הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ד"מ 72190-01-18

11 ספטמבר 2019

לפני:

כב' השופט אורן שגב

התובע:
דוד נאור ת.ז XXXXXX999
ע"י ב"כ עוה"ד יניב אלי-עזר
-
הנתבעת:
א.מ פלאפל חתוכה בע"מ
ח.פ 513489351
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי צ'סקוב

פסק דין
 
בפני תביעתו של מר דוד נאור (להלן – התובע) נגד חברת א.מ פלאפל חתוכה בע"מ (להלן –הנתבעת), לתשלום זכויות הנובעות מיחסי עבודה וניתוקם.
 
הצדדים ועיקרי ההליך:
הנתבעת היא חברה הפועלת בתחום המזון והמסעדנות המפעילה סניף בפתח תקווה ומנוהלת על ידי מר אייל חתוכה, מנהל ובעל מניות בנתבעת (להלן – מר חתוכה)
התובע, יליד 2.6.1999, הועסק בהיותו קטין, במסעדה שהפעילה הנתבעת החל מיום 1.4.2015 ועד ליום 10.8.2017 בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים.
במסגרת בירור התובענה נערך ביום 17.6.2019 דיון הוכחות, במסגרתו העיד התובע ומטעם הנתבעת העיד מר חתוכה.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

טענות התובע בתמצית
לטענת התובע, הוא הועסק על ידי הנתבעת במשך שנתיים וארבעה חודשים, כאשר במסגרת תקופת ההעסקה מר חתוכה סירב להתחשב בהיותו תלמיד, לא אפשר לו לעבוד באופן שלא יפגע בלימודיו ואף איים על יו בהגשת תביעות נזיקיות.
עוד טוען התובע כי התנהלותו של מר חתוכה ויתר העובדים כלפיו הייתה משפילה וחסרת כל התחשבות, באופן שנדרש ממנו לבצע משמרות שאינן מתאימות לתלמיד, והכל תוך גרימת עוגמת נפש.
ביום 8.8.2016 קיבל התובע מכתב שהוכתר בכותרת "מכתב התראה לפני פיטורין/הגשת תביעת נזיקין". לטענתו, מנוסחו של המכתב עולה כי לא הייתה בכוונת הנתבעת לפטר את התובע וזאת עקב חוסר רצונה לשלם לו פיצויי פיטורים. את המסקנה דנן שואב התובע מהעובדה שלו היה אמת בטיעונים שהועלו במכתב זה, אין חולק כי היה מפוטר לאלתר.
והנה, לא רק שלא פוטר אלא המשיך לעבוד עד אשר ביום 20.11.2016 הודיע התובע בעצמו על התפטרות, וזאת בשל התנהלותו של מר חתוכה כלפיו, לרבות איומים בהגשת תביעה נזיקית בגין נזקים לכאורה שגרם התובע לעסק, וזאת רק עקב בקשתו לעבוד במשמרות התואמות את היותו תלמיד הנערך לבחינות הבגרות. כמו כן, מר חתוכה לא אפשר לו לצאת לחופשה, הגם שהוא הודיע על כך 3 חודשים מראש.
לאחר הגשת ההודעה על מתן הודעה מוקדמת, שופרו תנאי העסקתו של התובע והכל על מנת שלא יעזוב את מקום העבודה. בהתאם, התובע אכן המשיך בעבודתו עד ליום 10.8.2017 עת הגיש מכתב התפטרות שני במספר, שכן לא יכול היה עוד להמשיך לעבוד בסביבת עבודה משפילה, לרבות עיכובים בתשלום השכר, קיצוץ בשעות עבודה וקביעת משמרות בוקר שעה שהוא נדרש להיות בלימודים.
לבסוף, טוען התובע כי הגם שהנתבע הכיר בחוב בסך של 2,140 ₪ בגין דמי הודעה מקודמת, הוא לא העביר את התשלום במועד. על כן, הוא זכאי לטענתו, לפיצוי בגין הלנת שכר. בסיכומיו טוען התובע כי היקף הפיצוי בגין הלנת שכר גדול יותר מסך שצוין בכתב התביעה, שכן הכספים שולמו רק לאחר מועד קדם המשפט.
לאור כל האמור לעיל, לטענת התובע בנסיבות העניין אין לראותו כמי שאינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. זאת ועוד, במסגרת כתב התביעה ציין הנתבע כי יש לחייב את בעלי המניות ביחד ולחוד עם הנתבעת.
רכיבי התביעה אותם תבע התובע, בתוספת ריבית והצמדה כדין, הם: 
הלנת שכר – 2,874 ₪ (הסכום עלה בסיכומים ל-9,250 ₪).
הפרשי דמי הודעה מוקדמת – 2,140 ₪.
פיצוי בגין עוגמת נפש – 5,000 ₪.
פיצויי פיטורים – 9,986 ₪.

טענות הנתבעת
לטענת הנתבעת, התובע היה עובד בעייתי שנהג לישון במהלך משמרות, נטש את מקום העבודה במהלך משמרותיו ואף גרם נזק בלתי הפיך לציוד הנתבעת עת השפריץ מים על מכשירי חשמל.
הנתבעת הוסיפה, כי התובע לא פוטר, אלא התפטר ב- 2 הזדמנויות בהן גם הודיע על התפטרותו: לראשונה בשנת 2016 ולאחר מכן, מקץ מספר חודשים. לפיכך, הוא אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.
באשר לתשלום דמי הודעה מוקדמת, רכיב זה שולם לתובע במלואו ואף ביתר. התובע לא ציין כי את פניותיה הרבות של הנתבעת אליו, לצורך השלמת דמי ההודעה המוקדמת ו רק לאחר ישיבת קדם הנשפט, נאות לקבל מהנתבעת סך של 2,571 ₪. עוד טוענת הנתבעת כי על התובע להשיב לה סך של 1,185 ₪ ששולמו לו ביתר בגין השלמת דמי הודעה מוקדמת.
באשר לרכיב עוגמת הנפש, טוענת הנתבעת כי התובע זנח רכיב זה בסיכומיו ודי בכך על מנת לדחות רכיב זה. גם לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח כי נגרמה לו כל עוגמת נפש.
לאור כל האמור לעיל, מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות.

דיון והכרעה
את פרק הדיון וההכרעה אפתח בבחינת זכאות התובע לפיצוי בגין הלנת שכר. לאחר מכן אבחן את זכאותו לתשלום פיצויי פיטורים. לבסוף אבחן את טענת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש.
עוד יצוין כבר בשלב הזה, כי הגם שהתובע ציין שיש לראות את מנהלי הנתבעת אחראים יחד עם הנתבעת, מקום בו לא ציין את האחראים בכותרת התביעה ואף זנח את הטענה בשלב הסיכומים, לא מצאתי לנכון להתייחס אליה גופה.

הלנת שכר
יובהר כי הנתבעת שילמה לתובע במסגרת ההליך סך של 2,571 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת (ראו עמוד 4 שורות 13-14 לפרוטוקול). התובע אישר את קבלת ההמחאה במסגרת סיכומיו (ראו סעיף 5 לסיכומי התובע).
הנתבעת טוענת בסיכומיה כי על התובע להשיב לה סך של 1,185 ₪, וזאת בשל סך של 754 ₪ ששולמו לו על חשבון דמי ההודעה המוקדמת בשכרו האחרון וכן לאור העובדה כי התובע תבע סך נמוך מזה ששולם לו (2140 ₪ בלבד).
ייאמר כבר עתה כי אין מקום להיעתר לבקשת הנתבעת. מדובר למעשה בבקשת קיזוז, אשר בהתאם להלכה , יש להעלותה בהזדמנות הראשונה, כאשר לרוב הדבר ייעשה במסגרת כתב ההגנה. בענייננו, תשלום השלמת דמי הודעה המוקדמת נעשה על פי דברי הנתבעת עצמה ביום 14.6.2018. על כן, היה על הנתבעת להעלות את נושא הקיזוז בתצהיר שהוגש מטעמה ביום 17.9.2018. משלא עשתה כן, דין הטענה להידחות. וראו לעניין זה ע"ע 52/07 מובילי מים 1994 בע" נ' פיסל (פורסם בנבו, 25.4.2007) -
"על הטוען טענת קיזוז להעלותה בהזדמנות הראשונה. ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת קיזוז תיבחן בכפוף לסעדים המבוקשים בתביעה המקורית. ...ככלל, מועד העלאת טענת הקיזוז הינו בכתב ההגנה ...".
גם לגופו של עניין דין הטענה להידחות. הנתבעת מבקשת לקזז סך של 1,185 ₪ (754 ₪ ששולמו במסגרת השכר האחרון + 431 מעבר לסך הנתבע), אולם מהמכתב הנלווה לתשלום עולה כי הנתבעת הייתה מודעת כי היא משלמת ביתר. על כן, אין מקום, רק בשל העובדה כי הצדדים לא הגיעו לפשרה, להורות על החזר הסכום ששילמה הנתבעת לעובד מרצונה. לעניין זה, די להפנות למכתב החתום ע"י ב"כ הנתבעת מיום 16.6.2018 בו צוין בזו הלשון –
"1. בהמשך לדיון מיום 14.6.18 שהתקיים בפני כבוד השופט המלומד אורן שגב, מצ"ב שיק בסך של 2,571 ₪ לפק ודת מרשך וזאת בגין רכיב ההודעה המוקדמת.
2. אבהיר, כי תשלום זה הינו תוספת לסך של 754.6 ₪ ששולמו לו בחודש 7/17 והמהווה סילוק סופי ומוחלט של לרכיב זה.
3. אציין כי תשלום זה אף גבוה מהרכיב הנתבע בכתב התביעה ( 2,140 ₪.)..." (ההדגשות במקור, א.ש).
באשר לטענת התובע כי יש להורות על תשלום הלנה בגין איחור בתשלום תמורת הודעה מוקדמת , דין הטענה להידחות. הגם שדבר לא צוין מפורשות, ולא ברור מדוע, מקום בו הצדדים אינם חלוקים כי הנתבעת חייבת בתשלום דמי הודעה מוקדמת לתובע וכן אין חולק כי התובע הודיע לנתבעת על התפטרותו (הגם שלטענתנו בדין מפוטר), מדובר במקרה בו הנתבעת ויתרה על נוכחות התובע בתקופת ההודעה המוקדמת.
במצב דברים זה, בשונה ממצב בו העובד ממשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, הרי שחלף דמי הודעה מוקדמת אינו מהווה "שכר עבודה". ועל כן תמורת הודעה מוקדמת אינה נושאת פיצויי הלנה (דב"ע מא 140-3 רות כהן נ' זאב זמיר סוכניות לביטוח בע"מ, פד"ע יד).

פיצויי פיטורין
לטענת התובע הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, הגם שהודיע על התפטרותו וזאת בהתאם להוראות סעיף 11 ל חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורין).
התפטרות בדין מפוטר מוסדרת בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורין, במסגרתו קבע המחוקק מקרים בהם עובד שהתפטר בנסיבות הקבועות בחוק, יהא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. וראו לעניין זה דברי בית הדין הארצי ב-ע"ע 60018-12-14 יורדאו אסמרא נ' שאען אחזקות בע"מ (פורסם בנבו, 29.09.2016) –
"ראשית נציין, בקשר לתנאי הראשון אותו חייב העובד המתפטר להוכיח, בדבר קיומה של "הרעה מוחשית בתנאי העסקה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו", כי בתנאי זה מנויים לאמיתו של דבר שני מצבים שאינם זהים, שבשניהם תקום לעובד זכאות לפיצויי פיטורים. כך, המצב הראשון, הוא מצב בו יש הרעה מוחשית בתנאי העסקתו של העובד (...) המצב השני הוא מצב שבו קיימות נסיבות שכאלה, מבלי שהן תולדה של הרעה מוחשית כאמור. כגון, שעובד הועסק במשך כל תקופת עבודתו תוך פגיעה בזכויות קוגנטיות, ואפילו הסכים לכך. בנסיבות שכאלה אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו, אף אם לא כרוכה בכך "הרעה מוחשית" בתנאי העסקתו, ויש לראותן כעונות על דרישת הסעיף....".

מן הכלל לא הפרט
לאחר שעיינתי בראיות ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הוכיח כי התפטרותו נכנסת בגדרי סעיף 11 לחוק, ולהלן אנמק.
התובע הציג להוכחת טענתו 2 מכתבי התפטרות. הרלוונטי לענייננו הוא המכתב השני שכן בעקבות המכתב הראשון, טען התובע, כי הנתבעת שיפרה את תנאיו ולכן המשיך לעבוד אצלה.
המכתב השני מורכב משני חלקים: מכתב מקדים , בו מודיע התובע על התפטרותו ונותן הודעה מוקדמת עד ליום 10 .8.2017, ומכתב נוסף, על גבי עמוד נפרד, שם מתאר התובע הסיבות להתפטרותו בזו הלשון:
"לפני כחצי שנה הגשתי מכתב התפטרות שבו היו מספר בעיות ביחסי עובד ומעביד.
לאחר הגשת המכתב היתה התנצלות מאת המעביד כלפי העובד ושיפור תנאים אך לצערי לאחר כחצי שנה ישנן כמה בעיות החוזרות על עצמן.
יציאה לחופשה – לאחר כשנה של עבודה מסורה נמסר מצד העובד כי הוא מעוניין לצאת לחופשה של שבעה עשר ימים של עסקים.
המעביד מספר בתוקף את העובד לחופשה.
...לאחר הודעה מראש של חצי שנה ויותר מבקש העובד יום של חופש והמעסיק מסרב בתוקף ומחייב אותי להיות נוכח במשמרת בוקר לאחר שהסברתי לו שאני לא יכול.
המעסיק מחייב את העובד התלמיד שלו לעבוד בשעות הבוקר ולא מביע עניין בלימודי העובד.
בשעות הערב המעסיק מחייב את העובד להגיע ביום שסוכם שהעובד אינו מגיע לעבודה עקב מעורבות אישית אשר מקנה לי תעודת בגרות.
ולמרות מסירות העובד המעסיק מקצץ בשעות העובד ופוגע בשכרו.
ובשנה האחרונה המעסיק מאחר מספר פעמים בתשלום המשכורת של העובד חלקן רצופות". (נספח 3 לכתב התביעה).
מעיון במכתב עולה כי התובע מנה מספר סיבות להתפטרות, כאשר לא כולן נכנסות לגדר סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. באשר לסירוב ניצול ימי חופשה על ידי המעסיק, המעסיק חייב לאפשר לעובד לצאת לחופשה בעין אולם מועד החופשה נתון לשיקול דעת המעסיק. על כן, סירוב ליציאה לחופשת בת 17 ימים, בייחוד בעבודה במשמרות, אינה מהווה עילה להתפטרות בדין מפוטר. דברים אלה מקבלים משנה תוקף, כאשר בהתאם לתלושי השכר בשום שלב לא עמדה לטובת התובע יתרת חופשה המאפשרת יציאה ל-17 ימים.
באשר לטענת התובע לקיצוץ בשכר ואיחור בתשלום שכר, מדובר בעילות אשר בהחלט יכולות להוות בסיס להתפטרות בדין מפוטר. יחד עם זאת, התובע לא הוכיח כי אלו הם פני הדברים ואף לא הצהיר על האמור במסגרת תצהירו. ודוק, התובע אכן ציין את דבר הקיצוץ בשעות העבודה בתצהירו, אולם הדבר עלה במסגרת טענה הפוכה, במסגרתה הלין כי לא קוצצו שעות על מנת להתאים את שעות העבודה למערכת הלימודים (סעיף 15 לתצהיר). די בכך על מנת לדחות את הטענה.
שונים הם פני הדברים ביחס לטענה כי הנתבעת העסיקה את התובע בשעות הבוקר, בהן היה עליו להגיע ללימודיו בבית הספר. כך, במועדים בהם עבד אצל הנתבעת, היה התובע תלמיד תיכון אשר חל עליו חוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953. ודוק, סעיף 28א(א) לחוק עבודת נוער קובע איסור על העסקה עד לקבלת הודעה ממוסד החינוך בדבר מערכת השעות –
"בלי לגרוע מהוראות סעיף 2(ב1), לא יועסק צעיר או מי שמלאו לו 18 שנה, שחל עליהם לימוד חובה, אלא אם כן נמסרה למעסיק הודעה של מוסד החינוך שבו לומד הצעיר או מי שמלאו לו 18 שנה בדבר שעות הלימודים שלו באותו מוסד; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על מי שמתקיים לגביו האמור בפסקאות (1), (3) או (4) שבסעיף 2(ב)."
כמו כן, בהתאם תקנות עבודת הנוער (פנקס לרישום נערים), תשי"ח-1958 מוטלת חובה על המעסיק לנהל פנקס ובו לרשום "פירוט מדויק של מסגרת יום העבודה ושל שבוע העבודה וכן רישום נוכחות סדיר הכולל שעות עבודה בפועל והפסקות; רישום כאמור שלא באמצעים דיגיטאליים או אלקטרוניים, יהיה חתום מדי יום בידי הנער ומאושר בחתימת אחראי שמינה לכך המעביד".
במצב דברים זה, מקום בו הנתבע לא הציג לא את מערכת השעות של התובע ולא את פנקס העבודה ממנו ניתן ללמוד כי לא עבד בשעות הלימודים, הרי שהנטל להראות כי התובע לא הועסק בשעות הלימודים עובר לכתפי הנתבעת, והנתבעת לא עמדה בנטל שעה שלא הציגה את המסמכים האמורים.
לבסוף, לצורך כניסה לגדרי סעיף 11 כלל הוא כי מוטלת חובה על העובד למסור למעסיק התראה על כוונתו להתפטר מחמת הרעת תנאי עבודה ואפשר לו לתקנם (ע"ע 60018-12-14 יורדאו אסמרא נ' שאען אחזקות בע"מ (פורסם בנבו, 29.09.2016). ודוק, התובע טוען כי התריע בפני המעסיק על נושא ההעסקה בזמן מערכת הלימודים ודי בעניין זה לפנות אל המכתב ההתפטרות ראשון שהפנה אל הנתבעת, אשר גם שם עלה הנושא.
לאור כל האמור לעיל, ומקום בו הנתבעת לא הגישה כל חישוב נגדי, הריני מקבל את התביעה לפיצויי פיטורין בגובה 9,986 ₪.

פיצוי בגין עוגמת נפש
בהתאם להלכה הפסוקה, פסיקת פיצוי לעובד בשל עגמת הנפש שנגרמה לו עקב כך שמעסיקו לא נהג עמו כשורה, אמורה להיעשות במקרים נדירים בלבד, שהם קיצוניים ויוצאי דופן בחומרתם (דב"ע נג/3-114 מדינת ישראל – מצגר (ע"ע 456/06 אוניברסיטת תל אביב נ' אלישע (פורסם בנבו, 27.2.08) , ע"ע 402/07 ניצנים בע"מ ואח' נ' חודאדי ואח', (פורסם בנבו, 19.1.10)).
בענייננו, הגם שאין לקבל את טענת הנתבעת כי טענת עוגמת הנפש נזנחה בסיכומים, שכן התובע העלה טענה זו בסעיף 10 לסיכומיו, הרי שדין הטענה להידחות לגופה. ובמה דברים אמורים?
התובע פירט בתצהירו התנהלות בעייתית מצד המעסיק, אך לא ציין דבר ביחס לעוגמת הנפש שנגרמה לו, טענה שהיא עובדתית בבסיסה. זאת ועוד, העובדות שתוארו על ידי התובע, גם אם נקבלן אחת לאחת, אינן נכנסות לגדר אותם מקרים חריגים בהם ייפסקו פיצויים בגין עוגמת נפש; במקרה דנן, התרופה המתאימה לכך ניתנה לתובע בצורת קבלת טענתו להתפטרות בדין מפוטר.
על כן, התביעה בגים רכיב זה – נדחית.

 סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל דין התביעה להתקבל בחלקה, כך שהנתבעת תישא בתשלום פיצויי פיטורים בגובה 9,986 ₪. הפיצויים ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת, ולא יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.
בשים לב לכך שרק מחצית התביעה התקבלה, הנתבעת תשלם לתובע השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

ניתן היום, י"א אלול תשע"ט, (11 ספטמבר 2019), במעמד הנוכחים/ בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .