הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ד"ט 33667-02-16

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

התובעת
לשכת המסחר תל אביב
ע"י ב"כ: עו"ד דוד בכור
-
הנתבעת
מובייל ריסרצ' לאבס בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד עמית נוימן

פסק דין

1. לפניי תביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני – מקצועי, בגין השנים 2010-2015.

2. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת חייבת בתשלום דמי טיפול לתובעת, בהתאם לסעיף 33 ז' לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז – 1957 ( להלן – החוק) ולתקנות הסכמים קיבוציים ( תשלום דמי טיפול ארגוני – מקצועי לארגון מעבידים) התשל"ז – 1977 ( להלן – התקנות).

עוד נטען כי הסכמי המסגרת עליהם חתמה התובעת לאורך השנים, הורחבו בצווי הרחבה החלים על הנתבעת.

בנוסף ולחילופין, נטען כי התובעת הינה צד להסכמים הקיבוציים הכלליים בדבר תוספת יוקר ו/או הכנסות מינימום אשר הורחבו וחלים על הנתבעת וכי לאור עיסוקה של הנתבעת, חל עליה צו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף היבוא, הייצוא, המסחר והשירותים - י"פ 3539 התשמ"ח, י"פ 4055 התשנ"ג ( להלן – צו ההרחבה).

3. בפניי העיד רו"ח ירון חתם מטעם התובעת.
מטעם הנתבעת העיד מר עמרי הלוי.
לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

4. התובעת טענה כי הנתבעת עוסקת בתחום המסחר הסיטונאי, היצוא והשירותים בענפים המפורטים בצו ההרחבה. על כן יש לחייבה בתשלום דמי הטיפול מכח החוק והתקנות.

5. הנתבעת טענה כי צו ההרחבה בענף הייבוא, הייצוא המסחר והשירותים אינו חל עליה, שכן אינה עוסקת בתחומים המוזכרים בצו ולא באחד מהענפים המפורטים בנספח 1 לצו ההרחבה.

6. סעיף 33 ז' לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 קובע:
"(א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעבידים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גיאוגרפיים או מעבידים מסויימים, למעט מפעל או מעביד שהוא חבר בארגון של מפעלים או מעבידים אשר נקבע בתקנות כאמור.

7. תקנה 1 לתקנות הסכמים קיבוציים ( תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז-1977 (להלן – התקנות) קובעת:
"(א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי ( להלן - דמי טיפול) כאמור בתקנה 2.
(ב) מעביד שתקנת משנה ( א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי - ישלם דמי טיפול לארגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי, ובלבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור."

8. לצורך הכרעה בשאלה האם הנתבעת חייבת בתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי מכוח תקנה 1( א) יש לבחון האם כטענת התובעת, חל על הנתבעת צו הרחבה של
הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה, למעט תוספת יוקר או שכר מינימום.

9. התובעת הפנתה להסכמים קיבוציים כלליים, נספח 4 לתצהיר התובעת, העוסקים בהוצאות נסיעה, דמי הבראה ותוספות יוקר.
צווי הרחבה אלה, הוצאו מתחולת סעיף 1( א) לתקנות הסכמים קיבוציים. על כן אינם מהווים מקור לחיובה של הנתבעת בתשלום דמי טיפול.

10. לצורך הכרעה בשאלה האם הנתבעת חייבת בתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי מכוח תקנה 1( ב) יש לבחון האם כטענת התובעת, חל על הנתבעת צו הרחבה של
הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, והאם המפעל עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי.

11. אין חולק כי צווי ההרחבה בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, חלים על הנתבעת.
ביחס לתנאי הנוסף הנדרש בסעיף 1(ב) - כי המפעל עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי, הפנתה התובעת להסכם הקיבוצי בענף היבוא, היצוא, המסחר בסיטונות והשירותים אשר הוראותיו הורחבו בצו הרחבה, נספח 5 לתצהיר התובעת.

12. נבחן להלן האם צו ההרחבה חל על הנתבעת.

שאלת תחולתו של צו הרחבה הינה שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד.
דב"ע נג/3-125 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158.

המבחן המכריע לצורך תחולתו של צו הרחבה הוא בחינת עיקר עיסוקה של החברה, דהיינו מהי הפעילות העיקרית במפעל.
הנטל להוכיח את תחולתו של צו ההרחבה, מוטל על הטוען לחלותו. בענייננו, מוטל נטל זה על התובעת.

13 על פי המבוא לצו ההרחבה בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות ( י"פ 3539) התשמ"ח (7.3.1988) הורחבו תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 30.3.87:
"על כל העובדים והמעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות, ובשירותים ובענפים המפורטים בנספח 1 להסכם הקיבוצי שמספרו 7010/77 במחוזות ת"א והמרכז למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם".

14. לאור האמור לעיל, על מנת שצו ההרחבה יחול על חברה, צריך שיתקיימו מספר תנאים מצטברים:
א. פעילות החברה היא באחד מהתחומים הבאים: יבוא, יצוא, מסחר בסיטונות, שירותים.
ב. הפעילות באחד מהתחומים האמורים היא באיזה מה"ענפים" המפורטים בנספח 1 להסכם הענפי.
ג. הפעילות מתקיימת במחוז תל אביב והמרכז.
ד. לא חל על העובדים בחברה הסכם קיבוצי.

ראו לעניין זה – ע"ע ( ארצי) 2580-03-11‏ דורון נגר נ' ליטוס מחשבים בע"מ, מיום 1.3.2015.

15. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת פועלת בענף המסחר והשירותים וכי היא " מפעילה בית עסק העוסק בשירותים ו/או יבוא ומסחר בין היתר של מחשבים ושירותים לטלפונים סלולריים".
בתצהיר מטעם התובעת נטען:
"הנתבעת הינה חברה העוסקת בפיתוח, שיווק, ייצוא ומתן שירותים בתחום מוצרי טכנולוגיה, מחשבים וטלפונים סלולריים".

להוכחת טענותיה הציגה התובעת תדפיסים שונים ובהם כרטיס עסק מאתר די. אנד בי., תדפיס מעמוד הפייסבוק של הנתבעת ותדפיס מתוך אתר משרד הכלכלה שכותרתו " רשימת חברות שזכו לתמיכה ממערך כלי סיוע לתעשייה, סחר חוץ, משרד הכלכלה והתעשייה ( מעודכן 1/7/16)."

16. בעדותו בפניי אישר מר חתם, המצהיר מטעם התובעת, כי היכרותו את הנתבעת וידיעותיו אודות עיסוקה ומספר העובדים בה, נובעת מעיון במאגרי מידע ( די. אנד בי. במקרה זה) ובאתר האינטרנט של החברה ואינה נובעת מהיכרות אישית עמה.
עוד אישר כי לא שוחח עם גורם כלשהו בנתבעת.

17. הנתבעת טענה ש אינה עוסקת במסחר סיטונאי או ביצוא או במתן שירותים.
מר הלוי, מנכ"ל ואחד מבעלי הנתבעת, הצהיר:

"4. החברה, מובייל ריסרצ' לאבס בע"מ, הינה חברת הזנק פרטית, אשר החלה את פעילותה בשנת 2009. מאז הקמתה עוסקת החברה בפיתוח של מערכות טכנולוגיות למדידת רייטינג עבור חברות מחקר שוק ומדיה בפרט וחברות שיווק בכלל. במסגרת עיסוקה של החברה כאמור, היא פיתחה מוצרים המבוססים על תוכנות ואלוגריתמים חכמים שונים שפיתחה ואף רשמה על כך פטנט".
...
6. כ- 85% מההוצאות התפעוליות של החברה, הוצאו לצרכי מו"פ של מוצריה. בשנת 2016 הוכרה החברה על ידי המדען הראשי, כחברה הזכאית להחזר הוצאות מו"פ ... החזר ההוצאות כאמור, ניתן לחברה תוך הכרתה כ"בית תכנה".
...
15. בניגוד לטענת התובעת החברה אינה עוסקת בשירותים, יבוא או מסחר של מחשבים ושירותים לטלפונים סלולאריים, אלא עוסקת בפיתוח תוכנה וטכנולוגיה ומכירת רישיונות תוכנה באופן קמעונאי עבור לקוחות הן בישראל והן בחו"ל. ...
16. ... פעילות החברה הינה בתחום התוכנה ועיסוקה הוא פיתוח תוכנה ואלגוריתמים חכמים שונים כאמור לעיל".

18. עוד ניתן ללמוד על עיסוקה ולקוחותיה של הנתבעת מ"טופס בקשה לסיוע בפרוייקט בינ"ל" מחודש 11/12, נספח 2 לתצהיר הנתבעת. בו נכתב:

"לרשות MRL טכנולוגיה מוכחת, בה משתמשים ענקי מחקר השוק הבינלאומיים והאחראית על כל הכנסות החברה מאז הקמתה ועד היום".
...
"השוק אותו אנו משרתים קרוי " מחקרי שוק". מחקרי חוץ מבוצעים על מנת שמפרסמים והגורמים המשרתים אותם ידעו היכן להשקיע את כספי הפרסום שלהם. חברות למחקרי שוק מבצעות מדידת החשיפה של צרכנים למדיה ובכך מראות למפרסמים את אחוזי הצפיה ואת יעילות הפרסום וקניית המדיה שלהם. בכל מדינה קיימים פאנלים אליהם מגוייסים אנשים המייצגים את האוכלוסיה הכללית, או את זו אותה מנסים למדוד. הפאנלים מודדים את חשיפתם החברים בהם ( הנקראים " פאנליסטים") למדיה, וחברות מחקרי שוק מקומיות, או סניפיהן המקומיים של חברות מחקרי שוק בינלאומיות, הן אשר מבצעות מחקרי שוק מסוג זה".

19. נבחן להלן האם, כטענת התובעת, הנתבעת עוסקת באחד מהתחומים הבאים: יצוא, מסחר בסיטונות, שירותים.

20. התובעת טענה כי הנתבעת עוסקת במסחר בסיטונות.
התובעת הפנתה לתדפיס בי. די. איי בו נכתב שהנתבעת עוסקת "ביצוא, שירותים ומסחר בין היתר של מוצרי מחשב – תוכנה, תקשורת, שירותי טלפון סלולאריים וכיוב ".

התדפיס הנ"ל לא נתמך בתצהיר מאת עורכו. לפיכך משקלו הראייתי נמוך ולא ניתן להתבסס עליו לצורך הוכחת נתונים עובדתיים בדבר פעילות הנתבעת.

21. לגרסת הנתבעת, עיקר עיסוקה הוא בפיתוח תכנה/טכנולוגיה למדידת רייטינג ועריכת מחקרי שוק. נספח 2 לתצהיר הנתבעת מאשר גרסתה זו.

הנתבעת אישרה כי היא מוכרת ללקוחותיה רישיונות לשימוש במוצרים שאותם פיתחה, אלא שלטענתה מדובר בפעילות נלווית לעיסוקה העיקרי ובמכירה קמעונאית.
הנתבעת הפנתה להגדרה למונחים " סיטונות" ו"קמעונות" במילון " אבן שושן" וכן להבחנה בין המונחים בספרות המקצועית ובפסיקה.

22. התובעת הפנתה לספר הסיווג האחיד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וכן להגדרה המילונית של " סיטונאות" מתוך " וויקיפדיה".
לטענתה, על פי אופי הלקוחות של הנתבעת כפי שפורט בנספח 2 לתצהירה, מדובר במשתמשים מקצועיים/עסקיים אשר המכירה להם מוגדרת כמכירה סיטונאית.

הגדרת " מסחר סיטונאי וקמעוני" על פי הסיווג האחיד:
"מסחר סיטוני הוא מכירה חוזרת ( ללא טרנספורמציה) של סחורות חדשות ומשומשות לקמעונאים, למשתמשים מתחומי התעשייה והמסחר, למוסדות או למשתמשים מקצועיים וכן לסיטונאים אחרים.
...
מכירה קמעונית היא מכירה חוזרת ( ללא טרנספורמציה) של סחורות חדשות ומשומשות, בעיקר לציבור הרחב, לצריכה או לשימוש אישיים או ביתיים, באמצעות חנויות, חנויות כול–בו, דוכנים, בתי עסק להזמנות בדואר, אנשי מכירות מדלת לדלת, רוכלים וסוחרים, קואופרטיבים צרכניים, בתי מכירות פומביות וכו'. למרבית הקמעונאים יש בעלות על הסחורות למכירה, אך יש גם כאלה המשמשים כסוכנים ומוכרים סחורות על בסיס מכר מותנה ( קונסיגנציה) או על בסיס עמלה."

