הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 49803-07-16

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' דליה כהן
נציג ציבור (מעסיקים), מר אלכסנדר ליפ שיץ

התובעת
milete mobratom
ע"י ב"כ עו"ד סגל
-
הנתבעים

  1. חברת מוסדות חנוך ותרבות בתל מונד מיסודה של ההסוה"י
  2. ענר כהן
  3. ענר א.ד יזמות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אלנקרי

פסק דין

1. התובעת הועסקה כעובדת ניקיון כללית, במשך כשנתיים עד להתפטרותה.
בהליך זה מתעוררת מחלוקת לגבי זיהוי המעסיק וכן השאלה אם חלות על הצדדים הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון. מבחינה עובדתית, השאלה המרכזית שיש להכריע בה היא האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותה ( על רקע היותה בהיריון).
2. רקע עובדתי
א. התובעת, נתינת אריתריאה, הועסקה על ידי הנתבע מס' 2 (להלן - כהן) מיום 30.3.14.
ביום 27.5.15 כהן הקים חברה, היא הנתבעת 3 ( להלן - החברה; ר' דו"ח רשם החברות שהוצג על ידי התובעת). בשלב כלשהו התובעת עברה לעבוד בשורות החברה ועבדה בשורותיה עד התפטרותה.
ב. הנתבעת מס' 1 (להלן - חברת מוסדות חינוך) מפעילה מתנ"ס בתל מונד ( להלן - המתנ"ס).
ג. בין החברה ובין חברת מוסדות חינוך נכרת " הסכם עבודה" במסגרתו התחייבה החברה לספק עובדים במתנ"ס. כך הדברים נוסחו בהסכם: "תספק עובדים מאושרים ומבוטחים כנדרש לחברת מתנ"ס תל מונד בע"מ".
במסגרת ההסכם התחייבה החברה לבטח את עובדיה בביטוח רפואי ולשלם את הזכויות הסוציאליות המגיעות להם.
עוד נקבע בהסכם כי יש צורך באישור החברה לצורך קליטת עובדיה במתנ"ס וכי בין עובדי החברה למתנ"ס לא יתקיימו יחסי עובד ומעסיק ( ההסכם צורף כנספח לתצהיר כהן).
ד. לתובעת נמסרו תלושי שכר מידי חודש בחודשו. עד לחודש מרץ 2015 צוין בתלושים שכרה החודשי של התובעת. החל מחודש אפריל 2015, פורט בתלושים גם שכרה השעתי של התובעת - 26 ₪ ( נספח 1 לתצהיר התובעת).
ה. התובעת חדלה להגיע לעבודה בתחילת חודש פברואר 2016.
לטענת הנתבע, התובע לא הודיעה על סיבת היעדרותה ובפועל נטשה את העבודה.
לטענת התובעת, היא יצאה לחופשת מחלה בהתאם לאישור שהוצג ( אישור מיום 1.2.16 עד ליום 26.2.16, בגין Follow up pregnancy - נספח 2 לתצהיר התובעת).
ו. ביום 14.3.16 התובעת ילדה בשעה טובה.
3. להלן תמצית טענות התובעת:
א. התובעת התפטרה לאחר תום חופשת הלידה, על מנת לטפל בילדה ועל כן היא זכאית לפיצויי פיטורים. בנוסף היא זכאית לדמי מחלה בגין חודש פברואר 2016, בהתאם לאישור הרפואי שהוצג.
ב. התובעת ביצעה עבודות ניקיון עבור החברה, שהיא חברת ניקיון ועל כן היא זכאית לזכויות מכח צו ההרחבה בענף הניקיון ( הבראה, חופשה, הפרשות פנסיוניות ותוספת ותק).
עוד נטען שתלושי השכר שהונפקו לתובעת היו פיקטיביים וכי היא עבדה בשעות נוספות ללא תשלום גמול הולם.
ג. יש לחייב את הנתבעים שהעסיקו את התובעת במשותף, היינו כל הנתבעים, כאשר חבות חברת מוסדות חינוך נובעת מהעובדה שזו לא פיקחה על תשלום זכויותיה כנדרש.
לגבי חבותו האישית של כהן, נטען שהוא היה מעסיקה של התובעת עד לחודש מרץ 2015 ואף שימש כמנהל וכבעל מניות בחברה, הנתבעת מס' 3 ועל כן יש לחייבו באופן אישי.
4. להלן תמצית טענות הנתבעים:
א. צו ההרחבה בענף הניקיון אינו חל על הצדדים. זאת הן משום שהנתבעת מס' 3 אינה חברת ניקיון, אלא חברה שעיקר עיסוקה בתחום כח אדם והן משום שהתובעת לא היתה עובדת ניקיון, אלא עובדת כללית שביצעה באופן שולי גם עבודת ניקיון.
ב. התובעת לא עבדה בשעות נוספות וכל זכויותיה שולמו לה כדין.
ג. התובעת לא הועסקה על ידי חברת מוסדות חינוך ועל פי עדותה, גם לא עבדה במתנ"ס באופן בלעדי ( הוצבה לעבודה גם במשרדים ובבית ספר) וזאת כעובדת של הנתבעים מס' 2-3.
5. ההליך
א. בישיבת הוכחות ראשונה נשמעה חקירה הנגדית של התובעת, אשר העידה בשפתה ( טיגרינית) באמצעות מתורגמן, כעדה יחידה מטעמה.
יש לציין שנוכחות המתורגמן תרמה באופן מאוד מוגבל להבנת עדותה של התובעת, מאחר שהוא לא הקפיד לתרגם את כל דברי התובעת, אלא לאחר הערות מפורשות בנושא ( בין של בית הדין ובין של ב"כ הצדדים).
עקב מחלתו של כהן, נקבעה ישיבה נוספת לחקירתו הנגדית, כעד יחיד מטעם כלל הנתבעים.
דיון והכרעה
ההסדר הנורמטיבי החל על הצדדים
6. לטענת התובעת, חלות בעניינה הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון, בשים לב לתחום עיסוקם של הנתבעים מס' 2-3 ולאור אופי העבודה שביצעה בפועל. התובעת הוסיפה שהיא נסעה לעבודה עם עובדי ניקיון רבים שכהן העסיק ( סעיפים 6, 11, 21 -22 לתצהיר התובעת). לתמיכה בטענתה צירפה התובעת תדפיס מאתר משרד הכלכלה (אגף ההסדרה) לפיו כהן והחברה שבבעלותו אינם רשומים כקבלן כח אדם, אלא כקבלן שירות בתחום ניקיון אבטחה ( נספח 6 לתצהיר התובעת).
כהן טען בעדותו שהחברה עוסקת באספקת עובדים ללקוחות שונים, בענפי הבניה, הגינון וכן עובדים כלליים ( עמוד 2 לפרוטוקול שורות 35 -40). לצד זה, החברה היא קבלנית שירות בענף הניקיון, אך מדובר בתחום זניח מתוך כלל פעילותה. כהן הוסיף שהנתבעים מס' 2-3 סיפקו עובדים כלליים למתנ"ס ( עמודים 1-2 לתצהיר כהן, עמוד 3 שורות 1 -16).
7. בבחינת מכלול הראיות שהוצגו, הגענו לכלל מסקנה לפיה על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון.
כהן אישר בחקירתו הנגדית שהוא הפעיל חברת ניקיון: "ברור אני חברת ניקיון, אמרתי את זה" (עמוד 9 שורה 40). בנוסף, כהן העיד שהתובעת הזיזה שולחנות וסידרה את החדרים ו"אם נשפך משהו ניגבה" (עמוד 7 שורות 18-26). כלומר, התובעת עסקה בפעולות ניקיון.
בנוסף, התובעת הציגה אסמכתא לכך שהחברה היא קבלנית שירות בתחום הניקיון.
לעומת זאת, לא הוצג אישור לפי כהן או החברה הם קבלני כח אדם. נהפוך הוא, על פי תדפיס אגף ההסדרה במשרד הכלכלה, החברה אינה רשומה כקבלן כח אדם.
זאת ובנוסף – למרות שבהסכם שבין המתנ"ס ובין החברה, מהות ההתקשרות הוגדרה כ"אספקת עובדים", עדות התובעת לפיה בפועל היא עסקה בניקיון לא נסתרה. בעניין זה אנו מעדיפים את גרסת התובעת, שהעידה שעסקה בניקיון הן במתנ"ס והן במקומות נוספים אליהם נשלחה על ידי הנתבעים מס' 2-3. טענת הנתבעים לפיה התובעת ביצעה עבודות כלליות אינה ברורה ואינה סבירה בעינינו, ולא בכדי כלל לא הובהר מהן אותן עבודות כלליות שהתובעת ביצעה במתנ"ס. בכל מקרה, גם אם התובעת סייעה להנהלת המתנ"ס וביצעה מטלות שונות מלבד עבודות הניקיון, מדובר בעבודת נלוות.
בשולי הדברים יש לציין כי האבחנה שכהן ניסה ליצור בעדותו, בין ניקיון שגרתי של בתים ושל משרדים ובין ניקיון בתים לפני אכלוס, היא אבחנה מלאכותית וחסרת נפקות, בהקשר של הדיון בדבר תחולת צו ההרחבה ענף הניקיון ( ר' הגדרת " חברה ו/או מעסיק" בצו ההרחבה בענף הניקיון וכן סדר N ענף ראשי 81 בסיוג האחיד של ענפי הכלכלה המפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).
על יסוד הקביעה כי הנתבעים מס' 2-3 עוסקים בענף הניקיון, חלות על הצדדים הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון ( י"פ 6759, התשע"ד, 19.2.2014).

נסיבות התפטרותה של התובעת
8. אין חולק שהתובעת התפטרה.
לפי גרסת התובעת, היא התפטרה מעבודתה על מנת לטפל בילדהּ, לאחר שילדה ויצאה לחופשת לידה, ועל כן היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך 8,677 ₪ (8.33% משכרה). על פי גרסה זו, עובר ללידה התובעת יצאה לחופשת מחלה וביום 14.3.16 ילדה בשעה טובה ( תעודת לידה - נספח 3 לתצהיר התובעת).
לפי גרסת הנתבעים, התובעת נטשה את עבודתה ועל כן היא זכאית לקבל רק את רכיב פיצויי הפיטורים בשיעור של 6% משכרה, בחלוף 6 חודשי העסקה ( סעיף 10 לסיכומי הנתבעים).
9. כפי שיפורט להלן, מאחר שבכל מקרה, בהתאם להוראות צו הרחבה ( סעיף 9( ב)(1)), התובעת זכאית להפרשות לפיצויים בשיעור 8.33% משכרה, אין כל רלוונטיות לנסיבות סיום עבודתה.
חרף האמור מצאנו לדון בטענות הצדדים מאחר שיש בהם כדי ללמדנו על מידת מהימנותה של התובעת.
10. לטענת התובעת, לאחר שילדה היא פנתה לכהן, ביקשה לקבל פיצויי פיטורים והוא השיב לה ש"יהיה בסדר" וכי עליו לחשב את הסכום המגיע לה, אך לא חזר אליה. בהמשך, ביום 5.7.16, התובעת שלחה לכהן מסרון ובו דרשה לקבל את פיצויי הפיטורים. התובעת צירפה צילום מסך של טלפון נייד ועליו מופיע מסרון ( נספח 4 לתצהיר התובעת), וזו לשונו:
"עבור אנר יזמות
אני גברת מילי מוברטו מבקשת להתפטר מעבודתי עקב אי יכולת לעבוד עלי לטפל בילדי עקב זה אני מבקשת לקבל את הפיצוים המגיע לי לתקופת השנתים
תודה לטיפולכם"

לטענת התובעת, כהן הציע לה 9 ,000 ₪, אולם היא סירבה לקבל סכום זה בטענה כי הוא אינו מספיק ( סעיפים 16 -20 לתצהיר התובעת).
התובעת הוסיפה שהיא החלה לעבוד בחודש אוגוסט 2016 בבית אבות, מקום בו נדרשה לעבוד פחות שעות, תמורת שכר גבוה מזה שקיבלה אצל הנתבעים ( עמוד 15 שורה 20 עד עמוד 16 שורה 9).
11. מתצהיר התובעת עולה כי היא זו ששוחחה עם כהן בנוגע לקבלת פיצויי פיטורים, בהמשך היא ששלחה לכהן את המסרון, והיא שסירבה לסכום שהציע לה כהן.
מעדות התובעת בבית הדין עולה תמונה שונה.
תחילה העידה התובעת כי בעלה מעולם לא דיבר עם כהן, בהמשך הבהירה כי בעלה הוא ששוחח עם כהן בעניין פיצויי הפיטורים ( עמוד 4 שורות 4 -18, עמוד 5 שורות 1-14).
בניגוד לאמור בתצהיר התובעת, בו נטען שהתובעת היא אשר שלחה את המסרון, בבית הדין התובעת הבהירה שבעלה שלח את המסרון, המסרון תורגם באמצעות " translate" (כפי הנראה תרגום דוגמת " Google translate"). כשנשאלה מדוע בעלה לא התייצב להעיד ולתמוך בגרסתה החדשה, טענה התובעת שבעלה לא הגיע לדיון מאחר ש"הוא בעבודה" (עמוד 5 שורות 15 -36).
התובעת טענה כי המסרון נשלח ממכשיר הטלפון שלה, אך עדותה בעניין זה היתה מתחמקת והסבריה בלתי משכנעים ( עמוד 6 שורות 1 -19):
"עו"ד אלנקרי: או קיי. והטלפון שלך ואיפה הוא עכשיו?
מתורגמן: הילד זרק אותו היא אומרת. הלך לי לאיבוד. כאילו, בזמן שהוא היה איתו.
עו"ד אלנקרי: הלך לאיבוד. או קיי. בסדר. המספר אותו מספר?
מתורגמן: חדש המספר. לא אותו מספר.
עו"ד אלנקרי : מה המספר טלפון הישן שלך, את זוכרת?
מתורגמן: היא זוכרת.
עו"ד אלנקרי: תגיד אותו לפרוטוקול.
מתורגמן: 0547524659
עו"ד אלנקרי: או קיי. בסדר.
כב' הש' ויסמן: מה היא אמרה?
מתורגמן: לא, היא לא בטוחה עם עצמה היא אומרת אם אפשר אני אבדוק, אני לא כל כך זוכרת טוב, היא אומרת.
עו"ד אלנקרי: או קיי.
כב' הש' ויסמן: או קיי.
עו"ד אלנקרי : אם אנחנו נבקש מבעלך להגיע לפה, הוא יסכים להגיע לפה?
עו"ד אלנקרי: הבנתי.
מתורגמן: הוא לא יכול.
עו"ד אלנקרי: הבנתי. או קיי."

12. להשלמת התמונה יצויין שעל פי עדותו של כהן, התובעת נטשה את עבודתה. לדבריו, התובעת חדלה להגיע למתנ"ס, הוא התקשר אליה, אך התובעת לא היתה זמינה ובהמשך לא ענתה. כהן הכחיש שקיבל את המסרון שהתובעת הציגה. עם זאת, אישר את גרסת התובעת לפיה סמוך להגשת התביעה, התובעת ביקשה " שאסגור לה", כלומר יערוך גמר חשבון, כהן הסכים לשלם 9,000 ₪, אך התובעת סירבה וביקשה שכהן ישוחח עם בעלה. בעלה של התובעת הבהיר לכהן שהוא עומד על קבלת 15,000 ₪, כהן ביקש לברר בגין אלו רכיבים הוא נדרש לשלם את הסכום שבעלה של התובעת נקב בו, אך זה לא ידע לספק הסבר. מספר ימים לאחר מכן קיבל כהן את התביעה ( עמודים 2 -3 לתצהיר כהן). יצויין כי התביעה הוגשה ביום 31.7.16, כלומר פחות מחודש לאחר שהתובעת התפטרה, לשיטתה.
13. כפי שצוין לעיל, גרסת התובעת היתה מתחמקת, בלתי עיקבית והסבריה דחוקים. צילום המסך מהטלפון הנייד, שבו המסרון שהוא לכאורה הודעת ההתפטרות, הוא צילום חלקי וקטוע. לא ניתן להסיק ממנו מהו מספר הטלפון ממנו המסרון נשלח ומיהו הנמען. גם לא ברור אם ההודעה התקבלה אצל הנמען ( ישנו סימון של שני "וי" ( VV), אך הצילום שהוצג הוא בשחור לבן ולא ניתן לדעת אם ההודעה נקראה על ידי הנמען). כלומר, אין ראיה לכך שהמסרון שהתובעת הציגה נשלח לכהן או נקרא על ידו.
לעומת זאת, עדותו של כהן לגבי חילופי הדברים שבין התובעת ובעלה ובינו לגבי עריכת גמר החשבון, מתיישבת עם האמור בעדות התובעת בעניין המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים לאחר סיום עבודתה של התובעת.
14. כפי שצויין לעיל, בהתאם להוראות צו ההרחבה הענפי, התובעת היתה זכאית להפרשות על חשבון פיצויי פיטורים בשיעור של 8.33%, כפי שנתבע. לאור השכר הענפי שממילא הגיע לתובעת ( בסך של כ-25 ₪ לשעה - סעיף 5 לצו ההרחבה) והשכר ששולם לה בפועל בתקופה האחרונה לעבודתה, התביעה ברכיב זה מתקבלת בהתאם לסכום הנתבע ( פורט בנספח 7 לתצהיר התובעת, סעיף ז').

היקף משרה, שכר ותלושים
15. במסגרת כתב התביעה נטען שהתובעת עבדה במתנ"ס ( סעיף 2 לכתב התביעה), תחילה תמורת 25 ₪ לשעה ולאחר שנת עבודה - תמורת 26 ₪ לשעה. התובעת הוסיפה כי בגין חלק משעות העבודה שולמו לה 30 ₪ לשעה ( סעיף 5 לכתב התביעה).
בנושא היקף המשרה, נטען כי בשנה הראשונה לעבודתה התובעת עבדה בשעות 7:30 -18:30 חמישה ימים בשבוע ובחלוף שנה להעסקתה – התובעת עבדה בשעות 7:30 -16:30.
במסגרת תצהירה שבה התובעת על טענותיה בנוגע לשכר ששולם לה ובדבר היקף עבודתה ( עמוד 11 שורה 1, סעיפים 4 -6 לתצהיר התובעת, סעיף 8 לתצהיר התובעת). עם זאת, לראשונה בתצהיר התובעת נטען שהיא ניקתה גם משרדים, בימי שני וחמישי, ותמורת עבודה זו שולמו לה 30 ₪ לשעה ( סעיף 9 לתצהיר התובעת).
התובעת הצהירה ש"בכל חודש קיבלתי שכר בצירוף תלוש שכר מאת ענר כאשר אני מקבלת את השכר בתלוש + תשלום מזומן במעטפה ובעצם תלושי השכר אשר קיבלתי אינם משקפים את השכר אשר קיבלתי" (סעיף 14 לתצהיר התובעת, ההדגשה במקור – ד.ו.).
בחקירתה הנגדית בבית הדין, התובעת הוסיפה פרטים חדשים לגבי עבודתה אצל הנתבעים. על פי עדות זו, בשנה הראשונה לעבודתה היא ניקתה בבית ספר בשעות אחר הצהריים. לדבריה, היא עבדה במתנ"ס בשעות 7:30 -16:30 ובהמשך היום עבדה בבית ספר שאינו קשור למתנ"ס ( עמוד 8 שורות 2 -20, ר' גם עדותה בעמוד 12).
גם לגבי שנת העבודה השניה, התובעת מסרה בחקירתה הנגדית בבית הדין פרטים חדשים שלא ציינה קודם לכן. בעוד שבתצהיר העידה שבשנה השנייה לעבודתה עבדה בשעות 7:30 -16:30, הרי שבבית הדין טענה לראשונה כי גם בשנה השנייה לעבודתה, עבדה בניקיון משרדים בתל מונד עד השעה 18:30, פעמיים בשבוע ( עמוד 8 שורות 2 -32).
16. עדות התובעת היתה מבולבלת וכללה פרטים עובדתיים חדשים שלא נזכרו בתצהיר עדות ראשית - הן בעניין עבודה בבית הספר והן בעניין שעות העבודה בשנה השנייה לעבודה ( עמוד 4, שורות 18 עד 33):
"כב' הש' ויסמן: רגע, אני רוצה להבין אם הבנו נכון. היא הייתה עובדת בבוקר במתנ"ס, אחר כך הייתה הולכת לנקות בבית ספר, ולפעמים הייתה הולכת לנקות במשרד?
מתורגמן: יומיים בשבוע.
כב' הש' ויסמן: אתה יכול לשאול אותה?
מתורגמן: לבית ספר שנה, בשלם הייתי, אבל למשרדים רק יומיים בשבוע.
כב' הש' ויסמן: או קיי.
מתורגמן: אותו קו ואותו רחוב היא אומרת.
עו"ד אלנקרי: משרדים זה לא בית ספר?
מתורגמן: לא.
עו"ד אלנקרי: הבנתי. וזה נכלל בתוך היומיים האלה?
כב' הש' ויסמן: מה זאת אומרת?
עו"ד אלנקרי: כי מה היא אומרת,
כב' הש' ויסמן: לא לא, תשאל אותה.
עו"ד אלנקרי: ביומיים האלה, כמה במשרדים וכמה בבית-ספר?
מתורגמן: היומיים האלה, גם את הבית ספר וגם המשרדים אחרי בית ספר הייתה עוברת למשרד לנקות."
לכך יש להוסיף שהתובעת אישרה שניצלה חצי שעה לצורך הפסקה ביום ( עמוד 11 שורות 34 -35).
גם בעניין השכר עדות התובעת לא היתה קוהרנטית. התובעת טענה שקיבלה שכר בגין שעות העבודה שביצעה בפועל, חלקו בהמחאה וחלקו במזומן, בניכוי " מה שהוריד כמפורט בתלוש השכר" (עמוד 11 שורות 5 -25). תיאור זה של התשלום שהתובעת קיבלה אינו מתיישב עם הטענה לתלושים " פיקטיביים". זאת מאחר שמצד אחד התובעת אישרה בעדותה שהניכויים המפורטים בתלוש הם אלה שבוצעו בפועל ומצד שני מבקשת להתעלם מהנתונים מפורטים בתלושי השכר.
17. לטענת הנתבעים, התובעת עבדה בהתאם למפורט בתלושים ( עמוד 2 לתצהיר כהן). כהן הבהיר בעדותו שהתובעת עבדה בימים א'-ה' בשעות 7:30 -16:30 ( עדות כהן בעמוד 9 שורות 24 -37) והדגיש באופן עקבי שלא שילם לתובעת סכומים במזומן ( עמוד 5 שורות 13 -20).
18. כפי שצוין לעיל, עד לחודש מרץ 2015 צוין בתלושי השכר שכר חודשי ללא פירוט שעות העבודה או שכרה השעתי של התובעת. מחודש אפריל 2015 פורטו שכר שעתי (26 ₪) ומספר שעות העבודה. אף ששכר העבודה השעתי ושעות העבודה לא פורטו בתלושי שכר, הוצג טופס הודעה לעובד אשר נחזה להיות אותנטי, ממנו ניתן להסיק כי לתובעת שולם שכר מינימום ( הנופל מהשכר הענפי המגיע לתובעת).
19. על פי הדין, תלושי שכר מהווים ראיה לנכונות תוכנם ( ע"ע ( ארצי) 42463-09-11 גד גולן ( יואב ברמץ) - נגריית שירן בע"מ, 18.3.13). גרסת התובעת בנוגע לשכרה ולמתכונת עבודתה היתה מתחמקת, בלתי עקבית ובלתי מהימנה בעינינו.
התובעת טענה שהשתכרה 25 ₪ לשעה, אך לא הביאה ראשית ראיה להוכחת טענותיה. התובעת טענה ששולם לה שכר בהמחאה בהתאם לתלוש וקיבלה בנוסף סכום במזומן, אך לא הציגה אסמכתא מתאימה ולו לגבי ההמחאות שנמסרו לה.
בנוסף וכפי שצוין לעיל, למרות שנטען שאין לקבל את תוכנם של התלושים, התובעת אישרה בעדותה שהניכויים המצויינים בתלושים נכונים ובכך סתרה את גרסתה לגבי נכונות תוכן התלושים.
20. בבחינת מכלול הדברים, בשים לב להתרשמות השלילית מעדות התובעת, נקבע כי שכרה של התובעת עמד על 23.12 ₪ עד לחודש מרץ 2015. מחודש אפריל 2015 התובעת שכרה של התובעת עמד על 26 ₪ לשעה.
21. אשר לשעות עבודתה של התובעת – לא הוצגו דוחות נוכחות. עם זאת, גרסת התובעת בעניין שעות עבודתה היתה מתפתחת וההתרשמות הכללית מעדות התובעת בנושא זה היתה כי התובעת מגלה טפח ומכסה טפחיים. התובעת שטענה כי עבדה רק במתנ"ס וביקשה לראות בחברת מוסדות חינוך כמעסיקתה, הסתירה עד חקירתה הנגדית בבית הדין כי למעשה הוצבה לעבודה באתרים נוספים, שאינם קשורים לנתבעת מס' 1 – משרדים ובית ספר.
כאמור, התובעת טענה כי עבדה בשנה הראשונה בשעות 7:30—18:30 ובעדותה טענה לראשונה כי גם בשנה השניה לעבודתה עבדה בהיקף דומה, פעמיים בשבוע.
בנסיבות אלה, התובעת לא הניחה ולו ראשית ראיה בדבר מתכונת העסקה קבועה.
לפיכך נקבע שהתובעת עבדה בשעות 7:30 -16:30 וניצלה חצי שעת הפסקה כטענתה, ולמעשה עבדה 8.5 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע.
22. מעיון בתלושי השכר עולה כי בחודש אפריל 2014 שכרה של התובעת עמד על 3,001 ₪ ( בצירוף דמי נסיעות בסך 100 ₪). מאחר שמדובר בחודש בו חל חג הפסח, העובדה ששולם לתובעת שכר בגין משרה הנופלת ממשרה מלאה הוא סביר. גם בחודשים מאי-יוני 2014 שולם לתובעת שכר של 2,801 ₪, ולא בגין משרה מלאה.
רק בהמשך שולם לה שכר העולה על 4,000 ₪ (4 ,001-4,350 ₪ לחודש) - סכום המתיישב עם תשלום עבור משרה מלאה בגובה שכר המינימום כטענת הנתבעים.
בנסיבות אלה, מאחר שגרסת התובעת לגבי שכר נדחתה ובהעדר אסמכתא אחרת, נקבע שהשכר ששולם לתובעת הוא זה המפורט בתלושי השכר.
23. מאחר שעל פי הוראות צו ההרחבה התובעת היתה זכאית לשכר תעריפי בגובה 24.98 ₪ ( כ-25 ₪ לשעה), חישוב הסכומים להם התובעת זכאית יבוצע על בסיס על השכר הענפי, כפי שנתבע על ידי התובעת בפועל.
24. לטענת התובעת, היא עבדה בשעות נוספות ועל כן תבעה גמול עבודה בשעות נוספות בגין 60 שעות נוספות בחודש, בהתאם לחזקה הקבועה בדין ( סעיף 26 א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1957).
לאור הקביעה לגבי היקף עבודתה של התובעת, נדחית התביעה ברכיב זה, באשר לא הוכח שהתובעת אכן עבדה בשעות נוספות, למעט חריג שיפורט להלן.
25. בחודש נובמבר 2015 שולם לתובעת שכר של 4,914 ₪ בגין 189 שעות בתעריף 25 ₪. מאחר שעל פי תלושי השכר, התובעת היתה זכאית לשכר יסוד של 26 ₪ ובשים לב לכך שהתובעת עבדה מעבר למשרה מלאה (186 שעות בחודש), התובעת זכאית לשכר יסוד של 4,836 ₪ וגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 97.5 ₪, כלומר שכר כולל בסך 4,933.5 ₪. כלומר, התובעת זכאית להפרשי שכר בסך 19.5 ₪, שיעוגלו ל – 20 ₪.
דמי מחלה
26. התובעת הציגה אישור מחלה שניתן ביום 1.2.16, לתאריכים 1.2.16 עד 26.2.16. האישור שהוצג הוא אישור כללי, בדבר " מעקב הריון"- Follow up pregnancy ( נספח 2 לתצהיר התובעת).
27. לטענת התובעת, היא פנתה לכהן ודרשה לקבל דמי מחלה, אולם כהן השיב לה שאינה זכאית לכך ( סעיף 15 לתצהיר התובעת).
הנתבעים טענו בסיכומיהם כי יש לדחות תביעה על יסוד אישור מחלה שהוצג בדיעבד במסגרת ההליך המשפטי, כאשר בזמן אמת התובעת לא הציגה אותו ולמעשה נטשה את העבודה. עוד נטען שאם התובעת זכאית לדמי מחלה או לגמלת שמירת הריון, עליה לפנות למוסד לביטוח לאומי ( סעיף 15 לסיכומי הנתבעים).
28. על פי עדותו של כהן, לאחר שהתובעת ילדה, הוא נתן לה מתנה לכבוד הלידה ( עמוד 30, שורות 15-16). כלומר, כהן היה מודע לכך שהתובעת בהיריון. בנסיבות בהן התובעת נעדרה מהעבודה במשך כמעט חודש שלם, ומדובר בשבועות האחרונים להיריון וסמוך ללידה, היה מצופה ממעסיק שייצור קשר עם העובדת ויברר את סיבת היעדרותה.
אמנם על פי תקנות דמי מחלה ( נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז – 1976, על העובד להודיע למעסיק על היעדרותו בשל מחלה, אולם במקרה של התובעת, כאשר עסקינן בהיריון ולא במחלה, כאשר כהן היה ער לעובדה שהתובעת בהיריון ועומדת ללדת וכאשר האישור הרפואי שהוצג הוא מזמן אמת ולא הונפק בדיעבד, לא מצאנו סיבה למנוע מהתובעת דמי מחלה להם היא זכאית על פי הדין.
29. בעניין זה יוער כי גמלה לשמירת היריון משולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי רק לאחר 30 ימי שמירת הריון ורק בנסיבות המצדיקות זאת ( לא כל מצב של אי כושר לעבוד בזמן היריון יוכר כ"שמירת היריון") ועל כן טענות הנתבעים בנושא נדחות.
30. לסיכום האמור לעיל, התביעה לדמי מחלה מתקבלת.

הודעה על תנאי העסקה
31. ברכיב זה נתבעו 3,000 ₪ בשל אי מסירת הודעה בכתב בדבר תנאי עבודתה של התובעת. כאמור, במסגרת ההליך הנתבעים הציגו הודעה בכתב ולא מצאנו סיבה שלא לקבל את עדותו של כהן לגבי נסיבות מסירת ההודעה לתובעת ( עמוד 4 שורות 16-20), במיוחד בשים לב להתרשמות הכללית מעדותה הלא משכנעת של התובעת. לפיכך התביעה ברכיב זה נדחית.
פדיון חופשה
32. לכל אורך תקופת עבודתה של התובעת לא שולמו לה דמי חופשה.
ברכיב זה נתבע פדיון חופשה בסך 3,733 ₪ [(10 ימים X 25 ₪ לשעהX 8 שעות) + (8.33 ימי חופשה X 26 ש"חX 8 שעות)].
מאחר שתחשיב התובעת תואם את הוראות הדין ואת השכר התעריפי לו היתה זכאית, התביעה ברכיב זה מתקבלת.
פדיון הבראה
33. ברכיב זה נתבע פדיון הבראה בסך 5,428 ₪ ( נספח 7 לתצהיר התובעת, סעיף ד'). תחשיב התובעת מתיישב עם הוראות סעיף 11 לצו ההרחבה. בהתחשב בכך שעל פי תלושי השכר, לגביהם נקבע כי תוכנם משקף את הסכומים ששולמו לתובעת, החל מחודש פברואר 2015 שולמו לתובעת מדי חודש 156 ש"ח כדמי הבראה, מהסכום שייפסק לזכות התובעת ברכיב זה ינוכה הסכום ששולם לה (1,872 ₪).
לפיכך, התובעת זכאית ברכיב זה להפרשי פדיון הבראה בסך 3,556 ש"ח.
34. במאמר מוסגר יש לציין כי לפי הנתונים שבתלושי השכר, בחלק מתקופת העבודה התובעת לא עבדה במשרה מלאה. מאחר שלא הוצגו חישובים מתאימים ואין ראיות ברורות לגבי היקף המשרה בפועל, כאשר על פי עדותו של כהן, התובעת עבדה לרוב במשרה מלאה, עניין זה לא נלקח בחשבון בפסיקת פדיון ההבראה לתובעת.
תוספת ותק
35. ברכיב זה נתבעו 651 ₪, לפי חישוב המפורט בנספח 7 לתצהיר התובעת, סעיף ה (0.35 אגורות לשעה במשך 10 חודשי עבודה, 186 שעות עבודה בחודש).
לאור הוראות סעיף 7 ( א) לצו ההרחבה, דין התביעה ברכיב זה להתקבל.
דמי גמולים לפנסיה
36. ברכיב זה נתבע פיצוי בסך 7,460 ₪ - דמי גמולים בשיעור 7% משכרה של התובעת, שהחל מחודש יולי 2015 עמדו על 7.5% ( נספח 7 לתצהיר התובעת, סעיף ו').
לאור השכר הענפי לו התובעת היתה זכאית, מתקבל החישוב שהוצג על ידי התובעת והתביעה ברכיב זה מתקבלת.
קרן השתלמות
37. אין חולק שלא נפתחה לזכות התובעת קרן השתלמות. לפי סעיף 10 לצו ההרחבה, התובעת היתה זכאי לקרן השתלמות.
לאור השכר הענפי שהגיע לתובעת ובשים לב לשכר ששולם לתובעת בפועל (26 ש"ח), התובעת זכאית לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות מיום 1.10.14 כנתבע על ידה ( נספח 7 לתצהיר התובעת, סעיף ח').
דמי חגים
38. על פי הפירוט בתלושי השכר, התובעת לא קיבלה דמי חגים. על כן דין התביעה להתקבל, בהתאם לתחשיביה (4 ימי חג לפי שכר של 25 ₪ לשעה ועוד 5 ימי חג לפי שכר של 26 ₪ לשעה).

ניכויים מהשכר
39. ברכיב זה נתבע החזר 1,654 ₪ שלטענת התובעת נוכו משכרה שלא כדין, בגין ביטוח רפואי, מעבר לסכומים המותרים על פי הדין.
מאחר התובעת לא הציגה כל ראיה לגבי ביצוע הניכוי ( מעבר לטענות כלליות בכתבי הטענות), התביעה ברכיב זה נדחית.

זיהוי המעסיק
40. אין חולק שהתובעת הועסקה על ידי הנתבעים מס' 2-3. תחילה התובעת הועסקה על ידי כהן ( הנתבע מס' 2) ובהמשך, על ידי החברה שבבעלותו - הנתבעת מס' 3.
לטענת התובעת יש לחייב את הנתבעים מס' 2-3 שהעסיקו אותה באופן ישיר וגם את חברת מוסדות חינוך, היא הנתבעת מס' 1, בשירותה עבדה.
41. בנסיבות בהן התובעת עצמה העידה כי עבדה במקומות עבודה נוספים מלבד המתנ"ס שהפעילה חברת מוסדות חינוך, נשמט היסוד מהתביעה כנגד הנתבעת מס' 1.
בנוסף, כעולה מעדות התובעת, חברת מוסדות חינוך פיקחה על עבודתה מן הפן הטכני ( סעיפים 11 -13 לתצהיר התובעת), כמקובל במקרה של משתמש אשר בחצרו מועסקים עובדי קבלן. אין בפי התובעת אין כל טענה מהותית לפיקוח ומעורבות של חברת מוסדות חינוך בהעסקתה בפועל. התובעת גם לא טענה שפנתה לחברת מוסדות חינוך בנושא קיפוח זכויותיה. זאת ובנוסף – אין כל ראיה לכך שמדובר בקיפוח זכויות המצדיק את חיובו של מזמין השירות. אין ראיה לכך שהחברה שהעסיקה את התובעת לא תוכל לשלם את החיובים על פי פסק הדין.
42. אשר לתביעה האישית כנגד כהן - זה הפעיל עסק ( כעוסק מורשה) ובהמשך העביר את הפעילות לידי החברה שהקים, הנתבעת מס' 3. לא הוכח כי החברה הוקמה על מנת להונות נושים או לקפח את זכויותיה של התובעת.
בנסיבות אלה, מאחר שמהותית התובעת המשיכה לעבוד בחברה באופן רציף, תוך שמירת זכויות, יהא זה נכון לחייב את החברה ( הנתבעת מס' 3) שהיא מעסיקתה האחרונה של התובעת, בתשלום הסכומים שנפסקו לזכות התובעת.
43. סוף דבר – התביעה כנגד הנתבעים מס' 1 ו -2 נדחית.
התביעה כנגד הנתבעת מס' 3 מתקבלת בעיקרה ועל הנתבעת מס' 3 לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א. פיצויי פיטורים בסך 8,677 ₪;
ב. הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 20 ₪;
ג. תוספת ותק בסך 651 ₪;
ד. דמי מחלה בסך 2,288 ₪;
ה. פדיון חופשה בסך 3,733 ₪;
ו. פדיון הבראה בסך 3,556 ₪;
ז. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בסך 7,460 ₪;
ח. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות בסך 5,580 ₪;
ט. דמי חגים בסך 2,464 ₪.

כל הסכומים המפורטים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (31.7.16) ועד התשלום בפועל.
בנוסף, הנתבעת מס' 3 תשא בהוצאות התובעת, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 7,500 ₪, שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ט, (19 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

דליה כהן, נציגת ציבור (ע)

דגית ויסמן, שופטת

אלכסנדר ליפשיץ,
נציג ציבור (מ)