הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 27724-01-12

12 ספטמבר 2016

לפני:

כב' השופטת חנה טרכטינגוט
נציג ציבור (עובדים) מר חיים בצלאל
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' דורית זינגר

התובע:
בוריס גולדשטיין
ע"י ב"כ עו"ד פבל מורוז
-
הנתבעת:
מדינת ישראל – משרד הבריאות
ע"י ב"כ עו"ד דניאל פסי מפרקליטות ת"א (אזרחי)

פסק - דין

1. לפנינו תביעתו של מר בוריס גולדשטיין אשר במועד הגשת התביעה הועסק במרכז הדרכה ארצית של משרד הבריאות (להלן גם : "המרכז") למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא זכאי לדרגה תקנית נוספת.
לאחר ישיבת קדם המשפט הוגש כתב תביעה מתוקן, בו עתר התובע לפיצוי כספי המבטא את אבדן ההשתכרות שנגרם לו ופיצוי בגין עוגמת נפש בשל התנהלות חסרת תום הלב של הנתבעת.

2. אלה העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת –
א. התובע הינו דוקטור לסניטציה, בוגר קורס הכשרה מיוחד לעולים אקדמאיים, בעל תואר שני במקצוע בריאות הציבור וחבר הסתדרות המהנדסים.
ב. התובע החל לעבוד ביום 1.1.93 על פי חוזה מיוחד לעולים חדשים לתקופה של 12 חודשים, אשר הוארכה מעת לעת במחלקה לבריאות הציבור כתברואן על חשבון תקציב מרכזי של בריאות הציבור "פיקוח תברואתי זמניים".
(העתק אישור משרה פנויה והעתק חוזה מיוחד מצורפים כנספח א' לתצהיר גב' שטרייספלד).
ג. ביום 1.1.02 קיבל מרכז ההדרכה במשרד הבריאות תוספת תקן במשרה מלאה, לתפקיד "מרכז (הדרכת קורסים)" בדירוג המח"ר במתח דרגות 38-40.
בהתאם, הועסק התובע בהרשאה להעסקה לשעה מיום 16.4.02 החל מיום 1.1.02 במשרת מרכז (הדרכת קורסים) (נספח ג' 1 לתצהיר גב' שטרייספלד).
ד. ביום 29.10.02 נחתם כתב מינוי שתחולתו מיום 1.1.02 לאיוש התפקיד הנ"ל, תקן 920.010.
ביום 23.2.10 בוצע עדכון לתיאור המשרה על ידי הנציבות שכלל שיוך לעיסוק המתאים על פי התפקיד (נספח ג' 3 לתצהיר גב' שטרייספלד).
ה. ביום 5.1.02 פנה מר מתי להב, מנהל המרכז למר אריה פנחסי, מנהל אגף משאבי אנוש בבקשה לשינוי דרגת התקן של התובע כך:
"מר בוריס גולדשטיין הינו רכז קורסים בכיר ועובד במרכז ההדרכה מזה 11 שנים.
הנ"ל נמצא בדרגת תקן מח"ר 38-40 ובדרגה אישית +40 מ- 1.7.99.
לאחרונה תוקן מעמדו במערכת (מעובד על בסיס חוזה לעובד קבוע) וחושבני שהגיע הזמן לתקן גם את מתח הדרגות של הנ"ל ולהעמידה על 39-41, כפי שקיים במחלקת ההדרכה.
תיאור התפקיד של הנ"ל בהשוואה לכל תיאור תפקיד מקביל, מצדיק את שינוי דרגות התקן, ללא ספק".
(נספח ת/5 לתצהיר התובע)
ו. ביום 19.4.05 אושרה לתובע דרגה אישית 41. המשרה נותרה 920.010 וכן התפקיד - מרכז (הדרכת קו רסים) (נספח ד' לתצהיר גב' שטרייספלד).
ז. ביום 22.8.06 פנה התובע אל גב' תמר שני, מנהלת תחום הדרכה ופיתוח בבקשה לשבצו בתקן "רכז בכיר" במתח דרגות 39-41 מהנדסים כך:
"...בפועל, במשך כל שנות עבודתי הנני מתפקד כרכז בכיר ומשמש כממלא מקום של מנהל מרכז הדרכה, כאשר עיתים קרובות מאוד הנני נוטל חלק בניהו ל השוטף של המרכז.
יש לציין כי במסמכים הרשמיים וכמעט בכל פורום הפניות אלי , הן כרכז בכיר או כסגן מנהל מרכז הדרכה.
יחד עם זאת התקן הנוכחי שהנני מאייש, הינו ברמה פחותה ואינו משקף למעשה לחלוטין פעולתי הרבות והנרחבות הכוללות בין השאר אחריות ניהולית.
עלי לציין כי במהלך השנים הגיעו לידי מכתבי הערכה רבים ביניהם ראש השירות ואחרים בתוך מערכת משרד הבריאות ומחוצה לה. ברשותכם, אני מצרף חלק קטן ממסמ כים אלו".
(נספח ת/6 לתצהיר התובע).
הנתבעת טוענת כי לא קיבלה מכתב זה של התובע.
ח. ביום 3.8.11 פנה ב"כ התובע לנציבות שירות המדינה לקבלת תקן של רכז קורסים בכיר, תפקיד אותו ממלא התובע לטענתו במשך מרבית תקופת עבודתו בשירות המדינה (נספח ת/7 לתצהיר התובע).
ט. ביום 23.8.11 נדחתה הבקשה כדלקמן:
"בחנו את פנייתך מיום 3.8.11 ולהלן תשובתנו:
במסגרת הגדרות התפקידים של נציבות שירות המדינה, מרכז הדרכת קורסים הינו בדרגה 38-40 בדירוג מח"ר בעוד תפקיד רכז בכיר קורסים הינו בדרגה 36-38 בדירוג מח"ר.
אני רוצה להניח שהתפקיד הינו "מרכז בכיר קורסים" אשר בהתאם להגדרות הינו תפקיד ניהולי, האחראי על מספר מרכזי הדרכה במשרד, אשר מר גולדשטיין אינו ממלא.
יחד עם זאת, ראוי לציין כי מר גולדשטיין קיבל דרגה 41 מח"ר אישית בשנת 2005, שהינה דרגת השיא של משרת "מרכז בכיר הדרכה".
המשרה של סגן מנהל אגף הדרכה ופיתוח, נוצרה רק בשנת 2007, ומר גולדשטיין לא ביצע תפקיד זה. בהתאם לאמור לעיל, לא נוכל לשנות את תואר התפקיד למרכז בכיר.
אנו מאחלים למר גולדשטיין הצלחה בהמשך".
( נספח ת/8 לתצהיר התובע)
י. ביום 15.1.12 הוגשה התביעה.
התובע פרש לגמלאות במהלך ההליך.