23. הקביעה האם מדובר במקרה שלפנינו במסחר קימעונאי או סיטונאי, אינה פשוטה, שכן המוצרים שאותם הנתבעת משווקת, הם תכנה/טכנולוגיה למדידת רייטינג ועריכת מחקרי שוק. אין מדובר בסחורות או בטובין במובנם הקלאסי. על כן אין בהגדרות שבסיווג האחיד, מענה חד משמעי בעניין זה.
אף ההגדרות המילוניות אליהן הפנו הצדדים אינן מתאימות לענייננו, שכן הן מתייחסות לסחורה, כמויות ומלאים.

24. המבחן המקובל בפסיקה לצורך קביעה האם מדובר במסחר סיטונאי או קמעונאי נעוצה בשאלה האם מדובר במכירה סופית ללקוח קצה שעושה שימוש במוצר, כצריכה פרטית ובכמויות קטנות, או שמא מדובר במכירת סחורה בכמויות גדולות לסוחר שבתורו מוכר אותו ללקוח הקצה.
ת"א ( ת"א) 19922-10-10 מזרח ומערב יבוא ושיווק בע"מ נ' מזרח ומערב מזון בע"מ, מיום 4.5.15.

25. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה שהנתבעת עוסקת במסחר סיטונאי.

מנספח 2 לתצהיר הנתבעת (עמ' 11-12) עולה כי לקוחות החברה הם חברות המבצעות מחקרי שוק ומדיה וחברות שיווק ( מפרסמים) בארץ ובחו"ל.
מר הלוי העיד כי מדובר בכחמישה לקוחות. כן העיד כי הלקוחות אינם רשאים להעתיק או לשנות את הטכנולוגיה:

"ש. המוצרים שאתם מפתחים הם מוצרים בבעלותכם?
ת. כן.
ש. הם לא נמכרים לצד ג'?
ת. אנחנו נותנים רישיונות.
ש. הרישיון נותן את הזכות לעשות שימוש במוצר לפרק זמן קצוב מראש?
ת. כן.
ש. אתם מפתחים מוצר ולאחר מכן משכירים אותו לצדדים שלישיים שעושים בו שימוש בתקופת ההשכרה?
ת. אנחנו נותנים רישיון.
ש. הרישיון לא מקנה ללקוח את הזכות להעתיק את המוצר?
ת. ברור שלא.
ש. הוא גם לא מקנה לו את הזכות לשנות את המוצר אלא אם הוא נעשה על ידך?
ת. זו שאלה מורכבת. המוצר שלנו היא טכנולוגיית בסיס, מותר ללקוח לעשות שינוי או התאמה במוצר לצרכים שלו אבל בכפוף להסכמה שלנו.
ש. יש ללקוח גישה לקוד?
ת. לחלק מסוים בקוד אין לו, לחלקים אחרים יש לו. חלקים אחרים זה חלקים שכדי לעשות שינוי הוא חייב גישה אליהם. חלקים שאין לו קוד זה האלגוריתמים והפטנט שלנו. אי אפשר להגיד באחוזים כמה.
ש. תוכל לאשר שגם לאחר שלקוח מסוים עשה התאמות לצרכים שלו, המוצר הוא זהה ללקוח האחר?
ת. גם לא. יש לקוחות שהפלטפורמה היא סוג אחד ויש לקוחות על פלטפורמה אחרת. אחד לא דומה לשני".

עוד עולה מהראיות כי אין זהות בין המוצר הנמכר על ידי הנתבעת ללקוחותיה לבין המוצר/השירות אותו הן נותנות ללקוחות שלהם . בעוד שהנתבעת מייצרת ומשווקת את הטכנולוגיה, לקוחותיה עוסקים במדידת רייטינג ועריכת מחקרי שוק.

מר הלוי העיד בעניין זה:

"אנחנו מאז ומעולם משרתים חברות שמנסות להבין מה קורה אצל קונסונרים ומפרסמים בערוצי טלויזיה. הם משתמשות בכל מיני טכנולוגיות. הטכנולוגיה שלנו, השוק שלהם הוא אחד המקומות שבהם אפשר להשתמש בטכנלוגיה כמו שלנו."

סיכומו של דבר, שוכנעתי כי מכירת המוצר/הרשיון ללקוחות הנתבעת, מהווה מכירה סופית לשימוש לקוחותיה.
על כן איני מקבלת את טענת התובעת כי הנתבעת עוסקת במסחר בסיטונות.

26. התובעת טענה כי הנתבעת עוסקת במתן שירותים.
לטענתה, עיסוקה זה של הנתבעת נלמד, בין היתר, מהאמור בסעיף 9 לתצהיר הנתבעת לפיו:
"המוצר מותאם אישית ללקוח הקצה, ואין המדובר ב"מוצר מדף"".

כן ציטטה התובעת מתוך נספח 2 לתצהיר הנתבעת ולעדות מר הלוי, בהם נעשה שימוש במילים " אנו משרתים" ביחס לשוק בו פועלת הנתבעת.

בהתאם לפסיקה אליה הפנתה הנתבעת –
"חדירתו של המחשב בשנים האחרונות לתחומים רבים ומגוונים בחיינו הביאה לפיתוח תעשיה עתירת ידע המבוססת על מחשב לעיתים כאמצעי שירות ולעתים כאמצעי ייצור".

עמנ ( ת"א) 147/03‏ ‏מנהל הארנונה של עיריית הרצליה נ' טאי מידל איסט בע"מ, מיום 12.7.04.

בעניין טאי מידל איסט סקר בית המשפט שורה של מבחני עזר לצורך סיווג פעילותה של חברה, כפעילות ייצורית או כפעילות שהיא בבחינת אספקת שירות. בית המשפט עשה שימוש במבחן המרכזי בפסיקה - הוא מבחן יצירתו של " יש ממשי" במובחן מ-"יש ממשי" אחר" וקבע:

"כתיבת תוכנה, פיתוחה והפיכתה לכלל מוצר מוגמר שלקוחות עושים בו שימוש שעיקרו עסקי, הוא בבחינת דבר מוחשי חדש גם אם בסופו של יום הוא מותאם ללקוחות ספציפיים.
על כן על פי מבחן זה יש לכלול את פעילות המשיבה בנכס תחת קטיגוריה של תעשיה".

27. בהתבסס על המבחנים שהוכרו בפסיקה, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי עיקר עיסוקה הוא בפיתוח וייצור מוצר אותו היא מוכרת.
התובעת לא הצביעה על ראיות מהן ניתן ללמוד כי הנתבעת עוסקת במתן שירותים.
התאמת המוצר לצרכיו המשתנים של כל לקוח ולקוח, הינה פעולה נלווית לייצור ומכירה ואין מדובר במתן שירותים כלשהם.

28. התובעת הפנתה בנוסף לפסק הדין בעניין ליטוס (ע"ע ( ארצי) 2580-03-11 דורון נגר נ' ליטוס מחשבים בע"מ, מיום 1.3.15) לפיו חלק מהענפים המפורטים בנספח 1 להסכם הענפי הם עיסוקים שמעצם טיבם וטבעם יכולים להיות שירותים בלבד.
התובעת ציינה במסגרת הסיכומים את ענף " מחקר שווקים וחקירות מסחר" (סעיף 82 לנספח 1) כענף הרלוונטי לעיסוקה של הנתבעת.
בהחלטתי מיום 07/10/2018 נמחק מסיכומי התובעת הטיעון שעניינו סעיף 82 לרשימת הענפים, מאחר שהועלה לראשונה בסיכומים.

לאור על האמור, לא הוכח כי הנתבעת עוסקת במתן שירותים.

29. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת עוסקת בייבוא. טענה זו נזנחה על ידי התובעת. בהמשך טענה שהנתבעת עוסקת בייצוא.
הנתבעת טענה להרחבת חזית, הן בפתח דיון ההוכחות והן במסגרת בקשה שהגישה הנתבעת ביום 29/8/18 למחיקת סעיפים מסיכומי התובעת.
בהחלטה מיום 7/10/18 נדחתה טענת הרחבת חזית בעניין זה, בין היתר נוכח האמור בתצהיר הנתבעת:

"... בהיות החברה מפתחת תוכנה, הוענקה לה בשלהי שנת 2012 תמיכה כלכלית על ידי מערך כלי סיוע לתעשייה במשרד הכלכלה במסגרת תכנית סיוע לסחר חוץ כחלק מעידודן של חברות ישראליות וחיזוקן בין היתר, בשוק הגלובאלי. החברה קיבלה את המענק כתמיכה עבור עריכת סקר היתכנות לשם בחינת הצלחת התוכנה ומכירתה ללקוחות, בין היתר בארה"ב ובדרום קוריאה."

30. בעדותו בפניי אישר מר הלוי כי מקום מושבן של חלק מלקוחות החברה, להן היא מוכרת את מוצריה, נמצא מחוץ לישראל. כך העיד:

"ש. כמה לקוחות יש לכם?
ת. כחמישה.
ש. תוכל לציין בפני את מקום מושבם של הלקוחות הללו?
ת. יש בישראל, סין, בקוריאה, בגרמניה, מקסיקו.
ש. מבחינת מחזורי הכנסה, מה אחוז ההכנסה שמקורה בלקוח בישראל?
ת. לא יודע להגיד כמה.
ש. איך אתה יודע להגיד לא ככה?
ת. אם היית רוצה נתונים היית יכול לבקש והייתי יושב עם רוה"ח."

אמנם הנטל על התובעת להוכיח כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הינו בייצוא. אולם משהנתבעת מאשרת כי מרבית לקוחותיה נמצאים בחו"ל ולא הציגה ראיות בדבר היקפי המכירות בארץ ביחס להיקפי המכירות בחו"ל, הוכח כי הנתבעת עוסקת ביצוא.

31. לאחר שהוכח כי עיסוקה של הנתבעת הינו ביצוא, עלינו לבחון האם פעילות היצוא מבוצעת במסגרת אחד הענפים המפורטים בנספח 1 לצו ההרחבה.

32. בתצהיר מר חתם נטען כי הענפים הרלוונטים לעיסוקה של הנתבעת הם אלה:
83. מחשבים.
198. קשר ציוד וחומרים.
176. ציוד קשר, פיתוח ובקרה ( צ"ל ציוד קשר, פיקוח ובקרה – ה.י).
165. ציוד טכני.

33. לאחר שעיינו ברשימת הענפים שפורטה על ידי התובעת, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידיה להוכיח כי איזה מהם רלוונטי לעיקר עיסוקה של הנתבעת, באופן שיחול עליה צו ההרחבה.

על פי הראיות, הנתבעת מפתחת טכנולוגיה/תוכנה ומוכרת רישיונות להפעלתה. הנתבעת אינה מייצאת מחשבים ואינה מייצאת ציוד או חומרים כלשהם.

בתצהיר הנתבעת נקב מר הלוי בשני המוצרים שפיתחה הנתבעת:

"שאפרד: מערכת למדידת נתוני רייטינג של טלוויזיה ורדיו ... המערכת יכולה להגיע בשתי תצורות: (1) תצורה נייחת: יישומון המותקן במכשיר קבוע המצוי בבית הפאנליסט ומודד את נתוני הצפייה כאשר הטלוויזיה דלוקה (2) תצורה ניידת: יישומון המותקן על ידי הפאנליסט במכשיר הטלפון שלו, ומודד באופן פאסיבי את החשיפה לתכניות טלוויזיה ורדיו במהלך כל היום.

ספוטר (Ad Detection): יישומון המותקן על ידי הפאנליסט במכשיר הטלפון שלו, אשר תפקידה לבצע התאמה בין קבצי הקול של פרסומות נבחרות אל מול התוכן שצרך המכשיר או שהיה בסביבתו המיידית של המכשיר".

34. מהאמור בתצהיר עולה כי בכל אחד משני המוצרים הנמכרים על ידי הנתבעת, מדובר ביישומונים המותקנים על גבי ציוד אשר הוא עצמו אינו נמכר על ידי הנתבעת.

35. לאור האמור, עיסוקה של הנתבעת אינו באחד הענפים אליהם הפנתה התובעת. משמע, לא הוכח כי צו ההרחבה חל עליה.

36. על כן, הנתבעת אינה חייבת דמי טיפול מכח תקנה 1( ב).

37. סוף דבר – התביעה נדחית.
בשים לב להליכים בתיק, התובעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ט, (04 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .