הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 655-05-14

11 פברואר 2018
לפני:
כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יהודה פינקלשטיין

התובע:
חליל בדוויה-חמיס

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי

החלטה
האם עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית לצורך מינוי מומחה שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי (לפי תורת המיקרוטראומה) בין הפגיעה ברגליו (דליות) לבין עבודתו? בשאלה זו נדרש בית הדין להכריע בשלב זה של ההליך.

העובדות לענייננו:
התובע, יליד 1963, עבד משנת 1985 ככרסם-חרט בחברת "סול גל גלי הנעה בע"מ", כאשר משנת 1995 הוא עובד כעצמאי במקצוע זה.
התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר בפגיעה ברגלו (דליות, ורידים בולטים) כפגיעה בעבודה. בטופס התביעה צוין לגבי תיאור הפגיעה כדלקמן:
"משנת 1985 אז התחלתי לעבוד ככרסם וכחרט. עבודתי כרוכה בעמידה ממושכת בצמוד למכונות כאשר כחלק מהזמן אני מסתובב סביב המכונה. מדובר בעמידה ממושכת במקום אחד תוך הישענות על הרגליים כל פעם על רגל אחרת (כאשר הרגליים היו מתעייפות הייתי מעביר את משקל הגוף מרגל אחת לרגל השנייה)".
במכתב, מיום 2.7.13, הודיע הנתבע לתובע כי תביעתו נדחתה. להלן האמור במכתב:
"אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין פגיעה בעורקי הרגליים, אולם לצערנו עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים:
על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע.
"תאונת עבודה" היא תאונה שארעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו/עיסוקו במשלח ידו.
"מחלת מקצוע" היא מחלה, שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות, והמבוטח חלה בה עקב עבודתו/עיסוקו במשלח ידו.
1.על פי המסמכים שבידנו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו לפגיעה בעורקים.
2.מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך.
3.מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.
לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה"
..".
ביום 1.5.14 הגיש התובע את תביעתו דנן.

עיקרי טענות הצדדים:
התובע טוען כי עבודתו בוצעה לאורך כל יום העבודה בעמידה ממושכת, תוך הישענות ויצירת לחץ על שתי רגליו ותוך תזוזות חוזרות ונשנות מסביב למכונות עליהן עבד. לטענתו, כתוצאה מהעמידה ו/או ההליכה הממושכת והרצופה במהלך עבודתו, נגרמה לו מחלת כלי הדם ברגליים- דליות ברגליים, אי ספיקה ורידית ועורקית.
מנגד, הנתבע טוען כי לא הונחה כל תשתית עובדתית למיקרוטראומה. לטענתו, עמידה ממושכת אינה עונה על התנאים בדבר קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, וכן תנוחה סטטית אינה עולה כדי תשתית עובדתית למיקרוטראומה. לטענתו, גם התנועות שעשה התובע מסביב למכונות לא היו בקצב קבוע חוזר ונשנה, אלא משתנות לפי סוג העבודה וכמות החלקים. לטענתו, לא כל עבודה שכרוכה במאמץ פיזי, תשמש תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה, אלא יש להראות ביצוען של פעולות חוזרות ונשנות וזהות במהותן הפועלות על מקום מוגדר בגוף ומתבצעות באופן תדיר, ואילו התובע לא הצליח להוכיח זאת.

הכרעה:
כבר נקבע בפסיקה כי תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא:
"קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע.." (עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע לה 529, 533 (1999); להלן: "עניין יניב")
כמו כן, נקבע כי:
"יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה..בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הינם שניים, דהיינו- האירוע האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה" (עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.02).
נקבע כי התנועות צריכות אמנם להיות זהות, אך אין צורך בזהות מוחלטת, אלא די בכך שהתנועות היו " 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר". כמו כן, נקבע בנוגע לתדירות הפעולות החוזרות, כי "תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עניין יניב, בעמ' 533).
נקבע כי הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, אלא ניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות (עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.12.07).
לפי המתואר בתצהירו של התובע, שלא נסתר, עבודתו התבצעה כדלקמן (סע' 7-3 לתצהיר):
"עבודתי בוצעה כ-6 ימים בשבוע, כ-9 שעות בממוצע מדי יום חול ובימי ו' עבדתי 5 שעות בממוצע, ועל שעות עבודה אלו התווספו שעות נוספות מרובות.
במסגרת עבודתי כחרט/כרסם נדרשתי לייצר חלקי חילוף לרכבים וחלקי מכונות ובתוך כך נדרשתי לעבוד בסביבת מכונות חריטה וכרסום, להפעילן ולעבוד על חלקי מתכת שונים באמצעות אותן מכונות.
לצורך ביצוע העבודה נדרשתי לעמוד עמידה ממושכת ורצופה תוך הישענות ויצירת לחץ על שתי רגליי ותוך תזוזות חוזרות ונשנות מסביב למכונות עליהן עבדתי.
כאמור המדובר בעבודה קשה המבוצעת כאשר אני מצוי רוב יום העבודה (כ-8 לערך) "על הרגליים", הן בעמידה ממושכת כאשר אני מעביר את משקל גופי מרגל לרגל במהלך היום והן בהליכה ותזוזה מסביב למכונות ובתוך המפעל עצמו. להערכתי כמחצית מיום העבודה בוצע בעמידה במקום וכחצי ממנו בתזוזות כאמור, וזאת בשל הצורך להשגיח על תהליך העבודה ולצורך ביצוע העבודה עצמה.
אבקש לציין כי משנת 2012 לערך נוכח מצבי הרפואי עברתי לשמש יותר כמנהל עבודה ועבודתי הייתה כרוכה יותר בעבודה משרדית ולא בביצוע עבודה פיזית שתוארה לעיל".
אשר לתזוזות מסביב למכונות, העיד התובע כי תחילה חתך את החלקים באמצעות המסור החשמלי ולאחר מכן העביר את החלקים באמצעות עגלה (מרחק של 10 מטר לערך) למחרטה (עמ' 4 לפרוטוקול); עוד העיד כי בעבודתו על המחרטה הוא לוקח את החלק שלידו ומניח על המחרטה ולאחר מכן מעביר את החלק בסיבוב לצד השני (עמ' 5 לפרוטוקול):
"הערימה שיש לי מימין כשאני מסיים חלק אני מעביר אותו לערימה משמאלי. כשאני מסיים צד אחד של חלק אני מעביר לצד השני. כלומר לוקח מצד שמאל עובד ומעביר לצד ימין ואח"כ מעביר לג'ורג.
ש. הערימה שנוצרת לך, מה המרחק ממנה?
ת. מטר שניים. על כל הערימה לוקח לי לעבוד שבוע, שבוע וחצי כי כל חלק יכול לקחת 3,4 שעות עד שמסיימים אותו מהכל, שיהיה מוכן, כולל הפיניש שאותו גם גורג' עושה וגם אני.
ש. לגבי הערימה- כדי לקחת חלק..
ת. אני עושה צעד מתכופף, ומרים ומלביש בחזרה".
אם כן, עינינו הרואות כי עיקר טענתו של התובע נוגעת לעבודתו בעמידה ממושכת בסמוך למחרטה ולכרסמת.
עם זאת, עבודתו זו לא מתבצעת בעמידה סטטית, אלא התובע הדגיש כבר בתביעה שהוגשה למוסד, כי במהלך עבודתו על המכונה העביר את משקל גופו מרגל לרגל:
"מדובר בעבודה ממושכת במקום אחד תוך הישענות על הרגליים כל פעם על רגל אחרת (כאשר הרגליים היו מתעייפות הייתי מעביר את משקל הגוף מרגל אחת לרגל השנייה)".
כמו כן, ראינו כי עבודתו על המכונות כללה גם רצף של תנועות דומות במהותן עם החלקים עליהם הוא עובד על המכונה.
לעניין זה, נדגיש כי עמידה ממושכת שאינה סטטית, כבר הוכרה בפסיקתו של בית הארצי כמקימה תשתית עובדתית מספקת לצורך עילת המיקרוטראומה בהתייחס לפגיעה ברגליים (עב"ל (ארצי) 28951-10-11 יהודה שטרית נ' המוסד לביטוח לאומי , מיום 27.5.13; עב"ל (ארצי) 25106-09-11 ננה טורי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.7.12; להלן: "עניין ננה טורי").
בעניין ננה טורי הדגיש בית הדין הארצי כי התנועתיות שהוכחה בפניו, מצדיקה הסתייעות בקביעתו של המומחה אם תנועות אלה פועלות על מקום מוגדר:
"..לפי הנטען, המערערת מתהלכת בחנות בה היא עובדת, משרתת את הלקוחות, מסייעת להם במדידת נעליים תוך כדי התכופפות, נושאת קופסאות ממקום למקום, ובעת שהיא לכאורה בעמידה מעבירה את משקל גופה מרגל לרגל.
הנה כי כן, לפי טענת המערערת שלא נסתרה, עבודתה מחייבת מצב של תנועתיות, והיא מבצעת ברגליה רצף של תנועות חוזרות ונשנות. אמנם אין התנועות זהות, אך הן דומות במהותן. המומחה היועץ הרפואי יוכל לסייע לבית הדין בקביעה אם התנועות הללו הדומות במהותן פועלות על מקום מוגדר, כדרישת הפסיקה בעניין תורת המיקרוטראומה".
הלכה זו יושמה פעמים רבות בבתי הדין האזוריים במקרים דומים- כך, בעניינו של רפתן שעיקר עבודתו בעמידה על רגליו (ב"ל (ב"ש) 6759-05-14 ישראל גואטה נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.5.15); בעניינה של טבחית שמהלך עבודתה עמדה ממושכת על הרגליים וביצעה פעולות נוספות תוך הפעלת כוח פיזי על הרגליים (ב"ל (ת"א) 38343-06-10 ז'קלין אוחנה נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 24.3.13); בעניינה של אחות שמחצית מיומה העבירה בהליכה מעמדה לעמדה ואת המחצית השנייה בעמידה ממושכת תוך העברת משקל מרגל לרגל (ב"ל (ת"א) 23536-06-12 רות בן עזרא נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 5.11.13; בעניינה של אחות בחדר ניתוח שעבודתה בחדר הניתוח תוארה כך:
"..התובעת עומדת בעמדה די קבועה, בין שולחן הניתוחים לבין שולחן הכלים, ומעבירה את הכלים הנדרשים על ידי המנתח, ולאחר שימוש מחזירה אותם לארגז הכלים..במסגרת פעולות אלה, שבהן התובעת עומדת, היא מסובבת את הגוף, תוך סיבוב של הרגליים והעברת המשקל מרגל לרגל. תנועה זו מתבצעת אין ספור פעמים במהלך הניתוח. הניתוחים נערכים בפרקי זמן שונים, לפעמים משך מספר שעות, ובמצטבר הם מהווים לפחות מחצית מזמן המשמרת".
בית הדין ציין כי הוכח שישנה תנועה של הרגליים והקרסוליים, תוך הפעלת לחץ הנובע מהעברת המשקל בין הרגליים וסיבוב תוך כדי נשיאת המכשירים. מדובר בתנועות זהות במהותן, אשר המבוטחת מבצעת אין ספור פעמים במהלך הניתוחים שבהם היא עובדת.
בנסיבות אלה קבע בית הדין כי קיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה.
אם כן, לאור האמור, כפי שנקבע בעניין ננה טורי גם במקרה שלנו הוכחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה, ובאשר לקשר הסיבתי ויתר התנאים להכרה כפגיעה בעבודה, יש למנות מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין.
לאמור לעיל מצאנו לנכון להוסיף נימוק חשוב נוסף למינוי מומחה רפואי, שמופיע בהחלטת בית הדין האזורי בעניין שמסיאן (ב"ל (ת"א) 6042/09 יוסף שמסיאן נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 24.10.12). החלטה זו עסקה בעבודתו של קופאי שלצורך עבודתו נאלץ לעמוד על רגליו שעות רבות ואובחן כסובל מבעיות של כלי דם בשתי רגליו. נקבע כי ביחס למחלות הדליות מתאימה יותר גישה מרחיבה ליישום תורת המיקרוטראומה שאינה מחייבת ביטוי חיצוני של התנועות החוזרות והנשנות. זאת, בהתחשב בכך שהמחלה נגרמת כתוצאה ממנגנון מכני פנימי, אשר מופעל בעקבות עמידה ממושכת וקשור לתנועות חוזרות ונשנות של דם ורידי.
בית הדין ציין בהחלטתו זו, כי ניתן למצוא בפסיקה שתי גישות ליישומה של תורת המיקרוטראומה: האחת, גישה מצרה כפי שמצאה ביטוי בעניין אדיבי (עב"ל (ארצי) 373/08 רינה אדיבי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.11.08) . לפי גישה זו נדרש לא רק קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, אלא גם יכולת לעמוד באופן חיצוני על קיומן של תנועות אלה על ידי המתבונן החיצוני שאינו מצוי ברזי הפיזיולוגיה והרפואה.
הגישה השנייה, כפי שמצאה ביטויה בעניין בוסני (עב"ל (ארצי) 1376/02 בועז בוסני נ המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.6.03) הינה הגישה המרחיבה, הדורשת אף היא קיומה של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה ובמהלכה, אולם אינה מחייבת ביטוי חיצוני כזה הגלוי אף לעינו של ההדיוט. גישה זו "מסתפקת" לשם מינוי מומחה רפואי אף בתנועות חוזרות ונשנות של איברים פנימיים שאינן גלויות לעין. תנועות אשר את עצם קיומן והשפעתן ניתן לבחון תוך הסתייעות במומחה רפואי המצוי במנגנוני הפעולה הפיזיולוגיים (להבדיל מצופה הדיוט).
עוד קבע בית הדין, כי בעניין אדיבי יישם בית הדין הארצי אמנם את הגישה המצרה, אך זאת בקשר לפגיעה אורטופדית בקרסוליה של המבוטחת באותו עניין, זאת לעומת המקרה שהיה לפניו בו הפגימה מתבטאת בפגיעה בכלי דם כאשר המנגנון שגורם לפגימה זו בעקבות עמידה ממושכת, הנו מנגנון מכני פנימי הקשור בתנועות חוזרות ונשנות של דם ורידי. בהקשר זה נסמך בית הדין על חוות דעת מומחים בתיקים שונים, מהן עולה כי תהליך היווצרות הדליות בעקבות עבודה בעמידה ממושכת קשור לכך שמנגנון משאבת השרירים הפועל באופן חוזר ונשנה, עושה כן בחסר בעת עמידה ממושכת. זאת באופן הגורם לתופעה שנקראת "עמדון" והאטה בחזרה הוורידית. לאור האמור קבע בית הדין כי הידע הרפואי שיפוטי לא מצדיק אימוצה של גישה מצרה אשר תחסום בשלב זה את תביעתו של המשיב, טרם מינוי מומחה שיחווה דעתו גם בשאלת תהליך הגרימה.
נדגיש כי במקרה שלנו עסקינן גם כן בפגימה המתבטאת בפגיעה בכלי דם, ולכן דברים אלה רלוונטיים ביותר גם לענייננו.
על החלטה זו של בית הדין האזורי בעניין שמסיאן, הוגשה בקשת רשות ערעור אשר נדחתה על ידי בית הדין הארצי אף ללא צורך בתגובת המוסד (בר"ע 13104-12-11 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף שמסיאן, מיום 12.12.11).
בית הדין הארצי קבע כי בחינת הגישה בה בחר בית הדין, צריכה להיעשות לאחר שתהיה פרושה בפניו מלוא התמונה, לרבות חוות דעתו של המומחה הרפואי:
"לא מצאתי כי יש בהחלטת בית הדין האזורי למנות מומחה רפואי טעות משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור בשלב זה של ההליך, בטרם מצויה בפני בית הדין חוות דעתו של המומחה הרפואי. כאמור, על פי קביעת בית הדין האזורי במקרה הנדון חוות דעתו של המומחה הרפואי דרושה לצורך הקביעה אם התקיימה תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, בשים לב למהות הפגימה של המשיב. יודגש, כי בית הדין האזורי לא קבע בהחלטתו שאין צורך להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, אלא קבע כי תנועות חוזרות ונשנות אינן חייבות להיות גלויות לעין, וכי בנסיבות הספציפיות של מקרה זה ניתן יהיה להכריע בקיומה של תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה רק לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה הרפואי. אני סבורה כי בחינת הגישה בה בחר בית הדין האזורי על ידי ערכאת הערעור צריכה להיעשות לאחר שתהיה פרושה בפני בית הדין מלוא התמונה, לרבות חוות דעתו של המומחה הרפואי".
קביעתו זו של בית הדין הארצי רלוונטית ביותר גם לענייננו (נדגיש שוב כי גם בענייננו אנו עוסקים באותה פגימה בכלי דם), ולכן גם מן הטעם הזה יש למנות מומחה רפואי שייתן את חוות דעתו בעניין.
ליישום דומה בעניין התנועות החוזרות ונשנות הפועלות על האברים הפנימיים, ראו גם החלטה בעניין עליזה כהן (ב"ל 2308/09 עליזה כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.4.10), שם עסקינן במבוטחת אשר עבדה כ-14 שנים בתור עוזרת טבחית ראשית וקונדיטורית בפנימייה. בית הדין האזורי קבע כי הוא מעדיף את הגישה לפיה די בהוכחה של "עמידה ממושכת" כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי לעניין תורת המיקרוטראומה, וזאת בשל הסיבות הבאות:
"א.יש להבחין בין "פעולה" של איבר מסוים לבין תנועה. בעת עמידה ממושכת מתקיים לחץ פנימי על הרגליים, שנושאות את כל גוף האדם. לחץ כאמור, אף בלי תנועות הגוף, יכול להיות "תנועה" לגבי האיבר המדובר- הרגליים.
ב.עמידת האדם לא מתקיימת ללא תנועה. כך, סביר להניח כי במהלך שעות ארוכות של עמידה, קיימת תנודה מתמיכה ברגל אחת לשנייה.
ג.הקביעה האם מדובר ב"נזק זעיר מצטבר" בצורה של תאונות זעירות, דורשת ידע רפואי, שאינו ברשות בית הדין. כך, רואים כי במקרה מסוים, לאחר מינוייו של המומחה, התקבלה תביעתו של המבוטח, כאשר על סמך חוות דעתו של המומחה נקבע כי הדרישה לסדרת אירועים תאונתיים, מתייחסת- למעשה- לאירועים בגופו של המבוטח, וסדרה כזו יכולה להתקיים גם במקרה של תנוחה מסוימת..".

סיכומו של דבר:
לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי עובדות המקרה מצדיקות למנות מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, לבירור קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגיעה בכלי דם ממנה הוא סובל ברגליו, וזאת על פי תורת המיקרוטראומה.
החלטה למינוי מומחה תשלח בנפרד.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ח, (11 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר איסר באומל
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר יהודה פינקלשטיין
נציג מע סיקים