הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ד"מ 14603-12-17

לפני:

כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ
נציג ציבור (עובדים) מר אברהם דיאמנט
נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב ענב

התובעים

  1. יוסי ויצמן ת.ז. XXXXXX732
  2. עמית גרינברג ת.ז. XXXXXX389

ע"י ב"כ עו"ד אלון גלבוע
-
הנתבעת

פלנט שוקולד בע"מ ח.פ. 514722339
ע"י ב"כ עו"ד ירון נאור

פסק דין

לפנינו תביעה בגין שכר עבודה ופדיון חופשה, שהתנהלה בדרך של דיון מהיר.
מר יוסי ויצמן ( להלן – התובע) וגב' עמית גרינברג ( להלן – התובעת) עבדו במסעדת פלנט שוקולד בע"מ ( להלן – הנתבעת).
על פי תלושי השכר שהוצגו, התובע עבד אצל הנתבעת כאחראי משמרת החל מחודש ינואר 2017 ועד ליום 2.8.17.
התובעת עבדה אצל הנתבעת כברמנית החל מחודש אוקטובר 2016 ועד ליום 2.8.17.

טענות התובעים

בעת הגשת התביעה התובעים לא היו מיוצגים.
התובע טען כי הוא התפטר מהעבודה לאחר שישה חודשי העסקה אצל הנתבעת בשל הרעה בתנאי העסקתו שכללה אי תשלום שכר עבודה במועד ואי תשלום דמי ביטוח לאומי עבורו.
לטענת התובע הוא זכאי לפדיון חופשה עבור 6.5 ימי חופשה שנותרו לו, ושכר עבודה של משמרת עבודה אחת בחודש אוגוסט 2017.
כמו כן, התובע טען כי הוא זכאי לתשלום עבור אי הפרשה של דמי ביטוח לאומי עבורו. ואולם, בדיון חזר בו התובע מטענתו זו לאחר שהתברר כי הנתבעת שילמה דמי ביטוח לאומי עבורו ( עמ' 8 ש' 5-6 לפרוטוקול הדיון).

לטענת התובעת, היא התפטרה מעבודתה לאחר עשרה חודשי העסקה אצל הנתבעת בשל הרעה בתנאי העסקתה. התובעת טענה כי הנתבעת לא שילמה את שכר עבודתה במועד, לא הפרישה עבורה לקרן פנסיה בהתאם לצו ההרחבה משנת 2008, וכן כי במהלך עבודתה היא קיבלה יחס משפיל ותלונתה על הטרדה מינית בעבודה לא טופלה.
לטענת התובעת היא זכאית לפדיון חופשה עבור 4.5 ימי חופשה, ותשלום שכר עבודה של שתי משמרות בחודש אוגוסט 2017.
נוסף על כך, התובעת עתרה לתשלום פיצויי פיטורים, אך בדיון חזרה בה מתביעתה בגין רכיב זה ( עמ' 8 ש' 8-11 לפרוטוקול הדיון).

טענות הנתבעת

בעניינו של התובע טענה הנתבעת כי הוא קיבל את שכרו במועד וכי היא שילמה עבורו דמי ביטוח לאומי. על כן, לא הייתה הרעת תנאים. נטען כי התובעים התפטרו מאחר שביקשו לקבל משמרות יחד ( היו בני זוג בתקופה זו ) ובקשה זו לא נעתרה.
לטענתה, עם סיום העסקתו של התובע שולם לו פדיון חופשה בסך 1,566 ₪ בגין 5.4 ימי חופשה. כמו-כן, שולם לו מלוא שכרו בגין משמרת אחת בחודש אוגוסט 2017 בסך 280 ₪.

גם בעניינה של התובעת טענה הנתבעת כי לא הייתה כל הרעת תנאים בתנאי העסקתה. שכרה של התובעת שולם לה במועד ונעשו הפרשות עבורה לפנסיה כדין. לא ברורה טענתה של התובעת בנוגע ליחס משפיל. כאמור, לא נדרש סעד בגין כך.

עוד טענה הנתבעת כי עם סיום העסקתה של התובעת שולם פדיון חופשה בסך 991,44 ₪ בגין 4.59 ימי חופשה שנותרו לה. כמו-כן, התובעת קיבלה את מלוא השכר בגין שתי משמרות שעבדה בחודש אוגוסט 2017 בסך 378 ₪.

ראיות שנשמעו

התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ונחקרו עליהם בדיון. התובעים כבר היו מיוצגים בשלב זה.

מטעם הנתבעת הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר עליו בדיון מר איציק אנקונינה ( להלן - מר אנקונינה), אחד מבעלי המניות בנתבעת.

צורפו לתיק תלושי השכר של התובע החל מחודש ינואר 2017 ועד לחודש אוגוסט 2017, ותלושי השכר של התובעת החל מחודש אוקטובר 2016 ועד לחודש אוגוסט 2017.
ביום 10.4.19 נערך דיון הוכחות, שבסיומו סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה והתיק הועבר להכרעתנו.

האם התובעים נתנו הודעה מוקדמת להתפטרותם?

אין מחלוקת כי התובעים התפטרו מעבודתם.

חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א–2001 מחייב עובד שמתפטר לתת למעבידו הודעה מוקדמת על התפטרותו.

לפי תלושי השכר שהונפקו לתובעים והוצגו לפנינו התברר כי בחודש אוגוסט 2017 זוכו התובעים בשכר בגין המשמרות שעבדו ובפדיון חופשה, וקוזזה תמורת הודעה מוקדמת ( תלושי השכר של התובעים צורפו כנספח א וכנספח ב בהתאמה). ואולם, התובעים הצהירו כי נודע להם לגבי הקיזוז של תמורת הודעה מוקדמת רק בדיון שנערך לפנינו ( עמ' 7 ש' 11-14 לפרוטוקול הדיון).

יצוין שביום 5.11.17 שלחו התובעים לנתבעת מכתב התראה לפני הגשת כתב התביעה ( שצורף לכתב התביעה), ואולם הנתבעת לא השיבה למכתבם ולא ציינה כי התשלומים שהגיעו לתובעים קוזזו בשל תמורת הודעה מוקדמת.

לטענת התובעים הם נתנו הודעה מוקדמת להתפטרותם והיו מוכנים לעבוד בה, אך הנתבעת ויתרה על עבודתם.
בדיון הרחיבו התובעים את טיעוניהם וטענו כי הם התפטרו בשל ירידה בכמות משמרות העבודה שקיבלו וכן כיוון שהיו להם חוסרים שונים במשכורות. התובע העיד כי ביום 2.8.17 הם קיבלו את סידור העבודה וראו כי הנתבעת הורידה להם את כמות משמרות העבודה. התובע העיד כי תחילה הוא פנה בעניין זה ללירון, מנהלת המסעדה. לאחר שלא קיבל ממנה מענה, הוא פנה לעמית, אחד מבעלי המסעדה. התובעים העידו כי הם הגישו לעמית מכתב מסודר בנוגע להתפטרותם, אך מכתב זה לא נמצא בידם. לפי עדות התובע, הם הציעו לעמית לסיים לעבוד במשמרות שלהם והאחרון אמר להם בתגובה שאין צורך בכך. התובע העיד כך: "באותו הרגע נתנו הודעה מוקדמת עד סוף המשמרות שהיו רשומות לנו..." (עמ' 10 ש' 27-30 לפרוטוקול הדיון).

גם התובעת העידה כי לאחר שהתברר להם שהורידו להם את כמות משמרות העבודה הם פנו ללירון ולעמית בעניין זה. בתגובה עמית השיב כי הוא לא יעלה את כמות המשמרות ואם הם רוצים אז שיתפטרו. לדבריה, היו להם משמרות קבועות לכל השבוע, אך עמית אמר להם שהוא לא מעוניין שהם ימשיכו לעבוד במשמרות שלהם באותו השבוע.
התובעת העידה כך: "אמרתי לעמית והסברנו לו שאנחנו רוצים להתפטר. שאלנו אם הוא רוצה שנמשיך לעבוד והוא אמר לא. קחו את הרגליים ותלכו..." (עמ' 13 ש' 8-10 לפרוטוקול הדיון).

מנגד לטענת הנתבעת התובעים לא נתנו הודעה מוקדמת להתפטרותם.
מר אנקונינה הצהיר כי התובעים הם בני זוג שעבדו בנתבעת והחליטו להתפטר יחד יום אחד ולהגיש תביעה כנגד הנתבעת משום שלא קיבלו משמרות יחד.
הנתבעת לא זימנה לעדות את עמית, מנהל הנתבעת, ולא ניתן היה להתרשם מעדותו בעניין זה. מר אנקונינה העיד כי הוא שותפו של עמית. לדבריו " עמית יהוד הוא מתפעל את העסק. קשה לו להגיע כי הוא צריך להפעיל את העסק. לא היתי שם כשהם התפטרו" (עמ' 9 ש' 27-29 לפרוטוקול הדיון).
עדותו של מר אנקונינה התבססה על דברים שעמית מסר לו, ועל כן מדובר בעדות מפי שמועה. כמו-כן, בעניין זה ידועה ההלכה לגבי צד שנמנע מזימון עד שיכול היה לתמוך בטענותיו ונמנע מלעשות כן, כאשר התנהלות זו תיזקף לחובתו.

בנסיבות העניין, אנו מקבלים את גרסתם של התובעים בנקודה זו, שלפיה עמית אמר להם שהם יכולים לעזוב את עבודתם מבלי להמשיך לעבוד במשמרות שניתנו להם. מכאן שהנתבעת קיזזה לתובעים תמורת הודעה מוקדמת משכרם שלא כדין.

שכר העבודה של התובעים

התובעים לא קיבלו את השכר בגין חודש אוגוסט 2017 בשל קיזוז תמורת הודעה מוקדמת על ידי הנתבעת. הנתבעת לא זכאית לתמורת הודעה מוקדמת. על כן, התובעים זכאים לתשלום שכר בגין חודש אוגוסט 2017.

בדיון טען התובע שכאחראי משמרת הוא קיבל בסך 300 ₪ למשמרת עבודה. לאחר מכן, הוא החל לקבל 290 ₪ למשמרת בוקר ו-320 ₪ למשמרת ערב.
התובעת טענה כי היא קיבלה 32 ₪ לשעה.

מתלושי השכר של התובעים עולה כי השכר היה משתנה. התובע קיבל שכר שעתי או שכר למשמרת לסירוגין. ואילו התובעת קיבלה שכר שעתי לאורך כל תקופת עבודתו.
מתלוש השכר האחרון של חודש אוגוסט 2017 עולה כי התובע קיבל שכר שעתי בסך 35 ₪, ואילו התובעת קיבלה שכר שעתי בסך 27 ₪.
אנו נתייחס לתלושי השכר כראיה לכאורה לאמיתות תוכנם ( דב"ע מז/146 - 3 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19 (1988).

על כן, אנו קובעים כי התובע זכאי לשכר בסך 280 ₪ בגין יום עבודה אחד בחודש אוגוסט 2017, והתובעת זכאית לתשלום שכר בסך 378 ₪ בגין שני ימי עבודה בחודש אוגוסט 2017.

פדיון חופשה

כאשר העובד אינו יוצא בפועל לחופשה המגיעה לו, משום שחדל לעבוד עוד לפני שניתנה לו אותה חופשה " ישלם המעביד פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד" (סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951). נטל הראיה כי מלוא החופשה השנתית ניתן בפועל לעובד מוטל על המעסיק.

התובע טען כי בעת סיום העסקתו נותרו לו 6.5 ימי חופשה ולכן הוא זכאי לפדיון חופשה בסך 1,885 ₪. ואילו התובעת טענה כי בעת סיום העסקתה נותרו לה 4.5 ימי חופשה ועל כן היא זכאית לסך 1,301.25 ₪.

אמנם הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה, אך היא הציגה תלושי שכר שמהווים ראשית ראיה בכתב לגרסתה. לפי תלוש השכר של התובע של חודש אוגוסט 2017 שולם לו בסך 1,566 ₪ בגין פדיון 5.4 ימי חופשה שנותרו לו ( נספח א). בתחתית התלוש של התובע נכתב כי לתובע יתרת זכות של 5.4 ימים.
לפי תלוש השכר של התובעת של חודש אוגוסט 2017, שולם לה בסך 991.44 ₪ בגין פדיון 4.59 ימי חופשה שנותרו לה ( נספח ב). בתחתית התלוש של התובעת נכתב כי לתובעת יתרת זכות של 4.59 ימים.
אין חולק כי התובעים לא קיבלו את הסכומים הללו כי כל הסכום קוזז בגין תמורת הודעה מוקדמת.

בין התובע לנתבעת יש מחלוקת בנוגע למספר ימי החופשה שנותרו לו. התובע טען כי נותרו לו 6.5 ימי חופשה ואולם בתלוש השכר של חודש אוגוסט 2017 הופיע כי נותרו לו 5.4 ימים – המחלוקת בין הצדדים היא לגבי יום חופשה אחד.

עובד שעבד רק חלק מהשנה ועבד פחות מ-240 ימים באותה השנה, זכאי לחלק יחסי של ימי חופשה. התובע עבד 131 ימים בשנה זו. על כן, לפי החישוב הוא זכאי ל-8 ימי חופשה (16*131/240). לא ניתן לפסוק לתובע סכום גבוה מזה שתבע בכתב תביעתו. מכאן שהתובע זכאי לפדיון חופשה בסך 1,885 ₪.
אין מחלוקת בנוגע ליתרת ימי החופשה שנותרו לתובעת. על כן, התובעת זכאית לפדיון חופשה בסך 991.44 ₪.

סוף דבר

התובע, מר יוסי ויצמן, זכאי לסכומים שלהלן:
סך 280 ₪ בגין שכר עבודה של חודש אוגוסט 2017, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.17 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סך של 1,885 ₪ בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.17 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התובעת, גב' עמית גרינברג, זכאית לסכומים שלהלן:
סך 378 ₪ בגין שכר עבודה של חודש אוגוסט 2017, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.17 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סך 991.44 ₪ בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.17 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובעים בסך 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום, א' אייר א' אייר תשע"ט, (06 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אברהם דיאמנט
נציג ציבור (עובדים)

עידית איצקוביץ
שופטת

יעקב ענב
נציג ציבור (מעסיקים)