת הוגשו טרם עדויות הנתבעת!! הכרעה בבקשת הנתבעת למחיקת סעיפים – תנתן כפי שהובהר, בראשית הדיון. הנתבעת הגישה כאמור עדויותיה הראשיות וממילא, לאחר שהתובעת הגישה כל עדויותיה ( כמתחייב מהחלטת כבוד השופט שביון), ממילא, חזקה על הצדדים כי אינם מבקשים דחיית דיון, ודאי בנסיבות!!".
ביום 12.11.18 התקיים דיון הוכחות, והתובעת הלינה על כך כי יום לפני דיון ההוכחות מודיעים לה כי " אין את תעודת עובד ציבור". באותו מעמד ניתנה החלטה ולפיה " בית הדין בנדון אמר את דברו. נשמע עתה את עדויות התובעת" ( עמ' 14 שורות 22 – 23 ; עמ' 15 שורה 3).
לאחר חקירת עדי התביעה, התובעת הכריזה "אלה עדיי" ( עמ' 39 שורה 24).
טענות התובעת
הנתבעת התנהלה ברשלנות, עת הגישה תצהיריה ותגובתה לבקשה יום לפני דיון ההוכחות, בשל כך היא מנעה מהתובעת להזמין את העדות כעדי התביעה.
ביה"ד החמיר עם התובעת כאשר דחה את הבקשה לדחיית הדיון ולא נותר לתובעת אלא לבקש לקבוע מועד לחקירתם של העדים בטרם סיכומי הצדדים.
טוענת עוד התובעת כי הן העדות העיקריות בשאלת העסקתה מ-01.09.09 ועד 31.12.09, כי העדות נחוצות ע"מ שישפכו אור על הענין, כי הן רלוונטיות, להבהרת המחלוקת, לסייע בחקר האמת, לייעל הדיון.
עוד טענה כי הנתבעת הטעתה את ביה"ד, בהתנהלות בחות"ל ובהתנהלות בלתי סבירה, התעמרות ועצימת עיניים, ברשלנות ותוך הצגת מצג שווא.
טענות הנתבעת
הליך ההוכחות הסתיים. ניתנו 2 החלטות של ביה"ד במסגרתן נדחתה בקשת התובעת, ביום 11.11.18 וביום הדיון 12.11.18.
ככל שהתובעת מתנגדת להחלטות ביה"ד, הרי שהיה עליה להגיש בקשת רשות ערעור לערכאה המוסמכת לכך וככל שלא עשתה כן – אין לה אלא להלין על עצמה.
ולהכרעתי-
הלכה פסוקה היא כי יש להגיש ראיות ב"חבילה אחת" ורק כאשר ישנם טעמים סבירים והוגנים לאי הבאתן בחבילה אחת, יוּתר לבעל דין להגיש ראיותיו באיחור. לא אחת עמד ביה"ד הארצי על כך שלסטייה מן הדרך הדיונית דרושה הצדקה וכי גישתו הסלחנית של ביה"ד לעבודה, בנוגע לסדרי דין, אינה בלתי מוגבלת ואינה מתעלמת מאינטרסים לגיטימיים של צדדים אחרים לדיון ומאינטרס הציבור ביעילות הדיון [ ראה לעניין זה ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן נון, פ"ד מו (3) 738, 742; בר"ע 18438-01-13 מטיילי נהורה בע"מ נ' דוד דבורה ( פורסם בנבו, 16.01.13)].
לא שוכנעתי מטענות התובעת כי קיימים נימוקים הוגנים וסבירים לאי הבאת העדות לעדות, ולהגשת עדותן טרם הדיון שהתקיים ביום 12.11.18.
ביה"ד התריע בהחלטתו ביום 20.07.18 כי אין "מקום כי ביה"ד יכנס לסד זמנים דחוף אח"כ". מאוגוסט ועד הגשת תצהירי הנתבעת ב- 11.11.18, התובעת ישנה על זכויותיה, ולא דרשה מהנתבעת ליתן תגובתה לבקשה.
התובעת "מצאה" להגיש בקשה לדחיית מועד דיון רק ביום 09.11.18, לאחר שביה"ד נתן החלטה והורה לנתבעת להגיש תצהירים מדוגלים.
ביה"ד שב והבהיר בהחלטתו מיום 11.11.18, כי ההליך בן 3 שנים. ביה"ד ניסה ככל יכולתו לסיים את ההליך בזמנים הקבועים ובהתאם להנחיות.
כמו כן, בדיון ההוכחות, שב ביה"ד ונתן החלטתו לעניין זימון עדים נוספים, כשהתובעת סיימה את פרשת התביעה והכריזה " אלה עדיי".
ברי כי היה והעדוֹת היו כה חשובות ומהותיות (ודאי "עיקריות") להוכחת טענותיה של התובעת, היתה התובעת דואגת לזמנן לעדות בטרם הוגשו תצהיריה ביום 15.05.18 .
אין חולק כי בפועל, טוענת התובעת לצורך בעדותן לתקופה של 4 חודשים בסוף 2009, בתביעה שהוגשה 6 שנים אח"כ. לא שמענו מהתובעת כי במהלך שנים אלה, ודאי עם הגשת הבקשה – היה עליה לברר היכן העדוֹת מתגוררות/האם הן עובדות (שמא פרשו?!) וכו' – דבר זה לא נמ נע ממנה. לוּ כך עשתה, במועד הנכון לכך (ועסקינן בעו"ד בהכשרה ובעיסוק) – לא היתה נדרשת לבקשתה. לו כך עשתה ובמועד הראוי, יכול שהיתה מובאת בפנינו עדוּתן/תע"צ רלוונטי ובמועד. יתר על כן, התובעת אינה מנמקת – באמת, ולמהות המשפטית – את הצורך בעדותן, מדוע לא הוגשו "מסמכים" שיוכיחו את שנדרש, לסברתה ומה רלוונטיות לעדוּתן (תוכן העדות) והסתפקה רק ב"סיסמאות" כנזכר לעיל.
סוף דבר
לאור כל אלה – הבקשה נדחית.
הצדדים יגישו סיכומיהם במועדים שנקבעו ביום 12.11.18 , שימָנו מהיום.
הוצאות הבקשה ישקלו במתן פסה"ד.

ניתנה היום, כ"ג אדר א' תשע"ט, (28 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.