הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ד"מ 7581-05-18

10 אפריל 2019לפני כב' השופטת שגית דרוקר
נציג ציבור (מעסיקים) מר קינן גבריאל

התובע
ראמי מסעוד
ע"י ב"כ עו"ד קעואר
-
הנתבעת
ראובן בורנובסקי - הנדסה בנין ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בורנובסקי

פסק דין

1. התובע, מר ראמי מסעוד, תושב כפר באקה אלשרקיה המצוי באזור הנתון לשליטת הרשות הפלסטינאית , עבד אצל הנתבעת כטפסן.

2. לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו לתמורת הודעה מוקדמת, דמי חגים, דמי הבראה, דמי נסיעות והפרשי שכר מינימום בענף הבניין.

טענות הצדדים:
3. לטענת התובע, הוא עבד ברציפות ממחצית חודש 7/14 ועד למחצית חודש 7/15. מסגרת עבודתו הייתה 5 ימים בשבוע, א-ה, 9 שעות ביום. שכרו עמד על 200 ₪ ליום עבודה בהלימה לשכר היומי שצוין בתלושי מת"ש ו נפל משכר המינימום הענפי בתחום הבניין. התובע פוטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת. התובע התייצב לעבודתו במקום איסופו הקבוע במחסום ג'בארה עת גילה לתדהמתו כי הנתבעת ביטלה את אישור הכניסה שלו לתחומי מדינת ישראל. עוד טען התובע שלא שולמו לו במהלך עבודתו דמי חגים, דמי הבראה ואף לא עלויות דמי נסיעה בהם נשא מביתו ועד למחסום וחזרה כשהנתבעת דאגה לאיסופו והחזרתו מהמחסום בלבד .

4. לטענת הנתבעת, התובע החל עבודתו ביום 21.7.14 וסיים עבודתו ביום 3.7.15 מועד בו נטש עבודתו ולפיכך חב הוא בדמי הודעה מוקדמת. התובע לא עבד כלל בחודש 3/15. שכרו היומי עמד על 243 ₪ ליום. באשר לדמי חגים טענה הנתבעת שהתובע אינו זכאי לדמי חגים בשלושת חודשי עבודתו הראשונים כאשר החגים שחלו לאחר מכן נפלו ביום שבת ואינם מזכים אותו בתשלום כלשהו. התובע לא השלים שנת העסקה כאשר בפועל עבד 11 חודשים בלבד , נטש עבודתו ועל כן אינו זכאי לדמי הבראה. באשר לנסיעות טענה הנתבעת כי זו דאגה להסיע את התובע מביתו לעבודה וחזרה כאשר מביתו ועד למחסום וחזרה הוסע התובע על ידי גיסו במימון הנתבעת ומהמחסום לאתר העבודה וחזרה על ידי מנהל הנתבעת .

5. העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן ימי עבודתו השבועיים א' – ה' ושעות עבודתו היומיו ת של התובע - 9 שעות, העובדה שלא נמסרה לתובע הודעה בדבר תנאי העסקתו כאשר לטענת הנתבעת תנאים אלה היו ידועים לתובע. עובדה נוספת שלא היתה שנויה במחלוקת כפי שעלה מעדויות הצדדים שהדיווח שדיווחה הנתבעת לשירות התעסוקה בדבר ימי ושעות העסקת התובע לא תאם את ימי ושעות עבודת התובע בפועל.

6. בתיק זה התקיימה ישיבת הוכחות אחת. העידו בפנינו התובע בעצמו, מטעם הנתבעת העידו מר אבו מעמר סעד (להלן: "סעד"), קבלן מטעם הנתבעת, ומר דוד בורנובסקי (להלן: דוד), מנהל כספים בנתבעת. וכן הוגשו מסמכים שונים מטעם הצדדים.

7. בתביעה שבפנינו חלוקים הצדדים באשר לגובה שכרו היומי של התובע , תק ופת העסקתו, נסיבות סיום העסקתו והזכות לתמורת הודעה מוקדמת או קיזוז רכיב זה ככל שייקבע כי התובע זכאי לזכויות כלשהן. נוסף על כך חלוקים הצדדים באשר לזכותו של התובע לדמי נסיעות מביתו ועד למחסום וחזרה וזכאותו לדמי הבראה וחגים . להלן אדון בסוגיות אלה כסדרן.

8. לאחר ששמענו את עדותו של התובע, ועדותם של העדים מטעם הנתבעת דוד וסעד ולאחר עיון בכתבי הטענות וחומרי הראיות שהוגשו בפנינו, נחה דעתנו כי דין מרבית התביעה להתקבל. גרסת התובע בהקשר לתקופת העסקתו נסיבות סיום העסקתו, גובה שכרו והזכויות שלא שולמו לו הייתה עקבית ועל כן מצאנו אותה מהימנה. עדותו נסמכה על חלק מהמסמכים שהנתבעת צירפה ואף גובתה בחלק מעדויות עדי הנתבעת. מנגד, הנתבעת לא הוכיחה טענותיה שסתרו המסמכים שהוגשו מטעמה כאשר בעדויות עדי הנתבעת עלו סתירות רבות וזו לא השכילה להוכיח גרסתה ועל כן אין בידנו לקבל גרסת הנתבעת ולהלן נבאר.

תקופת העסקת התובע, ימי עבודתו ושכרו היומי

9. את הדיון בשאלת גובה השכר והיקף ההעסקה, מבקשים אנו לפתוח בהפניה לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") וחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") והפסיקה המתייחסת להוראות אותם חוקים.

10. חוק הודעה לעובד מחייב מעסיק למסור לעובד בתוך 30 יום מתחילת העסקתו, פירוט תנאי עבודה ובכלל זה "סך התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר, ואולם אם נקבע שכר עבודתו על פי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו – דירוג העובד ודרגתו" .

סעיף 5א לחוק הודעה לעובד, קובע כדלקמן:
"בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה... תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר ...".

11. חוק הגנת השכר מחייב מעסיק בניהול פנקס שכר ובו רישום של מספר ימי העבודה שבהם עבד העובד בפועל בתקופה שבעדה שולם השכר. גם כאן היעדר רישום מעביר את נטל ההוכחה על המעסיק, המבקש לסתור את גרסת העובד על היקף העסקתו בשירותו.

12. במקרה שלפנינו אין מחלוקת שלא ניתנה לתובע הודעה על תנאי העסקה. (ראה בעניין האמור, עדותו של דוד - העד מטעם הנתבעת, פרו' עמ' 22 שורות 6-7). עוד אין חולק כאמור בין הצדדים שהדיווחים שדיווחה הנתבעת לשירות התעסוקה ביחס לימי עבודתו של התו בע בנתבעת בכל חודש נתון אינם אמינים לפיכך עלינו לפנות בעניין תנאי העסקת התובע לעדויות הצדדים . אלא שלאור הסתירות הרבות בעדויות עד י הנתבעת עליהם נעמוד בהמשך הן ב עניין גובה שכרו היומי של התובע, תקופת העסקתו לרבות נסיבות סיום העסקתו כפי שנבאר להלן מצאנו ש יש ליתן אמון מלא בגרסת התובע ויש לדחות את גרסת הנתבעת בעניין גובה שכרו היומי של התובע לרבות ימי עבודתו ותקופת העסקתו והזכויות הנילוות לכך .

תקופת העסקת התובע:

13. לטענת התובע, תקופת העסקתו היתה רציפה מאמצע חודש 7/14 ועד לאמצע חודש 7/15. מנגד טענה הנתבעת שהתובע החל עבודתו ביום 21.7.14 וסיים עבודתו ביום 3.7.15 כאשר במהלך תקופת העסקתו חלה הפסקה שכן התובע לא עבד בחודש 3/15. במסגרת תצהירו הצהיר עד הנתבעת - דוד כי משהבינה הנתבעת בחודש 7/15 שאין בכוונת התובע לשוב לעבודתו בנתבעת ביטלה זו את אישור העבודה של התובע ובפועל עבד התוב ע במהלך חודש זה יומיים בלבד . הנתבעת באמצעות העד מטעמה דוד ערכה טבלה המפרטת את ימי עבודת התובע בפועל (סעיף 10 לתצהירו של דוד) וזאת לאור טענתה בדבר רישומים שגויים ביחס לימי עבודת התובע בריכוזי שירות התעסוקה. לטענת הנתבעת על פי הרישומים השגויים בשירות התעסוקה עבד התובע 239 ימים בעוד בפועל עבד התובע 196 ימים על פי רישומיה הפנימיים.

