הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו הע"ז 43073-03-15

04 יולי 2016
לפני:
כב' השופט אורן שגב

המאשימה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד דן טוניק
-
הנאשם:
גרין משה
ע"י ב"כ: עו"ד עפרה לוי-גרין

החלטה

בפניי בקשת הנאשם להורות על ביטול כתב האישום שהוגש כנגדו בגין העסקת 3 עובדים זרים, ללא היתר וללא ביטוח רפואי, והכל בניגוד לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן – " החוק").

אקדים אחרית לראשית - לאחר ששקלתי את טעמי הבקשה ואת תגובת המאשימה, הגעתי לכלל דעה כי דינה להידחות, ואלו הם טעמיי.

כאמור לעיל, כתב האישום מייחס לנאשם העסקת 3 עובדים זרים ללא היתר וללא ביטוח רפואי למשך תקופות ממושכות.
לטענתו, כתב האישום הוגש בניגוד להנחיות היועמ"ש ובניגוד למסמך ההנחיות הפנימי שהוציא התובע הראשי ברשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול.
לטענת הנאשם הגשת כתב אישום הנה מעשה חמור בשל הכתם החברתי שדבק בנאשם והפגיעה בשמו הטוב ובכבודו, ועל כן מן הראוי היה להסתפק בהטלת קנס מנהלי, שיש בו גורם הרתעתי ראוי, ולא להגיש כתב אישום יזום. בעניין זה סמך הנאשם את יתדותיו בפסיקת בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ (5537/91 אליהו אפרתי נ' כרמלה אוסטפלד).
עוד טען כי הנימוקים להגשת כתב האישום אינם עומדים במחן הסבירות, בין היתר מן הטעם שהקנסות המנהליים שהוטלו עליו בעבר, ושלטענת המאשימה, לא היה בהם כדי להרתיעו, עסקו בהעסקת עובדי שטחים במקומות שונים מהמקום בו נתפסו בעובדים הזרים מושא כתב אישום זה. עבירות אלה התבצעו לפני כ- 3 שנים, הקנסות המנהלים שולמו במלואם, וביחס לאחד המקרים, התקבלו טענותיו והקנס צומצם.
ב"כ המאשימה התנגד לבקשה וטען כי הגם שהעבירות מושא כתב האישום הנן מנהליות באופיין, הגשת כתב האישום הנה מכוח הוראותיו של סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 (להלן – "חוק עבירות מנהליות"), המסמיכות תובע להגיש בנסיבות מסוימות כתב אישום חלף הטלת קנס מנהלי.
עוד טען כי סעף 5.2.6 להנחיות היועמ"ש קובע רשימה בלתי ממצה של שלושה שיקולים שבהתקיים אחד מהם, יוגש כתב אישום: הטלת קנס מנהלי אינה גורם מרתיע במידה מספקת ביחס לחשוב מסויים; החשוד לא שילם קנסות מנהליים קודמים שהוטלו עליו; נסיבות העבירה חמורות במיוחד.
כתב האישום הוגש בהתאם להנחיות היועמ"ש ובשל הנימוקים שפורטו במזכר הנימוקים. במקרה דנן, הוטלו על הנאשם בעבר קנסות מנהליים ובמועד הגשת כתב האישום דנן, טרם חלפו 3 שנים ממועד ביצוע העבירות הקודמות, מושא הקנסות המנהליים; בנוסף, העובדים הזרים הועסקו שלא כדין למשך תקופות ממושכות, ללא ביטוח רפואי וכלל לא היתה להם אשרת שהייה בישראל.
עוד הטעים כי עבירות אלה הוכרו בפסיקה כ"מכת מדינה" ורבות נכתב על הצורך להילחם בתופעה באמצעות הרתעה כלכלית אפקטיבית.
ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה על פיה התערבותו של בית המשפט בשיקול הדעת של התביעה להגיש כתב אישום, הנה הליך חריג וביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק שמור למקרים קיצוניים בהם שוכנע היושב בדין כי הותרת כתב האישום על כנו פוגעת באופן חריף בתחושת הצדק וההגינות.
ביחס להנחיות הפנימיות, טען כי אלה מפורסמות ברבים ובכל מקרה לא קיים הליך של אזהרת נאשם בטרם הגשת כתב אישום כנגדו.
ביחס ליתר טענותיו, טען ב"כ המאשימה כי מקומן הוא בישיבת ההוכחות ולא בשלב מקדמי זה והוסיף, כי הנאשם זומן ארבע פעמים לחקירה ולא התייצב (פעמיים בע"פ ופעמיים בכתב). כך או כך, משמדובר בעבירה מסוג עוון, לא קיימת חובת עריכת שימוע טרם הגשת כתב אישום.

דיון והכרעה
הנחת היסוד היא כי ההחלטה להגיש כתב אישום חלף הטלת קנס מנהלי, מצויה במתחם שיקול הדעת של המאשימה ובית הדין לא ישים עצמו בנעלי הרשות שלה ניתנה הסמכות לפעול על פי דין, אלא מקום בו מוכח, כי שיקול הדעת לא הופעל כלל או הופעל בחוסר סבירות קיצוני, שרירות לב או בניגוד לכללי הצדק הטבעי.
חוק העבירות המנהליות, נועד להעמיד בידי רשויות האכיפה אמצעי נוסף, בצד הסמכות הרגילה שבידי התביעה ליזום הליכים פלילים, על מנת שיוכלו לפעול באופן יעיל מידתי ואפקטיבי לאכיפת החוק. המחוקק היה ער לכך, כי יתכנו מקרים בהם הקנס המנהלי לא יצור הרתעה מספקת או שלא יהיה מתאים מסיבה אחרת, ולפיכך, נקבע בסעיף 15 ל חוק העבירות המנהליות כי תובע יהיה מוסמך להגיש כתב אישום בגין עבירה שנקבעה כעבירה מנהלית – כאשר הנסיבות מצדיקות זאת ומשיקולים שירשמו.
בית המשפט העליון עמד על כך שפרשנות ראויה של הוראות חוק העבירות המנהליות מחייבת, כי בכל הנוגע לעבירה שנקבעה כעבירה מנהלית, דרך המלך תהיה – נקיטת הליך מנהלי, ואילו החלטה של תובע להגיש כתב אישום תהיה החריג לכלל.
הנחיות היועץ המשפטי לממשלה קובעות ביחס להגשת כתב אישום יזום, רשימה בלתי ממצה של שיקולים שיש בהם כדי להצדיק הגשת כתב אישום, והם כדלקמן (ר' סעיף 5.2.6 להנחיות) :
"א. הטלת קנס מינהלי על אותו אדם אין בה משום גורם מרתיע במידה מספקת, כיוון שהוא חוזר ועובר עבירות מינהליות מאותו סוג חרף הקנסות המינהליים המוטלים עליו.
ב. אותו אדם לא שילם את הקנסות המינהליים שהוטלו עליו בעבר והיה צורך להפעיל הליכי גבייה לגביית הקנסות שהוטלו עליו.
ג. נסיבות העבירה חמורות במיוחד."
למותר לציין, כי סמכות רשויות התביעה נתונה לביקורת שיפוטית של הערכאה הדיונית הדנה בתיק, בהתאם לכללים המקובלים במשפט המנהלי, ובענייננו, סבירות שיקול הדעת שהופעל במקרה זה.

העסקת עובדים זרים – מכת מדינה
התופעה של העסקת עובדים זרים בלא היתר בעבודות משק בית הפכה, למכת מדינה. עמד על כך בית המשפט העליון:
"ההשלכות השליליות של העסקת עובדים זרים הביאו לגיבוש מדיניות ממשלתית שתכליתה לצמצם את תופעת העובדים הזרים הנכנסים לישראל, ולהבטיח יציאת העובדים עם פקיעתו של ההיתר. ההתמודדות נעשתה בדרכים שונות ומגוונות. הוחמרו המגבלות על העסקת עובדים זרים; הוגברה האכיפה על יציאתם את הארץ; והותנו תנאים שמטרתם להחליש את המניעים של המעסיקים לבקש להעסיק עובדים זרים על חשבון עובדים מקומיים."
על רקע כל האמור לעיל, ובשים לתופעה ההולכת וגוברת של קליטת עובדים זרים בעבודה במשקי-בית, התגבשה המדיניות המחמירה של המאשימה אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בהגשת כתבי אישום יזומים נגד מעסיקים של עובדים זרים במשק בית, חלף הטלת קנסות מנהליים.

ומן הכלל אל הפרט
לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הנאשמים, לא מצאתי כי בנסיבות העניין ההחלטה להגיש כתב אישום יזום כנגדם, נגועה בחוסר סבירות קיצונית.
העבירות המיוחסת לנאשם הן העסקת 3 עובדים זרים ללא היתר עבודה וללא היתר שהייה בישראל לתקופות ממושכות, ומבלי שערך להם ביטוח רפואי כנדרש בחוק. עוד אין חולק, כי בעבר הוטלו על הנאשם קנסות מנהליים. ההחלטה להגיש כתב אישום יזום, עולה אפוא בקנה אחד עם הנחיות היועמ"ש.
ביחס ליתר טענותיו, מקובלת עלי עמדת המאשימה, לפיה המקום הראוי לבירורן הוא שלב שמיעת הראיות.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול כתב האישום – נדחית.
עד ליום 17.07.16 יגיש הנאשם את תשובתו המפורטת בכתב לכתב האישום.
לא תוגש תשובה כאמור העד למועד הנ"ל, אורה על העברת התיק לשמיעת ראיות ויחול האמור בסעיף 152(ב) לחסד"פ.
לעיוני למתן החלטה ביום 18.07.16.

ניתנה היום, כ"ח כ"ח סיוון תשע"ו, (04 יולי 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.