הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 66136-03-19

15 אוגוסט 2019
לפני:
כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה

המערער:
טספיה טמנו
ע"י ב"כ עו"ד ארז גלעד
-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד איילת ברעם

פסק - דין

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.2.19 (להלן: "הוועדה"), אשר התכנסה מכוח פסק דין וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער עקב תאונה מיום 17.3.13.

תמצית העובדות
2. המערער, יליד 1972, עובד מפעל, נפגע בתאונת עבודה ביום 17.3.13 ופגיעתו בגב התחתון הוכרה כפגיעת עבודה.
3. ביום 18.1.15 קבעה ועדה רפואית לעררים כי נכותו של המערער היא בשיעור 15% בגין הגבלה אורתופדית.
4. בהמשך הגיש המערער תביעה להחמרת מצב לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").
5. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי לא חלה החמרת מצב.
על החלטה זו הגיש המערער ערר, בישיבה מיום 23.1.18 קבעה הוועדה כי היא דוחה את הערר.
6. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית דין זה (בל 57440-03-18).
ביום 11.11.18 ניתן תוקף פסק הדין להסכמת הצדדים כדלקמן :
"...עניינו של המערער יושב אל הוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש את השאלה האם יש מקום להעניק למערער נכות נוספת לנכות האורתופדית שנקבעה, וזאת תוך התייחסות של הוועדה לבדיקת MRI מ10.2.15 וכן לעובדה כי בחוו"ד ד"ר דיין צוין קיומם של ממצאים קליניים של הקרנה של כאב לגפיים תחתונות וכן נטילת טיפול תרופתי לכאבים עצביים והומלץ לפי חוות דעתו לקבוע נכות על פי פריט 29(6)(ב) לתקנות. ככל שהוועדה תמצא לנכון לשנות את בקביעתה לגבי שיעור הנכ ות תדון שוב בשאלת הפעלת תקנה 15".

7. הוועדה התכנסה בהתאם לפסק הדין וסיכמה את מסקנותיה כך:
MRI" מיום 10.2.15 נמצאו בלטי דיסק בגבהים 2-3 L 3-4 L 4-5 L ושינויים ניווניים קשים. אין לחץ על השורשים.
לא נבדק.
הוועדה התכנסה מתוקף פס"ד מיום 11.11.18 ועיינה בתוצאות בדיקת MRI מיום 10.2.15 וכן בבדיקת EMG מיום 3.3.14 וכן בחוות דעתו של ד"ר ליאור דיין מיום 11.12.16.
ע"פ המסמכים וכן ע"פ פרוטוקול ועדת ערר מיום 23.1.18.
הנכויות לא נקבעות ע"פ ממצאי CT או MRI אלא על פי הבדיקה הקלינית אם יש התאמה ל- MRI או CT משפיע בהחלטת הוועדה קיימות 2 אפשרויות לקביעת נכות.

  1. הגבלה בתנועות.
  2. הפרעה נוירולוגית.

לפי פרוטוקול הוועדה מיום 23.1.18 החולה נבדק ע"י נוירולוג ולא נמצא חסר נוירולוגי. EMG היא כלי עזר לבדיקה הקלינית אם יש בבדיקה התאמה בין הממצאים ובין ממצאי ה- EMG אז זה עוזר להחלטה.
הוועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר ליאור דיין מיום 11.12.16 הבדיקה הנוירולוגית שלו תקינה לא נמצא חסר נוירולוגי. אי לכך הוועדה לא מקבלת את מסקנותיו בנוגע לאחוז הנוירולוגים שקבע.
לסיכום הוועדה משאירה על כנה את החלטתה מיום 23.1.18 וקובעת כי אין החמרה במצבו".

8. על החלטה זו נסב הערעור.
טענות הצדדים בתמצית
9. המערער טען, כי בהחלטת הוועדה נפלה טעות משפטית מהסיבות הבאות:
א. הוועדה לא קיימה את פסק הדין.
ב. הוועדה קבעה כי ממצאי בדיקת ד"ר דיין היו תקינים בעוד שלפי חוות הדעת קיימת עדות להקרנה ונמצאו סימני SLR חיוביים.
ג. הוועדה סירבה לבדוק את המערער בדיקה קלינית בדיון לאחר פסק הדין.
ד. הוועדה לא ביצעה בישיבה קודמת בדיקת SLR ומדובר בבדיקה חיונית לסוג הליקוי הנבדק.
ה. הוועדה התייחסה לתקנה שאינה בתוקף ועל פיה נדרש קיומו של חסר עצבי.
ו. הוועדה לא התייחסה לכאבים בעלי אופי רדיקולרי וטיפול בתרופה מיועדת לכאב עצבי.
ז. הוועדה טעתה בכך שלא הפעילה את תקנה 15 לתקנות.
ח. יש להשיב את הדיון לוועדה בהרכב חדש.
10. מנגד טען המשיב, כי יש לדחות את הערעור מהטעמים הבאים:
א. המערער לא הצביע על טעם משפטי לערעור.
ב. הוועדה התייחסה לבדיקות ההדמיה ולחוות דעת ד"ר דיין.
ג. הוועדה פעלה על פי פסק הדין ונימקה את קביעתה.
ד. הוועדה לא התאימה פריט ליקוי שאינו בתוקף, אלא קבעה כי לא חלה החמרת מצב בתחום הנוירולוגי.

דיון והכרעה –

11. בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

12. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים הקיימים בתיק נחה דעתי, כי דין הערעור להידחות.

13. מתוך החלטת הוועדה עולה, כי הוועדה התייחסה לבדיקה הקלינית שביצעה למערער בישיבתה הקודמת וקבעה כי בבדיקה זו לא נמצא חוסר נוירולוגי.
הטענה כי הוועדה טעתה בקביעה זו משום שלא ביצעה את מלוא הבדיקות הדרושות ולא קיימה בדיקה קלינית נוספת, דינה להידחות.
מדובר בוועדה לאחר פסק דין ולא קיימת הוראה בפסק הדין לבצע בדיקה חוזרת, לאור זאת לא נפל פגם משפטי לעניין זה.
מעבר לכך, ידוע כי אופן ביצוע הבדיקה הקלינית נתון לשיקול דעתה של הוועדה ובעניין זה לא יתערב בית הדין משמדובר בשאלה רפואית מובהקת (דב"ע (ארצי) שן/ 28 – 01 המוסד לביטוח לאומי – קטוע, לקט ועדות 608).

14. אשר לטענה כי הוועדה טעתה בקביעה כי ד"ר דיין לא מצא חוסר נוירולוגי, אף היא דינה להידחות.
הוועדה ציינה, כי בבדיקת ד"ר דיין לא נמצא חוסר נוירולוגי.
עיון בחוות דעתו של ד"ר דיין אינו מצביע על כך שמסקנת הוועדה לגבי ממצאיו שגויה. על פני הדברים מדובר במסקנה רפואית בתחומי שיקול הדעת הרפואי של הוועדה. אין לבית דין זה סמכות להתערב בסוגיה. טענת המערער כי הוועדה לא התייחסה באופן הנכון לנתוני הבדיקה שפורטו בחוות הדעת היא טענה רפואית במהותה. טענה זו נוגעת לאופן פענוח בדיקה שמתוארת בחוות הדעת, ובית הדין אינו מתערב בנושאים רפואיים.

15. המערער מוסיף וטוען כי היה על הוועדה לבצע בדיקת SLR משזו לא בוצעה בישיבה הקודמת ומשד"ר דיין ציין כי ממצאי הבדיקה חיוביים.
גם טענה זו דינה להידחות.
בדיקתSLR הינה בדיקה אורתופדית קלינית המלמדת על כאב אך לא על מקורו, מה גם שלמערער נקבעה נכות אורתופדית בשיעור 15%.

16. פריט הליקוי אשר חוות הדעת מתייחסת אליו הוא פריט 29 (6) (ב) לתקנות הקובע כך:
"(6) פגיעה מפושטת בעצבים היקפיים או בשרירים (פולינוירופתיה, מיופתיה)
(א) ....
(ב) עם הפרעה תחושתית המלווה בכאב, בלא חולשת שרירים בבדיקה הקלינית, בלא אטקסיה או הפרעה ביציבות; עם טיפול תרופתי כרוני ייעודי לכאב נוירופתי, במשך חצי שנה לפחות; כולל תיעוד של גורם רפואי על התגובה לטיפול20%".

17. פריט הליקוי מדבר על מצב של "פגיעה מפושטת" בעצבים ועל קיומה של "הפרעה תחושתית" מלווה כאב. לא די בכאב בלבד כטענת המערער, אלא נדרשת הפרעה תחושתית.
הפרעה כזאת לא אובחנה על ידי הוועדה.
גם בחוות דעת ד"ר דיין נרשם כי תחושת המגע שמורה. מכאן, כי אין גם מקום לטענה כי הוועדה התייחסה בצורה שגויה לפריט הליקוי או לממצאים שאבחן ד"ר דיין ככל שממצאים אלה רלבנטיים לקביעת דרגת הנכות.

18. כמו כן, אין לקבל את טענת המערער כי הוועדה נדרשה לדון בהפעלת תקנה 15 לתקנות. הוועדה נדרשה על פי פסק הדין לדון בראש ובראשונה בשאלת החמרת מצב רפואית. מאליו מובן כי ככל שהוועדה הייתה מוצאת שקיימת החמרה עקב תאונת העבודה היה עליה להתייחס גם לתקנה 15. ואולם, משלא נמצאה החמרה אין לומר כי נפלה טעות בהיעדר התייחסות לתקנה 15 לתקנות.
על פי ההלכה, בתקנה 15 לתקנות ניתן לדון מחדש במסגרת תביעה להחמרת מצב, אך ורק אם שונתה דרגת הנכות הרפואית בהחלטת הוועדה הרפואית אשר דנה בתביעה להחמרת המצב [עב"ל 000197/06 רפי דמרי ססי - המוסד לביטוח לאומי, (30.01.07)].

19. סוף דבר – משלא הצביע המערער על טעות משפטית שנפלה בהחלטה, הערעור נדחה.

20. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות.

21. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ט, (15 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים.