הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 25034-04-15

29 יוני 2018

לפני:

כב' השופט אלעד שביון
נציגת ציבור עובדים גב' דבורה פינקלשטיין
נציג ציבור מעסיקים מר אבי אילון

התובעים:

  1. אדם איברהים עבדלרחמן
  2. נורלדין אדם מוחמד אדם
  3. גאלאל אדם באשיר אדם

ע"י ב"כ עו"ד אלעד נוה
-
הנתבעות:
1. אלקטרה בניה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אורלי אבירם
2. ס.מ.דר אפיקי בניה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד פאדי אבו-אחמד

פסק דין

כללי:

1. תביעה זו עניינה עתירת התובעים לקבל מהנתבעות תשלום עבור זכויות עבודה שונות ובכלל זאת פיצוי י הלנת שכר, הפרשות לפנסיה, דמי חגים, פדיון חופשה שנתית, החזר הוצאות נסיעה, פיצויי פיטורים ודמי הבראה.

2. בתחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעת 1 (להלן – אלקטרה) בלבד. בעקבות בקשת אלקטרה לצירוף נתבעת נוספת צורפה להליך חברת ע.נ.פ. ציפויים ועבודות הנדסיות בע"מ והוגש כתב תביעה מתוקן. בהמשך צורפה נתבעת נוספת להליך – הנתבעת 2 (להלן - סמדר), התביעה כנגד ע.נ.פ. ציפויים ועבודות הנדסיות בע"מ נמחקה והוגש כתב תביעה מתוקן נוסף. בתאריך 20.6.16 ניתן פסק דין כנגד סמדר בהיעדר הגנה ולאחר שסמדר הגישה בקשה לביטול פסק הדין, פסק הדין בוטל.

3. בתאריך 24.7.17 התקיים דיון הוכחות במסגרתו העידו התובע ים, מנכ"ל סמדר, מר עציוני עזרד (להלן – מר עציוני) ונציגי אלקטרה, מר ניר גבעתי (להלן – מר גבעתי) ומר חיים מלכה (להלן – מר מלכה).
תמצית טענות הצדדים:

4. לטענת התובעים הם הועסקו ע"י הנתבעות ביחד ולחוד ו/או כמעסיקות במשותף בעבודות בניין שונות בפרויקט "הרכבת" ברחוב הרכבת 58-64 בתל-אביב (להלן – האתר) במהלך השנים 2012-2013 ובין היתר בעבודות בניית שלד הבניין. התובע 1 הועסק מיום 8.7.12 ועד ליום 25.12.13 מועד בו פוטר, התובע 2 הועסק מיום 1.9.12 ועד ליום 1.1.14 מועד בו פוטר והתובע 3 הועסק מיום 7.8.12 ועד ליום 26.12.13 מועד בו פוטר. לגרסת התובעים לא שולמו להם זכויות עבודה שונות ועל כן הוגשה תביעתם.

5. אלקטרה טענה, כי אין לה כל היכרות עם התובעים ומעולם לא התקיימו יחסי עבודה בין התובעים לאלקטרה. אלקטרה הינה חברה העוסקת בניהול פרויקטים וכלל אינה מעסיקה פועלי בניין. כפועל יוצא אלקטרה התקשרה עם סמדר בהסכם מסגרת לפי ו סמדר יבצעו כקבלן משנה עבודות בנייה בפרו יקטים שונים. בהתאם להסכם המסגרת התמורה ששולמה לסמדר הייתה סופית ומוחלטת עבור כל החיובים של סמדר.

6. סמדר טענה בכתב הגנתה, כי לא הייתה לה כל היכרות עם התובעים, היא לא העסיקה אותם ולא התקיימו בין התובעים לבינה יחסי עובד ומעסיק.

דיון והכרעה:

זהות המעסיק:

7. השאלה המרכזית העומדת לדיון, הינה זהות המעסיק. האם כטענת התובעים מעסיקותיהן היו אלקטרה וסמדר, הוא שמא הן לא העסיקו אותם. נקדים ונאמר שלאחר שעיינו בחומר הראיות ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו, כי סמדר הייתה המעסיקה של התובעים ואחראית לתשלום שכרם ונפרט.

8. כעולה מתצהירי התובעים, עבודתם התבצעה בחצרי אלקטרה ובמסגרת זו הם חיברו ברזלים ועצים לתבניות ובהמשך שפכו לתבניות בטון (סעיף 7 לתצהירי התובעים). לגרסת התובעים, שלא נסתרה, בסיום יום העבודה, בעל הבית העונה לשם חאלד (אבו ואליד) מילא את יומן השעות ובהתאם לכך שולם שכרם (סעיף 9 לתצהירי התובעים). לגרסת התובעים בתצהיריהם, בעל הבית "הכי גדול" היה סמי (או אבו-איס) לו היה כפוף חאלד (אבו ואליד) וכן היו אחראים נוספים בשם האני ומוחמד. כמו כן ציינו התובעים בתצהיריהם, כי לחאלד היה עובד בשם פארס שנהג ליתן להם הוראות.

9. מר עציוני מנגד טען בתצהירו, כי לא הייתה לו כל היכרות עם התובעים, הם לא הועסקו בסמדר, לא התקיימו בין סמדר לתובעים יחסי עובד ומעסיק ואף אחד מהתובעים לא קיבל ממנו הוראות.

10. כפי שצוין לעיל ולאחר שעיינו בראיות מצאנו לקבל את גרסת התובעים ולדחות את גרסת מר עציוני.

א. מעיון בעדות התובעים עולה, כי היא הייתה סדורה, ברורה וקוהרנטית ומצאנו את עדותם כמהימנה.

כעולה מעדותו של התובע 1, חאלד (אבו וואליד) קבע עם התובע את תנאי שכרו (עמ' 7, שורות 5-9), קיבל את התובע לעבודה (עמ' 7, שורות 14-15), שילם לו את שכרו (עמ' 8, שורות 1-2), נתן לו כלי עבודה (עמ' 8, שורות 3-4), מסר לו הוראות (עמ' 8, שורות 5-6) והתובע 1 פרט את יתר האחראים עליו, האני, פארס ומוחמד (עמ' 8, שורות 11-20).

בהתאם לעדותו של התובע 2, חאלד קבע עם התובע 2 את תנאי שכרו וקיבל אותו לעבודה (עמ' 9, שורות 13-16), מילא את רישומי השעות (עמ' 10, שורות 1-4), שילם את השכר (עמ' 10, שורות 5-6) ומסר לו הוראות (עמ' 10, שורות 7-15).

אף התובע 3 העיד, כי חאלד סיכם עמו על תנאי שכרו (עמ' 11, שורות 2-3), הוא חתם על מסמכים במשרדי אלקטרה (עמ' 11, שורות 25-27) כאשר הגורם ששלח אותו לחתום על המסמכים היה חאלד (עמ' 12, שורות 2-7), מוחמד היה רושם את שעות העבודה וחאלד היה משלם את השכר (עמ' 12, שורות 8-13), הויזה של התובע 3 נמסרה במשרדי אלקטרה (עמ' 13, שורות 1-12), חאלד מסר לתובע 3 סידור עבודה ולקח אותו לאתר העבודה (עמ' 13, שורות 17-24) ויש קבלן גדול בשם אבו איס שחאלד עבד אצלו (עמ' 13, שורות 29-30 ועמ' 14, שורות 12-15).

ב. בסיכומיה דחתה סמדר את הטענה לפיה חאלד הינו נציג סמדר או כי הוכח שקיים קשר משפטי כלשהו בינה לבין חאלד. דא עקא, מחומר הראיות לא מצאנו לקבל טענה כאמור ולטעמנו סמדר העסיקה את התובעים ונפרט.

ראשית, מר מלכה ציין בתצהירו באופן מפורש וחד משמעי, כי כל הגורמים אותם ציינו התובעים כנציגי מעסיקיהם היו בפועל עובדי חברת סמדר:

"1. הנני משמש כמנהל ביצוע ומנהל הפיתוח של פרויקט "מידטאון ת"א" בנתבעת 1, אלקטרה בניה בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "אלקטרה"). בין השנים 2012-2014 העברתי תדריכי בטיחות לעובדים בפרויקט "מגדל הרכבת" בתל אביב (להלן: "הפרויקט" או "מגדל הרכבת").
...
4. לצורך ביצוע עבודות "שלד" ואחרות במסגרת פרויקט "מגדל הרכבת" בתל אביב (להלן: "הפרויקט" או "מגדל הרכבת"), אלקטרה התקשרה עם קבלן המשנה, חברת ס.מ.ד.ר אפיקי בניה בע"מ ח.פ. 513831628 (להלן: "אפיקי בניה").
5. התובעים מזכירים בתצהירים מספר מנהלים אשר כדברם היו "בעלי הבית" בפרויקט מגדל הרכבת ואצלם עבדו – "אב ואליד (או חאלד)", "סמי (או אבו איס), "האני", "פארס" ו"מוחמד". אנשים אלה, אותם אני מכיר באופן אישי, לא היו עובדי אלקטרה, אלא הם היו מנהלים ועובדים של חברת אפיקי בניה" (ההדגשה לא במקור).
שנית, אף עדותו של מר מלכה, שהעביר כאמור תדריכי בטיחות לעובדים באתר, חיזקה את המסקנה, כי התובעים עבדו אצל סמדר. כך העיד מר מלכה, כי הכיר את התובעים (עמ' 23, שורות 26-27), אישר, כי הם עבדו במגדל הרכבת שם שימש כמנהל עבודה (עמ' 23, שורות 28-29) והתובעים היו עובדים שעבדו אצל סמדר (עמ' 24, שורות 3-4: "אלה היו עובדים שעבדו אצל סמדר").