3. מטעם התובע העיד התובע.
מטעם הנתבעת (להלן גם: " המדינה") העידו גב' שרה שטרייספלד, מנהלת תחום בכיר מנהלה ומשאבי אנוש, גב' תמר שני, מנהלת אגף הדרכה ופיתוח, גב' נורית אמיר, מרכזת בכירה לענייני עובדים ו תקן בנציבות שירות המדינה.

4. מעדותו של התובע עולה כי קודם לעבודתו במרכז עבד כחודשיים בעיריית לוד בתפקיד תברואן במחלקת תברואה ורישוי עסקים.
לאחר כחודשיים זומן לפגישה על ידי מר מתי להב, מנהל המרכז, אשר הציע לו לקבל על עצמו תפקיד של סגן מנהל המרכז.
לדבריו ההבטחה לשמש כסגן מנהל המרכז ניתנה על ידי מר להב במשפט הראשון של הפגישה (פרוטוקול עמ' 5 ש' 22) .
כאשר התחיל לעבוד הונח על שולחנו מכתבו של מר מתי להב לגב' סוניה תורן מיום 11.1.93 (ת/2 לתצהיר התובע), לפיו 'ביום 1.1.93 נקלט מר בוריס גולדשטיין - דוקטור בסניטציה, בוגר קורס הסבה לתברואנים מוסמכים בתקן סגן ורכז קורסים ע"פ חוזה, על סמך מכתבו של מר י.סרי'.
בעת הדיון הוצג מכתבו של מר סרי אשר התקבל בהסכמה (נ/1), ממנו עולה כי התובע התקבל על חשבון התקציב המרכזי "פיקוח תברואתי זמניים" ל- 12 חודשי עבודה.
אין במכתבו של מר סרי ציון של תקן התובע או תפקידו.

התובע טען כי אינו מכיר את המסמך.
התובע אישר בעדותו כי במהלך עבודתו פורסמו מכרזים לתפקיד סגן מנהל המרכז, רכז קורסים בכיר ומרכז בכיר הדרכה, אך הוא לא ניגש כי חשש להפסיד כך:
"לא ניגשתי מסיבה פשוטה: כי בשיחה עם האחראי על משאבי אנוש משרד הבריאות, היה מדובר שלא כדאי לי להפסיד, כי כבר אין עליה גדולה ואין צורך גדול שהסגן יהיה דובר רוסית וזה היה רמז שאני אפסיד, כי אני כבר בדרגות גבוהות ולא כדאי לי להפסיד".
(פרוטוקול עמ' 9 ש' 8-10)

5. מעדויות הנתבעת עלה כי ההעסקה הראשונית של התובע היתה במסגרת העסקת עולים, ולטובת העסקת עולים ניתן תקן תברואן. כשהוחלט על קליטת התובע ב- 1/02, אושרה תוספת תקן במשרה מלאה והתקן שניתן הוא מרכז הדרכת קורסים, תקן בו התובע נותר עד הפרישה.
עוד הובהר כי מתח הדרגות רכז קורסים בכיר הוא נמוך יותר מהתקן של מרכז (הדרכת קורסים) (37-39).
כמו כן, כי מתי להב שימש בתפקיד של מנהל המרכז עד שעזב ליחידה אחרת. ב- 2007 או 2008 פורסם מכרז ונקלטה עובדת אחרת. התפקיד שונה ל: סגן מנהל תחום הדרכה ופיתוח ומנהל מרכז הדרכה ארצי (עדות גב' תמר שני, פרוטוקול עמ' 14 ש' 29-31).
מתח הדרגות של מתי להב היה 39-41.
מעדותה של גב' נורית אמיר עלה כי בקשות לשקול שינוי תקן מגיעות כל שנה למנהלת משאבי אנוש אשר עורכים שיקולים בהתאם לתבחינים של מבנה ארגוני וצרכים. רק בקשות שנמצאות מוצדקות מועלות לנציבות ואם הנציבות מוצאת את הבקשה מוצדקת הנציבות משנה את התקן.
בקשה לשינוי תקן אינה תלויה בעובד ואינה שמית.
לדבריה לא הועלתה לנציבות כל בקשה לשינוי התקן מושא התביעה.
לעומת זאת כאשר מדובר בדרגה, הבקשה היא שמית (פרוטוקול עמ' 16 ש' 11-20) .

6. טענות התובע –
א. הנתבעת מושתקת לטעון כנגד המצג אשר הוצג לתובע על ידי מר להב, לפיו הוא נקלט כסגן מנהל המרכז ובעקבותיו שינה את מצבו והתפטר מעבודתו בעיריית לוד.
תמיכה להבטחה של מר להב מצויה במכתבו של מר להב מיום 11.2.93 המודיע על קליטת התובע בתקן סגן.
יש להדגיש כי במכתב זה מצויינת קליטה של עובדת נוספת בתקן של עובדת ניקיון. עובדה זו מלמדת על כך כי קבלת העובדים היתה בגדר סמכותו של מר להב.
ב. שתי פניות נוספות של מר להב תומכות בטענות התובע, האחת פניה מיום 13.11.00 אל מר שאול שמש מנהל בנא"מ לאישור טלפון נייד בו נאמר כי:
"מר בוריס גולדשטיין הינו רכז קורסים בכיר ואחראי על כלל הפעילות ההדרכתית של מרכז ההדרכה.
בהעדרו של מנהל המרכז, הנ"ל הינו גם ממלא מקומו".
(נספח ת/4 לתצהיר התובע).
וכן המכתב מיום 5.1.02 אל מר פנחסי, בו מבוקש במפורש שינוי התקן בו מוגדר התובע כרכז קורסים בכיר.
פניות אלה נותרו ללא התייחסות, כך גם פניית התובע מיום 22.8.06.
ג. העובדה כי התובע משמש בתפקיד של סגן מנהל מרכז ההדרכה ורכז קורסים בכיר היתה ידועה לא רק למר להב אלא לגורמים נוספים במשרד הבריאות.
כך ביום 8.9.96 פונה אל התובע ד"ר לבנטל שירותי בריאות הציבור בציון לשבח על פועלו בהעברת המרכז למקומו החדש.
המכתב מופנה אל התובע בתואר של ס/מנהל מרכז ההדרכה.
כמו כן ביום 27.9.06 פונה מהנדס המחוז גב' סלע אל התובע כמי שמשמש כרכז קורסים בכיר.
ד. התובע ממלא במשך כעשור תפקיד של סגן מנהל המרכז בידיעה של הנתבעת, כאשר הנתבעת לא טורחת להסב את תשומת לבו של התובע כי לא קיים תפקיד של סגן מנהל המרכז.
מדובר בהתנהלות חסרת תום לב בקיום יחסי עובד ומעביד, שמזכה את התובע בפיצוי כספי על פי שיקול ד עתו של בית הדין.
ה. אין לזקוף לחובתו של התובע את החלטתו שלא להגיש מועמדות למכרזים שפורסמו. התובע מילא תפקיד סגן מנהל המרכז וזאת בהסתמך על המצג שהוצג לו על ידי מר להב עם קליטתו לעבודה.
ו. התובע קיבל הבטחה מנהלית מפורשת ומחייבת על ידי מר להב, והצדדים פעלו בהתאם להבטחה זו כ- 10 שנים. הנתבעת בחרה שלא להביא את מר להב לעדות כדי לסתור את טענת התובע, והימנעות זו פועלת לרעתה.
ההבטחה ניתנה על ידי מי שהיה מוסמך לתתה ומכל מקום לא היתה לתובע כל סיבה להניח כי מינויו לסגן נעשה על ידי מי שאינו מוסמך למנותו.
פרטי ההבטחה מומשו והתובע ביצע את התפקיד אשר הובטח לו.

7. טענות הנתבעת –
א. דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, שיהוי, השתק, מניעות וחוסר תום לב.
עילת התביעה היא הבטחה מנהלית אשר ניתנה לטענת התובע בשנת 1993, לפני חלוף כ- 19 שנים.
התנהלות התובע לוקה בשיהוי קיצוני. התובע לא הגיש תביעה כאשר סבר לטענתו שהוא זכאי לדרגה תקנית נוספת. התובע פנה לטענתו לראשונה ביום 22.8.06, ולמרות שלא נענה פנה שוב באמצעות בא כוחו כעבור כ- 5 שנים.
הגשת התביעה בשיהוי כה רב גרמה למדינה נזק ראייתי ושינוי מצב לרעה.
שתיקתו של התובע במשך רוב תקופת העסקתו במשרד מצביעה כי ויתר על טענותיו.
ב. הסמכות העניינית לאישור שינוי תקן ודירוג מסור בידי הרשות שהוסמכה לכך בדין ודהיינו נציב שירות המדינה.
שינוי תקן רטרואקטיבי הינה התערבות קיצונית בפררוגטיבה הניהולית של המעסיק.
נציבות שירות המדינה בוחנת שינוי ברמת התק ן רק כאשר מוגשת בקשה לשינוי על ידי המשרד.
בענייננו משרד הבריאות לא הגיש כל בקשה לנציבות לשינוי התקן.
ג. טענת התובע להבטחה מנהלית לשמש סגן מנהל המרכז משנת 1993 בטרם קבלתו לעבודה לא הוכחה.
מדובר בגרסה מאוחרת וכבושה אשר נטענה לראשונה בתביעה זו.
אין במכתבים אליהם מתייחס התובע כדי להוכיח הבטחה מנהלית. יש בהם לכל היותר כוונה כללית ובלתי מסויימת. בנוסף קיים בלבול וחוסר אחידות במכתב בכל האמור לתיאור תפקידו של התובע.
על התובע היה להוכיח את טענתו בדבר הבטחה מנהלית ולכן הימנעותו מלהזמין את מר להב רובצת לפתחו.
ד. לחלופין, אף אם ניתנה לתובע הבטחה על ידי מר להב, הרי שאין מדובר בהבטחה מנהלית שמתקיימים התנאים לקיומה, שכן היא ניתנה בחו סר סמכות מפי גורם בלתי מוסמך בנושא זה, ולפיכך אינה בעלת תוקף משפטי ויש צידוק חוקי שלא לאכפה.
התובע ידע, עת קיבל את התפקיד , מהו התקן ומתח הדרגות הצמוד למשרה. התובע נקלט כתבר ואן ולאחר מכן כמרכז (הדרכת קורסים). במכרז יש תאור מפורט של התפקיד ואף יש בו ציון של מתח התפקיד.
ה. טענתו של התובע כי בפועל מילא את התפקידים הנטענים "סגן מנהל מרכז ההדרכה" ו"רכז קורסים בכיר" לא הוכחה ולא סבירה.
התובע מבקש מתח דרגות זהה לזה של מנהלו הישיר, דבר המנוגד להיררכיה הארגונית.
התובע אף אינו מדייק בשמות המשרות, דבר המחליש גם כן את גרסתו.
התובע אמנם מילא את מקומו של מר להב בתקופת שהותו בחו"ל למשך חודשיים, יוני-יולי 1996, אולם לא נדרש למלא תפקיד ניהולי.
הגדרת תפקיד מרכז (הדרכת קורסים) אינה כוללת מאפיינים ניהוליים.
ו. התובע התקבל בשנת 1993 בתקן תברואן, ובשנת 2002 קיבל כתב מינוי לתפקיד של מרכז (הדרכת קורסים). התובע ידע למה התקבל ובפועל מילא את התפקידים אליהם התקבל.
התובע עצם עיניים וידע בדיוק מהו תפקידו ודרגותיו ללא כל מחאה מצידו.
ז. התובע לא מונה מעולם לתפקיד סגן מנהל המרכז ובמשך שנים אף לא היה תקן של סגן. רק בעקבות שינוי ארגוני בשנת 2007 לקראת פרישתו של מר להב אוחד המרכז עם יחידת ההדרכה ופורסם מ כרז פנימי לאיוש תקן של סגן מנהל תחום הדרכה ופיתוח שאוחד עם משרת המנהל. התובע לא ניגש למכרז הפנימי שפורסם ולא ביצע תפקיד זה.
אשר ל"רכז קורסים בכיר", הרי שלא היה במשרד תפקיד כזה, ואם הכוונה ל"רכז בכיר (הדרכה)", מדובר בתפקיד שבוצע בירושלים, התובע לא ניגש למכרז, ומדובר בתפקיד שמתח הדרגות שלו נמוך יותר מהתפקיד של התובע (36-38).
ח. גם אם התובע מילא את התפקיד הנטען על ידו בפועל, הרי שאין בכך כדי לשנות, כיוון שמהות התפקיד נבחנת אל מול הגדרת התפקיד כפי שתוכנן והוגדר מראש על ידי המעסיק. הגדרת התפקיד היתה ברורה, ידועה היטב לתובע ולא כללה סממנים ניהוליים או הגדרות תפקיד הנטענות על ידו.

ההכרעה –

8. התובע טוען לזכאות לדרגה תקנית נוספת וזאת הן מכח הבטחה מנהלית והן מכח העובדה כי מילא במשך שנים רבות את התפקיד בהתאם לשינוי התקן המבוקש.

9. נקדים ונבהיר כי שוכנענו שנפלה שגגה בבקשה.
התובע מבקש ליתן לו דרגה תקנית נוספת (39-41) בהתאם לתפקיד "סגן מנהל מרכז הדרכה" ו"רכז קורסים בכיר".
לטענת המדינה אשר לא נסתרה, מתח הדרגות של משרת "רכז קורסים בכיר" נמוך יותר משל מרכז (הדרגת קורסים), תפקיד אותו ממלא התובע. ולפיכך ככל הנראה בקשת התובע הינה לרכז בכיר (הדרכה).

הבטחה מנהלית –

10. התובע טוען כי בשנת 1993 ניתנה לו הבטחה מנהלית לכהן כסגן מרכז הדרכה וכי הסתמך על הבטחה זו, שניתנה כדין על ידי הממונה עליו ולפיכך התפטר מעבודתו בעיריית לוד. ההבטחה הנטענת נתמכת לטענתו אף במסמכים כפי שיתואר להלן.

11. לאחר שבחנו את טענות התובע בענין זה, דין הטענה להבטחה מנהלית להידחות.
12. ראשית, מקובלת עלינו טענת המדינה כי מאחר ומדובר בהבטחה שניתנה לכאורה בשנת 1993, כ- 19 שנים לפני הגשת התביעה, הרי שעילת התביעה המבוססת על הבטחה זו התיישנה.
בנוסף, התנהלותו של התובע במהלך השנים מלמדת על זניחת טענתו להבטחה מנהלית ולהסכמה להעסקה בתפקיד אליו התקבל - מרכז (הדרכת קורסים).
התובע החל לעבוד בשנת 1993 כאשר בחוזה העבודה מצוין במפורש כי מדובר בתקן תברואן. בכתב המינוי משנת 2002 מצוין כי התפקיד הינו מרכז (הדרכת קורסים).
הפניות אליו מפנה התובע לא מלמדות על הבטחה מנהלית.
הפניה הראשונה בענין זה הינה של מר מתי להב מיום 5.1.02, לפיה התובע הינו רכז קורסים בכיר ועובד במרכז ההדרכה מזה 11 שנים.
אין כל טענה לכך כי התובע משמש כסגן או כי הובטח לו להיות סגן.
גם במכתבו של התובע מיום 22.8.06 לשינוי התקן מודע התובע לכך כי הוא מאייש מחודש ינואר 2002 תקן של מרכז הדרכת קורסים.
אמנם נאמר במכתב כי בשנת 1993 התקבל על ידי מנהל מרכז ההדרכה לשמש כסגנו , אך התובע מודע לכך כי הוא מאייש תקן של מרכז הדרכת קורסים - תקן מס' 920.010.
למרות שהתובע לא קיבל תשובה למכתב זה (לטענת המדינה המכתב לא התקבל) המשיך לשמש בתפקידו כמרכז הדרכת קורסים ללא כל פניה מצדו עד ליום 3.8.11, שאז פנה באמצעות בא כוחו.
יתירה מכך, כפי שיפורט בהמשך, במהלך עבודתו פורסם בשנת 2007 מכרז פנימי לאיוש תקן של סגן מנהל תחום הדרכה ופיתוח (שאוח ד עם משרת המנהל) והתובע בחר שלא לגשת למכרז זה.
התנהלות זו מלמדת כי גם אם ניתנה הבטחה מנהלית לשמש כסגן מנהל המרכז, הרי שהתובע ויתר על זכותו לממשה.

13. אלא שגם לגופו של ענין דין הטענה בדבר הבטחה מנהלית להידחות.
כלל נקוט הוא כי בכדי שהבטחה מנהלית תהא התחייבות שלטונית מחייבת צריך שיתקיימו 4 תנאים:
א. נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתתה.
ב. היתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי.
ג. הוא בעל יכולת למלא אחריה.
ד. אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה.

[ר' הר זהב "המשפט המנהלי הישראלי" עמ' 519 ואילך; תע"א (י-ם) 3111/07 חנה שוורץ – מ"י (15.3.11); ע"ע 1323/04 ד"ר אורי זנדבנק – מ"י (11. 9.06)].

14. התובע לא הוכיח קיומה של הבטחה מנהלית, על ידי בעל סמכות, תוך כדי כוונה לתת לה תוקף מחייב.
טענת התובע להבטחה מנהלית נטענה באופן כללי ולא הוכח כי ניתנה הבטחה ברורה וחד משמעית והתובע, שעליו הנטל להוכיח את טענותיו , בחר שלא להזמין לעדות מטעמו את מי שלטענתו נתן לו את ההבטחה המנהלית.
התובע מבקש להסתמך על מסמכים כפי שיפורטו להלן, אלא שממסמכים אלה ניתן ללמוד לכל היותר על כוונת מר להב כי התובע ימונה לסגנו, כוונה כללית אשר התובע היה מודע לכך שאין בה כדי להיות בעל ת תוקף משפטי, על אף שניתנה על ידי מנהלו , וזאת לאור הסכם העבודה משנת 1993 ממנו עולה כי התקבל לתפקי ד תברואן ומכתב המינוי משנת 2002, ממנו עולה כי התקבל לתפקיד של מרכז (הדרכת קורסים).

15. התובע מבקש ללמוד על ההבטחה המנהלית מהמסמכים עליהם חתום מר להב, אלא שאין במסמכים אלה ללמד את מה שהתובע מבקש ללמוד.
א. מכתבו של מר מתי להב מיום 11.1.93 אל גב' סוניה תורן, מנהלת אדמיניסטרטיבית, לפי ו התובע נקלט בתקן סגן ורכז קורסים, על פי חוזה, על סמך מכתבו של מר י. סרי - על פניו עולה כי מר להב לא מדייק בהגדרת התקן אליו נקלט התובע.
ראשית, החוזה אליו מפנה מר להב מגדיר את תפקיד התובע כתברואן ושנית, במכתבו מסתמך מר להב על מכתבו של מר סרי, אחראי למנהל בריאות הציבור (נ/1) שעניינו אישור העסקת עולים חדשים לפי הקצאה של 12 חודשים.
גם מסמך זה אינו מדבר על תקן סגן או רכז קורסים.
יתירה מכך התקן הנטען של רכז קורסים נמוך מהתקן אליו התקבל התובע בסופו של דבר בשנת 2002 מרכז (הדרכת קורסים).
ב. המכתבים הנוספים עליהם חתום מר להב מלמדים כי לא ניתנה על ידו הבטחה מפורשת ומחייבת כי התובע יתקבל על תקן של סגן מנהל המרכז.
מר להב פנה ביום 13.11.00 אל מר שמש, מנהל בנא"מ , לאשר לתובע טלפון נייד. במכתב זה מגדיר מר להב את התובע כרכז קורסים בכיר. עוד מציין כי בהעדרו של מנהל המרכז, הנ"ל ממלא את מקומו.
גם במכתב זה לא מדייק מר להב בהגדרת תפקיד התובע - רכז קורסים בכיר, אלא שבמכתב זה התובע אינו מצוין כסגן מנהל המרכז אלא כמי שממלא את מקומו בהעדרו.
אין במילוי המקום כדי ללמד כי התובע הינו סגן מנהל המרכז.
ג. יתירה מכך, ביום 25.10.93 פנה מר להב אל מר סרי לאשר לתובע שעות נוספות ולבדוק אפשרות ל אשר לו ניידות וזאת לאור תפקידו כרכז קורסים שנאלץ להישאר לעיתים קרובות מעבר לשעות העבודה המקובלות (נספח ו' לתצהיר גב' שני).
במכתב זה לא מוזכר כי התובע משמש כסגנו וכן תיאור התפקיד שונה.
ד. ביום 18.8.96 פנה מר להב אל מר אליהו אמדדי, ענף אמרכלות ובו צויין כי התובע מילא את מקומו בחודשים יוני-יולי בהם שהה בחו"ל ולפיכך מבוקש לאשר לו 45 שעות נוספות לחודשים אלה (נספח ב' לתצהיר גב' שני).
גם מכתב זה לא מציין כי התובע הינו סגנו של מר להב אלא כי שימש ממלא מקום במשך חודשיים בהם מר להב נעדר.
ה. התובע היה מודע להבדל ולפיכך כאשר פנה אל ד"ר לבנטל, ראש שירותי בריאות הציבור , ביום 18.6.00 בבקשה להשתתפות בהוצאות פלאפון הגדיר את עצמו כך:
"הנני רכז קורסים בכיר ואחראי על פעילויות במרכז ההדרכה.
בהעדרו של מנהל מרכז ההדרכה מר מתי להב אני ממלא את מקומו".
(נספח 9 לתצהיר התובע).
התובע מודע לכך כי אינו משמש כסגן מנהל המרכז, אלא כממלא מקום בהעדרו.
ו. התובע הפנה למכתבים נוספים של מר להב, המפרטים את עובדי מרכז ההדרכה , בהם צוין התובע כסגן (מ כתב לצורך רכישת תלושי הצהריים מיום 1.5.01, נספח 9 לתצהיר התובע ), כיו"ר רכז קורסים בכיר (מכתב מיום 10.11.05 המפרט את חברי הוועדה לביקורת מלאי תקופתי, נספח 9 לתצהיר התובע).
יחד עם זאת כאשר פנה מר להב אל התובע בביקורת של "סינדרום הראש הקטן" הוא מכנה אותו כ"רכז פעילות בכיר" ולא כסגנו.
התנהלות זו מלמדת על אי דיוקים, שלא ניתן ללמוד מהם על הגדרת תפקידו של התובע.
ז. יתירה מכך, ביום 5.1.02 פנה מר להב אל מר אריה פנחסי, מנהל האגף למשאבי אנוש כדי לשנות את דרגת התקן ל- 39-41.
במכתב זה מצויין כי התובע הינו רכז קורסים בכיר ועובד במרכז ההדרכה מזה 11 שנים.
הגם שגם במכתב זה קיים אי דיוק לגבי הגדרת התפקיד, לא מציין בו מר להב כי התובע התקבל לעבוד כסגנו או כי הוא משמש כסגנו בפועל.
המסקנה המתבקשת הינה כי גם אם מר להב העלה בראיון את נושא הסגנות, עובדה שהתובע לא השכיל להוכיח, לא היתה זו הבטחה מפורשת בעלת תוקף אלא לכל היותר תחזית על הצהרת כוונות.

16. התובע ממשיך וטוען כי ניתן ללמוד על ההבטחה המנהלית ועל העובדה כי שימש בפועל סגן מנהל המרכז מהמסמכים אשר נחתמו על ידי אחרים במשרד הבריאות.
כך ניתן ללמוד ממכתבו של ד"ר לבנטל ראש שירות בריאות הציבור מיום 8.9.96 הנותן לו ציון לשבח בהעברת מרכז ההדרכה למעונו החדש.
במכתב זה פונה ד"ר לבנטל אל התובע כ- "ס/מנהל מרכז ההדרכה", וכן ממכתבה של רותי לוי מרכזת בכירה לפיתוח אל גב' גלעד בנושא סיור במרכז ההדרכה מיום 7.8.00 , כא שר העתק מופנה אל התובע המוגדר "ע. מנהל מרכז הדרכה לבריאות הציבור" (ת/9 לתצהיר התובע) וכן מכתבה של אינג' חנה סלע מהנדסת המחוז מיום 27.9.06 הפונה אל התובע כ"רכז קורסים בכיר" (נספח 9 לתצהיר התובע).
אלא שגם מכתבים אלה לא מלמדים על הבטחה מנהלית או כי התובע שימש כסגן בפועל, כך אף לא מכתבו של מר רון רביע למר להב מיום 19.8.98 המבקש למצוא פתרון הולם לבעיית הניידות של המועסקים במסגרת תקציב עולים חדשים. במסמך זה מוגדר התובע סגן מנהל ורכז קורסים בכיר, תיאור העומד בניגוד להסכם העסקה שבו מצויין כי התובע עובד בתקן תברואן.

17. מכתבים אלה אינם מכתבים בענייני תקינה ואין בהם כדי ללמד על הבטחה מנהלית בעלת תוקף.
יש בהם, לכל היותר כדי ללמד על אי סדר ואי ה קפדה על כללי המנהל על הוראות התקינה ועל פניה לעובדים תוך סטיה מתפקידם כפי שהוא בתקן, אך אין בכך כדי להעניק לתובע תקן שלא ניתן לו כדין.
אף גב' שטרייספלד אישרה בעדותה כי בתיקו האישי של התובע מופיע כל פעם תיאור תפקיד אחר, הגם שלא זה היה הגדרת התקן של התובע כפי שנקלט בשירות המדינה (פרוטוקול עמ' 11 ש' 14-18).

18. התובע מוסיף וטוען כי הסתמך על הבטחתו המנהלית של מר להב ובעקבותיה התפטר מעבודתו בעיריית לוד.
אף טענה זו דינה להידחות.
התובע עבד בעיריית לוד כתברואן חודשיים בלבד, מיום 20.10.92 ועד ליום 20.12.92. מעמדו היה עובד בניסיו ן. התובע אף בחר שלא לציין עובדה זו בקורות החיים. מכאן שעבודתו בעיריית לוד לא היתה משמעותית עבורו והוא העדיף לעבור ולעבוד במשרד הבריאות, בין אם ראה במשרד הבריאות מקום עבודה עם אופק רחב יותר להתפתחות או מכל סיבה אחרת.

התקן והעבודה בפועל –

19. טענתו הנוספת כאמור של התובע הינה כי בפועל ביצע תפקיד של סגן מנהל המרכז ורכז בכיר (הדרכה) ומכח עו בדות אלה הוא זכאי לשינוי התקן.
אף טענה זו דינה להידחות.
הסמכות לקבוע הגדרת תפקידים בשירות המדינה וכן לקבוע תקנים ודרגות עובדי המדינה, לרבות מועד תחולתם של תקנים, נתונה לסמכותו היח ודית של נציב שירות המדינה והיא נעשית כפעולה מנהלית על ידי הגורמים המקצועיים.
"תקן המשרה הוא מושג הנגזר מן המבנה הארגוני של המשרד וכלולים בו תיאור התפקיד ולצידו הדרגה בדירוג כלשהו או מתח הדרגות הקשור אליו"
(סעיף 13 לחוק שירות המדינה (מינויים) תשכ"ט-1959).
קביעת התקן בשירות המדינה מסורה מכח החוק לנציב שירות המדינה והוא פועל בתחום זה באמצעות עוזריו המקצועיים. קביעת התקן היא ייחודית לנציב שירות המדינה והיא נעשית כפעולה מנהלית על ידי הגורמים המקצועיים לבדם. קביעת התקן, על השינויים שבו, מעצם טיבה, אינה נושא להסכמים או למשא ומתן מתחום שכר העבודה.
[ע"ע 1323/04 ד"ר אורי זנדבנק – מ"י משרד הביטחון (11.9.06)].
סמכותו של נציב שירות המדינה לקביעה או שינוי תקנים בשירות המדינה קבועה כאמור בסעיפים 13-14 לחוק שירות המדינה (מינויים) תשכ"ט-1959 וכן בפרק 04 לתקשי"ר.
יחד עם זאת, כעולה מעדותה של גב' נורית אמיר , נציבות שירות המדינה אינה יוזמת שינוי ברמות התקנים של העובדים בשירות המדינה. המשרד הרלבנטי הוא היוזם את הבקש ה לשינוי התקן והנציבות בוחנת את הבקשה לגופה ועל בסיסה נותנת החלטה המאשרת את הבקשה אם לאו.
השיקולים הנשקלים הם: הגדרת צרכי המשרד המבקש, היקף הסמכויות המוטלות על התפקיד המבוקש, תהליכי עבודה ארגוניים וחוץ ארגוניים, השלכות נקודתיות של השינוי המבוקש, שיקולים תקציביים וכיוצ"ב. לא נשקלים שיקולים הקשורים למאפיינים האישיים של העובד המאייש את המשרה שאת תקינותה מבוקש לשנות.
שיקולים אישיים נשקלים בעת שינוי דרגה אך לא בשינוי תקינה.
(סעיפים 4-6 לעדות גב' נורית אמיר, פרוטוקול עמ' 16 ש' 17-20).
בענייננו לא הוגשה לנציבות כל בקשה לשינוי התקן וכפי שהבהירה גב' אמיר, בכל שנה מנהלת משאבי אנוש של המשרדים השונים מקבלת בקשות לשינוי תקינה והמנהלת עושה את ה שיקולים שלהם בהתאם לתבחינים של מבנה ארגוני וצרכים ורק בקשות מוצדקות לתיקון תקן לדעתן מועלות לנציבות שירות המדינה, אשר בוחנת את הבקשה ומחליטה אם לשנות את התקן.

20. הסמכות להחליט על המבנה הארגוני מצוי בשיקול דעתה של המדינה והתובע לא הוכיח כי נפל פגם בכך שהמשרד לא העביר את הבקשה לשינוי התקן לנציבות ושהנציבות לא דנה בבקשה.
לפיכך, גם לו היינו מגיעים למסקנה כי ניתנה לתובע הבטחה מנהלית לתקן אחר, הרי שמדובר בהבטחה בחוסר סמכות מפי גורם לא מוסמך.

21. זאת ועוד, התובע ידע היטב מהו התקן ומתח הדרגות הצמוד למשרה אליה התקבל, וכן כי במשרד לא היה תפקיד של סגן מנהל המרכז וכאשר פורסמו מכרזים לתפקידים בעלי מתח דרגות גבוה יותר, כפי שיפורט, בחר שלא להגי ש אליהם מועמדות.
התובע ידע כי נקלט כתברואן ולאחר מכן כמרכז (הדרכת קורסים). התובע אישר בעדותו כי היה מודע לתפקידים ולתקנים אליהם התקבל (פרוטוקול עמ' 7 ש' 20 - עמ' 8 ש' 5) וכי לא פנה בזמן אמת לתקן את התפקיד או התקן.
הפניה הראשונה בכתב, לטענת התובע , נעשתה בשנת 2006 (כאמור הפניה מוכחשת על ידי המדינה).

22. תיאור התפקיד של התובע מרכז (הדרכת קורסים) מצוי במכרז (נספח ג' 3 לתצהיר גב' שטרייספלד:
"מרכז פרוייקטים ומסייע בפיתוח תכניות לימודים יחודיות במשרד, במסגרת תחום הדרכה. מרכז פיתוח והטמעת פרוייקטים ותכניות לימודים יחודיות למקצועות הבריאות, כולל תכנון ערכות לימודים ועזרים נוספים, ע"פ הצורך. מרכז פעילות ארגונית ומקצועית הכרוכה בארגון ותיאום תכניות ההדרכה (קביעת לו"ז, זימון משתתפים, הוצאת אישורים וכו'). מרכז פרוייקטים לפיתוח סגל בכיר במשרד. מרכז שירותים מקצועיים ומומחים ומעביר הדרכות לשם גיבוש תכניות הכשרה מקצועיות. מקיים קשר עם יחידות המשרד לתיאום ועדכון הדדיים. מקיים קשר עם מוסדות וארגונים בנושאי אחריותו, מרכז נתונים ודווחים, מעבירם למאגר, ע"פ הצורך. מתעדכן, באופן שוטף, בתחומי פיתוח הדרכה ב אמצעות ספרות מקצועית, כנסים וקשרים עם מוסדות וארגונים. מכין רווחים וסיכומים ע"פ כללי הדיווח ביחידה והנחיות הממונה. מבצע תפקידים נוספים, ע"פ הנחיות הממונה".
אין בהגדרת התפקיד כל מרכיב ניהולי או קבלת החלטות ניהוליות והתובע אף לא הוכיח כי ביצע בפועל תפקיד ניהולי.
כאמור, העובדה שמילא את מקומו של מנהל המרכז כשהלה היה בחו"ל לא מעלה כי נדרש לקבל החלטות ניהוליות וכי מילוי המקום עוגן באישור אגף משאבי אנוש.

23. יתירה מכך התובע היה מודע לכך כי במשרד לא היה תפקיד של סגן מנהל המרכז והדבר בא לידי ביטוי במכתבו של בא כוחו מיום 3.8.11 כך:
"יצוין כי ממועד תחילת עבודתו בשנת 1993 מילא מרשי בפועל תפקיד סגן מנהל מרכז הדרכה והוגדר כנושא תפקיד זה במסמכים אשר יצאו תחת ידו של מנהל מרכז ההדרכה.
יחד עם זאת ולאור העובדה (כפי שהסתברה במרוצת השנים) כי במרכז הדרכה אינו קיים תקן של סגן מנהל המרכז, ממלא מרשי בפועל תפקיד של רכז קורסים בכיר אשר הינו תפקיד שונה לעומת תפקידו המוגדר כרכז עם מתח דרגות גבוה יותר" (סעיפים 3-4 למכתב).
יש להדגיש כי התובע בבקשתו לשינוי התקן אינו ממוקד.
מחד הוא טוען כי בפועל מילא תפקיד של סגן ומאידך מילא תפקיד של רכז קורסים בכיר כאשר התברר כי תפקיד של סגן אינו קיים.
היעדר תקן אינו משליך על ביצוע העבודה בפועל ולמעשה התובע מודה כי לא היה תקן של סגן מנהל המרכז וכי בפועל אף לא מילא תפקיד זה.

24. מעדותה של גב' שני עלה כי התובע לא ניגש למכרזים אשר פורסמו במהלך השנים לתפקידים עם מתח דרגות גבוה יותר.
כך בשנת 2007, כאשר מר להב פרש, פורסם מכרז פנימי לאיוש תקן של סגן מנהל תחום הדרכה ופיתוח (שאוחד עם משרת המנהל), התובע לא ניגש למכרז.
בשנת 2003 פורסם בירושלים מכרז לרכז קורסים בכיר, אלא שמדובר בתפקיד בעל מתח דרגות נמוך משל התובע.
גב' שני הצהירה כי באגף ההדרכה קיימת משרה אחת שאינה ניהולית ושהיא בכירה יותר ממשרתו של התובע – "מרכז בכיר פרויקטים הדרכה ופיתוח" (מתח דרגות 39-41 מח"ר).
משרות אלה קיימות בירושלים ולא בתל השומר, התובע לא הגיש מועמדות למשרות אלה ומכל מקום אינו עומד בתנאי הסף למשרות.

25. התובע אישר בעדותו כי לא ניגש לאף מכרז.
כאשר נשאל לגבי המכרז של סגן מנהל המרכז משנת 2007 השיב:
"לא ניגשתי מסיבה פשוטה: כי בשיחה עם האחראי על משאבי אנוש משרד הבריאות, היה מדובר שלא כדאי לי להפסיד, כי כבר אין עליה גדולה ואין צורך גדול שהסגן יהיה דובר רוסית וזה היה רמז שאני אפסיד, כי אני כבר בדרגות גבוהות ולא כדאי לי להפסיד".
(פרוטוקול עמ' 9 ש' 8-10).

26. המסקנה איפוא כי התובע לא הוכיח זכאות לתקן, דרגה או פיצוי כספי בגין הבטחה שלא מומשה.
עם זאת מצאנו להעיר על התנהלותו של משרד הבריאות במהלך העסקת התובע, כפי שאף עולה מתיקו האישי של התובע , כאשר לא היתה הקפדה על תיאורי המשרה של התובע.
אלא שבמקרה שלפנינו לא מצאנו כי יש בהתנהלות זו כדי לזכות את התובע בפיצוי כספי מששוכנענו כי התובע ידע במהלך שנות העסקתו מהו התקן והתפקיד אליו התקבל, וכי אלה אינם סגן מנהל מחלקת הדרכה ו/או מרכז בכיר (פרויקטים הדרכה ופיתוח) ועל אף שיתכן וסבר כי הוא זכאי לתקן ו/או תפקיד אחר, בחר במודע שלא להעלות טענות בענין זה, למעט פעם אחת בשנת 2006 ו כן בחר שלא לגשת למכרזים.

27. סוף דבר, התביעה נדחית.
מאחר והתובע הינו גמלאי ולאור התנהלות המדינה במהלך שנות העסקת התובע, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ו, (12 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים.

נ.צ.ע. חיים בצלאל

חנה טרכטינגוט, שופטת

נ.צ.מ. דורית זינגר