הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 10479-05-11

24 יוני 2018

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) מר ברוך הראל
נציג ציבור (מעסיקים) גב' רונית סדן

התובע
עמרם לוי ת.ז. XXXXXX278
ע"י ב"כ: עו"ד שאול אמרני
-
הנתבעת
בתי ספר למלאכה ע"י ישיבות חב"ד ליובאוויטש בארץ ישראל ע.ר. 58-001-267-2
ע"י ב"כ: עו"ד י עקב אברמוביץ ועו"ד יוסף אברמוביץ

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע לתשלום זכויות שונות הנובעות לטענתו מתקופת עבודתו בנתבעת וסיומה.

רקע עובדתי -
2. הנתבעת, בתי הספר למלאכה ע"י ישיבות חב"ד ליובאוויטש בארץ ישראל, הינה עמותה רשומה ללא כוונת רווח (להלן: הנתבעת או העמותה). אין חולק בין הצדדים, כי הנתבעת הפעילה בעבר בית ספר מקצועי אשר נסגר ביום 31.8.05, בהעדר רישום ותקציב.

3. בבית ספר זה פעלה מחלקת דפוס אשר המשיכה לעסוק בייצור בלבד תחת חברת "דפוס יד החמישה" (להלן: החברה). החברה קלטה את עובדי מחלקת הדפוס והתחייבה לשאת בכל החיובים של ביה"ס. במרוצת השנים, החברה נקלעה לקשיים כלכליים, אשר לא אפשרו המשך קיומה על כן ביום 10.1.10 פוטרו כל עובדי החברה וביום 1.6.10 ניתן צו פירוק כנגד החברה .

4. התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 1.8.76. החל מיום 1.6.08 עבר התובע יחד עם עובדי מחלקת הדפוס, לעבוד תחת החברה. במכתב אותו קיבל התובע ביום 17.6.08, הבהירה החברה כדלקמן: "מפאת אילוצים חוקיים ואחרים, א"א להמשיך ולהפעיל את הדפוס כחלק מעמותה. לכן החל מ – 1.6.2008 הדפוס הפך לחברה בשם "דפוס יד החמישה" בע"מ. וכל העובדים שעבדו בדפוס ביום 31.5.2008 עוברים לחברה. החברה מתחייבת בזאת להמשיך ולהעסיק את העובדים באותם תנאים בהם הועסקו בבתי ספר למלאכה, וכן מועברים כל הזכויות שהצטברו לעובדים, זכויות פיצויים, חופשה, מחלה וכו'.
וכן מקבלת על עצמה החברה את כל החובות לעובדים עבור הבראה, ביגוד, משכורת 13. רצינו להביא לתשומת לב העובדים שמאחר והעובדים ממשיכים לעבוד באותו מקום, כל הזכויות מועברות ע"פ חוק לבעלות החדשה" ( מכתב החברה לתובע צורף כנספח 1 לכתב התביעה המתוקן).

5. התובע עבד בחברה עד ליום 1.10.10 כאשר ביום 10.12.09 נמסר לתובע מכתב פ יטורים מהחברה, בו נכתב כדלקמן:" הרינו להודיעך כי בגלל מצבו הכספי הקשה של הדפוס, אנו נאלצים לסגור את הדפוס, אי לכך אנו מצטערים להודיעך, על הפסקת עבודתך החל מ -10.1.2010. אנו מודים לך על עבודתך המסורה והאחראית במשך שנים רבות, ומאחלים לך הצלחה ובריאות טובה בהמשך דרכך. מאחר והדפוס סגור אנו מבקשים ממך לצאת לחופשה עד התאריך הנ"ל" (צורף כנספח2 לכתב התביעה המתוקן).

6. התביעה בתיק שבכותרת הוגשה ביום 5.5.11 על סך של 813,500 ₪, בגין העילות הבאות: פיצויי פיטורים , דמי חופשה שנתית, חסרון כיס, הפסד דמי אבטלה. ביום 15.5.11 הגיש בא כוחו הקודם של התובע בקשה בה הודיע על תיקון סכום פיצויי הפיטורים אשר נתבע בכתב התביעה, כדלקמן: " ביום 5.5.11 הגיש שליח מטעמי כתב תביעה בתיק זה ונגבתה ממנו אגרה בסך 8,135 ₪, המהווה לכאורה 1% מתביעה בשווי 813,500 ₪ (מצ"ב העתק קבלה וכתב תביעה). אלא שלא כך הם הדברים. בכתב התביעה נתבעים הסעדים הבאים: פיצויי פיטורים - בגין כל תקופת העבודה זכאי התובע לפיצויים בסך 561,177 ₪ (פיסקה 7.1). מתוך סכום זה קיבל התובע עד היום 206,141 ₪, ועוד 84,783 ₪, ועוד 106,050 ₪ (פיסקה 7.2). סה"כ יתרת חוב פיצויי פיטורים 164,203 ₪. סה"כ התביעה 332,594 ₪. לפיכך סכום האגרה צריך היה לעמוד על 3,326 ₪ ולא כפי שנגבה בפועל. אודה על השבת האגרה שנגבתה ביתר בסך 4,809 ₪. נא פעולתכם המהירה".

7. ביום 17.5.11 החליטה כב' הרשמת ש. אלקיים (כתוארה אז) כדלקמן: " מעיון בכתב התביעה עולה כי נפלה טעות בחישוב האגרה. לפיכך, המזכירות תחשב את האגרה רק בגין הסעדים: פיצויי פיטורים בסך 164,203 ₪, חסרון כיס בסך 10,891 ₪ ונזק למל"ל בסך 56,537 ₪".

8. ביום 19.2.12 התקיים דיון קדם משפט ממנו נעדרה הנתבעת ולא התייצבה לדיון על כן ,עתר התובע למתן פסק דין בהיעדר התייצבות. ביום 18.3.12 ניתן על ידי בית דין זה פסק דין במעמד צד אחד, בהיעדר התייצבות הנתבעת לדיון, בו חויבה הנתבעת בסך של 561,177 ₪ בגין פיצויי פיטורים ובסך של 100,963 ₪ בגין פדיון חופשה.

9. ביום 3.8.15 הגישה הנתבעת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ועתרה לביטול פסק דין. הנתבעת הגישה לתיק בית הדין ייפוי כוח מאומת ומאושר על ידי קונסול ישראל בניו יורק, אשר נחתם על ידי הרב אליקים וולף, מורשה החתימה מטעם העמותה. בנוסף, הוגש על ידי הנתבעת פרוטוקול אסיפה כללית של חברי הנתבעת מיום 20.11.12. מפאת רלבנטיות הדברים להמשך הכרעתנו, נציין כי בפרוטוקול זה נקבע כדלקמן:
"...3. מאחר והעמותה נמצאת בקשיים כספיים, חלק מחברי העמותה מעוניינים להתפטר, אך בשל לחץ הציבור, לא לסגור מוסד של הרבי החליטו להישאר לשמש כחברי עמותה, וזאת בתנאי שהרב אליקים וולף לוקח על עצמו את כל האחריות על פעילות העמותה בכל התחומים כולל הכספיים. הרב אליקים וולף הסכים לקחת על עצמו את האחריות, ועל מנת שיוכל 'לטפח מהלכים' כדברו, ולהשיב את העמותה לימיה הטובים, מבקש שלא יצטרך את אישורם של חברי הועד הנוספים לביצוע פעולות בשם העמותה. עם זאת, ימשיך להתייעץ בחברי העמותה ולשאול לדעתם, אך חתימתו בכל תחום בענייני העמותה, תהווה כחתימה חוקית לכל דבר ועניין" (להלן למען הנוחות: פרוטוקול 11/12).
ועוד, מבקש הרב וולף, כי במקרה של התפטרות מי מחברי הועד יורשה לפעול בעצמו בעמותה כסמכות משפטית לכל דבר ועניין.
הרב אליקים הציג תוכנית מסודרת בגיבוש רו"ח מומחה להבראת המוסד.
הוחלט פה אחד לאשר את ההצעה".

10. כמו כן הגישה הנתבעת לתיק בית הדין את מכתבו של מר וולף לב"כ הנתבעת, בו צוין כדלקמן:" ראיתי את פנייתו האחרונה של התובע עמרם לוי, בנושא "בקשה למחיקת כתב טענות המשיבה"...הנני מצהיר בזאת, כי כל הנעשה בעמותת בתי ספר למלאה...לכל פרטיו, נעשה בידיעתי, ביוזמתי ובהסכמתי והנני מעורה בכל דבר ועניין. לא בכדי, נתתי לך ייפוי כוח לפעול בתיק שבנדון, אלא לאחר שהוסמכתי בזמנו ע"י הנהלת העמותה לפעול גם כיחידי בכל הנראה לי, לטובת העמותה" .

11. התובע הגיש את תגובתו בה התנגד לבקשת הנתבעת לביטול פסק הדין וכן ביקש התובע למחוק את כתבי הטענות אותן הגישה הנתבעת. התובע נימק את בקשותיו, בין היתר, בטענה כי בקשת הנתבעת לביטול פסק הדין הוגשה בחוסר סמכות, מאחר וייפויי הכוח החתום אשר נלווה לה נחתם על ידי וולף, הנעדר מעמד בנתבעת והוא אינו מורשה לפעול בשמה. עוד טען התובע, כי פרוטוקול האסיפה הכללית של הנתבעת מיום 20.11.12, אותו הגישה הנתבעת כראיה לכך כי ייפוי הכוח שניתן למר וולף ניתן כדין, זויף. לפיכך טען התובע, כי מר וולף נעדר כל סמכות לייצג את הנתבעת ולחתום על ייפוי כוח.

12. ביום 17.12.15 נדחתה על ידי בית דין זה הבקשה לביטול פסק הדין. באשר לטענת התובע כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה על ידי הנתבעת בהיעדר סמכות, קבע בית הדין כי בשלב זה של הדיון ,לצורך הכרעה בשאלה האם הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה על ידי הגורם המוסמך בנתבעת, יש לקבל את האמור במכתבו של מר וולף וכן ההסכמות הנזכרות בתקנון המבקשת מהן עולה מפורשות כי מר וולף , מוסמך לפעול בשם הנתבעת ולנהל את כל ענייניה לרבות הגשת בקשה לביטול פסק דין. עוד נקבע, כי לא הוצגה בפני בית הדין כל אסמכתא אחרת ממנה עולה כי פרוטוקול הנתבעת אינו משקף את הדברים כהווייתם או כי קיימת מניעה כלשהי לקבל את האמור במכתבו של מר וולף.

13. הנתבעת ערערה על ההחלטה לדחות את הבקשה לביטול פסק דין לבית הדין
הארצי. ביום 4.5.17 פסק בית הדין הארצי כדלקמן (ע"ע 67430-12-15, להלן: פסק דינו של בית הדין הארצי):
"1. במהלך הדיון בערעור הציע בית הדין לצדדים את ההצעה הבאה:
מבלי להיכנס לשאלה אם פסק הדין ניתן בסמכות אם לאו, יש קושי בסכום פסק הדין נוכח תיקון סכום התביעה על ידי בא כוחו הקודם של המשיב והחזר האגרה. לכן, מוצע שפסק הדין יבוטל והצדדים יחזרו להתדיין בבית הדין האזורי ובית הדין הזה יחייב בהוצאות לפי שיקול דעתו בהתחשב במועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין לבית הדין האזורי. תשלום ההוצאות תוך 30 יום יהיה תנאי לביטול פסק הדין.
הדיון בבית הדין האזורי כפוף להסדר הדיוני בין הצדדים בבית המשפט המחוזי. ההוצאות בערעור זה יפסקו לפי שיקול דעת בית הדין" .
2. ב"כ המערערת קיבלו את הצעת בית הדין וביקשו שההוצאות יהיו מידתיות וישולמו תוך 45 יום.
ב"כ המשיב הסכים להצעת בית הדין ולתשלום ההוצאות תוך 45 יום.
3. על פי הסכמת הצדדים, פסק דינו של בית הדין האזורי מבוטל בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 30,000 ₪ תוך 45 יום אשר תשלם המערערת למשיב. המערערת רשאית לקזז את סכום ההוצאות שנפסק לזכותה בתיק ע"ר 45602-07-16.
4. בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לחייב בהוצאות מי מהצדדים בערעור.
5. ככל שסכום ההוצאות לא ישולם במועד כאמור בסעיף 3 לעיל, פסק דינו של בית הדין האזורי יוותר על כנו. בית הדין האזורי יקבע מועד לדיון בהליך לאחר שיומצא לו אישור על תשלום סכום ההוצאות כמפורט לעיל".

14. בהתאם להחלטת בית הדין הארצי, הוחזר תיק זה לדיון לפנינו. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן, במסגרתו הוגדלו הסכומים אותם דרש בגין כל אחת מעילות התביעה ו העמיד תביעתו על סך כולל של 773,962 ₪. הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן.

השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים-
15. במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים:
השאלה הראשונה בה עלינו לדון, הינה טענת התובע כי אורגן הנתבעת אינו בעל סמכות ייצוג בתיק דנא לכן יש לקבל את התביעה במלואה, מבלי לדון בעילות התביעה לגופן ב היעדר סמכות ייצוג לנתבעת.
בהמשך לכך, עלינו לדון בטענות הנתבעת כי יש לסלק את התביעה על הסף, מחמת חוסר תום לב והעדר יריבות.
כפועל יוצא מהתשובה לשאלה האם יש לדחות את התביעה על הסף, יש לבחון האם התובע זכאי לתשלום בגין פיצויי פיטורים? ככל שכן, באיזה שיעור?
האם התובע זכאי לתשלום בגין דמי חופשה? ככל שכן, באיזה שיעור?
האם התובע זכאי לתשלום בגין דמי אבטלה? ככל שכן, באיזה שיעור?
האם התובע זכאי לתשלום בגין מענק נכות? ככל שכן, באיזה שיעור?
האם עומדת לנתבעת זכות לקיזוז, בגין הסכומים אותם קיבל התובע במסגרת הסכמי פשרה בתביעות אשר קדמו לתביעה הנוכחית ובמסגרת הליכי ההוצל"פ אותם ניהל התובע כנגד הנתבעת.

להלן נדון בכל אחת משאלות אלו.

העדים-
16. מטעם התובע העיד התובע בעצמו.
מטעם הנתבעת העידו מר יהודה הורביץ, אשר שימש כחבר העמותה וכן גזבר הנתבעת בתקופה הרלבנטית לתביעה, בין השנים 1999 – 2013 . כן העיד עו"ד עמירם בוגט אשר שימש כרשם העמותות בשנים 1997 - 2003, והגיש חוות דעת מטעם הנתבעת.

דיון והכרעה-
17. הסוגיה הראשונה בה נדרשים אנו לדון הינה סמכות אורגן הנתבעת. לטענת התובע, יש לקבוע כי כתב ההגנה הוג ש על ידי הנתבעת בחוסר סמכות ובהתאם לכך באי כוח הנתבעת פועלים בחוסר סמכות. מטעמים אלו, יש להורות על קבלת התביעה במלואה.

18. לטענת התובע הנתבעת לא הגישה תצהיר מטעם מר וולף ב ין אם לעניין היותו יו"ר הנתבעת , בין אם לגבי נסיבות חתימתו על ייפוי הכוח המסמיך את באי כוח הנתבעת ובין אם לגבי התביעה לגופה. נוסף על כך, מר וולף אף לא התייצב לדיון ההוכחות. נוכח זאת, טען התובע כי לאור תקנה 23 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב -1991 (להלן: התקנות) ולאור תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנות סדר הדין), יש להורות על קבלת התובענה בהעדר התייצבות נציג הנתבעת ומכוח תצהיר התובע שלא נסתר.

19. התובע התייחס לראיות אותן הגישה הנתבעת בתיק זה כהוכחה לסמכותה לייצג ולפעול בהליך (פרוטוקול האסיפה הכללית מחודש 11/12 ומכתבו של מר וולף) וטען כי אין לתת תוקף לראיות אלו. לטענת התובע, יש לקבוע כי פרוטוקול האסיפה הכללית מחודש 11/12 הינו מסמך מזויף, מאחר ושני החתומים על הפרוטוקול, חברי העמותה ה"ה לרר וחדד, כלל לא היו אורגן בנתבעת מאז 2010. לפיכך, לא יכלו להש תתף באסיפה הכללית בחודש 11/12 לכן הדבר מוכיח כי הפרוטוקול מזויף. עוד טען התובע, כי לא ניתן לראות במכתב אותו הגיש מר וולף אף כראשית ראיה לעניין הסמכתו מאחר ולא עמד למבחן החקירה הנגדית.

20. באשר לעדותו של מר הורביץ, נציג הנתבעת, טען התובע כי בחקירתו התברר כי לא שוחח עם מר וולף שנים, לפיכך מר הורביץ לא קיבל הסמכה מפורשת ממר וולף ואין לתת משקל לתצהירו של מר הורוביץ ולעדותו.

21. התובע הוסיף והתייחס לחוות הדעת של מר בוגט, אשר הוגשה על ידי הנתבעת. לעמדת התובע, אין לתת משקל לאמור בחוות הדעת הואיל וחוות הדעת אינה מבוססת על ראיות אלא על הנחת היסוד כי מר וולף הוא אכן יו"ר הנתבעת או משמש בה כאורגן יחיד. אולם, מר וולף לא הגיש תצהיר לפיו מאשר הוא את היותר חבר בעמותת הנתבעת, מטעם זה אין לתת משקל לחוות הדעת בהיותה חוות דעת כללית אשר אינה נוגעת למקרה הספציפי.

22. מנגד טענה הנתבעת כי התובע מנסה לגרור את ההליך למחוזות אחרים ולדחות את הקץ. הנתבעת הדגישה, כי מטרת התובע היא קבלת פסק דין ללא הגנה, כפי שניסה לעשות באמצעות הגשת מספר רב של בקשות למחיקת כתבי בית הדין במהלך ההליך, אשר נדחו במלואן.

23. לגופו של עניין, הנתבעת הבהירה כי הרב אליקים וולף, מורשה חתימה ויו"ר המשיבה, הוא בנו של האדם אשר ייסד את המשיבה הפעילה משנת 1982. לטענת הנתבעת, הגישה ראיות המוכיחות כי מר וולף הינו מורשה חתימה מטעם הנתבעת(פרוטוקול מחודש 11/12 וכן מכתבו של מר וולף) בנוסף , מר וולף אישר, באמצעות ייפוי כוח קונסולרי, את תצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעת.

24. הנתבעת הוסיפה והדגישה כי התובע בעצמו הגיש לתיק בית הדין פרוטוקול נוסף, של האסיפה הכללית של הנתבעת, מיום 15.9.11. בפרוטוקול זה צוין כי מורשה החתימה בנתבעת הינם: הרב אליקים וולף, הרב מנשה חדד, הרב יהודה הורוביץ. בהמשך לכך, הגיש התובע מכתבי ה תפטרות של מר הורביץ ושל מר חדד. מכאן עולה כי גם בהתאם לראיות אשר הוגשו על ידי התובע, אין חולק כי מר וולף נותר כמורשה חתימה יחיד.

25. הנתבעת התייחסה לטענת התובע כי מר וולף כלל לא שהה בישראל ולכן נעדר סמכות לייצג את הנתבעת. לטענת הנתבעת, מדובר במורשה חת ימה אשר אינו מצוי פיזית בישראל אולם אין בכך כדי לפגום בייפוי הכוח אשר ניתן על ידו, ונחתם על ידי הקונסול.

26. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע ויתר על חקירתם של האורגנים אשר חתמו על הפרוטוקול מיום 20.11.12, ה"ה לרר וחדד, לאחר שביקש את זימונם לצורך חקירה על כן התובע ויתר על טענותיו בעניין זה. בנוסף, התובע אף לא ביקש לחקור ולזמן את מר וולף, למרות שיכול היה לעשות כן ויש לזקוף זאת לחובתו.

27. לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאנו כי אין בידינו לקבל את טענת התובע על פיה הנתבעת ניהלה את ההליך בהיעדר סמכות ו בהיעדר אורגן מוסמך מטעמה. לפיכך, אנו דוחים את טענת התובע כי אין מקום לדון בעילות התב יעה לגופן, להלן יפורטו טעמינו.

28. ראשית, שקלנו את טענת התובע, לפיה הוכח כי פרוטוקול האסיפה הכללית של הנתבעת מחודש 11/12 מזויף. משמעות טענתו זו של התובע הינה תרמית. בהתאם להלכה, כאשר מדובר בהאשמה של מעשה תרמית או גניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל ובראיות טובות מהראיות הנדרשות על פי נטל ההוכחה הרגיל במשפט אזרחי, היינו, מעבר למאזן ההסתברות )ר' ע"ע 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ נ' עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל והאסמכתאות המפורטות שם, פורסם בנבו, 25.4.06).

29. בהליך זה, מצאנו כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת טענתו ולא שוכנענו בנכונותה. התובע לא הציג בפנינו אסמכתא ממנה עולה כי פרוטוקול הנתבעת אינו משקף את הדברים כהווייתם או כי קיי מת מניעה כלשהי לקבל את האמור בו.

30. בהקשר זה, שקלנו לחובת התובע, את הימנעותו למזמן לעדות את הגורמים הרלבנטיים להוכחת טענת זיוף הפרוטוקול. התובע בחר שלא לזמן לחקירה את מר וולף, הוא הגורם הרלבנטי להוכחת טענת זיוף. נוסף על כך , התובע אף לא עמד על זכותו לזמן את שני חברי העמותה הנוספים אשר שמם מצוין בפרוטוקול כמורשה החתימה מטעם הנתבעת, ה"ה לרר וחדד, למרות החלטת בית הדין המתירה לתובע לזמן עדים אלו למתן עדות.

31. זאת ועוד, מעיון בפרוטוקול 12/11 עולה כי מר הורוביץ, נציג הנתבעת אשר העיד בהליך זה, השתתף באסיפה הכללית. חרף זאת, התובע נמנע מלחקור את מר הורוביץ בדבר סוגיית זיוף הפרוטוקול והאסיפה בה השתתף. הימנעות התובע מלחקור את מר הורוביץ בסוגיה זו, נזקפת אף היא לחובת התובע.

32. נטעים, כי גם אם לא היינו זוקפים את התנהלות התובע לחובתו, מכל מקום, יש בכך כדי לפעול לרעת התובע, הואיל והתובע לא הציג די ראיות כדי להוכיח את טענת זיוף הפרוטוקול, אשר הועלתה על ידו.

33. הוספנו ושקלנו את הטענות הנוספות אותן העלה התובע ולא מצאנו כי יש בהן ממש. התובע לא הוכיח את טענ תו לפיה במועד האסיפה הכללית, מר לרר ו מר חדד החתומים על הפרוטוקול, לא היו חברי העמותה. בהתאם לפרוטוקול העמותה מיום 15.9.11 אשר נתקבל בידי רשם העמותות (נספח 1 לתגובת הנתבעת מיום 14.2.18), מר חדד ומר לרר, אשר חתמו על פרוטוקול העמותה מיום 20.11.12 היו במועד זה חברים בוועד העמותה. מכתבי ההתפטרות של מר לרר וחדד הוגשו ליו"ר העמותה רק בשנת 2012 (נספח 2 לתגובה מיום 14.2.18). לפיכך, טענת התובע לפיה לא ייתכן כי הנתבעת מינתה אדם אחד בניגוד להנחיה מפורשת של הרב, נותרה בגדר סברה ולא הוכחה על ידי התובע.

34. שנית, אין בידינו לקבל את טענת התובע על פיה ב היעדר התייצבות מר וולף לדיון ההוכחות, יש לקבוע כי הנתבעת לא עמדה בדרישות תקנות 23 לתקנות בית הדין לעבודה ותקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי. מטעם הנתבעת העיד מר הורביץ, חבר העמותה וגזבר העמותה בתקופה הרלבנטית לתביעה, אשר ייצג את הנתבעת בהליך זה. הוכח כי מר הורביץ הוא הגורם הרלבנטי מטעם הנתבעת מאחר ומתוקף תפקידו, הינו בקיא בפרטים הרלבנטיים, ניהל את כספי העמותה ומערכת השכר של העובדים ואף נתבע באופן אישי על ידי התובע בחלק מתביעותיו (ס' 2 לתצהירו של מר הורוביץ).

35. יתרה מכך, מר הורביץ אף העיד כי הוסמך לייצג את הנתבעת על ידי מר וולף:
"ש. האם וולף הסמיך אותך לייצג את העמותה?
ת. כן הסמיך אותי (עמ' 23 לפ', ש' 5 – 6)".

36. לא נעלמה מעניינו טענת התובע לפיה הנתבעת לא הציגה מסמך המסמיך את מר הורביץ. ע ם זאת, לא מצאנו כי יש בהיעדר מסמך כאמור כדי לגרוע ממהימנות הצהרתו של מר הורביץ. בדומה, לא מצאנו ממש בטענת התובע, לפיה מר הורביץ לא שוחח עם מר וולף זמן רב. מר הורביץ נחקר ואישר כי אכן שוחח עם מר וולף גם לאחר שנת 2010, בניגוד לטענת התובע (עמ' 23 לפ', ש' 1 - 2).

37. עוד נוסיף כי טענת התובע בדבר היעדר התייצבות הנתבעת לדיון, נסמכת על תק נה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי. אולם, תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, לא חלה בבתי הדין לעבודה, אלא תקנה 49 לתקנות אשר קובעת כי: "49.(א)לא התייצבו בעלי הדין או מי מהם בתאריך שנקבע לדיון, רשאי בית הדין לדחות את הדיון או את המשך הדיון למועד אחר ולהזמין את בעלי הדין...(2)אם הנעדר הוא הנתבע - לדון בתביעה כאילו התייצב הנתבע או ליתן פסק דין כאמור בתקנה 43(א)".

38. תקנה 43(א) לתקנות בית הדין קובעת כי: "43.(א)נתבע שנדרש להגיש כתב הגנה ולא הגישו תוך המועד שנקבע לכך, או נתבע שנדרש, מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב הגנה שהגיש ולא ביצע אותה במועד או במועד שהאריך השופט או הרשם, רשאי בית הדין או הרשם לתת פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד, זולת אם היה בית הדין או הרשם סבור כי מן הצדק לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין. (ב)פסק דין כאמור בתקנת משנה (א), ניתן להוצאה לפועל בלא שתיפגע זכותו של התובע להמשיך בתובענה נגד הנתבעים האחרים " (ההדגשה אינה במקור – ר.צ.).

39. הנה כי כן, בהתאם ללשון התקנ ה בהיעדר התייצבות צד להליך, לבית הדין שיקול דעת האם ליתן פסק דין או לדון בתביעה כאילו התייצב הוא. בנסיבות מקרה זה, נוכח טיב טענות הצדדים ומורכבות הטענות, מצאנו כי אין מקום ליתן פסק דין בהיעדר התייצבות הנתבעת. לפיכך, טענות התובע בעניין סמכות אורגן הנתבעת והתייצבותה לדיון, נדחות.

40. שלישית, על האמור לעיל נוסיף כי אף אם היינו מקבלים את טענת התובע כי הפרוטוקול מחודש 11/12 מזויף, הנתבעת הוכיחה כי משמעות הדבר הינה כי לעמותה יש חבר אחד בשל כך הנתבעת פועלת בסמכות, מאחר ובהתאם לדין, העמותה רשאית לנהל את ענייניה באמצעות אורגן אחד מטעמה. למסקנה זו הגענו על בסיס פרוטוקול הנתבעת מיום 15.9.11 (הפרוטוקול הוגש ע"י הנתבעת ביום 18.2.18 וצורף לתצהירו של מר וולף לגילוי מסמכים ספציפיים).

41. עיון בפרוטוקול זה מעלה כי הפרוטוקול התקבל ברשם העמותות ביום 27.9.11. בפרוטוקול צוין כי האסיפה בחרה מחדש את בעלי התפקידים בעמותה כדלהלן: הרב אליקים וולף, הרב שמעון דיסקין, הרב אלעזר גלבשטיין, הרב מנשה חדד, הרב מנחם לרר. כמו כן, הרב יהודה הורביץ נבחר כגזבר העמותה. כמורשה חתימה נבחרו: הרב אליקים וולף, הרב מנשה חדד, הרב יהודה הורוביץ. כן נקבע בפרוטוקול כי "חתימתם של שניים ממורשי החתימה בצירוף חותמת העמותה מחייב את העמותה".

42. התובע לא הוכיח כי הפרוטוקול מיום 27.9.11 מזויף. לפיכך, הפרוטוקול מחודש 9/11 מהווה ראיה לכך כי נכון לחודש 9/11, מר וולף נמנה על חברי העמותה ואף שימש כמורשה חתימה של העמותה. לא נעלם מעינינו, כי בפרוטוקול 9/11 נקבע כי נדרשות חתימות של שני חברי עמותה על מנת ליתן תוקף לפעולות מצד העמותה וכן טענת התובע כי מאחר וייצוגה של הנתבעת לא נעשה על ידי 2 אורגנים בו זמנית, ייפוי הכוח עליו חתם מר וולף, בו הסמיך את באי כוח הנתבעת לייצג את הנתבעת בהליך זה, אינו תקף.

43. לאחר עיון בטענות התובע שוכנענו כי טענתו נסתרה, באמצעות מכתבי ההתפטרות של חברי העמותה, אותם הגישה הנתבעת. הנתבעת הגישה לתיק בית הדין את מכתבי ההתפטרות של נציגיה בשנת 2013 - ה"ה יהודה הורביץ, מנשה חדד ומנחם לרר (צורפו כנספחים ה – ו' לתגובה לבקשה למחיקת כתבי הטענות). התובע לא הפריך את תו קפם של מכתבים אלו ולא הוכיח כי מדובר במכתבים מזויפים. לפיכך, המסקנה העולה מהראיות הינה כי מר וולף נותר כמורשה החתימה היחיד של העמותה.

44. רביעית, מסקנה זו נתמכה גם בחוות דעתו של מר בוגט, אשר כיהן כרשם העמותות בין השנים 1997 - 2003 וצידד בעמדת הנתבעת. התובע טען כי חוות הדעת לא נתמכה בראיות אולם, בחוות הדעת הצהיר מר בוגט כי עיין בתיק העמותה ברשם העמותות ובמסמכים המצויים בתיק זה.
מר בוגט הבהיר בחוות דעתו כי המסקנה העולה מהאמור במסמכים אלו הינה כי הרב וולף הינו חבר ועד יחידי בעמותה (ס' 8 – 11 לחוות הדעת): "על פי החומר המצוי בתיק העמותה ברשם העמותות, הבחירות האחרונות לוועד העמותה התקיימו בישיבת האסיפה הכללית של העמותה שכונסה ביום 15.9.11". בבחירות אלו נבחרו לוועד העמותה חמישה חברים הם ה"ה: א. הרב אליקים וולף. ב. הרב שמעון דיסקין. ג. הרב אליעזר גלבשטיין. ד. הרב מנשה חדד. ה. הרב מנחם לרר. 9. בשנת 2013 התפטרותו מחברותם בוועד העמותה שלושה מחברי הוועד: הרב מנחם לרר, הרב מנשה חדד והרב אליעזר גבשטיין...הרב שמעון דיסקין הינו יהודי בן למעלה מ – 90 שנה שמצבו הבריאותי איננו מאפשר את המשך חברותו בוועד העמותה ועל כן מצוי הוא בנבצרות. 11. נוצר אם כן מצב בו הרב אליקים וולף, יו"ר העמותה, נותר חבר ועד יחידי בעמותה".

45. בהמשך חוות הדעת, קובע מר בוגט כי:" לאור זאת, בהתאם לכל האמור לעיל, במקרה דנן, רשאי חבר הוועדה נותר הרב אליקים וולף, למנות עורך דין שייצג את העמותה בהתאם להחלטתו ומנוי עורך דין על ידי הרב וולף בתוקף תפקידו כוועד העמותה הינו מינוי כדת וכדין ומחייב את העמותה לכל דבר ועניין" (ס' 28 לחוות הדעת).

46. המסקנה כי מר וולף רשאי לפעול בשם העמותה, גם אם נותר כחבר יחיד, עולה גם מהוראות סעיף 12יא' לתקנון העמותה, אשר קובע כי: "במקרה ויתפנה מקומו של חבר הוועד יוכלו שאר חברי הוועד להמשיך בפעולותיהם מבלי להתחשב בפנוי המקום וכמו כן יוכלו למנות חבר אחר מתוך חברי האגודה למלאות את המקום הפנוי עד לאסיפה הכללית הקרובה" (תקנון העמותה צורף כנספח 12 לבקשה למחיקת כתבי הטענות).

47. בהקשר זה, מקובל עלינו הרציונל אשר עומד בבסיס כלל זה, כפי שעמד עליו מר בוגט בחוות דעתו: "כלל זה, לבד מהיותו הוראה ברורה ומפורשת בתקנון המצוי הינו גם כלל המתחייב מההיגיון הפשוט, שכן, במצב דברים אחר יכול כל חבר ועד "לתקוע" את פעילות העמותה על ידי פרישה מהוועד ולהביא בכך למצב בו לא יוכל וועד העמותה, ובכך לא תוכל העמותה, לתפקד עד לאסיפה הכללית, מצב שאין הדעת סובלתו" (סעיף 26 לחוות הדעת).

48. באשר לטענת התובע כי מר וולף לא שהה בישראל, בעניין זה מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה אין בכך כדי לפגוע בייפוי הכוח אשר ניתן על ידי מר וולף. ייפוי כוח זה נחתם על ידי קונסול ישראל בניו יורק ונהנה מחזקת התקינות, אשר לא הופרכה על ידי התובע.

49. לסיכום פרק זה נבהיר כי לאחר ששקלנו את מכלול הראיות אותם הגישו הצדדים בתיק ואת מכלול העדויות, מצאנו כי התובע לא הוכיח את טענותיו בדבר זיוף הפרוטוקול מחודש 11/12 ובדבר היעדר סמכות אורגן הנתבעת לייצג את הנתבעת בהליך זה.

50. משהוכרעה השאלה המקדמית בדבר סמכות אורגן הנתבעת, נדון בטענ ת הסילוק על הסף אותן העלתה הנתבעת.

סילוק על הסף-
51. הטענה הראשונה אותה העלתה הנתבעת, הינה כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות. לטענת הנתבעת, התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעת חרף העובדה כי הנתבעת לא הייתה המעסיקה האחרונה של התובע, אלא החברה - חברת דפוס יד החמישה. מדובר בזהות מעסיקים שונה ונפרדת והתובע מעולם לא הגיש בקשה להרמת מסך ההתאגדות. בנוסף, התובע הגיש תביעת חוב למפרקת החברה וזו אישרה לתובע פיצוי בגין תביעתו. לפיכך, לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה מחמת היעדר יריבות.

52. התובע טען מנגד כי הנתבעת מושתקת מלהעלות את טענת היעדר היריבות, אשר הועלתה בשיהוי ניכר, מאחר והנתבעת יצרה זיקה בינה לבין חברת הדפוס, במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין אשר הוגשה על ידי הנתבעת. התובע הפנה לטופס 161 ולמסמכי שחרור קופות הגמל אשר היו על שם התובע, עליהם חתמה הנתבעת, אף כי קופות הגמל היו רשומות על שם החברה. עוד טען התובע כי הנתבעת הודתה בפה מלא כי היא אשר הקימה את חברת בית הדפוס והוכח כי הנתבעת אף החזיקה ב – 100% ממניות החברה.

53. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי אין מקום להורות על סילוק התביעה על הסף, אף מבלי להידרש לשאלה האם נוצרה זיקה בין הנתבעת לבין החברה. סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים), קובע כי: " 1.(א)מי שעבד שנה אחת ברציפות ...אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעסיקו שפיטרו פיצויי פיטורים... עובד שעבר ממקום עבודה למקום עבודה אצל אותו מעסיק ונתחלפו המעסיקים במקום העבודה הנוכחי, זכאי לקבל פיצויי פיטורים מהמעסיק הקודם בעד תקופת עבודתו אצלו או במקום העבודה הקודם כאילו פוטר העובד ביום חילופי המעסיקים כאמור; קיבל המעסיק החדש כאמור על עצמו, על פי התחייבות בכתב כלפי העובד, את האחריות לפיצויי הפיטורים שהיה העובד זכאי לקבלם מהמעסיק הקודם כאמור, יהיה המעסיק הקודם פטור מתשלום הפיצויים ויראו לענין חוק זה את תקופת עבודתו של העובד אצל המעסיק הקודם או במקום העבודה הקודם כאילו עבד במקום העבודה הנוכחי".

54. בענייננו, אין חולק כי מעסיקתו האחרונה של התובע הייתה החברה. התובע אף הודה כי קיבל לידיו כספים ממפרקת החברה. עם זאת, הנתבעת לא הציגה בפנינו הסכם כלשהו אשר נחתם בינה לבין החברה, אשר הייתה מעסיקתו האחרונה של התובע.

55. תביעתו של התובע הינה לזכויות סוציאליות המגיעות לו מכוח תקופת עבודתו. לפיכך, אין בכך שהתובע קיבל כספים ממעסיקתו האחרונה (באמצעות המפרק), כדי לאיין את זכות התביעה של התובע. ככל שהתובע יוכיח כי לא קיבל את מלוא זכויותיו הכספיות, הרי שהתובע זכאי להיפרע ממעסיקתו הראשונה, היא הנתבעת, בהתאם להוראתו של סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים. בהתאם לכך, טענת הנתבעת לדחייה על הסף מחמת היעדר יריבות, נדחית.

56. בדומה, לא מצאנו מקום לקבל את טענת הנתבעת כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת חוסר תום לב, מאחר והתובע קיבל כספים במסגרת הליכי ההוצל"פ והסכמי פשרה שונים עליהם חתם. הנתבעת לא הוכיחה כי יש לשלול את זכאות התובע לזכויות קוגנטיות, מכוח עקרון תום הלב.

57. יתר על כן, אף טענות הנתבעת לפיהן התובע בחר לתקן את כתב תביעתו בחוסר תום לב, אין בהן כדי להצדיק את סילוק התביעה על הסף. לא נעלם מעינינו כי התובע בחר לתקן את כתב תביעתו ולהג דיל את סכום תביעתו באופן ניכר. אולם, לאור פסק דינו של בית הדין הארצי, אשר התיר לתובע לתקן את כתב תביעתו, והואיל והתיקון נגע לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים והתייחס לאותה עילת תביעה אשר פורטה בכתב התביעה, אין בדבר כדי לעלות כדי חוסר תום לב המצדיק את סילוק התביעה על הסף. מטעמים אלו, אנו דוחים את טענת הנתבעת לסילוק התביעה מחמת חוסר תום לב.

58. באשר לטענת הנתבעת כי יש לסלק את התביעה על הסף לאור הכספים אותם קיבל התובע במסגרת הסכמי פשרה שונים עליהם חתם בתביעות אחרות אותן ניהל כנגד הנתבעת ו/או העמותה, טענה זו אינה מצדיקה סילוק על הסף של התביעה. ככל שהנתבעת תוכיח כי התובע קיבל כספים ביתר, כספים אלו יובאו בחשבון במסגרת טענת הקיזוז אותה העלתה הנתבעת, כפי שיפורט בהמשך פסק הדין.

59. לאור כל האמור לעיל, טענות הנתבעת בדבר סילוק על הסף נדחות. להלן נבחן את עילות התביעה לגופן.

שכרו הקובע של התובע -
60. לטענת התובע, בנוסף לשכר המוצהר אשר שולם במסגרת תלושי השכר, שילמה הנתבעת סכום במזומן מידי חודש. התובע טען כי שכרו הורכב מסך של 9,320.6 ₪ אשר שולם באמצעות תלושי השכר (סך של 9,103 ₪+225.60 ₪ תוספת יוקר). בנוסף על כך, שולם לתובע לטענתו מידי חודש סך נוסף של 5,288 ₪ במזומן. לטענת התובע, במשך כל שנות עבודתו פנה אל הנתבעת בבקשה לגלם את שכרו באופן מלא בתלושי שכרו אולם הנתבעת סירבה לעשות כן.

61. התובע הוסיף וטען כי מר הורביץ הודה בעדותו כי שולם שכר במזומן. לפיכך, בהתאם לדוקטרינת ההודאה וההדחה, הנטל על הנתבעת להוכיח את גרסתה. הואיל והנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה יש לקבל את גרסת התובע.

62. לטענת הנתבעת, שכרו האחרון של התובע בעמותה בחודש 5/08 עמד על סך של 9,103 ₪, בצירוף 68.6 ₪ בגין תוספת יוקר = 9,171.6 ₪. שכרו האחרון של התובע בחברה בחודש 12/09 עמד על סך של 9,260 ₪ כולל תוספת יוקר. הנתבעת הכחישה את טענת התובע לפיה שולם לו תשלום גלובלי קבוע במזומן בסך של 5,288 ₪. הנתבעת טענה, כי התובע הוא זה שביקש מהנתבעת מעת לעת כי תשלם חלק משכרו במזומן על מנת שלא יידרש לשלם מס בגין סכומים אלו. לטענת ה הבהירה לתובע באופן חד משמעי כי משמעות בקשתו הינה כי לא יוכל לקבל זכויות סוציאליות בגין תשלומים אלו אולם חרף זאת, התובע עמד על בקשתו. הוסיפה וטענה הנתבעת כי לא מדובר בתשלום חודשי קבוע, אלא בתשלום בגין שעות נוספות ומכל מקום אין לתובע אלא להלין על עצמו בעניין זה מאחר והדבר נעשה לבקשתו.

63. לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות הצדדים, העדויות והראיות, שוכנענו כי התובע הוכיח טענתו כי חלק משכרו החודשי שולם במזומן, מהטעמים הבאים-

64. ראשית, התובע הצהיר באופן מפורט כי תשלום שכרו במזומן הוסכם במסגרת הסכם פשרה אשר נחתם בינו ובין הנתבעת בעבר, באמצעות מנכ"ל הנתבעת דאז - ר' שלום פלדמן ז"ל וכן מר הורוביץ (ס' 14 לתצהירו של התובע). הנתבעת לא סתרה את טענתו זו של התובע.

65. שנית, התובע הציג מסמך הכתוב בכתב ידו מיום כ"ו כסלו תשס"ה (9.12.04) בו נכתב כי התובע זכאי לסך של 11 משכורותX 5,288 ₪, בגין התקופה 12/03 – 11/04. התובע הצהיר כי מסמך זה נמסר לו על ידי מר הורביץ, גזבר הנתבעת (נספח 4 לתצהירו).

66. נוסף על כך, התובע הציג מכתב אשר נכתב בכתב יד מיום 10.8.06 והצהיר כי מכתב זה נכתב על ידי מר הורביץ. במכתב זה נכתב בכתב יד:"משכ' 1-4/06 21,152 ₪" (ס' 19 לתצהיר התובע, נספח 10 לכתב התביעה המתוקן). יש באמור במכתב זה כדי לתמוך בגרסת התובע, מאחר וסך של 21,152 ₪ לחלק ל – 4 משכורות חודשיות = 5,288 ₪. אם כן, הנתבעת לא הפרי כה את גרסת התובע ולא הפריכה את האמור במסמכים אשר הוצגו על ידו.

67. שלישית, עדותו של מר הורביץ תמכה אף היא במסקנה כי התובע קיבל תשלום שכר במזומן וכך העיד :
"לשאלת בית הדין:
ש. מה עמדתך לגבי טענת התובע כי הוא קיבל תשלום במזומן מעבר למה שכתוב בתלושים חלק במזומן?
ת. חלק מהתקופה הוא כן קיבל.
ש. באיזה חלק מהתקופה וכמה?
ת. הכל גולם בתוך הפיצויים.
ש. כמה הוא קיבל במזומן מעבר לתלוש?
ת. לפעמים 5,200 ₪.
ש. מה זה לפעמים?
ת. לא על כל התקופה. כמה שנים, אני לא זוכר בדיוק.
ש. באיזה שנים הוא קיבל את זה?
ת. זה היה גילום של שעות נוספות.
ש. כמה זמן הוא קיבל במזומן?
ת. כמה שנים. לא זוכר בדיוק. לפחות 5 שנים משהו כזה.
המשך ח.נ
ש. אני מפנה לסעיף 25 לתצהיר , בו אתה אומר שלא שולם לתובע שכר קבוע במזומן?
ת. קבוע לאורך השנים לא שולם.
ש.
לשאלת בית הדין:
ש. השכר במזומן בגין מה זה שולם 5,200 ש"ח?
ת. זה נקבע על ידי המנהל הקודם , אבל חלק היה בגין שעות נוספות" (עמ' 25 לפ', ש' 5 – 23).

68. נטל ההוכחה כי מדובר בתשלום לא קבוע, אשר שולם בגין שעות נוספות מוטל על הנתבעת. בנסיבות מקרה זה הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכחת טענתה על כן, לאור כלל הטעמים אותם פירטנו לעיל, אנו קובעים כי התובע הוכיח כי שולם לו שכר חודשי נוסף באמצעות תשלום מזומן, בסך של 5,288 ₪.

69. תלוש שכרו האחרון של התובע לחודש 12/09 עמד על סך של 9,260 ₪ ( כולל תוספת יוקר; תלושי שכרו של התובע צורפו כנספח 14 לכתב ההגנה). לשכר זה יש להוסיף סך של 5,288 ₪. לפיכך, שכרו הקובע של התובע עומד על סך של 14,548 ₪.

פיצויי פיטורים-
70. לטענת התובע, תקופת עבודתו בנתבעת עומדת על 33.5 שנים ושכרו הקובע לפיצויים עומד על סך של 18,729.85 ₪. לפיכך, זכאותו לפיצויי פיטורים עומדת על סך של 627,450 ₪. עוד טען התובע, כי הובטח לו בכתב כי עם פיטוריו יהיה זכאי לפיצויים בסך של 157.66% לכן הינו זכאי לפיצויים בסך כולל של 989,238 ₪.

71. לטענת התובע שולם לו סך של 396,978 ₪ מגורמים שלישיים (חברת מגדל, חברת ילון והמוסד לביטוח לאומי) לפיכך, לטענתו הינו זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 592,260 ₪. התובע התייח ס לטענת הנתבעת לפיה קיבל תשלום נוסף בסך של 72,682 ₪ בגין פיצויי פיטורים מחברת פסגות, וטען כי בשל הזמן שחלף, נשכח ממנו כי קיבל כספים מחברת פסגות לכן לא התייחס לכך בתצהירו. לגרסת התובע, מדובר בכספים להם היה זכאי ממשרד החינוך, עקב פיטוריו מהוראה בשנת 2001 לכן אין לקזז סכומים אלו מפיצויי פיטוריו.

72. הנתבעת טענה מנגד כי בגין רכיב פיצויי הפיטורים, התובע הוא אשר חב לנתבעת ועליו להשיב סך של 11,195 ₪, בהתאם לתחשיב הבא: שכרו הקובע של התובע עמד לטענת הנתבעת על סך של 9,171.60 ₪ בלבד. לתובע הובטחו פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 157.66% ולכן: 9,171.60 ₪ X 157.66% X 31.83 שנים (ותק) = 460,262 ₪. מסכום זה יש לנכות את הסכום אותו קיבל התובע בגין רכיב פיצויי הפיטורים, כפי שהודה התובע, סך של 396,974 ₪. הנתבעת הוסיפה כי במהלך חקירתו הודה התובע כי קיבל סכום נוסף בסך של 72,682 ₪, מקופת הפיצויים בחברת פסגות, עליו לא הצהיר התובע. לפיכך, יש לקזז גם סכום זה מרכיב פיצויי הפיטורים.

73. לעמדת הנתבעת, מאחר והסכום לו זכאי התובע בגין פיצויי פיטורים עומד על סך של 460,262 ₪, גבוה מהסכומים אותם קיבל התובע בגין פיצויי פיטורים מקופות הגמל השונות – 471,4 57 ש"ח (396,943 ₪+72,682 ₪), התובע הוא אשר חייב לנתבעת סך של 11,195 ₪.

74. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, אנו קובעים כי לתובע שולמו פיצויי פיטורים בסך כולל של 397,978 ₪ , מהגורמים הבאים:

  1. חברת מגדל – סך של 207,914 ₪ .
  2. אילון חברה לביטוח - סך של 84,783 ₪.
  3. המוסד לביטוח לאומי – במסגרת התביעה עקב פירוק החברה - סך של 106,054 ₪ (פרק ט' לכתב התביעה המתוקן, נספח 2 לסיכומי הנתבעת).

75. בנוסף, אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע קיבל תשלום נוסף בסך של 72,682 ₪ מקופת הגמל "פסגות". עם זאת, הצדדים חלוקים בשאלה האם יש להפחית סכום זה מסכום פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע. מצאנו כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית, מא חר והתובע לא הוכיח את טענתו כי מדובר בכספים אותם קיבל ממעסיק אחר. התובע הסתיר בתצהירו כי קיבל כספים נוספים מקופת פסגות. עובדה זו התבררה בפנינו רק במהלך חקירתו של התובע, במסגרתה הודה כי קיבל פיצויי פיטורים נוספים מקופת פסגות:
" ש. את קופות הפיצויים שחררו?
ת. הסבו אותה על שמי.
ש. יש קופת פיצוים מפסגות האם גם אותה הסבו?
ת. לא הסבו אותה ולא נתנו לי תכסף.
ש. אני מציג לך מסמך של פסגות שהכספים שוחררו לך?
מתקבל ומסומן נ/4
ת. המכתב ממוען אליי?
ש. אתה חתום ומר הורוביץ חתום ופסגות חתמו שקיבלת 74,000 ₪ מפסגות?
ת. כספים לא נתקבלו על ידי אולי מר הורוביץ מילא את זה בשמי.
ש. אני מקריא לך מס חשבון 15948 זה שלך?
ת. כן זה שלי.
ב"כ הנתבעת: הסכום גם מופיע בטופס 161 ( עמ' 14 לפ', ש' 10- 23 וכןמוצג נ4)".

76. גרסת התובע כי כספים אלו נמסרו לו מכוח עבודתו במשרד החינוך, לא פורטה בתצהירו כנדרש. בהקשר זה, שקלנו את טענת התובע, לפיה עדותו של מר הורביץ מוכיחה כי אין להפחית סכום זה מפיצויי הפיטורים של התובע. מר הורביץ העיד בסוגיה זו כדלקמן:
"ש. אני מציג לך הודעת מעביד , נספח 13 לכתב הגנה, כתבת לגבי פסגות שולם במזומן ?
ת. במזומן הכוונה שהקופה משלמת לו במזומן ולא הסבה.
ש. ב 7/5/2001 אתה ועמרם חתמתם על הסכם שבו הכסף של פסגות הוא פיצוי פיטורים ממשרד החינוך אבל כיון שעמרם המשיך לעבוד הוא לא יכול היה לקבל ולכן שמרתם לו לתקופה וכתוב שהסכום לא יקוזז מפיצוי פיטורים שלו אתה זוכר?
ת. פיצוים כחוק הוא צריך לקבל ולא 300% , נתנו לו 150% והוא מבקש 300%.
ש. אם נכון שהסכום הזה קשור לסכום מ 2001 וזה כסף שהגיע משרד החינוך?
ת. נכון" (עמ' 24 לפ', ש' 4 - 11).

77. חרף עדותו של מר הורוביץ, אנו סבורים כי אין די בעדותו של מר הורוביץ כדי להוכיח את טענת התובע כי אין לנכות כספים אלו מפיצויי פיטוריו. זאת,הואיל ולא הוכח בפנינו כי אכן נכרת הסכם כלשהו בין הצדדים בשנת 2001 ומה היה תוכנו. מצאנו לנכון לזקוף לחובת התובע את גרסתו בהקשר זה, אשר הינה בבחינת "עדות כבושה" ולא באה לידי ביטוי בתצהירו. התובע אף לא פירט באילו שנים הועסק על ידי משרד החינוך ובגין איזו תקופה הינו זכאי לסכום זה לגרסתו.

78. באשר לשיעור הפיצויים להם זכאי התובע בגין מלוא תקופת עבודתו, אין חולק בין הצדדים, כי ביום 19.2.06 קיבל התובע מכתב מהנתבעת אשר קובע כדלקמן: "הריני לאשר כי מוסכם על הנהלת בתי ספר למלאכה – דפוס יד החמישה, כי בעת הפסקת עבודתך אצלנו תקבל פיצויים בגובה 157.66% ממשכורתך עבור כל שנה שעבדת אצלנו. משכורתך בחודש ינואר 2006 היא 9,171.60 ₪" (המכתב צורף כנספח 12 לכתב התביעה המתוקן).

79. אין בידינו לקבל את טענת התובע כי הינו זכאי לפיצויי פיטורים מוגדלים בגין מלוא שכרו. אומד דעת הצדדים כפי שבא לידי ביטוי במכתב אותו קיבל התובע מהנתבעת, מלמד כי הפיצויים המוגדלים נגעו לשכר כפי שצוין בתלוש שכרו של התובע בלבד, כאשר ההסכם אף נוקב בשכר הספציפי אותו השתכר התובע באותו מועד. התובע לא הציג כל ראיה המוכיחה כי ניתנה לו התחייבות לתשלום פיצויי פיטורים בגין שכר גבוה משכר זה.

80. בהתאם לכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים על פי התחשיב הבא: סך של 9,260 ₪, משכורתו האחרונה של התובע בחברה במכפלת שנות עבודתו בנתבעת העומד על 33 שנים ו – 5 חודשים. לפיכך – 9,260X 401/12 חודשים תקופת עבודתו X 157.66% פיצויים מוגדלים = 487,861 ₪.

81. לסכום יש לצרף סך של 5,288 ₪ (שכרו במזומן של התובע) X 401/12 חודשים = 176,707 ₪. בסה"כ זכאי התובע לסך של 664,568 ₪. מסכום זה יש לנכות סך של 72,682 ₪ בגין פיצויים מקופת פסגות וכן סך של 397,978 ₪ א שר קיבל התובע בגין פיצויי פיטורים מצדדים שלישיים, ובסה"כ סך של 470,660 ₪. לפיכך, זכאי התובע ליתרת פיצויי פיטורים בסך של 193,908 ₪.

דמי חופשה-
82. לטענת התובע, נצברו לזכותו 126 ימי חופשה בלתי מנוצלים, בהתאם להסכמה אשר התגבשה בין התובע לבין גזבר הנתבעת. שכרו הקובע של התובע עמד על 18,730 ₪ בחלוקה ל-22 ימי עבודה = 851 ש"ח X 126 = 107,226 ₪ , הסכום לו זכאי התובע לטענתו, בגין פדיון ימי החופשה.

83. לטענת התובע, הנתבעת התנהלה באופן שקרי הואיל ו העד מטעמה יודע כי במוסדות חב"ד ובהם הנתבעת לא עובדים בימי חול המועד, מכוח התפיסה ההלכתית שאין ברכה בעבודה בחול המועד. לפיכך, לא מן הנמנע שגם מר הורביץ עצמו לא עבד בימים אלה מבלי שקוזזו ימי חופשה ממאזן ימי חופשתו.

84. הוסיף וטען התובע כי תלושי השכר מהווים ראיה לאמיתות תוכנם אלא אם הוכח בראיות מהימנות אחרת . הנתבעת לא סתרה חזקה זו ולא המציאה דוחות נוכחות או אישורי מחלה. כמו כן לטענת התובע, לא נסתרה גרסתו לעניין תוספת 11 ימים להם היה זכאי (23 יום תחת 22 יום), מכוח סיכום מוקדם עם גזבר הנתבעת.

85. הנתבעת טענה מנגד כי התובע לא הרים את נטל הראיה ולא הוכיח את חבות הנתבעת לפדיון דמי חופשה וכן הסכומים אותם דרש הינם מופרזים. לטענת הנתבעת, התובע הודה כי לא עבד בימי חול המועד וכי ימי החופשה אשר נתבעו על ידו מקורם בימים מכל תקופת עבודתו. עוד טענה הנתבעת, כי יש להפחית את תקופת ההתיישנות בגין ימי חופשה ולכן בהתאם לחוק, זכאי התובע לסך של 31,860 ₪, בהתאם לתחשיב הבא: 84 ימיםX 379.29 ₪ (תעריף בגין יום עבודה) = 31,860 ₪.

86. כלל פסוק הוא כי נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מוטל על שכמי המעביד
(דב"ע לא/22 – 3 ציק ליפוט - קסטנר, [פורסם בנבו] פד"ע ג' 215). כמו כן, הרמת
הנטל אינה מותנית דווקא, בהצגת פנקס חופשה שנתית, וניתן להגיע למסקנה
כי המעביד שילם את מלוא ימי החופשה המגיעים לעובד גם על יסוד ראיות
אחרות כגון תלושי שכר (ע"ע (ארצי) 1415/04 גולדה - גולדה שטיחים, [פורסם
בנבו] כרך לג (28), 64; עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ – סלוצקי, [פורסם בנבו],
25.11.2008).

87. בנסיבות מקרה זה, מצאנו כי דין תביעת התובע לפדיון דמי חופשה להתקבל. הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה שנתית בנוסף, עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי נכון לחודש 1/10, עמדה יתרת החופשה הצבורה של התובע על סך של 115 ימי חופשה. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע ניצל את ימי החופשה בפועל. עם זאת, אנו דוחים את טענת התובע כי הינו זכאי למכסת ימי חופשה מוגדלת. התובע לא הוכיח את גרסתו לפיה סיכם עם גזבר הנתבעת כי יהיה זכאי לתוספת בת 11 ימי חופשה וטענתו זו סותרת את האמור בתלושי שכרו בהם מצוין כי מכסת ימי החופשה עמדה על 22 ימי חופשה לשנה.

88. בחקירת התובע הוכח כי נהג לצאת לחופשה בימי חול המועד (עמ' 16 לפ', ש' 7 – 28) אולם, הנתבעת לא הוכיחה כי יתרת החופשה המצוינת בתלושי שכרו של התובע כוללת גם את ימי חול המועד. הנתבעת אף לא ציינה מהו מספר הימים בהם שהה התובע בחופשה במהלך חול המועד. לפיכך, לא מצאנו כי יש מקום ל הפחית מיתרת ימי החופשה של התובע , הנזכרים בתלושי שכרו .

89. סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א -1951 (להלן: חוק חופשה שנתית), קובע כי תקופת ההתיישנות לתביעה על פי החוק היא שלוש שנים. בהתאם להלכה הפסוקה, בעת שנסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, העובד זכאי לתבוע את ימי החופשה שהיה זכאי העובד לקבל בשלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו, בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת.

90. בהתאם לסעיף 3 לחוק חופשה שנתית, זכאי התובע ל - 28 ימי חופשה בגין כל שנה מעבר לשנה השמינית. ממכסה זו יש להפחית 4 ימי חופשה בגין סופי שבוע ולכן זכאי התובע למכסה בת 24 ימי חופשהX 3 שנות עבודתו האחרונה בצירוף 5/12 חודשים משנתו האחרונה X 24 ימי חופשה = 72 ימי חופשה+10 ימי חופשה = 82 ימי חופשה בסה"כ.

91. שכרו הקובע של התובע עמד על סך של 14,548 ₪. מספר ימי העבודה החודשיים של התובע כפי שמצוין בתלושי שכרו הם 24 ימי עבודה. לפיכך, שכרו היומי של התובע עמד על סך של 14,548 ₪ בחלוקה ל – 24 ימי עבודה = 606 ₪. בהתאם לכך, זכאי התובע לפדיון דמי חופשה בסך של 82 ימי חופשהX 606 ₪ = 49,692 ₪.

דמי אבטלה-
92. לטענת התובע, שולמו לו דמי אבטלה בחסר מאחר וחלק משכרו שולם במוזמן. התובע פירט כי עד סוף חודש 8/10 שולמו לו דמי אבטלה בעד 175 ימים בשנת האבטלה המתחילה ביום 1.1.10 ומסתיימת ביום 31.12.10. בסיס שכרו לצורך חישוב דמי האבטלה חושב על פי שכרו המוצהר, מכאן שדמי האבטלה הועמדו על סך של 223.68 ₪ ליום. התובע טען, כי אילו מילאה הנתבעת חובתה, דמי האבטלה ליום היו צריכים לעמוד על סך של 320.6 ₪ ליום. לפיכך, לטענת התובע נגרם לו חסרון כיס בסכום של 86.97 ₪ ליום X 125 יום= 10,871 ₪.

93. הנתבעת טענה מנגד כי התובע לא הרים את נטל הראיה לעניין תביעתו לדמי אבטלה ולסכום אותו תבע. התובע לא הוכיח את שיעור דמי האבטלה להם הוא זכאי ומכל מקום, התובע אינו זכאי לקבל גמלה עבור סכומים עליהם בחר שלא להפריש כסף לרשויות המס ולביטוח הלאומי.

94. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, אנו דוחים את טענת התובע כי הינו זכאי לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה, מהטעמים הבאים:
ראשית, התובע לא הוכיח כי פנה למוסד לביטוח לאומי ודרש לקבל גמלה בהתאם לשכר אשר שולם לו. במקרה שמוגשת תביעה לדמי אבטלה ויש מחלוקת בין העובד לבין המעביד לעניין גובה שכר העבודה, התובע רשאי לפנות למוסד לביטוח לאומי ולהעלות את טענותיו והמוסד לביטוח לאומי רשאי לקבל טענות אלו ל מרות העדר אישור המעסיק, על יסוד חקירה המבוצעת על ידו.
95. שנית, לא שוכנענו בטענת התובע, לפיה התשלום במזומן בוצע בניגוד לרצונו, אף כי פנה במהלך כל תקופת עבודתו לנתבעת בבקשות לגלם את שכרו. מר הורביץ אשר הצהיר מטעם הנתבעת, הדגיש כי התובע הוא אשר יזם וביקש לקבל תשלום שכר במזומן: "התובע הוא זה אשר ביקש מהנתבעת מעת לעת, כי תשלם חלק משכרו במזומן מהיותו אב למשפחה ברוכת ילדים ומרצון לקבל משכורת גבוהה יותר בערכי נטו. הנתבעת הבהירה לתובע באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי המשמעות לכך היא כי התובע לא יוכל לאחוז במקל משני קצותיו ולקבל זכויות סוציאליות שלא עפ"י הדין המוצהר בתלושי השכר. 27. התובע לא רק שלא יחס לכך כל חשיבות, יתרה מכך חפץ בכך שכן כך קיבל לעיתים, שכר נטו נוסף, עליו לא שילם משך שנים רבות לרשויות המס. 28. עוד יצוין, כי...פניותיו בגין שכרו החלו רק למן פברואר 2005 ( סמוך לסגירת בית הספר), כאשר תמוה מדוע עד למועד זה נמע התובע במשך שנים רבות מלבצע פנייה שכזו..." (ס' 26 – 28 לתצהירו של מר הורוביץ).

96. התובע לא הפריך את גרסת הנתבעת בעניין זה. גרסת הנתבעת אף קיבלה חיזוק מעיון בכתב התביעה אותו הגיש התובע עוד בשנת 2005, אשר מלמד על אומד דעת הצדדים בזמן אמת ( ע"ב 6095/05, נספח 1 לתצהיר הנתבעת). בכתב תביעה זה לא העלה התובע כל טענה בעניין אופן תשלום שכרו במזומן.

97. שלישית, התובע לא הציג בפנינו אסמכתא בדבר שיעור דמי האבטלה המקסימלי אותו דרש ולא הוכיח כי היה זכאי לשיעור זה. לנוכח הטעמים האמורים לעיל, אנו דוחים את דרישת התובע לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה.

מענק נכות-
98. לטענת התובע ביום 12.5.03 נקבעה לו דרגת נכות לצמיתות בשיעור של 14.5% המזכה בתשלום מענק חד פעמי. תביעת התובע למימוש זכאותו למענק הוגשה ביום 25.7.05. בהסתמך על שכרו המוצהר של התובע העמיד המוסד לביטוח לאומי את שכרו הקובע של התובע על פי ממוצע שכרו ברבעון האחרון על סך של 10,500 ₪. בנסיבות אלו זכאות התובע למענק הועמדה ביום 12.10.09 על סך של 70,672 ₪.

99. לטענת התובע, אילו גילמה הנתבעת את שכרו הלא מוצהר היה עליה להוסיף סך של 9,401 ₪, לשכר הקובע. מאחר וסכום זה מהווה 90% מהשכר הקובע, לטענת התובע חסרון הכיס אשר נגרם לתובע עומד אף הוא על 90% מסכום הפיצוי אשר שולם לו, דהיינו על סך של 63,605 ₪. נוכח זאת, טען התובע כי על הנתבעת לשלם לו פיצוי בשיעור 63,605 ₪.

100. הנתבעת טענה מנגד כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת תביעתו ברכיב זה וכי הסכומים אותם דרש הינם מופרזים. הנ תבעת הוסיפה כי בדיקה במחשבוני המוסד לביטוח הלאומי, העלתה כי הפרש בגובה שכרו של עובד איננו מעלה ביחס ישיר את גובה המענק החד פעמי, מאחר והמענק משולם לפי ממוצע השכר בשלושת החודשים אשר קדמו לפגיעה.

101. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאנו כי דין תביעת התובע ברכיב זה להידחות. כפי שציינו לעניין רכיב דמי האבטלה , התובע לא הוכיח כי פעל אל מול המוסד לביטוח לאומי על מנת לקבל סכומים נוספים בגין גמלת נכות, נוכח תשלום שכרו במזומן. בנוסף, כפי שציינו, לא שוכנענו כי אופן תשלום השכר במזומן, בוצע בניגוד להסכמת התובע.

102. נוסיף, כי מקובלת עלינו טענת הנתבעת, כי התובע לא הציג כל תחשיב או אסמכתא המבססים את תביעתו ברכיב זה. התובע לא הוכיח כי הינו זכאי לשכר נוסף בסך של 9,401 ₪. בנוסף, התובע לא הוכיח בתחשיב או באסמכתא, מה היה גובה המענק לו היה זכאי, אילו היה מובא בחשבון גם שכרו במזומן. מטעמים אלו, דין תביעתו של התובע ברכיב זה, להידחות.

קיזוז-
103. הנתבעת טענה כי יש לקזז מכל סכום אשר ייפסק לזכות התובע, את הסכומים הבאים:
א. הסכומים אותם קיבל התובע במסגרת הסכמי הפשרה אשר קדמו לתביעתו הנוכחית.
ב. הסכומים אותם קיבל התובע מקופות הפיצויים השונות.
ג. הסכומים אותם גבה התובע בהוצל"פ באמצעות פסק הדין אשר בוטל וכן כספים אותם גבה התובע ישירות מצדדים שלישיים, לא באמצעות תיק ההוצל"פ.

104. התובע טען מנגד, כי הנתבעת השחיתה זמנה לריק בעיסוק מיותר בהליכים בהם נקט התובע נגד הנתבעת בזהויותיה השונות, הנתבעת או העמותה, מאחר ועניינם של כל אלה הוא זכויות התובע עובר ליום 10.1.10, מועד פיטוריו ומועד התגבשות זכויותיו, מושא ההליך דנן. בנוסף, טען התובע כי שעה שהוגש כתב תביעה מתוקן, הוא העומד להכרעה וכל המחלוקות סביב תוקפו של פסק הדין אשר בוטל, כלא היו.

105. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הראיות אשר הוגשו בפנינו והעדויות אותן שמענו, מצאנו כי דין טענת הנתבעים לקיזוז הסכומים אשר שולמו ביתר להתקבל . להלן נתייחס באופן מפורט לכל אחת מטענות הקיזוז אותן העלתה הנתבעת ונפרט הכרעתנו.
106. ראשית, טענת הקיזוז בגין פיצויי הפיטורים אשר שולמו לתובע מקופות הגמל השונות - הסכומים אותם קיבל התובע מקופות הגמל השונות בגין פיצויי פיטורים, כבר קוזזו מסכומי פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע, במסגרת הכרעתנו ברכיב פיצויי הפיטורים, כפי שפורט לעיל. לפיכך, איננו נדרשים לדון שוב בטענה זו.
107. שנית, שקלנו את טענת הנתבעת בדבר קיזוז הסכומים אשר שולמו לתובע במסגר ת הסכם פשרה בתיק ע"ב 6095/05 - עיון בכתב התביעה אשר הוגש בתיק זה, מעלה כי בכתב התביעה נתבעו הרכיבים הבאים: שכר עבודה אשר שולם במזומן, משכורת 13, תוספת ביגוד, דמי הבראה, תשלום בגין שעות נוספות, פיצויי הלנת שכר. סכום התביעה הכולל עמד על סך של 247,958.54 ₪ (כתב התביעה צורף כנספח 1 לתצהיר הנתבעת).
108. הנתבעת הוכיחה כי תביעה זו הסתיימה בהסכם פשרה אצל רב היישוב וכי במסגרת הסכם הפשרה שולם לתובע סך של 125,000 ₪. כך, הודה התובע בחקירתו:
"ש. האם צרפת את אחד ההסכמות שהיה לך עם מר פלדמן ז"ל?
ת. אין לי הסכם , יש לי מכתב ששלחתי אליו בזמנו ואמרתי שהם מקימים את החברה בשביל לברוח ולהסתתר.
ש. בהסכם שהיה אצל הרב גם שם קיבלת כספים?
ת. כן. אחרי כן כן , 125,000 ₪.
ש. ציינת את זה בהססכם?
ת. לא ציינתי , זה משכורות של אז, לא היה עו"ד אז , לא הייתי מיוצג היו אנשים שהמשפחה שהיו יחד איתי. היה עו"ד שנחתם ההסכם לא בתור ייצוג .
ש. מי עו"ד?
ת. הוא לא ייצג הוא בא לשמוע. היה עו"ד ניסים אמרני , הייתה אשתי , עו"ד אמרני לא בא כמייצג אלא כדי לשמוע ולהגיע לפשרה עם הרב" (עמ' 15 לפ', ש' 27 – 32).

109. חרף עדותו זו של התובע, אין בידינו לקבל את טענת הקיזוז של הנתבעת. זאת, מאחר ובהודעת הצדדים לבית הדין בדבר הסכם הפשרה, לא ציינו הצדדים כי הסכם זה מביא לסילוק כל עילה /תביעה של הצדדים בגין תקופת עבודתו של התובע. תחת זאת, צוין בהסכם כי סכום זה משולם על מנת כנגד מחיקת התביעה. כך, נקבע בהודעת הצדדים לבית הדין בדבר הסכם הפשרה כדלקמן:
"בקשה למחיקת התובענה והחזר אגרה (בהסכמה)
בית הדין הנכבד מתבקש בזאת למחוק את התובענה נשואת תיק זה ולצוות על החזר האגרה שוולמה בתיק זה למבקש. ואלה נימוקי הבקשה:1.בין הצדדים התנהל מו"מ מחוץ לכתלי בית הדין בעקבות הגשת תובענה זו. 2. הצדדים הגיעו להסדר כספי ביניהם, ללא עורי דין, אשר הופקד אצל רב היישוב (כפר חב"ד). 3. לפיכך מתייתר הצורך בניהול התובענה. ..5. משום כך מתבקש בית הדין הנכבד למחוק את התובענה ולצוות על החזר האגרה, שכן לא התקיים בתיק זה אף לא דיון אחד".

110. בהתאמה לכך, פסק בית הדין (כב' הש' אורלי סלע כתוארה אז ):
"פסק דין

  1. התביעה נמחקת, לבקשת הצדדים, ללא צו להוצאות.
  2. הנני מורה על החזר אגרה בהתאם לתקנות" (ההודעה בדבר הסכם הפשרה ופסק הדין צורפו כנספח 2 לתצהיר הנתבעת). נוכח נוסח הסכם הפשרה בין הצדדים ומאחר ועילות התביעה אשר נתבעו בכתב תביעה נשוא הליך זה שונות מכתב התביעה משנת 2005, אין בידינו לקבל את טענת הקיזוז בגין הסכומים אשר שול מו לתובע במסגרת הסכם הפשרה בשנת 2005.

111. שלישית, עוד שקלנו את טענת הנתבעת, לפיה יש לקזז סכומים אשר שולמו לת ובע במסגרת הסכם פשרה אשר נחתם עמו ביום 26.5.10. הנתבעת הוכיחה כי בשנת 2009 הגיש התובע תביעה כנגד החברה וכנגד מר הורוביץ באופן אישי, בגין עילות הנובעות מתקופת עבודתו, בסך של 171,763 ₪ (ע"ב 7346/09).
במסגרת הסכם הפשרה אשר נחתם בין הצדדים בתיק זה ביום 26.5.10, נכתב כדלקמן: :"לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובע מהנתבעת וכל תביעות הנתבעת מהתובע, מכל מין וסוג שהוא עד ליום 5.7.09, ומבלי להודות בכל חבות ובכל טענה תשלם הנתבעת 1 לתובע סך של 146,000 ₪" (הסכם הפשרה צורף כנספח 3 לכתב ההגנה המתוקן).

112. התובע טען בחקירתו כי אין לקזז את הסכום אשר שולם לו במסגרת הסכם הפשרה, מאחר וחתימתו לא מופיעה לצד הסעיף הרלבנטי לוויתור הטענות בהסכם הפשרה, וכך העיד :
"ש. האם ציינת שבמסגרת כתב תביעה שני שהגשת כנגד העמותה נחתם בינך לבין דפוס יד החמישה הסכם פשרה?
ת. היה הסכם פשרה.
ש. זה צוין בתצהיר?
ת. היה הסכם פשרה, לא כתוב פה , אבל הגענו לפשרה.
ש. באופן שיטתי אתה לא מצין כספים שקיבלת במהלך הדרך מהעמותה?
ת. זה היה כתב תביעה ושולם בהסכם פשרה.
ש. כתוב את זה , אמרת את זה?
ת. אני אומר לך שזה שולם.
ש. כמה קיבלת במסגרת הסכם פשרה?
ת. אם אני לא טועה קרוב ל 150,000 ₪ ששולם לי על ידי שבעת תומכי תמימים.
ש. צוין בהסכם הפשרה שאתה חתום עליו שהסכם הפשרה הוא לסילוק סופי ומוחלט של כל התביעות שלך מהנתבעת מכל מן וסוג כלשהו עד ליום 5/7/09?
ת. אם תשים לב מחקו את השורות המודפסות, אני חתום ליד התיקון שזה מכל מן וסוג עד ליום 5/7/09 אבל לא מכל מן וסוג כלשהו. לא שולמו לי כל התביעות שלי עד ליום 5/7/09 אלא זה סכום התביעה ההיא. לסילוק סופי של הדברים האלה" (עמ' 10 לפ', ש' 1 – 18).

113. אין בידנו לקבל את טענת התובע כי לא אישר בחתימתו בהסכם את סילוק כל התביעות מכל מין וסוג. לא מצאנו עיגון לטענה זו בהסכם הפשרה. מעיון בהסכם הפשרה עולה כי חתימת שני הצדדים להסכם מופיעה על גבי ההסכם שלוש פעמים, לצד כל סעיף להסכם. בנוסף, חתימת הצדדים ובאי כוחם מופיעה אף בתחתית ההסכם. לפיכך, טענת התובע נדחית.
נוכח זאת, מצאנו כי יש לקזז מהסכומים להם זכאי התובע סך של 146,000 ₪, אותם קיבל התובע בגין תקופת עבודתו בנתבעת עד ליום 5.7.09.

114. רביעית, שקלנו את טענת הנתבעת כי יש לקזז את הסכומים אותם גבה התובע במסגרת הוצאה לפועל, בגין פסק הדין הראשון בהליך זה אשר בוטל על ידי בית הדין הארצי ( ע"ע 67430-12-15).

115. מצאנו כי הנתבעת הוכיחה את טענתה כי התובע גבה סכומים בהוצאה לפועל, בגין פסק הדין הראשון, אף כי פסק דין זה בוטל על ידי בית הדין הארצי בשלב מאוחר יותר. הנתבעת הציגה נתונים מהם עולה כי במסגרת תיק הוצל"פ 20-16113-13-2, אשר נפתח בגין פסק הדין, גבה התובע סך של 83,734 ₪ מהנתבעת וכן סך של 56,544 ₪ במסגרת מימוש עיקולים מצדדי ג' אשר שילמו לתובע את הכספים אותם היו חייבים לנתבעת. טענתה זו של הנתבעת גובתה בראיות בכתב אותן הציגה הנתבעת (דף חשבון ואישור תשלומים בתיק ההוצל"פ, צורף נספח 6 לתצהיר התובע).

116. בפרוטוקול הדיון בבית הדין הארצי מיום 4.5.17 הודה התובע כי גבה עשרות אלפי ₪ מהנתבעת, ב מסגרת הליכי ההוצל"פ אותם נקט כנגד הנתבעת (עמ'1 לפ' מיום 4.5.17, ש' 9 - 10): ""עו"ד אמרני: לשאלת בית הדין בהוצאה לפועל נגבו כמה עשרות אלפי שקלים ורובם הלכו לתשלום שכר טרחה של ב"כ הקודם של המשיב". התובע ציין בדיון הראשון אשר התקיים בהליך הערעור בבית הדין הארצי ביום 3.5.16 כי: " התביעה הוגשה על סמך זכויות שהם מתכחשים הם המתינו לאותו גורם שיכול לאשר את השכר. אדוני שאל למה חיכיתי 3 שנים כי חודש לערך לפי הגשת הבקשה לביטול פסק הדין נפטר מר פלדמן אותו אחד שיכל לבוא לפה ולומר להם רדו מהסיפור. לשאלת בית הדין אני משיב שרוב הכסף הלך לשכר טרחה לעורך דין שייצג אותו אז. היו כמה שוכרים שהעבירו סכומים מסוימים אבל מה ששולם הופחת" ( עמ' 2 לפ', ש' 14 – 19; ההדגשה אינה במקור – ר.צ.).
117. בחקירתו במסגרת הליך זה, התובע לא הכחיש את טענת הנתבעת כי גבה מהנתבעת עשרות אלפי ₪ באמצעות הליכי ההוצל"פ, בגין פסק הדין הראשון אשר ניתן על ידי בית דין זה ( עמ' 8 לפ', ש' 27 – 31). התובע אף לא הציג תחשיב נגדי ולא הפריך את המפורט באסמכתאות אותן הציגה הנתבעת. לפיכך, התובע לא הפריך את טענת הנתבעת כי גבה בין באופן ישיר ובין באמצעות צדדים שלישיים, סך של 140,278 ₪, בגין פסק הדין הראשון שניתן בהליך זה. מאחר ופסק הדין הראשון בהליך זה כלל את אותן עילות תביעה, הנתבעת זכאית לקיזוז הסכומים אשר שולמו על ידה לתובע במסגרת פסק הדין הראשון. מסקנה אחרת תוביל לתוצאה לפיה התובע יקבל לידיו כפל פיצוי בגין אותו הליך, באופן העולה כדי חוסר תום לב. לפיכך, אנו קובעים כי הנתבעת זכאית לקיזוז סך של 140,278 ₪ (83,734 ש"י+56,544 ₪) הסכום אשר שולם לתובע על ידי הנתבעת עד כה, בגין פסק הדין הראשון.

118. לסיכום, מצאנו כי הנתבעת זכאי לקיזוז סך של 286,248 ₪ ( 146,000₪+ של 140,278 ₪) מהסכומים אשר נפסקו לזכות התובע בהליך זה.

סוף דבר -
119. כאמור לעיל, פסקנו כי התובע זכאי לסך של 193,908 ₪, בגין פיצויי פיטורים וסך של 49,692 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית. עם זאת, משהתקבלה טענת הקיזוז אשר העלתה הנתבעת, לפיה יש לקזז סך של 286,248 ₪ מהסכומים להם זכאי התובע ו מאחר וסכום הקיזוז עולה על סכום התביעה, דין התביעה להידחות במלואה.

120. לאור תוצאת ההליך ונוכח דחית התביעה במלואה, יישא התובע בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ח, (24 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מר ברוך הראל

רוית צדיק,שופטת,
סגנית נשיאה

נציגת מעסיקים גב' רונית סדן