בהמשך עדותו זיהה מר מלכה את תמונותיהם של נציגי סמדר שצורפו לתצהירי התובעים. כך זיהה מר מלכה את סמי (עמ' 24, שורות 5-6) ואת חאלד (עמ' 24, שורות 7-8) ואף ציין לשאלת ביה"ד, כי "חאלד היה מנהל עבודה של סמי" (עמ' 24, שורות 9-10) וסמי הוא זה שהיה הקבלן שביצע את עבודות השלד (עמ' 24, שורות 11-12). מר מלכה המשיך בעדותו וציין באופן חד משמעי, כי סמי, שהינו הקבלן, ישב עמו ועם מר עציוני וחאלד הוצג כמנהל העבודה מטעם סמדר (עמ' 24, שורות 13-21). עוד זיהה מר מלכה את האני שנאמר לו שהוא אח של חאלד ושימש כראש קבוצה או מנהל שעוזר לחאלד (עמ' 24, שורות 22-27) ואף זיהה את פארס השייך לאותה קבוצה (עמ' 25, שורות 2-4). מעדותו של מר מלכה עלה באופן חד משמעי, כי חאלד היה מנהל עבודה מטעם סמדר והאני ופארס היו שייכים לאותה קבוצה.

שלישית, אף מר גבעתי זיהה במסגרת חקירתו את תמונתו של סמי (שמר מלכה העיד שחאלד היה מנהל העבודה שלו) וציין, כי סמי הינו הנציג המורשה מטעם סמדר (עמ' 23, שורות 5-8).

רביעית, אף עדותו של מר עציוני, נציג חברת סמדר, מחזקת את מסקנתנו לפיה סמדר העסיקה בפועל את התובעים. מר עציוני העיד, כי כלל אינו מכיר את העובדים הזרים שעבדו בסמדר (עמ' 16, שורה 1), כך שספק אם ניתן לקבל את הצהרתו החד משמעית (סעיף 2 לתצהירו), לפיה סמדר לא העסיקה את התובעים. אמנם מר עציוני העיד, כי סמדר כלל לא העסיקה עובדים זרים בשנים 2012-2014 (עמ' 16, שורות 2-5), ברם עדות כאמור לא גובתה בכל אסמכתא. זאת ועוד, מר עציוני העיד במפורש בחקירתו הנגדית, כי העובדים באתר היו שלו (עמ' 17, שורות 12-13: "ש. יש לך סעיף 8 בחוזה שכל העובדים יהיו שלך ושלא יהיו יחסי עבודה עם אלקטרה? ת. העובדים שלי, ברור" ).
חמישית, סמדר נמנעה מטעמיה היא מלהעיד את הגורמים הרלוונטיים, לרבות סמי ששמו מופיע בתצהירי ועדויות הצדדים. מר עציוני נשאל מדוע סמי לא זומן למסור עדות וכל שהיה לו לומר היה "אין לי מושג" (עמ' 16, שורות 24-25 ועמ' 16, שורות 28-29). עדותו של סמי יכולה הייתה לשפוך אור על מארג היחסים הנדון בתיק בייחוד כאשר מר עציוני אישר, כי סמי הינו סמנכ"ל סמדר: "את סמי אני מכיר. סמי שרוף זה מוחמד שרוף. את פארס אני לא מכיר. לשאלת בית הדין סמי עובד איתי. בתקופה הזו הוא היה הסמנכ"ל. לשאלת בית הדין מה עשינו באתר, אני משיב שהיינו קבלן ראשי" (עמ' 6, שורות 17-19). בהקשר זה ידועה ההלכה לפיה: "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו ... וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ראו ע"א 548/78 שרון נגד לוי פד"י לה (1) 736,760 ויעקב קדמי, על הראיות (מהדורת תשנ"ט), חלק שלישי עמ' 1396 – 1398). לפיכך, מצא נו לקבוע כי בחירת סמדר שלא להעיד את סמי, פועלת לחובתה ומחזקת את המסקנה שחאלד היה נציג מטעמה וכי התובעים היו עובדיה.

שישית, סעיף 8.3 להסכם ההתקשרות בין אלקטרה לסמדר קובע כדלקמן: "הקבלן מצהיר כי הוא המעסיק היחיד של העובדים אשר יעסקו בביצוע העבודות מטעמו או עבורו, וכי הוא בלבד נושא באחריות כלפיהם ובכל החובות המוטלות על מעביד על פי הדין ו/או ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה החלים על עובדיו. כמו כן, מתחייב הקבלן לקיים כלפי עובדיו את כל הוראות הדין החלות על מעביד, לרבות חוקי עבודה, פסיקות בתי המשפט, ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה". הנה כי כן, בהתאם למוסכם בין סמדר לאלקטרה, סמדר אישרה, כי כל עובד אשר יבצע מטעמה או עבורה את העבודות, היא בלבד תהא אחראית כלפיהם. די בכך כדי להטיל על סמדר את האחריות לתשלום זכויות העבודה של התובעים.

שביעית, סמדר לא הוכיחה, כי חאלד היה קבלן משנה שלה למרות שמר עציוני העיד (עמ' 18, שורות 26-27): "... אמרתי שזה יכול להיות של אחד מקבלני המשנה. אין לי אינטרס לשקר פה". בהקשר זה יצוין, כי מר עציוני העיד שהיו להם קבלני משנה באתר איתם נחתמו חוזים (עמ' 18, שורות 18-22). דא עקא, מטעמיה היא, נמנעה סמדר מלהציג את ההסכמים הרלוונטיים עם אותם קבלני משנה, שייתכן לטענת סמדר שהעסיקו את התובעים. התנהלות סמדר כאמור אף היא מחזקת את המסקנה, כי סמדר הייתה מעסיקתם בפועל של התובעים.

שמינית, מר עציוני זיהה חלק מהגורמים שתמונותיהם אשר צורפו לתצהירי התובעים הוצגו בפניו. מר עציוני זיהה את סמי ואישר, כי הוא שותף שלו וזיהה אף את פארג'. כאשר מר עציוני נשאל האם פארג' הוא בפועל ח אלד, הוא לא שלל זאת והעיד "יכול להיות שהוא חאלד, אנו קוראים לו פארג'" (עמ' 19, שורות 23-24) והוסיף, כי הוא היה קבלן ברזל ובטונים ונערך עימו הסכם (עמ' 19, שורות 25-31). מר עציוני אף אישר, כי יש לו עובד בשם האני וכן אבו ואליד (עמ' 19, שורות 13-16). אף עדות זו מחזקת את המסקנה, כי הגורמים השונים ובהם האני ואבו ואליד אשר היו אחראים על התובעים, היו עובדי סמדר.

יצוין, כי אף אם חאלד לא היה נציג / עובד סמדר אלא "קבלן משנה" מטעמה, הרי לנוכח כך שהוא הוצג לאלקטרה ולתובעים כאחראי מטעם סמדר, בהתחשב באיסור הקבוע בהסכם ההתקשרות (נספח 2 לתצהירו של מר גבעתי) על המחאת זכויות ו/או חובות ללא אישור אלקטרה מראש ובכתב וכאשר הוא עבד עבור סמדר , יש ממילא לראות את סמדר כמי שאחראית על תשלום הזכויות לתובעים (סעיף 8.3 להסכם ההתקשרות).

לנוכח האמור מצאנו לקבוע, כי התובעים הועסקו באתר כעובדי חברת סמדר וכי חברת סמדר אחראית לתשלום מלוא זכויותיהם.

האם אלקטרה הינה מעסיקה נוספת או מעסיקה במשותף:

11. כאמור לעיל, המחלוקת הבסיסית בין הצדדים נוגעת לסוגיית זהות המעסיק. סוגיה זו מתעוררת כאשר מדובר בתבניות העסקה מורכבות. לעיתים סימני ההיכר לזיהוי המעסיק אינם ברורים ועל כן יש לערוך איזון של מכלול הסממנים שנקבעו בפסיקה לעניין זה.

12. ההלכה המנחה בסוגיה נקבעה בדב"ע (ארצי) נב/3-142 אלהרינאת - כפר רות (ניתן ביום 9/9/92) (להלן - הלכת כפר רות). בהלכת כפר רות נקבע כי נקודת המוצא היא שהמשתמש הינו המעסיק, אלא אם יוכח כי קיימת התקשרות אותנטית בינו לבין הצד השלישי ובין הצד השלישי לבין העובד וכי מטרת ההתקשרות אינה מנוגדת לחובת תום הלב או לתקנת הציבור, אינה נגועה בפגם אחר המאיין אותה ולא נועדה לעקוף או להתחמק מחובותיו על פי הדין של המשתמש כמעסיק. במסגרת זו יש לבחון מי קיבל את העובד לעבודה ומי קבע והסדיר את תנאי קבלתו אליה; בידי מי הכוח לפטר את העובד; מי קובע את תנאי עבודתו; מי חייב לשאת בתשלום שכרו; מי מפקח על עבודתו והאם העבודה שלשם ביצועה נשכר העובד נעשית במסגרת עיסוקו העיקרי של המשתמש, או שמא נשכר העובד לביצוע פרויקט צדדי, הדורש מיומנות מיוחדת שאינה מסוג המיומנויות הרגילות הדרושות לעיסוקו העיקרי של המשתמש.

13. בע"ע (ארצי) 478-09 יצחק חסידים נגד עירית ירושלים (ניתן ביום 13/1/11), נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי אין עוד תוקף לחזקה שנקבעה בהלכת כפר רות. יחד עם זאת, נפסק במפורש כי אין משמעות הדבר שקיימת חזקה הפוכה וכי עדיין נותרה על כנה דרך הבדיקה שהותוותה בהלכת כפר רות, אך זהות המעסיק תקבע על בסיס הבחנה בין התקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה, לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו. עוד נקבע ע"י בית הדין כי יש ליתן תוקף להתקשרות אותנטית שעניינה מיקור חוץ של פונקציה או של כוח אדם, ולקבוע לאור זאת כי המועסקים הינם עובדיו של קבלן המשנה ולא של המשתמש. יחד עם זאת, ככל שבית הדין מתרשם כי לפניו הסדר פיקטיבי, שמטרתו התחמקות ממחויבויות המשתמש, הגם שמרבית המבחנים הרלוונטיים מצביעים על המשתמש כמעסיק הרי ש"יש לקלף את קליפתה של ההעסקה העקיפה, ולהכיר ביחסי עובד – מעביד בין המשתמש לבין עובדיו".

14. נקדים ואומר, כי לא מצאנו שאלקטרה שימש ה כמעסיק ה של התובע ים או כמעסיק ה במשותף.

15. ראשית, כאמור לעיל, התובעים הועסקו באתר באמצעות חברת סמדר ולטעמנו התובעים לא הוכיחו, כי היו עובדי אלקטרה. התובעים אף לא הוכיחו, כי ההתקשרות בין אלקטרה לסמדר הייתה מנוגדת לחובת תום הלב או לתקנת הציבור.

שנית, בהתאם לסעיפים 5-6 לתצהירו של מר גבעתי, שלא נסתר, אלקטרה כלל אינה מעסיקה פועלי בניין אלא עוסקת בניהול פרויקטים בלבד. אמנם בעדותו ציין מר גבעתי, כי אלקטרה מעסיקה עובדים, ברם ציין במפורש, כי אלקטרה לא מעסיקה עובדים זרים וכוונתו הינה שאלקטרה לא מעסיקה פועלים כשהכוונה היא לפועלי צבע ושלד (עמ' 22, שורות 23-31).

שלישית, כעולה מחומר הראיות אלקטרה התקשרה עם סמדר בהסכם מסגרת (נספח 2 לתצהירו של מר גבעתי) במסגרתו התחייבה סמדר לבצע עבודות שלד בפרויקטים שונים ובכלל זאת באתר בו הועסקו התובעים. בהתאם להוראות ההסכם מדובר באספקת שירותים ולא כוח אדם. לטעמנו מדובר בהסכם אותנטי של אספקת שירותים במסגרתם שולמה לסמדר ע"י אלקטרה תמורה עבור ביצוע עבודות הבנייה ולא עבור אספקת עובדים או תשלום עבור שעות העסקת עובדים (ראו העתק חשבוניות – נספח 1 לתצהירו של מר גבעתי); ההתחשבנות בין אלקטרה לסמדר בוצעה בהתאם להתקדמות הבנייה (סעיף 9 לתצהירו של מר גבעתי וסעיף 15 להסכם ההתקשרו ת); סמדר סיפקה לאלקטרה שירות כולל של ביצוע עבודות השלד; הפיקוח על העסקת התובעים התבצע באמצעות נציגי סמדר ובכלל זאת סמי, חאלד, האני ופארס; הסכם המסגרת קבע במפורש בסעיף 8.1, כי: "הקבלן מצהיר בזה כי לא יהיו בינו ו/או בין מי מעובדיו לבין החברה יחסי עובד ומעביד, וכי באם תתבע החברה על ידי מי מעובדי הקבלן, ישפה הקבלן את החברה בגין כל תביעה כאמור ובגין כל הוצאה שתגרם בקשר עמה".

רביעית, בהתאם למבחני הפסיקה, אלקטרה לא שימשה כמעסיקתם של התובעים. כמפורט בתצהירי התובעים הם גויסו ע"י חאלד ופוטרו על ידו; חאלד (סמדר) קבע את תנאי העסקתם של התובעים, שיעור שכרם ומסר סידורי עבודה; נציגי סמדר מסרו לתובעים דוחות שעות וחתמו עליהם; נציגי סמדר מסרו לתובעים הוראות בקשר לעבודתם ופיקחו על עבודתם. מהאמור לעיל עולה, כי לא התקיימו במערכת היחסים שבין התובעים לאלקטרה הסממנים לפיהם ניתן יהיה לקבוע, כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעסיק.

חמישית, לא מצאנו כי עצם אי הנפקת תלושי שכר לתובעים, עבו דתם בחצרי אלקטרה ו"אדישותה המופגנת" של אלקטרה (כטענת התובעים) מצדיקות (אף אם טענות כאמור היו נכונות) מסקנה, כי אלקטרה שימשה כמעסיקה של התובעים. כעולה מחומר הראיות אלקטרה פעלה לשמירת נוהלי הבטיחות באתר העבודה (עדות התובע 3 בעמ' 12, שורות 4-7), פעולה שאין בה כשלעצמה כדי להעיד על קיומם של יחסי עו בד ומעסיק בינה לבין התובעים; להסכם ההתקשרות צורף אישור רואה חשבון מטעם סמדר לפיו סמדר שילמה לכל עובדיה את כל התשלומים שהגיעו להם בגין עבודתם; בנוסף עלה מעדות מר גבעתי, כי קיים נוהל קבוע של המצאת אישורי רו"ח מקבלני משנה (עמ' 21, שורות 9-14) ואף מר עציוני אישר בעדותו, כי הוא המציא לאלקטרה אישור רו"ח כאמור בהסכם ההתקשרות (עמ' 17, שורות 5-6).

שישית ולמעלה מן הנדרש יובהר, כי חובות הפיקוח הנובעות מהחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011 אינן חלות, שכן סמדר סיפקה שירותים בתחום הבניה.

בנסיבות אלו הגענו למסקנה, כי אלקטרה לא שימשה כמעסיקתם של התובעים במשותף עם סמדר והתביעה כנגדה נדחית. נ ציין, כי המסקנה אליה הגענו תקפה ביחס לעובדות מקרה ספציפי זה ובהתחשב בטענות ובמסמכים שהוצגו בפני נו.

זכויות התובעים:

16. לנוכח קביעתנו לפיה התובעים הועסקו בסמדר ובהתחשב בכך שלא הוצג כל תחשיב מטעם סמדר, מצאנו לחייב את סמדר לשלם לתובעים סכומים כדלקמן:

17. התובע 1 (אדם איברהים עבדלרחמן):

א. פיצויי הלנת שכר – לנוכח מועד סיום יחסי העבודה של התובע 1 (25.12.13) ומועד הגשת כתב התביעה המתוקן הכולל את סמדר (8.6.16), רכיב התביעה שעניינו פיצויי הלנת שכר התיישן ועל כן התביעה בגין רכיב זה נדחית .

ב. דמי חגים – במהלך תקופת העסקתו של התובע 1 (8.7.12-25.12.13) ולאחר שלושה חודשי העסקה, חלו 9 ימי חג, שלא בימי שבת וכן יום בחירה אחד (כאמור בצו ההרחבה בענף הבניה החל על הצדדים מכוח עיסוקה של סמדר). לנוכח שכרו השעתי של התובע 1 (25 ₪ - עמ' 7, שורה 29 ), התובע 1 היה זכאי לסך של 2,000 ₪ בגין דמי חגים ( 10 ימי חג * 25 ₪ * 8 שעות).

ג. הפרשות לפנסיה – גרסת התובע 1 לפיה עבד במשרה מלאה (סעיף 23 לתצהיר) לא נסתרה. בנסיבות אלו ולנוכח שכרו השעתי ושיעור ההפרשות בהתאם לצו ההרחבה, התובע 1 היה זכאי לתשלום בסך 4,882 ₪ (25 ₪ * 186 שעות * 17.5 חודשים * 6%).

ד. פדיון חופשה שנתית – התובע 1 היה זכאי במהלך תקופת העסקתו לתשלום עבור 17 ימי חופשה וסך של 3,400 ₪ (200 ₪ ליום * 17 ימים).

ה. פיצויי פיטורים – גרסתו של התובע 1 לפיה פוטר (סעיף 12 לתצהירו) לא נסתרה ובנסיבות אלו מצאנו לקבלה. לנוכח האמור התובע זכאי לסך של 6,781 ₪ בגין פיצויי פיטורים (25 ₪ * 186 שעות * 17.5/12 שנים).

ו. דמי הבראה – בהתחשב בתקופת עבודתו התובע 1 היה זכאי לתשלום עבור 8.75 ימי הבראה וסך של 3,272 ₪ ( 8.75 ימי הבראה * 374 ₪). משנתבע סך של 3,096 ₪ יוגבל סכום פסק הדין לסכום כאמור.

ז. החזר הוצאות נסיעה – לא מצאנו לפסוק לזכות התובע 1 החזר הוצאות נסיעה, שכן התובע 1 לא הוכיח את תביעתו ובכלל זאת את עלות ההוצאות הנטענות שהוציא. התובע 1 אף לא ציין את מקום מגוריו כך שכלל לא ניתן לדעת האם המרחק בין ביתו למקום העבודה הצדיק החזר הוצאות נסיעה.
18. התובע 2 ( נורלדין אדם מוחמד אדם):

א. פיצויי הלנת שכר – לנוכח מועד סיום יחסי העבודה של התובע 2 (1.1.14) ומועד הגשת כתב התביעה המתוקן הכולל את סמדר (8.6.16), רכיב התביעה שעניינו פיצויי הלנת שכר התיישן ועל כן התביעה בגין רכיב זה נדחית .

ב. דמי חגים – במהלך תקופת העסקתו של התובע 2 (1.9.12-1.1.14) ולאחר שלושה חודשי העסקה, חלו 8 ימי חג, שלא בימי שבת וכן יום בחירה אחד (כאמור בצו ההרחבה בענף הבניה החל על הצדדים מכוח עיסוקה של סמדר). לנוכח שכרו השעתי של התובע 2 (25 ₪ - עמ' 9, שורות 24-25 ), התובע 2 היה זכאי לסך של 1,800 ₪ בגין דמי חגים ( 9 ימי חג * 25 ₪ * 8 שעות).

ג. הפרשות לפנסיה – גרסת התובע 2 ממנה עלה, כי הוא עבד במשרה מלאה (סעיף 21 לתצהיר) לא נסתרה. בנסיבות אלו ולנוכח שכרו השעתי ושיעור ההפרשות בהתאם לצו ההרחבה, התובע 2 היה זכאי לתשלום בסך 4,464 ₪ (25 ₪ * 186 שעות * 16 חודשים * 6%).

ד. פדיון חופשה שנתית – התובע 2 היה זכאי במהלך תקופת העסקתו לתשלום עבור 16 ימי חופשה וסך של 3, 200 ₪ (200 ₪ ליום * 16 ימים).

ה. פיצויי פיטורים – גרסתו של התובע 2 לפיה פוטר (סעיפים 10-11 לתצהירו) לא נסתרה ובנסיבות אלו מצאנו לקבלה. לנוכח האמור התובע זכאי לסך של 6,200 ₪ בגין פיצויי פיטורים (25 ₪ * 186 שעות * 16/12 שנים).

ו. דמי הבראה – בהתחשב בתקופת עבוד תו התובע היה זכאי לתשלום עבור 8 ימי הבראה וסך של 2,992 ₪ ( 8 ימי הבראה * 374 ₪). משנתבע סך של 2,709 ₪ יוגבל סכום פסק הדין לסכום כאמור.

ז. החזר הוצאות נסיעה – לא מצאנו לפסוק לזכות התובע 2 החזר הוצאות נסיעה, שכן התובע 2 לא הוכיח את תביעתו ובכלל זאת את עלות ההוצאות הנטענות שהוציא. התובע 2 אף לא ציין את מקום מגוריו כך שכלל לא ניתן לדעת האם המרחק בין ביתו למקום העבודה הצדיק החזר הוצאות נסיעה.
19. התובע 3 ( גאלאל אדם באשיר אדם):

א. פיצויי הלנת שכר – לנוכח מועד סיום יחסי העבודה של התובע 3 ( 26.12.13) ומועד הגשת כתב התביעה המתוקן הכולל את סמדר (8.6.16), רכיב התביעה שעניינו פיצויי הלנת שכר התיישן ועל כן התביעה בגין רכיב זה נדחית.

ב. דמי חגים – במהלך תקופת העסקתו של התובע 3 ( 7.8.12-26.12.13) ולאחר שלושה חודשי העסקה, חלו 8 ימי חג, שלא בימי שבת וכן יום בחירה אחד (כאמור בצו ההרחבה בענף הבניה החל על הצדדים מכוח עיסוקה של סמדר). לנוכח שכרו השעתי של התובע 3 (25 ₪ - סעיף 8 לתצהירו ), התובע 3 היה זכאי לסך של 1,800 ₪ בגין דמי חגים ( 9 ימי חג * 25 ₪ * 8 שעות).

ג. הפרשות לפנסיה – גרסת התובע 3 לפיה עבד במשרה מלאה (סעיף 23 לתצהיר) לא נסתרה. בנסיבות אלו ולנוכח שכרו השעתי ושיעור ההפרשות בהתאם לצו ההרחבה, התובע 3 היה זכאי לתשלום בסך 4,651 ₪ (25 ₪ * 186 שעות * 16.67 חודשים * 6%).

ד. פדיון חופשה שנתית – התובע 3 היה זכאי במהלך תקופת העסקתו לתשלום עבור 16 ימי חופשה וסך של 3,200 ₪ (200 ₪ ליום * 16 ימים).

ה. פיצויי פיטורים – גרסתו של התובע 3 לפיה פוטר (סעיף 12 לתצהירו) לא נסתרה ובנסיבות אלו מצאנו לקבלה. לנוכח האמור התובע 3 זכאי לסך של 6,460 ₪ בגין פיצויי פיטורים (25 ₪ * 186 שעות * 16.67/12 שנים).

ו. דמי הבראה – בהתחשב בתקופת העבודה התובע 3 היה זכאי לתשלום עבור 8.33 ימי הבראה וסך של 3,115 ₪ ( 8.33 ימי הבראה * 374 ₪). משנתבע סך של 3,096 ₪ יוגבל סכום פסק הדין לסכום כאמור.

ז. החזר הוצאות נסיעה – לא מצאנו לפסוק לזכות התובע 3 החזר הוצאות נסיעה, שכן התובע 3 לא הוכיח את תביעתו ובכלל זאת את עלות ההוצאות הנטענות שהוציא. התובע 3 אף לא ציין את מקום מגוריו כך שכלל לא ניתן לדעת האם המרחק בין ביתו למקום העבודה הצדיק החזר הוצאות נסיעה.
סוף דבר:

20. התביעה כנגד אלקטרה נדחית.

21. סמדר (הנתבעת 2) תשלם לתובעים סכומים כדלקמן:

לתובע 1 (אדם איברהים עבדלרחמן):
א. דמי חגים בסך 2,000 ₪.
ב. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 4,882 ₪.
ג. פדיון חופשה שנתית בסך 3,400 ₪.
ד. פיצויי פיטורים בסך 6,781 ₪.
ה. דמי הבראה בסך 3,096 ₪.
ו. לסכומים המפורטים לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 25.12.13 ועד לתשלום המלא בפועל.

לתובע 2 (נורלדין אדם מוחמד אדם):

א. דמי חגים בסך 1,800 ₪.
ב. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 4,464 ₪.
ג. פדיון חופשה שנתית בסך 3,200 ₪.
ד. פיצויי פיטורים בסך 6,200 ₪.
ה. דמי הבראה בסך 2,709 ₪.
ו. לסכומים המפורטים לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.14 ועד לתשלום המלא בפועל.

לתובע 3 ( גאלאל אדם באשיר אדם):

א. דמי חגים בסך 1,800 ₪.
ב. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 4,651 ₪.
ג. פדיון חופשה שנתית בסך 3,200 ₪.
ד. פיצויי פיטורים בסך 6,460 ₪.
ה. דמי הבראה בסך 3,096 ₪.
ו. לסכומים המפורטים לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 26.12.13 ועד לתשלום המלא בפועל.

22. סמדר תישא בהוצאותיהם המשפטיות של התובעים בסך כולל (עבור כל התובעים) של 1,500 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל (עבור כל התובעים) של 7,500 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

23. התובעים יישאו בשכר טרחתה של אלקטרה בסך של 1,000 ₪ לכל תובע (3,000 ₪ בסה"כ), שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"ח, (29 יוני 2018) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' דבורה פינקלשטיין, נציגת ציבור עובדים

אלעד שביון, שופט - אב"ד

מר אבי אילון, נציג ציבור מעסיקים