הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ד"מ 20575-07-14

30 מאי 2016

לפני:
כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי - שופט בכיר

נציג ציבור עובדים מר אורי נדיב
נציגת ציבור מעסיקים גב' מאירה עזר

התובע
abdulla mariam
ע"י ב"כ עו"ד אילנה פאר
-
הנתבע
רחל גד

פסק דין

התובעת (להלן גם: "העובדת") הועסקה אצל הנתבעת (להלן גם: "המעבידה") בעבודות ניקיון, ובגין עבודתה זו היא עותרת לתשלום "פדיון חופשה", "דמי הבראה", "דמי חגים", "דמי נסיעות" ו"פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה וקרן פיצויים".

תקופת העבודה וגובה השכר:

התובעת טוענת להעסקה משך תקופה של 60 חודשים ועד לחודש 9/13, כאשר הועסקה פעם בשבוע בסכום של 240 ₪ ובסה"כ משכורת חודשית בסך 960 ₪.

הנתבעת מכחישה העסקה בתקופה הנטענת, וטוענת להעסקה פעמים בודדות ולכל היותר במצטבר למשך חודשים ספורים. הנתבעת מסכימה כי השכר היומי ששולם עמד על 240 ₪ (עמ' 1 ש' 12-13).

בעבר נקבע בפסיקה, כי נטל ההוכחה בדבר תקופת העבודה בה הועסק העובד ומהו גובה שכרו מוטל על העובד (ר' דב"ע נד/3-23 חיים פרינץ - עזבון המנוח אהרון וינגרטן ז"ל, פד"ע כ"ו 547).
עם זאת, בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בחקיקה (תיקון 24 לחוק הגנת השכר) ובפסיקה בכל הנוגע לנטלי ההוכחה, "...והותוו כללים ראייתיים "שעניינם העברת חובת ההוכחה אל כתפי המעסיק בנסיבות בהן הוא הפר חובה רישומית שנקבעה בדין או בנסיבות שבהן הוא נמנע מהצגת רישומים רלוונטיים לתביעה אותם הוא נדרש לערוך על פי הדין" (פסק דינה של השופטת נטע רות בתיק ע"ע (ארצי) 35727-11-12 בטחון לאומי 1992 ע.נ בע"מ - אלכסנדר פודולסקי [פורסם בנבו] (25.1.15) והאסמכתאות המפורטות בו); בהתאם, התעמעם באופן ניכר תוקפה של הלכת פרינץ." (ר' ע"ע 50821-01-14 טארק אבו אל עפיה נ' וליד אבו אל עפיה, מיום 8.10.15).

משהודתה הנתבעת בהעסקתה של התובעת, אך נמנעה מלקיים חובותיה הרישומיים כמעסיק, אין לי אלא לקבל את גרסת התובעת באשר לתקופת העסקתה וגובה שכרה.

"פדיון חופשה":

כאמור, הנתבעת לא ניהלה חובותיה הרישומיים ולא הוצגו כל ראיות לעניין ניצול/תשלום ימי חופשה. אשר על כן, מתקבלת תביעת העובדת לתשלום פדיון 9 ימי חופשה ובסך כולל של 2,160 ₪.

"דמי הבראה" :

הנטל לעניין תשלום דמי הבראה מוטל על כתפי המעביד . גם כאן, מתקבלת תביעת העובדת לתשלום דמי הבראה בסך 723 ₪, בהתאם לתחשיב שהוצג על ידה.

"דמי חגים":

המדובר בדמי חגים שתכליתם לפצות את העובד שעבד כעובד יומי אצל המעסיק, ובעקבות החגים לא קיבל שכר עבודה, שכן באותם ימים לא עבד (ראה: ע"ע 300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר (צפון) בע"מ )).
הרציונל לכך הוא ששכרו השוטף של עובד בשכר לא יפגע עקב יציאתו לחופשת חג.

ככלל עובד יומי או שעתי שהוכיח מתכונת העסקה מסודרת זכאי לדמי חגים שלא חלו בשבת, אלא אם הוכח אחרת (ע"ע (ארצי) 665/09 מנרב הנדסה ובנין בע"מ– ארפצ'י זאקי ואח' (1.11.11); ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק – שלג לבן (1980) בע"מ (28.5.07); ע"ע (ארצי) 633/09 או לג אושרו –אשרמים בע"מ (31.1.12));
ואולם על העובד להוכיח עבודה ביום שלפני החג וביום שלאחריו – דבר שלא הוכח במקרה דנן, וממילא דין התביעה ל"דמי חג" להידחות.

"דמי נסיעות":

על פי הצו הכללי בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה , עובד זכאי להחזר הוצאות נסיעה, בהתקיים תנאים מצטברים אלו:

1. העובד הוכיח כי הוא נזקק לאמצעי תחבורה כדי להגיע למקום עבודתו (להלן: "מבחן ההיזקקות"). אמת המידה המרכזית לבחינת התקיימות תנאי זה הוא המרחק בין מעון העובד למקום עבודתו. נאמר, כי מבחן ההיזקקות עשוי להיות מיושם באופן שונה, על מקרים שונים, בשים לב לנסיבות כגון: מצבו של העובד, גילו, המבנה הטופוגראפי של הנתיב, וכיוצא באלו.
בהקשר זה נקבעה חזקה - שניתנת לסתירה - שלפיה עובד אשר גר, במרחק שאינו עולה על 500 מטרים ממקום העבודה, שהוא מרחק הליכה סביר, חזקה שאינו זקוק לאמצעי תחבורה כדי להגיע למקום העבודה ( ע"ע 100/06 עיריית טירה - עבד אלרחמן קשוע (22.05.06) .
2. העובד השתמש באמצעי תחבורה כדי להגיע למקום עבודתו.

התובעת לא הוכיחה את המרחק בין מקום מגוריה למקום העסקתה , ולא הציגה כל ראיות לשימוש בפועל בתחבורה ציבורית. לטענת הנתבעת, התובעת כלל לא נדרשה לתחבורה ציבורית שכן מדובר במרחק הליכה בלבד.
לפיכך התביעה ל"הוצאות נסיעה" נדחית.

"פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה וקרן פיצויים" :

לא בוצעו הפרשות לפנסיה כמתחייב על פי צו ההרחבה . אין תחשיב נגדי. אשר על כן, מתקבל תחשיב התובעת לתשלום סך כולל של 3,875 ₪ בגין רכיב זה.

סוף דבר:

תביעת התובעת מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

  1. פדיון חופשה בסך 2,160 ₪.
  2. דמי הבראה בסך 723 ₪.
  3. פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה בסך 3,875 ₪.

הסכומים שלעיל ישולמו לתובעת תוך 30 יום.

הוצאות:
הנתבעת גם תשלם לתובעת 500 ₪ נוספים (הוצאות חלקיות) בצרוף מע"מ כשכ"ט עו"ד.

ניתן לבקש רשות ערעור תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ו, (30 מאי 2016), בהעדר הצדדים.

נ.ע. מר א. נדיב

ד"ר יצחק לובוצקי, שופט

נ.מ. מ. עזר