הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ד"ט 43241-10-15

17 נובמבר 2018

לפני:

כב' השופט דורי ספיבק – אב בית הדין
נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק
נציגת ציבו ר מעסיקים גב' כרמן קלינגר

התובעת:
לשכת המסחר תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד שלמה בכור
-
הנתבעת:
סופר אנ.ג'י. חברה לחלוקת גז טבעי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יאיר דוד ועו"ד אפרת גרינברג יוסף

פסק דין

1. האם חייבת הנתבעת לשלם לתובעת דמי טיפול ארגוני מקצועי עבור השנים 2008 עד 2014? זוהי השאלה שבפנינו.

התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות

2. התובעת הינה ארגון מעסיקים יציג בענף היבוא, היצוא, המסחר והשירותים. הנתבעת, שהינה מקבוצת החברות של " סופרגז" ו"שפיר", עוסקת בתכנון, הקמה, תחזוקה והפעלה של רשת לחלוקת גז טבעי באזור המרכז. זאת, על פי רשיון ל- 25 שנה להקמה והפעלה של רשת לחלוקת גז, שהוענק לה על ידי שר התשתיות הלאומיות בנובמבר 2009 (ראו לעניין זה בין היתר התדפיס מתוך אתר האינטרנט של הנתבעת, נספח 2 לתצהיר התובעת, שלא נסתר).

3. ביום 22.10.15 הוגשה התביעה שבפנינו. בגידרה, טענה התובעת כי פנתה לנתבעת בדרישה לתשלום דמי טיפול ארגוני, מכוח סעיף 33 ז' לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, תקנות הסכמים קיבוציים ( תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז-1977 וכן צווי הרחבה שהוצאו מכוחם. לאחר שבקשתה לא נענתה, הגישה את התביעה שבפנינו, שבה טענה כי על הנתבעת לשלם לתובעת דמי טיפול ארגונים מקצועי עבור השנים 2008 עד 2014, בסך 16,804 ₪ ( לפי 2,400 ₪ לכל שנה כפול שבע שנים).

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות, בין היתר שכן היא אינה מפעילה עסק למתן שירותים של גז, כטענת התובעת.

4. במהלך דיון קדם משפט שהתקיים ביום 3.11.16 בפני כב' הרשמת ( כיום בדימוס) עדי ריכטמן, הדגיש ב"כ הנתבעת כי היא עוסקת בהקמת תשתיות להובלת גז, וזאת להבדיל מאספקת גז. ב"כ התובעת, מנגד, הדגיש כי לשיטתו תחזוקה והפעלה של תשתיות להובלת גז מהווה שירות, ועל כן חייבת הנתבעת בדמי טיפול ארגוני.

5. ביום 20.2.17 עוכבו ההליכים בתיק זה, וזאת לאור צו ביניים שניתן ביום 15.2.17 על ידי בית המשפט הגבוה לצדק במסגרת תיק בג"ץ 4924-14 לשכת המסחר והתעשיה חיפה והצפון נ' שר הכלכלה. כשנה מאוחר יותר, ביום 10.1.18, חודשו ההליכים לאחר שהוברר שצו הביניים אינו חל עוד על התובעת.

6. ביום 17.7.18 התקיים דיון הוכחות. במהלכו נחקר המצהיר מטעם התובעת, רו"ח ירון חתם שהינו סמנכ"ל הכספים של התובעת, וכן נחקר מר נדב מרוז, שהינו מנכ"ל הנתבעת. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית-הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

7. בפרשת ליטוס ( עע 2580-03-11 נגר נ' ליטוס מחשבים (1.3.15)), נקבעה הלכה לעניין פרשנות צו ההרחבה שבו עסקינן, ובאופן ספציפי לעניין תחולת צו ההרחבה גם על עסקים המספקים שירותים, אך אינם עוסקים ביבוא, יצוא ומסחר. וכך נקבע, מפי כב' השופט עמירם רבינוביץ:

"38. אכן צווי ההרחבה מוכתרים בכותרת "צו הרחבה בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות". אלא שכותרת זו אינה משקפת את הכתוב בסעיף התחולה במבוא לצווים. בצווים משנת 1978 ומשנת 1984 נכתבו במבוא המילים הבאות:

"יחולו על כל העובדים והמעסיקים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות, בשירותים ובענפים שבנספח מס' 1 להסכם הקיבוצי".

בנוסח זה מופיעות כל הקטיגוריות בענפים שבהסכם הקיבוצי למעט סוכני סחר חוץ. במקרה כזה הכותרת של צו ההרחבה אין לה כל משמעות או נפקות, ומה שקובע הוא גופם של הדברים, כפי שהם מופיעים במבוא לצו ההרחבה, כמצוטט לעיל.

39. אמנם, נוסח המבוא של צו ההרחבה הקובע את היקף תחולתו קצת פחות ברור מנוסח המבוא בהסכם הקיבוצי הקובע את היקף תחולתו, אך כאמור, מופיעות בו עיקר הקטגוריות שבהסכם הקיבוצי, וברור, גם על פי הנוסח שבצו ההרחבה, שמדובר בקטגוריות נפרדות ועצמאיות כאלה שבהסכם הקיבוצי. את סעיף היקף התחולה בצו ההרחבה יש לפרש כחל בענפי היבוא, בענפי היצוא, בענפי המסחר בסיטונות ובענף השירותים ללא כל קשר וזיקה למסחר בסיטונות. גם אם היה איזה ספק לגבי פירוש הדברים, לא מצאנו לפרש את סעיף היקף התחולה בצו ההרחבה בשונה מסעיף היקף התחולה בהסכם הקיבוצי, שלגבי פירושו אין צל צילו של ספק. אומד דעתם של הצדדים היה אחד, ואין בסיס לפרש את הדברים אחרת...

לא למותר לציין כי קטגורית " השירותים" שונה במהותה משאר הקטגוריות החוברות איתה בכך שהקטגוריות האחרות, במהותן, עניינן מסחר טובין באופנים שונים, ואילו קטגורית השירותים עניינה מתן שירות ולא במסחר".

8. לאור האמור, ככל שהנתבעת אכן עוסקת במתן שירותים באחד הענפים המנויים בתוספת להסכם הקיבוצי, כי אז דין התביעה להתקבל. יצויין בהקשר זה, כי טענת התובעת הינה כי הנתבעת עוסקת בשלושה מבין הענפים המנויים בהסכם הקיבוצי שהורחב: ענף הגז ( מספר 21), ענף הפיקוח התעשייתי ( מספר 157); וענף תכנון הנדסי ופרוייקטים ( מספר 236) ( רשימת הענפים המלאה צורפו כנספח 6 לתצהיר התובעת).

9. נקדים ונאמר, כי השתכנענו שדין התביעה להידחות, ככל שהיא מתייחסת לשנים 2008 ו-2009, שכן אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהרשיון להקמת רשת חלוקת הגז ( נספח ד' לתצהיר התובעת) ניתן לנתבעת על ידי שר התשתיות רק בסוף שנת 2009, והתובעת לא טענה כלל בטיעוניה כי הנתבעת סיפקה את שירותיה לציבור עוד קודם למתן הרשיון, וללא קשר אליו.

10. לעומת זאת, לאחר עיון בטענות הצדדים, השתכנענו כי דין התביעה להתקבל, ככל שהיא מתייחסת לשנים 2010 עד שנת 2014, וננמק:

ראשית הענף שעליו הוחל צו ההרחבה מוגדר בפשטות ובכלליות כ"ענף הגז". לפיכך, איננו מוצאים הצדקה לפרש את היקפו של ענף זה בצמצום, כך שיכלול אך ורק על חברות העוסקות בהספקת הגז עצמו, להבדיל מחברות כמו הנתבעת העוסקות בהובלת הגז וחלוקתו. כך בוודאי בהינתן שעל פי הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה, המשמש כידוע ככלי עזר לסיווג עסקים בענפי המשק השונים ( ראו: עסק 8/17 הסתדרות העובדים נ' מלון כנען (9.2.11, והאסמכתאות שם)), הובלת גזים באמצעות קווי צינורות מסווגת כשירות, כחלק מסדר H שכותרתו " שירותי תחבורה, אחסנה, דואר ובלדרות";

שנית מעיון ברישיון עולה מפורשות איננה עוסקת אך ורק בהקמת התשתיות להובלת גז, כפי טענתה, אלא שהיא מספקת ותמשיך לספק לצרכנים ולמשווקים שירות של חיבור לרשת הגז כמו גם שירותי תחזוקה שוטפת לרשת הולכת הגז, וזאת במשך 25 השנים שבהם יהיה הרישיון בתוקף. וזו לשון סעיף 5 שעניינו היקף הרישיון:

"5.1 החברה תהיה בעלת הזכות הבלעדית באזור להקים ולהפעיל רשת חלוקה וכן לחבר צרכנים לרשת החלוקה, במשך כל תקופת הרישיון...".

5.2 החברה, על אחריותה וחשבונה בלבד, תתכנן, תממן, תקים ותפעיל את רשת החלוקת באזור לצורך הפעלתה השוטפת ובאופן המאפשר אספקה סדירה, תקינה ובטיחותית של גז טבעי.

5.3 החברה תתפעל את רשת החלוקה כאמור בכל ימות השנה וכל שעות היממה...".

פרק ו' לרשיון, שכותרתו מתן שירותים, קבוע כך:

"37.1 בכפוף להוראות הרשיון, החברה תספק את השרותים באזור לצרכנים ולמשווקים, הכל באמינות, ביעילות, באורח תקין וללא אפליה.

37.2 לשם מתן השרותים, תנקוט החברה בכל הצעדים הדרושים לרבות ביצוע עבודות חיבור והתאמה, תיאומים נדרשים עם בעל רשיון הפוליסה, הערכת דיווחי צריכה שוטפים לבעל רשיון ההולכה, תאומים עם משווקים וצרכנים בקשר להזמנת גז".

שלישית עוד בניגוד לטענת הנתבעת, מלשון הרשיון שלעיל עולה בבירור כי הנתבעת ממשיכה ותמשיך לספק את שירותיה לצרכני הגז, וככל שהיה ספק בכך, הרי שבאה הגדרת ה"שירותים" שברשיון ( הגדרת המצוטטת גם בסעיף 4 לתצהיר הנתבעת) ומסירה את אותו הספק. וכך נאמר בה:

"שירות חלוקה" או " שירותים" – השירותים שעל החברה לספק לצרכנים ולמשווקים לצורך אספקת גז טבעי, לרבות אך מבלי לגרוע מכלליות האמור, שירותי חיבור, חלוקה, מדידה, מחשוב, בקרה... תיקון תקלות וטיפול בתלונות".

רביעית איננו מקבלים את טענת הנתבעת, שהועלתה בסיכומיה, לפיה טענות התובעת בדבר כך שהיא עוסקת בחלוקת גז הינן בגדר הרחבת חזית. כתב התביעה נוסח אמנם על דרך הקיצור, אך לדעתנו ברור ממנו כי הדיבור " שירותי גז" וכן " הפצה של גז טבעי" מתייחס גם לחלוקת גז. לזאת נוסיף שמעצם שמה של הנתבעת הכולל את הצירוף " חברה לחלוקת גז טבעי", עולה לכאורה בבירור שהיא עוסקת בחלוקת גז, ובהתאם כבר בכתב ההגנה טענה הנתבעת ( ראו בסעיף 15) טענה עובדתית שהיא איננה עוסקת ב"הפצה של גז טבעי", וכך טענה גם בדיון קדם המשפט ( עמ' 2 ש' 8), דהיינו הנתבעת היתה מודעת לכך שזוהי אחת המחלוקות העובדתיות בתיק, ואין מקום לטענת הרחבת חזית;

ולבסוף הנתבעת אמנם טענה בסיכומיה כטענה חלופית, כי ככל שהיא עוסקת במתן שירותים לצרכני הגז, הרי שמדובר בחלק נלווה, שולי וטפל לעיקר עיסוקה, שהינו הקמת התשתית לחלוקת הגז. ברם, מעיון בכתב הגנתה כמו גם בתצהיר עדות הראשית שהגישה, עולה שבהם נכללה אך ורק הכחשה גורפת של פעילותה בתחום אספקת שירותים אלה, ולא נטען בהם כלל – וממילא גם לא הובאו ראיות ולא הוכח – כי שירותים אלה מהווים חלק שולי או טפל לעיקר עיסוקה, או כי לא עסקה בהם כלל בשנים 2010 עד 2014. משכך, דין טענה זו להידחות, אף מבלי להידרש לשאלה מה היה הדין במקרה שהיתה הנתבעת מוכיחה שאספקת השירותים לצרכנים מהווה חלק שולי או טפל, ביחס לעיסוקה בתחום הקמת התשתית.

11. אשר לגובה דמי הטיפול המגיעים – הנתבעת לא הביאה ראיות כלשהן לעניין מספר עובדיה, אך מנכ"ל הנתבעת בחקירתו אישר שמספר העובדים הינו " בערך 15-20 אנשים" (עמ' 14 ש' 5 לפרוטוקול). הנתבעת הסתפקה בתביעה על פי הסכום המינימלי של דמי טיפול לשנה (2,400 ₪ לפי 1-7 עובדים), נוכח האמור, אנו מקבלים את תחשיב התובעת, תוך הגבלתו לחמש שנים בלבד – שכן קודם לכן קבענו שאין היא זכאית לדמי טיפול בגין השנים 2009 ו- 2010 – כך שהנתבעת תידרש לשלם סך של 12,000 ₪ ( לפי 2,400 ₪ כפול חמש).

סוף דבר

12. הנתבעת תשלם לתובעת דמי טיפול ארגוני עבור השנים 2010 עד 2014 בסך של 12,000 ₪. זאת, בצירוף מע"מ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (22.10.15) ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

ניתן לערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי. ערעור יש להגיש תוך 30 יום לכל המאוחר ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ט, (17 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים.

גב' שושנה סוזן סמק,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
אב"ד

גב' כרמן קלינגר,
נציגת ציבור מעסיקים