הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ד"מ 6524-06-18

15 אוגוסט 2019
לפני:
כב' הרשמת ערמונית מעודד
התובע:
דוד ראובן

-
הנתבעת:
מודיעין אזרחי בעמ

החלטה
לפני בקשת הנתבעת לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה בשל אי תשלום הוצאות בסך 2,500 ₪ שנפסקו לחובתו בהליך זה בהחלטתי מיום 11.6.19.
הנתבעת צירפה לבקשה פנייה שנעשתה לב"כ התובע מיום 16.6.19 ומיום 19.6.19 אשר לטענתה לא זכו להתייחסות. עוד הוסיפה כי מאחר שניתן כנגד התובע צו כינוס ביום 11.2.18 ובהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.5.18, כל תשלום ו/או סיום הליך חייב לקבל את אישורו של המנהל המיוחד ועד כה לא צורפה כל אסמכתא על אישור כאמור.
לפיכך, ובשים לב לסיכויי התביעה ולכך שיש יסוד סביר להניח כי בסופו של ההליך התובע יחויב בתשלום הוצאות נוספות, הרי שישנו חשש כבד כי הנתבעת תיוותר בחסרון כיס.
התובע התנגד לבקשה וטען כי סיכויי התביעה גבוהים שכן לא שולמו לו זכויות סוציאליות להן היה זכאי בגין תקופת עבודתו בנתבעת וכי הנתבעת לא הניחה תשתית עובדתית מספקת כי תביעתו תדחה על הסף. אשר לאי תשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו טען כי אין המדובר בחיובים שלובים שכן לנתבעת הכלים לגבות את הוצאות המשפט ובקשתה לחייבו מטעם זה בלבד מטרתה למנוע ממנו לקבל את יומו בבית הדין.
התובע הוסיף, כי כל הכספים שיתקבלו מתביעתו יועברו לקופת הכינוס ולפיכך אין כל טעם בחיובו בערובה.

דיון והכרעה
תקנה 116 א ( א) לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), תשנ"ב-1991 קובעת כי "שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".
נוסח התקנה זהה לנוסח המופיע בתקנה 519 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 כאשר טרם התיקון לתקנות (אשר נכנס לתוקף ביום 2/9/16) אומצה תקנה 519 על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 ל חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969. בפסיקה נקבעו השיקולים המנחים בסוגיית הפקדת ערובה באשר לתושב ישראל תוך שנקבע כי ככלל, לא תוטל על התובע חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים חריגים בהם יוכח כי התביעה שהוגשה מופרכת על פניה וכי לא יהיה לנתבע מהיכן לג בות את הוצאותיו)ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר bw Saint Peter In Gallicantu, (6.7.03)).
ההלכה הפסוקה קבעה כי זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד מן המעלה הראשונה, אולם אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול הזכות של הצד שכנגד. כך שבמסגרת ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה, יש לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו ככל שהתביעה כנגדו תדחה.
בפסיקתו של בית המשפט העליון ברעא 5868/18 ‏ צבי יעקב נ' עדית הוכהאוזר (23.12.18) (ובאסמכתאות שם) נקבע כי ניתן לחייב בהפקדת ערובה כאשר סיכויי התביעה נמוכים או כאשר המדובר בתביעת סרק וכי השיקולים שיש לשקול בהכרעה בבקשה מהסוג דנן הם סיכויי התביעה ומורכבות ההליך, השלב שבו מצוי ההליך, זהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם ו מצבו הכלכלי של התובע, בשים לב לכך שאף יכולת כלכלית נמוכה אינה מצדיקה התעלמות מאינטרס הנתבע.
אשר לאי עמידת התובע בחיוב קודם שהוטל עליו, בשורת פסקי דין נפסק כי כאשר בעל דין נמנע מלפרוע חיובים קודמים כגון תשלום הוצאות, הרי שיש מקום לצוות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל הדין שכנגד (ראו בר"ע (ארצי) 30572-09-11 גודפריד נ' טטיאנה בורטה ( 20.12.11); ע"ע (ארצי) 14199-12-10 קריסטיאנה יורצ'נקו נ' קליין (9/2/12); בש"א (ארצי) 19 9/05 אלקין נ' גולנרה ( 7.3.05).
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בשל אי תשלום ההוצאות שנפסקו לחובת התובע; סיכויי ההליך ו מצבו הכלכלי של התובע וכפי שיפורט להלן בקצרה.
א. אי תשלום הוצאות המשפט –
כאמור לעיל, התובע לא שילם לנתבעת את ההוצאות שהוטלו עליו בסך 2,500 ₪. בתגובתו לבקשה זו, בחר התובע שלא להתייחס לכך שטרם שולמו ההוצאות על ידו ואף לא ציין כי בכוונתו לשלם הוצאות אלה. אכן צודק התובע כי לנתבעת כלים אחרים לגביית ההוצאות שנפסקו ואולם, אי תשלום הוצאות המשפט שנפסקו לחובת התובע, זה יש בו כדי להעצים את החשש שמא הנתבעת לא תוכל לגבות הוצאות משפט נוספות אם ייפסקו לטובתה בתום ההליך .
ב. סיכויי ההליך –
לאחר בחינת כתבי הטענות, ולאחר שקילת טענות הצדדים כפי שנטענו במסגרת קדם המשפט שהתקיים לפניי אני סבורה כי סיכויי התביעה , על פניו, נמוכים.
התובע עתר לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי חגים. במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע התפטר מעבודתו וצירפה מכתב התפטרות שהוגש על ידי התובע לתמיכה בטענה זו. הנתבעת הטעימה כי ממילא מלוא הסכום ברכיב זה נצבר לזכות התובע בקופת הפיצויים ואף עולה על הזכאות הנטענת בכתב התביעה. הנתבעת צירפה תחשיבים מפורטים אשר לרכיבים שעניינם פדיון חופשה ודמי חגים ואף צירפה אסמכתאות לתמיכה בטענותיה מהם עולה כי לתובע שולמה מלוא זכאותו. בנוסף, לאור טענת הנתבעת לפיה התובע התפטר מעבודתו, עתרה הנתבעת לקיזוז הודעה מוקדמת.
בשים לב למחלוקת בתיק ולאסמכתאות שהוגשו, אף אם יתקבלו בסופו של יום חלק מטענות התובע בכתב התביעה, הרי שקרוב לוודאי שהסכומים אשר יפסקו לטובתו יהיו נמוכים מהסכום הנתבע. במקרה כזה אף לא מן הנמנע כי התובע יחויב בהוצאות הנתבעת בגין ניהול ההליך.
ג. מצבו הכלכלי של התובע –
כנגד התובע ניתן צו כינוס במסגרת תיק פש"ר אשר מתנהל בבית המשפט המחוזי. במסגרת ההיתר שניתן על ידי בית המשפט המחוזי לניהול התביעה בבית הדין נקבע כי כלל הכספים שיתקבלו יועברו לקופת הכינוס. בנסיבות הללו ובשים לב אף לאי תשלום ההוצאות שנפסקו לחובת התובע , כאשר לא נטען וממילא לא הוכח כי לתובע מסוגלות לשלמן, הרי ששוכנעתי כי אף מצבו הכלכלי של התובע מצדיק את חיובו בערובה.
כללו של דבר – לאור אי תשלום ההוצאות אשר נפסקו לחובת התובע בהליך, סיכויי התביעה ויכולתו הכלכלית של התובע, מצאתי כי יש להורות על חיוב התובע בהפקדת ערובה לצורך הבטחת הוצאות הנתבעת בהליך זה.
באשר לגובה הערובה, בשים לב לכך שלא מדובר בתחליף לגביית ההוצאות שנפסקו לחובת התובע ובשים לב להוצאות הנפסקות בבית הדין וזכות הגישה של התובע לערכאות, אני קובעת כי התובע יפקיד ערובה בסך 2,000 ₪ לצורך הבטחת הוצאות הנתבעת בהליך זה.
הסכום יופקד בתוך 30 יום, כתנאי להמשך ההליך. ככל שלא יופקד סכום הערובה תוך 30 יום – תימחק התביעה ללא התראה נוספת.
בנסיבות העניין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד אב תשע"ט, (15 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.