הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ד"מ 22711-09-17

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציג ציבור (מעסיקים), מר אסי מזרחי

התובעת
רונית אפרים
ע"י ב"כ עו"ד שרון הלוי
-
הנתבעת
מרכז הסוכן 2015 בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אבנר מנוסביץ

פסק דין

  1. התובעת עבדה אצל הנתבעת כנציגת מכירות טלפונית החל מתאריך 1.4.14 ועד לפיטוריה ביום 17.12.15.
  2. בתובענה זו, שהוגשה בחודש ספטמבר 2017, נתבעו רכיבי שכר שונים שעיקרם פיצויי פיטורים ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין וכן הפרשי שכר שונים ( שכר עבור שלושה ימי עבודה ראשונים, עמלות, גמול עבודה בשעות נוספות, דמי מחלה, פדיון חופשה והפרשים בגין דמי גמולים לפנסיה ( חלק המעסיק)).
  3. כשלושה חודשים לאחר הגשת התובענה, הנתבעת הגישה כנגד התובעת תביעה המתנהלת בבית דין זה בפני מותב נוסף ( ס"ע 9367-12-17) ובמסגרה היא מבקשת שהתובעת תחזיר עמלות שקיבלה ביתר ( לטענת הנתבעת, עמלות בגין פוליסות שבוטלו). בקשת הנתבעת לאיחוד ההליכים נדחתה בהחלטת סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ, מיום 21.05.2018.
  4. להלן הרקע העובדתי הרלוונטי:

א. התובעת עבדה אצל הנתבעת שהיא סוכנות ביטוח, במשך 20.5 חודשים, מיום 1.4.14 ועד יום 17.12.15, כנציגת מכירות טלפונית.
ב. בין הצדדים נחתם חוזה עבודה ( נספח ו' לתצהיר התובעת), שבו נקבעו ההוראות העיקריות הבאות לעניין שכרה של התובעת:

"השכר: בנוי משכר קבוע ויעדים
שכר בסיס: של 25 ₪ לשעה
עמלת יעד בסיסית: על סך 1 פרמיה חודשית ( בפועל 90% מהפרמיה החודשית)
עמלת בונוס: מעל 25,000 ₪, 250% פרמיה חודשית
עמלה מנהלית: (5% - ) מהמחזור
עמלה קבועה 1.5% ממכירות שביצע העובד תשולם מהשנה השניה ואילך ובתנאים הבאים:
שיש יחסי עובד מעביד לכל אורך התקופה
בתנאי שלא ירד בתפוקה נטו של שנה א' לעבודתו."

ג. ביום 17.12.15 נמסר לידי התובעת מכתב פיטורים שזו לשונו ( נספח ב' לתצהיר התובעת):
"הנדון: מכתב פיטורין
רונית אפריים: ת.ז. ...
עבדה בין התאריכים 1.5.14-7.12.15
סיבת הפיטורין: 1. ירידה משמעותית בביצועים
2. שחיקה
נ.ב. בוצע שימוע בתאריך 6.12.15.
בברכה,
מרכז הסוכן 2015 בע"מ"

5. ההליך
א. כפי שתואר לעיל, בין הצדדים מתנהלת תובעה נוספת בעניין העמלות. במועד מתן פסק הדין, בהליך המקביל הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת והתיק קבוע לישיבת הוכחות בפברואר 2020.
ב. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר תמיר ינקוביץ. מר ינקוביץ לא התייצב לישיבת ההוכחות מסיבות אישיות ובמקומו התייצב מר איציק סימן טוב ( להלן – סימן טוב), שהוא אחד מבעלי הנתבעת ( עמוד 27 שורה 24).
התובעת העידה כעדה יחידה מטעמה.
ג. בהתייחס לחקירת העדים, יש לציין כי הן השאלות שהוצגו לעדים והאופן שבו הוצגו והן תשובות העדים, שלא תמיד השיבו לשאלות שנשאלו ולעיתים תשובותיהם גם נקטעו על ידי ב"כ הצדדים, לא תרמו להבנת המחלוקות העובדתיות שבין הצדדים.
נסיבות פיטורי התובעת והזכויות הנובעות מכך
6. אין מחלוקת שהתובעת פוטרה ( סעיף 8 לכתב ההגנה, סעיפים 20 -22 לתצהיר הנתבעת). בנסיבות אלה, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. טענת קיזוז שהועלתה לראשונה על ידי הנתבעת בתצהירה ( סעיף 14) לא נטענה בכתב ההגנה והיא נדונה במסגרת ההליך המקביל. לענייננו ובמסגרת הליך זה, מאחר שהטענה הועלתה לראשונה במסגרת תצהירי הנתבעת, מתקבלת התנגדות התובעת להרחבת החזית מטעם הנתבעת ( עמוד 3 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות, סעיף 2 לסיכומי התובעת).
7. הנתבעת הוסיפה וטענה שהתובעת קיבלה את פיצויי הפיטורים, לכל הפחות את החלק שהופקד בחברת הביטוח. טענות אלה נטענו ללא ביסוס ראייתי מתאים. כך למשל, לא הוצג דו"ח מתאים מחברת הביטוח ( לתצהיר הנתבעת צורף רק מכתב אחד, שהוא העתק מכתב תלונה של לקוח, שככל הנראה נכתב בסביבות 4/2018, חודשים רבים לאחר הגשת התביעה). לא הוצגו מכתב שחרור, טופס 161 או כל מסמך אחר המעיד על שחרור כספי פיצויים לתובעת ( ר' גם מסמכים שנזכרו בסיכומי הנתבעת ואשר אינם חלק מהראיות בהליך זה – סעיפים 32 – 33 לסיכומים). הנתבעת גם לא נקבה בסכום שהופקד לזכות התובעת אצל חברת הביטוח. ר' לעניין זה עדותו הפתלתלה והבלתי משכנעת של סימן טוב, החל מעמוד 29 שורה 39 לפרוטוקול ועד עמוד 41 שורה 31).
8. טרם שנפנה לבחינת סכום פיצויי הפיטורים שיש לפסוק לזכות התובעת, נעמוד על נסיבות פיטורי התובעת.
על פי גרסת התובעת ( סעיף 5 לתצהירה), ביום 17.12.15, ינקוביץ הודיע לה על סיום עבודתה ומסר לה מכתב פיטורים, ללא שימוע ומבלי אפשרות למחות, להשמיע את קולה או לשנות את רוע הגזירה.
על פי גרסת הנתבעת, הפסקת עבודתה של התובעת נעשתה בעקבות שחיקה וירידה בביצועיה, וזאת לאחר שימוע שנערך, במסגרתו ניתנה לתובעת הזדמנות להשמיע טענותיה. הנתבעת הוסיפה כי יש בידיה את פרוטוקול השימוע, וכי על תוכן השימוע עצמו ניתן ללמוד בתמצית ממכתב הפיטורים ( סעיפים 20 – 22 לתצהיר הנתבעת).
9. לאחר ששקלנו את שתי העדויות שנשמעו ואת החסר הראייתי המשמעותי בראיות מצד הנתבעת, מתקבלת גרסתה של התובעת לנסיבות פיטוריה.
ראשית יש לציין שעדותה של התובעת והאופן שבו תיארה בבית הדין את נסיבות פיטוריה היו מהימנים ועקביים. מעדות זו עולה כי מנהל המוקד ניגש אל התובעת בזמן עבודתה בשעות הצהריים ביום 17.12.15, וזימן אותה לחדרו של ינקוביץ. התובעת הלכה לחדרו ושם התבשר לה כי ביצועיה ירדו וכי הם החליטו לסיים את יחסיהם עמה ( עמוד 17 לפרוטוקול שורות 27 -31). התובעת הגיבה בתדהמה לדברים אלה ( עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 13 -14), מאחר שלא היו שיחות מקדימות בנושא, לא בשחיקה ולא בעניין ירידה בביצועים ( עמוד 19 שורות 1 -3). לא למותר לציין כי גרסת התובעת לגבי נסיבות הפיטורים היתה עקבית ואחידה ( ר' גם בעמוד 18 לפרוטוקול שורה 26).
לעומת עדות זו, עדותו של סימן טוב היתה כללית ולא נתמכה בכל ראיה, וזאת למרות שהדעת נותנת שהנתבעת, כמעסיקה, יכלה להציג ראיות לגבי קיומו של שימוע או לכל הפחות פגישה או שיחה מקדימה שנערכה עם התובעת. יתירה מכך, סימן טוב העיד ששניים שנכחו בשימוע – ינקוביץ ואור ( עמוד 28, שורות 17 – 18). גם אם ינקוביץ לא יכול היה להתייצב לישיבת ההוכחות מסיבות אישיות, הרי שלא הוצג כל נימוק לכך שהנוכח השני בישיבת השימוע לא הגיש תצהיר ושמו נזכר רק במסגרת חקירתו הנגדית של עד הנתבעת. עניין זה שוקל לחובת הנתבעת.
עוד יש להוסיף כי כלל עדותו של סימן טוב בנושא נסיבות הפיטורים היתה כללית ומעורפלת. ר' למשל עדותו מעמוד 27 שורה 29, המדברת בעד עצמה:
"ש. אתם פיטרתם את התובעת, נכון?
ת. נכון.
ש. אוקיי. מדוע היא לא קיבלה זימון לשימוע?
ת. קיבלה.
ש. היא קיבלה? 'קיבלה' לא צירפתם לכתב התביעה.
ת. 'לא קיבלה' כתוב.
ש. לא קיבלה כתוב?
ת. דיברו איתה, אמרו לה שאת מוזמנת לשימוע.
ש. כלומר, אין לך אסמכתא לגבי זימון לשימוע?
כב' השופטת ויסמן: הוא אמר בעל פה.
ש. אוקיי. מתי היא זומנה?
ת. באותו הזמן שהיא היתה אמורה להיות מוזמנת.
ש. יש לך תאריך?
ת. אני יכול להגיד אותו. אני לא זוכר אותו בעל פה. עובדתית, היא זומנה לשימוע.
ש. אתה לא זוכר מתי?
ת. לא, יכול להגיד לך שזה בערך לדעתי, דבר כזה בערך כלל קורה שבועיים לפני.
ש. שבועיים לפני?
ת. שבועיים לפני. ואומרים גם כן, אתה יכול להגיע לשימוע עם מי שאתה רוצה.
ש. מתי היה השימוע?
ת. בתאריך שהיה השימוע, לפי מה שרשום שם.
ש. כתוב 6.12. זה נכון?
ת. אז אם זה מה שכתוב, אז זה מה שכתוב. אי אפשר להתווכח עם מה שכתוב.
... אפשר להתווכח עם מה שלא כתוב. לא עם מה שכתוב.
ש. מי היה בשימוע?
ת. תמיר ינקוביץ ואור.
ש. אתה לא היית בשימוע?
ת. אני לא הייתי בשימוע, אני לא נמצא בשימועים.
ש. מדוע לא,
ת. אני מוודא שהם מבוצעים.
ש. מדוע לא צירפתם פרוטוקול שימוע?
ת. אם הוא לא צורף אז הוא לא צורף. אז יש מצב שהיא קיבלה אותו.
ש. יכול להיות שלא היה פרוטוקול כזה?
ת. לא נראה לי בכלל.
ש. אוקיי. יש לך פרוטוקול כזה?
ת. מה זאת אומרת לי יש?
ש. לך יש פרוטוקול כזה?
ת. אני לא מבין את השאלה.
ש. אני שואל אם יש לך פרוטוקול שימוע
ת. לא הבנתי את השאלה
ש. שוב אני אשאל, יש לך פרוטוקול שימוע?
...
ת. אם יש לי סטנסיל של פרוטוקול שימוע? ברור שיש. אם זאת הכוונה. אם יש לי פרוטוקול פתוח? לא.
...
ש. אז הדברים שנאמרו שימוע, שאתה טוען שהיה, כתובים איפשהו? מישהו כתב אותם?
ת. כן
ש. איפה הם?
ת. אם לא קיבלת, לא ביקשת כנראה.
...
ש. אתה טוען בסעיף 20 לתצהיר, שיש לך פרוטוקול כזה. למה הוא לא צורף?
ת. לא ביקשת כנראה. אני חוזר ואומר, אם היית מבקש, היית מקבל."

10. בהערכת שתי העדויות בעל פה, זו כנגד זו, מצאנו כי עדות הנתבעת אינה מהימנה, וזאת בשונה מעדותה העקבית של התובעת ועל כן אנו מעדיפים את עדות התובעת.
לכך יש להוסיף שלתצהיר התובעת צורף צילום מיומן, מיום 17.12.15 ( נספח ב' לתצהיר התובעת). אמנם הצילום אינו ברור, אך ניתן לקרוא בו את הדברים הבאים:
"תמיר קרא לי בסוף היום
נתן לי מכתב פיטורין
אמר שקשה לו, שאם אני רוצה לעבור לעבוד ערב כמו.. בבק אופיס"
נסיבות כתיבת ההערה ביומן לא הובררו, אך העובדה שהתובעת לא נשאלה לגבי רישום זה בחקירתה הנגדית, שוקלת גם היא לחובת הנתבעת.
11. לסיכום האמור לעיל, בהערכת גרסאות הצדדים ולאור ההערות שלעיל לעניין העדויות שנשמעו ודלות הראיות בנושא, מתקבלת גרסת התובעת לפיה פוטרה לאלתר וללא שימוע, ביום בו נמסר לה מכתב הפיטורים.
ברי שפיטורים בדרך זו מנוגדים לדין, שהרי על המעסיק לזמן את העובד לשימוע לפני הפיטורים ולאפשר לו לשטוח את טענותיו ולתת הזדמנות הוגנת לעובד לשנות את דעתו של המעסיק.
12. בנסיבות העניין, בהתחשב בתקופה העבודה וכאשר לא הובאו ראיות לנזק שנגרם לתובעת, כך שהפיצויים ברכיב זה הם רק בגין נזק בלתי ממוני, על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 10,000 ₪.
בשולי הדברים, ובתשובה לטענת התובעת כי יש לפסוק לזכותה פיצוי בגובה שתי משכורות, יש להזכיר שעל פי הדין, "יש לקבוע את שיעור הפיצוי בסכום גלובלי, על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה, ולא כמכפלה של המשכורות" (ע"ע ( ארצי) 44784-07-16‏‏ המכללה האקדמית אשקלון ע"ר - ד"ר ביג'אוי, 10.4.19, ור' גם הנפסק בע"ע ( ארצי) 5997-06-18 אוויה תקשורת ישראל בע"צ – קופפרמן, 17.4.19).
13. מכאן נפנה לחישוב הזכויות המגיעות לתובעת עם פיטוריה, לפי משפט העבודה המגן.
פיצויי פיטורים
14. מאחר שהתובעת היתה עובדת בשכר וחלק משכרה שולם כעמלות, יש להתייחס למספר סוגיות בקביעת השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים.
ראשית, כעובדת בשכר בהיקף שעות משתנה מדי חודש ( ר' דוחות נוכחות, נספח ה' לתצהיר התובעת), יש לחשב את שכרה האחרון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים לפי חלקיות המשרה לכל תקופת העבודה ( ע"ע ( ארצי) 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ – TEAMI, 4.6.17).
שנית, יש לקבוע אם העמלות והבונוסים ששולמו לתובעת וצוינו בתלושי השכר שלה, הם חלק מהשכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. עניין זה רלוונטי גם לתביעה להפרשי דמי גמולים, מאחר שעל פי סעיף 6ב' לצו ההרחבה הכללי בנושא פנסיה, "השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הינו שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פיצויי פיטורים...".
15. על פי הדין, השכר הרגיל ( הקובע) לצורך חישוב פיצויי פיטורים, אינו כולל תוספות שכר, למעט אלה המנויות בתקנה 1( א) לתקנות פיצויי פיטורים ( חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורין), תשכ"ד – 1964 ( שהותקנו מכח סעיפים 12 ו – 13 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים).
בהקשר זה נקבע כי עמלות מהוות חלק משכרו הרגיל של עובד לצורך חישוב פיצויי פיטורים ( ע"ע ( ארצי) 170/03 עזרא - יה"ב פרויקטים, 15.11.04; ע"ע ( ארצי) 300351/97 קורן – מנן מדיקל בע"מ, 5.9.01). כך גם תוספת המהווה חלק מהפדיון, בהתאם להוראות תקנה 9:
"היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים."
16. על פי חוזה העבודה של התובעת, התובעת קיבלה סוגים שונים של עמלות ובונוסים.
התובעת קיבלה "עמלת יעד בסיסית", שככל שניתן להבין מהחוזה, שולמה בגין כל מכירה ("90% מהפרמיה החודשית"). כמו כן קיבלה " עמלה מנהלית" באחוזים מהמחזור וכן " עמלת בונוס", אם ביצעה מכירות מעל 25,000 ₪. בנוסף, בשנה השניה לעבודתה, התובעת קיבלה " עמלה קבועה" בשיעור של 1.5% מהמכירות שביצעה.
לפי האבחנה שבפסיקה, העמלות המשולמות באחוזים ממכירות או ממחזור ואינן מותנות בהגעה ליעד מסוים, הן חלק משכרה הרגיל של התובעת. זאת בשונה מ"עמלת בונוס", המשולמת רק אם התובעת ביצעה מכירות מעל סכום מסוים.
17. מעיון בתלושי השכר עולה כי הנתבעת לא ציינה בהם את שמות העמלות והבונוסים לפי החוזה, אלא הבחינה רק בין " עמלות" ו"בונוס".
העדים לא נשאלו דבר בנושא זה ולמעשה סוגיית תשלום העמלות והקשר בין הנתונים שבתלושי השכר ובין החוזה שבין הצדדים, לא עלתה בחקירות הנגדיות. רק בסיכומי הנתבעת נטען לראשונה כי בחישוב פיצויי הפיטורים אין לכלול את הפרמיה ששולמה לתובעת ( סעיף 41.5 לסיכומי הנתבעת).
בנסיבות אלה, יש לקבוע כי רכיב הבונוס שבתלושים משקף ככל הנראה את הרכיב בשכר שכונה בחוזה העבודה " עמלת בונוס" ואילו שאר העמלות, שלפי האמור לעיל, הן חלק משכרה הרגיל של התובעת, צוינו בתלוש תחת הכותרת " עמלות".
עם זאת, יש לסייג את האמור לעיל, רק עד חודש 3/2015. זאת מאחר שהחל מחודש זה, שולם לתובעת רק רכיב " בונוס" ולא שולמו כלל " עמלות". נזכיר ש"עמלת בונוס" שולמה לתובעת אם ביצעה מכירות מעל 25,000 שח, בעוד שעמלות אחרות שולמו מהמכירה הראשונה. על כן לא יתכן שהתובעת קיבלה רק " בונוס" (היינו עמדה ביעד המכירות) ולא קיבלה כל עמלה באותו חודש.
בנסיבות אלה ומאחר שעל פי חוזה העבודה של התובעת, היא היתה זכאית לעמלות מסוגים שונים, חלקן נכללות בשכר הקובע וחלקן לא, וכאשר הנתבעת משלב מסויים כללה את כל העמלות ששולמו לתובעת תחת הכותרת " בונוס", ללא אבחנה בין סוגי העמלות השונים, הרי שיש לראות את ה"בונוס" ששולם לתובעת החל מאפריל 2015 כעמלות ששולמו לה על פי חוזה העבודה. בראות עינינו, תוצאה אחרת תביא לקיפוח זכויותיה של התובעת ואין זה הגיוני שהעובדת תשא במחדל של המעסיק בהנפקת תלוש שכר שאינו כולל רכיבים בהתאם לחוזה העבודה.
18. בהתאם, יש לחשב את שכרה הקובע של התובעת כדלקמן:
א. בגין השכר השעתי – 25 ש"ח לשעה, מתלושי השכר עולה שהתובעת עבדה בממוצע 133 שעות בחודש. בהתאם, חלק זה של שכרה הקובע עומד על 3,325 ₪.
ב. ממוצע העמלות ששולמו לתובעת בכל תקופת עבודתה ( לרבות רכיב " בונוס" ששולם מאפריל 2015) עומד על 1,863 ₪.
כלומר, השכר הקובע של התובעת לחישוב פיצויי פיטורים הוא 5,188 ₪.
19. מאחר שאין מחלוקת שהתובעת עבדה 20.5 חודשים, היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך 8,863 ₪ (5,188 ₪ כפול 20.5 חודשי עבודה לחלק ל – 12 חודשים).
מאחר שחלפה למעלה משנה מפיטורי התובעת ועד הגשת התביעה, הזכות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה ומדובר בהתיישנות מהותית ( סעיפים 17 א', 20(ב) ו - ( ד) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958; ע"ע ( ארצי) 68695-03-16 כץ – עמישב שירותים בע"מ, 20.11.17). על כן פיצויי הפיטורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2016 ועד התשלום בפועל.
20. הפרשי הודעה מוקדמת –
לטענת התובעת ( סעיפים 26 – 29 לסיכומיה), היא זכאית לתמורת הודעה מוקדמת בגין 18 ימים, שולמו לה 1,610 ₪ ועל כן היא זכאית להפרשים בסך 1,432 ₪.
לא מצאנו בסיכומי הנתבעת התייחסות לרכיב זה. במסגרת כתב ההגנה ובעדותו של סימן טוב נטען שהתובעת קיבלה את התשלום בגין תמורת הודעת מוקדמת באמצעות פוליסת הביטוח שלה ( סעיף 24 לכתב ההגנה, עמוד 33 לפרוטוקול שורה 7). מדובר בטענה שאין לה יסוד בדין וממילא אין כל ראיה שהנתבעת פעלה כך בפועל. בנסיבות אלה וכאשר הנתבעת לא חזרה על טענות אלה בסיכומיה, טענות הנתבעת בנושא זה נדחות.
21. לאור האמור לעיל ומשעל פי חישובינו ( על יסוד המשכורת הקובעת שנקבעה לעיל), התובעת זכאית לסכום מעט גבוה מזה שנתבע, אך לא נוכל לפסוק לזכותה יותר מתביעתב, התביעה ברכיב זה מתקבלת.
על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשים בגין תמורת הודעה מוקדמת בסך 1,432 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2016 ועד התשלום בפועל.
22. הפרשי גמולים לפנסיה -
אין חולק שהתובעת בוטחה בביטוח פנסיוני ב"מנורה מבטחים" (נספח ד' לתצהיר התובעת).

לטענת התובעת, ברכיב זה בוצעו הפרשות בחסר והתובעת נקבה בחישוב שלא הוברר בו מאין נלקחו נתוני היסוד. לעומת זאת, הנתבעת טענה ששילמה לתובעת את דמי הגמולים על פי הדין ( סעיף 32 לסיכומי הנתבעת).

כאמור, הנתבעת לא הציגה כל ראיה שיש בה ללמד על הסכומים שהופרשו לזכות התובעת. התובעת הציגה אישור מ"מנורה מבטחים", לפיו הופקדו לזכותה תגמולי מעסיק בסך 1,560 ₪.

בהתאם לנתוני ההשתכרות שהובאו לעיל, וכאשר כפי שכבר צוין, על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק משנת 2008 , השכר המבוטח הוא בהתאם להוראות חוק פיצויי פיטורים, התובעת היתה זכאית שיופרשו לזכותה 4,514 ₪ (5,188 ₪ X 14.5 חודשים X6%). בניכוי 1,560 ₪ שהופקדו בחברת הביטוח, התובעת זכאית להפרש בסך 2,953 ₪.

מאחר שנתבעו ברכיב זה 2,861 ₪ ואין לפסוק לתובע יותר מתביעתו, הרי שהתביעה להפרשי דמי גמולים, חלק המעסיק, בסך 2,861 ₪ מתקבלת.

סכום זה ישולם לתובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.5.15) ועד התשלום בפועל.

הפרשי שכר בגין 3 ימי עבודה
23. לטענת התובעת, לא קיבלה תשלום עבור שלושת ימי העבודה הראשונים שלה אצל הנתבעת ונאמר לה מראש שהנתבעת אינה נוהגת לשלם עבור ימים אלה.

הנתבעת לא הכחישה את זכאותה של התובעת לשכר בגין שלושה ימים, אלא שלטענתה הסכום שולם לתובעת ( סעיפים 21 – 27 לסיכומי הנתבעת).
למעשה, מדובר בטענת " פרעתי" ועל כן הנטל על הנתבעת להראות תשלום שכר בגין שלושה ימי עבודה לתובעת.
24. העדויות מטעם שני הצדדים בעניין זה היו מבולבלות ולא מהימנות. מצד אחד, התובעת טענה בתצהירה שהחלה לעבוד בסוף חודש מרץ והשכר שנתבע הוא עבור ימים אלה ( סעיפים 22 -23 לתצהירה). מצד שני, בחקירתה הנגדית בבית הדין התובעת אישרה שהחלה לעבוד ביום 1.4.14 ( עמוד 6 שורות 12 – 13).
כאשר הוצג לתובעת תלוש לחודש אפריל 2014, בו מצוין תשלום שכר בגין 32 שעות, העידה כך:
"אני מאשרת שמופיע פה בתלוש משכורת של 32 שעות. אבל אני לא יכולה לבוא ולהגיד לך, כי אני יודעת שהוא אמר לי חד משמעית, ואני נמצאת פה בעדות, שהוא אמר לי 3 ימים ראשונים לא מקבלים. אז לבוא ולעשות את החישוב של ה32 שעות. אני לא יודעת בדיוק להגיד לך..."
(עמוד 6 לפרוטוקול שורות 20-23).
גם העדות מצד הנתבעת לא היתה משכנעת. ראשית, אם אין חולק שהתובעת החלה לעבוד ביום 1.4.14, כפי שנטען בכתבי הטענות, הרי שלא ברור מדוע קיבלה בגין חודש זה שכר רק בגין 32 שעות, כפי שצוין בתלוש. גם אם התובעת עבדה בתחילה במשרה חלקית ולא יום עבודה בן 8 שעות, לכל היותר מדובר בשכר בגין חמישה ימי עבודה (בתלוש צוין שהשכר שולם עבור 4 ימי עבודה) . מאידך גיסא, גם ללא המחלוקת לגבי שלושת ימי העבודה הראשונים, 32 שעות עבודה אינן משקפות חודש עבודה מלא ובנסיבות בהן לתובעת לא היתה טענה כאילו שכר חודש אפריל 2014 לא שולם לה, הדבר מלמד שגם לשיטתה, זהו הסכום לו היתה זכאית.
שנית, עדותו של סימן טוב לא היתה עקבית. תחילה העיד שהשכר שולם לתובעת בתלוש חודש מאי תחת הרכיב " בונוס". בהמשך סבר שהתשלום נעשה בתלוש השכר שניתן בחודש 4/14 (32 שעות עבודה; עמוד 40 שורות 28 -33).
בסיכומי הנתבעת הובא הסבר נוסף שמבקש ליישב בין התשובות שנשמעו ולפיו התשלום עבור שעות העבודה שלה בחודש מרץ בוצע בתלוש השכר של חודש 4/14 ואילו הבונוס עבור מכירות שנעשו באותו חודש שולמו לה בתלוש השכר 5/15 ( סעיף 27.2 לסיכומי הנתבעת).
25. מאחר שגרסתה הראשונית של התובעת היתה שהיא זכאית לשכר בגין עבודה בסוף חודש מרץ 2014 ובתלוש לחודש אפריל 2014 שולם שכר בגין יותר מ – 3 ימי עבודה ( במשרה חלקית), כאשר על פי עדותה בבית הדין התחילה לעבוד רק ביום 1.4.14 ולאור העדויות המבולבלות משני צדי המתרס, יש לדחות את התביעה ולקבוע כי התשלום ששולם לתובעת ואשר מפורט בתלוש חודש אפריל 2014 כולל גם את שלושת ימי העבודה הראשונים של התובעת.

גמול עבודה בשעות נוספות
26. ברכיב זה נתבעו 47 ₪ בגין 7.55 שעות נוספות שלטענת התובעת היא עבדה בהן ולא קיבלה את תמורתן.
בכתב ההגנה הנתבעת הכחישה את זכאותה של התובעת לרכיב זה, והפנתה לתלושי השכר כראיה לתשלום השעות הנוספות ( סעיף 28 לכתב ההגנה). עם זאת מעיון בתלושי השכר עולה שלא שולם לתובעת גמול בגין עבודה בשעות נוספות.
נושא עבודה בשעות נוספות לא עלה בחקירותיהם הנגדיות של העדים.
27. מעיון בדוחות הנוכחות שהוצגו ( נספח ה' לתצהיר התובעת), עולה שלמרות שהתובעת עבדה במשרה חלקית, הרי שהיו ימים בהם עבדה למעלה מ 9 שעות ביום וברי שבגין ימים אלה היתה זכאית לתמורת עבודה בשעות נוספות. כך למשל בתאריכים: 11.8.14, 27.8.14, 21.7.14, 27.7.14, 29.9.14, 7.9.14, 12.11.14, 4.2.15.
28. מקום בו מדוחות הנוכחות עולה שהתובעת עבדה לעתים בשעות נוספות ולטענת הנתבעת, תמורתן שולמה, אך זו אינה מצויינת בתלושי השכר, יש לקבל את התביעה ברכיב זה.
לאור הסכום הנתבע, כאשר הנתבעת לא הציגה חישוב נגדי או הצביעה על טעות בסכום הנתבע, ומאחר שבית הדין אינו משמש לבלרם של הצדדים, התביעה ברכיב זה מתקבלת.

עמלות מכירה
29. לטענת התובעת, בחודש האחרון להעסקתה היא מכרה פוליסות בשווי 20,000 ₪, עבורן הייתה זכאית לגמול עמלת מכירות בסך של 1,800 ₪ ( סעיף 43 לכתב התביעה).
הנתבעת הכחישה זכאותה של התובעת לסכומים אלה ( סעיף 30 לכתב ההגנה). לגרסתה, התובעת חייבת לה סכומי כסף בגין ביטול פוליסות שנמכרו על ידה. הנתבעת הפנתה לחוזה אשר נחתם על ידי הצדדים, בו הוסכם כי העמלות והבונסים אשר ניתנו לעובד בגין מכירות פוליסות יוחזרו למעסיק במצב בו בוטלו הפוליסות על ידי הלקוחות שנה מיום מכירתן ( נספח ו לתצהיר התובעת).
30. לא מצאנו שיש לקבל את התביעה ברכיב זה, וזאת גם מבלי להידרש לכלל טענות הנתבעת בנושא, מאחר שלא שוכנענו בגרסת התובעת בנושא העמלות.
התובעת לא הציגה ראשית ראיה למספר הפוליסות שמכרה עובר לפיטוריה. בתצהיר עדות ראשית התובעת כללה בסכום הנתבע גם עמלה קבועה (1.5% מסך המכירות), בהתעלם מכך שעל פי חוזה העבודה, העמלה משולמת רק בהתקיים תנאים מסויימים. בנוסף, בחקירתה הנגדית, התובעת אישרה שחישוב הסכום שנתבע בוצע על פי זיכרונה ( עמוד 14 לפרוטוקול שורה 25), היינו כאומדנא. התובעת אישרה שהיתה בהישג ידה רשימת לקוחות ( עמוד 14 לפרוטוקול שורה 29). אמנם לא מצופה מעובד ליטול רשימת לקוחות מהמעסיק, אך במסגרת ההליך המשפטי, מקום בו שני הצדדים מיוצגים, לא היתה מניעה לבקש את המסמך במסגרת הליכי גילוי מסמכים ולערוך תחשיב מסודר של העמלות הנתבעות. זאת לא נעשה.
31. מאחר שבהליך המקביל מתבררות טענות הנתבעת בנושא ביטול הפוליסות וניכוי העמלות, לא מצאנו מקום להרחיב בעניין זה.
32. לסיכום האמור לעיל, לא הוכחה זכאותה של התובעת לעמלות נוספות על אלה ששולמו לה, על כן התביעה ברכיב זה נדחית.
33. דמי מחלה - התובעת הציגה אישור מחלה אשר הונפק ביום 1.11.15, עבור 4 ימים מחלה, מיום 2.11.15 ועד ליום 5.11.15 ( נספח ג' לתצהיר התובעת).
לפי דו"ח הנוכחות ( נספח ה לתצהיר התובעת), התובעת נעדרה מהעבודה בתאריכים אלה. בנוסף, בתלוש השכר לחודש נובמבר לא נרשם ששולמו לתובעת דמי מחלה ( נספח א' לתצהיר התובעת).
משהוצג אישור מחלה מזמן אמת ואין חולק שהתובעת אכן נעדרה מהעבודה בימי אלה ולא שולם לה שכר בגינם , דין התביעה ברכיב זה להתקבל.
אין ממש בטענת הנתבעת כאילו התובעת אינה זכאית לדמי מחלה כיוון שלא פעלה על פי נהליה ( סעיף 34 לסיכומי הנתבעת). הזכאות לדמי מחלה והתנאים לה, נקבעה בחוק דמי מחלה, תשל"ו - 197 6 והתקנות מכוחו, והיא אינה מותנית בעמידה בנהלי המעסיק. מה עוד ששאלת קיומו של " נוהל" אצל הנתבעת כלל לא הוכחה.

אשר על כן, ובנסיבות בהן הנתבעת לא הצביעה על טעות בחישובי התובעת, אשר לא כללה את העמלות שקיבלה בחישוב דמי המחלה הנתבעים, התביעה ברכיב זה מתקבלת.

34. פדיון חופשה
ברכיב זה נתבעו הפרשי פדיון חופשה בסך 245 ₪.

לא מצאנו בסיכומי הנתבעת התייחסות לרכיב תביעה זה, למרות שעל פי הדין, נטל ההוכחה בנושא חופשה מוטל על המעסיק ( דב"ע לא/ 3-22 ציק ליפוט – קסטנר, פד"ע ג 215, 219 (1972)).

בתלוש השכר האחרון של התובעת נרשמה יתרת חופשה בסך 1.94 ימים, אך אין ציון בתלוש של תשלום פדיון חופשה.

בנסיבות אלה, התביעה ברכיב זה מתקבלת.

35. סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א. פיצויי פיטורים בסך 8,863 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2016 ועד התשלום בפועל;
ב. הפרשים בגין תמורת הודעה מוקדמת בסך 1,432 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2016 ועד התשלום בפועל;
ג. פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2016 ועד התשלום בפועל;
ד. הפרשי דמי גמולים, חלק המעסיק, בסך 2,861 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.5.15) ועד התשלום בפועל;

ה. דמי מחלה בסך 338 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2015 ועד התשלום בפועל;

ו. הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 47 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2016 ועד התשלום בפועל;
ז. פדיון חופשה בסך 245 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2016 ועד התשלום בפועל;
ח. הוצאות התובעת, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 7,500 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, ו' אב תשע"ט, (07 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אסי מזרחי,
נציג ציבור (מעסיקים)

דגית ויסמן, שופטת