הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ד"מ 66355-06-16

19 נובמבר 2017

לפני:

כב' השופט דורי ספיבק – אב בית הדין
נציגת ציבור עובדים גב' לאה חלה
נציג ציבור מעסיקים מר רן ורדי

התובעת:
מי-רב סיטון
-
הנתבעת:
עירית תל-אביב-יפו
ע"י ב"כ עו"ד דפני פרי שרון

פסק דין

1. התובעת הועסקה בעירייה הנתבעת במשך תקופה קצרה של מספר חודשים. בפנינו תביעה ותביעה שכנגד, שהתבררו בפנינו בדיון מהיר, שעניינן מחלוקת בין הצדדים בדבר האופן שבו יושמה הוראה בחוזה עבודתה בעניין הפרשות לקרן השתלמות.

התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות

2. התובעת החלה להיות מועסקת בעירייה הנתבעת ביום 25.8.13, כמנהלת פרוייקטים במנהל הכספים בעירייה. העסקתה הוסדרה בחוזה אישי, שכלל בין היתר את התנייה הבאה:

"העירייה תפריש בכל חודש לקרן השתלמות אליה משתייך העובד 7.5% ממשכורתו הכוללת והעובד יפריש 2.5% ממשכורתו הכוללת, בהתאם לחלקיות המשרה... החל ממועד תחילת עבודתו בעירייה על פי חוזה זה או מועד הצטרפותו לקרן ההשתלמות, המאוחר מבין השניים".

3. ביום תחילת עבודתה נפגשה התובעת עם גב' דנית אורפני מלשכת סגן מנהל מדור תשלומים, בין היתר על מנת להסדיר את כל העניינים הנוגעים להפרשות סוציאליות במסגרת החוזה. במפגש זה מסרה לה אורפני כי עליה לבחור קרן השתלמות וקופת גמל. יומיים מאוחר יותר, ביום 27.8.13, הודיעה התובעת לעירייה כי בחרה את קופת הגמל " ילין לפידות" (אך לא הודיע דבר באשר לקרן ההשתלמות) . עוד באותו היום השיבה לה העירייה, כי עליה להעביר את טפסי ההצטרפות שלה לקופת הגמל, וזאת משום שלא ניתן להעביר כספים כלשהם ללא טפסים אלו, מלאים על ידי התובעת.

4. אין מחלוקת בין הצדדים כי בשלב הזה יצרה התובעת קשר עם ילין לפידות וביקשה שיהיו בקשר עם העירייה לתיאום והסדרת כל המסמכים הדרושים. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם מי מטעם ילין לפידות ניסה להיות בקשר עם העירייה במהלך החודשים הבאים, כשלטענת התובעת לאחר שהיא שמה לב שממשכורתה לא מופרש דבר היא פנתה מספר פעמים לילין לפידות, שמסרו לה מצידם כי ניסו להעביר את טפסי ההצטרפות לעירייה, אך ללא הואיל.

מכל מקום, ביום 26.12.13, דהיינו רק בחלוף כארבעה חודשים, פנתה התובעת לעירייה פעם נוספת, וביקשה לברר האם ילין לפידות היו בקשר עם נציגי העירייה באשר להצטרפות. עוד באותו היום נענתה התובעת כי לא התקבלו בגינה עד אותו היום טפסי ההצטרפות. בהמשך לכך הועברו הטפסים, בחלקם באותו היום ובחלקם ביום ראשון ה- 29.12.13. ברם, העירייה מסרה לתובעת באופן מיידי כי מאחר שמערכת תשלומי השכר לעובדים כבר נסגרה באותו החודש, הרי שניתן יהיה לדווח על הצטרפותה לקרן ההשתלמות רק בחודש ינואר 2014.

ביום 29.12.13, שלושה ימים מאוחר יותר, הודיעה התובעת על התפטרותה מעבודה בעירייה, התפטרות שנכנסה לתוקף ביום 1.1.14. ביום 31.12.13 היא הוסיפה וכתבה לממונה על משאבי אנוש בעירייה, כי תיצור עימה קשר בחודש ינואר לגבי גמר חשבון, כולל הפרשות רטרואקטיביות לקרן השתלמות. בהתאם, אכן בוצע עם התובעת בחודשים ינואר ופברואר גמר חשבון. במסגרתו שולם לה, בין היתר, פדיון ימי חופשה, תשלום בגין שעות נוספות, וכן נוכה חלק העובדת לקרן ההשתלמות, לרבות הפרשות רטרואקטיביות מתחילת עבודה, בסך כולל של 3,386 ₪. ברם, העיריה ביצעה על פי תקנות מס הכנסה זקיפת הטבה על חלק המעסיקה בגין ההפקדות בשנה הקודמת, ניכוי שגרם לכך שבחשבון הכולל את שאר רכיבי גמר החשבון, נותרה דווקא התובעת חייבת לעירייה סך של 2,207 ₪. העירייה פנתה לתובעת וביקשה ממנה לשלם את חובה זה, אך התובעת סירבה לשלם.

5. ביום 21.12.14 פנתה התובעת במכתב לעירייה, טענה שאינה חייבת דבר לעירייה, והדגישה כי למעשה " התנהלותכם בהעברת ההפרשות אשר הגיעו לי במסגרת עבודתו בעיריית ת"א, גרמה לי נזק כספי אשר אני מבקשת להפרע מכם". במכתבה טענה כי במשך שבועות רבים ניסתה חברת ילין לפידות ליצור קשר עם נציגות העירייה בכדי להעביר את פרטי הקרן, אך ללא הצלחה. התובעת טענה כי " כגוף מנוסה, המעסיק אלפי עובדים" היתה אמורה העירייה לדעת מהן ההשלכות של העברה מאוחרת של ההפרשות, והיה עליה לבצען במועד, קרי במהלך שנת השכר 2013, על מנת למנוע חיובי מס נוספים. התובעת דרשה פיצוי בסך 6,164 ₪ על הנזקים שנגרמו לה. פנייתה נדחתה.

התביעות שבפנינו

6. התובעת הגישה בפנינו, בהליך של דיון מהיר, כתב תביעה בגין " פיגור בתשלום קרן השתלמות אשר גרם לתשלום מס הכנסה", שאותו כימתה לסך 6,164 ₪ + הלנת שכר. בכתב תביעתה כתבה כך:

"המעביד טוען כי בגלל פיגור בהעברת הנתונים בין המחלקות בעירייה נוצר מצב שבו לפני סוף החודש נסגרה המערכת והחומר לא הוזרם כנדרש ולכן עבר לשנה החדשה אשר חייבה תשלום מס".

העירייה מצידה הגישה כתב הגנה וכן תביעה שכנגד, שכללה שני רכיבים: את הסך 2,207 ₪ לפי גמר החשבון שנערך לתובעת בתלושי ינואר ופברואר 2014, וכן דרישה להחזר ההפרשות שהופרשו לתובעת לקרן ההשתלמות, שלטענת העירייה הופרשו בגינה לפנים משורת הדין.

דיון מוקדם התקיים ביום 11.12.16. דיון הוכחות התקיים ביום 16.11.17. בסיומו, סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה

טענות התובעת ביחס להתנהלות העירייה

7. לאחר בחינת מסכת הראיות והעדויות, הגענו לכלל מסקנה שלא נפל כל פגם בהתנהלותה של העירייה בעניינה של התובעת, וננמק:

ראשית בכתב התביעה טענה התובעת כי ההפרשות לא הועברו עבורה בזמן בשל " פיגור בהעברת נתונים בין מחלקות בעירייה". ברם, בהמשך ההתדיינות היא לא חזרה על טענה זו, שאין לה כל יסוד בחומר הראיות;

שנית טענה מרכזית של התובעת הינה שבמשך מספר חודשים, למעשה כמעט עד סוף דצמבר, ניסו אנשי ילין לפידות ללא הצלחה ליצור קשר עם העירייה על מנת שהעירייה תתחיל להפריש עבור התובעת את ההפרשות המגיעות לה. ברם, טענה זו, שהוכחשה בתוקף על ידי נציגי העירייה, כלל לא הוכחה. בכלל זה, בהליך שבפנינו לא העידה אותה פקידה של ילין לפידות שערכה לפי הטענה את אותן פניות, וגם לא הוגשו כראיות מיילים או התכתבויות אחרות בין ילין לפידות במשך כל אותה התקופה. נציין בהקשר זה, שאמנם הוגש מייל שנשלח מעובדת ילין לפידות ( גב' כהן) לעירייה מיום 26.12.13 שבו נכתב כי " לפי מה שמעודכן אצלי הטפסים הועברו אליכם בנובמבר ומאז לא הצליחו ליצור איתכם קשר... גם בנוגע לעמיתים נוספים" אך אין במייל זה כדי להוכיח שאכן מה שכתבה גב' כהן אכן נכון ומדוייק, דהיינו שאכן הטפסים הועברו חודש-חודשיים מוקדם יותר, ואף היו נסיונות שלא צלחו מטעם ילין לפידות ליצור קשר עם העירייה;

שלישית עדותה של גב' אורפני, כפי שנמסרה בתצהירה, בפירוט וצירוף התכתבויות רלוונטיות, הינה לדעתנו אמינה, והיא לא נסתרה בחקירה נגדית. כך בין היתר מציינת גב' אופרני, והדברים מקובלים עלינו, שגם כשנשלחו בסופו של דבר טפסי ההצטרפות לקרן ההשתלמות ביום חמישי ה- 26.12.13, הם לא כללו מספר עמית, לא כללו את חתימתה של התובעת על שיעור דמי הניהול שייגבו ממנה, וגם לא כללו אימות של פרטי העמית על ידי נציגי ילין לפידות בהתאם לחוק, וגם לא צורף מכתב המאשר את פרטי החשבון. ביום ראשון ה- 29.12.13 ביקשה אורפני את הפרטים החסרים, ואלה הועברו אליה בו ביום, אך היה זה מאוחר מדי לצורך הכללתם בשכר דצמבר 2013;

ורביעית התובעת טענה בסיכומיה כי ניתן היה " לבצע תיקון רטרואקטיבי" של תלוש דצמבר 2013, ובכך למנוע את הנזק שנגרם לה מבחינת ניכוי המס, אך היא לא הצביעה על מקור נורמטיבי המאפשר ביצוע תיקון שכזה.

8. נוכח כל האמור, דין התביעה שהגישה התובעת להידחות.

התביעה שכנגד

9. העירייה טענה כי על פי תקנות מס הכנסה, היה עליה לבצע חיוב זקיפת הטבה על חלק המעסיק בגין הפקדות מעסיק עבור שנה קודמת. הואיל ובשנת 2014 לא הועסקה התובעת בעירייה, נדרשה העירייה לנכות מס מירבי בשיעור 48% בגין ההפרשות לקרן ההשתלמות, באופן שגרם לכך שהתובעת חבה לעירייה סך של 2,224.59 ₪. חוב זה, בניכוי סכומים שהעירייה שילמה לתובעת בגין שעות נוספות בדצמבר וכן פדיון חופשה, עומד על סך 2,207 ₪.

התובעת לא חלקה על טענות העירייה או על תחשיבה, והתגוננה רק בטענה שניתן היה לבצע את ההפרשות עבור בשנת המס הקודמת, טענה אותה כאמור דחינו מוקדם יותר. על כן, ובשים לב גם להלכה הפסוקה בדבר זכותו העקרונית של מעסיק, שניכה מס שחובת תשלומו מוטלת על העובד, לחזור אל העובד ולגבות ממנו את ששילם ( ראו: עע 11534-01-16 Mosab נ' קבוצת אלון (19.6.17)), ולאחר שלא מצאנו שמתקיימים במקרה שלפנינו התנאים שנקבעו בפרשת קבוצת אלון להשבה חלקית בלבד של סכום המס שנוכה, אנו מקבלים את טענות העירייה ברכיב תביעה זה.

10. רכיב תביעה נוסף שנכלל בתביעה שכנגד הינו דרישה מצד העירייה להשבת הסכומים שהופרשו עבור התובעת החל מתחילת עבודתה ועד למועד העברת הכספים. העירייה ביססה טענתה זו על ההוראה בחוזה העבודה – שאותה ציטטנו בראשית פסק דין זה – לפיה זכותה של התובעת להפרשות לקרן השתלמות קמה החל ממועד תחילת העבודה או החל ממועד ההצטרפות לקרן, "לפי המוקדם". העירייה טענה בהקשר זה כי " מועד ההצטרפות" הינו המועד שבו הועברו הטפסים אליה, ועל כן ההפרשות בגין התקופה שמתחילת העבודה ועד מועד העברת הטפסים בסוף דצמבר היו " לפנים משורת הדין" באופן המקים לעירייה, כך לטענתה, זכות להשבה. איננו מקבלים את הטענה. אפילו נניח לטובתה של העירייה שהיא לא הייתה חייבת מלכתחילה בהעברה רטרואקטיבית של ההפרשות – ואיננו משוכנעים שזוהי הפרשנות הנכונה של חוזה העבודה, שכן הוא מתייחס למועד ההצטרפות לקרן להבדיל ממועד העברת הטפסים למעסיק – הרי שבכל מקרה, מרגע שהחליטה העירייה לשלם את ההפרשות האלה מתחילת ההעסקה, אין היא רשאית לחזור בה רק משום המחלוקת המשפטית שהתגלעה עם התובעת בעניין מועד ביצוע התשלומים.

סוף דבר

11. התביעה נדחית, ואילו התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי. על התובעת לשלם לנתבעת סך של 2,207 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.6.16 ( יום הגשת התביעה) ועד למועד התשלום בפועל.

בנסיבות העניין, ובשים לב בין היתר לכך שדחינו את הרכיב המרכזי בתביעה שכנגד, איננו עושים צו להוצאות.

ניתן לערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי. ערעור יש להגיש תוך 30 יום לכל המאוחר ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ח, (19 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים.

גב' לאה חלה,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
אב"ד

מר רן ורדי,
נציג ציבור מעסיקים