הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ד"מ 57263-02-13

לפני:
כב' השופטת מיכל לויט , שופטת בכירה

נציג ציבור (עובדים) מר יגאל כוחלאני
נציג ציבור (מעסיקים) מר אבי ענתבי

התובעים
1. SIRIDION THONGCHAI
דרכון תאילנדי 764798G
2. JAYNONGBOA SAKDA
דרכון תאילנדי X 973003
ע"י ב"כ: עו"ד ניר דינס מעמותת קו לעובד
-
הנתבע
יוסף לסרי ת.ז XXXXX313
ע"י ב"כ: עו"ד אלי לוי

פסק דין

1. התביעה שלפנינו עניינה עתירתם של התובעים, מהגרי עבודה מתאילנד, לתשלום זכויות סוציאליות שונות עקב עבודתם וסיום עבודתם אצל הנתבע, מר יוסף לסרי.

התובע 1 עתר לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים, דמי חגים, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי כלכלה, מענק שנתי והפרשות לקרן פנסיה.

התובע 2 עתר לתשלום שכר עבודה.

הצדדים והרקע העובדתי

2. הנתבע הוא בעלים של משק חקלאי במושב עולש.

3. התובע 1 עבד אצל הנתבע מיום 16.1.08 ועד ליום 10.12.08, מועד בו נלקח על ידי משטרת ישראל. בסה"כ עבד התובע 1 אצל הנתבע 10.8 חודשים.
התובע 2 עבד אצל הנתבע מיום 19.9.08 ועד ליום 10.12.08, מועד בו נלקח על ידי משטרת ישראל. בסה"כ עבד התובע 2 אצל הנתבע 2.7 חודשים.

4. הנאשם הורשע בבית משפט השלום בראשון לציון ( ת"פ ( ראשל"צ) 4245/09 יאל"כ נ' לסרי (7.4.13)) בעבירות של עיכוב דרכון, אי תשלום שכר מינימום ואי מתן תלוש שכר לעובד זר, ביחס לשישה עובדים, שהתובעים בתיק דנן נמנים עליהם.
במסגרת גזר הדין נגזרו על הנתבע עונשים שונים ובנוסף הוטל עליו לשלם לעובדים פיצוי כספי, כשלתובע 1 נפסקו פיצויים בסך 19,000 ש"ח ולתובע 2 נפסקו פיצויים בסך 5,000 ש"ח.

טענות הצדדים

5. לטענת התובעים, על יחסי העבודה בין הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף החקלאות מכוח צו ההרחבה בענף.

לטענתם, הם השתכרו סך של 106 ש"ח ליום עבודה בן 8 שעות ו- 15 ש"ח בגין כל שעה נוספת, שכר נמוך משמעותית משכר המינימום.

נוסף על כך, לטענתם, מלבד 4 ימי חג תאילנדים, בגינם קיבלו שכר עבודה רגיל, הם לא קיבלו ימי חג נוספים וגם לא חופשה בתשלום.

כמו כן, לטענתם, לא שולמו להם דמי הבראה, דמי כלכלה, מענק שנתי או הפרשות פנסיוניות.

על פי הנטען, ביום 10.12.08, הם נלקחו במפתיע על ידי משטרת ישראל ממקום עבודתם, יחד עם שאר עובדי הנתבע, ולאחר מכן נאסר עליהם לחזור ולעבוד אצלו.
לטענתם, מדובר בנסיבות המזכות את התובע 1, שהשלים קרוב לשנת עבודה מלאה, בפיצויי פיטורים.
בנוסף, לטענתם, לא שולם להם שכר בגין החודשים נובמבר ודצמבר 2008.

לאור האמור, עתר התובע 1 לתשלום פיצויי פיטורים, דמי חגים, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי כלכלה, מענק שנתי ושכר עבודה בגין החודשים נובמבר-דצמבר 2008 בצירוף פיצויי הלנה.

התובע 2 עתר לתשלום שכר עבודה בגין החודשים נובמבר-דצמבר 2008 בצירוף פיצויי הלנה.

באשר לפיצוי שנפסק לזכותם במסגרת ההליך הפלילי, טענו התובעים כי עילות התביעה בתיק דנן אינן קשורות לעבירות בהן הורשע הנתבע ( עיכוב דרכון, אי מסירת תלושי שכר ואי תשלום שכר מינימום) ובגינן נפסק להם הפיצוי בהליך הפלילי וכי ממילא סכום הפיצוי לא הועבר אליהם.

6. הנתבע טען כי התובעים לא פוטרו על ידו, אלא נלקחו על ידי משטרת ישראל.
עוד טען הנתבע, כי יש לקזז את סכום הפיצוי שהוטל עליו במסגרת ההליך הפלילי מסכום התביעה מאחר והפיצוי נפסק בגין אותה מסכת עובדתית של הפרת חוקי המגן, ובסה"כ יש לקזז סך של 19,000 ש"ח מסכום התביעה של התובע 1 וסך של 5,000 ש"ח מסכום התביעה של התובע 2.

כמו כן, לטענתו, יש לקזז מהסכום הנתבע סך של 2,000 ש"ח ששולם לתובע 1 וסך של 500 ש"ח ששולם לתובע.

תצהירים ועדויות

7. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית.

התובע 1 נחקר במסגרת הליך עדות מוקדמת.

התובע 2 החל להיחקר במסגרת הליך עדות מוקדמת בדיון שהתקיים ביום 5.8.13 בפני כב' הרשם ( כתוארו אז) סילורה, אולם עדותו הופסקה מאחר והתברר כי נותרו לו מספר חודשים עד לסיום אשרת השהייה שלו. בסופו של יום, יצא התובע 2 מגבולות ישראל מבלי שנשמעה המשך עדותו.

הנתבע לא הגיש תצהיר עדות ראשית, ובפתח הדיון מיום 22.2.15 טען בא כוחו כי טענת ההגנה שלו הינה טענת קיזוז שהינה טענה משפטית, ועל כן אין צורך בתצהיר ( ר' פרוט' 22.2.15, עמ' 32, ש' 14-15).
הנתבע אף לא נחקר בפני בית הדין.

דיון והכרעה

תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף החקלאות

8. התובעים טענו לתחולת ההסכם הקיבוצי בענף החקלאות על יחסי העבודה בין הצדדים מכוח הוראות צו ההרחבה בענף.

אין חולק כי התובעים עבדו אצל הנתבע במשק שעיסוקו בענף החקלאות והנתבע אף לא הכחיש את תחולת צו ההרחבה על יחסי הצדדים.

משכך, אין למעשה מחלוקת באשר לתחולת צו ההרחבה על הצדדים ויש לבחון את הסעדים הנתבעים בהתאם להוראותיו.

האם יש למחוק את תביעת התובע 2?

9. הנתבע טען כי יש למחוק את תביעת התובע 2 מאחר ולא ניתנה לו הזדמנות לחקרו בחקירה נגדית, בשל מחדליו ומחדלי בא כוחו.

ב"כ התובעים טען כי התובע 2 התייצב לשלושה דיוני הוכחות, אך עדותו לא התאפשרה בשל התנהלות הנתבע בשני הדיונים הראשונים ובשל החלטת בית הדין בדיון השלישי, לפיה עליו להעיד בסמוך לתום האשרה.
לטענתו, נקבע לתובע 2 מועד לחקירה בפני כב' הש' דוידוב-מוטולה, אולם הדיון נדחה בשל קידומה לבית הדין הארצי ונסיונו לקבוע מועד נוסף לא צלח, עד שלבסוף יצא התובע 2 את ישראל. התנהלות זו, לטענתו, מצביעה על כך שהוא לא זלזל בהליך ועשה כל שניתן על מנת להעיד.
בנוסף טען ב"כ התובעים כי לחקירתו של התובע 2 אין חשיבות של ממש שכן הנתבע לא הציג גרסא עובדתית נגדית, ויתר על הגשת תצהיר והסכים כי אין לו טענות עובדתיות כי אם טענות משפטיות בלבד.

10. בעניין ע"ע ( ארצי) 424/08 נמלי סלאח נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ (11.3.09) דן בית הדין הארצי בנסיבות בהן ניתן להתיר היעדרות של מהגר עבודה מדיון בתביעתו:
"במסגרת הקלת הליכי הפרוצדורה בתביעותיהם של מהגרי עבודה, נקבעו אמות מידה מחמירות אשר בהתקיימן בלבד, רשאי בית הדין להתיר אי התייצבותו של מהגר עבודה לדיון בתביעתו ואי חקירתו הנגדית על תצהירו, בשים לב לנסיבות המקרה הנדון ובכפוף להתקיימותם של תנאים אלה:
בחינת התנהלותו של בא-כוח התובע - האם הוכיח שקידה ראויה ומאמצים סבירים להבטחת התייצבותו של התובע לדיון, או התקיימותם של נימוקים ראויים המצדיקים אי-התייצבותו של התובע לדיון.
בחינת מהות התביעה; מתן משקל מתאים לחומר הראיות שהוצג בפני בית הדין; התוצאות העשויות לנבוע מאי התייצבותו של התובע לדיון בתביעתו, ולחקירה נגדית על תצהירו;
...
בית הדין רשאי להתיר היעדרותו של התובע מן ההליך במקרים הנדירים בלבד, בהם הוכח כי התובע לא התייצב לדיון בתביעתו מחמת נסיבות שאינן תלויות בו, ובהתקיים נימוקים נאותים לאי התייצבותו של התובע לחקירה; בכפוף לכך שהתנהלותם של בעל הדין ובא-כוחו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב ואין בה ניצול לרעה של הליך שיפוטי, לאחר שבא-כוח התובע הוכיח שקידה ראויה מצידו ומאמצים סבירים להבטחת התייצבות התובע לדיון, או מניעותו מלהתייצב לדיון, מטעמים ראויים, ובחינת משקלן המצטבר של נסיבות המקרה. "

11. בעניין שלפנינו, התנהלות התובע 2 ובא כוחו היתה תמת לב. התובע 2 התייצב לשלושה דיונים ואף עדותו המוקדמת החלה להישמע בפני כב' הרשם ( כתוארו אז) סילורה, אולם הופסקה מאחר והתברר כי אין דחיפות בשמיעת העדות שכן מועד האשרה שלו עתיד לפוג תוך מספר חודשים.
בהמשך, הדיון שעתיד היה להתקיים בפני כב' השופטת דוידוב-מוטולה, בו אמורה היתה להישמע עדותו, נדחה בשל מינוי השופטת לבית הדין הארצי.
בקשה נוספת שהגיש ב"כ התובעים להעיד את התובע 2 בעדות מוקדמת לא הובאה למתן החלטה, כשבסופו של יום נאלץ התובע 2 לצאת מגבולות ישראל בשל פקיעת אשרתו, מבלי שנשמעה עדותו.
שוכנענו, אפוא, כי בא כח התובעים נקט במאמצים ראויים להבטחת התייצבות התובע 2 לדיון, כי נמנע מהתובע 2 להתייצב פעם נוספת לדיון מטעמים ראויים וכי התנהלות השניים עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב.

מעבר לאמור, מאחר והנתבע ויתר על הגשת תצהיר עדות ראשית ולא הציג גרסא עובדתית, כשבא כוחו הבהיר כי המחלוקת בין הצדדים היא משפטית, ממילא לחקירת התובע 2 אין חשיבות מכרעת במקרה דנן.

12. לאור האמור, שוכנענו כי אין מקום למחיקת תביעת התובע 2.

הסעד המבוקש – שכר עבודה

13. התובע 2 עתר לתשלום רכיב אחד בלבד - שכר עבודה בגין החודשים נובמבר-דצמבר 2008, שלטענתו לא שולם לו.

התובע הצהיר כי לא שולם לו שכר העבודה.

הנתבע לא הגיש תצהיר מטעמו, לא הציג כל אסמכתא לתשלום השכר, לרבות תלושי שכר או העתק המחאה, וגם בדיונים לא הפריך את עצם החוב, כשבסיכומיו אף הודה כי לא שולם לתובע שכר בגין ימי העבודה בחודש דצמבר ( סעיף 39 לסיכומים).

בנסיבות אלו, בהן הנתבע לא הוכיח בכל אופן כי שילם את השכר לתובע ואף הודה כי שכר חודש דצמבר לא שולם לו, אין לנו אלא לקבל את גרסת התובע 2 לפיה לא שולם לו שכר בגין החודשים נובמבר-דצמבר.

14. התובע 2 טען לזכאותו לשכר עבודה בסך 7,440 ש"ח בגין החודשים נובמבר-דצמבר.

הנתבע לא הציג כל נתון סותר ועל כן אנו קובעים כי התובע 2 זכאי לשכר עבודה בסך 7,440 ש"ח.

15. באשר לפיצויי הלנה – התביעה הוגשה ביום 28.2.13 בעוד יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 10.12.08 ועל כן, התביעה לתשלום פיצויי הלנה התיישנה.

תביעת התובע 1

שכר עבודה בגין החודשים נובמבר-דצמבר 2008

16. התובע 1 הצהיר כי לא שולם לו שכר בגין החודשים נובמבר-דצמבר 2008 ואף בחקירתו חזר על כך שהשכר לא שולם ( ר' פרוט' 5.8.13, עמ' 22, ש' 21-26).

הנתבע לא הגיש תצהיר מטעמו, לא הציג כל אסמכתא לתשלום השכר וגם בדיונים לא הפריך את עצם החוב, כשבסיכומיו אף הודה כי לא שולם לתובע 1 שכר בגין ימי העבודה בחודש דצמבר ( סעיף 36 לסיכומים).

בנסיבות אלו, אין לנו אלא לקבל את גרסת התובע 1 לפיה לא שולם לו שכר בגין החודשים נובמבר-דצמבר.

17. התובע טען לזכאותו לשכר עבודה בסך 7,453.5 ש"ח בגין חודש נובמבר ושכר בסך 2,123 ש"ח בגין חודש דצמבר ובסה"כ לשכר בסך 9,577 ש"ח.

הנתבע לא הציג כל נתון סותר ועל כן אנו קובעים כי התובע 1 זכאי לשכר עבודה בסך 9,577 ש"ח.

18. באשר לפיצויי הלנה – התביעה הוגשה ביום 28.2.13 בעוד יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 10.12.08 ועל כן, גם תביעתו של התובע 1 לתשלום פיצויי הלנה התיישנה.

פיצויי פיטורים

19. אין חולק כי עבודת התובע 1 הסתיימה עקב הוצאתו ממקום העבודה על ידי משטרת ישראל, וזאת לאחר 10.8 חודשי עבודה.

התובע טען כי מאחר וסיבת הפסקת העבודה נעוצה בנתבע, שהעסיק את עובדיו בתנאים בלתי ראויים ומאחר והוא עבד במשך תקופה הקרובה לשנה, יש להחיל עליו את החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, לפיה הוא פוטר בסמוך לתום שנת העבודה על מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

20. אכן, במקרה של פיטורים בסמוך לתום שנת עבודה, קיימת חזקה כי הפיטורים נעשו במטרה להתחמק מחובת תשלום פיצויי הפיטורים, כך שלא נפגעת זכאות העובד לפיצויים.

אולם בעניין שלפנינו אין מדובר באקט של פיטורים, כי אם בהוצאת התובעים ממשקו של הנתבע על ידי משטרת ישראל, כשמועד הוצאת התובע, כחודש וחצי לפני תום שנת העסקתו הראשונה, לא היה תלוי בכל אופן בנתבע, כך שבנסיבות העניין לא ניתן לקבוע כי הוצאתו במועד האמור נעשתה על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים.

לאור האמור, לדעתנו, אין מקום להפעלת החזקה בנסיבות דנן והתובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים.

21. משכך, התביעה לתשלום פיצויי פיטורים – נדחית.

דמי הבראה

22. התובע 1 טען כי לא שולמו לו דמי הבראה במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבע.
הנתבע לא חלק על כך שלא שולמו לתובע 1 דמי הבראה, כשבסיכומיו טען כי התובע אינו זכאי לתשלום דמי הבראה מאחר ולא השלים שנת עבודה מלאה.

23. על פי סעיף 32 לצו ההרחבה בענף החקלאות, עובד קבוע (עובד שעבר את תקופת הנסיון בת ששת החודשים אצל המעסיק), זכאי לשבעה ימי הבראה בגין השנה הראשונה.
בצו ההרחבה לא נקבע כי יש להשלים שנת עבודה מלאה על מנת להיות זכאי לתשלום דמי הבראה.
עוד נקבע בסעיף 32(ב) לצו כי הפרשת המעסיק לקרן ביטוח על חשבון תמורת ימי ההבראה לעובד קבוע ועונתי קבוע ולעובד חודשי הינה בשיעור של 5.5%.

24. משאין חולק כי הנתבע לא שילם לתובע דמי הבראה ולא הפריש עבורו לקרן ביטוח את תמורת ימי ההבראה כמפורט בצו ההרחבה, יש לחייבו בתשלום פיצוי בגין אי ההפרשה לקרן הביטוח בשיעור של 5.5% משכרו.

בסיכומיו ערך התובע תחשיב לפי שכר המינימום ובהתבסס על תקופת עבודה של 12 חודשים.

משאין בפנינו נתונים באשר לשכר התובע, אכן יש לערוך את חישוב דמי ההבראה על בסיס שכר המינימום בתקופה הרלוונטית. אולם מאחר והתובע עבד אצל הנתבע 10.8 חודשים בלבד, אין לקבל את התחשיב שבסיכומים, ובהתאם לתקופת עבודתו זכאי התובע לתשלום דמי הבראה בסך 2,223 ש"ח (5.5% X 10.8 חודשים X 3,850 ש"ח).

פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה

25. על פי סעיף 43 לצו ההרחבה בענף החקלאות, היה על הנתבע להפריש עבור התובע 6% משכרו הכולל לקרן הפנסיה.

אין חולק כי הנתבע לא עשה כן.

משכך, יש לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 2,495 ש"ח (6% X 3,850 ש"ח X 10.8 חודשים).

דמי חגים

26. התובע 1 טען כי במשך תקופת עבודתו קיבל תשלום בגין 4 ימי חג בלבד ועל כן עתר לתשלום יתרת דמי חגים של 6 ימים.

הנתבע טען בסיכומיו כי התובע קיבל את מלוא דמי החגים להם היה זכאי בהתאם לדתו, אולם לא הציג כל אסמכתא או גרסא עובדתית שיש בה כדי להוכיח כי שילם לו דמי חגים מעבר לארבעת ימי החג שהתובע אישר כי קיבל.

27. בהתאם לס' 28 לצו ההרחבה בענף החקלאות עובד זכאי ל-10 ימי חג בשנה.

משלא נסתרה טענת התובע לפיה הוא קיבל תשלום בגין ארבעה ימי חג בלבד, הוא זכאי לתשלום יתרת דמי חגים בהתאם לתקופת העסקתו (10.8 חודשים), ובסה"כ לחמישה ימי חג נוספים, בסך של 798 ש"ח (10.8/12 חודשים X 5 ימים X 8 שעות X 19.95 ש"ח).

פדיון חופשה שנתית

28. התובע טען כי לא קיבל במהלך תקופת עבודתו ימי חופשה וכי לא נתאפשר לו לצאת לחופשה שנתית.

הנתבע הכחיש באופן סתמי את טענת הזכאות לחופשה שנתית, לא סיפק כל גרסא עובדתית לעניין זה ובסיכומיו טען לראשונה להתיישנות התביעה.

29. על פי הפסיקה, הוראת ההתיישנות על פי חוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951, שהינה הוראת התיישנות מיוחדת, קובעת התיישנות דיונית, ועל כן על הנתבע להעלות את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה (דב"ע (ארצי) לא/3-25 דינה סלם – שלמה הולצמן, פד"ע ג' 326 (1972)).

מאחר והנתבע העלה את טענת ההתיישנות רק בסיכומיו אין מקום להידרש לה.

30. כידוע, הנטל להוכיח כי העובד ניצל ימי חופשה ואת מספרם מוטל על המעביד, אשר עליו לנהל פנקס חופשה בו יירשמו מכסת הימים להם זכאי העובד וימי החופשה שנוצלו על ידו.

במקרה דנן, הנתבע לא הציג פנקס חופשה, לא הציג תלושי שכר בהם נרשמו ימי חופשה שנוצלו על ידי התובע ואף לא הציג כל גרסא לעניין זה.

31. משכך, אין לנו אלא לקבל את התביעה לתשלום דמי חופשה כמפורט בכתב התביעה ובהתאם לפסוק לזכות התובע סך של 1,915 ש"ח (12 ימים X 19.95 ש"ח X 8 שעות).

דמי כלכלה
 
32. ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות, מחייבים את המעסיק בתשלום דמי כלכלה, להבדיל מכלכלה בעין.

אין חולק כי התובע קיבל כלכלה בעין במשך מרבית חודשי העסקתו, כפי שהוא אישר בחקירתו ( פרוט' 5.8.13, עמ' 24, ש' 4-10).

אולם הנתבע לא הציג בפנינו תלושי שכר או כל ראיה אחרת לפיה שילם לתובע דמי כלכלה.

33. בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף החקלאות (סעיף 37 לצו, נספח ב'), עובד יומי זכאי לדמי כלכלה בסך 4 ש"ח ליום עבודה ועובד חודשי לדמי כלכלה בסך 100 ש"ח לחודש.
מאחר ולא הוצגו בפנינו דוחות נוכחות או תלושי שכר של התובע, ואף לא ברור אם שכרו שולם לו על בסיס יומי או חודשי, יש לחשב את זכאותו לדמי כלכלה על בסיס ההנחה כי עבד 25 ימים בחודש, כך שממילא היה זכאי לתשלום 100 ש"ח לחודש.

34. התובע זכאי, אפוא, לתשלום דמי כלכלה בסך 1,080 ש"ח (4 ש"ח X 25 ימים X 10.8 חודשים).

מענק שנתי
 
35. בהתאם להוראות סעיף 36 ונספח ב' לצו ההרחבה בענף החקלאות, זכאי עובד קבוע למענק שנתי בסכום השווה למחצית מהמשכורת החודשית לכל שנת עבודה ועובד יומי למענק בסך 4 ש"ח לכל יום עבודה.

מאחר והתובע לא עבד שנה מלאה, הוא אינו זכאי לתשלום מענק שנתי בהתאם להוראות צו ההרחבה.

משכך, התביעה לתשלום מענק שנתי – נדחית.

טענת הקיזוז

36. אין חולק כי הנתבע הורשע בבית משפט השלום בראשון לציון ( ת"פ ( ראשל"צ) 4245/09 יאל"כ נ' לסרי (7.4.13)) בעבירות של עיכוב דרכון, אי תשלום שכר מינימום ואי מתן תלוש שכר לעובד זר, בין היתר ביחס לתובעים, וכי במסגרת גזר הדין נגזר עליו מכוח סעיף 77 לחוק העונשין, לשלם לתובע 1 פיצוי כספי בסך 19,000 ש"ח ולתובע 2 פיצוי בסך 5,000 ש"ח.

טענת ההגנה המרכזית של הנתבע היא כי יש לקזז מהסכומים שתבעו התובעים את הפיצויים שנפסקו לזכותם במסגרת ההליך הפלילי.

37. סעיף 77 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, קובע כי בית המשפט רשאי לחייב אדם שהורשע, ובכלל זה מי שנקבע כי ביצע את העבירה אך לא הורשע בה, לשלם "לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על 258,000 שקלים חדשים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו".

פסיקת פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, אינה מוציאה מידי ניזוק את האפשרות לפתוח בהליך אזרחי ובמסגרתו לעתור לפיצוי בגין נזקיו או אף לפיצוי עונשי בגדרו של ההליך האזרחי.
סעיף 88 לחוק העונשין קובע במפורש כי "זיכוי בפלילים או הטלת עונש או חיוב בפיצוי לפי סעיף 77 אינם משחררים מאחריות לנזק לפי כל דין אחר."

38. שאלת היחס בין הפיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין לבין הפיצוי בהליך אזרחי נדונה לאחרונה בפסק הדין בעניין ע"ע ( ארצי) 2808-03-12‏ ‏ימית סינון וטיפול במים בע"מ נ' מלה קביטקה (10.11.14):

"לאור הדואליות של הפיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין - מקום בו נפסק פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין ובהמשך מתנהל הליך אזרחי בגין הנזק שנגרם על ידי העבירה, מתעוררת השאלה כיצד יש להביא בחשבון את הפיצוי לפי חוק העונשין עת בוחנים את הסעדים בהליך האזרחי.
בהחלטה שניתנה בעניין יגודייב קבע השופט רובינשטיין כי:
"אם מי שנפסק לטובתו פיצוי לפי סעיף 77 תובע את נזקיו לאחר מכן בהליך אזרחי, יש לנכות מן הפיצוי שייפסק לו בהליך האזרחי את הפיצוי שניתן על פי סעיף 77."
מאוחר יותר, ברע"פ 9727/05 [פורסם בנבו] נקבע מפי הנשיאה בייניש, בהסכמת השופטים לוי וארבל, כי:
"שאלת היחס בין סכום הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי לבין הסכום שייפסק בהליך האזרחי הינה אכן שאלה מורכבת, נוכח ההיבט העונשי שיש בפיצויים הנפסקים בהליך הפלילי, אשר אינם נמדדים על-פי אמות המידה הנזיקיות בלבד ...... מורכבות זו מתחדדת נוכח קיומן של אפשרויות שונות ומגוונות ביחס לפסיקת הפיצויים במסגרת הליך פלילי וניהול הליך אזרחי נפרד. כך, למשל, עשוי סכום הפיצוי הנפסק בהליך האזרחי להיות גבוה או אף נמוך מהסכום שנפסק בהליך הפלילי, וייתכן שלא ייפסק פיצוי כלל. מצבים אלה, המעוררים את שאלת היחס בין הפיצוי הנפסק במסגרת ההליך הפלילי לזה הנפסק במסגרת הליך אזרחי באותו עניין ביתר שאת, אפשריים נוכח העילות השונות ודרכי ההוכחה השונות החלות בהליכים אזרחיים ופליליים. עם זאת, שאלות אלה אינן טעונות הכרעה בהליך שלפנינו, ויש להותירן לשעתן ולנסיבותיהן. ככלל, ניתן לקבוע כי את השאלה אם יש לנכות מן הפיצוי שנפסק בהליך האזרחי את הסכום שנפסק בהליך הפלילי, יש להשאיר לערכאה הדנה בתביעת הפיצויים האזרחית. כך גם בענייננו: ככל שאכן תתברר התביעה האזרחית אותה הגישה הנפגעת נגד המשיב עד תומה, וככל שייפסקו במסגרתה פיצויים לטובתה, ניתן יהיה לבחון, במסגרת ההליך האזרחי, אם יש לנכות מסכום הפיצויים שנפסקו לטובתה בהליך האזרחי את סכום הפיצויים אשר כבר נפסק לטובתה מכוח סעיף 77 לחוק. מכל מקום, יהיו אשר יהיו קביעותיו של בית המשפט שידון בתביעה האזרחית, הפיצויים שנפסקו בהליך הפלילי מכוח סעיף 77 לחוק יעמדו על מכונם."
...
"שאלת היחס בין הפיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין לבין הפיצוי בהליך האזרחי צריך להבחן בכל מקרה בנסיבותיו. בראש ובראשונה יש להתחקות אחר "ראשי הנזק" בגינם נפסק הפיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין - נזק ממוני, כאב וסבל או שמא אף "פיצויים עונשיים". לאחר מכן יש לבחון מהם ראשי הנזק בגינם נפסק הפיצוי האזרחי, ורק מקום בו קיימת חפיפה בראש הנזק ניתן לשקול את ההפחתה או הקיזוז."

39. בעניין שלפנינו הנתבע הורשע בעבירות של עיכוב דרכון, אי מסירת תלושי שכר ואי תשלום שכר מינימום ובגין עבירות אלו נגזר עליו לשלם לתובעים פיצוי כספי בהתאם לסעיף 77 לחוק העונשין.

מאחר ובתביעה דנן לא נתבע פיצוי בגין " ראשי הנזק" בגינם נפסק הפיצוי בהליך הפלילי, ממילא אין כל חפיפה בין הפיצוי בהליך הפלילי לבין הסעדים הנתבעים בהליך האזרחי.

40. מעבר לאמור, התובעים טענו כי לא שולם להם הפיצוי שנפסק במסגרת ההליך הפלילי והנתבע לא הציג כל ראיה לכך שהסכום אכן הועבר לתובעים או מצוי במרכז לגביית קנסות, כנטען על ידו.

41. לאור האמור, אנו דוחים את טענת הקיזוז של הפיצויים שנפסקו בהליך הפלילי מהסכומים הנתבעים, בהליך דנן.

42. טענת הקיזוז הנוספת שהעלה הנתבע בכתב ההגנה, לפיה יש להפחית מסכום התביעה סך של 2,000 ש"ח ששולם לתובע 1 וסך של 500 ש"ח ששולם לתובע 2, לא פורטה וממילא לא הוכחה בכל אופן, ומשכך, אף היא נדחית.

סוף דבר

43. התביעה מתקבלת ברובה.

44. בהתאם לכך, ישלם הנתבע לתובע 2, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיו, סך של 7,440 ש"ח בגין שכר עבודה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.12.08 ועד למועד התשלום בפועל לתובע 2.

45. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע 1, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיו, את הסכומים הבאים:

א. סך של 9,577 ש"ח בגין שכר עבודה.
ב. סך של 2,223 ש"ח בגין דמי הבראה.
ג. סך של 798 ש"ח בגין דמי חגים.
ד. סך של 1,915 ש"ח בגין פדיון חופשה.
ה. סך של 1,080 ש"ח בגין דמי כלכלה.

סכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.12 .08 ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע 1.

46. בנוסף יישא הנתבע בהוצאות התובעים ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ש"ח לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ז, (15 ינואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור מר יגאל כוחלאני, עובדים

מיכל לויט, שופטת

נציג ציבור מר אבי ענתבי, מעסיקים