14. נציין שאין בידנו לקבל גרסת זו של הנתבעת שנטענה בעלמא באשר לימי עבודת התובע במהלך עבודתו מבלי שהובאו אסמכתאות ביחס לרישומים שנערכו בפועל ביחס לימי עבודת התובע בכל יום וחודש נתון. ראשית עדי הנתבעת העידו שהרישומים באשר לשעות וימי העסקת התובע נערכו ביומני העבודה שערכו מנהלי הנתבעת כדוגמת יומן שערך העד סעד שהעיד מטעם הנתבעת (ראה עדותו של סעד עמ' 13 שורה 29, עמ' 4 שורה 31 ועדותו של דוד עמ' 19 שורה 8). רישומים אלה הועתקו לדפים חודשיים מרכז ים שהציגה הנתבעת במסגרת תצהיר גילוי מסמכים שהוגש מטעמה. על אף האמור, לא הוצגו בפנינו רישומי היומנים המקוריים מהם הועתקו הרישומים לדפים המרכז ים על מנת שניתן יהיה לאמוד על אמי תות תוכן הדפים המרכז ים בפרט לאור טענת הנתבעת אודות רישום שגוי שדווח לשירות התעסוקה. בעניין האמור העיד עד הנתבעת סעד שנהג לערוך רישום יומי ביומן עבודה כשנהג להעתיק מיומנים אלה לדפי ריכוז שהוצגו על ידי הנתבעת (עמ' 14) אך כאשר נשאל מדוע לא הביא את יומני העבודה שערך השיב שלא נדרש לעשות כן (עמ' 14 שורה 9).

15. משהנתבעת לא מסרה לידי התובע הודעה בתנאי תקופת העסקתו ומשחלקה זו על הרישומים החודשיים בתלושי מת"ש אשר לטענתה לא שיקפו את ימי ושעות עבודת התובע ומשלא הוצגו יומני העבודה המקוריים של מנהלי העבודה בהם נרשמו העובדים שהתייצבו לעבודה הרי שאין בידנו לקבל גרסת הנתבעת לפיה התובע לא עבד בחודש 3/15 וכי סיים עבודתו לאחר שעבד יומיים בלבד בחודש 7/15 וזאת בהעדר הוכחה ביחס לנטען .

16. מעבר לעובדה שהנטל להוכחת האמור לאור טענת הנתבעת שהדיווחים שדווחו לשירות התעסוקה אינם אמינים מוטל על הנתבעת כאשר לא הוצגה בפנינו ראיה התומכת בגרסת הנתבעת באשר לטבלה שנערכה על ידה הרי שבנוסף גרסה זו של הנתבעת נסתרה אף על ידי העדים מטעמה במסגרת חקירתם הנגדית. במסגרת חקירתו הנגדית השיב העד סעד מטעם הנתבעת כי אילו היה בפניו היומן שערך בתקופת העסקת התובע יכול היה לשפוך אור על העסקת התובע בחודש 3/15 (עמ' 14 שורה 17) ו על כן לא יכול היה לאשר בוודאות העדרותו של התובע במהלך חודש זה (עמ' 14 שורה 22).
העד הנוסף מטעם הנתבעת דוד שנחקר על תצהירו ונשאל מדוע לא ביטל את היתר העסקת התובע בחודש 3/15 עת הפסיק התובע עבודתו למשך 30 יום השיב שניצל זכות חד פעמית על פי נוהל ודיווח בחודש 3/15 אודות 0 ימי עבודה על מנת שלא יב וטל היתר ההעסקה של התובע . דוד המשיך והעיד שמדובר בזכות אותה ניתן לנצל פעם אחת בלבד במהלך העסקת עובד וזו נוצלה כאמור בחודש 3/15.

17. גרסה זו של הנתבעת באשר להפסקת עבודה בחודש 3/15 וניצול זכות על פי נוהל במסגרתה דווח אודות מינימום ימי העסקה על אף העדר העסקה בפועל אין בידנו לקבל ולהלן נבאר. ראשית טענות אלה הועלו לראשונה על ידי העד מטעם הנתבעת רק במסגרת חקירה נגדית כשלא הובאו אסמכתאות כלשהן התומכות בנוהל הנטען. שנית, כאשר נשאל העד מטעם הנתבעת מר דוד על ידי ביה"ד האם יכול להיות שכשם שהדיווח לשירות התע סוקה אינו אמין האם ייתכן שהתובע עבד בחודש 3/15 על אף שדווח ש לא עבד, השיב אף הוא כי "הכל יכול להיות". (עמ' 18 שורה 18). שלישית, כפי שהבהרנו לא הוצג בפנינו רישום מקורי של יומן העבודה שנערך על ידי מנהלי העבודה ביחס לחודש 3/15 התומך באמור ו/או מצבת כוח אדם בחודש נתון זה . רביעית, עלה מעדותו של דוד שהנתבעת היתה מחוייבת בדיווח מינימלי של ימי העסקה אלא שהעד לא ידע להסביר את הסתירה בין דיווח מינימאלי לדיווח מקסימאלי שלא נדרש על פי שירות התעסוקה של 30 ימי העסקה בחודשים 4-6/15 שאף אינו עולה בקנה אחד עם הסכמות הצדדים באשר לימי ההעסקה השבועיים של התובע, 5 ימים.

18. לאור סתירות אלה שעלו מעדויות עדי הנתבעת ביחס לימי עבודת התובע , אין בידנו לקבל טענות הנתבעת באשר להפסקת עבודת התובע בחודש 3/15 ויש לקבל טענות התובע כי עבד ברציפות בתקופה שבין 7/14 ועד 7/15 לרבות ימי העבודה שדווחו למת"ש בהתאם לריכוז הרישומים במת"ש ולכך עוד נדרש בהמשך .

הפרשי שכר מינימום בענף הבניין

19. במסגרת כתב התביעה, תצהירו ואף במסגרת חקירתו הנגדית (עמ' 7 שורה 11) טען התובע באופן עקבי ששכרו היומי עמד על 200 ₪ בהלימה לתלושי שכרו על פי הדיווחים למת"ש. מנגד טענה הנתבעת (במסגרת כתב ההגנה ותצהיר העד מטעמה - דוד) ששכרו היומי של התובע היה נגזרת של שכרו הכולל של התובע (לפי הדיווחים למת"ש עמד על 47,800 ש"ח) בחלוקה למספר ימי העבודה שעבד התובע בפועל בהתאם לרישומי הנתבעת שנערכו על ידי מנהל העבודה (196 ימים) המביא לתוצאה של שכר יומי בסך של 243.877 תוצאה שעוגלה במסגרת התצהיר ל-243 ₪. בסתירה לעדותו של דוד העד מטעם הנתבעת העיד העד הנוסף מטעמה, מר סעד, הקבלן ששילם לתובע בפועל את שכרו במזומן מידי שבוע - ששכרו היומי של התובע עמד על 240 ₪.

20. על רקע האמור, ומכוח הוראות הדין אליהם התייחסנו לעיל, בהעדר הודעה על תנאי העסקה עובר הנטל לסתירת גרסת התובע בדבר העסקתו בשכר של 200 ₪ ליום ועל היקף העסקתו - לנתבעת. נטל זה מקבל משנה תוקף לאור טענת הנתבעת עצמה לפיה הדווחים לשירות התעסוקה לרבות בדבר שכרו היומי הנחזה של התובע כעולה מתלושי שכרו לפיהם נרשם ששכרו היומי של התובע עמד על 200 ₪ כנטען על ידי התובע – אינם אמינים. אולם, כפי שפרטנו לעיל לטעמנו הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה לסתירת גרסת התובע.

21. כאמור גרסת העד מטעם הנתבעת - מר דוד היתה מלאה בסתירות ואף לא מצאנו אותה סבירה. במסגרת תצהירו העיד דוד כי על הנתבעת היה לשלם ולדווח למת"ש ימי העסקה מינימאליים כפי שנקבע על ידי מת"ש גם אם העובד לא עבד באותם ימים (סעיף 3 לתצהיר) אלא שלא הוצגו בפנינו מהם אותם מספר ימי העסקה מינימאליים בהם חוייבה הנתבעת בדיווח. שנית, כפי שפירטנו לעיל הנתבעת לא הציגה בפנינו את יומני העבודה המקוריים שנערכו על ידי מנהלי העבודה בשטח ועל כן אין בידנו לקבל את הטבלה שערכה הנתבעת ביחס לימי עבודת התובע בפועל בניגוד לנרשם בתלושי מת"ש .
שלישית, באשר למועד תחילת העסקה טענה הנתבעת שהתובע החל עבודתו ביום 21.7.14. עיון בטבלה שהוצגה על ידי דוד (סעיף 10 לתצהיר) מעלה שהתובע עבד בפועל 5 ימים במהלך חודש 7/14 בהתאם לרישומי הנתבעת ואילו דווח למת"ש אודות 9 ימי העסקה אלא שעיון בלוח שנה מעלה כי אכן היו 9 ימי עבודה ככל שהחל התובע עבודתו ב-21.7.14 וזאת עד לסוף חודש 7/14 התואמים את הימים שדווחו לשירות התעסוקה.
רביעית, הנתבעת לא הפנתה למספר ימים מקסימליים לגביהם חוייבה לדווח שכן לא סביר שאלה קיימים. כפועל יוצא, הנתבעת לא ידעה להבהיר מדוע דווח לשירות התעסוקה שהתובע עבד במהלך החודשים 4-6/15 מידי חודש 30 ימי עבודה ככל וחוייבה בדיווח ימים מינימאלי ולא מקסימלי ובפרט לאור טענתה כי היא נדרשת בדיווח בדבר ימי העסקה ולא ביחס לשכר יומי. (עמ' 18 שורה 3) האמור מתיישב דווקא עם גרסת התובע לפיה דיווח י הנתבעת בחודשים 4-6/15 נועד להשלים את מכסת הימים בהם עבד במהלך חודש 3/15 אשר לא דווחו לש ירות התעסוקה.

22. סתירות אלה בגרסת הנתבעת מתיישבות דווקא עם גרסת התובע. שכן לטענת הנתבעת שכרו השנתי של התובע עמד על 47,800 ₪ ובחלוקה ל- 239 ימים בהתאם לדיווח לשירות התעסוקה מביא לשכר יומי של 200 ₪ התואם את גרסת התובע וכעולה גם מתלושי השכר של מת"ש .
במאמר מוסגר נציין ש גרסת הנתבעת לפיה גובה שכרו היומי של התובע עמ ד על 243.877 ₪ בחלוקת השכר השנתי לימי עבודה – אף אינה סבירה בעינינו שכן סכום זה אינו מעוגל ו אינו סביר ו אף עמדה בסתירה לעדותו של העד הנוסף מטעם הנתבעת סעד שהעיד ששולם לתובע שכר של 240 ₪ ליום. העדים מטעם הנתבעת אף לא ידעו לומר אם שכר יומי זה כלל זכויות נוספות אם לאו.

23. משלא התקבלה גרסת הנתבעת באשר לימי עבודת התובע אין לנו אלא לקבל את רישום ימי עבודת התובע בפועל כפי שאלה עלו מרישומי מת"ש ולפיהם חלוקת השכר שקבל התובע במהלך כל תקופת העסקתו עליה לא חלקה הנתבעת (47,800 ₪) בחלוקה לימי עבודת התובע בהתאם לרישומי מת"ש אותם לא השכילה הנתבעתלסתור מביאה לתוצאה לפיה שכר עבודתו היומי של התובע עמד על 200 ₪ כטענת התובע. לאור המקובץ, יש לקבל את גרסת התובע בהעדר הוכחה מטעם הנתבעת באשר לשכרו היומי שעמד על 200 ₪.

24. הצדדים אינם חלוקים באשר לגובה השכר היומי התעריפי לו זכאי היה התובע בסך 227 ₪ מכאן שזכאי התובע להפרש שכר יומי בסך של 27 ₪ במכפלת ימי העסקה על פי הדיווח לשירות התעסוקה (239) שלא נסתר על ידי הנתבעת ובסה"כ 6,453 ₪. לאור האמור, ובהעדר חישובים נגדיים מצד הנתבעת זכאי התובע להפרשי שכר 6,453 ש"ח.

נסיבות סיום העסקת התובע:

25. לטענת התובע, עת התייצב לעבודתו כסדרה במחסום ג'בארה נדהם לגלות כי היתר העסקתו בוטל כאשר בשיחה שניהל עם מנהל העבודה , סעד, לאחר שגילה ש נחסמה כניסתו במחסום נאמר לו שמאחר וכמות העבודה פחתה לא חידשו לו את היתר הכניסה. לפיכך טען התובע משפוטר מעבודתו לאלתר זכאי הוא לתמורת הודעה מוקדמת. לטענת הנתבעת, משלא הגיע התובע למחסום לעבודה כסדרה דיווחה על כך לשירות התעסוקה וכפועל יוצא בוטל היתר הכנ יסה של התובע ומשהתפטר התובע יש לקזז מזכויותיו דמי הודעה מוקדמת .

26. במקום שנסיבות סיום ההעסקה הינם במחלוקת נטל ההוכחה הוא על התובע. בענייננו עדויות עדי הנתבעת הם אלו שתמכו בגרסת התובע באשר לנסיבות סיום העסקתו.

27. מר סעד העד מטעם הנתבעת העיד בהתאמה ובתמיכה לגרסת התובע לפיה פוטר הוא מעבודתו לאחר שהובהר לו ש הוא אינו מתאים יותר לעבודה (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 27-28). גרסה זו של עד הנתבעת כאמור מתיישבת עם גרסת התובע לפיה בניגוד לטענת הנתבעת הוא פוטר לאלתר מעבודתו.

28. זאת ועוד, גם גרסת העד הנוסף מטעם הנתבעת מר דוד מתיישבת עם גרסת התובע לפיה פוטר הוא מעבודתו ולא התפטר. במסגרת תצהירו העיד העד מטעם הנתבעת דוד שהתובע עבד בפועל בחודש 7/15 3 ימי עבודה בלבד עד ליום 3.7.15. במאמר מוסגר יצוין שבמסגרת חקירתו הנגדית שינה העד מגרסתו טען תחילה שהתובע עבד 3 ימים ולאחר מכן שינה מגרסתו וטען שהתובע עבד יומיים בלבד (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 5,7)

29. בהמשך העיד דוד ש תאריך התגובה של רשות ההגירה ומנהל האוכלוסין לבקשת הנתבעת לביטול אישור העסקת התובע היה ביום 5.7.15. מכאן המשיך העד וטען שהמשמעות הינה שהנתבעת הודיע ה קודם למועד זה בדבר סיום העסקת התובע (עמ' 19 שורה 32). מאחר ואין חולק בין הצדדים שהתובע עבד במהלך שבוע עבודה 5 ימים בלבד הרי שגרסה זו של העד מטעם הנתבעת מתיישבת עם גרסת התובע ועם גרסתו של העד הנוסף מטעם הנתבעת. לטענת הנתבעת התובע סיים עבודתו ביום ה' 2.7.15 היום בו ככל הנראה גם התבקש על ידה ביטול היתר העסקת התובע שהוגש קודם למועד קבלת תגובת רשות ההגירה שהתקבלה ביום 5.7.15. מכאן שהתובע סיים עבודתו לטענת הנתבעת ביום ה' 2.7.15 התייצב לעבודתו כברגיל ביום א' 5.7.15 ולא הותר לו להיכנס לשטחי מדינת ישראל לאור ביטול היתר ההעסקה. כאשר ניסה התובע לברר עם מנהל העבודה מר סעד מדוע נאסרה עליו הכניסה במחסום נאמר לו שפוטר מעבודתו.

30. לפיכך, מקובלת עלינו גרסת התובע אודות סיום היחסים ביוזמת הנתבעת, ללא מתן הודעה מוקדמת המתיישבת עם גרסת העד סעד מטעם הנתבעת והמועדים להפסקת היתר ההעסקה כפי שהעיד העד דוד מטעם הנתבעת . משלא הוצג על ידי הנתבעת חישוב נגדי לחישוב התובע זכאי התובע לתשלום הודעה מוקדמת בהתאם לנתבע על ידו בסכום של 5,000 ₪.

דמי נסיעות

31. התובע טען שהנתבעת דאגה להסיעו מהמחסום ועד לאתר העבודה וחזרה אולם נמנעה מלשאת בהוצאות נסיעה בהן נשא התובע מביתו ועד למחסום וחזרה (ראה עמ' 8 לפרוטוקול שורות 33). על כן, טען התובע משלא שולמה לו תמורה בגין הוצאות נסיעה כמתחייב בדין מביתו למחסום וחזרה הוא זכאי להוצאות אלה בסך של 5,736 ₪ (סכום שתוקן במסגרת סיכומי התובע לאור טענת התובע כי נשא בהוצאות יומיות מביתו ועד למחסום בסך 12 ₪ לכל כיוון) .

32. מנגד טענה הנתבעת שהתובע הוסע מביתו ועד לאתר וחזרה כאשר מבית התובע ועד למחסום הוסע התובע על ידי מר חאלד אללושי לו שילמה הנתבעת תשלום עבור הסעת התובע ומהמחסום נאסף על ידי מנהל העבודה מר סעד שהעיד בפנינו.

33. כידוע, זכותו של העובד לדמי נסיעה מעוגנת בצו הרחבה כללי במשק, בדבר השתתפות מעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה. בהתאם לקבוע בצו ההרחבה, שיעור ההשתתפות הוא בהתאם לעלויות התחבורה הציבורית (לרבות התייחסות לתעריף חודשי מוזל) ובכפוף לתקרה שנקבעה.

34. בפסיקת בתי הדין לעבודה נקבע, כי הזכאות לדמי נסיעה איננה מותנית בשימוש בתחבורה ציבורית בפועל, אלא שדי בכך שהמרחק היה מצדיק, על פי מבחן אובייקטיבי, שימוש ברכב (דב"ע (ארצי) נו/46-3 רונית עילם נ' אטלס שירותי כ"א בע"מ (1996). עוד נקבע כי ככל שלא הוכח אחרת, חזקה כי עובד המתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטר ממקום עבודתו, כי אינו זקוק לתחבורה ציבורית (ע"ע (ארצי) 100/06 עיריית טירה נ' עבד אלרחמן קשוע, מיום 22.5.06).

35. במסגרת חקירתו הכחיש התובע שהוסע על ידי אללושי וטען כי רק לעיתים רחוקות נסע עימו מביתו למחסום וחזרה כאשר במרבית הפעמים נדרש לשלם 12 ₪ לנהג פרטי עבור הסעה מביתו למחסום וחזרה (סעיף 12 לתצהיר התובע , עמ' 9 שורה 7). בסתירה לגרסת הנתבעת לפיה מביתו ועד למחסום וחזרה הוסע התובע על ידי מר אללושי הצהיר התובע שהוסע ע"י מר אללושי לעיתים רחוקות ובפעמים בהם לא הוסע על ידו נדרש לדאוג לעצמו להסעה. משנסתרה גרסת הנתבעת על ידי התובע חזר הנטל להוכחת גרסת הנתבעת לנתבעת אולם זו לא טרחה לזמן את מר אללושי שיתמוך בגרסתה.

36. זאת ועוד, בשלב החקירות עלתה בפנינו אף גרסה מעט שונה מצד הנתבעת . במסגרת חקירתו הנגדית של סעד העד מטעם הנתבעת עלה שהאחרון היה מסיע את העובדים עד כביש 6 לא רחוק מהמחסום כשהעובדים לטענתו נדרשו ללכת כברת דרך ברגל משך 10-12 דקות ומאוחר יותר אף אורגנו הסעות מהנקודה בה הורדו העובדים בכביש 6 ועד למחסום (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 15-16, 18-21, 25). גרסה זו של העד מטעם הנתבעת תומכת אף היא בגרסת התובע לפיה הנתבעת לא דאגה להסעה מלאה ומסודרת לתובע מידי יום מביתו ועד לאתר העבודה בו עבד. אף לא סביר בענינו שהתובע יידרש ללכת כברת דרך של 10-12 דקות אשר סביר שמדובר במרחק שעולה על 500 מטר.

37. לאור האמור, לדידנו לא הוכחה כלל טענת הנתבעת בדבר הסעה מאורגנת שהייתה כביכול לתובע מידי יום לעבודה ובחזרה. אנו מעדיפים את גרסת התובע שפורטה במסגרת חקירתו הנגדית. התרשמנו כי הנתבעת לא הנהיגה הסעה מסודרת בפועל וכי היתה אפשרות ערטילאית שלא הוצעה לתובע מידי יום לחבור למר אללושי. יודגש כי הנתבעת לא הביאה כל הוכחה ממשית שיש בה לחזק גרסתה בדבר הסעות מסודרות ומר אללושי לא הובא לעדות כעד הזמה לסתור גרסת התובע שהכחיש טענת הנתבעת בדבר הסעה מאורגנת .

