הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ד"מ 12569-08-16

לפני:

כב' השופטת עידית איצקוביץ

התובעת
מירב טסלר, ת.ז. XXXXX973
ע"י ב"כ עו"ד אריאל גולן
-
הנתבעת
א.ג.ש ייעוץ פיננסי בע"מ, ח.פ. 515185007

פסק דין

1. לפניי תביעה בגין שכר עבודה, פיצויי הלנת שכר, החזרי הוצאות, הפרשות לפנסיה ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה ואי מתן תלושי שכר כדין.
התביעה התנהלה בפניי, כדן יחיד, במסגרת דיון מהיר.

2. העידו לפניי התובעת ומר רן מילר, סמנכ"ל פיתוח עסקי בנתבעת (להלן - מר מילר).
יצוין כי מר מילר לא היה ממונה על התובעת, אלא מר עוז, שלא הוזמן להעיד.

3. התובעת עבדה אצל הנתבעת ככלכלנית החל מיום 19.1.16 ועד ליום 25.2.16, כאשר בתוך תקופה זו הייתה בחופשת מחלה מיום 1.2.16 ועד ליום 7.2.16 ומיום 14.2.16 עד ליום 16.2.16. התובעת חלתה בדלקת ריאות והגישה אישורי מחלה כדין.

4. סוכם שהתובעת תקבל שכר חודשי בסך 7,000 ₪ כאשר, לגרסת התובעת סוכם שתקבל גם "בונוס" בסך 2,500 ₪ בגין כל 20 תכניות עבודה שהיא תכין.
התובעת עבדה בחודש ינואר 2016 - 7 ימים, סה"כ 60 שעות, וקיבלה שכר במועד. נמסר לה תלוש שכר.

התובעת התפטרה בשל חשש - המבוסס על אמירה של אחד מבעלי הנתבעת - שהחברה לא תוכל לשלם את שכרה ונתנה הודעה מוקדמת על התפטרותה.
השכר בגין חודש פברואר 2016 שולם לתובעת, לא באופן מלא, ביום 16.3.16.

5. תביעה לפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה.

אין חולק שהתובעת לא קיבלה הודעה לעובד בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן - חוק הודעה לעובד).
הנתבעת העבירה לתובעת טיוטה של חוזה עבודה, התובעת ביקשה להכניס מספר שינויים ובסופו של יום החוזה לא נחתם.

בהתאם לחוק הודעה לעובד, מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, הודעה בכתב במסגרתה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות החוק.

התובעת התחילה לעבוד אצל הנתבעת ביום 19.1.16 וסיימה לעבוד ב- 25.2.16. היא הודיעה על התפטרותה בין שבוע לשבועיים לפני כן. לכן, 30 הימים מתחילת עבודתה חלפו לאחר שכבר הודיעה על התפטרותה. במצב זה, אני סבורה כי אין להטיל על הנתבעת את הסנקציה של פיצויי ללא הוכחת נזק, כפי שנקבעה בסעיף 5(א)(1) לחוק הודעה לעובד .
דין רכיב תביעה זה להידחות.

6. תביעה בגין שכר עבודה ופיצויי הלנה

אין מחלוקת שסוכם בין הצדדים שהתובעת תקבל משכורת חודשית בסך 7,000 ₪.
לגרסת התובעת, בנוסף לשכר, סוכם שתקבל "בונוס" בסך 2,500 ₪ בגין כל 20 ת כניות עסקיות שהיא תכין, כאשר היא הכינה סה"כ 62.
מר מילר אישר שסוכם על בונוס בסכום של 2,500 ₪ אם התובעת תכין 25 תכניות עסקיות בחודש אחד.

התובעת אינה חולקת על השכר שקיבלה בגין חודש ינואר 2016, עבור 60 שעות עבודה, לפי סך של 35.50 ₪ לשעה, כאשר שכר זה שולם במועד.
בחודש פברואר 2016 עבדה התובעת 11 ימים, וקיבלה שכר בסך 2,840 ₪ בלבד ואף קיבלה אותו באיחור, בתאריך 16.3.16. תלוש השכר נימסר לה בעת הדיון.

לפי תלוש השכר (נ/1) עבדה התובעת בחודש פברואר 2016 11 ימים. מאחר שסוכם כי תקבל 7,000 ₪ בגין 22 ימי עבודה בחודש, השכר היומי צריך להיות 318 ₪ והיא זכאית לסך של 3,498 ₪ בגין 11 ימי עבודה. התובעת קיבלה בהתאם לתלוש השכר 2,840 ₪ ולכן היא זכאית ליתרת שכר בסך 658 ₪.

אשר לאיחור בתשלום, בגינו דורשת התובעת פיצויי הלנת שכר, יש לציין כי בהתאם לסעיף 17א' לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן - חוק הגנת השכר) התביעה לפיצויי הלנת ש כר מתיישנת אם היא לא מוגשת תוך 60 מים מהמועד לתשלום, עם אפשרות שבית הדין יאריך את המועד ל- 90 ימים.

התביעה הוגשה לבית הדין ביום 4.8.2016, עת חלפו מעל 90 ימים ממועד תשלום השכר (16.3.16) ו לכן התביעה לפיצויי הלנה התיישנה.

אשר לתלוש השכר, הצהיר מר מילר כי נאמר לתובעת שהתלוש עומד לרשותה ושהיא יכולה לקחת אותו, אך היא לא באה. התלוש אכן הונפק ונמסר בדיון. בנסיבות אלה, אין מדובר בסירוב למסור תלוש שכר "ביודעין" אשר מצדיק לחייב בפיצוי על פי סעיף 26(ב) לחוק הגנת השכר.

7. תביעה ל"בונוס"

מר מילר, שלא קיבל את התובעת לעבודה ולא ראיין אותה, טוען כי סוכם עימה שתקבל סך של 2,500 ₪ בגין כל 25 תכניות עסקיות שתכין בחודש אחד. התובעת טוענת שהסיכום היה שהיא תקבל את אותו הסכום עבור כל 20 תכניות והיא זכאית לקבל סך של 7,500 ₪ מאחר שהיא הכינה יותר מ-60 תכניות .

התובעת הגישה כתמיכה לגרסתה תמליל של שיחה שנוהלה עם מיכל, מנהלת המשרד (ת/3) , בו ה תובעת מזכירה לה שהיא צריכה לקבל 7,500 ₪ על הבונוס, ומיכל משיבה "אני יודעת".

התובעת לא המציאה את פרטי העסקאות שביצעה, מאחר שלטענתה אסור היה לה להוציא מידע מהמשרד, על פי התחייבותה לסודיות.
בכל מקרה, על התובעת הנטל הראיתי להוכיח שהיא מילאה את התנאים הנדרשים לקבלת הבונוס, והיא לא הרימה את הנטל הזה.

לפי עדות מר מילר, התובעת הכינה פחות מ- 20 תכניות, כ- 18-19, ולא הגישה נתונים מדויקים.
אני מקבלת שהתובעת הכינה כ-20 תכניות במהלך תקופת העבודה הקצרה שלה, ולכן, היא זכאית לבונוס בסך של 2,500 ₪.

8. החזרי הוצאות

התובעת העידה שהתבקשה לנסוע לצפון הארץ במסגרת העבודה וכי לצורך הנסיעה קיבלה רכב מהחברה, אך ללא דלק. היא מילאה דלק על חשבונה, וכן שילמה עבור חניה, אך לא קיבלה החזר של הסכומים האלה. כמו כן, התובעת נסעה באוטובוס במסגרת העבודה ולא קיבלה החזר בגין אותן נסיעות.

מר מילר הצהיר שאין לו מחלוקת על הסכומים האלה, שאכן מגיעים לתובעת.

לכן, זכאית התובעת לסכום הנדרש בגין החזר הוצאות בסך 268.36 ₪.

9. דמי נסיעות

התובעת דרשה דמי נסיעות בגין נסיעותיה לעבודה וממנה בגין כל תקופת העבודה (19 ימי עבודה). אולם, מתלושי השכר שהונפקו לתובעת עולה כי היא קיבלה תשלום של דמי נסיעות לפי התעריף שהיא מבקשת, סך של 11.82 ₪ בגין כל יום של נסיעה (שני הכיוונים).

לכן, אין לקבל את תביעת התובעת לתשלום של דמי נסיעות.

10. הפרשות לפנסיה

התובעת הצהירה כי הייתה לה קופת פנסיה פעילה עת התחילה לעבוד אצל הנתבעת וביקשה להמשיך את ההפרשות, אך אלה לא נעשו.
הצהרת התובע לא נסתרה. מאחר שלא נעשו הפרשות לפנסיה ולפיצויים, זכאית התובעת לפיצוי בגובה ההפרשות, של 6% לתגמולים ו- 6% לפיצויים על כל שכרה (2,130 ₪ בגין חודש ינואר 2016 ו- 3,498 ₪ בגין חודש פברואר 2016) = סך הכל 675 ₪.

11. לסיכום

נוכח האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן:

סך של 658 ₪ בגין שכר עבודה חודש 2.16, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סך של 2,500 ₪ בגין בונוס, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סך של 268.36 ₪ בגין החזר הוצאות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סך של 675 ₪ בגין פיצוי על העדר הפרשות לפנסיה ולפיצויים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו-כן, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 800 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

12. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ‏21 מרץ 2018, ‏ה' ניסן תשע"ח, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

חתימה