הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ד"מ 14274-05-18

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי-אב"ד
נציג ציבור (עובדים) מר דניאל רביץ

התובע
mohamed ygoub salim adam דרכון סודני מס' P00336271
ע"י ב"כ: עו"ד תמיר שטינוביץ
-
הנתבעת
לוי - לאור, חברה להובלות בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד לובושיץ ועו"ד בן-אייל

פסק דין

לפנינו תביעה של עו"ז מסודן, לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו בנתבעת וסיומה.
התובע העיד לעצמו; מטעם הנתבעת העיד לאור ליביו, בעלי הנתבעת ( להלן: "לאור").

טענות התובע
התובע הועסק בעבודות ריתוך אצל הנתבעת, מחודש 02/14 עד 02/15, כאשר מ-02/14 עד 04/14 הועסק ב"שחור" וללא תלושי שכר. התובע הועסק ללא הסכם עבודה/הודעה לעובד.
התובע עבד 6 ימים בשבוע, בימים א'-ה' משעה 07:00 עד 16:00 ובימי ו' מ-07:00 עד 13:00, וכאשר נדרש לכך עבד עד שעות מאוחרות יותר. התובע השתכר בסך 34 ₪ לשעה, כאשר שכרו שולם לו בהעברה בנקאית, ביום 10 לחודש עוקב ( סעיף 9 לכתב התביעה; מנגד, בסעיף 39 נטען כי שכרו שולם לכל המוקדם בין 10 ל- 12 לכל חודש עוקב).
בתחילת חודש 02/15 פוטר מעבודתו לאחר ששב מחופשת מחלה, ללא שימוע ו/או הודעה מוקדמת.
על הצדדים חל צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה (להלן: "צו ההרחבה בענף המתכת"). לחילופין, חל צו ההרחבה בענף יבוא ויצוא מסחר ושירותים ו/או תעשיה ומלאכה (להלן: "צו הרחבה בענף יבוא ויצוא").
התובע עתר בתביעתו לתשלום בגין אי מתן הסכם עבודה, שעות נוספות, ימי חג, חופשה שנתית, גמול פנסיה, הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, הפרת חובת השימוע והלנת שכר.

טענות הנתבעת
התובע הגיש תביעתו בשיהוי רב ( בחלוף למעלה מ-38 חודשים ממועד התפטרותו), המעיד על חוסר תום ליבו וגרימת היזק ראייתי.
התובע הועסק מחודש 05/14 עד לחודש 02/15, זאת כעולה מתלושי השכר ומדו"חות הנוכחות ( נספחים א' ו-ב' לתצהיר הנתבעת).
במהלך כל משמרת עבודה, ניתנה לתובע הפסקה בת 45 דקות במהלכה נהג התובע לצאת מתחומי בית העסק, לאכול ולנוח.
שעות נוספות שולמו לתובע בתעריף הקבוע בחוק עבור עבודה בשעות נוספות.
כבר בראשית הדרך, התובע היה נוהג להחסיר מעבודתו, היה לוקח הפסקות יזומות באמצע היום, ללא סיבה וללא הודעה. במהלך אותן הפסקות יזומות, אשר לעיתים היו אורכות מספר שעות, היה מנהל התובע שיחות טלפון ארוכות ונעלם ממקום העסק, והכל באמצע יום עבודה ללא קבלת אישור.
ביום 12.02.15, נטש התובע באופן סופי ופתאומי את מקום עבודתו, ללא כל הודעה מוקדמת. בדיעבד, התברר לנתבעת, כי במקביל לעבודתו אצלה, עבד התובע במספר מקומות עבודה נוספים.
אין להחיל על יחסי הצדדים את צווי ההרחבה, משצו ההרחבה בענף המתכת חל על עסק המבצע עבודות מסגרות ל"מבנים ותעשייה", והנתבעת מבצעת עבודות מסגרות נקודתיות למשאיות וחברות הובלות, ללא כל קשר לעבודות בנייה ו/או תעשייה. כמו כן, אין תחולה לצו ההרחבה בענף יבוא ויצוא, שכן הנתבעת אינה עוסקת בתחום יבוא ו/או יצוא ו/או מסחר.
לטענת הנתבעת יש לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובע, הודעה מוקדמת בסך 2,720 ₪ ( סכום השווה ל- 10 ימי עבודה). כמו כן, יש לקזז סך של 405 ₪ בגין תשלום עבור ימי חופשה ששולמו ביתר.

ולהכרעתנו-
תחולת צווי ההרחבה
הצדדים חלוקים באשר לתחולת צווי ההרחבה, בעוד שהתובע טען כי צו ההרחבה בענף המתכת חל על יחסי הצדדים, ולחילופין, יש להחיל את צו ההרחבה בענף יבוא ויצוא. בסיכומיו, טען כי יש לצו ההרחבה בענף המתכת תחולה, משהעיד לאור כי הנתבעת היא מסגרייה וכי התובע יועד לתפקיד " מסגר", והועסק כ"רתך" (וזנח את טענתו החילופית).
מאידך, טוענת הנתבעת כי בצו ההרחבה בענף המתכת נקבע מפורשות " עבודת מסגרות למבנים ותעשיה", על כן אין להחיל את צו ההרחבה ביחסי העבודה שבין הצדדים.
לאור העיד בפנינו כי קיבל את התובע כמסגר, אך התובע לא ידע כלום במסגרות ( עמ' 7 שורה 11). בתצהירו טען כי התובע הועסק " כרתך" (סעיף 4).
אף התובע הצהיר כי הועסק " בעבודות ריתוך" (סעיף 3) והעיד בפנינו כי במקום העבודה ייצרו ברזלים, "למיקסר" המחובר למשאית ( עמ' 4 שורות 18- 28).
צו ההרחבה בענף המתכת מגדיר " עסק" ו-"עובד" באופן הבא:
"מפעל" או " מעסיק" – כל מפעל או מעסיק בענפי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור או הרכבה בענפים האלה:
מתכת, עיבוד שבבי, חריטה וכרסום, זיווד אלקטרוני, אלקטרוניקה, מעבדות אלקטרוניקה, מעבדות לתיקון אודיו, וידאו וטלוויזיה, טכנאות אלקטרוניקה, מעבדות לתיקון מחשבים וציוד היקפי, מעבדות לתיקון ציוד חשמלי וכלי עבודה, ציוד חשמלי, ביצוע עבודות חשמל למיניהן, חשמל, אלומיניום ומוצריו למבנים ותעשיה, צורפות, פלסטיקה, ייצור ועיבוד גומי, מוצרי אריזה, רהיטי מתכת, אופטיקה, מנעולנות לסוגיה, זגגות, זכוכית ומוצריה, יציקה, כבישה ומתיחה, אחזקה ומכניקה, חימום, קירור, מיזוג אוויר, ייצור ושירות למעליות, שירותי תעשיה, מכשירנות, מכניקה עדינה, ליפוף מנועים, אוטומציה, רובוטיקה, צביעה תעשייתית, ציפוי מתכות, תעופה ואביזריה, מכונות והנדסת מכונות, תכנון וייצור מערכות אנרגיה סולרית, תכנון, פיתוח וייצור דגמים לתעשיה ולשירותים, עבודות מסגרות למבנים ותעשיה;
"עובד" – כל המועסק כשכיר על ידי המפעל, שמלאו לו 18 שנים. למעט מנהל כללי, חשב, ומנהל כוח אדם;
כבר נקבע כי עסק ה"מקשר" את " מתכת הציפוי" עם "מתכת הבסיס באופן מולקולרי", יש להכיר בפעולה זו " יצירת מוצר מחודש" ועסק כזה עונה להגדרת " ייצור". כמו כן, נקבע כי שירותי " ייצור, שיפוץ ותיקון מוצרי מכונות וחלקי מתכת", הוא אחד הענפים בו עוסק הצו מפורשות וכן פעילות של " מתן תיקונים" חוסה תחת ענף " שירותי תעשייה" [ע"ע ( ארצי) 18031-01-13‏ ‏ אלפא גמא (1989) בע"מ נ' התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל ( פורסם בנבו, 07.09.16)]
אין בידנו לקבל את טענת הנתבעת כי הצו חל רק בעניין מסגרות למבנים ותעשייה, אלא הצו חל על כל ייצור או הרכבה של מתכות לתעשייה בכלל, כקבוע בו וכמפורט לעיל.
על כן, אנו קובעים כי צו ההרחבה בענף המתכת חל על יחסי הצדדים.

תקופת העסקה
לטענת התובע, הועסק מחודש 02/14 ב"שחור", ומחודש 05/14 הונפקו לו תלושי שכר.
ביום 14.01.19, הגיש התובע דו"ח " איכון סלולר" לתקופה 01.02.14 עד 30.04.14 ( להלן: "הדו"ח"), כשלטענתו, בתאריכים אלה שהה " בסמוך לאתר הנתבעת בחולון" (כך, ב"הודעה" המציגה הדו"חות), ע"מ להוכיח כי עבד אצל הנתבעת בתקופה האמורה.
לטענת הנתבעת, עד למועד הדיון, הדו"ח לא נשלח אליה ( אף שהוגש בנט). כמו כן, לאור העיד בפנינו כי רח' הצורף 5 בחולון, המופיע בדו"ח, נמצא כ- "400, 500 מטר ממקום העבודה" ( עמ' 9 שורות 19- 22).
לא צויין בפנינו ע"י התובע, באיזה כתובת עבד התובע במדוייק ולא הוצג בפנינו המרחק המדוייק מרח' "הצורף 5 בחולון למקום העבודה", אף שבנקל יכול היה התובע להציג ראיות לכך. נציין כי התביעה הוגשה כנגד הנתבעת בכתובת "תמנע 25 חולון".
בסיכומיו טען התובע כי הכתובת העולה מהדו"ח, לתקופה המוכחשת, הינה סמוכה לעסק הנתבעת וכי זוהי האנטנה הסמוכה ביותר לבית העסק ( עמ' 10 שורות 28- 30).
לטעמנו, מדו"ח האיכון לא ניתן לדעת (וודאי לא בוודאות) כי התובע אכן הועסק בחודשים 02-04/14. כל שעולה ממנו הוא מקומות מהם שוחח התובע בטלפון. כמו כן, לא הוצג בפנינו דו"ח לתקופת העבודה שאינה במחלוקת, על מנת להראות באמת ובוודאות שאף בתקופת עבודתו, מצויינת בדו"ח אותה כתובת בחולון.
יתר על כן, עיון ב"מאות" הדפים שהגיש מלמד כי עד 03.03.14 "חולון" כלל לא נזכרת ורק החל ממועד זה ישנן שיחות שבוצעו מרח' הצורף 5 בחולון. עוד יש לציין כי בחלק מהרישומים, בשעות שהן בוודאי שעות עבודה, הוגשו רישומים שאינם בחולון. לא שוכנענו כי אכן עבד התובע ה ָחל במועד שטען לו, ולוּ מדו"ח האיכון.
נוסיף ונבהיר כי נקל היה להגיש ראיות שתוכחנה העבודה בתקופה שבמחלוקת (שכר/רשומי עבודה/ עדים וכיוצ"ב).
בל נשכח עוד כי הנתבעת טענה כי עבד במקומות נוספים/נעלם במהלך עבודתו מה שג"כ מלמד על ספק רב ב"סיוע הראייתי" שמוצא התובע באיכון.
על כן, התובע לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו להוכחת תקופת עבודתו.
בהעדר ראיות לטענתו, כשהנטל עליו, משתלושי שכר הם ראיות לכאורה על אמיתות תוכנם (ושלא נסתרו) , אנו קובעים כי תקופת עבודתו של התובע מיום 01.05.14 עד ליום 11.02. 15 ( בהתאם לדו"חות הנוכחות שהוצגו בפנינו; נספח ב' לתצהיר הנתבעת).

אי מתן הסכם עבודה/הודעה לעובד
התובע עתר לסך 2,500 ₪, משלא ניתנה לו הודעה על תנאי העסקתו.
לטענת הנתבעת, נמסרו לתובע כל תנאי העסקתו בעת קבלתו לעבודה בהתאם להוראות החוק.
כשנשאל לאור בעדותו על הסכם העבודה של התובע, העיד כי "לא היה לנו הסכם עבודה בינינו" ( עמ' 7 שורות 4- 5).
סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה ( תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002, קובע כי על המעסיק למסור לעובד הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי עבודתו. בענייננו, עפ"י הדין חלה אף החובה, בשפתו של העובד.
משלא הוצג (ולא נטען) כי נמסרה לתובע הודעה כאמור בכתב, אנו פוסקים פיצויים כנתבע בסך של 2,500 ₪.

שעות נוספות
התובע עתר לסך של 6,120 ₪, בגין עבודתו בשעות נוספות ובימי שישי, והעמיד את הפיצוי הנתבע על 15 שעות שבועיות בהתאם להוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התש"ח-1958, משהנתבעת לא מסרה לתובע דו"חות נוכחות ואת מלוא תלושי השכר התקינים.
בתצהירו, ולאחר קבלת דו"חות הנוכחות, העמיד את הפיצוי על סך של 431.63 ₪, בתקופת העבודה שאינה במחלוקת.
מעיון מדגמי בתלושי השכר [ לחודשים 07/14, 09/14, 01/15, 02/15], עולה כי שולמו לתובע שעות נוספות, ככל שביצע אותן, בהתאם לדו"חות הנוכחות.
התובע לא הציג חישוב בתצהירו ולא הבהיר ולוּ עבור אילו חודשים עתר לסכום זה/באם נפלה " טעות" כלשהי בחישוב השעות הנוספות בתלושיו .
משכך, התובע לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו להוכחת תביעתו לשעות נוספות, וזאת כשהנתבעת הציגה בפנינו את כל דו"חות הנוכחות אשר תאמו את תלושי שכרו.
על כן, נדחית התביעה ברכיב זה.

ימי חג
התובע עתר בתביעתו עבור יום חג ולסך של 272 ₪, כאשר אינו מציין עבור איזה יום חג דרש את הפיצוי, ומציין רק זכאות לשנת 2014 " יום בחירה".
כפי העולה מתלושי השכר, הנתבעת שילמה לתובע עבור דמי חגים בשנת 2014, לחודשים מאי ( יום 1), יוני ( יום 1), ספטמבר (2 ימים), אוקטובר (2 ימים).
הגם שבהתאם לצו הרחבה בענף המתכת, התובע היה זכאי לתשלום עבור יום בחירה ( תענית אסתר, יום ירושלים, תשעה באב, ערב חג, יום לאחר החג שהוא יום גשר), היה עליו להפנות בתביעתו עבור איזה יום דורש הוא תשלום וכי לא עבד ביום הנ"ל ולא קיבל בגינו תשלום.
על כן, נדחית תביעתו ברכיב זה.

חופשה שנתית
התובע עתר לתשלום עבור יום חופשה אחד ע"ס 272 ₪.
בהתאם לתלושי השכר, שולם לתובע בחודש 01/15 עבור 2 ימי חופשה וכן בחודש 02/15, יתרת ימי חופשה עבור 9.49 ימים.
ע"פ צו ההרחבה בענף המתכת, עובד שעבר 6 ימי עבודה בשבוע, זכאי ל- 12 ימי חופשה בשנה.
התובע עבד 10 חודשים, על כן היה זכאי לתשלום עבור 10 ימי חופשה סה"כ ( וכך משעולה מדו"חות הנוכחות כי עבד לרוב 6 ימים בשבוע).
משעולה מתלושי השכר כי שולמו לתובע כל ימי החופשה עבור תקופת עבודתו ( ואף יותר!), נדחית התביעה ברכיב זה.

הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרת חובת השימוע
לטענת התובע, פוטר מעבודתו בשרירות לב, ללא שימוע וללא מתן הודעה מוקדמת, בתחילת חודש 02/15, לאחר ששב מחופשת מחלה.
לטענת הנתבעת, התובע נעלם מעבודתו, ללא מתן הודעה מוקדמת.
לתצהירו צירף התובע סיכום אשפוז מבי"ח מיום 29.01.15 ( שעת קבלה 15:07) וסיכום ביקור מיום 02.02.15.
בהתאם לדו"חות הנוכחות התובע עבד ביום 29. 01.15, עד השעה 14:53, ואין דיווח על נוכחות עד ליום 02.02.15 כולל.
לאחר מכן, התובע עבד מיום 03.02.15 עד ליום 11.02.15.
בתביעתו ובהתאם לראיות שהונחו בפנינו, לא שוכנענו כי התובע פוטר לאחר ששב ממחלתו. התובע עבד לאחר ששב ממחלתו. כמו כן, לא נתן הסבר המניח את הדעת לסיבת פיטוריו ומי הגורם בנתבעת שפיטר אותו.
על כן, נדחית התביעה ברכיבים אלה.

הלנת שכר
לטענת התובע, שכרו הולן מאחר שקיבל את שכרו ביום ה- 10 ועד 12 לכל חודש עוקב ( סעיף 39 לכתב התביעה; סעיף 28 לתצהירו).
בכתב התביעה (סעיף 9 ) נטען כי שכרו שולם בהעברה בנקאית " ביום 10 לכל חודש עוקב" (וכן בסעיף 8 לתצהירו).
התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת הלנת שכר. לא נוכל להתעלם מהסתירות אשר עולות מכתב התביעה, מחד ומאידך, מתצהירו הכתוב באופן דומה.
ודאי כך, לאור טענתו כי שכרו שולם בהעברה בנקאית, מה שמלמד כי יכול היה להציג כראייה את הפקדות השכר אשר בוצעו ובאילו תאריכים – וכאלה לא הוצגו.
משכך נדחית התביעה ברכיב זה.

הפרשות לפנסיה ולפ"פ
התובע עתר לסך של 5,061.06 ₪ להפרשות לפנסיה ולסכום זהה להפרשות לקופת פ"פ.
לטענת הנתבעת, התובע זכאי לכל היותר לסך של 2,399 ₪, עבור הפרשות מחודש 11/14 עד 02/15.
בהתאם לצו ההרחבה בענף המתכת, זכאי התובע להפרשות לפנסיה ופ"פ בסך 12% מהשכר ( הפרשות מעסיק).
על כן, על הנתבעת לשלם לתובע כדלהלן:
עבור חודש 05/14 – סך של 732.36 ₪ (6,103 ₪ X 12%), שישולם בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.06.14 ועד התשלום המלא בפועל.
עבור חודש 06/14 – סך של 784.56 ₪ (6,538 ₪ X 12%), שישולם בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.07.14 ועד התשלום המלא בפועל.
עבור חודש 07/14 – סך של 755.88 ₪ (6,299 ₪ X 12%), שישולם בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.08.14 ועד התשלום המלא בפועל.
עבור חודש 08/14 – סך של 775.20 ₪ (6,460 ₪ X 12%), שישולם בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.09.14 ועד התשלום המלא בפועל.
עבור חודש 09/14 – סך של 778.32 ₪ (6,486 ₪X 12%), שישולם בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.10.14 ועד התשלום המלא בפועל.
עבור חודש 10/14 – סך של 691.56 ₪ (5,763 ₪ X 12%), שישולם בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.11.14 ועד התשלום המלא בפועל.
עבור חודש 11/14 – סך של 691.56 ₪ (5,763 ₪X 12%), שישולם בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.12.14 ועד התשלום המלא בפועל.
עבור חודש 12/14 – סך של 755.88 ₪ (6,299 ₪ X 12%), שישולם בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.01.15 ועד התשלום המלא בפועל.
עבור חודש 01/15 – סך של 769.08 ₪ (6,409 ₪ X 12%), שישולם בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.02.15 ועד התשלום המלא בפועל.
עבור חודש 02/15 – סך של 560.64 ₪ (4,672 ₪ X 12%), שישולם בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.03.15 ועד התשלום המלא בפועל.

קיזוז
לטענת הנתבעת, יש לקזז מכל סכום שיפסק, הודעה מוקדמת בסך של 2,720 ₪ (272 ₪ X 10 ימים), משהתובע נעלם מעבודתו ללא הודעה.
כמו כן, יש לקזז סך 405 ₪, עבור פדיון ימי חופשה ששולמו ביתר.
כאמור, פסקנו כי התובע לא הוכיח תביעתו לפיטורים. יחד עם זאת, הנתבעת לא הוכיחה מחד כי התובע " נעלם", או כי ניסתה להשיגו בדרך זו או אחרת. מאידך, סכום זה לא קוזז מתלוש שכרו האחרון.
משאין בפנינו ראיות של ממש כי התובע " נטש" עבודתו ומשלא קיזזה מתלוש השכר האחרון את רכיב ההודעה המוקדמת – אין מקום עתה להעלות טענה זו.
על כן, טענת הקיזוז ברכיב זה נדחית.
לעניין קיזוז פדיון ימי חופשה ששולמו ביתר – נקבע כי התובע היה זכאי ל – 10 ימי חופשה עבור תקופת עבודתו.
בהתאם לתלושי השכר שולם לתובע עבור 11.49 ימי עבודה.
בסיכומיו, התובע לא התייחס לטענת הקיזוז שהועלתה על ידי הנתבעת, ורק טען כי הפערים נובעים מהמחלוקת על תקופת העסקה.
לאור קביעתנו לעיל, נעתרים אנו לטענת הקיזוז ברכיב זה.
על כן, יקוזז סך של 405 ₪ (1.49 ימים X 272 ₪ ), מהסכומים אשר נפסקו לעיל.

סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים שנפסקו לעיל, בקיזוז 405 ₪.
כל הרכיבים שנפסקו (למעט הפרשות לפנסיה ופ"פ, לגביהן קבענו הוראת הצמדה ספציפית) ישולמו בתוך 30 יום בצירוף ה"ה וריבית כחוק מיום 01.03.15 ועד התשלום בפועל.
לאור תוצאת ההליך, תשא הנתבעת בהוצאות ושכ"ט התובע בסך של 1,000 ₪, שישולם תוך 30 יום אחרת יישא בה"ה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ט, (07 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ.(עובדים)
מר דניאל רביץ

שרה מאירי, שופטת-אב"ד

נחתם ע"י נ.צ. ביום 7.5.19.