הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו גז"ז 12406-09-18

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

המערער
רמי מימון

-
המשיבה
מדינת ישראל

פסק דין

1. בפני ערעור על החלטת ועדת מומחים על פי חוק הגזזת, מיום 25.7.18.

2. במסגרת הודעת הערעור, הועלו טענות שונות אודות התנהלות חברי הוועדה כ לפי המערער ובא כוחו.
עוד נטען כי הוועדה פעלה בניגוד לכללי הצדק הטבעי, עת לא אפשרה לב"כ המערער להעלות טענותיו.
באשר לגוף ההחלטה, נטען כי הוועדה התעלמה מאישורים רפואיים רבים שצורפו לתביעה, מניתוחים שעבר המערער ומנגעים שהתגלו בפנים, בעורף ובגב. כמו כן התעלמה מחוות דעת שהציג, לפיה הנגעים הם תוצאה של הקרנות מפני מחלת הגזזת.
נטען, כי הוועדה לא התייחסה לכך שהמערער היה כבן ארבע בעת שמשפחתו עלתה לישראל וכן לא התייחסה לצילום משפחתי משנת 1950 שהוצג בפניה.

3. המדינה הגיבה וטענה כי הוועדה פעלה כדין ובמסגרת הסמכויות הנתונות לה בחוק, כי המערער נבדק על ידי חברה הוועדה .
עוד נטען כי האישורים הרפואיים אודות ניתוחים שעבר המערער אינם רלבנטיים לשלב זה של הדיון, שבו על הוועדה לקבוע האם המערער עבר הקרנות מפני מחלת הגזזת.

4. בסיכומי המערער חזר על טענותיו והפנה למספר פגמים בהתנהלות הוועדה:
א. אי מתן אפשרות לייצוג הוגן.
ב. רופאי הוועדה לא היו בעלי הכשרה נדרשת לדון בנגעי עור.
ג. הוועדה לא הפנתה את המערער לקבלת חוות דעת מאת רופא מומחה לנגעי עור.
ד. נגעי עור מסוג אלה שאובחנו אצל המערער, נובעים מהקרנות לגזזת. לטענת ב"כ המערער, כך נקבע בשורה של פסקי דין.
ה. הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים משנים 2009 ו-2010 וכן מחוות דעת רפואיות שהובאו בפניה.
ו. בדיקת המערער נעשתה ע"י רופאים שאינם מומחים בתחום.
ז. הוועדה לא התייחסה לתמונה משפחתית שהוצגה בפניה.

5. בסיכומי המדינה נערכה בחינה של סמכות הוועדה מכח הוראות החוק ושל ההליכים המתקיימים בפני הוועדה.
ב"כ המדינה התנגדה להרחבת חזית לגבי טענות שלא עלו בהודעת הערעור.
עוד התייחסה לכל אחת מהטענות שהועלו בהודעת הערעור ובסיכויים.

לאחר עיון בחומר שבתיק ובטענות הצדדים להלן פסק הדין.

6. המסגרת הנורמטיבית
החוק לפיצוי לנפגעי גזזת קובע מנגנון פיצוי אשר ייושם רק כלפי אדם אשר קיבל "טיפול בהקרנות".

בסעיף 1 לחוק מופיעה הגדרת "טיפול בהקרנות":
"הקרנות שניתנו לאדם, בתקופה שמיום כ"ח בטבת התש"ו (1 בינואר 1946) עד יום י"ב בטבת התשכ"א (31 בדצמבר 1960), לצורך טיפול במחלת הגזזת או לשם מניעתה, על ידי המדינה, הסוכנות היהודית, קופת חולים , כהגדרתה בחוק ביטוח ריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 או הסתדרות מדיצינית הדסה, או מטעמם, בין אם ניתנו בישראל ובין אם ניתנו מחוץ לישראל כחלק מההכנות לעליה לישראל".

החוק מגדיר מיהו "נפגע":
"מי שועדת המומחים קבעה שניתן לו טיפול בהקרנה וועדה רפואית או ועדה רפואית לעררים קבעה שלקה במחלה...".

7. הסמכות לקבוע אם אדם עבר "טיפול בהקרנה" וניתן להכיר בו כ"נפגע" נתונה לוועדת המומחים, אשר עברה הכשרה מיוחדת על מנת שתוכל לקבוע מי מהתובעים קיבל טיפול בהקרנות כנגד מחלת הגזזת. עוד נקבע כי הנטל להוכחת מתן הטיפול בהקרנה בהתאם לתקנות לפיצוי נפגעי גזזת, מוטל על המערער .
כן נקבע:
"אין די באבחנה רפואית של אחת המחלות המנויות בתוספת לחוק כדי להוכיח שהמערער עבר טיפול בהקרנות כמשמעותו בחוק".

8. בהתאם לפסיקה ארוכת ימים, ההליך שמתקיים בפני ועדת המומחים הינו הליך מנהלי גמיש שאינו כפוף למגבלות הפרוצדורה או לדיני הראיות.
הביקורת השיפוטית המופעלת על החלטות הוועדה, מוגבלת מכוח עילות המשפט המנהלי . על בית הדין הנכבד לבחון האם נפלו פגמים חמורים בהחלטת הוועדה, שיש בהם כדי להצדיק את ביטולה או להצדיק דיון חוזר לשם הנמקה. כלומר, האם הוועדה פעלה במסגרת סמכותה, שקלה את החלטתה באופן ענייני, בתום לב ובסבירות והאם נימקה החלטתה.

ההלכה היא כי העדויות שנשמעו בפני ועדת המומחים לא ייפתחו מחדש בפני בית הדין.

9. לענייננו, כך נאמר בהחלטת הוועדה:
"התובע, יליד 1946 , סיפר שבגיל 4 קיבל טיפול אך אינו זוכר איזה טיפולים קיבל כנגד מחלת הגזזת. התובע הציג לפנינו תמונה משפחתית בה ניתן לראות שלו ולאח נוסף - ישראל ז"ל - יש קרחת ול 2-אחים. נוספים קרחות חלקיות. לדבריו, התמונה צולמה בשנת 1959 בהמשך ציין התובע שהוא אומנם לא זוכר איזה טיפולים קיבל אך הוא זוכר את השיחות שהיו בבית עם ההורים וכן את השיחות של האחים בינם לבין עצמם. לדברי התובע, כאשר האחים שאלו את ההורים למה יש להם קרחת, ההורים השיבו "שהיה בזמנו בעיה של מחלת גזזת, או מחלה מסויימת, שהיתה טעונה טיפול והם נאצלו לעשות את זה לפי הוראות משרד הבריאות. אי אפשר היה להיכנס לארץ בלי הטיפול". ובהמשך הוסיף "נדמה לי שהם דיברו משהו על פליט או משהו". לדבריו, גס אחיו עברו את הטיפול, ואכן אחיו - מימון ישראל ז"ל - הגיש תביעה להכיר בו כנפגע עפ"י החוק
לפיצוי נפגעי גזזת, ולאחר שנשמעה עדותו ועדות אחותו, גב' שרה ברנד, נדחתה התביעה. לשאלת הוועדה השיב התובע שאין לו עדים. התובע לא הניח תשתית עובדתית לכך שקיבל טיפול בהקרנה כנגד מחלת הגזזת כדרישת החוק. לאור האמור, ולאור בדיקת הקרקפת ע"י מומחי הוועדה, התביעה נדחית. מצאנו להוסיף, לאור דברי עו"ד סער, שיש מסמכים שמעידים על מנינגיומה רזה "גזזתי טהור", כדבריו, עיון במסמכים הרפואיים מעלה שהתובע עבר הסרת מס' נגעי עור מסוגים שונים, לרבות 800 , אך אין כל מסמך המעיד על הימצאות מנינגיומה.
זאת ועוד, גם לו היה התובע מאובחן כמי שסובל ממנינגיומה אין זה כשלעצמו כדי להוכיח קבלת טיפול בהקרנה לקבלת טיפול בהקרנה כנגד מחלת הגזזת דרישת החוק.
לאור כל האמור, התביעה נדחית".

10. לעניין הרכב חברי הוועדה, אף שטענה זו לא עלתה בהודעת הערעור ומהווה הרחבת חזית, אבהיר כי על פי הפסיקה, בעת דיון בפני וועדת מומחים, אין הכרח שיהיו מומחים מתחום המחלה הספציפית של המערער, שכן הבחינה היא של הקרקפת ושל התשתית העובדתית.
כך נקבע בשורה של פסקי דין וכך עלה מהוראות החוק.

11. באשר לטענת ב"כ המערער, כי לא ניתנה לו הזדמנות לטעון, מפרוטוקול הוועדה וכן מההחלטה ע ולה כי ב"כ המערער העלה טענותיו והוועדה התייחסה לטענות אלה בהחלטתה. עוד עולה כי המערער עצמו דיבר ארוכות ודבריו נרשמו לפרוטוקול וכי הוועדה התייחסה לתצלום שהונח בפניה.

12. באשר לטענה להעדר התייחסות למסמכים רפואיים, בשלב זה של הדיון אין הכרח להתייחס למסמכים אודות מצבו הרפואי העדכני של המערער.
בשלב זה, כאמור, ועדת המומחים בוחנת האם המערער קיבל טיפול בהקרנות מפני מחלת הגזזת. מצבו הרפואי דהיום יכול לסייע בקבלת החלטה אך אין הוא בגדר ראיה קונקלוסיבית, והוועדה התייחסה במפורש בהחלטתה לנושא זה בסיפא להחלטה.

13. לעניין העדר הפניה לבדיקת דרמטולוג יאמר שהמערער עצמו לא צירף חוות דעת של רופא דרמטולוג ולכן לא היתה הכרח על הוועדה להפנותו לבדיקה כזו.

14. סוף דבר, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה.
הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ט, (15 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .