הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 52911-08-10

29 מאי 2016

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
מר שמואל קליין, נציג ציבור (עובדים)

התובעות

  1. רומה שוקר
  2. לאה דורון
  3. לאה רחל יוסף

ע"י ב"כ: עו"ד ע. שני רבה
-
הנתבעת
רשת הגנים של אגודת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד י. צור וב. שפר

פסק דין

תובענה זו עניינה בשאלת זכאות התובעות 1 עד 3 (להלן: "התובעות") להפרשי שכר, הפרשי פיצויי פיטורים וזכויות נוספות בגין תקופת עבודתן אצל הנתבעת ונסיבות סיומה .
יצוין כי פס"ד זה הנו חלק מסכסוך קשה מורכב ורב שנים, במסגרתו התקיימו הליכים רבים, בהם היו שותפות, בין היתר, התובעות והנתבעת דכאן. להלן נפרט חלק מההליכים הרלוונטיים לענייננו.
נקדים ונבהיר כי התיק התנהל במותב חסר, בהסכמת הצדדים, לאחר שנציג המעבידים שזומן לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 3.6.13 לא התיצב למותב .
למרבה הצער, נציגת הציבור שנטלה חלק במותב, הגב' יוכבד הוכמן שורץ, סיימה את כהונתה בטרם הבשילו התנאים למתן פסק הדין, ולפיכך מונה נציג הציבור מר שמואל קליין להיות חבר במותב תחתיה.
ביום 22/5/16 קיימנו דיון במסגרתו איפשרנו לצדדים לטעון את טענותיהם לעניין שינוי המותב. לאחר שב חנו את עמדות הצדדים, לא מצאנו לקבל את בקשת הנתבעת כי התיק ישמע מראשיתו. אנו סבורים כי עיקר של המחלוקת בתיק זה הוא משפטי / חישובי, וביחס למחלוקת העובדתית אנו סבורים כי בפנינו פרוטוקול מפורט, המאפש ר הכרעה עובדתית, הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב למשך הזמן הארוך שבו מתנהל התיק על שלביו השונים.

העובדות לענייננו:
הנתבעת- רשת הגנים של אגודת ישראל, הנה עמותה רשומה העוסקת במתן שירותי חינוך לילדי גנים ומעונות יום בחינוך החרדי, במסגרת החינוך העצמאי (להלן: "הנתבעת" ו/או "הרשת"). הנתבעת הנה מוסד מוכר, שאינו רשמי, שרישיונה מונפק על פי חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 ותקצובה נעשה בהתאם להוראותיו של חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג 1953.
הנתבעת מפעילה מאות גנים בפריסה ארצית, ומעניקה שירותי חינוך לאלפי ילדים.
התובעות הנן עובדות לשעבר בנתבעת.
התובעת 1- הגב' רומה שוקר (להלן: "גב' שוקר"), הנה ילידת 1943 ובעלת ותק של 46 שנה בנתבעת.
התובעת 2, הגב' לאה דורון (להלן: "גב' דורון"), הנה ילידת 1957 ובעלת ותק של 31 שנה בנתבעת.
התובעת 3, הגב' לאה רחל יוסף (להלן: "גב' יוסף"), הנה ילידת 1950 ובעלת ותק של כ- 40 שנה בנתבעת.
בתחילת שנות האלפיים נקלעה הנתבעת לגרעון כספי קשה, שמקורו בשילובם של גורמים שונים. על מנת לאפשר את המשך פעילותה של הרשת, גובשה תכנית הבראה שכללה בתחילתה סגירת גנים קטנים ובלתי רווחיים וצמצום בהוצאות. משלא עלה בידי הרשת להגיע למצב של איזון תקציבי, קיבלה הרשת בחודש אפריל 2003 החלטה בדבר קיצוץ של 10% בשכרם של כלל עובדיה לתקופה של שנה וחצי, ודחייה של תשלומי ההבראה והביגוד.
בהמשך לקראת תום חודש מאי 2003, שלחה רשת הגנים הודעות פיטורים לכל העובדות הוותיקות אשר צברו מעל 25 שנות ותק (ובכללן התובעות דכאן). זאת כחלק מהחלטת הרשת לפטר גננות שהוותק שלהן הגיע ל-25 שנים ומעלה, כדי לחסוך את העלויות הגבוהות של השכר הכרוכות בוותק גבוה.
לאור זאת, ביום 13.8.03 הגישו התובעות דכאן, יחד עם גננות נוספות שפוטרו עמן, בקשה למתן צווי מניעה זמניים למניעת פיטוריהן, ולמניעת פגיעה בשכרן (זאת במסגרת תיק ע"ב 5646/03- להלן: "עניין בוסי").
בהחלטה מיום 31.8.13, קיבל בית הדין את הבקשה והורה על אכיפת יחסי עבודה. זאת, לאחר ששוכנע, ברמה הלכאורית, כי פיטורי הגננות היו נגועים באפליה פסולה מטעמי גיל ולא עלו בקנה אחד עם חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 ועם הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
כמו כן, נקבע בהחלטה הנ"ל כי הוכח, ברמה הלכאורית, שהחלטת הרשת לפטר את הגננות חרגה ממתחם הסבירות וכי הליך הפיטורים היה בלתי תקין. במסגרת ההחלטה הנ"ל, לא נעתר בית הדין לבקשתן של הגננות למתן סעדים כספיים זמניים. זאת, נוכח ההלכה הפסוקה הקובעת כי סעד מסוג זה יינתן רק במקרים חריגים.
לאחר שניתנה החלטת בית הדין האזורי בבקשה לסעד זמני, נזקק בית הדין לבקשות נוספות שהגישו חלק מן הגננות (וביניהן גב' שוקר), במסגרתן טענו כנגד הרשת כי פגעה קשות בהיקף משרתן וכפועל יוצא מכך בשיעור שכרן.
בהחלטה, מיום 19.4.04,הורה בית הדין האזורי לשלם לאותן גננות שכר חודשי ברוטו שלא יפחת מ-75% משכרן כפי שהיה בחודש אוגוסט 2003. כמו כן, קבע בית הדין כי ככל שהרשת סבורה כי קיימים נימוקים חדשים המצדיקים את פיטוריהן של מי מהגננות, הרי שהיא תהיה זכאית לעתור לבית הדין בבקשה להפסיק את עבודתן.
בהחלטה נוספת, מיום 4.11.04, דחה בית הדין האזורי פרשנות של הרשת, לפיה היא רשאית להפחית את היקף משרתן של הגננות ולגזור מהיקף מופחת זה את שיעור התשלום שלא יפחת מ-75% משכרן כפי שהיה בחודש אוגוסט 2003.
בחודש מאי 2007 הודיעה הרשת על תכנית הבראה חדשה, במסגרתה יסגרו גנים קטנים, יפוטרו גננות שגילן עולה על 55 שנה או שגנן נסגר, ולגננות אחרות יופחת השכר (ברמה שלא פורטה). ביום 7.8.07 פנתה הרשת לבית הדין האזורי בבקשה לאשר את פיטוריהן של חלק מהגננות, וביניהן גב' שוקר וגב' יוסף. כמו כן, ביקשה הרשת להפחית שכרן של תובעות אחרות, וביניהן גב' דורון. הרשת הוסיפה בבקשתה הנ"ל כי נוכח מצבה הכללי בכוונתה לפטר את העובדים הוותיקים שעלות פיצויי הפיטורים שלהם היא הגבוהה ביותר. זאת נוכח כוונתו של משרד האוצר לשאת בעלות פיצויי הפיטורים שלהם עד לגובה של 150%. יצוין כי כוונה זו, ככל שהיתה, לא יצאה מן הכח אל הפועל.
מכל מקום, בהחלטה מיום 9.10.07 דחה בית הדין האזורי את הבקשה בציינו בין היתר כי יש טעם לפגם בעיתוי הגשתה, לאחר מעשה, וזמן רב לאחר הוצאת הודעת פיטורים לתובעות מושא הבקשה. בית הדין הוסיף וקבע כי היעתרות לבקשה להתיר את פיטורי הגננות משמעה- הפקרתן לגורלן של עובדות בגיל מתקדם שהקדישו את מיטב שנותיהן לעבודה ברשת, ללא מקור פרנסה. זאת שעה שעולה לכאורה כי הרשת לא עשתה את המוטל עליה על מנת להבטיח את זכויותיהן הסוציאליות לעת פרישה, ושעה שעולה כי גם בקופת הפיצויים של הנתבעת אין די כדי להבטיח תשלום פיצויי פיטורים לגננות. כמו כן, קבע בית הדין כי אין להיעתר לבקשה להפחתת שכר נוכח נוסחה הגורף והכללי.
על רקע ההחלטות שניתנו ע"י בית הדין, הגישו הגננות, וביניהן התובעות דכאן, בקשות לפי פקודות ביזיון בית משפט. במסגרת הבקשות טענו הגננות כנגד הרשת כי אינה משלמת את שכרן, כפי שנקבע במסגרת החלטת בית הדין בבקשה למתן סעד זמני. כמו כן, נטען כנגד הודעת הרשת בדבר סגירת הגנים בהם הן הועסקו.
ביום 10.12.07, לאחר שהוגשו הבקשות לפי פקודת ביזיון בית משפט, לאחר שבית הדין קבע מועד לדיון בהן, ולאחר שתמה שמיעת הראיות, הגישה הרשת בקשה למתן פסק דין חלקי המורה על ביטול פיטוריהן של הגננות. בית הדין האזורי ציין בפסק דינו מושא הערעור כי:
"בבקשתה זו נקטה הנתבעת כלפי בית הדין בלשון שהריסון והאיפוק זרים לה. בעיקר הלינה הנתבעת על התמשכות ההליכים בתיק זה. זאת, תוך התעלמות מוחלטת מתרומתה הנכבדה להתמשכות ההליך, בין היתר, ע"י הפרשנות היצירתית שנתנה מעת לעת להחלטות בית הדין וע"י הגשת בקשות סרק, שהבקשה למתן פסק דין חלקי הייתה דוגמא להן".
בהחלטה, מיום 16.1.08, דחה בית הדין האזורי את הבקשה למתן פסק דין חלקי כמבוקש. בהחלטתו ציין בית הדין כי:
"לא ניתן להימנע מהמסקנה כי הטעם האמיתי העומד מאחורי בקשתה של הנתבעת למתן פסק דין חלקי, נעוץ כנראה ברצונה של הנתבעת לחמוק מביצוע החלטות בית הדין שאינן נראות לה".
כמו כן, צוין בהחלטה כי:
"מחד- הודיעה הנתבעת לבית הדין על "ביטול" כביכול של הודעת הפיטורים, אך מאידך בפועל, היא (הנתבעת)- חדלה לשלם שכר למספר תובעות משך חודשים, כאשר חלק מהתובעות אף לא שובץ לעבודה בנתבעת".
כמו כן נקבע כי:
"נוכח הטענות המורכבות שהועלו בכתבי התביעה ביחס להליך הפיטורים וביחס לסעדים השונים שהתבקשו בעטיו, הרי שהיעתרות לבקשתה של הנתבעת למתן פסק דין חלקי רק תאריך את הדיון ותיצור מחלוקות מיותרות, מהותיות ודיוניות בנוגע לפסק הדין המשלים שיידרש בית הדין ליתן".
ביום 16.1.08 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי בבקשות לפי פקודת ביזיון בית המשפט. בפסק הדין דחה בית הדין את בקשתן של הגננות, מן הטעם שאינה מתאימה להתברר כבקשה לפי הפקודה.
משהנתבעת הוסיפה שלא לשלם את שכרה של גב' שוקר, תוך שהיא מציעה לה שיבוץ המרע בצורה משמעותית את תנאי עבודתה, פנתה גב' שוקר בבקשה (בש"א 716/08 במסגרת עניין בוסי) לחייב את הרשת לשבץ אותה בשיבוץ שאינו מהווה הרעת תנאים, כגננת באיזור מגוריה, וכן תשלם לה שכר. בית הדין קבע בהחלטתו בעניינה כי עד להחלטה אחרת, על הנתבעת להימנע מלהציבה לעבודה כסייעת (להבדיל מגננת) תוך פגיעה במעמדה המקצועי, וכן להימנע מלהציבה לעבודה בגן המרוחק באופן בלתי סביר ממקום מגוריה. בית הדין גם קבע כי על הנתבעת להמשיך ולשלם את שכרה של גב' שוקר בהתאם להחלטה מיום 19.4.04. בית הדין קבע כי באי תשלום השכר או בתשלום שכר מופחת משמעותית, יש משום ניסיון לעקוף את הצו שניתן ביום 31.8.03 בבש"א 4352/03 האוסר על פיטורי הגננות. כן קבע בית הדין כי קשה להשתחרר מהרושם כי התנהלות הנתבעת בעניינה של גב' שוקר לא נועדה אלא לעקוף את החלטת בית הדין האוסרת פיטוריה.
ביום 26.2.09 ניתן פס"ד חלקי במסגרת עניין בוסי (קרי במסגרת התיק המאוחד ע"ב 5646/03); (להלן: "פס"ד החלקי"), בו נקבע כי פיטורי התובעות דכאן (ויתר התובעות בעניין בוסי) בטלים משנעשו בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בחוסר סבירות ותוך הפרה של זכות השימוע. נקבע כי הסעד הראוי הוא אכיפה ונפסק כי הגננות זכאיות לשכר עובדי הוראה בחינוך הממלכתי הרשמי, כאשר הזכויות הכספיות הנובעות מכך יתבררו בפס"ד משלים:
"לאור כל האמור אנו קובעים כדלקמן:
פיטוריהן של התובעות היו שלא כדין ולפיכך אנו מורים על ביטול הפיטורים.
הנתבעת הרעה באופן חד צדדי ושלא כדין את תנאי העסקתן של התובעות עת שהפחיתה את שנות הוותק והעמידה אותו על 12 שנים בלבד.
התובעות זכאיות למכלול התנאים של עובדי ההוראה המועסקים בחינוך הממלכתי, זאת מכוח חוק חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1953".
לאחר פס"ד החלקי, הגישו התובעות את התביעה דנן, בהן עתרו להפרשי שכר בהתאם לשכר עובדי הוראה ולזכויות סוציאליות נלוות ששולמו לטענתן בחסר או לא שולמו כלל. כמו כן, עתרו לתשלום יתרת פיצויי פיטורים. כמו כן, גב' שוקר וגב' יוסף עתרו לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ללא שימוע ופיצוי בגין הפרת צווים שיפוטיים והפרת פסק הדין החלקי. גב' שוקר עתרה גם לפיצוי בגין "התנכלות, השפלה, עוגמת נפש והתנהלות בחוסר תום לב ואפליה על רקע גיל". גב' יוסף עתרה לפיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים").
יצוין כי על פס"ד החלקי הוגש ערעור על ידי הנתבעת (ע"ע 203/09) והוא נדחה. בית הדין הארצי קבע בפסק דינו מיום 22.7.13, כי:
"על דעת כלל חברי המותב, נקבע בזאת, כאמור בחוות דעתה של השופטת רוזנפלד, כי בפיטוריהן מן העבודה ובהרעת תנאי העסקתן, הופלו המערערות לרעה מטעמי גיל. ערעור רשת הגנים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעניין זה נדחה.
על דעת רוב חברי המותב, כמפורט בחוות דעתם של השופטת רוזנפלד והשופט צור, ובניגוד לדעתו החולקת של השופט פליטמן, מאושרת קביעתו של בית הדין האזורי בדבר קיומה של עילת תביעה עצמאית למשיבות על יסוד הוראת תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים) תשי"ד-1953, והערעור על פסק הדין לעניין זה נדחה".
הנתבעת הגישה עתירה לבג"צ כנגד ביה"ד הארצי לעבודה בעניין תשלום שכר לפי החינוך הרשמי, וביום 8.4.13 העתירה נמחקה.
ביום 1.1.13 ניתן פסק הדין המשלים בעניין בוסי (להלן: "פס"ד המשלים"), אשר הכריע במחלוקות הכספיות ביחס לסכומים המגיעים לתובעות בעניין בוסי (הכוללות כאמור את התובעות דכאן) ברכיבים השונים אשר תבעו.
נזכיר כי כתב התביעה בעניין בוסי הוגש בשנת 2003.
עם זאת, בכל הקשור להפרשי שכר, קבע בית הדין כי התובעות בעניין בוסי זכאיות להפרשי שכר ממועד אכיפת יחסי העבודה ועד למועד מתן פסק הדין החלקי (שניתן ביום 26.2.09). לעניין זה התקבל התחשיב החלופי של התובעות בעניין בוסי, שהתייחס להפרשי שכר עד שנת 2009 וזאת לפי שכר בשנת 2003.
לעניין זה חשוב לציין את האמור בסעיף 10 לפסק הדין המשלים, בו נקבע כדלקמן:
"בהקשר זה יצוין- כי ככל שלמי מהתובעות קמה עילת תביעה כנגד הנתבעת ביחס לתקופה שלאחר הגשת התביעה- בשל נסיבות שאירעו לאחר מועד הגשתו ואשר לא התבררו במסגרת הליך זה- הרי שזו תתברר במסגרת תביעות נפרדות שהוגשו או שתוגשנה ע"י כל אחת מהתובעות כנגד הנתבעת, ככל שיש בהן צורך לאור קביעת בית הדין ביחס לזכאות התובעות לתנאים של עובדי הוראה המועסקים ע"י מוסדות חינוך רשמיים..
בהקשר זה מכוונים אנו לטענותיהן של התובעות, לפיהן הן זכאיות לעדכון שכרן בהתאם לטבלאות שכר שפורסמו במהלך התקופה שלאחר הגשת התביעה ביחס למורים במוסדות החינוך הרשמיים. כמו כן מכוונים אנו לזכויות הנובעות מפיטוריהן של חלק מהתובעות (התובעות 7 ו-11)- פיטורים שלא קיבלו את אישור בית הדין ונעשו במהלך תקופה בה נאכפו יחסי העבודה. זאת, כאשר בסיכומיהן התובעות תבעו סעדים חלופיים לסעדים המופיעים בכתב התביעה- מבלי שהתבקש תיקונו של כתב התביעה..".

דיון והכרעה:
התובעות העידו בעצמן.
מטעם הנתבעת העיד מר יצחק רייך- מנכ"ל הנתבעת החל משנת 2010 (להלן: "מר רייך").
להלן נתייחס לרכיבי התביעה אחד לאחד, תוך התייחסות לטענות הצדדים.

סילוק על הסף:
נדון תחילה בטענה המקדמית של הנתבעת, לפיה יש לסלק את התביעה על הסף. לטענתה, התובעות הגישו תביעותיהן במסגרת פסק הדין בעניין בוסי, בהן עתרו לקבלת סעדים שונים מכוח עילה זהה לחלוטין לעילת תביעותיהן בהליך דכאן. לטענתן, התובעות לא עתרו למתן היתר לפיצול סעדים. נוכח כך, נשמט כליל כל הבסיס לתביעה דנן, בשל אי קבלת היתר לפיצול סעדים.
כמו כן, לטענתה, התובעות עותרות לסעדים חופפים ומקבילים שנפסקו להם במסגרת פסק הדין בעניין בוסי, ולכן יש לדחות את התביעה גם בשל מעשה בית דין.
תקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, עוסקת בסוגיית פיצול סעדים.
תכליתה של תקנה 26 היא לייעל את ההליך המשפטי, על מנת שבית הדין לא יידרש לדון מספר פעמים בסעדים הנובעים מעילה אחת, והנתבע לא יוטרד פעמים רבות בגין אותה עילה (ע"ע 300145/98 א.סוזי נ' א. ביטחון אזרחי בע"מ, מיום 23.10.00).
תביעותיהן של התובעות בעניין בוסי עסקו בזכויותיהן הסוציאליות עד לשנת 2003, ואילו התביעה דכאן עוסקת בזכויותיהן הסוציאליות החל משנת הלימודים תשס"ד (/9/03) ועד לסיום עבודתן. לכן לא מדובר באותה עילת תביעה.
כך גם באשר לסעדים הנתבעים בגין נסיבות הפסקת עבודתן בנתבעת- לא מדובר בסעדים הנובעים מאותה עילה שנדונה בעניין בוסי. התביעה בעניין בוסי מתחייסת לפיטורים שהיו בשנת 2003. לעומת זאת, התביעה כאן מתייחסת לנסיבות סיום העבודה שנים לאחר מכן. לכן, לא מדובר באותה עילת תביעה.
לגבי התביעה להפרשי שכר- אכן בפסק דין המשלים בעניין בוסי נפסקו לטובת התובעות הפרשי שכר עד לשנת 2009 (וגם הפרשי השכר בתביעה דנן מתייחסים לשנים אלה).
עם זאת, בית הדין קבע בפירוש (סע' 10 שצוטט לעיל) כי פסק דינו המתייחס להפרשי שכר לתקופה 2003 ואילך, אינו ממצה את זכויותיהן של התובעות בעניין הפרשי השכר. בית הדין הדגיש כי ככל שלמי מהתובעות קמה עילת תביעה חדשה שהתבררה לאחר הגשת התביעה- בשל נסיבות שאירעו לאחר מועד הגשתו ואשר לא התבררו במסגרת ההליך- הרי שזו תתברר במסגרת תביעות נפרדות. בית הדין הדגיש כי בדבריו אלה הוא מכוון לטענת התובעות לפיה הן זכאיות לעדכון שכרן בהתאם לטבלאות שכר שפורסמו במהלך התקופה שלאחר הגשת התביעה ביחס למורים במוסדות החינוך הרשמיים.
לכן, לא מצאנו כל פסול בתביעתן של התובעות ברכיב זה, כמובן תוך קיזוז הסכומים שנפסקו להם בעניין בוסי. ראו לעניין זה גם החלטת כב' השופטת יהלום, מיום 5.1.16 במסגרת תיק תע"א (ת"א) 7345/08 חנה הורביץ ואח' נ' רשת הגנים של אגודת ישראל, לאחר שהוחזר על ידי בית הדין הארצי לאור הטענה של כפילות פסיקה. זאת בדיוק בשאלה דנן המתייחסת לאמור בעניין בוסי .
לאור האמור לעיל, לדידנו יש לדחות את טענת הנתבעת לסילוק על הסף.

נסיבות סיום עבודתן של התובעות:
גב' שוקר:
גב' שוקר טענה כי בחודש אוגוסט 2007, לפני תחילת שנת הלימודים הבאה, הגישה כאמור הנתבעת בקשה להתיר בין היתר את פיטוריה. משטרם התקבלה החלטה בבקשה, הכינה את הגן לקראת שנת הלימודים. לטענתה, למרבה ההפתעה נכחה בגן גננת נוספת ששובצה לעבודה בו מטעם הרשת. לטענתה, בהמשך אותו יום הגיע לגן נציג עמותת "לב לאחים" (הפועל לטענתה בשיתוף עם הרשת) והודיע לה כי עליה לעזוב את הגן מאחר שהיא מסיגה גבול. לטענתה, משעמדה על זכותה להמשיך לעבוד בגן, הזמין נציג העמותה משטרה וזו הורתה לה לעזוב את הגן והיא אף זומנה לחקירה במשטרה.
לטענתה, ביום 9.10.07 נדחתה הבקשה להתיר את פיטוריה, אך היא לא שובצה לעבודה ולא הושבה לעבודה בגן. לטענתה, רק בחודש ינואר 2008 שיבצה אותה הנתבעת בתפקיד סייעת ובתפקיד גננת בת"א- במרחק נסיעה בשלושה אוטובוסים ממקום מגוריה (גדרה). לטענתה התנגדה לשיבוצים אלה שהיוו הרעת תנאים. כמו כן, לטענתה הרשת כלל לא שילמה לה שכר מתחילת שנת הלימודים.
לטענתה, ביום 7.2.08 פנתה לבית הדין בבקשה (בש"א 716/08) לחייב את הרשת לשבץ אותה בשיבוץ שאינו מהווה הרעת תנאים כגננת באזור מגוריה, וכן שישולם לה שכר. בהחלטה, מיום 13.4.08, התקבלה הבקשה ובית הדין קבע כי הנתבעת מחויבת להמשיך לשלם לה שכר בגובה 75% משכר אוגוסט (כאמור בהחלטתו מיום 19.4.04), וכן לשבצה בשיבוץ חלופי הולם כגננת ובאזור מגוריה.
לטענתה, בפועל עבדה שלושה ימי עבודה בגנים בהם שובצה, במקביל לגננות הקיימות, למעט הגן בתל אביב, וזאת מאז שיבוצה בחודש ינואר 2008 ועד לתום שנת הלימודים, אך לא שולם לה כלל שכר בגין עבודתה וזאת בניגוד לצווים המפורשים של בית הדין. כך שלמעשה מאז חודש 9/07 ועד למועד סיום עבודתה לא שולם לה כלל שכר, ולכן לטענתה נאלצה לגבות חלק מהשכר שנפסק לטובתה באמצעות הליכי הוצאה לפועל.
לטענתה, ביקשה לקבל שיבוץ מהמפקחת לקראת שנת הלימודים תשס"ט, אך המפקחת הודיעה לה כי אין שיבוץ עבורה וכי בכל מקרה הרשת לא תשלם לה שכר.
לטענתה, לאחר פסק הדין החלקי שניתן ביום 26.2.09, בו נקבע כי פיטוריה בוצעו תוך הפלייתה על רקע גיל והינם בטלים וכי היא זכאית לשכר עובדי הוראה בחינוך הרשמי וכי שכרה הופחת שלא כדין, הנתבעת עדיין לא שיבצה אותה לעבודה. הנתבעת לא טרחה לזמן אותה לשימוע ולא הוצא לה מכתב פיטורים.
לטענתה, בחודש מאי 2010 התברר לה כי הנתבעת דיווחה עליה (במסגרת תכנית ההבראה מיום 28.4.10 בין משרד החינוך לנתבעת) כמי שסיימה לעבוד ביום 31.8.07 וזאת לטענתה בניגוד לעבודתה בפועל ובניגוד להוראות הצווים השיפוטיים שחלו עליה.
לטענתה, נגרמה לה עוגמת נפש עצומה עד כדי פגיעה כלכלית ונפשית קשה. על כן, עותרת התובעת, בין היתר, לפיצוי בגין הפרת צווים שיפוטיים; פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע, ופיצוי בגין התנכלות, השפלה, עוגמת נפש והתנהלות בחוסר תום לב ואפליה על רקע גיל.
מנגד, הנתבעת טענה כי התובעת על דעת עצמה לא הופיעה לעבודה ולא פנתה לעבוד בהתאם לשיבוץ שנמסר לה. לטענתה, למעשה התובעת נטשה את מקום עבודתה ועל כן עבודתה הסתיימה ביום 31.8.07.
לעניין זה, אנו מקבלים במלואה את הגרסה העובדתית של גב' שוקר, שלא נסתרה ולו בראשית ראיה. למרבה החומרה, לא רק שעולה מהראיות כי הנתבעת התעלמה מהחלטות שניתנו על ידי בית הדין לעניין המשך עבודתה של גב' שוקר, אלא שהנתבעת טענה בפנינו גרסה שקרית, לפיה גב' שוקר כביכול זנחה את עבודתה החל מיום 31.8.07. זאת, בעוד עולה בבירור מהראיות כי גב' שוקר המשיכה בעבודתה ועבדה שלושה ימי עבודה בגנים אליהם שובצה (כפי שכאמור טענה בסע' 22 לכתב התביעה). ב"כ הנתבעת הגדילה לעשות ובחקירה הנגדית של גב' שוקר טענה כי יש בידיה מסמכים המלמדים כי מאז 2008 לא הופיעה כלל לשיבוץ באף אחד מהגנים (עמ' 19 לפרוטוקול מיום 29.5.13). למותר לציין כי הנתבעת לא הציגה בפנינו כל מסמך כזה. אנו מקבלים לעניין זה את עדות גב' שוקר במלואה (עמ' 19 לפרוטוקול מיום 29.5.13):
"..אני באותה תקופה (משנת 2008- א"ד) עבדתי בן יבנה כמשלימה, בראשון (ראשל"צ- א"ד) יומיים בימים א ו-ד, ורצו לשבץ אותי בשכונת התקווה ולא הסכמתי בשל המרחק. ואז לא שילמו לי. לא הבנתי את השאלה קודם.
ש. המפקחת טוענת מנגד, שלא שהית לשיבוץ ולא הופעת?
ת. מה זה לא הופעתי? את רוצה לראות המלצה מגן איריס? עבדתי שם ביום ג' כמשלימה. זה היה בשנת 08 לשאלתך. קיבלתי גם מתנה ולא סחבתי אותה לפה. לתצהירי צרפתי מכתב המלצה.
ש. לפי המסמכים שיש בידי, לא הופעת לשיבוץ לגן לאף אחד מהגנים של הרשת?
ת. למה את משקרת??אוי ואבוי. המפקחת ביקרה אצלי בגן, אז היא תכחיש זאת? המפקחת היא זהבה מונדרי (גם היום היא מפקחת אצלכם). היא הייתה בגן בשנת 08. לא הופעתי רק בשכונת התקווה. גם בית הדין הארצי דחה את הערעור שלכם שאגיע לשם. הוא אמר שאתם חייבים לשבץ אותי קרוב לביתי".
נציין כי אכן, כפי שעלה מעדותה של גב' שוקר, בנספח א' לתצהירה צורפה המלצה על עבודתה המסורה בגן איריס ביבנה בשנת תשס"ח, דבר שמפריך לחלוטין את טענת הנתבעת. יצוין כי הנתבעת גם לא הביאה לעדות מטעמה את המפקחת או את מנהל הרשת הקודם, מר ביננפלד, לצורך בירור הגרסה בדבר התייצבותה של התובעת בתקופה הנ"ל, וגם בשל כך יש לקבל את גרסת התובעת במלואה (וראו עדות רייך כי המפקחת עדיין עובדת בנתבעת וגם המנהל הקודם עדיין חבר הנהלה ובעל זכות חתימה- עמ' 12, 13 לפרוטוקול מיום 3.6.13).
כשעומת מר רייך עם גרסתה של התובעת בדבר עבודתה בתקופה זו, השיב כי בתקופה זו לא עבד בנתבעת והמידע שהוא יודע מצוי בתיק (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 3.6.13). יוצא, אפוא, כי הנתבעת בחוסר תום ליבה לא רק שלא הוציאה לגב' שוקר תלושים ולא שילמה לה את שכרה בגין תקופה זו, אלא מנסה להסתמך על כך כתימוכין לגרסתה המופרכת.
נדגיש כי הנתבעת למעשה התעלמה מהחלטת בית הדין מיום 13.4.08, לפיה אין לשבץ את גב' שוקר בגן מרוחק באופן בלתי סביר ממקום מגוריה באופן המרע את תנאי עבודתה. לכן, ברור כי אין לבוא עם גב' שוקר בטרוניה על כך שסירבה להתייצב בגן הממוקם בשכונת התקווה בת"א, וברור כי היא זכאית לשכר בגין היקף משרה מלא בגין תקופה זו.
לעניין הפיצוי הראוי לפסוק לזכות גב' שוקר- הכלל הוא כי סכום הפיצוי המרבי שיש לפסוק לעובד שפוטר שלא כדין הוא תשלום שאינו עולה על סכום השווה לשכר של שנה, ורק במקרים חריגים יחויב המעסיק בתשלום העולה על שנת שכר. התובעת עתרה בתביעתה לפיצוי בגובה שכר של שנה ולדידנו מדובר בנסיבות המצדיקות פיצוי זה. יש לציין כי בסוף שנת 2010 הייתה התובעת מגיעה בכל מקרה לגיל הפרישה 67.
בהתאם לתחשיב התובעת, שלא נסתר, התובעת זכאית לפיצוי בסך 112,332 ₪.
לדידנו נסיבות ענייננו החריגות מצדיקות גם פיצוי בגין עוגמת נפש. מכלל החומר שהובא לפנינו, הובררה התנהלותה של הנתבעת הבלתי ראויה בלשון המעטה. זאת, תוך התעלמות מכוונת מהחלטות בית הדין (ראו סע' 12 לכתב ההגנה- "הרשת הגיעה למצב בו איבדה כל אמון בבית הדין הנכבד וביכולתו לקבל החלטה מושכלת.."). נזכיר כי החלטות אלה בהליכים הקודמים בעניין בוסי קיבלו גם את אישורו של בית הדין הארצי ואף עתירה לבג"צ נדחתה.
לדידנו, הפגמים החמורים והמצטברים בהתנהלותה של הנתבעת, גרמו לפגיעה חמורה בכבודה של התובעת כאדם וכעובדת. התנהלות פגומה זו כלפיה לקתה אף בהפרת חבותה המוגברת כגוף דו מהותי לנהוג כלפי עובדיה, והתובעת בכללם, בהגינות ובתום לב. התנהלות זו באה בגדר המקרים הקיצוניים ויוצאי הדופן בחומרתם. על כן, מוצדקת פסיקת פיצויי לתובעת בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, בנוסף לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. לדידנו הפיצוי הראוי בנסיבות דנן הנו בשיעור 30,000 ₪ (ראו לעניין זה בש"א (ארצי) 205/07 אוניברסיטת תל אביב נ' רבקה אלישע, מיום 27.2.08).
לא מצאנו לפסוק פיצוי נוסף בדבר "פיצוי בגין הפרת צווים שיפוטיים", משמדובר למעשה בכפל פיצוי בגין התנהלותה של הנתבעת.

גב' יוסף:
גב' יוסף טענה כי בשנת הלימודים תשס"ח ילדה במזל טוב את בתה לאחר טיפולי פוריות ממושכים ומפרכים, וביום 1.4.08 בתום חופשת הלידה (לאחר הארכת חופשת הלידה מכוח חוק עבודת נשים), שבה לעבודתה. לטענתה, בחודש מאי 2008 קיימה לה הנתבעת שימוע בטרם פיטורים ובו סירבה לציין מדוע יש כוונה לפטר אותה. לטענתה, הנתבעת לא הגישה כל בקשה לבית הדין על מנת להתיר את פיטוריה (במסגרת עניין בוסי) ועל כן אסור היה על הנתבעת לפטרה.
לטענתה, בראשית שנת תשס"ט לא שובצה כלל לעבודה ופניותיה לנתבעת בעניין זה לא נענו. לכן, לטענתה, פנתה ביום 5.9.08 לנתבעת במכתב, ובו הודיעה כי היא עומדת לרשותה וממתינה לשיבוץ. עם זאת, לטענתה, לא שובצה לבסוף במשרה אחרת.
לטענתה, בהמשך לכך פנתה אליה מזכירת הנהלת הנתבעת, גב' ציפי הורביץ, והודיעה לה כי הרשת החליטה שלא לשבצה לעבודה והיא תקבל שכר כאילו עבדה. לטענתה, היא הודיעה לנתבעת כי היא עוברת טיפולי פוריות לקראת ילדה השני.
לטענתה, בפועל לא שולם לה כלל שיחה בגין שנת הלימודים תשס"ט, וזאת בניגוד לצו בית הדין לעבודה ולהתחייבות הנתבעת, כמו גם בניגוד לחוק עבודת נשים האוסר על פיטורי אישה העוברת טיפולי פוריות לקראת ילדה השני ללא היתר.
מנגד, הנתבעת טוענת כי פיטוריה של גב' יוסף נעשו בשל תפקודה הלקוי והכושל. לטענתה, מעיון בתיקה האישי עולה כי היו תלונות רבות לגבי תפקודה- תלונות מצד ההורים ומצד הסייעות שעבדו במחיצתה, ואף הליקויים בעבודתה השתקפו בדוחות הפיקוח של המפקחת. לטענתה, במסגרת השימוע שנערך לגב' יוסף עלה נושא תפקודה הלקוי, כולל התייחסות לתלונות שהגיעו מהשטח. לטענתה במכתב, מיום 27.5.08, הודיעה לגב' יוסף כי פיטוריה יכנסו לתוקף ביום 31.8.08.
כפי שיפורט להלן, איננו מקבלים את גרסת גב' יוסף. גרסתה לעניין זה לא הייתה מהימנה עלינו. לדידנו, הוכח כי פיטוריה היו קשורים לתפקודה ונעשו לאחר שימוע שנערך לה בעניין זה, ונסביר.
עולה מהראיות כי במכתב, מיום 15.5.08, זומנה גב' יוסף לשימוע בעניינה. בניגוד לטענתה לפיה הנתבעת סירבה לציין מדוע יש כוונה לסיים עבודתה, עולה מפרוטוקול השימוע כי צוין בפניה כי קיימת חוסר שביעות רצון מתפקודה:
"הרב בננפלד: הנ"ל לא מתאימה להיות גננת. אומרת תנו לי פיצויים ואלך אני אנצל ימי מחלה. בשום פנים ואופן לא יכולה לעבוד, היא גורמת נזק לילדים ולרשת, אין לה מה לחפש ברשת.
גב' רחל לאה יוסף: האם ביקרת בגן? על דעת מה אתה אומר דברים אלו?
ת. הגננות והסייעות מתלוננות על תפקודה".
בהמשך השימוע, צוין כי גם המפקחת גילתה חוסר שביעות רצון מתפקודה.
יצוין כי דו"חות הערכה מטעם המפקחות (לגבי שנים קודמות) צורפו לתיק, ומהן ניתן ללמוד על חוסר שביעות רצון מתפקודה של גב' יוסף, בכל הקשור להכנת הגן וליחס לילדים. תלונות התקבלו גם מצד הורים לילדים (ראו נספח א' לכתב ההגנה; מוצג נ/6 שהוגש בדיון).
עולה מפרוטוקול השימוע, כי כל שעניין את גב' יוסף היה קבלת פיצויים מוגדלים לצורך הסכמתה לסיום ההעסקה:
"אם אתה כך מדבר, תנו פיצויים מוגדלים".
ובהמשך השימוע:
"תן פיצויים מוגדלים ואני אלך".
יצוין כי השימוע נערך כחודשיים לאחר חזרתה של גב' יוסף מחופשת הלידה, וזאת לגבי העסקתה בשנת הלימודים העוקבת. הפיטורים נכנסו לתוקף רק ביום 31.8.08, ולכן לא הייתה מניעה לפטרה מבחינת חוק עבודת נשים.
ייאמר מיד, איננו מקבלים כלל את גרסתה של גב' יוסף לפיה נכנסה כביכול שוב לטיפולי פוריות. ראשית, עולה בבירור מפרוטוקול השימוע כי טענה זו כלל לא נטענה על ידה בזמן אמת. גב' יוסף ציינה כי המניעה לפטרה היא בשל חזרתה מחופשת לידה, ולא ציינה בכלל כי בכוונתה להתחיל שוב טיפולי פוריות:
"אתה לא יכול לפטר אותי. אני חזרתי אחרי לידה, במידה ואתה טוען שאני לא עובדת תן לי פיצויים.." (יצוין כי טענה זו צוינה רק על ידי באת כוחה בסוף השימוע).
גב' יוסף צירפה לתיק מסמך עלום, שהוצא מספר חודשים לאחר השימוע, על ידי רופא משפחה כללי (מיום 2.9.08), לפיו היא כביכול נמצאת בטיפולי פוריות. ברור כי לא ניתן להסתמך על מסמך בודד זה כדי ללמוד כי נכנסה בשנית לטיפולי פוריות בגיל 58.
הדעת נותנת כי אם הייתה עוברת טיפולי פוריות, הייתה יכולה לספק מסמכים נוספים לצורך הוכחת גרסתה זו.
כך, גם לא מצאנו לקבל את גרסת גב' יוסף, לפיה נאמר לה כביכול על ידי מזכירת הנהלת הנתבעת, גב' ציפי הורביץ, כי הרשת החליטה שלא לשבצה לעבודה והיא תקבל שכר כרגיל כאילו עבדה. גב' יוסף טענה כי בסיום אותה שיחה כתבה תרשומת של הדברים ושלחה זאת לנתבעת. עם זאת, עיון במכתב מיום 15.9.08 ששלחה גב' יוסף לנתבעת, מלמד כי אפילו היא בעצמה לא ציינה כי הובטח לה כביכול שתישאר בבית ותקבל שכר כרגיל:
"הנדון: ההודעה הטלפונית שתישלח בכתב
בזה הנני לבקשך לשלוח לי בכתב את ההודעה הטלפונית ביננו היום שאני לא משובצת השנה לעבודה כמשלימה".
וראו לעניין זה עדותה בדבר "המילה שחסרה" (עמ' 25 לפרוטוקול מיום 29.5.13):
"ש. מפנה לנספח ה' את כותבת עבור ציפי (מקריאה)- למה את לא כותבת שכביכול היא הבטיחה לך לקבל שכר למרות שלא תשובצי?
ת. המילה שחסרה לי פה, היא שהייתי צריכה לקבל שכר. אני ניהלתי איתה מו"מ".
נוסיף, כי גב' יוסף גם בחרה שלא להזמין את גב' הורוביץ לעדות מטעמה לצורך הוכחת גרסה תמוהה זו (וראו עדות רייך כי גב' הורוביץ עדיין עובדת ברשת- עמ' 14 לפרוטוקול מיום 3.6.13).
אם כן, מצאנו את גרסת גב' יוסף לא מהימנה. לדידנו פיטוריה של גב' יוסף היו מטעמים לגיטימיים ומוצדקים.
עם זאת, נראה כי היה על הנתבעת לפנות לבית הדין במסגרת עניין בוסי לצורך אישור הפיטורים, דבר שלא נעשה. לכן, נראה כי גב' יוסף זכאית לשכר בגין שנת הלימודים תשס"ט (במסגרת תביעתה להפרשי שכר), אך לא מצאנו ליתן לה פיצוי נוסף מעבר לכך.
סוף דבר- מצאנו לדחות את תביעת גב' יוסף בדבר פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; פיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים; פיצוי בגין הפרת צווים שיפוטיים.

השכר הקובע לחישוב זכויות התובעות להפרשי שכר ופיצויי פיטורים:
בהתאם לפסק הדין של בית הדין הארצי, אושרה פסיקתו של בית הדין האזורי בעניין בוסי בפסק הדין החלקי, כי לגננות המועסקות ברשת זכאות למכלול התנאים של עובדי הוראה המועסקים במוסדות החינוך הרשמי מכוח תקנות החינוך הממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד- 1953. בית הדין הארצי קבע כי לגננות המועסקות ברשת זכות תביעה עצמאית לתנאי שכר המקובלים במוסדות החינוך הרשמי, מכוח תקנות החינוך הממלכתי.
הרשת היא מוסד מוכר שאינו רשמי המתוקצב על פי הוראות חוק החינוך הממלכתי. לאור מעמדה חלה על הרשת חובת תשלום תנאי שכר כמקובל בחינוך הרשמי.
לתובעות, כעובדות הרשת, ציפייה לגיטימית וסבירה לקיום חובה זו, ממנה נגזרת זכות תביעה עצמאית העומדת להן לתשלום תנאי שכר כאמור.
מכאן כי קביעת בית הדין הארצי בדבר זכאותם של עובדי מוסד מוכר שאינו רשמי, המתוקצב על ידי משרד החינוך, לתנאי שכר של עובדי הוראה בחינוך הרשמי, מכוח תקנה 3 לתקנות החינוך הממלכתי, חלה על התובעות בענייננו.
הנתבעת הפנתה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, שהוגשה לבית הדין הארצי במסגרת הערעור בתיק בוסי, לפיה אין להסיק מהתקנות קיומה של עילת תביעה אישית לעובדות כלפי המוסד המוכר. בכל מקרה, עמדה זו לא אומצה על ידי דעת הרוב בפסק הדין, אשר כאמור קבעה כי עומדת לתובעות זכות תביעה עצמאית לקבלת תנאי שכר הנהוגים בחינוך הרשמי.
כך, גם לא ברורה טענת הרשת לפיה פסיקת בית הדין הארצי לא כוללת תנאים נלווים ולא חלה רטרואקטיבית (סע' 100 לסיכומים). ברור כי משנקבע כי תנאי השכר של עובדי הוראה חלים בענייננו, הרי שזה כולל את שלל הרכיבים המרכיבים שכר זה.
גם לא ברורה טענת הרשת בדבר תחולה רטרואקטיבית. פסק דינו של בית הדין הארצי התייחס לתביעה שהוגשה על ידי עובדות הרשת בשנת 2003 בגין פיטורין ואי תשלום רכיבי שכר החל משנת 2000. התביעה בענייננו מתייחסת לתקופה מאוחרת לתקופה שנדונה שם. לפיכך, אין כל צורך לדון בשאלת התחולה הרטרואקטיבית של פסק הדין לצורך הכרעה בתביעה זו.
עוד טוענת הרשת כי לא הוצגו ראיות לכך שהגנים הספציפיים בהם הועסקו התובעות הוכרו כמוסדות מוכרים שאינם רשמיים, כאשר הכרה זו מהווה תנאי להשוואת תנאי השכר על פי הנפסק בבית הדין הארצי. אין בידינו לקבל טענה זו.
כפי שנפסק בעניין ארגון הגננות החרדיות (ע"ב (ארצי) 9/07 ארגון גננות חרדיות נ' הסתדרות המורים של אגודת ישראל, מיום 15.9.08 ), וגם בערעור בעניין בוסי, הרשת עצמה:
"הינה מוסד מוכר שאינו רשמי, שרישיונה מונפק על פי חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969, ותיקצובה נעשה בהתאם להוראותיו של חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953"(סעיף 6 לפסק דינה של השופטת רוזנפלד בערעור בעניין בוסי).
לאור מעמדה ובהתאם לנפסק בערעור בעניין בוסי, מחויבת הרשת לשלם תנאי שכר כמקובל במוסדות החינוך הרשמי לעובדי הוראה המועסקים על ידה בכל גני הילדים שהיא מפעילה. אין צורך להוכיח קיומה של הכרה כמוסד מוכר שאינו רשמי לגבי כל גן וגן, כאשר הגוף שמפעיל את הגנים הוכר ככזה.
אין בידינו גם להידרש לטענות הנתבעת בסיכומיה בדבר היעדר מקור מחייב לתשלום תנאי שכר הנהוגים בחינוך הרשמי, או אי קיומו של נוהג לתשלום תנאי שכר המקובלים בחינוך הרשמי וכו'. טענות אלה כבר נדחו בשתי הערכאות בעניין בוסי. גם העתירה שהוגשה לבג"צ כנגד פסיקת בית הדין הארצי, נדחתה.
סיכומו של דבר, בהתאם לאמור לעיל ובהתאם להלכה בערעור בעניין בוסי, זכאיות התובעות להפרשי שכר והפרשי פיצויי פיטורים בהתאם לתנאים המקובלים במוסדות החינוך הרשמי, כפי שיפורט להלן.
כמו כן, באשר לפיצויי פיטורים- תחשיב פיצויי הפיטורים בכתב התביעה נערך בהתאם להנחיות תקנון שירות עובדי הוראה של משרד החינוך שהוצג מטעם התובעות. תוכן ההנחיה לא נסתר בראיות מטעם הרשת ולכן הבדיקה בעניין שיעור הפיצויים תיעשה בהתאם להנחיות אלה.

גב' שוקר:
אשר להפרשי השכר- אנו מעדיפים את תחשיב גב' שוקר שצורף לכתב התביעה, על פני תחשיב הנתבעת שצורף לתצהירה: השכר המשולב המופיע בתחשיב גב' שוקר, מתאים לסכום המופיע בטבלאות השכר שצורפו לתיק מבחינת הוותק שלה(נספח ד' לכתב התביעה). כמו כן, בהתאם להוראות התקנון (ראו נספח ב'1 לתצהיר התובעת; מוצג נ/1 שהוגש בדיון) , נראה כי גב' שוקר אכן הייתה זכאית לתוספות המצוינות בתחשיבה (ולא מופיעות בתחשיב הנתבעת)-תוספת תגבור הוראה המשולמת לעובדי הוראה; תוספת גמול ניהול- לא נסתרה טענת גב' שוקר כי הייתה גננת עצמאית שאינה כפופה לגננת מרכזת ולכן על פי הוראות התקנון היא הייתה זכאית לגמול בעבור ריכוז גן, השווה לגמול הניהול של מנהל בית ספר יסודי עם כיתה אחת. יש לציין כי עולה מהראיות כי שולם לה בגין רכיב זה בתלושי השכר שסופקו על ידי הנתבעת (ראו נספח א1 לתצהירה); כמו כן, היא זכאית לתוספת 2008 שאף היא לא מופיעה התחשיב הנתבעת. נציין כי עולה מהראיות כי גם במסגרת עניין בוסי נדחו תחשיבי הנתבעת הדומים לתחשיבים שהוגשו לתיק זה (ראו מוצג ת/2 שהוגש בדיון מיום 3.6.13-השלמת טיעונים שהוגשו בעניין בוסי).
למרות האמור לעיל, לא ברור לנו מקור הסמכות לתוספת "הסכם מסגרת 87" (שכן תוספת זו לא מופיעה בהוראות התקנון שצורפו), ונראה כי בעניין זה יש לקבל את טענת הנתבעת כי התוספת כלולה בשכר היסוד המשולב (שהוא שכר הגבוה מהשכר ששולם לה בפועל). לכן מתחשיב גב' שוקר יש לקזז את הסך הכולל של 1074.7 ₪.
אם כן, בהתאם לתחשיב גב' שוקר שלא נסתר (ראו נספחים ג', ד', י"ד לכתב התביעה), גב' שוקר הייתה זכאית להפרשי שכר בסך 305,245 ₪ בגין התקופה ספטמבר 2003 - אוגוסט 2009 (לאחר קיזוז הסך של 1074.7 ₪). בפסק הדין המשלים נפסקו לטובת גב' שוקר הפרשי שכר 235,638 ₪. לכן, גב' שוקר זכאית ליתרת הפרשי שכר בסך 69,607 ₪.
יצוין כי בניגוד לטענת הנתבעת בסיכומיה, הכספים שנגבו בהצל"פ אכן קוזזו מתחשיבה של גב' שוקר (השכר החלקי שהיה צריך להיות משולם קוזז בתחשיבה).
אשר להפרשי פיצויי פיטורים- בהתאם לתחשיב שלא נסתר (סע' 200 לסיכומים), הנסמך כאמור על תקנון שירות עובדי הוראה, השכר הקובע לחישוב הנו 8432.84 ש"ח (לאחר קיזוז סך של 161.05 בגין רכיב "הסכם מסגרת 87" שלא הוכח). על כן, גב' שוקר זכאית לפיצויי פיטורים בסך 387,910.64 ₪ בגין 46 שנות עבודה לפי שכר עובדי הוראה. שולמו לה פיצויי פיטורים בסך 302,815 ₪. לכן, גב' שוקר זכאית ליתרת פיצויי פיטורים בסך 85,095.64 ₪.

גב' דורון:
אשר להפרשי השכר: גב' דורון לא הביאה כל ראיה לפיה השכר הקובע שלה היה צריך להיות מורכב משלושה גמולים. ראו לעניין זה עדותה כי אישור כזה לא בידיה (עמ' 11 לפרוטוקול):
"ש. מפנה לסע' 9 לכתב התביעה, את כותבת שמגיעים לך עוד שלושה גמולים בשנים 09-03 למה?
ת. לא מצאתי את הדף הזה, שניגשתי למשרד החינוך המחשב בדיוק היה תקוע ולא יכלו להוציא לי את הפירוט.
ש. מכוח מה את כן תובעת את הגמולים?
ת. שניים בטוח שיש לי את האישור. לגבי השלושה האחרים יש לי אישור בבית וכעת אין לי אותו פה".
לכן מתקבל התחשיב החלופי שלה שלא נסתר (בהתבסס על שני גמולים- נספח ב' לסיכומיה), לפיו היא הייתה זכאית להפרשי שכר בסך 184,374 ₪. אנו מעדיפים את תחשיב גב' דורון לעומת תחשיב הנתבעת שצורף לתצהירה. בדומה לגב' שוקר, נראה כי גב' דורון זכאית לתוספות המפורטות בתחשיבה החלופי שצורף לסיכומיה. גם במקרה זה, תוספות אלה הופיעו בתלושים שסיפקה הנתבעת בעצמה (ראו נספח י"ד לכתב התביעה).
עם זאת, יש לקזז את התוספת של "הסכם מסגרת 87" שכאמור לא ברור מקורה.
אם כן, בקיזוז תוספת זו, ובקיזוז הסכומים שנפסקו לה בפסק הדין המשלים (102,446 ₪), גב' דורון זכאית להפרשי שכר בסך 80,984 ₪.
אשר להפרשי פיצויי פיטורים- בהתאם לתחשיב שלא נסתר (סע' 200 לסיכומים), הנסמך על תקנון שירות עובדי הוראה, השכר הקובע לחישוב הנו 8913.44 ₪ (לאחר קיזוז סך של 161.05 ₪ בגין רכיב "הסכם מסגרת 87" שלא הוכח). על כן, גב' דורון זכאית לפיצויי פיטורים בסך 276,316.64 ₪ בגין 31 שנות עבודה לפי שכר עובדי הוראה. שולמו לה פיצויי פיטורים בסך 233,611.8 ₪. לכן, גב' דורון זכאית ליתרת פיצויי פיטורים בסך 42,704.84 ₪.

גב' יוסף:
תחשיב גב' יוסף להפרשי שכר נסמך משום מה גם על שכר עבודה בגין שנת תש"ע. כאמור לעיל, קבענו כי גב' יוסף הייתה זכאית לשכר עבודה לשנת הלימודים תשס"ט בלבד (וגם זאת הגם שלא עבדה כלל בשנה זו). לכן, יש לקזז מתחשיבה (נספח י"ג לכתב התביעה) את הסך של 148,032 ₪. על כן, גב' יוסף זכאית להפרשי שכר בסך 5813 ₪ בלבד (לאחר ניכוי הפרשי השכר ששולמו לה לפי פס"ד המשלים ולאחר ניכוי תוספת 1987 שלא ברור מקורה). נציין לעניין גמול הניהול כי לא מצאנו לקזז תוספת זו (הגם שעבדה בפועל כגננת משלימה) וזאת שכן עולה מתלושי השכר כי הנתבעת שילמה לה בעצמה תוספת זו במהלך תקופת עבודתה (ראו תלושי שכר- נספח י"ד לכתב התביעה).
אשר להפרשי פיצויי פיטורים- בהתאם לתחשיב שלא נסתר (סע' 200 לסיכומים), הנסמך על תקנון שירות עובדי הוראה, השכר הקובע לחישוב הנו 10,447.95 (לאחר קיזוז סך של 161.05 ₪ בגין רכיב "הסכם מסגרת 87" שלא הוכח). על כן, גב' יוסף זכאית לפיצויי פיטורים בסך 417,918 בגין 40 שנות עבודה לפי שכר עובדי הוראה. שולמו לה פיצויי פיטורים בסך 293,382 ₪. לכן, גב' יוסף זכאית ליתרת פיצויי פיטורים בסך 124,536 ₪.

פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים:
בנסיבות העניין לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנה. בהתאם לעקרונות המידתיות המנחים את בתי הדין ביחס לפסיקת פיצוי כאמור, יש להעמיד את פיצויי הלנה על הפרשי הצמדה וריבית בלבד. זאת נוכח העובדה שההלנה הייתה פועל יוצא של המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה הנתבעת שאיים על עצם קיומה חרף תכניות ההבראה.

הפרשות לתגמולים וקרן השתלמות בגין הפרשי השכר:
התובעות זכאיות להפרשות מעביד לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות בגין הפרשי השכר שצוינו לעיל.
על כן, גב' שוקר זכאית להפרשות מעביד לביטוח מנהלים בסך 3480 ₪, ולהפרשות מעביד לקרן השתלמות בסך 5221 ₪.
גב' דורון- זכאית להפרשות מעביד לביטוח מנהלים בסך 4049 ₪, ולהפרשות מעביד לקרן השתלמות בסך 6074 ₪.
גב' יוסף- זכאית להפרשות מעביד לביטוח מנהלים בסך 291 ₪, ולהפרשות מעביד לקרן השתלמות בסך 436 ₪.

דמי הבראה:
בהתאם לצו ההרחבה בדבר תשלום קצובת הבראה (י"פ 4689 התשנ"ט, 189), עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את דמי ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו.
לאור זאת, איננו מקבלים את טענת התובעות כי הן זכאיות לתשלום קצובת הבראה בגין 7 שנות עבודתן האחרונות.
לגבי גב' שוקר- עולה מהראיות כי לא שולמו לה דמי הבראה החל משנת 2003. בהתאם לתחשיבה שלא נסתר, בגין השנתיים האחרונות לעבודתה (תשס"ח-תשס"ט), היא זכאית לפדיון הבראה בסך 9815 ₪.
לגבי גב' דורון- גם אם שולמו לה דמי הבראה בשנתיים האחרונות לעבודתה (נספח י"א לתצהיר הנתבעת), הרי שלאור העובדה שלא שולמו לה דמי הבראה החל משנת 2003 ואילך יש לזקוף תשלום זה לשנים קודמות. לכן, בהתאם לתחשיבה שלא נסתר, בגין השנתיים האחרונות לעבודתה, זכאית גב' דורון לפדיון הבראה בסך 9815 ₪.
לגבי גב' יוסף- עולה מהראיות כי לא שולמו לה דמי הבראה החל משנת 2003. בהתאם לתחשיבה שלא נסתר, בגין השנתיים האחרונות (תשס"ח-תשס"ט), זכאית גב' יוסף לפדיון הבראה בסך 9815 ₪.

קצובת ביגוד:
הזכות לקצובת ביגוד הנה "זכות נלווית" שאינה ניתנת לפדיון בכסף. לכן, תביעתן של התובעות ברכיב זה נדחית.

מענק יובל:
אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת, לפיה התובעות זכאיות למענק יובל רק אם יוכח שמשרד החינוך העביר את התשלום. לכן, בהתאם לתחשיב התובעות שלא נסתר (לפיו בהתאם לתקנון יש לחשב מענק יובל לפי 60% מהשכר), התובעות זכאיות למענקי יובל כדלקמן (לאחר קיזוז רכיב "הסכם מסגרת 1987"):
בגין השנים תשס"ד-תשס"ט זכאית גב' שוקר למענק יובל בסך כולל 21,836 ₪.
בגין השנים תשס"ח-תשס"ט זכאית גב' דורון למענקי יובל בסך כולל 9855 ₪.
בגין השנים תשס"ה-תשס"ט זכאית גב' יוסף למענקי יובל בסך כולל 27,347 ₪.

דמי נסיעות:
עולה מחומר הראיות כי לא שולמו לגב' שוקר דמי נסיעות בגין שנת עבודתה האחרונה בפועל (שנת תשס"ח). הנתבעת בסיכומיה המשיכה עם הגרסה הלא מהימנה, לפיה גב' שוקר כביכול לא עבדה בפועל בשנה זו (סע' 243 לסיכומים). לכן, משדחינו טענה זו, מתקבל תחשיב גב' שוקר שלא נסתר, וגב' שוקר זכאית לדמי נסיעות בסך 4200 ₪.

סוך דבר:
הנתבעת תשלם לתובעות, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים כדלקמן:
גב' שוקר:
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע בסך 112,332 ₪.
פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 30,000 ₪.
הפרשי שכר עבודה בסך 69,607 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
יתרת פיצויי פיטורים בסך 85,095.64 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
הפרשות לתגמולים בסך 3480, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
הפרשות לקרן השתלמות בסך 5221 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
פדיון הבראה בסך 9815 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
מענקי יובל בסך 21,836 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
דמי נסיעות בסך 4200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.08 ועד לפירעון.
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5000 ש"ח.

גב' דורון:
הפרשי שכר עבודה בסך 80,984 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
יתרת פיצויי פיטורים בסך 42,704.84 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין 1.9.09 ועד לפירעון.
הפרשות לתגמולים בסך 4049 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
הפרשות לקרן השתלמות בסך 6074 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
פדיון הבראה בסך 9815 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
מענקי יובל בסך 9855 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪.

גב' יוסף:
הפרשי שכר עבודה בסך 5813, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
יתרת פיצויי פיטורים בסך 124,536 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
הפרשות לתגמולים בסך 291 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
הפרשות לקרן השתלמות בסך 436 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
פדיון הבראה בסך 9815 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
מענקי יובל בסך 27,347 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד לפירעון.
בנסיבות, אין צו להוצאות בעניינה.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ו, (29 מאי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר שמואל קליין
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד