הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו הע"ז 7385-03-15

20 יוני 2016
לפני:
כב' השופטת שרה מאירי

המאשימה:
מדינת ישראל

-
הנאשמים:

  1. גלית מזל מוטעי
  2. איתן מוטעי

החלטה

בפניי "טענה מקמית" שהגיש הנאשם, באמצעות ב"כ , ביום 29.5.16 ושוב ב-5.6.16.

טוען הנאשם
כי יש להורות על ביטול כתב הא ישום כנגדו, בהתאם לסעיף 149 (10) לחסד"פ, כתב אישום המייחס לנאשמים העסקה שלא כדין, העסקה ללא ביטוח רפואי כחוק ובניגוד לחוק עובדים זרים התשנ"א – 1991 ("החוק").

הנאשמת נחקרה במשרדי רשות האוכלוסין, בעוד ש הנאשם לא נחקר ולא מסר גרסה – ואעפ "כ הוגש נגדו כתב אישום.

בחומר החקירה אין אישור מסירה למבקש.

בכך שלא נחקר תחת אזהרה טרם הגשת כתב אישום – נפגעו מהותית זכויותיו החוקתיות ומשכך, יש לבטל כתב הא ישום בשל טענה של הגנה מן הצדק [ע"פ (חיפה) 1584/04 פלוני נ' מ"י, נבו, ניתן 3.2.05); ע"פ (מחוזי חיפה) 3730/03 מד"י נ' מוסטפא אגבאריה, נבו, ניתן 11.3.04; תו"ב 15398-03-10 ועדה מקומית לתכנון ובניה בקעת בית הכרם נ' שיח מוחמד 16.1.13; תו"ב 3507-07-15 ועדה מקומית לתכנון ובניה רחובות נ' יוסף לזר, 13.1.16; 44015-04-12 ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל נ' נאסר 12.6.14].

בהחלטה מ-5.6.16 נתבקשה התייחסות המבקש להחלטה אחרונה שניתנה.

בתגובתו מ-7.6.16 טען הנאשם, כי יש לו זכות קנויה לטעון טענות מקדמיות, שהן טענות משמעותיות. בטענות מקדמיות יש משום להשפיע באופן מהותי ויסודי על מערך זכויותיו במשפט בו הוא נאשם.

ההחלטה אם לעשות שימוש בזכותו של הנאשם היא משמעותית וחשובה, ח לק מהמרחב והפררוגטיבה השמורה להגנה, כיצד לשמור על זכויות הנאשם בייצוג הולם.

זו זכותו ובחירתו של הנאשם (באמצעות סנגורו) להחליט מתי להעלות את הטענה המקדמית ואינה של ביהמ"ש הנכבד.

לפיכך, היה על ביהמ"ש לדון בטענה המקדמית ורק לאחר מכן לבקש תגובת הנאשמים לכתב האישום.

הדברים נכונים ביתר שאת בהליך פלילי, בו אין זכות ערעור על הח לטות ביניים וביהמ"ש אינו רשאי עפ"י החוק למנוע מהנאשם להעלות טענה מקדמית כפי שנעשה, אך רשאי הוא לקבלה או לדחותה.

תשובה לכתב האישום היא כבר שלב בירור האשמה, לכן לא ניתן לחייב מתן תשובה בטרם הטענה המקדמית, כפי שנעשה כאן, שהרי אין זה צודק שהנאשם יתן תשובה לכתב האישום, שיכול ויסכל את הטענה המקדמית.

בהתאם להחלטה מ-7.6.16 (ומ- 19.6.16) הגישה המאשימה תגובתה. המאשימה בתגובתה מ-20.6.16 עתרה לדחיית הבקשה, שהיא בקשה תמוהה ואינה רלוונטית משפטית.

המבקש זומן 3 פעמים לחקירה, אך בחר שלא לאס וף הזימונים, שנשלחו אליו בדואר רשום, זימונים שנשלחו לכתובתו הרשומה במועד הרלוונטי לכתב האישום.

כך גם כל חומר החקירה נמסר (ב-28.5.15) לב"כ המבקש.

לא מתקיים התנאי שבחסד"פ, מ שאין מדובר בסתירה מהותית לעקרונות צדק והגינות משפטית.

ולהכרעתי –

תמוהה התנהלות הנאשם-המבקש, שהרי לא נמנע ממנו ליתן תשובתו (תוך כפירה כללית) לכתב האישום, לקיים החלטת כב' השופט א. שגב, ולמצער, לבקש להמנע ממתן תשובה/להאריך המועד לכך , בטרם הועבר להוכחות למותב זה(ואף לאחר שנקבע).

בכל הכבוד, אין המבקש או בא כוחו מנהלים ההליך, פרורגטיבה השמורה לבית הדין.

בהקשר זה הוּבּעה תהיית בית הדין, עליה הגיב המבקש , תוך מתן הסבר לזכויותיו שבדין ותוך התעלמות מחובותיו עפ"י החלטה שניתנה ע"י כב' השופט שגב.

לגופא – כמדומה – ועל פניו מהנתונים שבפניי – טוב היה לבקשה לולא הוגשה מלכתחילה, גם בעיתוייה, שהרי ודאי ער היה המבקש להזמנות שנשלחו – בטרם הבקשה דנא, ולוּ עת קיבל לידיו כל חומר החקירה.

בנסיבות אלה – איני מוצאת להשחית מילותיו ועיתותיו של ביה"ד, שהרי אין בבקשה הסבר כלשהו, ל עיתוי הגשתה ולנטען בה – ולוּ בשים לב למסמכים שהוצגו בתגובת המאשימה .

ודאי אין בפניי "הגנה מן הצדק", כנטען, כנגד כתב האישום.

המבקש יגיש תשובתו לכתב האישום עד ליום 26.6.16.

המבקש יגיש תשובתו לכתב האישום עד ליום 26.6.16.

להעביר ההחלטה מידית בפקס!

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ו, (20 יוני 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.