הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ד"מ 42516-10-15

04 אפריל 2017

לפני:

השופטת נטע רות

התובע
1. בנימין ארנבייב
ע"י ב"כ: עו"ד אלדד קירשנר ועו"ד ארז כהן
-
הנתבע
1. ניסן פז
ע"י ב"כ: עו"ד רועי שפריר

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, פדיון ימי הבראה ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.

התובע הועסק אצל הנתבע החל מיום 1.3.13 ועד לחודש מרץ 2015, בביצוע עבודות חשמל.

מתחילת עבודתו אצל הנתבע, לא נמסרה לתובע הודעה לעובד המפרטת את תנאי עבודתו, בהתאם לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב – 2002, ובהתאם לתקנות שהותקנו על פיו.

אין מחלוקת על כך כי במהלך תקופת העבודה לא הפריש הנתבע בעבור התובע הפרשות לקרן פנסיה באופן מסודר, ובהקשר זה הוגשו מסמכים של קופת הגמל המפרטים את היקף ההפרשות החלקיות. בנוסף, לא שולמו לתובע מלוא דמי ההבראה להם היה זכאי.

לטענת הנתבע, אשר הודה באופן חלקי בקיומו של חוב כאמור, יש לקזז מסכום החוב סכומים ביתר שהוא שילם לתובע בעבור ימי מחלה לקראת תום תקופת העבודה היות ולשיטתו בעת שהתובע היה בחופשת מחלה וקיבל בעבורה תשלום, הוא עבד במקום עבודה אחר במקביל.

עיקר המחלקות שבין הצדדים נוגע לשאלות הבאות:
האם חל על העסקת התובע צו ההרחבה בענף תעשיית המתכת החשמל והאלקטרוניקה משנת 2004, אם לאו: בעוד שהתובע טוען כי יש להחיל את הצו וכי הוא זכאי להפרשות לקופת הגמל בהתאם לו, הרי שהנתבע טוען כי לא חל על העסקת התובע צו זה וכי היה עליו להפריש לקרן הפנסיה הפרשות בהתאם לצו ההרחבה לתשלום פנסיה חובה.
מחלוקת נוספת נוגעת לשאלה האם יש לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה בהתאם לחוק.
כמו כן חלוקים הצדדים ביחס לשאלה האם הנתבע היה רשאי לקזז סכומים שונים מסכום החוב כלפי התובע בגין עבודת התובע בתקופת המחלה.

אקדים ואציין - כי לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ואת סיכומי הצדדים בעל פה היום, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הטענה בנוגע לתחולת צו ההרחבה בענף תעשיית המתכת וכי בהתאם לכך יש לחשב את סכומי ההפרשות להם זכאי התובע על פי צו ההרחבה בעניין פנסיית חובה. כמו כן, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את טענות הקיזוז של הנתבע, וכי יש לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה.

אשר לעניין צו ההרחבה – הרי שבמסגרת הצו נקבע כי הוא יחול על מפעל או מעס יק בענפי המתכת החשמל והאלקטרוניקה העוסק בייצור או הרכבה בענפים שונים אשר פורטו בצו, המעסיק עובדים שכירים. משמע, על מנת להוכיח את תחולת הצו יש להראות כי עיקר העיסוק של הנתבע היה ב תחום הייצור או הרכבה בענף.

התובע אמנם הציג מסמכים הלקוחים מאתר האינטרנט, שבאמצעותם ביקש להראות כי הנתבע עוסק בייצור ובהרכבה, אולם לא שוכנעתי גם על פי עדות התובע כי אכן מדובר בעיקר העיסוק של הנתבע, אשר עסק בעיקרו של דבר בהנחת תשתיות חשמל אצל לקוחות שונים. כך למשל העיד התובע כי הוא הועסק אצל הנתבע כחשמלאי ולשאלה שנשאל בחקירה הנגדית האם העובדים עסקו אצל הנתבע בייצור לוחות חשמל הוא השיב בשלילה תוך שהוא מציין כי העובדים עסקו בהרכבת הלוחות ובהמשך העיד כי עיקר העבודה היה קשור בביצוע עבודות כלליות בחשמל מהנחת הצנרת הראשונה ועד לסיום העבודה (ר' עמוד 5 לפרוטוקול שורות 15-18). משמע, מעדות התובע קשה להתרשם כי הנתבע עסק בייצור או בהרכבה בתחום החשמל להבדיל ממתן שירותים בחצרי הלקוח שכללו גם הרכבה של לוחות חשמל מוכנים שעמדו בתקינה . וודאי שלא הוכח כי עיקר העיסוק היה בהרכה או בייצור.

בנסיבות אלה יש לקבוע כי לא הוכח שצו ההרחבה בענף תעשיית המתכת החשמל והאלקטרוניקה אכן חל על הנתבע וכי חל צו ההרחבה בעניין פנסיה חובה.

שאלה נוספת אשר התעוררה הייתה - האם היה מקום להפריש על פי צו ההרחבה בעניין פנסיה חובה הפרשות לקופת הגמל החל מתחילת עבודתו של התובע. זאת נוכח העובדה שהתובע בוטח בעבר בקרן פנסיה אולם חלה הפסקה של שנה בין המועד האחרון שבו הופרשו לקרן זו הפרשות לבין המועד שבו החל לעבוד אצל הנתבע.

אשר לדעתי ייאמר - כי יש להעדיף בהקשר זה את עמדת התובע על פני עמדת הנתבע, שכן חובת ההפקדה על פי צו ההרחבה של דמי גמולים מתייחסת למי שמבוטח בקרן הפנסיה עובר לתחילת העסקתו וזאת החל מהיום הראשון לעבודתו. מטרת ההוראה הינה לשמור על רציפות זכויות באותה קרן כדי להבטיח לעובד במועד הקובע את מלוא זכויותיו.

לא מן הנמנע וייתכן שאף ניתן לראות בכך ידיעה שיפוטית – כי המשך ההפרשה לקופת הגמל גם אם הדבר לא נעשה באופן רציף, למשל בשל תקופות שבהן המבוטח לא עבד, מאפשר לעובד לשמור בהיבטים מסוימים על רצף של זכויות ומשכך אין לטעמי די בהפסקת הביטוח למשך תקופה של שנה, כפי שהיה כאן, כדי ל פטור את המעסיק משמירה על רצף הזכויות ככל הניתן בקרן פנסיה קיימת.

בנסיבות אלה אני מקבלת את טענת התובע שלפיה היה על הנתבע להפריש בגינו הפרשות לקרן הפנסיה לפי צו ההרחבה לפנסיה חובה החל מיום העבודה הראשון (ר' ס"ע 20405-04-12, יפעת גוטמן נ' ירון טיקוצקי, 15.5.16).

אשר לטענת הקיזוז שבפי הנתבע, הרי שיש לדחותה היות והיא הושתתה על הנחות והשערות ולא על ראיות.

אשר לחיוב הנתבע בפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד - הרי משעולה כי לא הייתה מחלוקת על תנאי העבודה וכי המחלוקת שבין הצדדים לא הייתה פועל יוצא של אי מתן הודעה לעובד, ומנגד - בשים לב לכך שהנתבע הפר את הוראות החוק, הרי שיש לפסוק לזכות התובע פיצוי בסך של 3,500 ₪.

לאור כל האמור ומשלא הייתה בין הצדדים מחלוקת לגבי אופן החישוב, הרי שעל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:
סך של 12,641 ₪ בגין הפרשות לפי צו ההרחבה לתשלום פנסיית חובה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.4.14 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 2,750 ₪ בגין הפרשות חלק העובד, ב תופסת הפרשי הצמדה וריבית המחל מיום 1.4.14 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 2,248 ₪ בגין יתרת דמי הבראה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.15 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 3,500 ₪ כפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.
סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

הצדדים רשאים להגיש ברשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 15 יום מהמועד שבו יומצא להם.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"ז, (04 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .