הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 72510-07-19

08 אוקטובר 2019
לפני:
כב' הרשמת רעות שמר בגס

התובע:
בלאל מוסלח
ע"י ב"כ: עו"ד אגבאריה

-
הנתבעים:
רוחם יוסף
ליאם עבודות בנייה בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד עידו אקרמן

החלטה

לפניי בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבעים.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה וכן בכתבי הטענות ובמסמכים שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ביחס לנתבע 1 ולהידחות ביחס לנתבעת 2 וזאת מהטעמים המפורטים להלן:

תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991 קובעת:

"היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט – 1969 יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שיירשמו."

ביישום תקנה זו נדרש בית הדין לעבודה לאזן בין זכות הגישה לערכאות ובין מניעת תביעות סרק נגד מעסיק אשר לא יהיה לו ממי להיפרע את הוצאותיו המשפטיות. בהתנגשות בין שתי זכויות אלה, מוענקת הבכורה לזכות הגישה לערכאות שהינה זכות על חוקתית שהוכרה כצינור החיים של הרשות השופטת ושלטון החוק.
בהתייחס לבקשת הנתבע 1 – לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק לא מצאתי ראשית ראייה כנגד הנתבע 1. אציין כי התובע מודה כי החל מחודש ספטמבר 2013 הועסק על ידי הנתבעת 2 והלכה למעשה מכלול טענותיו הן ביחס לתקופה שבה היה מועסק בנתבעת 2.
בהתייחס לבקשת הנתבעת 2 - לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה שהגישה הנתבעת 2 להידחות. כפי שציינתי לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומם של יחסי עבודה החל משנת 2009 ועד לשנת 2016. בכתב התביעה התובע טוען כי הוא זכאי להפרשי שכר בגין הוותק הענפי בעבודתו (החל משנת 2009 ועד לשנת 2016) וטוען כי ככל תתקבל הטענה כי התלושים הקיימים מהווים ראייה לאמיתות תכנם זכאי הוא לסכום של 24,525 (סעיף 19ג').
הנתבעים אינם מכחישים את ותקו של התובע כעובד אך טוענים כי התובע לא כלל רכיב זה במסגרת פירוט התשלומים שבכתב התביעה, באופן המלמד על כי מדובר בטענה קלושה. עוד טוענים הנתבעים כי התובע עבד מדי יום פחות משמונה שעות ונטל הפסקות ארוכות מדי יום ומכאן שהשכר ששולם לו אינו שכר יומי אלא שעתי.
לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי לקבל טענת הנתבעים בתגובה ש הוגשה מטעמם. מעיון בתלושי השכר עולה כי השכר ששולם לתובע הוא שכר יומי ובכך יש כדי לסתור, על פניו, את טענות הנתבעים כי לתובע שולם שכר שעתי. מכאן שקיימת ראשית ראייה לתביעת התובע להפרשי השכר הנובעים מהוותק הענפי של התובע, והנתבע ים לא הציג ו כל חישוב נגדי לחישוב התובע אשר פורט בסעיף 19 לכתב התביעה.
עוד אציין כי מעיון בתלושי השכר שצורפו עולות שאלות נוספות הראויות לבירור במסגרת תיק זה, ובין היתר משמעות הסכומים ששולמו בתלושי השכר והמופיעים בשורה "תוספות אחרות" בתלושים ואשר הנתבע ים טוענ ים כי מדובר בדמי חגים ששולמו לתובע. מעיון בתלושים עולה כי מדובר בתוספת משתנה של מאות שקלים ששולמה כמעט מדי חודש בחודשו. לפיכך המקום לבחון את טענת הנתבעים כי מדובר בסכומים ששולמו כדמי חגים וסווגו כתוספות אחרות בשל אילוצי תכנה, היא במסגרת ההליך העיקרי.
עוד אציין כי הנתבעים הפנו להחלטה שניתנה בעניינם בהליך מקביל המתנהל בבית דין זה ואשר במסגרתו התקבלה בקשת הנתבעת להפקדת ערובה (סע"ש 57101-03-17 מפי כב' סגנית הנשיאה צדיק) . עם זאת, התובע הפנה להחלטה שניתנה בהליך נוסף המתנהל אף הוא בבית דין זה שבמסגרתו נדחתה בקשה להפקדת ערובה (סע"ש 46727-05-17 שניתנה מפי כב' השופט ספיבק).
ערה אני לכך כי הנתבעים הציגו שורה של טענות הגנה וטענות קיזוז לעניין זכאותו הנטענת של התובע לפיצויי פיטורים, לאי תשלום זכויות סוציאליות, להחזרי נסיעות ולפיצוי בגין פגמים בהליך פיטוריו - אלא שהמקום לבירור טענות אלה הוא במסגרת ההליך העיקרי.
לפיכך, ומכל הטעמים המנויים לעיל, שוכנעתי כי מתקיימות בעניינו נסיבות הפוטרות את התובע מהפקדת ערובה בתביעה כנגד הנתבעת 2 .
סיכומם של דברים - הבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע 1 מתקבלת והבקשה להפקדת ערובה שהגישה הנתבעת 2 נדחית.
בהתחשב בכלל נסיבות העניין, הריני מורה כי התובע יפקיד בתוך 30 יום מהיום בקופת ביה"ד ערובה בסך 2,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבע 1 שאם לא כן תמחק התביעה נגדו ללא התראה נוספת.
נוכח התוצאה אליה הגעתי, יישא כל צד בהוצאותיו.
המזכירות תשיב את התיק לגורם השיפוטי לקביעת המשך ההליכים בתיק.

לעיוני ביום 15.11.19

ניתנה היום, ט' תשרי תש"פ, (08 אוקטובר 2019) ב היעדר הצדדים ותישלח אליהם.