הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 48194-03-12

01 ספטמבר 2016

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

נציג ציבור (עובדים) מר משה כהנא
נציג ציבור (מעסיקים) גב' נירה עילם

המבקש
גיא אורטל
ע"י ב"כ עו"ד שי מיטרני ועו"ד רויטל חן
-
המשיבה

מתייצב בהליך
בן - בטחון (1989) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד טליה יונתן – דגן

קו לעובד
ע"י ב"כ עו"ד תג'ר

החלטה

1. מונחת לפנינו בקשה לאישור תביעה ייצוגית ברכיבים הבאים:
א. ניכוי עלות קורס הכשרה משכרו האחרון של התובע – לאחר שהתובע לא השלים 10 חודשי עבודה ממועד סיום הקורס.
ב. הפרשי ריבית והצמדה בגין פיקדון עבור ציוד שנוכה משכרו של התובע והוחזר בערכו הנומינלי בלבד.

2. תמצית ההליכים בתיק:
א. ב- 27/3/12 הגיש התובע תביעה אישית כנגד הנתבעת בגין זכויות המגיעות לו לטענתו עבור תקופת עבודתו וסיומה, לרבות פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בתקופת מחלה, פדיון חופשה, דמי הבראה, הודעה מוקדמת, הפרשי שכר והשבת ניכויים משכר.
ב. ב-14/6/12 הוגשה בקשה לאישור התביעה כייצוגית, בשתי עילות.
ג. לאחר שכתב התביעה תוקן, באישור בית הדין, הוגשה בקשה מתוקנת, לאישור תביעה ייצוגית בשתי העילות כמפורט לעיל.
ד. ביום 3/9/13 התקיים דיון בבקשה בפני מותב בראשות כב' השופטת אגסי.
ה. ביום 29/12/14 ניתנה החלטתה, הדוחה את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית.
ו. התובע הגיש ערעור על ההחלטה, לבית הדין הארצי.
במסגרת דיון בערעור, הוצע לצדדים הסדר מטעם בית הדין הארצי, אשר אומ ץ על ידם, כדלקמן:
"1. באשר לעניין החזר דמי הפיקדון בערכם הנומינלי מתעוררת השאלה האם עצם גביית פיקדון מנוגדת לצו ההרחבה מיום 14.7.2009 (סעיפים 15 ו- 30 לצו ההרחבה). כמו כן מתעוררת שאלת היתר הגביה וההחזרה לאור הוראות חוק הגנת השכר. לגבי עניין זה, קיימת "קבוצה" של כל העובדים שהפקידו את דמי הפיקדון וכספם הוחזר בערכים הנומינליים ונותרת לבירור שאלת זכאותם להפרשי הצמדה וריבית על סכום הפיקדון שהוחזר להם.
2. באשר לעניין גביית המעסיק את עלות קורס ההכשרה ממאבטחי מוסדות חינוך (עלות הקורס, השכר בתקופת ההכשרה והמטווח), הרי ששאלה זו לא מוצתה בדיון בבית הדין האזורי הן עובדתית והן משפטית בכל הנוגע לשאלה האם הקורס מהווה "השתלמות" כמשמעותה בסעיף 18 לצו ההרחבה. לגבי שאלה זו, קיימת "קבוצה" לצורך חוק תובענות ייצוגיות הכוללת את כל העובדים מהם נוכתה עלות הקורס בסכום כזה או אחר מאז תחולת צו ההרחבה ואילך. כמו כן מתעוררת שאלת משנה נוספת שראויה גם כן להשלמת ראיות הנוגעת להיות המטווח שקוים חלק מהקורס אם לאו. ככל שכן - תתעורר השאלה האם דינו של המטווח לכאורה כדין הקורס; ככל שלא - אפשר שיחול לגביו סעיף 18 לצו ההרחבה.

לגבי הסוגיות שלעיל - יש להחזירם לבית הדין קמא להשלמת ראיות, לרבות שמיעת עמדות הצדדים להסכם הקיבוצי שהורחב בצו ההרחבה, כל זאת כדי לברר אם על פני הדברים אכן יש אפשרות סבירה שעניין החזר עלות הקורס בכללותו ולרבות המטווח תוכרע לטובת הקבוצה כדרישת סעיף 8(א)(1) סיפא לחוק תובענות ייצוגיות, וזאת נוכח האמור בסעיפים 18 ו- 30 לצו ההרחבה".

ז. עקב פרישתה של כב' השופטת אגסי, הועבר התיק למותב זה.
ח. הצדדים הגישו תצהירים משלימים.
התובע הגיש תצהיר מטעמו. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של מר מיכאל הולנדר, מדריך ראשי בבית ספר "הולנדר" להכשרת מאבטחים ושל מר אלון בולדו, סמנכ"ל בנתבעת.
ט. בהתאם להנחיות בית הדין הארצי, הוגשו עמדות מטעם הסתדרות העובדים החדשה ומטעם הארגון הארצי של מפעלי השמירה.
י. עמותת "קו לעובד" צורפה להליך לבקשתה, כידידת בית הדין , והגישה עמדה.
יא. ב- 31/12/15 התקיים דיון נוסף במהלכו נחקרו העדים.
בתום שמיעת העדויות הוגשו סיכומים משלימים מטעם הצדדים.

3. רקע עובדתי:
א. הנתבעת היא חברה פרטית אשר תחום עיסוקה במתן שירותי שמירה ואבטחה לגופים שונים. במועדים הרלוונטים זכתה במכרז למתן שירותי אבטחה למוסדות חינוך של "החברה למשק וכלכלה".
ב. התובע הועסק על ידי החברה כשומר ומאבטח מיום 28/9/11 עד סוף חודש 2/12.
תנאי העסקתו של התובע נקבעו בחוזה עבודה שנחתם בין הצדדים ביום 26/9/11.
בסעיף 4 להסכם נקבע:
"ההסכם הינו לתקופה בלתי קצובה, עם זאת העובד מתחייב שלא להתפטר/לגרום לפיטוריו ב-10 החודשים הראשונים לעבודתו/ביצוע הכשרותיו, המאוחר מבין השניים.
היה ועשה זאת יחזיר ו/או ישלם העובד לקבלן, בנוסף לכל סכום האמור בהסכם זה מבלי לגרוע מכל סעד העומד לקבלן עפ"י דין, את עלות הכשרתו, עלות הציוד שניתן לו כאמור בנספח שמצורף לחוזה זה בתוספת הוצאות קליטתו ופיצוי מוסכם בסך 200 ₪.
העובד מבהיר בזאת כי הוא מייפה את הקבלן לנכות את חובותיו על פי הנאמר בחוזה זה בלבד מכל יתרה העומדת לזכותו באותה עת בקבלן.

בנספח א' להסכם נקבע:
"7. כמתחייב מן הדין ועל פי נהלי המשטרה:
העובד יהיה חייב לעבור קורס הדרכה על חשבונו לפני תחילת עבודתו כאמור בחוזה המסגרת.
העובד יהיה חייב לעבור גם השתלמויות כאמור בסעיף האמור ההשתלמויות תהיה על חשבון העובד.
העובד מצהיר ומאשר, כי הינו מודע לעובדה שהחברה מכשירה את העובד לתפקידו בחברה באמצעות קורס והשתלמות שיערכו על חשבון החברה כהלוואה לעובד, עלות ההכשרה מוערכת בסכום המוסכם על הצדדים בסך 4,600 ₪ ועלות ההשתלמות מוערכת בסכום של 630 ₪...".
ג. על יחסי העבודה בין הצדדים חלות הוראות צו הרחבה בענף השמירה משנת 2009, אשר הרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה משנת 2008.
ד. כחודש לאחר תחילת עבודתו השתתף התובע בקורס הכשרה בן 6 ימים בסיומו ניתנה לו תעודת מאבטח במוסדות חינוך.
כמו כן, יום לפני תחילת העבודה השתתף התובע במטווח ירי, על פי דרישת החברה.
ה. במהלך תקופת עבודתו של התובע בחברה נוכו משכרו סך של 279 ₪ כפיקדון עבור ציוד.
הפיקדון הוחזר לתובע עם סיום עבודתו בערכו הנומינלי.
ו. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות הפסקת עבודתו של התובע. עם זאת אין חולק כי התובע סיים לעבוד בסוף חודש 2/12 ובחודש 3/12 לא התייצב לעבודה.
ז. משכרו האחרון קוזז סך של 4,764 ₪ בגין עלות קורס הכשרה, השתתפות במטווח ושכר עבודה עבור ימי הכשרה.

4. טענות התובע
א. חיובו של התובע בעלויות של קורס הכשרה ומטווח שעבר במהלך עבודתו, מנוגד להוראות צו הרחבה בענף השמירה, הקובע כי השתתפות העובדים בהשתלמויות מקצועיות ומטווחים תהיה על חשבון המעסיק.
ההבחנה שהחברה מנסה לעשות בין "הכשרה" לבין "השתלמות" היא הבחנה מלאכותית שאינה עולה מהוראות צו ההרחבה.
ב. בניגוד לטענת החברה, היא כלל לא נשאה בעצמה בעלות הקורס.
ג. קיזוז עלות הקורס משכרו של התובע מנוגד גם להוראות חוק הגנת השכר.
ד. ניכוי פיקדון עבור ציוד משכר העובדים גם הוא מנוגד להוראות צו ההרחבה. משנעשה ניכוי שלא כדין – על החברה להשיבו לעובדים בערכו הריאלי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ולא בערכו הנומינלי.

5. טענות הנתבעת
א. קורס ההכשרה שעבר התובע בתחילת עבודתו אינו מהווה "השתלמות מקצועית" כמשמעותה בצו ההרחבה, אשר עלותה מוטלת על המעסיק. מדובר בקורס המכשיר את העובד לתפקיד מאבטח ומקנה לו תעודה אישית בה ניתן לעשות שימוש גם לא במסגרת החברה. בענף השמירה מקובל אף לתת בונוס לעובדים המגיעים עם תעודת מאבטח.
בשונה מקורס ההכשרה בסיסי – השתלמות מקצועית נועדה "לרענן" ולשמור על מקצועיותם של מאבטחים בעלי ידע ותעודה.
ב. עלותו של קורס הכשרה גבוהה בהרבה מעלותה של השתלמות מקצועית.
צו ההרחבה אוסר להטיל על העובדים עלויות של השתלמויות אך לא את עלויות ההכשרה.
ג. עלות הקורס לא הוטלה מלכתחילה על התובע אלא נוכתה משכרו עקב הפרת התחייבותו לעבוד בחברה 10 חודשים לפחות. מדובר בצעד לגיטימי של מעסיק המשקיע בהכשרת עובדיו ובתמורה מצפה לתקופת עבודה מינימלית שתצדיק את עלויות הקורס.
ד. מלכתחילה העובדים לא חויבו לשאת בעלות קורס ההכשרה. הניכוי נעשה רק משכרם של עובדים שלא השלימו 10 חודשי עבודה. בדרך כלל הניכוי נעשה באופן יחסי בשים לב לתקופת העבודה ונסיבות סיומה.
התובע חויב במלוא עלות הקורס עקב תקופת עבודתו הקצרה ונסיבות עזיבתו את העבודה.
ה. לגבי הפיקדון – לתובע ניתנה אפשרות להפקיד ערבות במקום ניכוי משכרו.
ו. תשלום ריבית והצמדה בגין דמי הפיקדון אינו משקף את ערכו הריאלי של סכום הפיקדון שנוכה משכרו של התובע, שכן מדובר בריבית גבוהה בהרבה מהנהוג במשק.
ז. החברה לא התעשרה מכספי הפיקדון של התובע בגובה ריבית והצמדה על סכומים שנוכו. לפיכך אין בסיס לטענות התובע בעניין עשיית עושר שלא במשפט.

6. עמדת ההסתדרות
בצו ההרחבה משנת 2009, צויין כי המעסיק ישא בעלויות של השתלמות מקצועית, מטווח וריענון ירי.
צו ההרחבה תוקן בשנת 2014. במסגרת התיקון הובהר שההוראה המטילה את עלויות ההשתלמויות על המעסיק, חלה גם על השתלמות בה השתתף העובד לפני תחילת העבודה.
על פי עמדת ההסתדרות, לפני תיקון הצו, הפסיקה בנושא לא היתה אחידה וניתנו פסקי דין לכאן ולכאן.

7. עמדת הארגון הארצי של מפעלי השמירה
א. צו ההרחבה תוקן בשנת 2014, באופן שהוחל גם על השתלמות שנערכה לפני תחילת העבודה. בכך שינה את המצב הקודם, אשר איפשר ניכוי בגין השתלמות מסוג זה (השתלמות שלפני תחילת העבודה).
ב. גם בצו ההרחבה משנת 2009 וגם בצו ההרחבה המתוקן – הסעיף המטיל את עלויות ההשתלמות על המעסיק, אינו חל על הכשרה שנועדה להכשיר עובד חסר ידע לעבודה כמאבטח, בסיומה מקבל העובד תעודה אישית.

8. עמדת קו לעובד
א. הוראות צו ההרחבה בדבר נשיאת המעסיק בעלויות השתלמות מקצועית, מטווח וכדו', נועדה להפסיק את הפרקטיקה הפסולה שהיתה נהוגה בענף במסגרתה חויבו העובדים לשאת בעלויות של קורסים מקצועיים שנדרשו לעבור לצורך עבודתם.
ב. הוראות צו ההרחבה לעניין השתתפות העובד בהשתלמות מקצועית חלות גם על קורס ההכשרה מהסוג שעבר התובע בתחילת עבודתו בחברה.
ג. גביית פיקדון עבור ציוד בניגוד להוראות צו ההרחבה, מהווה התעשרות שלא כדין של החברה על חשבון העובדים. לפיכך יש מקום לחייבה בתשלום ריבית והצמדה בגין הסכומים שנוכו שלא כדין עד למועד השבתם לעובדים.

9. בטרם נדון בסוגיות שבמחלוקת, נבהיר כי בית הדין הארצי קבע, בפסק הדין מיום 5/5/15 , כי קיימת קבוצה לגבי כל אחד מהרכיבים שמבוקש לאשר כתובענה ייצוגית .
עוד נקבע בבית הדין הארצי, כי קיימות שאלות הדורשות בירור עובדתי ומשפטי נוסף, לגבי כל אחת מהעילות.

10. לאור פסיקת בית הדין הארצי כמובא לעיל, נבחן להלן האם מתקיימים בענייננו התנאים הנוספים הנדרשים לאישור תביעה ייצוגית בכל אחד מהרכיבים.

המסגרת הנורמאטיבית
11. הכללים לניהול תובענות ייצוגיות הוסדרו בחוק תובענות יצוגיות תשס"ו-2006
סעיף 3 לחוק קובע באילו עילות ניתן להגיש תובענה ייצוגית:
"(א) לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; ...
(ב) הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט, ויחולו על הגשתה וניהולה ההוראות לפי חוק זה."

על פי הוראת סעיף 10 (1) לתוספת השניה לחוק, לחוק, ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית:
"תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו-20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958."

12. סעיף 4 לחוק קובע:
"(א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית ; כמפורט להלן:
אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה;....".

קיומה של עילת תביעה אישית הוא תנאי בסיסי וראשון להגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית. על התובע להצביע על קיומה של עילת תביעה אישית הראויה להתברר כתובענה ייצוגית, ואשר שאלת קיומה שולבה בשאלת סיכויי הצלחה להוכחתה.

אשר למידת ההוכחה של עילת תביעה אישית נקבע:
"על התובע לשכנע את בית הדין במידת הסבירות הראויה, ולא על פי האמור בכתב התביעה בלבד, שקמה לו לכאורה עילת תביעה אישית מבוססת, וכי סיכוייו טובים להצליח בה"

ע"ע 629/07 יגאל וירון נ' תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ (ניתן ביום 3/1/11).

13. תנאים נוספים לאישור תובענה כייצוגית נקבעו בסעיף 8 לחוק , כדלקמן:
"(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.
(ב)...
(ג) (1) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית אף אם לא התקיימו התנאים האמורים בסעיף קטן (א)(3) או (4), אם מצא כי ניתן להבטיח את קיומם של תנאים אלה בדרך של צירוף תובע מייצג או בא כוח מייצג או החלפתם, או בדרך אחרת; אישר בית המשפט תובענה ייצוגית בהתאם להוראות פסקה זו, יתן בהחלטתו הוראות לשם הבטחת ייצוג וניהול עניינם של חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב כאמור באותו סעיף קטן.
(2) מצא בית המשפט כי התקיימו כל התנאים האמורים בסעיף קטן (א), ואולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף 4(א)(1) עד (3), לפי הענין, יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג.
(ד)...".

14. אשר למשמעות המונח "שאלות מהותיות של עובדה או משפט" נפסק בעניין וירון לעיל כדלקמן:
"יש לפרש את השאלות העולות מן התובענה תוך זיקה להקשר התעסוקתי ולמצב שוק העבודה באותו ענף; לחוקיותן של הזכויות הנתבעות בכתב התביעה; לשאלה האם התעוררה מחלוקת אמיתית באשר לזכאותו של התובע המייצג לסעד המבוקש; ולכלל נסיבות העניין".

15. נדון להלן בשני הרכיבים שמבוקש להכיר בהם כתביעה ייצוגית והאם התובע עומד בתנאים הנדרשים בחוק.

16. זכאות לריבית והצמדה בגין פיקדון עבור ציוד
סעיף 15 לצו ההרחבה בענף השמירה משנת 2009 (שחל על הצדדים במועדים הרלוונטים) קובע:
"15.1 המעסיק יספק לכל עובדיו, על חשבונו, מדי שנה, בגדי עבודה הכוללים חולצה, מכנסיים וכיוצא באלה, לפי צורכי העבודה.
15.2 המעסיק לא יגבה מעובדיו שום תשלום בגין בגדי העבודה והציוד שיספק, לרבות תשלום בגין כיבוס הבגדים.
15.3 המעסיק לא ידרוש מעובדיו תשלום פיקדון בגין בגדי העבודה ו/או הציוד ולא ינכה סכומים כלשהם ממשכורתו של העובד אלא בהתאם לאמור בסעיף 15.4 להלן בלבד.
15.4 בתום תקופת העבודה על העובד להחזיר למעסיק לפחות סט אחד בלבד של ביגוד ואת הציוד שקיבל, ככל שקיבל;
אם העובד לא יעשה כן - המעסיק יהיה רשאי לנכות ממשכורתו אחרונה של העובד בגין סט הביגוד המשומש שלא הוחזר, בהתאם למחיר הביגוד, ולכל היותר עד לתקרה של 150 שקלים חדשים בלבד, לפי הסכום הנמוך מביניהם."

על פי הוראת סעיף 15.2 לעיל חל איסור לנכות משכר העובד במהלך העבודה פיקדון עבור ציוד וביגוד הנמסרים לו לצורך עבודתו. לכל היותר, בהתאם להוראת סעיף 15.4, ניתן לנכות משכרו האחרון של העובד תשלום עבור ציוד שלא הוחזר על ידי העובד, עד לתקרה של 150 ₪.

17. בענייננו הובהר כי במהלך עבודתו של התובע נוכה משכרו סך 279 ₪ בגין ציוד שקיבל לצרכי עבודתו. סכום זה הוחזר לו בשכרו האחרון.

18. טענתו העיקרית של התובע היא כי מאחר והניכוי היה אסור מלכתחילה – על החברה להשיבו בתוספת הפרשי ריבית והצמדה על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה.

19. לאור הוראת סעיף 15 לצו ההרחבה, הרי שניכויים שנעשו משכרו של התובע במהלך עבודתו כפיקדון עבור ציוד, הם ניכויים אסורים והחברה פעלה בעניין זה בניגוד לצו ההרחבה.
המצהירה מטעם הנתבעת טענה כי לתובע ניתנה אפשרות לחתום על ערבות במקום ניכוי פיקדון משכרו. עובדה זו אינה הופכת את הניכוי למותר, ואינה מכשירה את התנהלות החברה בניגוד להוראות צו ההרחבה.

20. החברה למעשה לא מעלה טענות המצדיקות את הניכוי שבוצע משכרו של התובע בגין פיקדון. החברה מסתפקת בטענה כי "בשנה האחרונה" לא נעשים ניכויים משכר העובדים בגין פיקדון.
טענה זו דווקא מחזקת את גירסת התובע כי עד לאותו מועד נעשו ניכויים גם משכרם של עובדים אחרים, בגין פיקדון, בניגוד להוראות צו ההרחבה.

21. החברה טוענת עוד, כי חיובה בריבית והצמדה בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, אינה מביאה לשמירה על ערכו הריאלי של סכום הפיקדון שנוכה , שכן מדובר בריבית גבוהה במיוחד שאינה עולה בקנה אחד עם הריבית במשק. לטענתה, חיובה בתשלום ריבית והצמדה תביא להתעשרות של התובע , שלא כדין.

22. בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי, מתעוררת השאלה האם גביית הפיקדון מנוגדת להוראות צו ההרחבה וכן האם הגבייה וההשבה עומדים בהוראות חוק הגנת השכר.
בהקשר זה – האם זכאים העובדים שסכום הפקדון נוכה משכרם והוחזר בערכו הנומינלי, להפרשי ריבית והצמדה כחוק או לפיצוי אחר כלשהו.

23. גביית פיקדון עבור ציוד משכר העובדים, כפי שנעשתה על ידי החברה, אינה עומדת לכאורה בתנאים שנקבעו בסעיף 15(4) לצו ההרחבה, שכן הקיזוז נעשה במהלך העבודה ולא עם סיומה. בנוסף הסכום שנגבה כפיקדון עולה על תקרת הסכום המותר לקיזוז על פי הסעיף.

24. סעיף 30 לצו ההרחבה קובע:
"המעסיק אינו רשאי לקנוס את העובד ו/או לנכות סכומי כסף משכרו של העובד ו/או לגבות מהעובד סכומי כסף בשום תנאי, אלא בכפוף להוראות צו זה."

מכאן כי ניכויים אלה משכר העובדים עומדים לכאורה בניגוד להוראות צו ההרחבה.

25. חוק פסיקת ריבית והצמדה מסמיך רשות שיפוטית לפסוק ריבית והצמדה, אם נקבע סכום כסף המגיע לבעל דין על פי חיקוק.
בענייננו, במועד גביית דמי הפקדון משכרו של התובע ומשכרם של עובדים נוספים – העובדים היו זכאים לקבלת סכום זה מאת החברה מאחר ומדובר בניכוי אסור על פי צו ההרחבה.

26. החברה טוענת שיש לפסוק הפרשי ריבית והצמדה, אם בכלל, מיום הגשת התביעה ולא מיום הווצרות העילה.
הסמכות לפסוק ריבית והצמדה היא מיום הגשת התביעה או מיום היווצרות העילה (סעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה). בענייננו יום היווצרות העילה הוא יום קיזוז הסכומים משכר העובדים.
בתי הדין נוהגים לפסוק ריבית והצמדה מיום היווצרות העילה (כגון מועד הפסקת העבודה המקים עילה לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה) ולא מיום הגשת התביעה.
לפיכך טענת החברה בעניין זה נדחית.

27. עוד טוענת החברה כי פסיקת ריבית והצמדה בגין סכום הפיקדון שנוכה, תביא להתעשרות של התובע שלא כדין.
אמנם שיעור הריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, גבוה מהריבית במשק. עם זאת, באשר לתכליתו של חוק פסיקת ריבית והצמדה נקבע:

"אכן לפי גישת הפסיקה, שעמדה על תכלית החקיקה בקשר לפסיקת ריבית, הריבית אינה משולמת כפיצוי על עיכוב כספי הנושה בידי החייב שלא כדין. הריבית מבטאת את "דמי השימוש" בכסף, שימוש שעשה החייב בכספו של הנושה...
...הפרשי הצמדה וריבית נועדו אך לשמור על ערכו הריאלי של הסכום הפסוק שעוכב ואין בפסיקתם משום ענישה של החייב."

ע"ע 110/07 פרדי ברבי נ' יוסי ברבי (ניתן ביום 1/9/08)).

לפיכך אין בפסיקת ריבית והצמדה בגין דמי פיקדון שנוכו והושבו, משום מתן יתרון לא הוגן לעובדים, אלא העמדת הסכומים שהושבו בערכם הריאלי.

28. עוד טוענת החברה כי לא הוכח שבעקבות גביית הפיקדון משכרו של התובע, התעשרה החברה בסכום השווה לריבית והצמדה מכח חוק פסיקת ריבית והצמדה דוקא . זאת מן הטעם שמדובר בריביות גבוהות מהריביות הנהוגות בבנקים.
בעניין זה יכולה להתעורר השאלה האם יש מקום לחייב את החברה בתשלום ריבית והצמדה על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961, מכח דיני עשיית עושר.
כמו כן ניתן לדון בשאלה האם התנהלות החברה מצדיקה לחייבה בהפרשי ריבית והצמדה על הסכומים שנוכו, או שמא העובד זכאי לסנקציה אחרת. שאלות אלה ראוי שיתבררו לעומק ן במסגרת ההליך העיקרי.
עם זאת לא ניתן לדחות על הסף את טענת התובע בדבר זכאות לפיצוי בגין עצם גביית הפיקדון במהלך עבודתו, בניגוד להוראות צו ההרחבה.

29. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי עילת התביעה האישית של התובע ברכיב זה , הוכחה במידה מספקת לצורך עמידתו בתנאי סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות.
כך גם הוכחה אפשרות סבירה כי הסוגיה המשותפת לכלל חברי הקבוצה – זכאות לפיצוי בגין ניכוי עבור ביגוד והשבת הפקדון בערכים נומינליים, ושיעור הפיצוי, יוכרעו לטובת הקבוצה.

30. ניכוי עלות ההכשרה לעובדים שהועסקו פחות מ-10 חודשים
החברה ניכתה משכרו האחרון של התובע 4,764 ₪ בגין עלויות של קורס הכשרה ומטווח שעבר במהלך עבודתו.
לטענת החברה הסכום הורכב מאלה:
א. עלות קורס הכשרה בן 6 ימים - 3,480 ₪ .
ב. עלות שכרו של התובע במהלך הקורס - 1,084 ₪ .
ג. עלות מטווח - 200 ₪.

31. בסעיף 18 לצו ההרחבה משנת 2009, שעניינו "מטווחים, השתלמויות, ריענון ירי" נקבע:
"18.1 השתתפות העובד במטווח ו/או בהשתלמות מקצועית ו/או ברענון ירי תהיה על חשבון המעסיק בלבד.
18.2 המעסיק יישא בעלות המלאה של המטווח, הציוד בעבור המטווח וכל הכרוך בו ו/או ההשתלמות ו/או רענון הירי ולא תנוכה השתתפות כלשהי של העובד.
18.3 השתתפות העובד במטווח ו/או השתלמות ו/או רענון תחשב כתקופת עבודה לכל דבר.
18.4 מאחר שהשתתפות העובד במטווח אורכת זמן קצר, מוסכם כי בגין השתתפות העובד; במטווח ישלם לו המעסיק שכר עבודה בגין שעת עבודה אחת, בתוספת הוצאות נסיעה.
18.5 השתתפות העובד במטווח ו/או השתלמות מקצועית ו/או רענון ירי תיחשב כשעות עבודה לכל דבר ועניין וישולם
לעובד שכר מלא בהתאם להוראות צו זה, בתוספת התוספות המפורטות בצו ובכלל זה הוצאות נסיעה."

32. לטענת התובע, לאור הוראות סעיף 18 לצו ההרחבה , החברה לא היתה רשאית לנכות משכרו את עלות קורס ההכשרה.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים בעניין רכיב זה נוגעת לפרשנות המונח "השתלמות מקצועית" כמופיע בסעיף 18 ולשאלה האם קורס ההכשרה שעבר התובע נכלל במונח זה.

33. בשלב זה של ההליך, על התובע להוכיח שקיימת לו עילת תביעה.
לאור קיזוז עלות הקורס משכרו האחרון של התובע – עומדת לו עילת תביעה אישית ברכיב זה.

34. על פי פסק דינו של בית הדין הארצי – הקבוצה הרלוונטית היא קבוצת העובדים מהם נוכו עלויות קורס ההכשרה בסכומים כאלה ואחרים, מאז תחולת צו ההרחבה.
התיק הוחזר לבית הדין להשלמת בירור בשאלה – האם קורס ההכשרה, שעלותו נגבתה משכר העובדים, מהווה "השתלמות" כמשמעותה בצו.
שאלת משנה נוספת שציין בית הדין הארצי בהקשר זה היא – האם המטווח שעברו העובדים מהווה חלק מקורס ההכשרה.

35. בדיון המשלים שנערך בפני מותב זה התייצבו לעדות מטעם החברה מנהל בית הספר להכשרת מאבטחים (בו נערכו קורסים לעובדי החברה) מר הולנדר וסמנכ"ל בחברה מר אלון בולדו. מר בולדו העיד על תנאי ההתקשרות של החברה עם החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי.

36. עדיי החברה טענו בתצהיריהם כי ההכשרה הבסיסית שניתנה למאבטחים בתחילת עבודתם אינה מהווה השתלמות. לטענתם, ההכשרה נערכת לעובדים חסרי ידע והיא ארוכה יותר ויסודית יותר ואילו "השתלמויות" מועברות לעובדים בעלי ידע ונועדו "לרענן" ולשמור על כשירות. עוד נטען כי ההשתלמויות הן קצרות יותר ומועברות בצורה מהירה ומרעננת. בהתאם לכך גם עלותן נמוכה יותר.

37. מעמדת ההסתדרות שהוגשה לתיק, לא הובהר במפורש האם לשיטתה יש מקום להבחנה בין "הכשרה" ל"השתלמות" כמשמעותה בצו ההרחבה. אולם ניתן להבין כי לשיטת ההסתדרות, צו ההרחבה החדש הבהיר את הנושא, כך שהשתלמות שקודמת לתחילת העבודה היא אותה הכשרה שעוברים המאבטחים בתחילת עבודתם.

38. על פי עמדת הארגון הארצי של מפעלי השמירה – צו ההרחבה, גם בנוסחו החדש, מתייחס רק להשתלמויות וריענון ואינו מתייחס להכשרה, כאשר לא מוטלת על המעסיק החובה למימון הכשרות לעובדים.

39. לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות שהוצגו לפנינו הגענו למסקנה כי המונח "השתלמות מקצועית" כמשמעותו בצו ההרחבה, חל גם על קורס ההכשרה שנערך למאבטחים בתחילת עבודתם. זאת לאור הנימוקים שיפורטו להלן.

40. בחוזה העבודה בין התובע לחברה (נספח א' לתשובת החברה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית) – אין עדות להבחנה לה טוענת החברה בין "השתלמות" ל"הכשרה". לגבי שניהם נקבע כי הם יהיו על חשבון העובד.
חוזה זה על פניו, נוגד את הוראות צו ההרחבה, שכן הוא מטיל את כל העלויות לרבות עלות ההשתלמות , על העובד. זאת כאשר אף לשיטת החברה, הוראת סעיף 18 לצו ההרחבה חלה על השתלמויות ומטילה את עלותן על המעסיק.
מכאן תימוכין לכך ש ההבחנה לה טוענת החברה היא הבחנה מלאכותית, אשר ככל הנראה נולדה בדיעבד, בעקבות הגשת תביעות בנושא זה.

41. בתנאי המכרז של החברה למשק וכלכלה (החשכ"ל) שהתקשרה עם החברה, במסגרתו הועסקו מאבטחים במוסדות חינוך כדוגמת התובע (נספח א' לתצהיר המשלים של מר בולדו) – נקבע כי אסור לנכות משכר העובדים "עלות קורס הכשרה בסיסית וימי ריענון".
גם כאן אין הבחנה בין "הכשרה" ל בין "ריענון" והאיסור לגבות את העלות משכר העובדים חל על שניהם.
מר בולדו נשאל בחקירתו הנגדית על הסעיף הנ"ל בחוזה עם החשכ"ל ולא ידע להסבירו. לטענתו, אסור לקזז רק לעובדים שהשלימו את התקופה לה התחייבו בהסכם מול החברה. טענה זו אינה עולה מהוראות חוזה ההתקשרות המהווה חלק מתנאי המכרז (סעיף 7.4 לחוזה ההתקשרות נספח א' לתצהיר מר בולדו; עמ' 30 לפרוטוקול).

42. לגבי משמעות הקורס עבור העובד –
כפי שהעיד מר הולנדר, התעודה שמתקבלת בסוף הקורס תקפה למשך שנה והיא תלויה בביצוע ריענון ירי מידי חצי שנה.
גם מר בולדו וגם מר הולנדר אישרו כי מאבטח שלא עורך ריענון כנדרש, מאבד את רישיון המאבטח (לאחר תקופה של כחצי שנה – 8 חודשים) ויאלץ לעבור מחדש את קורס ההכשרה הבסיסית לצורך קבלתו מחדש.
מכאן כי לא מדובר בהכשרה חד פעמית המעניקה "תעודה לכל החיים" כנטען על ידי החברה.

43. המאבטח אמנם יכול לעשות שימוש באותה תעודה אצל מעסיק אחר, אך מדובר ביכולת מוגבלת שעליו לממש בתוך פרק זמן קצר.
לכך יש להוסיף כי מדובר בהשתלמויות וקורסים שלא נערכים באופן פרטי אלא רק לעובדים בחברות שמירה ואבטחה. משמעות הדבר שהעובד אינו יכול לערוך ריענון על חשבונו לצורך שמירת כשירות ותוקף התעודה, במידה ויעזוב את עבודתו.
מכאן כי הערך הכספי של התעודה עבור העובד באופן אישי, אינו גבוה.
ערכה של התעודה הוא בעיקר לצרכי העבודה בחברת שמירה.

44. מבחינת מהות הקורס –
מר הולנדר אמנם העיד כי קורס הכשרה הוא ארוך יותר ויסודי יותר מאשר "השתלמות" או "ריענון". עם זאת עדיין מדובר בקורס בין 6 ימים בלבד אשר על פי עדותו של מר הולנדר, עלותו אינה עולה על 3,000 ₪.

45. אשר לפרשנות המילולית של הוראות צו ההרחבה –
בסעיף 18 לצו ההרחבה נעשה שימוש בשלושה מושגים: "מטווחים, השתלמויות וריענון ירי" .
על פי עדותו של מר הולנדר, לצורך קבלת תעודת מאבטח , על העובד לעבור קורס הכשרה. לאחר קבלת התעודה ולצורך שמירה על כשירות ותוקף התעודה , על המאבטח לעבור "ריענון לשמירת כשירות לבעלי הסמכה של רמה א'" שהוא אימון חד יומי.
בנוסף, כעולה מהעדויות, לצורך קבלה ושמירה על רישיון נשק בתוקף, על המאבטח לעבור מטווחי ירי.
שלושת הדברים הנ"ל מאפשרים את כשירותו של עובד לעבודה כמאבטח.
זאת בדומה לשלושת המושגים המוזכרים הצו ההרחבה.
צו ההרחבה מתייחס במפורש למטווח וריענון ירי. מכאן ניתן להסיק כי המושג "השתלמות מקצועית" המצויין בסעיף 18 – כוונתו לקורס ההכשרה הבסיסי המתואר בעדותו של מר הולנדר.
46. בצו ההרחבה החדש משנת 2014 נוספה הבהרה לפיה חובת המעסיק לשאת בעלויות ההשתלמויות, המטווחים וריענון הירי, חלה גם אם אלה שנערכו לפני תחילת העבודה.
על פי ההגיון של הנתבעת, הרי קורס שנערך לעובד לפני תחילת עבודתו הוא קורס הכשרה בסיסי ולא "ריענון" לעובד בעל ידע. זאת בשים לב לכך שכאמור, כל הקורסים (גם הבסיסי וגם הריענונים) נערכים לעובדי חברות השמירה והאבטחה ולא לאנשים פרטיים.
בצו ההרחבה החדש נעשה שימוש באותם מונחים לרבות "השתלמות מקצועית". מכאן כי "השתלמות מקצועית" על פי צו ההרחבה כוללת גם קורס הכשרה כדוגמת הקורס שעבר התובע.

47. סעיף 30 לצו ההרחבה, שתוכנו הובא לעיל, אוסר לנכות משכר העובד ניכויים או קנסות כלשהם, מלבד מה שהותר בצו ההרחבה.
צו ההרחבה אינו מתיר קיזוז עלויות הכשרה לצורך עבודה כמאבטח.
צו ההרחבה כלל לא דן בקורסי הכשרה למאבטחים במובחן מהשתלמויות.
לו היה בכוונת הצדדים לערוך הבחנה בין הכשרה להשתלמות ולאפשר קיזוז עלויות הכשרה משכר המאבטחים – סביר להניח כי הדבר היה נקבע במפורש במיוחד נוכח הוראת סעיף 30 הנ"ל.

48. נציין כי כאשר עלתה הסוגיה לדיון, במספר פסקי דין בבתי הדין האזוריים, נקבע במרביתם שמדובר בהשתלמות כמשמעותה בצו ההרחבה, אשר עלותה חלה על המעסיק ואסור לקזזה משכר העובדים.
ראו דמ"ש (י-ם) 57859-10-10 דניאל לנדאו נ' בן בטחון (1989) בע"מ ; ס"ע (ת"א) 52630-03-12 ישראל מורגנשטרן נ' רשת בטחון בע"מ; סעש (י-ם) 61347-06-13 לאה אדלר נ' סער בטחון בע"מ; דמש (ת"א) 15544-09-10 יקטרינה בנימינוב נ' מוקד מודיעין אזרחי בע"מ).

49. פסק הדין שצורף לתשובת החברה לבקשה לאישור תביעה יצוגית, מתייחס לתקופה שקדמה לצו ההרחבה ולכן אינו רלוונטי לענייננו.
פסק הדין שניתן בדמ"ש (ב"ש) 45221-07-11 (שהוזכר גם הוא בתגובת החברה) לא דן במפורש בהוראות צו ההרחבה אלא נסמך על הוראות חוק הגנת השכר. לפיכך אין להקיש מהנפסק בו לגבי פרשנות המונח "השתלמות מקצועית" כמשמעותו בצו ההרחבה והחלתו על קורס הכשרה.

50. רוב הפסיקה שהציגה החברה לתמיכה בגירסתה, אינה עוסקת בעובדי ענף השמירה והאבטחה עליהם חלות הוראות צו הרחבה מפורשות לעניין זה ולכן אינה רלוונטית.

51. בפסק דין שניתן כנגד החברה (בעניינו של עובד אחר) בס"ע (ת"א) 9461-12-13 שי טל מזרחי נ' בן - בטחון (1989) בע"מ (ניתן ביום 29/3/15ׂ) נדחתה טענת החברה שיש להבחין בין הכשרה להשתלמות לצורך תחולתו של סעיף 18 לצו ההרחבה בענף השמירה.
בנימוקי פסק הדין נאמר בין היתר:
"צו ההרחבה קובע באופן הברור והמפורש ביותר שהעלות המלאה של השתלמויות של שומרים, הנדרשות להן לצורך עבודתם, תהא על המעסיק. מכאן ברור לדעתנו שמעסיק אינו רשאי לנכות עלות השתלמויות בשל אי עמידה של העובד בתקופה מינימלית של העסקה, כפי שהיה כאן;
...
איננו מקבלים את טענת הנתבעת שבמקרה שלפנינו עסקינן ב"השתלמות מקצועית" המזכה עובד בתעודה אישית (עמ' 19 ש' 1) ומטעם זה יש מקום להבחין בינה לבין "השתלמות מקצועית" גרידא. חזקה על הצדדים להסכם הקיבוצי, שהוראותיו הורחבו בצו ההרחבה, שככל שביקשו לקבוע הסדר שונה ואחר לגבי "הכשרות" לעומת "השתלמויות", ולקבוע שלגבי הראשונות מותר לנכות עלות השתתפות, ולגבי האחרונות אסור, הרי שהם היו מבהירים זאת בגוף ההסכם הקיבוצי שהוראותיו הורחבו. בהעדר התייחסות לכך, אנו סבורים שנכון יהיה לפרש את הביטוי "השתלמות" שבצו ההרחבה ככולל גם "הכשרות".

נימוקים אלה מקובלים גם עלינו.
נציין כי על פסק הדין הוגש ערעור שנמחק בהסכמת הצדדים (ע"ע 8578-05-15).

52. טענות של החברה בדבר מעמדו ה"נמוך" של צו הרחבה והצורך לפרשו בצמצום - דינן להידחות. הוראה צו ההרחבה הן הוראות נורמאטיביות המחייבות את החברה כמעסיקה בענף השמירה והאבטחה, והן עדיפות על הוראות חוזה עבודה אישי ככל שקיימת סתירה בין השניים.

53. מכל הנימוקים כמפורט לעיל – מצאנו כי הראיות שהובאו עד כה מצביעות על כך שקורס הכשרה בסיסית שעבר התובע נכלל בהגדרת "השתלמות מקצועית" כמשמעותה בצו ההרחבה ולפיכך עלותו חלה על החברה.

54. לאור מסקנה זו מתייתר הצורך להכריע בשאלה האם המטווח שעבר התובע מהווה חלק מהקורס, שכן גם אם התשובה לכך חיובית – עדיין מדובר בעלות שחלה על המעסיק.
למעלה מן הנדרש נעיר כי המטווח נערך לפני תחילת עבודתו של התובע ואילו קורס ההכשרה כחודש לאחר תחילת העבודה. אין זה סביר שמטווח המהווה חלק מקורס בן ששה ימים , נערך חודש לפני הקורס.

55. לטענת החברה עלות הקורס לא הוטלה מלכתחילה על העובדים, אלא קוזזה מעובדים שלא השלימו תקופת עבודה מוסכמת בגין הפרת חוזה. בהתאם לכך טוענת החברה כי יש לדון בנסיבות הפסקת העבודה של כל עובד ועובד כדי לקבוע האם הפר את ההסכם.
על פי הוראות צו ההרחבה, השתתפות העובדים בהשתלמויות היא על חשבון המעסיק. זאת ללא תלות בנסיבות סיום ההעסקה. הטלת עלויות קורס ההכשרה על עובד במקרה של "הפרת הסכם" להעסקה לתקופה קצובה על ידי העובד , מהווה ניסיון לעקוף את הוראות צו ההרחבה בנושא זה.

56. אכן קיימת אפשרות לכריתת חוזה עבודה לתקופה קצובה המחייבת את העובד לתקופת עבודה מסוימת לשם הצדקת עלויות הכשרתו. עם זאת הסנקציה בגין הפרת התחייבות זו אינה יכולה להתבטא בשלילת זכויות קוגנטיות המגיעות לעובד על פי דין.

57. לאור המפורט לעיל גם לגבי עילת קיזוז עלות קורס ההכשרה, הוכח במידה מספקת בשלב זה כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלה המשותפת לכלל חברי הקבוצה תוכרע לטובתם.

הדרך היעילה ההוגנת להכרעת המחלוקת
58. פקדון עבור ציוד
לגבי רכיב זה שוכנענו כי התובענה הייצוגית היא אכן הדרך היעילה וההוגנת לבירור המחלוקת בין הצדדים.
מתביעתו האישית של התובע עולה בבירור כי סכום הפיצוי האישי בגין רכיב זה הוא זניח (עומד על כ-7 ₪). ניהול תביעות אישיות לא יהיה משתלם עבור העובדים ולא יהיה יעיל.

59. בנסיבות אלה התביעה הייצוגית היא אכן הדרך היעילה ואף היחידה לבירור התביעה, שכן הסיכוי שהעובדים יגישו תביעות פרטניות בנושא נמוך ביותר.

60. כפי נקבע בפסק דינו של בית הדין הארצי – קיימת קבוצה לגבי עילה זו. אמנם יכולה להיות שונות בין חברי הקבוצה לגבי גובה הסכום אך שאלת עצם הזכאות היא משותפת לכולם.
במסגרת ההליך העיקרי ניתן יהיה לקבוע כיצד יש לחשב את סכום הפיצוי עבור כל אחד מחברי הקבוצה. לכן למרות השונות האפשרית, הדרך היעילה לניהול התביעה ברכיב זה היא באמצעות התביעה הייצוגית.

61. ניכוי עלויות קורס הכשרה
גם לגבי רכיב זה אנו סבורים כי בנסיבות העניין התובענה הייצוגית תהיה הדרך היעילה לבירור הסוגיה שבמחלוקת.

62. סכום התביעה האישית ברכיב זה אמנם אינו זניח ויכול להגיע לכמה אלפי שקלים עבור כל עובד. אם זאת בבתי הדין כבר אושרו לא אחת תביעות יצוגיות בהם סכום התביעה האישית עמד על סכומים דומים.
(ע"ע 454/09 ב.ג. מוקד אבטחה בע"מ נ' סיגל בן שלמה; ע"ע 6540-10-10 יבגני גולוב נ' אלטרנטיבה שירותי אבטחה בע"מ; פס"ד וירון לעיל)

63. מדובר בסוגיה עקרונית הנוגעת לעובדים רבים בענף השמירה – ענף בו יש נטייה להעסיק עובדים "מוחלשים" וקיימת תחלופה גבוהה של עובדים (ר' עמדת קו לעובד שהוגשה לתיק).
נוכח אופי הענף, קיים חשש אמיתי שרבים מהעובדים לא יגישו תביעות פרטניות , אם מחוסר ידיעת הדין או מחוסר כדאיות של ניהול תביעה אישית.

64. מדובר בסוגיה שכבר עלתה במספר תיקים המתבררים בבתי הדין השונים ובירורה במסגרת התובענה הייצוגית תאפשר פסיקה יעילה ואחידה בנושא.

65. בדומה לאמור לגבי עילת הפיקדון – שונות בין חברי הקבוצה בפרמטרים שונים (אורך תקופת ההעסקה, הסכום שנוכה ועוד) אינו הופך את התביעה הייצוגית לכלי שאינו יעיל לבירור התביעה. במסגרת ניהול התביעה היצוגית ניתן יהיה לקבוע קריטריונים לחישוב , תוך התחשבות בשונות בין חברי הקבוצה.

66. ייצוג עניינם של חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב
לא הוכח חשש כלשהו כי עניינם של חברי הקבוצה ינוהל בדרך לא הולמת או בחומר תום לב על ידי התובע ובאת כוחו.
העובדה שב"כ התובע היא אחותו, אינה פוגמת ביכולתה לנהל את עניינם של כלל חברי הקבוצה לטובתם.
עניינו האישי של התובע כאמור משותף לכלל חברי הקבוצה. לכן קידומו אינו בהכרח פוגע בשאר חברי הקבוצה ואף עשוי לקדם את עניינם.

ניגוד עניינים אפשרי בין התובע לחברי הקבוצה יכול לקום במידה והתובע יבקש להגיע להסדר פשרה שאינו בהכרח לטובת חברי הקבוצה, לצורך קבלת גמול לתובע המייצג. ניגוד עניינים מסוג זה קיים למעשה בכל תביעה ייצוגית. לשם כך קיים פיקוח של בית הדין על ניהול התביעה הייצוגית, לרבות הסכם פשרה בתביעה ייצוגית, בהתאם לכללים המפורטים שנקבעו לעניין זה בחוק תובענות יצוגיות.

67. אשר לטענת החברה כי לא היתה פנייה מוקדמת מצד התובע בטרם הגיש את בקשתו לאישור תביעה ייצוגית –
התובע פנה לחברה בעניינו האישי לפני הגשת התביעה האישית.
אמנם לא היתה פניה ספציפית לגבי כוונתו להגיש בקשה לאישור התביעה כיצוגית. עם זאת, נוכח עמדתה של החברה כפי שנמסרה במענה לפנייתו של התובע, גם בהתייחס לעילות אותן מבוקש לאשר כתביעה ייצוגית, לא נראה כי היה סיכוי להגיע לפתרון מוסכם בסוגיות אלה באמצעות הידברות בין הצדדים.

68. לפיכך אין לראות באי פנייתו המפורשת של התובע בעניין התביעה הייצוגית כמעידה על חוסר תום לב מצידו, באופן המטיל ספק ביכולתו לנהל את התביעה בדרך הוגנת לטובת חברי הקבוצה.

סוף דבר
69. לאור המפורט לעיל, בהתאם לתנאים שנקבעו בחוק תובענות ייצוגיות, בנסיבות העניין יש מקום לאשר את התובענה בשתי העילות שהועלו בבקשה.

70. בהתאם לסעיף 14 לחוק תובענות ייצוגיות, להלן הגדרת הקבוצה ופרטים נוספים הנוגעים לתובענה הייצוגית:

א. הקבוצה לגבי עילת הפיקדון היא עובדי החברה, לרבות עובדים לשעבר, שעבדו בחברה החל מחודש 8/09 (מועד תחולתו של צו ההרחבה בענף השמירה) ואשר במהלך עבודתם נוכו משכרם דמי פיקדון עבור ציוד, והוחזרו להם בערכים נומינלים עם סיום עבודתם.

ב. הקבוצה לגבי עילת ניכוי עלות קורס הכשרה ומטווח היא עובדי החברה, לרבות עובדים לשעבר, שעבדו בחברה החל מחודש 8/09, לתקופה שאינה מגיעה כדי 10 חודשים ואשר נוכה משכרם עלות קורס הכשרה (לרבות שכר בתקופת הקורס) ו/או מטווח, בסכום כזה או אחר.

ג. התובע גיא אורטל יהיה התובע המייצג.

ד. באת כוחו, עו"ד רויטל חן תהיה באת הכוח המייצגת.

ה. עילות התביעה הן:

  1. ריבית והצמדה בגין פיקדון שהוחזר לעובדים בערכו הנומינלי.
  2. ניכוי עלות קורס הכשרה על כל רכיביו, שנוכו משכר העובדים.

ו. השאלות המשותפות הן:
1. האם בגין דמי פיקדון שנוכו משכר חברי הקבוצה במהלך עבודתם והוחזרו להם בסיום העבודה בערכם הנומינלי בלבד , זכאים חברי הקבוצה להפרשי ריבית והצמדה מכח חוק פסיקת ריבית והצמדה או לפיצוי אחר ומה שעורו ?
2. האם ניכוי עלות קורס הכשרה מעובדים שלא השלימו תקופת עבודה בת 10 חודשים, באופן מלא או חלקי, עומדת בתנאי הוראות צו ההרחבה בענף השמירה, ובפרט הוראות סעיף 18 וסעיף 30 לצו ההרחבה?

ז. הסעדים הנתבעים הם:
1. ריבית והצמדה בגין סכום הפיקדון שהוחזר כערכו הנומינלי או
פיצוי אחר.
2. השבת עלויות קורס ההכשרה על כל רכיביו, שנוכו משכרם של חברי הקבוצה.

71. העתק ההחלטה יועבר למנהל בתי המשפט.

72. החברה תפעל לפרסום הודעה בדבר אישור תובענה ייצוגית לחברי הקבוצה, בהתאם להוראת סעיף 25(א)(1) לחוק. נוסח ההודעה יובא לאישור בית הדין בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

73. בשים לב לתוצאה ולהליכים שהתקיימו בתיק, לרבות הליכי ערעור, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.
סכום זה יבוא על חשבון הסכומים שיפסקו בתום ההליך.

ניתנה היום, 1/9/16 , ב העדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מר כהנא

הדס יהלום, סגנית נשיאה

נציגת מע סיקים גב' עילם