38. יודגש כאמור כי העד מטעם הנתבעת מר סעד חיזק אף הוא את גרסת התובע אשר ציין כי היו מקרים שהוריד את התובע רחוק מהמחסום כשהתובע נדרש ללכת מרחק של 10-12 דקות למחסום. לאור האמור, לא הוכח שהתובע קבל הצעה אמיתית להסעה מסודרת לעבודה וחזרה מביתו למחסום וחזרה .

39. כללו של הדבר התובע זכאי להוצאות נסיעה שלא שולמו לו.

40. לטענת התובע במסגרת חקירתו נסע בהסעות פרטיות ולא בנסיעה מפוקחת על כן טין בידינו לקבל טענות הנתבעת בעניין האמור. עם זאת, לאור העובדה שאין חולק שלעיתים עשה התובע שימוש בהסעה שהוצעה לו על ידי מר אללושי מצאנו להפחית מתחשיב התובע 20% מהוצאות הנסיעה הנתבעות. לכן בהתאם לתחשיב התובע שתוקן סיכומיו בהתאמה לעדותו שלא נסתר, התובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה בסך של 4,589 ₪ (המהווים 80% מהשיעור הנתבע).

התביעה לדמי חגים:

41. ההסכם הקיבוצי בענף הבניין וצו ההרחבה שהוצא בעקבותיו מקנים לתובע את הזכות לתשלום בהיקף של עד 9 ימי חג בשנה וביום בחירה, בסה"כ 10 ימי חג בתשלום.

42. על פי האמור באותו הסכם, אין עובד זכאי לדמי חגים בגין יום חג החל במנוחה שבועית של העובד כאשר בשלושת חודשי העסקתו הראשונים אין התובע זכאי לדמי חגים.

43. אין מחלוקת בענייננו שלתובע לא שולמו דמי חגים. לטענת הנתבעת חמישה מימי החגים נפלו בשלושת חודשי העסקתו הראשונים של התובע כאשר באלה אין התובע זכאי לדמי חגים אלא בחלוף 3 חודשי העסקה ראשונים, שני ימי חג נוספים נפלו בחודש האחרון להעסקת התובע כשהתובע כבר לא עבד בנתבעת ושאר ימי החג נפלו ביום שבת בהם לא עבד התובע.

44. התובע לא סתר טענות אלה של הנתבעת למעט יום העצמאות שחל ביום ה' 23.4.15 . לאור האמור, זכאי התובע ליום חג אחד בסך של 227 ₪.

דמי הבראה:

45. מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הבניין, זכאי עובד בענף זה שצבר וותק שלמעלה משנה, לדמי הבראה, בהתאם לוותק שצבר העובד בענף הבניין.

46. לטענת הנתבעת התובע לא השלים שנת העסקה מלאה. כפי שקבענו, אין בידנו לקבל גרסת הנתבעת לפיה התובע לא עבד בחודש 3/15. מכאן שהתובע עבד כ-11.5 חודשים.

47. בנסיבות בהן קבענו שהנתבעת היא זו שהפסיקה העסקת התובע ומנעה ממנו להשלים שנת העסקה מלאה זכאי התובע לדמי הבראה.

48. בהעדר חישוב נגדי מטעם הנתבעת תשלם הנתבעת לתובע סך של 2,417 ₪.

סוף דבר
49. לאור המקובץ לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. דמי הודעה מוקדמת בסך של 5,000 ₪.
ב. דמי נסיעות בסך של 4,589 ₪.
ג. הפרשי שכר מינימום בענף הבניין בסך של 6,214 ₪.
ד. דמי הבראה בסך של 2,417 ₪.
ה. דמי חג בסך של 227 ₪.

50. משהתקבלה התביעה ברובה תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בסך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

ניתן היום, ה' ניסן תשע"ט, (10 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור מעסיקים
מר קינן

שגית דרוקר – שופטת
אב"ד