הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 48418-01-18

19 מרץ 2019
לפני:
כב' הרשמת רעות שמר בגס

התובע (המשיב) :
GEBRESILASI OKOBAY
ע"י ב"כ: עו"ד אורטל דרקסלר

-
הנתבעת (המבקשת) :
ר.כ. עוגיות הזהב בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ליליה שבשאי

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת (להלן – המבקשת) להפקדת ערובה.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה וכן בכתבי הטענות ובמסמכים שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להפקדת ערובה שהגישה המבקשת כנגד התובע (להלן – המשיב) להידחות וזאת מהטעמים המפורטים להלן: -

תקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ" ב – 1991 קובעת כדלקמן :

"היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט – 1969 יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שיירשמו."

בהתאם לפסיקה, את המונח "ראשית ראיה" מקובל לפרש כראייה שיש בה ממש, גם אם איננה תומכת בכל פרטי התביעה ואינה מהווה מסכת משפטית שלמה של ראיות (ע"א  688/89  הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פד"י מה (3) 188 (1991).
בעניינו, אין מחלוקת כי המשיב הוצב כעובד של חברת כוח אדם בחצרי המבקשת, לתקופה של מספר חודשים והמבקשת מציינת זאת במפורש בסעיף 4 לבקשה.
ההסכם שנחתם בין המבקשת לקבלן כוח אדם בשם "מאגרי אנוש ואחזקות (2009) בע"מ (אשר צורף על ידי המשיב) מעלה על פני הדברים שאלות שיש ללבנן, וזאת הן ביחס למחיר שסוכם בין הצדדים לשעת עבודה של המשיב (25 ₪) והן ביחס לעובדה שאין כל התייחסות לכך שמדובר בהתקשרות מול קבלן כוח האדם בעל רישיון.
לכך יש להוסיף את טענות המשיב ביחס לחברת כוח האדם – אשר לא הוכחשו – לפיהם מדובר בחברה שאינה פעילה משנת 2013 וכי בעליה של חברת כוח האדם , יצחק צרפתי, מרצה עונש מאסר בגין עבירות מס והמשיב צירף הע תק מפסק הדין (תפ (ת"א) 23308-01-16 מדינת ישראל – רשות המסים נ' יצחק צרפתי (15.1.2017).
אוסיף כי מתלושי השכר שצירף המשיב עולה כי בתקופת עבודתו אצל המשיבה שולם לו מדי חודש רכיב של "מענק" וכי לא קיים בתלושי השכר כל פירוט של תשלומים שאמורים היו להשתלם לרכיב פיצויי פיטורים ופנסיה. עוד עולה מהתלוש כי ימי החופשה נפדו במהלך תקופת עבדותו וזאת כתחליף ליציאתו לחופשה בפועל (זאת הגם שביחס לכך העלתה המבקשת טענת התיישנות) .
לנוכח הנסיבות שפירטתי לעיל , הנלמדות מכתבי הטענות ומהמסמכים שצורפו, סבורני הונחה ראשית ראייה להוכחת תביעתו של המשיב כלפי המבקשת, לכך שזכויותיו הסוציאליות קופחו ומכאן שהמקום לברר את טענות המשיב לעומקם ולבחון האם אכן מדובר היה בחוזה הפסד, הוא במסגרת התביעה העיקרית.
אוסיף כי מהמסמכים בתיק עולה כי קיים ספק רב בדבר יכולתו של המשיב להיפרע מחברת כוח האדם אשר באמצעותה הוצב המשיב בחצרי המבקשת וזאת בשים לב לטענות המשיב באשר למצבה הנוכחי של חברת כוח האדם והיעדר יכולת לבצע המצאה של כתב התביעה אליה וגם מטעם זה אין לחייבו בהפקדת ערובה .
אמנם, שאלת יכולתו של עובד להיפרע מקבלן המשנה אינה מבחן בלעדי לצורך הכרעת זהות המעסיק, אך היא בהחלט עשויה להכריע את הכף במקרים מסוימים (ע"ע (ארצי) 410/06 המוסד לביטוח לאומי נ' ראיד פאהום (2.11.18)). לפיכך, מצבו הנטען של קבלן כוח האדם היא נתון רלבנטי שלכאורה מחזק את המסקנה כי אין זה המקרה הנכון לחיוב בערובה.
סיכומם של דברים, על מנת שניתן יהיה לקבוע אם יש מקום לחייב את המשיבה כמעסיקה או כמעסיקה במשותף, נדרש יהיה לבחון את מכלול הזיקות שנוצרו במהלך העסקת המשיב אצל המבקשת ולאחר מכן לקבוע מה יהיה המשקל שיש לתת לכל אחת (ע"ע (ארצי) 4/1334 טופר נ' מועצה מקומית תל שבע (29.12.2004) .
אבהיר כי אין באמור לעיל להביע דעה לגופו של ההליך בהתייחס לשאלה המורכבת הנוגעת לאחריות המבקשת לתשלום הזכויות. השאלה היא בדבר קיומה של ראשית ראייה והבחינה היא לכאורית בלבד .
בהתייחס לטענה כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה משום שלא ציין כתובתו, אציין כי אי ציון כתובת היווה בעבר שיקול ממשי לחיוב בהפקדת ערובה, אך נוכח קיומה של תקנה 116א' מסור כיום עניין זה לשיקול דעת בית הדין ועל פי כלל הנסיבות (ע"ר (ת"א) 53798-11-18 פאר דיור נ' אברהא מוסי (13.12.18).
טרם סיום אציין כי בשים לב לתכלית החברתית והסוציאלית שבבסיס משפט העבודה, הרי שאת תקנה 116א' יש לפרש בצמצום ומתוך הבנה כי חיוב עובד שהינו דל אמצעים בהפקדת ערובה עלול לסתום את הגולל על תביעתו טרם קיבל יומו וזאת רק בשל עוניו. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים בעת שמדובר בהטלת ערובה במסגרת ערכאה ראשונה שבה יש סבירות גבוהה יותר לפגיעה בזכות הגישה לערכאות (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.2008).
לפיכך, ומכל הטעמים המנויים לעיל, שוכנעתי כי מתקיימות בעניינו נסיבות שבהן יש לפטור את המשיב מהפקדת ערובה.
סיכומם של דברים - הבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת נדחית.
משנדחתה הבקשה תישא המבקשת בהוצאות המשיב לבקשה זו בסכום של 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ב אדר ב' תשע"ט, (19 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.