הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ד"מ 14856-04-17

23 ינואר 2019
לפני:
כב' הרשמת ערמונית מעודד
התובעת:
שיג'י תומס
ע"י ב"כ עו"ד צבי ברק

-
הנתבעים:
1. עדנה חגואל
ע"י ב"כ עו"ד אוראל חגואל
2. גדעון קישון
ע"י ב"כ עו"ד אהוד חיים חגואל
3. זיוה קישון
ע"י ב"כ עו"ד אשר פדלון

החלטה
לפני בקשת הנתבע 2 ובקשת התובעת למתן צו לעיון במסמכים וכן בקשת הנתבע 2 להעברת ההליך לסדר דין רגיל.

הבקשות לגילוי מסמכים
בקשת הנתבע 2 –
במסגרת בקשתו מיום 3.12.18 עתר הנתבע 2 להורות לתובעת לגלות מסמכים שונים, כמפורט בבקשה.
במסגרת תגובתה העבירה התובעת את המסמכים שנתבקשו בסעיפים א, ב' ו-ד' לבקשה.
אשר למסמכים ג' ו- ו' טענה שהם אינם ברשותה ואשר למסמכים ה', ז' ו-ח' טענה כי הם אינם רלבנטיים למחלוקת ועל כן סירבה לגלותם.
הואיל והנתבע 2 לא הגיש תשובתו לתגובה, ניתנת החלטתי בהיעדרה.
תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – התקנות) קובעת, כי בית הדין רשאי ליתן צו לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות.
תכליתה המרכזית של תקנה זו היא להביא לחשיפת האמת ולעשיית צדק בהליך השיפוטי, כאשר נקודת המוצא היא גילוי מרבי ורחב של המידע הרלבנטי למחלוקת, וזאת תוך עריכת איזון בין הצורך בגילוי לבין אינטרסים אחרים שעשויים להיות מעורבים (ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י (21.9.2010) (בג"צ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' עוז (14.5.2008)).
בע"ע 494/06 מדינת ישראל, נציבות המים נ' קלרק אבנצ'יק (28.3.2007) נפסק כי על בית הדין, בבואו לפסוק בבקשה לגיל וי מסמכים, להיעזר במבחן דו שלבי. השלב הראשון הוא מבחן הרלבנטיות, על שני היבטיו (הצר והרחב).
במסגרת ההיבט הצר יבחן בית הדין האם קיימת זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של התובע בהליך העיקרי; חשיבות גילוי המסמכים להוכחת העילה המשפטית או הפרכתה בהליך העיקרי, ותרומתה לענייניות הדיון המשפטי וקידומו.
במסגרת ההיבט הרחב יבחן בית הדין מהי מידת תרומת הגילוי לקיומו של דיון יעיל בהתחשב בכלל נסיבות ההליך וכן השלכותיו של גילוי המידע המבוקש או חיסויו, בין היתר על הציבור ועל צדדים שלישיים.
השלב השני הוא בחינה האם קיימים אינטרסים נגדיים המצדיקים למנוע את הגילוי או לצמצמו - דוגמת הכבדה על הצד שכנגד, קיומו של חיסיון או פגיעה בפרטיות (רע"א 9322/07Gerber Products Company נ' רנדי בע"מ (15.10.2008)).

מן הכלל אל הפרט -
אשר למסמכים אשר טענה התובעת כי הם אינם ברשותה, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה לא ניתן לחייב בעל דין לגלות מסמכים שאינם בחזקתו ובידיעתו ועל כן אין בידי להיעתר לבקשה (ראו רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג, פ"ד ס(3) 264 (2005); בר"ע (ארצי) 39603-09-16 דפוס ידיעות תקשורת בע"מ נ' ענת באום (13.10.2016)).
אשר למסמכים אותם סירבה התובעת למסור – הנתבע 2 ביקש לקבל לידיו את המסמכים הבאים:
העתק דפי חשבון של התובעת לתקופה שמיום 30.10.15 ועד ליום 31.12.18;
העתק כל כרטיסי הטיסה שנרכשו על ידי התובעת ו/או מי מטעמה עבורה לתקופה שמיום 30.1.15 ועד ליום 31.12.16;
העתק אישור העסקה של התובעת לתקופה שמיום 30.1.15 ועד ליום 31.12.16.
במסגרת הבקשה טען הנתבע 2 כי התביעה אותה הגישה התובעת, היא כנגד יורשיו של המנוח, אשר לא היו מעסיקיה ועל כן כל המסמכים הרלבנטיים לתביעה מצויים בידיה. הנתבע 2 הוסיף, כי קיימת רלבנטיות למסמכים שהתבקשו שכן כל תשלום שביצעה חברת הסיעוד מתן (להלן – מתן) לתובעת רלוונטי ביחס לנתבעים על מנת שהתובעת לא תזכה בתשלומים כפולים.
אשר למסמך ג' טען, כי התובעת היא זו אשר הודיעה למנוח לקראת סוף חודש 8/2016 כי היא מתכוונת לעזוב את הארץ בתחילת חודש אוקטובר ובעקבות כך נאלץ המנוח לקבל היתר העסקה לעובדת סיעודית חדשה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה וכן בכתבי הטענות ובתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ולהלן אפרט נימוקיי.
במסגרת כתב התביעה המתוקן טענה התובעת כי היא הועסקה אצל הנתבעים כמטפלת סיעודית של מר יוסף קישון ז"ל מיום 30.10.15 ועד ליום 18.9.16 וכי היא קיבלה תלושי שכר ממתן, עבור חלקה בשכרה של התובעת, אשר צורפו כנספח לכתב התביעה.
לא מצאתי כי קיימת רלבנטיות לדפי חשבון הבנק של התובעת (סעיף 8 א') , משאין טענה בכתב ההגנה לפיה התובעת קיבלה מהנתבעים או מהמנוח סכומים אשר לא נלקחו בחשבון במסגרת זכויותיה בכתב התביעה והמתייחסים לחבותם.
אציין, כי משעה שהתוב עת צירפה את תלושי השכר מהם ניתן ללמוד על התשלומים שקיבלה מ מתן, הרי שאין מקום לטענה לפיה קיים חשש שהתובעת תזכה בתשלומים כפולים, שכן היא עתרה בתביעה לתשלום חלקו של המנוח בהעסקתה בלבד, כאשר בחלק מהרכיבים אף ביצעה ק יזוז של הסכומים ששולמו לה ממתן.
אשר לבקשה לקבלת העתק כל כרטיסי הטיסה שנרכשו על ידי התובעת לתקופה שמיום 30.1.15 ועד ליום 31.12.16 (סעיף 8 ב') – הרי שלא הוכחה הרלבנטיות של מסמכים אלו.
לטענת התובעת, בתאריך 16.9.16 התאשפז המנוח בבית אבות ובעקבות זאת נמסר לה מכתב פיטורים ביום 17.9.16. לפיכך, עתרה התוב עת לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.
לטענת הנתבעים, התובעת הודיעה בחודש 8/2016 כי היא מתכוונת לעזוב את הארץ בתחילת חודש 10/2016 ובעקבות כך נאלצו לפנות לרשות ההגירה לקבלת היתר העסקה עבור עובדת סיעודית חדשה.
מעיון בכתב ההגנה מטעם הנתבע 2 עולה כי אין מחלוקת על כך שהמנוח אושפז בתאריך 16.9.16 וכי התובעת לא המשיכה בעבודתה לאחר מועד זה.
בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1 אף נכתב כי משפחתו של המנוח הודיעה לתובעת ולמתן שבעקבות החמרה במצבו של המנוח הוא עתיד לעבור למוסד סיעודי ומשכך על התובעת למצוא מקום עבודה חדש עד לעזיבתה.
מכאן, כי אין חולק כי עבודתה של התובעת הופסקה בפועל על ידי הנתבעים במועד שקדם לעזיבתה את הארץ, ככל שאכן עזבה. משכך, ומשלא הו כחה אף הרלבנטיות של כרטיסי הטיסה במועד שקדם לסיום העבודה, שכן לא עלתה טענה שהתובעת שהתה בחופשה בחו"ל בתקופת העסקתה או כל טענה אחרת, הרי שלא מצאתי כי כרטיסי הטיסה רלבנטיים למחלוקת בין הצדדים ועל כן אין בידי להורות על גילויים.
אשר להעתק אישור העסקה של התובעת לתקופה שמיום 30.1.15 ועד ליום 31.12.16 (סעיף 8 ג') – הרי שלא ב רור לאיזה אישור הכוונה ומטעם מי, משאין חולק בכתב ההגנה כי התובעת הועסקה בתקופה הנטענת על ידה על ידי המנוח . אשר לתקופה שממועד סיום העסקתה ועד ליום 31.12.16, הרי שלא נטען מהי הרלבנטיות של אישור זה או אחר למחלוקת בין הצדדים ועל כן הבקשה נדחית.

בקשת התובעת –
התובעת עתרה לגילוי הסכם השכירות בדירה בה התגוררו המנוח והתובעת; אישור מביטוח לאומי בדבר שעות הסיעוד שאושרו למנוח וכן כל הסכם שנחתם בין המנוח למתן וכן כל תכתובות בין המנוח למתן בקשר לתובעת.
הנתבעים לא הגיבו לבקשה ועל כן ניתנת החלטה זו בהיעדר תגובתם.
בשים לב לטיב המחלוקת בין הצדדים, הרי ששוכנעתי כי ישנה רלבנטיות למסמכים המבוקשים ועל כן אני מורה על גילויים.
אשר להסכם השכירות, משעה שקיימת טענה בכתב ההגנה כי יש לנכות משכרה של התוב עת הוצאות לינה הואיל והדירה בה התגורר המנוח אינו בבעלותו, הרי ברי כי הסכם השכירות רלבנטי למחלוקת, בשים לב להוראות תקנות עובדים זרים (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), תש"ס-2000.
אשר לאישור מביטוח לאומי בדבר שעות הסיעוד שאושרו למנוח וכן המסמכים שהתבקשו ביחס למתן – לנוכח העובדה כי התובעת קיבלה חלק משכרה ממתן וחלק משכרה מהמנוח, הרי שיש במסמכים המבוקשים כדי לשפוך אור על המחלוקת בשאלת זכאותה של התובעת לקבלת תשלומים נוספים מהמנוח ושיעורם.

לנוכח כל המפורט אני מורה כדלקמן:
התובעת תגיש לתיק בית הדין, בתוך 30 יום, תצהיר מסמכים ערוך כדין במסגרתו תפרט מהם המסמכים המצויים ברשותה. ביחס למסמכים לגביהם הודיעה התובעת כי הם אינם ברשותה, יש לציין כך במפורש בתצהיר לרבות התייחסות לשאלה, האם לא היה מעולם מסמך כאמור, או שמא היה ואבד או יצא בדרך אחרת מרשות התובעת.
הנתבעים יגישו לתיק בית הדין, בתוך 30 יום, תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין במסגרתו יפרטו מהם המסמכים המצויים ברשותם. ביחס למסמכים אשר הוריתי על גילויים והמפורטים לעיל – יעבירו הנתבע ים מסמכים אלו לעיון התובע ת, בתוך המועד האמור.
ככל שמסמך מסוים אינו ברשותם, יצוין בתצהיר האם היה המסמך ברשותם, מתי היה, אימתי יצא מרשותם ובאילו נסיבות.

הבקשה להעברת הדיון לסדר דין רגיל
הנתבע 2 עתר להעברת הדיון מהליך של דיון מהיר לסדר דין רגיל שכן לטענתו הצדדים חלוקים בשאלות מהותיות ועקרוניות אשר מצריכות דיון מעמיק ועל כן לא ניתן לבררן במסגרת של דיון מהיר. הנתבע 2 הוסיף כי שאלת זיהוי המעסיק הינה שאלה כבדת משקל אשר המצריכה דיון מעמיק תוך שימוש בכלים פרוצדורליים נאותים.
התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי בהתאם להלכה הפסוקה הרי שהמנוח היה המעסיק של התובעת והוא אחראי להשלמת התשלומים ששולמו על ידי חברת הסיעוד למשרה מלאה ועל כן טענה כי יש לדחות את הבקשה.
סעיף 31 (ה) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 קובע כי :
"בית דין אזורי רשאי, בין מיזמתו ובין לבקשת צד, להפסיק את הדיון המהיר מבלי לפסוק בו, אם מצא כי נושא הדיון, הבעיות השנויות במחלוקת, או היקף הראיות הדרושות לבירור הענין אינן מאפשרות דיון מהיר או שמן הצדק להפסיק את הדיון המהיר מבלי לפסוק בו. הופסק הדיון המהיר כאמור - ימשיך בית הדין האזורי לדון בתובענה בדרך הרגילה".
על פני הדברים, צודקת התובעת כי שאלת זהות המעסיק בתיקים מהסוג דנן אינה זהה לשאלה המתעוררת במצבים שבהם יש מתכונת העסקה משולשת, בהם פסק בית הדין הארצי כי הם אינם מתאימים להידון בסדר דין מהיר. זאת, אף בשים לב להלכה בעניין בירגר (ע"ע (ארצי) 660/06 ישי בירגר נגד ג'ונל קטיבוג (23/1/08) ולכך שחבות הנתבעים נבחנת בשים לב להיותם יורשי המנוח ולא בהתאם למבחנים המקובלים בפסיקה בשאלת זיהוי המעסיק . אלא, שבשים לב למספר העדים שמבוקש להעיד במסגרת ההליך (8 עדים סה"כ) ובהתאם לטענות הצדדים כפי שהועלו אף במסגרת הדיון שנערך לפניי, הרי שהתיק אינו מתאים להתברר בהליך של דיון מהיר ועל כן אני סבורה כי יש לקבל את בקשת הנתבע 2 ולהעביר את התיק לדיון בפסים רגילים.

סוף דבר
הבקשות מתקבלות בחלקן, כפי שמפורט לעיל.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי לעשות צו להוצאות והן תישקלנה על ידי המותב שיש בדין.
הודעה על המשך ההליך תינתן בנפרד.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ט, (23 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.