הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו הע"ז 47183-08-15

בפני
כבוד ה שופטת בכירה חנה טרכטינגוט

בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד דן טוניק ואח'

המאשימה

נגד

1.אבגור עבודות מתכת בע"מ
2.אברהם לקן
ע"י ב"כ עו"ד רון יוסף

הנאשמים

גזר - דין

1. הנאשמים הורשעו בעבירות הבאות:
הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") בהעסקת עובד זר שלא כדין, ללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א) (1) ו- (2) ו- 2 (ב) (3) לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"), והנאשם 2 (להלן: "הנאשם") בהפרת אחריות של נושא משרה, עבירה על סעיף 5 + 2(א)(1) ו- (2), 2 (ב) (3) לחוק עובדים זרים.

2. טענות המאשימה לעונש –
א. כתב האישום הוגש בעקבות בקשה להישפט של הנאשמת על שני קנסות מנהליים, בסך 5,000 ₪ כל אחד, בגין העסקה שלא כדין וללא ביטוח רפואי.
ב. לזכותם של הנאשמים עומדת העובדה כי אין להם עבירות קודמות וכי תקופת ההעסקה היתה קצרה ביותר.
ג. על פי תיקון 15 משנת 2012, בגין העבירה של העסקה שלא כדין יש להטיל כפל קנס מנהלי כעונש מינימום, דהיינו 10,000 ₪.
לפיכך מבוקש לקבוע כי מתחם הענישה בגין עבירה זו יהיה בין 12,500 ₪ ל- 30,000 ₪.
ד. מתחם דומה מבוקש גם לגבי העסקה ללא ביטוח רפואי.
ה. אשר לנאשם, מבוקש לקבוע מתחם שבין 5,000 ₪ ל- 10,000 ₪ בגין הפרת התחייבותו בקשר לכל אחת מהעבירות.
ו. מבוקש כי על הנאשמת יוטל קנס בגין העסקה שלא כדין של 13,000 ₪ ובגין העסקה ללא ביטוח של 10,000 ₪ ועל הנאשם קנס של 7,000 ₪ בגין הפרת התחייבותו בקשר לכל אחת מהעבירות.
כן מבוקש כי הנאשמים יחתמו על התחייבות להימנע מביצוע עבירה נוספת למשך 3 שנים.
3. טענות הנאשמים –
א. יש להקל בעונשם של הנאשמים עד כדי ביטול הרשעה.
ב. הנאשם הינו אזרח מבוגר, שירת בצה"ל ובשירות מילואים, ללא כל עבירה פלילית. אדם העובד קשה למחי יתו, סובל מבעיות קשות בגב, יתר לחץ דם ועודף כולסטרול.
מדובר במקרה חד פעמי, העבירה התקיימה לאורך פחות מיממה, בעקבות הלשנה בטרם ביצוע העבירה.
ג. הנאשם תורם לכלכלת המדינה, ועובד בעבודת כפיים קשה בתעלות מיזוג אוויר.
ד. קיים חוסר צדק בהרשעה על סמך יום אחד בלבד.
ה. רשויות האכיפה פעלו שלא כדין כשמיצו את הדין רק עם החוליה החלשה והמנוצלת.
חלקו של הנאשם בפרשה הוא מינורי לעומת יתר המעורבים, העובד ו"יורי השדכן".
ו. הנאשם בחר שלא לשלם את הקנס המנהלי אלא להיאבק על חפותו והוא ימשיך להילחם עד להשגת הצדק.
ז. התגלתה התנהלות רשלנית של רשויות האכיפה, ובהכרעת הדין אין התייחסות רחבה לפגמים ולמחדלים של שחרור המעורבים .לא די בהודאה כי נתפס עובד במפעל כדי להרשיע את הנאשמים בכל סעיפי האישום. כן לא היתה התייחסות מעמיקה בהכרעת הדין לענין היסוד הנפשי.
ח. להרשעת הנאשם תהיה פגיעה בתדמיתו כלפי החברה שהוא מנהל. הנאשם העיד כי הוא נוהג לתרום רבות לחברה ולקליטת עולים חדשים ולכן הנזק שייגרם לו מהרשעה הוא כלכלי וקשה. הרשעה עלולה לפגוע בנאשם אשר יבקש להמשיך להתמודד על מכרזים של המדינה ו/או רשויות מקומיות.
ט. הנאשם לקח אחריות, לא הקשה על בית הדין והודה שהעובד נתפס במפעל. הנאשם למד את הלקח.
י. מתקיימים הפרמטרים להימנע מהרשעה אשר נקבעו בהלכת כתב:
מדובר בעבירה מנהלית אשר הנאשם הוא זה שביקש להישפט, העבירה אינה חמורה ונמשכה פחות מיום אחד, נדירים המקרים של הרשעה בגין העסקת עובד יום אחד.
בנסיבות הענין ניתן לוותר על הרשעה מבלי שהדבר יפגע באופן חמור באינטרס הציבורי להרשעה. הנזק הצפוי להיגרם לנאשם עקב הרשעה הינו כזה הפוגע בסיכויי שיקומו ומהווה פגיעה קשה ובלתי מידתית.
יא. בכל מקרה של הרשעה והטלת קנס מבקשים הנאשמים לאשר עיכוב ביצוע לתקופה של 45 ימים כדי שהנאשמים יוכלו לשקול הגשת ערעור.

4. תשובת המאשימה לבקשה לביטול ההרשעה –
א. לא התקיימו התנאים המצטברים לביטול הרשעה שהם: ההרשעה פוגעת פגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי ה שיקום של הנאשמים וסוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.
ב. לא הובאו כל ראיות המוכיחות כי ייגרם לנאשם נזק קונקרטי מההרשעה, קל וחומר שלא הוכח נזק המהווה פגיעה בלתי פרופורציונלית לעומת האינטרס הציבורי שבהרשעה.
ג. טענות הנאשם באשר לחסימת דרכו להשתתף במכרזים ציבוריים נטענה בעלמא. הנאשם לא הראה מה היקף עבודתו בשוק הפרטי אל מול השוק הציבורי ולא הראה דוגמא לדרישות של מכרז שהרשעתו עלולה לחסום אותו מלהשתתף בו.
ד. נורמטיביות של פלוני והיעדר הרשעות קודמות אינה עילה לביטול הרשעה. מדובר בעבירות שנעברות לרוב על ידי אוכלוסייה נורמטיבית שיש בהרשעתם פוטנציאל לפגיעה במוניטין התעסוקתי.
הטענות לענין מחדלי חקירה ו/או אכיפה בררנית נדונו בהכרעת הדין.
ה. עבירות של העסקת עובד זר ללא הסדרת ביטוח רפואי מחייבות הרתעה וענישה כלכלית שמתאפשרת רק במסגרת הרשעה כדין. הצורך בהרשעה מח ויבת מעקרון השוויון ומעקרון ההלימה. זאת בפרט עת עסקינן בעבירות שבוצעו במסגרת משלח ידם של הנאשמים.
ו. המאשימה סברה שמאחר ומדובר בעבירות קצרות מועד, ראוי היה להסתפק בקנסות מנהליים ולא בכתב אישום יזום. כך היא נוהגת גם במקרים אחרים. אולם משביקש הנאשם להישפט והורשע , יש לגזור את דינו כדין, כך נעשה במקרים אחרים. לפיכך יש להותיר את ההרשעה על כנה.
ז. אין מקום להימנע מביצוע גזר הדין. ההלכה הפסוקה היא כי משהורשע אדם בדין ונגזר דינו לא יעוכב ביצוע העונש עד לשמיעת הערעור על גזר הדין, אלא אם כן קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות עיכוב.
הנאשמים לא הציגו נסיבות מיוחדות.

ההכרעה -

המסגרת הנורמטיבית בשאלת ביטול הרשעה –
5. הסמכות לביטול הרשעתו של מי שהורשע בביצוע עבירה נקבעה בסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, כדלקמן:
"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".

6. כמו כן, קובע סעיף 71א(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:" חוק העונשין ") כי:
"מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לענין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט–1969, כדין צו מבחן".

7. עם זאת, דרך המלך בדין הפלילי היא כי משנמצא כי הנאשם ביצע את העבירה שיוחסה לו הוא יורשע, וייגזר עליו עונש [ע"פ 9262/03 פלוני - מדינת ישראל, פ"ד נח(4), 869 (2004)].

8. בית הדין הארצי לעבודה אימץ את נקודת המוצא כי משהוכחה אשמתו של אדם בהליך פלילי – יש להרשיעו בדין, וחזר וקבע כי הסמכות לבטל הרשעה תופעל במשורה, במקרים חריגים בלבד, בהם מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת, וקבע [ע"פ (ארצי) 33098-09-12 א.פ.י. שירותי כח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ - מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (11.8.14)]:
"ההרשעה היא השתלשלות טבעית הנגזרת מהוכחת האשמה הפלילית. ההרשעה מהווה מרכיב חיוני בהליך הפלילי כנגד נאשם, משלימה את שלביו השונים ואף מגשימה את ערך השוויון בין נאשמים. ההרשעה מוסיפה לעבירה הקבועה עלי חוק את המשמעות הנורמטיבית הנדרשת כדי לקעקע מעשה מסוים כפסול ורע מוסרית בעיני החברה כולה, ומייצרת הרתעה מפני ביצוע עבירות דומות (ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' קליין, [פורסם בנבו] מיום 4.9.2007, בפסקה 76 וההפניות שם, להלן: פרשת קליין; ע"פ 6291-05-10 א. כפיר אחזקות בע"מ - מדינת ישראל- משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, [פורסם בנבו] מיום 31.1.2012 בפסקה 28, להלן: פרשת כפיר).
עם זאת, נקבע כי ישנם מצבים חריגים לכלל, המצדיקים הימנעות מהרשעה פלילית: 'המשפט מניח כי רקמת החיים האנושיים, בהשתקפותה בהליך הפלילי, מולידה מצבים קיצוניים שאינם מתאימים להחלת העיקרון העונשי הרחב המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים ומיוחדים, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של הרשעה, נתון בידי בית המשפט הכוח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין' (פרשת קליין, שם וכן ראו ע"פ 9893/06 אסנת אלון לאופר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] מיום 31.12.2007 בפסקה 9 לחוות דעתה של השופטת פרוקצ'יה, להלן: פרשת לאופר) ."

9. בעניין חדוות הורים [ע"פ (ארצי) 57160-01-14 מדינת ישראל - חדוות הורים (8.2.14)] דן בית הדין בסוגיה וציין כי:
"הסמכות לבטל הרשעה מופעלת על ידי בתי המשפט במשורה, תוך שמירת נקודת המוצא כי אדם אשר הוכחה אשמתו בהליך פלילי – יש להרשיעו בדין. ההרשעה מהווה פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית ומסייעת למיצוי ההליך הפלילי ותכליותיו. יישום נקודה המוצא מאפשר הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני. בנוסף, הקפדה על עצם ההרשעה נדרשת לצורך העברת המסר ההרתעתי הרצוי..."

10. בעניין כתב [ע"פ 2083/96 תמר כתב - מדינת ישראל, נב(3) 337 (1997)] הותוו קווים מנחים להימנעות מהרשעה, ככל שמדובר בהיבט השיקומי של הנאשם, והודגש כי:
"...אכן, ענישתו של נאשם היא אינדיווידואלית, ובית-המשפט בוחן עניינו של כל נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אך על-פי מהות העבירה. ואולם, מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, ובעבירות שקורבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו אף הוקעת מעשי העבירה - בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר על יסוד שיקולים אלה - כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם.
הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל"

11. חומרתן של העבירות על חוק עובדים זרים באה לידי ביטוי בשורה של פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה ואין צורך להכביר על כך מילים. קל וחומר כאשר מדובר בעבירות שבוצעו במסגרת משלח ידם של הנאשמים.
מדובר בעבירות בעלות אופי כלכלי והעסקת עובדים זרים בניגוד לדין אמורה להשיא למעסיקיהם תועלת כלכלית של ממש. בשים לב לאופיין הכלכלי הן מחייבות ענישה מוחשית בעלת אופי כלכלי ואילו ענישה ללא הרשעה פוגעת להשיג את התכלית העומדת בבסיס העבירה.
אכן לא נעלם מעיני כי מדובר בהעסקה של יום אחד וכי מלכתחילה הוטל על הנאשמת קנס מנהלי, אלא שהנאשמת היא שביקשה להישפט.
לפיכך משנמצא כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם, דרך המלך היא כי יורשעו וייגזר עליהם עונש פלילי.
אכן נאמר כי " לא הרי המשלם קנס מנהלי כהרי העומד למשפט פלילי, וכבר עמדנו על האות שהנאשם במשפט פלילי עשוי לשאת על מצחו" (בג"ץ 5537/91 אליהו אפרתי – כרמלה אוסטפלד פד מו (3) 501).
הנאשמת לקחה או היה עליה לקחת בחשבון את סיכויי הרשעתה אם ינוהל ההליך הפלילי.
למשך ההעסקה הקצר יינתן משקל במסגרת גזר הדין, אך אין בו כדי לגרור את ביטול ההרשעה.
12. אשר לפגיעה בשיקום הנאשם, על מנת להימנע מהרשעה יש צורך להוכיח כי מדובר בנסיבות יוצאות דופן ולפיכך כי מדובר בנזק קונקרטי ופער בלתי נסבל לעומת אחרים, בין עוצמת הפגיעה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי.
נקודת המוצא היא כי עבירות על חוק עובדים זרים נעברות לרוב על ידי אנשים נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי ובמקרים רבים על ידי ציבור ואנשי עסקים אשר הרשעה פלילית עלולה מטבעה להסב להם נזק תדמיתי ו/או כלכלי. ביטול הרשעה מטעם זה בלבד ללא הוכחת נזק קונקרטי בלתי נסבל לעומת אחרים יפלה נאשמים אלה על פני אחרים ויפגע בעקרון האכיפה השוויונית ובשיקולים של הרתעה והוקעה חברתית.

13. טענות הנאשמים באשר לפגיעה תדמיתית ו/או כלכלית, תוך פגיעה באפשרות להשתתף במכרזים נטענה בעלמא ללא כל פירוט והוכחה.

14. כמו כן טענה זו לגבי הפגיעה ביכולת להשתתף במכרזים כנימוק לביטול הרשעה נדונה ונדחתה בפסק דין זלקינד:
"גם בית דין זה כבר הביע דעתו בקשר לטענות דומות בהתייחס לחברה שהורשעה, ויפים הדברים בשינויים המחויבים לענייננו, כדלקמן:
"מדובר בנזק שהינו תוצר נלווה של כל הרשעה בנסיבות דומות ולא הובאו ראיות לקיומו של נזק יוצא דופן בנסיבות המקרה. המשיבה אף הצביעה על כך שתקנות חובת המכרזים והוראות החשב הכללי, מאפשרות הפעלת שיקול דעת ומתן אפשרות לחברה שהורשעה להשתתף – בנסיבות המצדיקות זאת – במכרזים ציבוריים, כך שדרכה של החברה אינה חסומה לחלוטין גם בהקשר זה. המגבלה המוטלת על השתתפות במכרזים ציבוריים אף מוגבלת ותחומה בזמן" (פרשת כפיר; ע"פ (ארצי) 3043-09-14 מדינת ישראל – מישאלוף (22.12.16), להלן: פרשת מישאלוף).

בית הדין הדגיש עוד בפסק הדין מפי השופטת גליקסמן בפרשת מישאלוף, כי "הפגיעה באפשרות לזכות במכרזים היא 'תוצר נלווה של כל הרשעה בנסיבות דומות' (עניין כפיר אחזקות). יתר על כן. הימנעות מהרשעה מהטעם של צמצום הפגיעה הכלכלית בתאגיד או במנהל התאגיד כתוצאה מההרשעה, חותרת תחת תכלית החקיקה, שכן מדובר בעבירה שהמניע העיקרי לביצועה הוא כלכלי, ובהתאמה לכך על מנת שהענישה תהיה אפקטיבית ותיצור הרתעה יש להטיל בגין ביצוע העבירה סנקציות כלכליות משמעותיות ..." (שם, בפסקה 23). גם כאן, יפים הדברים בשינויים המחויבים לענייננו, ואף שהעבירה בנסיבות המקרה לא נעברה במסגרת עיסוקו של המשיב.

בפרשת מישאלוף בית הדין הצביע גם על כך ש"ועדת המכרזים רשאית להחליט שלא לדחות הצעה במכרז בשל הרשעה מטעמים מיוחדים שיירשמו תוך שהיא רשאית להתחשב, בין היתר, 'בהתנהלותו של המציע או בעל הזיקה אליו, בדרך כלל, בכל הקשור לשמירת זכויות עובדים וכן ביחס שבין היקף פעילות המציע או בעל הזיקה אליו שבשלה הורשע או נקנס בשל הפרת דיני העבודה לבין היקף פעילותו הכולל'. בכל מקרה, מדובר במגבלה התחומה בזמן והתקפה לפרק זמן בן שלוש שנים ממועד ההרשעה" (ראו שם, בפסקה 24).
...
בהיות העבירות לפי חוק עובדים זרים עבירות כלכליות בעיקרן, העונש המתבקש והראוי בצידן הוא עונש כלכלי. לוועדת המכרזים נתון שיקול דעת בנוגע למתן אפשרות לחברה להשתתף במכרז, ובכל מקרה מדובר במגבלה תחומה בזמן, ובמספר עבירות המבססות הגבלת התקשרות. ביטול הרשעת המשיב במקרה זה אך יחטיא את מטרת החקיקה, יפגע בהרתעה הנדרשת, ותוצאתו היא אי אחידות ואי שוויון בענישה".

[ע.פ. 33112-09-15 מדינת ישראל - מרסי זלקינד (18.7.17)].

15. משלא הוכח נזק קונקרטי להבדיל מחשש בעלמא לפגיעה בעסקים, ופער בלתי נסבל בין הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי-כלכלי, נדחית הבקשה להימנע מהרשעה.

הענישה –

16. העבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות והקנסות המנהליים שהוצמדו להן הן בשיעורים משמעותיים ובהיקפים של אלפי שקלים. ניכר, כי בעת שנקבע שיעור הקנס, הדעת ניתנה לכך שהעסקת עובדים זרים בניגוד לדין משיאה למעסיקיהם תועלת כלכלית של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור.
בענייננו אין מדובר בכתב אישום יזום, אלא בכתב אישום שהוגש לאור בקשת הנאשמת להישפט.

17. העסקת עובדים זרים ללא היתר עבודה הוגדרה כעבירה חמורה בעלת השלכות חברתיות ומוסריות (ע.פ. 1001/01 מדינת ישראל – ניסים 17.6.02).
במקרה דנן נלווית אליה עבירה נוספת – העסקת עובד זר ללא הסדרת ב יטוח רפואי. כמו כן, ביחס לנאשמת העבירה בוצעה במסגרת משלח ידה.

18. מדובר בעבירה שביסודה עומד מניע כלכלי מובהק ולכן, על מנת שהאכיפה תהיה אפקטיבית עליה להיות משולבת בסנקציה כספית אשר יהיה בה כדי ליצור את ההתרעה הנדרשת ולהפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת.

19. העבירה בה הורשעו הנאשמים נעברה בשנת 2015 ולכן חל בענייננו תיקון 15 לחוק עובדים זרים, הקובע כי הקנס המינימלי לעבירה של העסקת עובד זר ללא היתר הינו כפל הקנס המנהלי.

20. במתחם הענישה יש לקחת בחשבון את העובדה כי לחומרא מדובר בעבירות שנעברו במסגרת משלח ידם של הנאשמים וכי לקולא מדובר בהעסקה בת יום אחד.

21. כידוע, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לסעיף 40 ג' (א) לחוק העונשין על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה ולהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה .
בתוך מתחם הענישה ההולם, על בית המשפט לגזור את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ורשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.

22. בנסיבות הענין מתחם הענישה המתייחס להעסקת עובר זר הינו בין 10,000 ₪ ל- 30,000 ₪ ואילו מתחם הענישה ביחס להעסקה ללא ביטוח רפואי הינו בין 5,000 ₪ ל- 10,000 ₪.
ביחס לנאשם 2 מצאתי כי בנסיבות הענין משמדובר בהעסקה בת יום אחד ובמחדל למניעת שתי עבירות בעלות קשר הדוק , מתחם הענישה הינו בין 5,000 ₪ ל- 10,000 ₪ ביחס לשתי העבירות יחדיו.

23. לאחר ששקלתי את הנסיבות האישיות של הנאשמים, העובדה כי מדובר בנאשמים שזו להם העבירה הראשונה, כי הנאשם מנהל חברה שנים רבות, כי הוא איש משפחה העובד קשה למחייתו, מצאתי כי יש להטיל על הנאשמים קנס על הרף נמוך (או קרוב לו) במתחם הענישה.
לא לקחתי לחומרא את העובדה כי הנאשמים בחרו להישפט וכי ניהלו את ההליך עד תום, אך מצאתי להעיר כי לא ניתן לקחת לקולא את הטענה כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו, משלא כך הוא.

24. על יסוד האמור לעיל אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

הנאשמת –
(א) בגין העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל בניגוד להוראות סעיף 2(2)(2) לחוק עובדים זרים - 10,000 ₪.
(ב) בגין העסקת עובד זר מבלי שהוסדר לעובד ביטוח רפואי בניגוד להוראות סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים – 6,000 ₪.

הנאשם –
בגין הפרת אחריות נושא משרה, עבירה על סעיפים 5, (א)(1)(2) ו- 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים – 6,000 ₪.

25. כל סכומי הקנסות דלעיל ישולמו ב- 5 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.3.19 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן.
המזכירות תפיק שוברי תשלום לכל אחד מהנאשמים בנפרד.

26. כל אחד מהנאשמים (הנאשמת באמצעות מנהל מוסמך מטעמה) יחתום על התחייבות שלא לעבור עבירה על חוק עובדים זרים למשך 3 שנים.
ביחס לנאשמת סכום הקנס המקסימלי בהתחייבות יועמד על 50,000 ₪ ואילו ביחס לנאשם 30,000 ₪.

27. הנאשמים יפנו למזכירות בית הדין באמצעות בא כוחם, על מנת לחתום על התחייבות כאמור ועל מנת לקבל שוברים לתשלום הקנס.

28. ההתחייבויות החתומות יוגשו לתיק בית הדין בתוך 30 יום מהיום.

29. נדחית טענת הנאשמים לעיכוב ביצוע גזר הדין וזאת מטעמי המשיבה ומשלא הוצגו נסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב הביצוע.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 45 ממועד קבלת גזר הדין.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ט, 27 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.