הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 7759-07-12

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציג ציבור (עובדים), מר מוחמד מנסור

התובע
יאיר לוי
ע"י ב"כ עו"ד ליברמן
מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי, תשל"ב – 1972
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד וידנה

פסק דין

1. התובע עבד כמנהל עבודה בענף הבניה והוא מבקש שמחלת ריאות ממנה הוא סובל תוכר כ"פגיעה בעבודה", על פי פריט 15 לחלק ב' לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד – 1954 (להלן – התקנות) ולחילופין על פי תורת המיקרוטראומה.

2. בהחלטה מיום 29.6.14 נקבע כי יש למנות מומחה /יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ובין מחלת הריאות בה לקה. ד"ר משה ליג'י, מונה כמומחה/ יועץ רפואי.

3. להלן העובדות שנקבעו על ידי בית הדין (החלטה מיום 23.6.14) ואשר הוצגו למומחה:

א. התובע עבד בענף הבניין משנת 1965 ועד פרישתו בינואר 2013.

ב. עד 1980 התובע עבד בברזלנות ובאותה תקופה נחשף לאסבסט, הגם שהתובע לא הבהיר מה היתה תדירות החשיפה.

ג. בשנים האחרונות לעבודתו, לכל הפחות מתחילת שנות התשעים, התובע עבד כמנהל עבודה. תחילה בתחום שלד ולאחר מכן בתחום "גמר".

ד. במסגרת עבודתו כמנהל עבודה, התובע היה אחראי על צוותי עובדים שעבדו בין בבניין אחד ובין במספר בניינים (2-3). גודלו של צוות עובדים בבניין אחד נע בין 30 ל – 50 עובדים.

ה. יום העבודה של התובע היה כעשר שעות, כאשר כשלוש שעות מתוכו, התובע לא נחשף לחומרים או אבק, באשר מדובר בשעות בהן התובע עסק בעבודות משרדיות או היה בהפסקת צהריים.

ו. התובע לא עבד בנקודה מסוימת באתר, אלא עבר בין נקודות שונות באתר, בין העובדים השונים, כאשר בכל נקודה התעכב על מנת לפקח על העבודה או להעיר לעובדים במקום.

ז. במהלך עבודתו, התובע נחשף לאבק באתר הבניה. בנוסף, התובע נחשף לחומרים הבאים: צבעים ומדללי צבעים, כגון טינר, טרפנטין וסילר; טיח שחור או טיט; סיליקונים בהם משתמשים בעת הרכבת אלומיניום, מטבחים, דלתות ושיש; חומצת מי מלח; שליכט צבעוני; חומרי איטום כגון זפת חמה ויריעות ביטומניות; אבק מחיתוך פלטות גבס; "צמר סלעים" שהוא חומר הבידוד בין לוחות הגבס.

ח. התובע עבד הן באוויר הפתוח, ואז היה התובע חשוף לאבק ולחול וכן עבד בחללים סגורים, כגון חניונים, מרתפים או מאגרי מים.

4. להלן השאלות שהוצגו למומחה ותשובותיו (מיום 15.7.14, כל ההדגשות, כאן ובהמשך, במקור – ד.ו):

ש. מהי מחלתו של התובע בתחום הריאות?
ת. לעניין מחלת מערכת הנשימה הנ"ל סובל ממחלת ריאות חסימתית כרונית (COPDּ = Chronic Obsrtuctive Pulmonary Disease) וכן מאסתמה כרונית. מדובר במחלת סימפונות דלקתית כרונית וממושכת המתבטאת בשיעול, פליטת כיח וצפצופים נשימתיים כמו כן קוצר נשימה באופן התקפי או משני למאמצים גופניים.
זהו שילוב של שני תהליכים הפוגעים בסימפונות והמתרחשים במקביל ובאופן סינרגי. מחלת ה – COPD מוכרת היטב בקרב מעשנים. הנ"ל היה מעשן כבד עד 1988 (עת היה בן 44). עובדת היותו מעשן לצערי לא צוינה בהחלטת בית הדין אך צוינה בחוו"ד של ד"ר נווה טוב בטעמו של הנ"ל.
עישון כבד נחשב כגורם מכריע בגרימתCOPD גם אם רק חלק מהמעשנים יחלו במחלה זו. באלה אשר מאובחנים כחולי COPD, במרביתם קיימת היסטוריה של עישון כבד. המחלה הולכת ומחמירה בהדרגה עם השנים גם לאחר הפסקת העישון.
מחלת האסתמה ממנה סובל הנ"ל (ע"פ הרשומה הרפואית כבר משנת 1980) הינה מחלת סימפונות דלקתית – כאמור לעיל – המתאפיינת ברגישות יתר בסימפונות על רקע גורמי אלרגיה ואו נטיה תורשתית. קיימים גורמי סיכון המגבירים את סיכויי הופעת תסמיני אסתמה כמו בנ"ל שאצלו נמצאה אלרגיה לאבק בית וסבל מתופעות אלרגיות נוספות: ריניטיס אלרגית (דלקת ריריות האף) ודרמטיטיס (גרד ודלקת בעור).
המחלה האסתמתית מהווה כשלעצמה גורם סיכון נוסף ובלתי תלוי המגביר את סיכוני הופעת מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) ובמיוחד בקרב המעשנים (אפקט סינרגי) ואשר אצלם מתפתח תהליך הידוע כ – Remodeling של הסימפונות.

ש. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, שיש קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין עבודתו כפי שתוארה בהחלטה לעיל?

תשומת לב המומחה כי גם החמרת מצב המחלה עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

ת. לא ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% שיש קשר סיבתי בין מחלתו לבין עבודתו. מחלתו נובעת מנזקי עישון כבד ומתסמונת אסתמה כמתואר לעיל.
תרומת עבודתו לגרימת מחלת הסימפונות פחותה בהרבה מהגורמים התחלואתיים.
אין מדובר במחלת ריאות תעסוקתית על בסיס ההגדרות המקובלות.

ש. אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית – האם מחלתו של התובע עקב העבודה נגרמה על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוייו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)?

ש. אם קבעת כי היו פגיעות זעירות – האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על מחלת התובע?
על פי הפסיקה, 'השפעה משמעותית' היא בשיעור של 20% ומעלה.
ת. (לשתי השאלות שלעיל):
אין מדובר במחלה שנגרמה בדרך של מיקרוטראומה. לעבודתו השפעה פחותה בהשוואה ליותר הגורמים כמתואר לעיל. עבודתו (בוודאי לא עבודתו כמנהל עבודה מתחילת שנות ה – 90) הייתה עלולה להחמיר את מחלתו בסדר גודל של 15% כפי שמקובל בספרות הרפואית להעריך את השפעת הגורמים התעסוקתיים בהופעת מחלת ריאות חסימתית כרונית.

5. התובע ביקש להציג למומחה שאלות הבהרה. בקשתו התקבלה באופן חלקי (החלטה מיום 23.11.14). להלן השאלות שהוצגו למומחה ותשובותיו (מיום 16.12.14):

ש1. אם נמצאת אצל התובע אלרגיה לאבק שהיא גורם סיכון המגביר את סיכויי הופעת תסמיני האסתמה, ועל פי עובדות המקרה התובע נחשף לאבק באתרי הבניה ובאוויר הפתוח בעבודתו, ואף ברישום ד"ר ורמן המצ"ב כנספח א' מצוין כי "החולה עובד בבניין עם אבק", האם נכון שחשיפה כזו לאבק בעבודתו הגבירה את הופעת תסמיני האסתמה, וזאת בסבירות של 50% לפחות?
ת. בחוות דעתי ציינתי שהנ"ל סובל משתי מחלות בדרכי הנשימה: אסתמה ומחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD). שני התהליכים הללו מתקיימים ביחד ומשפיעים על הסימפונות באופן סינרגי (סך השפעתם גבוהה מסך השפעותיהם בנפרד) לכן: חשיפתו לאבק בעבודתו הייתה עלולה בסבירות של 50% לפחות להגביר את תסמיני מחלת ה – COPD והאסתמה גם יחד.

ש2. ד"ר בריקמן, מומחה לאלרגיה כותב ברישום מיום 17.5.98, הרצ"ב כנספח ב': "patient has based upon alergic rhinitis to dust".
על רקע זאת נשאלת השאלה האם התופעות האלרגיות הנוספות שמהן התובע סבל ואשר נמנו בחוות הדעת, כגון ריניטיס אלרגית ו/או דרמטיטיס, גם הן יכול והושפעו מחשיפתו לאבק ולחול ו/או ליתר החומרים אליהם נחשף במהלך עבודתו על פי עובדות המקרה?
ת. התופעות האלרגיות לא מושפעות מחשיפה לאבק באתרי בניה.

ש3. ד"ר אשר מזר, מומחה למחלות ריאה, כותב בסוף בדיקת תפקודי ריאות מיום 13.8.98, המצ"ב כנספח ג', "ממליץ על הפנייה לרופא תעסוקה בקשר להמשך עבודתו בבניין והימנעות מחשיפה בעבודה לעשן ולאבק".

אנא הסבר את הקשר שבין הגברת ו/או החמרת תסמיני האסתמה ו/או ה – COPD (משציינת כי מתקיים אפקט סינרגי בין שתי המחלות) להמשך החשיפה בעבודה לאבק שמפני סיכון זה המליץ ד"ר מזר על הפנייה לרופא תעסוקה.
ת. כמפורט בסעיף 1 לעיל: חשיפה לאבק באתרי בניה עלולה לגרום להחמרה בתסמינים הנגרמים כתוצאה מאסתמה ו –COPD וזאת עקב הגירוי לדרכי הנשימה. זאת הסיבה להמלצתו של ד"ר מזר (על מנת למנוע החמרה של מחלותיו). בדיוק כפי שרופא אורטופד לדוגמא ימליץ על הימנעות מתעסוקה הכרוכה בהרמת משאות במי שסובל ממחלת עמוד שדרה תחתון.

ש4. מהן ההגדרות המקובלות למחלת ריאות תעסוקתית?
אנא צרף לתשובתך את ההגדרות המקובלות מתוך הספרות המקובלת והעדכנית.
ת. מחלת ריאות תעסוקתית הינה מחלת ריאות הנגרמת כתוצאה מחשיפה נשימתית לאבק מזיק או חומרים מזיקים הנשאפים בדרכי הנשימה וזאת במסגרת התעסוקתית. זהו פרק מתוך כלל הפרקים העוסקים במחלות הנגרמות כתוצאה מחשיפה ופגיעה מתמשכת במסגרת התעסוקתית. ההגדרות הללו מתוארות בכל ספרי הלימוד העוסקים ברפואה תעסוקתית ולדוגמא ספר הכתוב בעברית 'פיקוח על בריאות העובד' (ספר ראשון) מעת ד"ר ל. נעים, מטעם המוסד לבטיחות ולגיהות מ -2002.

ש5. אנא השב לשאלה 5ג' שבהחלטה מיום 30.6.14 (העוסקת במיקרוטראומה), בהתייחס לכל אחת משתי המחלות בנפרד.
ת. בהתייחס לשאלה ג'5 שבהחלטה מיום 30.6.14: מחלותיו (COPD ואסתמה) לא נגרמו עקב עבודתו במנגנון של מיקרוטראומה.

ש6. האם תשובתך לעניין שלילת מנגנון המיקרוטראומה היא כללית ועקרונית או ספציפית למקרה של התובע?
אם היא ספציפית לתובע – אנא נמק והסבר זאת, ביחס לכל אחת מהמחלות שנזכרו בחוות הדעת.
ת. תשובתי לעניין שלילת מנגנון המיקרוטראומה נוגעת ספציפית לעניינו של הנ"ל. מנגנון של מיקרוטראומה הינו בהחלט מנגנון ידוע בגרימת מחלות ריאה תעסוקתיות.

ש7. אנא הבהר את המשפט בחוות הדעת: "בוודאי לא עבודתו כמנהל עבודה מתחילת שנות ה – 90" (בתשובה לשאלות ג' –ד'), בשים לב לשאלות הבאות:

א. כיצד אמירה זו מתיישבת עם העובדות המפורטות בסעיפים 4 ה-ח' לעובדות המקרה, לפיהן גם בעבודתו כמנהל נחשף לאבק וליתר החומרים במשך 7 שעות מתוך 10 שעות עבודתו?

ב. האם השפעת עבודתו לא היתה פחותה בהרבה מיתר הגורמים שנמנו על ידך וזאת במהלך שנות עבודתו מ – 1965 ועד 1990?

ת. לפי דעתי חשיפה של פועל הינה גבוהה בהרבה בהשוואה לחשיפה של עובד המוגדר כמנהל עבודה ולפיכך בהתחשב ביתר הגורמים (העישון הכבד ואסתמה אלרגית), השפעת עבודתו פחותה בהרבה מהגורמים הללו.

ש8. אנא צרף את הספרות הרפואית המקובלת המעריכה השפעה של 15% בלבד להשפעת גורמים תעסוקתיים.
ת. מצורף בזה נייר עמדה רשמי חשוב של ה – ATS ( American Thoracic Society) המקובל והמבוסס על 157 פרסומי ספרות מקצועית והקובע שתרומת הגורם התעסקתי בהתהוותCOPD באוכלוסיה הינה סביב 15% (נא ראו עמוד 793 המסומן).

6. לאחר קבלת תשובות המומחה, התובע ביקש להציג לו שאלות הבהרה נוספות ובקשתו התקבלה באופן חלקי (החלטה מיום 14.5.15).

7. להלן שאלות ההבהרה הנוספות ותשובות המומחה (מיום 4.6.15):

ש1. כיצד תשובתך לשאלה מס' 1, לפיה חשיפתו של התובע לאבק בעבודתו היתה עלולה בסבירות של 50% לפחות להגביר את תסמיני מחלות ה – COPD והאסתמה גם יחד, מתיישבת עם התשובה לשאלה מס' 5 לפיה מחלותיו של התובע ( COPD ואסתמתה) לא נגרמו עקב עבודתו במנגנון של מיקרוטראומה?

ת. אין כל סתירה בין הקביעה שהחשיפה התעסוקתית עלולה להחמיר את מחלותיו בסבירות של 50% לפחות, לבין הקביעה שמחלותיו לא נגרמו במנגנון של מיקרוטראומה במסגרת עבודתו.

ש2. אנא הסבר את תשובתך לשאלה מס' 6, במובן זה שאם מנגנון של מיקרוטראומה הינו בהחלט מנגנון ידוע בגרימת מחלות ריאה תעסוקתיות, מדוע הנך שולל מנגנון זה באופן ספציפי לתובע?

ת. כיוון שהגעתי למסקנה שמחלותיו נגרמו עקב גורמים אחרים (עישון וגורם תחלואי - אסתמה).

ש3. בתשובה מס' 7 ציינת כי למול יתר הגורמים (העישון הכבד והאסתמה האלרגית) השפעת עבודתו של התובע פחותה בהרבה מגורמים אלה, ובחוות הדעת מיום 15.7.14, צוין כי התובע עישן עד שנת 1988 (עת היה בן 44) ומחלת ה – COPD הולכת ומחמירה בהדרגה עם השנים גם לאחר הפסקת העישון.
בהקשר לכך אנא השב לשאלות הבאות:
(1) האם בדיקת תפקודי הריאה משנת 1988 (עת התובע היה בן 54) הדגימה הפרעה חסימתית בינונית עם שיפור אחרי מרחיבי סמפונות – תמונה המתאימה לאסתמה כפי המופיע בבדיקה עצמה?
(בדיקה משנת 1988, מצ"ב).
ת. כן, נכון.

(2) האם בדיקת תפקודי הריאה משנת 2010 (עת היה התובע בן 66) הדגימה הפרעה חסימתית בינונית, ללא שיפור אחרי מרחיבי סימפונות; תמונה המתאימה ל – COPD?
(בדיקה משנת 2010 רצ"ב).
ת. כן, נכון.

(3) מהשוואת תוצאות בדיקות תפקודי הריאה ובשים לב לאמור בחוות הדעת, לפיה התובע הפסיק לעשן בגיל 44 והוא פרש מעבודתו בענף הבניין בינואר 2013, האם נכון יהיה לייחס את ההחמרה בתפקודי הריאה והמעבר מתמונה של אסתמה הפיכה ל – COPD עם חסימה קבועה, בחשיפה המתמשכת של התובע לאבק ולחומרים בעבודתו, כפי שפורט בעובדות המקרה, וזאת בסבירות של 50% לפחות?
(4) אם לא- אנא נמק מה הביא להתדרדרות במצבו של התובע.

ת. ידוע היטב שמחלת COPD הולכת ומחמירה גם לאחר הפסקת עישון (זהו מהלכה הטבעי), כפי שכבר כתבתי בחוות דעתי מ – 15.7.14 – קיים אפקט סינרגי בין אסתמה ו – COPD, אפקט הגורם להחמרת התהליך החסימתי עקב היווצרות REMODELING של הסימפונות. זאת הסיבה להחמרה במצבו, יחד עם זאת, לא ניתן לשלול את ההשפעה התעסוקתית כגורם מחמיר וכפי שהוסבר לאורך ההתכתבות.

ש4. בנייר העמדה של ה – ATS אליו היפנת בתשובה לשאלה מס' 8, בעמוד 788, בפרק: COPD: Epidemiologic Evidence"", מציינים המחברים באשר לגורמי הסיכון ל – COPD בקרב עובדים שקשורים לתעשיות ייצור מלט (עובדים תעשייתיים בפריז – עבודה הנזכרת בהערת שוליים 64 של המחברים), כי נרשמה ירידה בתפקודי הריאה בשיעור של 7-8 מל' לשנה, בתיקון לגיל ולעישון:

Most of these studies reported an annual decline in Fev1 due to occupational exposures (after adjustment for age and smoking) of 7-9 ml/year (57-60 ,64, 65)

וכן הודגש כי בקרב עובדים החשופים לרמת חשיפה גבוהה לאבק, השפעת גורם זה גבוהה אף יותר מחשיפה לסיגריות:

In heavily exposed workers, the effect of dust exposure may be greater than that of cigarette smoking alone (62)

והמחברים מסכמים פרק זה באומרם שבאופן כללי מידת ההשפעה של הגורם התעסוקתי עקבי לעישון.

Overall, the magnitude of effect of occupational exposures appears with that of cigarette smoking (73)

על רקע זה, האם נכון לומר כי ההחמרה במחלת הריאות של התובע והמעבר מאסתמה הפיכה ל – COPD בלתי הפיכה נבעה משילוב של 3 גורמים: עישון עד גיל 44, נטיה אסתמטית (שתסמיניה הוגברו בשל חשיפתו לאבק בעבודתו, כאמור בתשובה מס' 1) וחשיפה תעסוקתית מתמשכת לאבק ולחומרים שפורטו בעובדות המקרה, וזאת בסבירות של 50% לפחות?

ת. ההחמרה במחלת הריאות במשך השנים נגרמה עקב המהלך הטבעי הידוע של תהליכים דלקתיים כרוניים בסמפונות (COPD ואסתמה). המהלך הוא בכיוון של החמרה הדרגתית ולעתים אף מואצת עם אובדן 30-40-50 מ"ל בשנה במדד 1 FVE גם ללא כל גורם של חשיפה תעסוקתית. לפיכך אני בדעה שתעסוקתו הייתה עלולה להחמיר את מחלתו בסבירות של 50% לפחות.

7. לאחר כל הדברים הללו, התובע ביקש להציג למומחה שאלת הבהרה נוספת (החלטה מיום 29.7.15):
בתשובתך מיום 16.12.14 הפנית לניר עמדה רשמי של ATS, לפיו תרומת הגורם התעסוקתי בהתהוות COPD באוכלוסיה הינה סביב 15%.

בהתייחס לתובע ולשלושת הגורמים שמנית בתשובותיך (עישון, אסתמה אלרגית והשפעת העבודה), מה שיעור השפעת גורם העבודה מתוך 3 הגורמים הללו להתהוות המחלה?

היינו, האם שיעור זה זהה או שונה לעומת הנתון שהוצג מנייר העמדה, המתייחס לתרומת הגורם התעסוקתי בכלל האוכלוסיה?

אנא נמק את תשובתך.

לשאלה האחרונה המומחה השיב ביום 18.8.15 כך:

על בסיס חוות הדעת ותשובותיי הקודמות בנידון אחזור ואדגיש: גורמי הרקע בנ"ל, נזקי עישון האחראים לגרימת מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) ומחלת אסתמה אלרגית, הם הגורמים המשמעותיים בהתהוות מחלתו (גורמים הפוגעים בדרכי הנשימה, כזכור במנגנון סינרגי).
הגורם התעסוקתי מהווה גורם התורם להחמרה אפשרית במחלתו. בניירות עמדה מטעם גופים בינלאומיים מוסמכים (כגון: AMERICAN THORACIC SOCIETY) ניתנת הערכה זהירה אודות מרכיב התעסוקה בגרימת מחלות דרכי הנשימה בשיעור של בין 10% ל – 20%.
ובהשלכה מן הכלל (האוכלוסיה הכללית) אל הפרט, אני מעריך שניתן לכמת את תרומת המרכיב התעסוקתי בהחמרת מחלתו בשיעור של בין 10% ל – 20%.

8. לטענת התובע, חלו תמורות בעמדת המומחה. המומחה הכיר בקשר סיבתי של 50% של החשיפה לאבק, בהגברת תסמיני המחלות מהן הוא סובל. לצד זה, המומחה שלל את מנגנון המיקרוטראומה בעניינו. מאוחר יותר, המומחה קבע כי שיעור ההשפעה התעסוקתית נמוך יותר ועומד רק על 15%. אין לקבל את עמדת המומחה לפיה כיוון שמדובר בהחמרה של מחלת הריאות ולא גרימה, המנגנון אינו מתאים למיקרוטראומה. בנוסף, המומחה התעלם מכך שהיו שנים בהן התובע עבד כפועל בניין ולא בכל שנות עבודתו היה מנהל עבודה באתרי בניה.

9. לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה, כיוון שחוות הדעת ברורה ומתשובות המומחה עולה כי לא קיים קשר בין מחלותיו ובין תנאי עבודתו. המומחה הסביר שגם אם קיימה השפעה של תנאי העבודה בהחמרת מחלותיו, ההשפעה עולה כדי 15% בלבד, ועל פי הדין יש לקבוע קשר סיבתי של 50%.

10. המחלוקת בין הצדדים היא למעשה בפרשנותה של חוות הדעת ושל תשובות המומחה לשאלות ההבהרה.

מקריאת חוות הדעת ותשובות המומחה לכל שאלות ההבהרה כמכלול, עולה התמונה הבאה:

המומחה קבע כי מחלותיו של התובע – COPD ואסתמה, לא נגרמו כתוצאה מתנאי העבודה והמומחה מייחס את הגורם המרכזי להופעת המחלות לעובדה שהתובע עישן במשך שנים ארוכות. כמו כן, המומחה הסביר שהאסתמה מהווה גורם מעצים למחלת ה – COPD (סינרגי – בלשונו). עוד למדנו מחוות הדעת, כי COPD היא מחלה פרוגרסיבית שמתקדמת גם אם החולה מפסיק לעשן. כלומר, גם את ה חמרת המחלה אין לייחס לתנאי עבודתו של התובע, אלא למהלך הטבעי של המחלה.

לצד זה, המומחה לא התעלם מהעובדה שהתובע נחשף לאבק במסגרת עבודתו. העובדה שהמומחה הבחין בין התקופה שבה התובע עבד כמנהל עבודה ובין התקופה שבה עבד כפועל בניין, אינה פוגמת בחוות הדעת ונראה כי מדובר בנתון תעסוקתי רלוונטי להבנת תנאי עבודתו של התובע.

המומחה לא שלל קשר לתנאי העבודה, לרבות חשיפה לאבק, אלא שדעתו, מדובר בקשר של החמרה ולא של גרימה.

בנוסף, המומחה הסביר כי על פי הספרות המקובלת, ההערכה הזהירה המקובלת להשפעת המרכיב התעסוקתי בגרימת מחלות דרכי הנשימה עומדת על שיעור של בין 10% ל – 20%. בהתאם, המומחה העריך גם תרומת המרכיב התעסוקתי להחמרת מחלותיו של התובע עומד על שיעור זהה.

11. שאלת הוכחת הקשר הסיבתי במחלות לגביהן נטען כי נגרמו במנגנון של מיקרוטראומה עקב חשיפה לחומרים מסוכנים או אבק, נדונה רק לאחרונה בבית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 6291-03-13 לבובסקי - המוסד לביטוח לאומי, 7.7.16. הגם שבאותו עניין, מדובר היה במחלה שונה ובתנאי עבודה שונים, הנפסק שם יפה גם לעניינו של התובע:

"...עניין לנו בהליך דו שלבי, ובשני מישורים שונים. על פי ההלכה כאמור, בטרם ייערך בירור בדבר היחס שבין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים, על המבוטח לעבור תחילה, את המשוכה הראשונה, היא הוכחת הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה שהוכחו לבין הליקוי בו מדובר. לצורך הוכחת קשר זה נדרשת מידת סבירות העולה על 50%, היינו נדרש להראות כי יהא זה יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה הביאו לקרות הליקוי (לרבות החמרת מצב הליקוי), מאשר לקבוע כי תנאי העבודה לא הביאו לקרות הליקוי (לרבות החמרת מצב הליקוי).
רק לאחר שעבר המבוטח את המשוכה הראשונה של ביסוס הקשר הסיבתי במידת סבירות של 50% ומעלה (וכפוף לכך שהפגיעה אירעה במנגנון המיקרוטראומה), ניתן לעבור למשוכה השניה, שבמסגרתה נבחנת שאלת היחס שבין השפעת תנאי העבודה על הליקוי למול גורמים אחרים לליקוי. לגבי מידת ההשפעה כאמור, נקבע כי די בהשפעה משמעותית (בשיעור 20% לפחות), כדי שהליקוי יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.
אחר הבהרות אלו, יש לבחון האם עמד המערער בנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו, ותחילה לשאלה האם עבר המערער את המשוכה הראשונה - הוכחת ה'קשר הסיבתי' כנדרש.
כאמור, המבחן לצורך הוכחת הקשר הסיבתי, הוא מבחן של מידת סבירות היינו כי יהא זה יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה הביאו לקרות (החמרת) הליקוי, מאשר לקבוע כי לא הביאו לקרות (החמרת) הליקוי."

12. כאמור, ברור מחוות הדעת שמבחינה רפואית, מחלותיו של התובע בתחום הריאות לא נגרמו עקב תנאי העבודה. אך גם אם בוחנים את מידת השפעת תנאי העבודה על החמרת המחלות ולא על גרימתן, ניכר מתשובותיו של המומחה כי זו אינה עולה כדי השפעה משמעותית – לא של 50% ואף לא של 20%.

המומחה חזר על קביעות אלה מספר פעמים:

"לא ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% שיש קשר סיבתי בין מחלתו לבין עבודתו. מחלתו נובעת מנזקי עישון כבד ומתסמונת אסתמה כמתואר לעיל.
תרומת עבודתו לגרימת מחלת הסימפונות פחותה בהרבה מהגורמים התחלואתיים."

"עבודתו (בוודאי לא עבודתו כמנהל עבודה מתחילת שנות ה – 90) הייתה עלולה להחמיר את מחלתו בסדר גודל של 15% כפי שמקובל בספרות הרפואית להעריך את השפעת הגורמים התעסוקתיים בהופעת מחלת ריאות חסימתית כרונית"

"הגורם התעסוקתי מהווה גורם התורם להחמרה אפשרית במחלתו. בניירות עמדה מטעם גופים בינלאומיים מוסמכים (כגון: AMERICAN THORACIC SOCIETY) ניתנת הערכה זהירה אודות מרכיב התעסוקה בגרימת מחלות דרכי הנשימה בשיעור של בין 10% ל – 20%.
ובהשלכה מן הכלל (האוכלוסיה הכללית) אל הפרט, אני מעריך שניתן לכמת את תרומת המרכיב התעסוקתי בהחמרת מחלתו בשיעור של בין 10% ל – 20%."

13. גם אם המומחה נדרש להבהיר תשובות מסויימות או שנושא החשיפה לאבק עלה רק בתשובה לשאלות הבהרה ולא בחוות דעתו הראשונית, אין בכך לפסול את חוות הדעת או להציע על פגם שנפל בה.

14. לא נעלם מעינינו כי בתשובה לשאלות מסוימות, המומחה השיב ש"חשיפתו לאבק בעבודתו הייתה עלולה בסבירות של 50% לפחות להגביר את תסמיני מחלת ה – COPD והאסתמה גם יחד". עם זאת, מקריאת חוות הדעת כמכלול, נראה שאין זו דעתו של המומחה בהתייחס לנתוניו של התובע ויש לקרוא את האמירות הללו כאמירה עקרונית ולא כקביעה רפואית לגבי מצבו של התובע. זאת במיוחד כאשר המומחה התבקש להסביר אמירה זו והשיב לה באופן מנומק.

15. בנסיבות אלה, אין מנוס מדחיית התביעה, וזאת בהתאם לחוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית הדין ובשים לב למעמדה של חוות דעת זו, על פי ההלכה הפסוקה (עב"ל (ארצי) 64257-12-14 יהוד – המוסד לביטוח לאומי, 9.8.16).

ניתן היום, ד' אלול תשע"ו, (07 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים.

מוחמד מנסור
נציג ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת