הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ד"מ 49571-07-16

לפני:
השופטת נטע רות

המבקשים:
1. מנהלים נכון בע"מ
2. אופיר לביא
3. עידן הלל
ע"י ב"כ: עו"ד יובל חרל"פ

המשיבה
HARANET ANDBRHAN SARGAE
מס' דרכון אריתריאה 4628/88486
ע"י ב"כ עו"ד דניאל ועקנין

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין מיום 5.2.17, שהגישו המבקשים (הנתבעים) וזאת בהיעדר כתב הגנה ובהיעדר התייצבות. במסגרת פסק הדין חויבו המבקשים לשלם למשיבה (התובעת) סכומים שונים, בעבור פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות לקרן פנסיה, הפרשות לקרן השתלמות, דמי נסיעות וכן , פיצוי בגין הפרה של סעיף 24 לחוק הגנת השכר בשל אי עריכת תלושי שכר ופיצוי בגין אי עריכת הסכם בכתב בניגוד לחוק עובדים זרים.

המשיבה, נתינה אריתראית, אשר שהתה במועדים הרלבנטים בישראל, הגישה תביעה בהליך של דיון מהיר כנגד המבקשים , לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתה וסיומה, כמפורט לעיל.

ביום 1.8.16 סמוך לאחר הגשת כתב התביעה, הגישה המשיבה בקשה דחופה לשמיעת עדות מוקדמת בעניינה וזאת מאחר והיא מתעתדת לעזוב את ישראל ולהעתיק את מקום מגוריה לקנדה.

ביום 4.8.16 ניתנה החלטה (הרשמת מרב חבקין) המקבלת את הבקשה, כך שהמועד לשמיעת העדות המוקדמת נקבע ליום 5.9.16 בכפוף לכך שעד ליום 14.8.16 יוגשו מסמכים רשמיים המעידים על קבלת אשרת כניסה לקנדה בעבור המשיבה .

ביום 18.6.16 הגישה המשיבה בקשה להתיר לה לבצע "תחליף המצאה", תוך שהיא מציינת בבקשה כי היא פועלת להמצאת כתב התביעה, אולם המבקשים (הנתבעים) עושים כל שביכולתם למנוע את ההמצאה ומתחמקים מקבלת כתבי בי-דין. במסגרת הבקשה ובתצהיר שצורף לה פורטו הניסיונות שבוצעו על ידי ב"כ המשיבה להמציא את ההזמנה לדיון למבקשים. בנסיבות אלה, התבקש בית הדין לאשר את ההמצאה " על ידי שלושה ביקורים והדבקה בכתובת הרשמית של הנתבעים 2 ו-3 על פי שאילתת משרד הפנים".

ביום 18.8.16 החליט בית הדין (הרשמת חבקין) כי אין צורך בשלב זה ב"תחליף המצאה", משטרם מוצתה האפשרות לבצע המצאה אישית לכתובת המגורים של המבקשים 2 ו-3 וכי די בהמצאה ל מבקשים אלה על מנת להוות מסירה כדין גם למבקשת 1, מאחר ושניהם מנהלים רשומים במבקשת 1. משכך - הורה בית הדין למשיבה לבצע המצאה למבקשים 2 ו-3 בכתובת המגורים של כל אחד מהם בנפרד, לפי תדפיס עדכני של משרד הפנים וכן , הורה ל משיבה להגיש עד ליום 24.8.16 תצהיר של שליח בנוגע להמצאה כאמור.

ביום 23.8.16 הוגשה לבית הדין הודעה על ידי המשיבה, על אישור מסירה על פי כללי ההמצאה למבקשים 2 ו-3. בהודעה זו נכתב כי כתבי הבי-דין נמסרו כדין לאחר שהמבקשת 1 חדלה מלפעול ומשכך המשיבה שכרה שירותים של חברת חקירות על מנת שתבצע את המסירה למבקשים 2 ו-3 במהירות האפשרית. להודעה זו צורפו 3 תצהירים בנוגע לאופן ביצוע המסירה וזאת בהתאם להחלטת בית הדין .

ביום 5.9.16 התקיים בבית הדין דיון שבו נכחו המשיבה ובא כוחה, ו כן הוזמן מתורגמן מטעמה של המשיבה. בפתח הדיון הודיע ב"כ המשיבה כי הוא שוחח עם המבקש 2 ביום הדיון וזאת, בהמשך לעשרות שיחות שניהל עמו קודם לכן ומסר לו על הדיון וכי המבקש 2 הבטיח לחזור אליו בעניין אך לא עשה כן. עוד נאמר על ידי ב"כ המשיבה כי לאחר מכן הוא פנה טלפונית לבא כוחו של המבקש 2, אשר ציין באוזניו כי עד שלא יקבל ייפוי כוח, אין הוא מעוניין לשוחח עם בא כוח המשיבה. אולם, על פי בקשתו, נמסר לו על שעת הדיון ועל המותב שידון בהליך. בא כוח המשיבה אף ציין בתשובה לשאלת בית הדין כי המשיבה טרם קיבלה כרטיס טיסה, אך היא עשויה לקבל אותו בהתראה של ימים וביקש כי תינתן החלטה על קבלת התצהיר של המשיבה וכי יפסקו לזכותה הוצאות .

במהלך אותו דיון ולאחר שאיש מטעם המבקשים לא התייצב אליו, ניתנה החלטה (הרשמת חבקין), שלפיה היא לא מצאה בשלב זה מקום להורות על קבלת התצהיר של המשיבה ללא חקירה נגדית, נוכח העובדה כי לא ידוע מועד עזיבתה את הארץ , הגם שבבקשה הבהולה נטען כי היא עתידה לעזוב את ישראל בקרוב. אי לכך נקבע כי יש להמתין להודעת המשיבה לעניין מועד העזיבה הצפוי, בהתאם לכרטיס הטיסה שיתקבל וכי על בא כוח המשיבה להגיש הודעה מתאימה עם קבלת כרטיס הטיסה והחלטה מתאימה תינתן.

ביום 12.12.16 הוגשה הודעה מטעם המשיבה לעניין עזיבתה את הארץ. על פי כרטיס טיסה אשר העתק ממנו צורף להודעה. בהתאם לכך, התבקש בית הדין, בהמשך להחלטה הקודמת, ליתן החלטה על קבלת תצהירה של המשיבה.

ביום 13.12.16 החליט בית הדין לדחות את הבקשה, ללא צורך בהגשת תגובה בציינו - כי כפי שעולה בבירור מהשתלשלות העניינים, במועד שנקבע לשמיעת העדות המוקדמת של המשיבה לא היה בידה כרטיס טיסה, כך שלא היה טעם שהצדיק את שמיעת העדות מיד. משכך, משעה שיש בידי המשיבה כרטיס טיסה הרי שיש באפשרותה לעתור בשנית לשמיעת עדותה המוקדמת והבקשה תיבחן בהתאם ובשים לב לנסיבות. עוד צוין בהחלטה כי מדובר בתביעה שהוגשה לפני כ- 4 חודשים בטרם הוגשה הגנת המבקשים וכי על המשיבה להודיע עד ליום 20.12.16 האם ואימתי היא המציאה למבקשים גם דרישה להגיש הגנה וככל שכך, תבהיר מה מבוקשה.

ביום 13.12.16 הגישה המשיבה הודעה לעניין המצאת הדרישה להגשת כתב ההגנה, שבה ציינה כי כתב התביעה הומצא למשיבים טרם שמיעת העדות המוקדמת. בנוסף צוין כי במקרים של עדויות מוקדמות נוהג משרדו של ב"כ המשיבה לערוך דרישה להגשת כתב הגנה בנוסח המותאם לתקנות, כך שכל כתבי הטענות הומצאו יחד עם אותו מסמך. לאור זאת, התבקש בית הדין ליתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד המבקשים ולהורות כי תצהיר המשיבה יתקבל לתיק בית הדין מאחר והיא צפויה לעזוב את הארץ בהתאם לכרטיס הטיסה.

ביום 13.12.16 החליט בית הדין כי על המשיבה לבצע מסירה אישית של הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה עד ליום 21.12.16 ולהגיש את אישור י המסירה עד ליום 29.12.16 וכי על המבקשים להגיב לבקשה תוך 7 ימים מהמועד שבו תומצא להם הבקשה וההחלטה של בית הדין. באותה החלטה נכתב גם כי ככל שלא תוגש תגובת המבקשים עד המועד האמור, עשוי בית הדין ליתן כנגדם פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד.

עוד באותו יום הוגשה הודעת המשיבה בהתאם להחלטה מיום 13.12.16 לעניין המצאת הדרישה להגשת כתב הגנה, שבה נכתב כי כתב התביעה הומצא למבקשים כדין טרם שמיעת העדות המוקדמת. המשיבה אף חזרה על טענותיה בבקשות קודמות ועל בקשתה ליתן פסק דין בהיעדר הגנה. באותו יום ניתנה החלטה נוספת של בית הדין, המפנה להחלטה קודמת מאותו יום, שבה נדחתה הבקשה לקבלת התצהיר לתיק . עוד נכתב בהחלטה כי החלטה בעניין הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה תינתן בנפרד.

עדיין באותו יום, 13.12.16, הוגשה בקשה נוספת לשמיעת עדות מוקדמת בטענה שהמשיבה צפויה לעזוב את ישראל על פי כרטיס הטיסה שהעתק ממנו הוצג לבית הדין ביום 12.12.16.

ביום 16.12.16 החליט בית הדין כי לאור כרטיס הטיסה שהוצג, הונח טעם המצדיק שמיעת העדות מיד, כאשר הסירוב לבקשה יפגע בזכות הגישה לערכאות של המשיבה. עוד נכתב בהחלטה כי לצד שכנגד יש שהות מספקת להיערך לדיון אף בלא להביא בחשבון את העובדה כי לפי טענת המשיבה הוצאה הזמנה כדין של המסמכים בנוגע לזימון לדיון קודם שנקבע לשמיעת עדות מוקדמת. המועד לשמיעת העדות המוקדמת נקבע ליום 5.2.17 בשעה 14:30. בית הדין הורה למשיבה לדאוג לזימון מתורגמן ולהמציא במסירה אישית את הבקשה, את כתב התביעה והתצהיר וכן את החלטת בית הדין ולהגיש הודעה על ביצוע מסירה עד ליום 1.1.17.

ביום 21.12.16 הוגשה לבית הדין הודעה מטעם המשיבה על אישור המצאה למבקשים.

ביום 16.1.17 הוגשה לבית הדין הודעה מטעם המבקשים 2 ו-3, שבה נכתב כי הם לא קיבלו את כתב התביעה וכן את הדרישה להגיש כתב הגנה וכי נמסרה לידיהם רק בקשה בעניין העדות המוקדמת. בבקשה נכתב כי היא מוגשת "על ידי העורך דין של הנתבעים 1 ו-2, אשר איננו וטרם מייצג בהליך זה בהיעדר כתב תביעה שנמסר כדין לנתבעים 2 ו-3." יצוין כי בתחתית ההודעה הופיעה חתימת עורכת הדין שרית חרל"פ ומתחתיה הופיע הכיתוב "ב"כ הנתבעים/משיבים." זאת שעה שבכותרת הבקשה צוינו שלושת הנתבעים ובסוגריים נכתב "טרם הוסדר הייצוג". כמו כן, נכתב מתחת לשמות המבקשים "על ידי בא כוחו עורך דין שמשון שטיין ו/או יובל חרל"פ ו/או שרית חרל"פ..." וזאת, ללא כל סייג. משמע – מן הצד האחד נטען על ידי ב"כ כי אין היא מייצגת בהליך זה מאחר ו"טרם הוסדר הייצוג". אולם - מן הצד האחר ובאותה נשימה נטענו טענות שונות, לרבות טענות משפטיות בשמם של המבקשים ובנוגע להליך הנוכחי.

ביום 16.1.17 ניתנה החלטה, בה נקבע כי " מבלי להביע כל עמדה בעניין והואיל בעדות מוקדמת מדובר, על מנת למנוע כל ספק אני מורה כי כתב התביעה ודרישה להגיש כתב הגנה וכן תצהיר יומצאו עד מחר לידי ב"כ הנתבעים 2 ו-3. תשומת הלב כי דיון קבוע לפניי ליום 5.2.17 שעה 14:30 לשמיעת העדות המוקדמת ".

באותו יום, 16.1.17 הגישה המשיבה הודעה לבית הדין שלפיה היא פנתה לב"כ המבקשים לצורך ביצוע המצאה בהתאם להחלטת בית הדין מאותו יום, אולם ב"כ המבקשים סירב לקבל את המסמכים בטענות "שונות ומשונות" על ייצוגם או אי ייצוגם של המבקש ים. יצוין כי באותה הודעה נכתב כי ב"כ המשיבה שוחח עם אותו בא כוח כבר לפני מספר חודשים אודות התביעה וכן עם המבקשים עצמם. בנוסף נכתב כי המבקשים עצמם אמרו לב"כ המשיבה כי מי ש מייצג אותם זה עו"ד חרל"פ שאיתו שוחח ב"כ המשיבה בבוקר הגשת ההודעה מיום 16.1.17.

ביום 17.1.17 הוגש לבית הדין מסמך, שכותרתו "הודעה מטעם החתום מטה", שעליה הייתה חתומה עו"ד שרית חרל"פ, מעל הכיתוב "ב"כ הנתבעים/משיבים". גם במסמך זה צוין שם המבקשים ומתחתיו נכתב ("טרם הוסדר הייצוג"). באותה הודעה נכתב על ידי עו"ד חרל"פ כי "אנחנו לא מייצגים בשלב זה והדבר חזר על עצמו שוב ושוב במסגרת הבקשה. את התביעה לצורך הגשת הגנה תוך 30 יום יש להמציא לנתבעים עצמם בכתובתם... משרד ב"כ המשיבה שוב שולח בפקס ומבקש אישור לכך. הודענו שאנחנו לא מקב לים בשם הנתבעים. מתברר שהתובע או ב"כ לא הפנימו את כללי ההמצאה כתבי התביעה על פי התקנות ומנסים קיצורי דרך. אין עורך דין שייקח על עצמו קבלת תביעה ללא ייפוי כוח והסכם שכר טרחה... משרדנו עדיין לא מייצג כאמור, אבל ברור כי אם יומצאו, בהנחה שיומצאו כדין לנתבעים כתב התביעה, צריכים לחלוף 45 יום להגשת ההגנה, ולכן אין מקום לקבוע כל מועד דיון לפני חלוף מועד זה. במקום בו טרם הומצאה תביעה כדין, לא נראה כי יש לקבוע עדות מוקדמת טרם המועד." (ההדגשות הוספו נ.ר). משמע – גם בהודעה זו חזרה ההתנהלות של התנערות מן הייצוג בהליך זה מחד והעלאת טענות פרוצדוראליות לגופו של ההליך מנגד.

ביום 19.1.17 ניתנה על ידי בית הדין (הרשמת חבקין) ההחלטה הבאה:
"בכל הכבוד לשני הצדדים לא ברור מדוע יש לנהל משפט זוטא בשאלת ההמצאה. בית הדין כבר נדרש להחלטות רבות בעניין עוד מחודש 8/2016. ב"כ התובעת שב וטוען כי במסגרת המסמכים שהומצאו היו גם כתב תביעה ודרישה להגיש הגנה. לעומת ז את הנתבעים בהודעה שהוגשה על ידי עו"ד חרל"פ טוענים, כי מסמכים אלה לא הומצאו אלא הומצאו רק מסמכים לגבי העדות המוקדמת. בנוסף, מסרבת עו"ד חרל"פ לקבל את כתב התביעה והדרישה להגנה לפי החלטה קודמת שניתנה על ידי. אינני יושבת כערכאת ערעור על החלטותיי.
נוכח מהות ההליך אני נכונה לראות בשתי הבקשות האחרונות כבקשה חוזרת לתגובה ולהלן החלטתי.
לעניות דעתי עו"ד שמגיש הודעה לתיק מטעם מי מהנתבעים הוא בבחינת מורשה לקבל כתבי בי-דין מטעם הנתבעים באותו הליך ולכן ההמצאה אליו היא המצאה כדין. זאת, ללא קשר לשאלה האם מדובר בעו"ד המייצג את הנתביעם בהליך זה. בהקשר זה אין לי אלא לקבל את הצהרת ב"כ הנתבעים, עו"ד חרל "פ כי בהליך זה היא איננה מצייגת בשלב זה. אלא שמכלל ההן אתה שומע את הלאו, כאשר גם לפי ההודעה מיום 16.1.17 למדה אני כי מדובר בבאי כוחם של הנתבעים גם אם לא בהליך זה.
אמנם אין לומר כי כל מי שייצג אדם בהליך אחר הופך למורשה לקבל כתבי בי-דין בעניינים אחרים. ברם, העובדה כי עו"ד חרל"פ הגישה את ההודעה מיום 16.11.7 לתיק, כמו גם העובדה כי ציינה בעצמה כי באת כוחם (גם אם לא בהליך זה, בו טרם הוסדר ייצוג) מלמדת שהיא פועלת אותה עת כבאת כוחם של הנתבעים – הנמענים ויש לראותה כמורשית לקבל את המסמכים. הרציונל במסירה לידי מורשה הוא החזקה כי אותו מורשה יעביר לנתבע את המסמכים ורציונל זה מתקיים במקרה שלפניי. לכן, רשאי ב"כ התובע להעביר את המסמכים לעו"ד חרל"פ אשר חזקה כי תעביר אותם לידי הנתבעים. הצדדים יפעלו ללא דיחוי בהתאם להחלטה קודמת בנושא."

ביום 29.1.17 בעקבות החלטת בית הדין, הגישה עו"ד חרל"פ "ב"כ הנתבעים/משיבים (טרם הוסדר הייצוג)" הודעה שכותרתה " הודעת הנתבעים על ידי ב"כ שאיננו מייצג עדיין". במסגרת ההודעה נטען כי "לדעתנו הזימון לא נחשב כדין, כאשר הוא מבוצע רק למשרדי בעוד איננו מייצגים. מרשיי הודיעו לי כי אינני מייצג עדיין וממתינים לכתב התביעה בכתובתם, כתב התביעה אותו טרם קיבלו. עד אז גם הזימון שאני קיבלתי למשרדי איננו תופס ולכן לא יתייצבו במועד שנקבע לא הנתבעים ולא אנוכי".

במהלך הדיון שהתקיים ביום 5.2.17 לצורך שמיעת העדות המוקדמת התייצבו המשיבה ובא כוחה וכן מתורגמן ואיש מהמבקשים לא התייצב. במסגרת ההחלטה שניתנה באותו מועד נכתב כי המבקשים לא התייצבו לדיון, הגם שהם זומנו אליו כדין. עוד נכתב בהחלטה כי "הואיל וברור כי גם על פי הודעת המבקשים הם קיבלו את הזימון להיום לא ניתן להשלים עם מצב שהנתבעים עושים דין לעצמם ואינם מתייצבים לדיון בהתאם לזימון שנמסר להם כדין. בנוסף, בהתאם להחלטה מיום 16.1.17 נקבע כי המצאת כתב התביעה והדרישה להגנה תבוצע על ידי עו"ד חרל"פ ובהמשך לאור ההודעה של עו"ד חרל"פ ניתנה החלטה מפורשת כי מדובר בהמצאה כדין לידי מורשה. בנסיבות אלה יש לראות את המבקשים כמי שזומנו כדין לדיון וקיבלו לידיהם את מלוא המסמכים הרלבנטיים וכי יש לקבל את תצהיר המשיבה לתיק בית הדין.

בתצהיר המשיבה אשר כאמור התקבל לתיק בית הדין כראייה מטעם המשיבה, נכתב כי המשיבה הועסקה על ידי המבקש ים החל מחודש ספטמבר 2015 ועד לחודש יוני 2016 כעובדת ניקיון בבניין מגורים בפתח תקווה, 6 ימים בשבוע, בימים א'-ה' מ-7:00 – 14:00 ובימי ו' משעה 7:00 – 11:00. עוד נכתב בתצהיר כי על פי הסיכום עם המבקשים המשיבה הייתה אמורה לקבל שכר חודשי כולל בסך של 5,000 ₪ נטו; כי היא קיבלה תלושי שכר שבהם הסכום של 5,000 ₪ פוצל לרכיבים נוספים וכלל לא רק את שכר המשיבה אלא גם דמי הבראה, חופשה ונסיעות אשר היו בנסיבות העניין ולאור הסכמת הצדדים חלק משכר הנטו של התובעת. זאת, חרף הרישום הפ יקטיבי בתלושי השכר. המשיבה הוסיפה והעידה בתצהיר כי בתלושי השכר שהיא קיבלה נרשם כי שכרה השעתי יעמוד על 25 ש"ח לשעה, וזאת בשונה מאשר הוסכם עם המבקשים. עוד העידה המשיבה כי בתלושי השכר אף נרשם מספר שעות עבודה שאיננו תואם את את המציאות, היות והיא עבדה לפי מתכונת עבודה קבועה כמפורט לעיל וכי היא לא קיבלה את הזכויות הסוציאליות המגיעות לה, לרבות תשלום בעבור החזר נסיעות, פנסיה והבראה. המשיבה העידה לעניין נסיבות סיום העסקתה כי ביום 28.6.16 אופיר שלח אליה עובד בשם קובי על מנת להודיע לה על סיום העבודה ועל פיטוריה, מאחר שהמבקשים הפסיקו לעבוד בבניין שבו שימשה המשיבה כעובדת ניקיון וכי יום עבודתה האחרון היה ביום 30.6.16. בנוסף העידה המשיבה כי במהלך כל תקופת עבודתה וסיומה לא שולמו לה זכויות נוספות המגיעות לה לרבות הפרשות לקרן השתלמות, וכן פיצויי פיטורים, כי היא זכאית לכלל הכספים הצבורים בקרן פיצויי הפיטורים וכי לאור נסיבות סיום העסקתה היא זכאית גם לתשלום בעבור 10 ימי הודעה מוקדמת. בנוסף העידה המשיבה כי היא הועסקה ללא הסכם העסקה ולכן זכאית לפיצוי בשל הפרת החובה ליתן לה הסכם כאמור וכן, כי תלושי השכר שניתנו לה ערוכים באופן לקוי ואינם עומדים בדרישות הדין. משכך היא זכאית לפיצוי גם בגין כך.

במהלך הדיון שהתקיים ביום 5.2.17 שאליו התייצבו כאמור המשיבה ובא כוחה בלבד, ביקש ב"כ המשיבה כי יינתן פסק דין בהיעדר הגנה ובהיעדר התייצבות. בהתאם לבקשה זו לאור החלטות הרשמת חבקין לרבות החלטתה מיום 19. 1.17 התקבלה הבקשה וניתן פסק דין בהתאם לנתבע בכתב התביעה . בנוסף קבע בית הדין כי על הסכומים שנפסקו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.7.16 ועד למועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪.

ביום 6.3.17 הוגשה לבית הדין בקשה לביטול פסק הדין שעליה הייתה חתומה עו"ד שרית חרל"פ, "ב"כ הנתבעים/המשיבים". בקשה אשר נתמכה בתצהיר של המבקש 2, מר אופיר לביא, וכן של עו"ד יובל חרל"פ. יצוין כי לבקשה זו לא צורף ייפוי כוח מטעם המבקשים.

במסגרת הבקשה נטענו, למעשה, טענות "ערעוריות" ביחס לקביעות של בית הדין על ידי הרשמת חבקין, אשר קבעה, בין היתר, בהחלטות מיום 19.1.17 ומיום 5.2.17 כי יש לראות את עו"ד חרל"פ כמורשית לקבל את המסמכים הרלבנטיים להליך וכן כי יש לראות את המבקשים כמי שזומנו כדין לדיון שנקבע ליום 5.2.17 וקיבלו לידיהם את מלוא המסמכים הרלבנטיים, אך חרף זאת לא הגישו כתב הגנה ולא התייצבו לדיונים. במסגרת הבקשה נטען גם כי בית דין זה אשר נתן את פסק הדין היה אמור לבחון בעצמו את השאלות שבהן כבר דנה והכריעה כבוד הרשמת חבקין.

מאחר ואין אנו נמצאים בהליך של ערעור על החלטת הרשמת, הרי שהחלטותיה הן המחייבות ובהתאם לכך אין להידרש כלל לטענות שהעלו המבקשים בנוגע לנושא המסירה של כל המסמכים הרלוונטיים להליך ואי התייצבות המבקשים לדיונים חרף זאת כמו גם אי הגשת כתב הגנה בתו בענה הכוללת גם תביעה לתשלום פיצויי פיטורים. לא למותר לציין כי במסגרת התצהיר שנערך על ידי המבקש 2 גם לא נטען דבר לעניין המסירות שבוצעו ישירות לידי המבקשים כפי שנטען בהודעות המשיבה וב"כ לבית הדין לרבות המסירה של הדרישה להגשת כתב הגנה. הודעות אשר לפחות אחת מהן נתמכה בתצהירים בנוגע לאופן ביצוע המסירה וזאת בהתאם להחלטת בית הדין. כל שנטען על ידי המבקש 2 בהקשר זה ובנוגע לסוגיית המסירה היה - כי "עו"ד חרל"פ לא ייצג אותנו בהליך זה ולא הודיע לנו על מועד הדיון ועל הצורך להגיש כתב הגנה".
לאור זאת יש לדחות את טענות המבקשים בנושא המסירה ובהתאם לכך לקבוע כי לא הוצג נימוק המצדיק את אי ההתייצבות או אי הגשה של כתב הגנה.

עם זאת, כפי הידוע השיקול המרכזי שעל בית הדין לשקול בבואו להכריע בבקשה לביטול פסק דין נוגע לסיכויי הגנה. המבקש 3 שהיה במועד הרלוונטי ולפי תדפיס רשם החברות הבעלים של המבקשת 1 לא ערך תצהיר מטעמו ואילו עיון בתצהירו של הבעלים הנוסף המבקש 2 מר לביא מלמד - כי מדובר בתצהיר "רזה" שאין בו למעשה התייחסות עניינית לסיכויי ההגנה בנוגע לחלק ניכר מרכיבי התביעה . בהקשר זה כל שנכתב בתצהיר המבקש 2 הוא כי "לתביעה זו אין כל בסיס. הנתבעים ודאי לא אנחנו המנהלים עצמם, אינם חייבים לתובעת דבר. לתובעת מסרתי כי בשל היעדרות שלה משעות וימי עבודה מעכשיו היא תחתום על כרטיס עבודה לגבי השעות. המשיבה סירבה לכך ואז הודע לה כי תעבוד בבניין אחר אז המשיבה לא הסכימה היא פשוט עזבה את העבודה. ל א נותרה כל מחויבות כספית לתובעת".

משמע, במסגרת התצהיר של המבקש 2 מר לביא לא הייתה כל התייחסות עניינית לתוכן ההסכם עם המשיבה, למרות שלא הוכחש עצם ההעסקה; לטענות בנוגע להיקף עבודתה, לטענות ביחס לרישום בתלושי השכר שאינו משקף את המציאות כהווייתה ואת הסכם העבודה שהיה בעל פה , לטענות ולעדות שלפיה לא נמסר למשיבה הסכם עבודה , כפי המתחייב בחוק עובדים זרים, לעדות המשיבה שלפיה בפועל הרישום בתלושי השכר לא תאם את הסכם העבודה וכי למעשה לא שולמו לה זכויות בגין דמי הבראה, פדיון חופשה והפרשות לקרן הפנסיה.

למותר לציין כי לתצהיר אף לא צורף כל מסמך מטעם המבקשים, וזאת על אף שהמבקשים נדרשים כידוע לנהל רישומים שונים על פי הדין ובכלל כך לערוך הסכם עבודה, למסור לעובדים הודעה על תנאי העבודה, לנהל פנקס של שעות עבודה ושל ימי החופשה וכן לערוך תלושי שכר מפורטים. מעבר לכך, בתצהיר שנערך מטעם המבקשים אף לא הייתה כל התייחסות לטענות שהועלו מטעם המשיבה שלפיהן המבקשת 1 אינה פעילה עוד. לא למותר לציין כי הפרה של חלק מן החובות הרישומיות כאמור מהווה עבירה פלילית (ר' ע"פ (ארצי) 29785-07-13 א. דינמיקה שרותים 1990 בע"מ נ' מדינת ישראל (9.5.17). עובדה שיש לה משמעות לעניין הדרישה לחיוב הבעלים של המבקשת 1 בחובות המבקשת כבעלים במשותף של המבקשת 1 וזאת כפי שעלה מחמר הראיות שהוצג בפני במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין.

ביום 27.6.17 התקיים דיון בבקשה אולם איש מטעם המבקשים לא התייצב אליו ומשכך תואם מועד לדיון באולם בית הדין ועל פי הנחיות בית הדין ונקבע בתיאום עם הצדדים דיון ליום 3.7.17 בשעה 11:00. במסגרת ההחלטה שניתנה באותו מועד קבע בית הדין כי מאחר ומדובר בהליך של דיון מהיר שסדרי הדין בו גמישים - הרי שעל הצדדים להיערך אף לכך שככל שתתקבל הבקשה, פסק הדין יבוטל ויתקיים דיון לגופו של עניין בתובענה. משמע, גם מהחלטה זו עולה כי היה על המבקשים להתייצב לדיון כשבידיהם כל המסמכים הרלבנטיים להליך. זאת מעבר למצופה מהמבקשים במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין.

יום לפני המועד שנקבע לדיון הוגשה בקשה מטעם המבקשים לדחיית הדיון בטענה שהמצהיר (המבקש 2) מר אופיר לביא חלה בצירוף אישור רפואי המתייחס לתאריכים 2.7-3.7.17. ביום 2.7.17 דחה בית הדין את הבקשה תוך שהוא מציין כי אישור המחלה אינו מלמד על היעדר כשירות להעיד בבית הדין ואין בו התייחסות לנפקותו בהליך המשפטי. עוד נקבע בהחלטה כי היא ניתנת בשים לב לאופן ההתנהלות מעורר הקושי של הנתבעים (המבקשים) בהליך זה.

במהלך הדיון שהתקיים בבקשה לביטול פסק דין, נחקר המבקש 2 שערך כאמור תצהיר. במסגרת העדות מסר מר לביא כי המשיבה עבדה בניקיון וכי עיסוקה של המבקשת 1 הינו באחזקת מבנים. מר לביא הודה בפה מלא כי סוכם עם המשיבה על שכר של 5,000 ₪ נטו שהינו גבוה משכר המינימום. בנוסף הוא העיד כי המשיבה עבדה 6 שעות ביום ומכל מקום היקף עבודתה לא עלה על 8 שעות וכן כי קיים הסכם העסקה, אשר לא הוצג.

בנסיבות הללו, נראה כי לא עלה בידי המבקשים לשכנע את בית הדין ולו לכאורה, בקיומה של הגנ ה סבירה, לפחות ביחס לח לק מרכיבי התביעה. דברינו אלה מתייחסים לרכיבי התביעה שעניינם פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות לקרן פנסיה על פי צו ההרחבה לעניין פנסיה חובה , וכן ובאופן חלקי גם ביחס לרכיבים שעניינם תשלום פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כדין ואי עריכת הסכם העסקה. זאת כפי שיוסבר להלן. בהקשר זה אוסיף ואפרט כך:

ראשית, לא שוכנעתי בקיומה של הגנה ולו לכאורה לטענה שבפי המשיבה שלפיה הוסכם על כך שהיא תהיה זכאית לשכר נטו בסך של 5,000 ₪. מעדותו של מר אופיר לביא עולה כאמור כי זה אכן היה הסיכום עם המשיבה. כן יאמר כי המבקשים לא הציגו לבית הדין הסכם העסקה למרות שהייתה מוטלת עליהם חובה לערוך הסכם שכזה על פי הוראותיו של חוק עובדים זרים או למצער ליתן למשיבה הודעה על תנאי העבודה, כפי המתחייב מחוק הודעה לעובד על תנאי העבודה. מתלושי השכר שהוצגו לבית הדין עולה כי ה מבקשים שילמו ל משיבה שכר נמוך מסך של 5,000 ₪ נטו כאשר הסכום הנ"ל "פוצל" בתלושי השכר, בניגוד להסכם ובאופן שהפך את הרישום של רכיבים שונים בתלושי השכר (בעבור דמי נסיעות, הבראה, וחופשה) לרישום פקטיבי שאינו משקף את הסכמת הצדדים ואת גובה השכר נטו לו הייתה זכאית המשיבה. לא למותר לציין כי הרישום הנוגע לימי העבודה של המשיבה כפי שפורט בתלושי השכר, לא תאם את גרסתו של מר לביא שלפיה המשיבה הועסקה 6 שעות ביום בלבד. בנוסף לא הוצגו על ידי המבקשים מסמכים המלמדים על רישום שעות העבודה של המשיבה כמתחייב על פי הדין או מסמכים המלמדים על כך שהמשיבה אכן ניצלה את ימי החופשה בפועל. זאת שעה שכידוע, תשלום בעבור פדיון חופשה בלא שהעובד יצא לחופשה בפועל אינו פוטר את המעסיק מתשלום בעבור פדיון חופשה גם בתום תקופת העבודה. כמו כן עיון בתלושי השכר מלמד - כי המבקשים לא הפרישו בעבור המשיבה הפרשות לקרן פנסיה. על כך יש להוסיף כי בתלושי השכר אף לא מופיע רישום של ימי החופשה שנצברו ונוצלו, על אף שבחלק אחר של התלושים מופיע כי שולם למשיבה לכאורה תשלום בעבור פדיון חופשה.

עולה אפוא מן המקובץ כי לא הוצגה הגנה לכאורה ואף לא ראשיתה של הגנה לחלק ניכר מטענות המשיבה בנוגע לאי תשלום פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות לקרן הפנסיה, מתן תלושי שכר שאינם עולים בקנה אחד עם דרישות הדין ואי מתן חוזה עבודה.

מנגד - שעה שהראיות היחידות שהוצגו מטעם המשיבה בתיק זה אינן מלמדות על כך שעיקר העיסוק של המבקשים הינו בתחום הניקיון , הרי שלכאורה עשויות להיות למשיבים טענות הגנה טובות בכל הנוגע לתחולתו של צו ההרחבה בענף זה גם לגבי זכויות הנגזרות מצו ההרחבה בענף.

בנוסף, יש למשיבים טענות הגנה לכאורה בנוגע לנסיבות סיום ההעסקה של המשיבה, אשר נבעו, לשיטתם, מהתפטרות המשיבה ולא מפיטורים .

אשר לסוגיית היריבות יאמר כי משעולה כי במועדים הרלוונטיים היו המבקשים 2 ו-3 הבעלים היחידים של המבקשת 1, ומשמדובר בהפרה של הוראות חוק, לרב ות הפרה של הוראות חוק רישומיות שסנקציה פלילית בצדן, הרי שקמה עילה לחיובם באופן אישי (ר' ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ. החברה לפיתוח ולמלונאות מרחביה בע"מ ואח'; ע"ע 1201/00 זילברשטין נ' ערב חדש עבודה ארצי כרך ל"ג [39], 35 ; ע"ע 1170/00 מרים פרידמן – יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ ואח', פד"ע לח 817, 821 (2002) ע"ע (ארצי ) 3903-05-11 פאולינה איפראימוב נ' ר-צ פלסט בע״מ (04.12.2014) ).

בנסיבות הללו יש לבטל אפוא את פסק הדין באופן חלקי אך ורק בנוגע לרכיבי התביעה הבאים:
פיצוי בעבור הפרשות לפיצויי פיטורים ולגמ ול בסכומים העולים על סכומי ההפרשות המתחייבות על פי צו ההרחבה לעניין פנסיית חובה; פיצוי בעבור חלף הודעה מוקדמת והפרשות לקרן ההשתלמות.
בנוסף, יש מקום לשנות את היקף החיוב בגין הפיצוי שאינו ממ וני ביחס למבקשים לשלושת המבקשים .

לאור כל האמור, הבקשה לביטול פסק דין מתקבלת באופן חלקי. בהתאם לכך, החלק של פסק הדין מושא הבקשה אשר יוותר על כנו ולא יבוטל יתייחס למבקשים 1-3 (המבקשים) ויהיה כדלקמן:

א. חיוב המבקשים בתשלום בעבור פדיון חופשה בסך של 2,384 ₪.
ב. חיוב המבקשים בתשלום דמי הבראה בסך של 2,479 ₪.
ג. חיוב המבקשים בתשלום של 3,000 ₪ בעבור הפרשות לקרן פנסיה (בהתאם לצו ההרחבה הכללי בעניין הפרשות לפנסיית חובה).
ד. חיוב המבקשים בסך של 3,000 ₪ בעבור הפרשות לפיצויים לפי צו ההרחבה לעניין פנסיית חובה.
ה. חיוב המבקשים בסך של 3,000 ₪ בגין הפרה של סעיף 24 לחוק הגנת השכר וכן, בסך נוסף של 3,000 ₪ בגין אי עריכת הסכם בכתב.
בנוסף יוותר על כנו החיוב בהפרשי הצמדה וריבית על רכיבי התביעה שלגביהם לא בוטל פסק הדין מיום 5.3.17 וכן, החיוב בהוצאות משפט כפי שנקבע בפסק הדין הנ"ל.

על סכום ההוצאות שנפסק בפסק הדין מיום 5.3.17 יתווסף סכום הוצאות נוסף בגין הגשת הבקשה, בשים לב לתוצאותיה ובעיקר - בשים לב להתנהלות מעוררת הקושי של כל המבקשים, כך שהמבקשים יחוייבו בהוצאות בסך של 1,500 ₪ כל אחד.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו אצל המבקשים ו/או ב"כ.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ז, (13 יולי 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.