הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 655-05-14

22 נובמבר 2018

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יהודה פינקלשטיין

התובע
חליל בדוויה-חמיס
ע"י ב"כ: עו"ד ר. עידן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד דגון

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה להכיר באי ספיקת ורידים (דליות) שאובחנו ברגליו כפגיעה בעבודה.

2. ביום 11.2.18 ניתנה החל טת בית הדין בדבר מינויו של פרופ' ר. אדר כמומחה מטעם בית הדין, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתו של התובע לבין התפתחות הדליות ברגליו. בהחלטה נקבעה תשתית עובדתית כדלקמן:

" א. התובע עבד כחרט / כרסם במשך שנים רבות משנת 1985 עד שנת 2012 במשרה מלאה שישה ימים בשבוע.
ב. עד שנת 1995 התובע עבד כשכיר ולאחר מכל כבעל עסק עצמאי שעיסוקו ביצור חלקי מתכת לתעשיית הרכב והמכונות.
ג. עבודת הכרסום / חרטות כרוכה בעמידה ממושכת לצד מכונת הכרסום/חריטה, לצורך פיקוח על תהליך היצור תוך העברת המשקל מרגל לרגל וכן בביצוע תזוזות סביב המכונה לחיבור והסרה של חלקי המתכת עליהם מתבצע העיבוד.
ד. החל משנת 2012 בשל מצבו הרפואי החל התובע לעבוד בעיקר בעבודה משרדית בעסק.

3. ביום 14/3/18 נסרקה לתיק בית הדין חוות דעתו של המומחה במסגרתה קבע בין היתר את הדברים הבאים:

על רקע האמור קבע המומחה בחוות דעתו:

4. בעקבות בקשת ב"כ הנתבע, הופנו למומחה השאלות הבאות:
1. בחוות דעתך התייחס למאמר המערכת בעיתון הרפואה מ ספר 146 משנת 2007 עמוד 675-676 אשר פורסם בתגובה למאמרו של שי וחבריו באותו עיתון בעמוד 677-685 – השלכות אפשריות של עמידה ממושכת בזמן עבודה והקשר לאי ספיקת ורידים:
האם תסכים כי בהתאם לספרות הרפואית רלוונטית (7 מאמרים מתוך 19 כרשום בטבלה מספר 2) כמו גם במאמר המערכת של אריה נס כרך 146 עמוד 675-677 אין לקבוע קשר סטטיסטי ברור בין עמידה בעבודה לבין דליות בורידים?
מצ"ב מאמר להתייחסות המומחה.
2. האם תסכים כי בהתאם לכללים המקובלים בסטטיסטיקה הרפואית והתיחסות למאמרים מקצועיים לצורך דיון מספרי משתמשים החוקרים בסיכון יחסי (Risk, Risk Ratio, RR Releative) והוא היחס בין ההסתברות שהאירוע יתרחש בקבוצת החשופים לבין ההסתברות שהאירוע יתרחש בקבוצת הלא חשופים שמבטא למעשה את הסיכון בקרב מי שחשוף לעומת הסיכון בקרב מי שלא חשוף וכמו במקרה הנדון נבדקים שתי אוכלוסיות העובדים: 1. נדרשים לעמידה ממושכת. 2. נדרשים לעבודה משלבת עמידה/ישיבה/הליכה לסירוגין?
3. האם תסכים כי סיכון יחסי לרוב מחושב במחקרים קליניים וב מחקרי עוקבה, במחקרים אלו, מעקב אחר הפרטים בשתי הקבוצות לתקופת זמן מסוימת מאפשרת לתעד את המחלה בכל קבוצה ולחשב את התדירות של המחלה בשתי הקבוצות?
4. האם תסכים כי אם + R הוא סיכון למחלה בחשופים/ ההסתברות שאירוע מסוים יתרחש בקבוצת החשופים ו- - R הוא סיכון למחלה בלא חשופים/ה הסתברות שאירוע מסוים יתרחש בקבוצת הלא חשופים, אז הסיכון היחסי למחלה הוא: RR=R/1-R
5. האם תסכים כי אם RR=1, אז אין הבדל בסיכון בין שתי הקבוצות. – אם RR<1, אז פחות סביר שהאירוע יתרחש בקבוצת ה"חשופים" לעומת קבוצת ה"לא חשופים" ואם RR>1, אז יותר סביר שהאירוע יתרחש בקבוצת ה"חשופים" לעומת קבוצת ה"לא חשופים"?
6. האם תסכים כי חישוב של RR עדין לא מספיק כדי לקבוע שהחשיפה גורמת למחלה מכיון שהקשר בין החשיפה למחלה יכול להיות בגלל גורם שלישי שהוא תורם גם לחשיפה וגם למחלה. גורם זה נקרא: ערפלן?
7. האם תסכים כי כאשר מתיחסים ל RR/OR יש לחשב נכונה את AR ( attributable risk) לכל גורם וכמו במקרה הנדון היה צורך לחשב מרכיב גנטי, וגורמים נוספים המשפיעים לתחלואה ולרבות גילו של החולה, סוכרת, לחץ דם גבוה ועישון?
8. האם תסכים כי חישוב AR ( attributable risk) מתבצע לפי נוסחה מתמטית – Single ( RR=attributable risk) /RR(RR-1)=AR (גורם 1-עבודה, 2 גיל, 3 תורשה) גורם 4 סוכרת, גורם 5 עישון, גורם 6 לחץ דם גבוה?
9. האם תסכים כי בהתאם לספרות הרפואית הגורם העיקרי להתפתחות דליות הוא קונסטיטוציוני וקשור לנטיה מולדת שיש לה רוב לודאי רקע גנטי. כיצד חישבת השפעת עבודה לתחלואה של הורידים וזאת בסבירות מעל 50% בין השפעת העבודה ביחס לגורמים האחרים?
10. בהתחשב בהשפעת הגורמים הגנטיים כיצד קבעת כי במקרה נידון השפעת עבודות של חולה זה להתפתחות/החמרה של דליות עלה מעל 20% ביחס לגורמים האחרים?

5. בחוות הדעת שנסרקה לתיק ביום 18/6/18 המומחה השיב לשאלות שהוצגו לו, ולהלן תשובותיו:

טענות הצדדים

6. התובע טוען כי יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין, אשר קבע קיומו של קשר סיבתי מסוג החמרה בין תנאי עבודתו של התובע לבין אי ספיקת ורידים ברגליו.
התובע טוען כי מסקנתו של המומחה עולה בקנה אחד עם הנחיות פנימיות שפרסם הנתבע בהן הובהר כי העמדה המקובלת בקרב מומחים לכלי דם היא כי לעמידה ממושכת יש תרומה משמעותית להחמרת הדליות ברגליים.
לדידו בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 41048-05-11 בן ישי מאיר נ' המל"ל) קיומה של החמרה די בה כדי לקבוע כי מדובר בפגיעה בעבודה.

7. לטענת הנתבע, המומחה דוגל באסכולה שעליה התבסס בחוות דעת קודמות, ומתעלם מנתוניו האישיים של התובע לרבות היותו מעשן, חולה בסכרת, וסובל מלחץ דם גבוה.
לטענת הנתבע המומחה התעלם בביטול משאלות בעלות אופי סטטיסטי, והתייחס למאמרים שהוצגו בפניו כאל חוות דעת אישית של כותביהם.
לטעמו של הנתבע חוות דעתו של המומחה איננה מתיישבת עם כללים סטטיסטים מקובלים ברפואה.
עוד טוען הנתבע כי הגם שהמומחה מאשר כי הגורם הראשוני לדליות הוא גורם קונסטיטוציוני הרי שבחוות דעתו הוא מתעלם מכך.
לפיכך לדעת הנתבע יש לדחות את התביעה ולחילופין למנות מומחה רפואי אחר.

הכרעה
8. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, המומחה / היועץ הרפואי הממונה על ידי בית הדין הוא המנחה את בית הדין בקביעות בשאלות שברפואה, ובית הדין כרגיל לא יסטה מחוות דעתו אלא בנסיבות יוצאות דופן. בעניין זה נפסק ב עב"ל (ארצי) 46262-02-11 לוי – המוסד לביטוח לאומי (3.11.11):

"... חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת 'אורים ותומים' לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו/ 244 – 0 המוסד לביטוח לאומי נגד יצחק פרבר, לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).
בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי , לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי , פד"ע לד 377). עב"ל (ארצי) 579/06 צמח - המוסד לביטוח לאומי (מיום 23.8.2007) ."

ר' גם הנפסק בעב"ל (ארצי) 43408-02-11 אהרונוף – המוסד לביטוח לאומי, 30.4.12; עב"ל (ארצי) 46434-06-11 עארף – המוסד לביטוח לאומי, 25.4.12; עב"ל (ארצי) 27410-02-13 אתקטלט - המוסד לביטוח לאומי, 10.12.13; עב"ל (ארצי) 60407-12-12 ויינברג – המוסד לביטוח לאומי, 16.7.14; עב"ל (ארצי) 39550-09-12 מלטינסקי – המוסד לביטוח לאומי, 8.7.14; עב"ל (ארצי) 44540-04-13 אלמלם – המוסד לביטוח לאומי, 17.7.14.

9. חוות דעתו של פרופ' אדר מבוססת על התשתית העובדתית אשר נקבע ה בהחלטת בית הדין . פרופ' אדר מתייחס לעבודת ו של התובע כחרט / כרסם שנדרש לעמוד במשך כל שעות עבודתו בסמוך למכונת כרסום/מחרטה תוך ביצוע העברות משקל / תנועת רגליים מינימלית מצד לצד, בקבעו כי מדובר בסוג עבודה שיש בה כדי להחמיר את הסימפטומים הנובעים מהמצב הקונסטיטוציוני של התובע בתהליך של מיקרוטראומה.

אין בידינו לקבל את טענת הנתבע לפיה המומחה התעלם ממצבו הקונס טיטוציוני של התובע. המומחה בחוות דעתו סקר את הנתונים הנוגעים למצבו הקונסטיטוציוני של התובע בהיותו מעשן וסובל מסכרת ומלחץ דם גבוה, ואף הבהיר כי מצבו הקונסטיטוציוני הוא הגורם הראשוני (העיקרי) ל התפתחות הדליות.

על רקע האמור ועל יסוד נסיונו והכשרתו המקצועית, המומחה מצא כי הגם שהגורם הראשוני למחלה של התובע נעוץ במצבו הקונסטיטוציוני (לרבות סכרת עישון ויתר לחץ דם) עדיין יש משקל גם לתנאי העבודה של התובע אשר "תרמו" את חלקם להתפתחות המחלה של התובע בדרך של החמרה.

למיטב הבנתנו חוות דעת זו, הנוגעת להשפעה שיש לעבודה ב עמידה (בדרך של החמרה), מתיישבת עם ההנחיות הפנימיות של המל"ל כפי שפורטו בסיכומי התובע ולא נסתרו.
מכל מקום, הנתבע לא הצביע על חוות דעת הקובעת כי לעבודתו של התובע בעמידה לא הייתה כל השפעה על חומרת הדליות ברגליו.

פשיטא שהועדה הרפואית אשר תדון באחוזי הנכות של התובע תדרש לבדוק איזה חלק מהפגימה /הנכות קשור למצבו הקונסטיטוציוני של התובע ואיזה לתנאי עבודתו.
ובכפוף לאמור לעיל התביעה מתקבלת.
5129371

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ט, (22 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איסר בוימל
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר יהודה פינקלשטין
נציג מע סיקים