הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 6973-02-19

לפני:

כב' הנשיאה הדס יהלום

התובעת
אילנה פרוימן

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עוה"ד דגון והריס

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה בעקבות החלטת המוסד לביטוח לאומי מיום 15.1.19 הקובעת:
"בהמשך למכתבך מיום 23.12.18, לעניין בקשתך לאשר את בנך תומר "כמורשה נהיגה", הרינו להשיבך כי מאחר והמרחק ממקום מגוריך למקום מגוריו (יהוד מונוסון) הינו למעלה מ-1500 מטר אווירי, לא ניתן יהיה לאשרו.
הדחיה הינה לפי סעיף 2 להסכם הניידות.
על כן, באין מורשה נהיגה, תידרשי להחזיר את ההלוואה העומדת ב-1.11.19 בסכום יחסי להלוואה שקיבלת ובהתאם לשיוויו לפי מחירות לוי יצחק שיהיה ב-10/2019 – לא ניתן לאשר מורשה נהיגה לפי מרחק ממקומות העבודה".

2. הנתבע פירט בכתב ההגנה את העובדות הרלבנטיות להליך:
"א. התובעת הגישה תביעה להטבות בניידות למחליף רכב.
ב. בחודש מאי 2018 רכשה התובעת רכב חדש באמצעות הלוואה עומדת.
ג. בן הזוג של התובעת, מר פרוימן עמוס ז"ל, אשר שימש כמורה נהיגה, נפטר ביום 1.11.18.
ד. ביום 29.11.18, שלח הנתבע מכתב לתובעת ולפיו, החל מיום 1.10.18 אין לה מורשה נהיגה ולכן חדלו להתקיים תנאי הזכאות להלוואה עומדת.
ה. בנוסף ביום 6.12.18 שלח הנתבע לתובעת מכתב ולפיו "במידה ויש מורשה נהיגה – קרוב משפחה מדרגה ראשונה וכן גר עד 1500 מטר אויר מביתך, לא תידרשי להחזיר מיסי רכב".
ו. ביום 23.12.18 פנתה תובעת לנתבע לאשר את בנה, מר תומר פרוימן כמורה נהיגה.
ז. ביום 15.1.19 שלח הנתבע מכתב לתובעת ולפיו, לא ניתן לאשר את בנה כ"מורשה נהיגה", זאת מאחר והמרחק ממקום מגוריה למקום מגוריו (יהוד מונוסון) הינו למעלה מ-1500 מטר אווירי".

3. בישיבת 31.3.19, נשמעו דברי התובע ובנה. הבן סיפר שהוא גר ביהוד – מונוסון ועובד במגדל אביב בבורסה, שזה קרוב לבית התובעת – בורוכוב 5 גבעתיים.
לדבריו, הוא מגיע לבית אימו ומסיע אותה לעבודה בבורסה ברמת גן וכן לרופאים. עוד טען כי על פי מפות גוגל, המרחק בין מקום עבודתו למקום המגורים של התובעת, הוא 655 מטר.

התובעת אמרה:
"אני צמודה למכשירי הליכה. בעלי נפטר לפני 3 חודשים ומאז אני מאוד תלויה בבן שלי. אני לא יכולה לרדת לבד מדרכה, אם אני יורדת מדרכה אני צריכה להישען על עצים, על עמודים ורמזורים. אני עדיין עובדת וחשוב שתהיה לי ניידות".

ובהמשך:
"יש לי מאה אחוז צמיתות בעקבות מחלת הפוליו ואח"כ הייתי בפוסט פוליו ואני נכה עם מכשירים ויש לי משולש. אני נופלת המון, נפלתי בבית והבן שלי תוך שנייה היה אצלי ולקח אותי בקופ"ח וקבעו שיש לי סדק חזק ואם לא כן הייתי ממשיכה לשכב על הריצפה.
הוא מסיע אותי לעבודה כמעט כל יום וברוב הימים גם בחזרה. אנחנו גם עובדים קרוב מאוד אחד לשני, אני עובדת בבורסה".

4. ב"כ הנתבע סיכמה את טענותיה.

לאחר הדיון הגישה הודעה נוספת בה הפנתה להוראות החוק והסכם הניידות וטענה, כי מכיוון שבנה של התובעת מתגורר במרחק 12 ק"מ ממקום מגורי התובעת, הרי שאינו עומד בתנאים שנקבעו בהסכם הניידות.
עוד הוסיפה ב"כ הנתבע וטענה שקבלת התביעה בתיק זה לאור נסיבותיו, תחתור תחת הוראות ברורות בהסכם הניידות ובנוסף תפ לה את התובע לטובה על פני מבוטחים אחרים שאינם עומדים בהוראות הסכם הניידות.

5. בסעיף 2 להסכם הניידות נקבע:
"מורשה נהיגה" – כל אחד מהמנויים להלן עם בידו רישיון נהיגה בר תוקף, המוסד אישר כי הוא רשאי לנהוג ברכב של המוגבל בניידות ובתנאי שהוא והמוגבל בניידות חתמו על כתב התחייבות כאמור בסעיף 3(א):
(1) קרוב משפחה;
(2) מי שאינו קרוב משפחה ובתנאי שפקיד שיקום של המוסד קבע כי הוא סועד את המוגבל בניידות במרבית שעות היממה ועומד לרשותו וכן שהוא והמוגבל בניידות גרים באותו בניין או בבניינים שהמרחק ביניהם אינו עולה על המרחק הקבוע בהגדרת קרוב משפחה".

"קרוב משפחה" מוגדר בסעיף 2 להסכם הניידות:
"בן זוג, בן, בת ובני זוגם, אב, אם, לרבות הורה מאמץ וחורג, אח או אחות, סב או סבתא, נכד או נכדה שבידו רשיון נהיגה בר תוקף והוא והמוגבל בניידות גרים בקביעות באותו בנין, או בבניינים שהמרחק האוירי ביניהם אינו עולה על 500 מטרים, או בבניינים הקרובים ביותר זה לזה בתחום אותו יישוב."

6. בעניין עבל ( ארצי) 28047-09-13 המוסד לביטוח לאומי נ' פלונית (מיום 1/3/15) נקבע:
"על פי הפסיקה, מטרת היסוד השלישי של קירבה פיסית קבועה במגורים היא לדאוג לזמינות מורשה הנהיגה להסעת המוגבל בניידות, תוך מתן אפשרות פיקוח למוסד.
היסוד השלישי כולל גם הוא שני מרכיבים: האחד – קביעות המגורים; השני - הגבלה של המרחק הפיסי של אותם מגורים קבועים.
על מנת לבחון האם מתקיים המרכיב השני של יסוד ההגבלה על המרחק הפיסי יש לקבוע תחילה היכן הם המגורים הקבועים של המוגבל ושל האדם המבקש להיות מורשה נהיגה".

בעניין שם דובר על אדם המתגורר במוסד ואילו במשך כ 40% מהזמן שוהה בבית הוריו. נפסק שם, בדעת הרוב, כי יש לאשר זכאות הוריו של התובע כמורשי נהיגה.

7. בכל הנוגע לתכליתו של הסכם הניידות, יפים הדברים שכתב הנשיא שפיצר (כתוארו דאז) בעניין בל (באר שבע) 3041/08 בן נעים אבי נ' המל"ל :

"תכליתו של הסכם הניידות היא "לתת רגליים" למוגבל בניידות. ע"פ פרשנות תכליתית של ההסכם, ניתן לראות באחייניותיו של התובע 'מורשה נהיגה' שהינו קרוב משפחה. זאת, חרף העובדה ש"אחיינית" איננה מנויה בהגדרת 'קרוב משפחה', וחרף העובדה שהמרחק האווירי בין בית האחייניות לבית התובע עולה על 500 מטרים. לביה"ד אין סמכות לקבוע זכאות בניגוד מפורש להסכם הניידות. יחד עם זאת, פרשנותו של הסכם הניידות תעשה בשים לב לאופיו המיוחד. ההסכם יפורש בהתאם למטרתו, לאור הגיונם של דברים ולטובת המוגבל בניידות; בפרשנות ההסכם ייבחנו אומד דעתם של הצדדים להסכם והאם הפעיל המוסד את הכוח שניתן לו בדרך המקובלת ובתום לב. קביעה כי אחייניותיו של התובע עומדות בגדר "מורשה נהיגה" אינה מהווה ניגוד לאמור בהסכם הניידות, אלא פרשנות תכליתית שלו. תכלית ההסכם היא הרי סיוע לנכה לקיים את חייו, ככל הניתן, באופן רגיל, ולהקל עליו את סבלתי היומיום הנובעים מנכותו. כלומר, הפרשנות שיש לתת להסכם היא זו שעומדת בבסיסו ומשמטרתה "לתת רגליים" למוגבל בניידות. אכן, הצדדים להסכם חששו מניצול לרעה של הסכם הניידות וההטבות הניתנות מתוכו, ועל כן הגבילו הן את זהות הנהגים המורשים לקרובי משפחה בדרגה גבוהה, והן את המרחק המרבי שבין מקום מגורי הנהג המורשה לזה של המוגבל בניידות. ואולם, גם אם "מורשה נהיגה" המוגדר כ"קרוב משפחה" אינו כולל אחייניות, אין זה סביר שכוונת הצדדים להסכם הייתה כי שעה שאדם המוגבל בניידות הוא אדם ערירי, תעמוד לו לרועץ וייגזר עליו שלא יוכל להתנייד ולו בצורה מינימאלית, כל זאת בשעה שיש לו אחייניות, שהן קרובות משפחה בדרגה גבוהה, המוכנות לסייע לו להתנייד בסידורי היומיום".

דברים ברוח זו נאמרו בשורה של פסקי דין, אשר השווה בין כולם הוא שראו לנגד עיניהם את התובע, המוגבל בניידות, שאיתרע מזלו ואינו מלווה בבני משפחה שעונים על ההגדרות הדווקניות שבהסכם הניידות. מדוע מצבו יהיה שונה ממצבם של אלה שיש להם קרובי משפחה מדרגה ראשונה.
דברים בעניין זה נכתבו בתיק בל (ת"א) 28462-10-11 פלונית נ' המל"ל (מיום 20/11/12) על ידי כב' השופטת נטע רות (ערעור לבית הדין הארצי הוגש בתיק עבל 51129-12-12). כמו כן ראו בל (ירושלים) 11931-12-14 עיני נ' המל"ל.

6. יישום הלכת בית הדין הארצי כמובא לעיל, ביחד עם תכלית הסכם הניידות כפי שפורטה בפסיקה, מביאה למסקנה כי נטיית הלב היא לסייע לתובעת ולקבל את התביעה, משמדובר בבן של התובעת, אשר עובד בסמוך לאימו ומסיע אותה לעבודה ולמקומות נוספים. זאת במיוחד נוכח גילה של התובעת, העובדה שעודנה עובדת ושאין אדם אחר שיוכל להיות מורשה נהיגה.

7. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהמרחק הגבוה בין מקום מגוריו של הבן, למקום מגורי התובעת. אין מדובר באותו רחוב, לא באותה שכונה ואף לא באותה עיר. הבן מתגורר ביהוד מונוסון ואילו התובעת גרה בגבעתיים. במקרה זה, אישור התביעה תהווה חריגה משמעותית מהסכם הניידות ואף מתכלית ההסכם.

8. לאור האמור אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ט, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' שושנה שורק
נציגת ציבורעובדים

הדס יהלום, נשיאה

מר איתן קירשנר,
נציג ציבור מעסיקים