הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 43827-03-17

לפני:
כב' הנשיאה, הדס יהלום
נציגת ציבור מעסיקים –גב' נירה עילם

התובע
מואיד מוחמד הרשה
ע"י ב"כ עו"ד חאלד אבו עקל

-

הנתבע
סלימאן מחמוד אגבאריה
ע"י ב"כ עו"ד עאהד אגבאריה

פסק דין

1. התובע הועסק על ידי הנתבע והגיש תביעה לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת העבודה וסיומה.

2. בפנינו העידו התובע וכן הנתבע ואחיו מר מאג'ד אגברייה .
בתום שמיעת העדויות הוגשו סיכומים בכתב.

3. להלן העובדות העולות מחומר הראיות:
א. התובע, תושב הרשות הפלסטינית, הועסק על ידי הנתבע בעבודות בניין.
ב. תקופת העבודה מחודש ינואר 2014 עד יולי 2015.
ג. התובע התפטר.
ד. לאחר תקופה חזר לעבוד אצל הנתבע לעוד מספר חודשים. התובע לא ציין עובדה זו בכתב התביעה או בתצהיר, אולם הודה בכך במסגרת החקירה הנגדית.
ה. התובע חתם על מסמך שצורף לכתב ההגנה. באשר לתוכן המסמך, נפרט בהמשך.

4. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

5. כתב ויתור וסילוק
לכתב ההגנה צורף מסמך בשפה הערבית, הנחזה להיות חתום על ידי התובע.
כן צורף תרגום של המסמך לעברית ובו נאמר:

" אישור
אני הח"מ מואיש הרשה, נושא ת.ז. מס' 907677827 תושב קפין טולכרם מאשר ומצהיר, כדלקמן:
1. עבדתי אצל הקבלן יוסף מחמוד אגבריה( להלן – הקבלן) לתקופות עבודה לא רצופות מחודש 1.1.14 עד לחודש 25.12.06 כאשר הפסקתי לעבוד מרצוני למרותש היתר העבודה שלי היה בתוקף.

2. הוסכם עם הקבלן ולצורך פשרה עמו, הסכמתי על כך שישלם לי סכום 6,500 ₪ (להלן – הסכום האמור). חתימתי על אישור זה היא אישור על קבלת מלוא הסכום מהקבלן.

3. הסכום האמור מהווה סילוק מלא וסופי לכל הזכויות שמגיעות לי בגין תקופת העבודה שלי או סיומה ובכלל זה שכר עבודה, חופשה שנתית, הבראה, הפרשים נוספים לעובד מכל סוג שהוא, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת וקופת גמל.

4. להסרת ספק הסכום האמור מהווה סילוק סופי לשני הצדדים ובכלל זה לקבלן בגין דרישות כלשהן לרבות הודעה מוקדמת, נזק בשל היעדרות מעבודה, הפסדים בגין שימוש בהיתר עבודה אצל אחרים.

היום 25.12.16.
חתימת העובד".

6. לאחר הגשת התביעה, הנתבע הגיש בקשה לחייב התובע בהפקדת ערובה להוצאות.
התובע הגיש תגובה בצירוף תצהיר שבו טען:
"מעולם לא חתמתי על הסכם הפשרה עם הנתבע ו/או ויתור על זכויות אצל המעסיק. מצהיר, כי המסמך אשר צורף עם כתב ההגנה המתיימר להיות הסכם פשרה, מעולם לא חתמתי עליו. מצהיר כי הנתבע החתים אותי על מסמך ריק ואיים כי אם לא אחתום יפטר אותי ויפסיק את אישור העבודה שלי".

7. בישיבת קד"מ נשאל התובע לגבי המסמך והשיב שח תם על מסמך ריק ולטענתו, כל הזמן היו מחתימים אותו על מסמכים ריק ים.
התובע חזר על הדברים בתצהיר העדות הראשית מטעמו.

8. בחקירת התובע, הוצג לו תצהיר העדות הראשית והתובע אישר שחתם עליו.

לאחר מכן הוגשו לו תצהיר שעליו חתם בתגובה לבקשה להפקדת ערובה.
התובע השיב:
"זה שלי אבל חתמתי על נייר ריק".

ובהמשך אמר:
"ת. הוא היה ריק. לא היה כתוב כלום.
ש. כשחתמת על תצהיר עדות ראשית שמקודם אמרת שחתום על ידך. ידעת על מה אתה חותם?
ת. כן אני רציתי לעבוד ולא לצאת.
ש. השאלה נשאלת שוב.
ת. לא".

9. מעדות זו עולה שהתובע היה ערוך לתשובות מראש, באופן שאם ישאל לגבי תצהיר העדות הראשית ישיב שחתם ואם ישאל לגבי כתב הוויתור יעיד שחתם על מסמך ריק. אלא שבפועל, התובע נשאל בשאלה השניה על תצהיר נוסף שחתם, אולם מכיוון שהתשובה היתה מוכנה אצלו מראש, נתן את התשובה שתכנן לתת לגבי כתב הוויתור ולא את התשובה הנכונה.

10. מטעם הנתבע העיד אחיו מאג'ד אגבריה, אשר לטענתו ולטענת הנתבע, הוא זה שמטפל בזכויות העובדים ובתשלום שכרם.
על פי עדותו, לאחר שהתובע התפטר בחודש 7/15, עבר לעבוד במקום עבודה אחר ואחרי שנה, בחודש 8/16 ביקש ל חזור ולעבוד אצל הנתבע. לדבריו, התובע עבד מחודש 8/16 עד 12/16 ועזב. לכן, מצא לנכון העד להחתים את התובע על מסמך, לפיו קיבל את כל זכויותיו, ושילם לו 6,500 ₪ במזומן.

העד נשאל איך הגיע לסכום של 6,500 ₪ והשיב שבאותה עת היו לו משפטים עם פועלים אחרים, ואלה הסכומים ששולמו על שנת עבודה. לדבריו, הסכום שולם היה בגין כלל הזכויות, זאת בנוסף לסכומים ששולמו דרך שירות התעסוקה.

העד מאג'ד אגבריה התבקש במהלך הדיון, לרשום את שמו ואת התאריך.
ברישום שערך (ת/1) מופיע רישום מעט שונה מזה שנרשם במסמך המקורי.
העד הסביר שעצם הדרישה ממנו לחתום על מסמכים במהלך הדיון, מרגיזה אותו.

11. התובע אישר בעדותו, כי לאחר 7/15 עבר לעבוד אצל מעסיק אחר ולאחר מכן, חזר לעבוד אצל הנתבע.
לא ברור מדוע לא סיפר על כך בכתב התביעה או בתצהיר העדות הראשית. כעולה מהפרוטוקול, התובע לא היה מוכן להודות בכך בחקירתו ורק לאחר שנשאל מספר שאלות, הודה בעובדה זו.
אם טוען התובע שזכויותיו קופחו, לא ברור מדוע חזר לעבוד אצל אותו מעסיק.

12. שעה שהתובע מאשר שהחתימה על כתב הויתור היא חתימתו, עליו הנטל להוכיח את טענתו כי חתם על מסמך ריק וכי התוכן הוסף לאחר מכן.
לאחר ששמענו את העדויות אנו קובעות שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו בעניין זה.
ראשית, תמוה כיצד התובע חותם על מסמכים ריקים שלא כתוב עליהם דבר.
שנית, לא הוצגה חוות דעת של מומחה לכתבי יד שיתמוך בטענת התובע, כי הכיתוב הוסף מאוחר יותר.
שלישית, התובע השיב תשובות מתחמקות הן לעניין חתימתו או אי חתימתו על התצהיר שניתן בתמיכה לתגובה לבקשה לחיובו בהפקדת ערובה להוצאות, והן לעניין תקופת עבודתו השניה אצל הנתבע.

13. לאור האמור, אנו קובעות שהתובע חתם על כתב הוויתור וקיבל סך 6,500 ₪ בחודש 12/16.

14. בכך אין די. על פי ההלכה, על המעסיק לפרט בכתב הוויתור מהן הזכויות המגיעות לעובד וכמה הוא מקבל בפועל , זאת על מנת שהעובד ידע על מה הוא מוותר.

האמירות בכתב הוויתור שהוגש, הן אמירות כלליות וללא תחשיב. לכן, נבחן להלן את הזכויות הנתבעות בכתב התביעה. מכלל הזכויות יופחת הסך של 6,500 ₪ ששולם בחודש 12/16 .

15. נסיבות ההתפטרות
בכתב התביעה טען התובע שפוטר. בתצהיר טען להתפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה.
די בכך כדי לדחות את התביעה להשלמת פיצויי פיטורים.

למעלה מהדרוש, נציין כי לא הוכח שהתובע מסר הודעה והתרעה לפני ההתפטרות ודי בכך כדי לדחות את התביעה.
עוד למעלה מהדרוש נציין כי התובע אישר, לאחר מספר שאלות שהופנו אליו, כי לאחר שהתפטר עבר לעבוד אצל מעסיק אחר ולאחר מכן, חזר לעבוד אצל הנתבע. התובע נשאל מדוע עשה כן והשיב "כי אני רוצה להאכיל את הילדים שלי". וכשנשאל אם לא היתה לו בעיה לחזור למרות השכר השיב : "רציתי שיוסיף לי אבל הוא לא הוסיף". אולם נשאל מתי רצה שיוסיף לו והשיב "אני לא זוכר".

16. לאור האמור, התביעה להפרשי פיצויי פיטורים, נדחית.

17. הפרשי שכר מינימום
מהעדויות עלה שהעסקתו של התובע דווחה לשירות התעסוקה.
התובע טען ששכרו היה נמוך משכר המינימום בענף הבניין.
התובע העיד ששכרו עמד על 204 ₪ ליום.

מר מאג'ד אגברייה העיד ששכרו של התובע מפורט בתלוש השכר. לאחר מכן הסביר שכאשר מדובר בהעסקה של תושבי השטחים, המעסיקים מחוייבים להעסיקם דרך שירות התעסוקה.

18. לטענת התובע, שכר המינימום בענף הבניין עמד על 219 ₪.
כאמור, התובע אישר שקיבל 204 ₪.
מדובר בהפרש בין 15 ₪ ליום כפול 241 ימי עבודה שדווחו לשירות התעסוקה, סה"כ 3,615 ₪.

19. שעות נוספות
התובע טען כי בתקופת הקיץ עבד משעה 06:30 עד 17:00 וביום שישי משעה 06:00 עד 14:00.
לגבי תקופת החורף לא העיד ולא נשאל.
בעדותו, אישר שהיתה הפסקה בת חצי שעה לאוכל. העד נשאל אם היו הפסקות נוספות לקפה והשיב בשלילה.

מר מאג'ד אגברייה העיד כי לעיתים, כשעבדו ביציקות, העבודה התארכה ואז היו משלמים לפועלים כסף במזומן ולא מחכים לסוף החודש. לא הוצגו ראיות לכך.

באשר לרישום שעות הנוכחות העיד שלא רשם אלא נהג לרשום רק בימי נוכחות של העובדים. לדבריו, "מכיון שהיו שעות קבועות, לא הייתי צריך לרשום".

הנתבע העיד שתחילת העבודה היתה בשעה 07:30 ועבדו עד 15:30. העד טען שאחיו כן רשם את שעות העבודה וכן היו שעות נוספות. לדבריו, כאשר היו שעות נוספות הפועלים היו מקבלים תשלום במזומן.

20. כמובא לעיל, התגלתה סתירה בין עדות הנתבע לבין עדות אחיו בכל הנוגע לרישום שעות העבודה.

מכל מקום, לא הוצג דו"ח שעות עבודה של התובע. לטענת הנתבע – היה דו"ח כזה והועבר לרו"ח. לטענת העד כלל לא ניתן דו"ח כזה אלא רק דו"ח על נוכחות בעבודה.

21. מהראיות עולה שהעובדים הי ומגיעים מהמחסום בהסעה מאורגנת ואף חוזרים למחסום בהסעה ולכן, שעות העבודה של כל הפועלים היו אותן שעות.
באשר לשעות העבודה, בהעדר רישום שעות מטעם הנתבע, ומשעדות התובע לא נסתרה, מתקבלת עדותו, לפיה עבד בתקופת הקיץ בכל יום משעה 06:30 עד 17:00 וביום שישי משעה 06:30 עד 14:00, כאשר בכל יום היתה חצי שעה הפסקה.

בכל הנוגע לתקופת החורף, התובע לא העיד על כך ולא נשאל בחקירה נגדית, ולכן נקבל את גירסת הנתבע לפיה, העבודה הסתיימה בשעה 15:30.

22. התובע העמיד את התביעה על שעתיים נוספות ליום, בתקופת הקיץ, לפי תעריף 27.375 ₪ לשעת עבודה.
לטענתו, עבד בתקופת הקיץ 223 ימים. נתון זה לא פורט ולא הובהר.

מדוח שירות התעסוקה עולה שהתובע לא עבד בכל ימות השבוע (בסעיף 8 ז' לכתב התביעה מאשר התובע שעבד 16.6 ימים בחודש בממוצע).
בתקופה 1/14 עד 7/15 היו כ-8 חודשי קיץ כפול 16.6 ימים לחודש, סה"כ 134.4 ימים.
בהתאם לכתב התביעה, מדובר על שעתיים ליום לפי תעריף 27.375 ₪ (125%) ולכן, זכאי התובע סה"כ ל-9,192 ₪ ברכיב זה.

23. פיצוי אי מתן הודעה על תנאי העבודה
הנתבע לא הציג הסכם עבודה או הודעה לעובד על תנאי העבודה.
התובע חתם על כתב ויתור כנגד סילוק מלאו טענותיו. בניגוד לזכויות קוגנטיות, אשר לגביהן נקבע שכתב ויתור שאינו מפורט לא יכול לחייב את העובד, הרי שבכל הנוגע לזכות לפיצוי בגין העדר הודעה לעובד, כתב הויתור מחייב גם מחייב. לכן, התביעה ברכיב זה נדחית.

24. פדיון חופש
התובע עבד במשך שנה וחצי. שירות התעסוקה גובה בענף הבניין 4% מהשכר, המשקפים ימי חופשה לשנים הראשונות לעבודה. לכן, התובע אינו זכאי להפרש בעניין פדיון חופש.

25. דמי הבראה
משלא הוכח תשלום דמי הבראה, זכאי התובע לדמי הבראה מחושבים לפי חלקיות משרה, בסך 2,449 ₪, כפי שתבע בכתב התביעה.

26. דמי חגים
התביעה לדמי חגים לא הוכחה, משהובהר שהתובע לא עבד בכל ימות החודש ולא הוכח שעבד יום לפני ויום אחרי החג.

27. הפרשות לפנסיה
מששולמו הפרשות לפנסיה בהתאם להוראות מת"ש, התובע אינו זכאי לסכום בנוסף.

28. דמי נסיעות
התובע הודה שהיתה הסעה מהמחסום למקום העבודה ובחזרה. טענתו לגבי עלות הנסיעה מביתו למחסום ומהמחסום לביתו, לא הוכחה.
לאור כל אלה, התביעה לתשלום דמי נסיעות נדחית.

29. סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן חלקי.
הנתבע ישלם לתובע:
א. הפרשי שכר מינימום בסך 3,615 ₪
ב. שעות נוספות בסך 9,192 ₪.
ג. דמי הבראה בסך 2,449 ₪.

כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

30. מהסכומים המפורטים לעיל, יופחת סך של 6,500 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/17 ועד לתשלום בפועל.

31. בשים לב לתוצאות ההליך ולקשיים בגירסת התובע, כמובא לעיל, אנו קובעות שכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ב אב תשע"ט, (13 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור (מעסיקים) גב' נירה עילם

הדס יהלום, נשיאה