הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 65336-02-18

לפני:

כב' השופטת שגית דרוקר
נציג ציבור עובדים הגב' שושנה שורק
נציג ציבור מעסיקים מר איתן קירשנר

התובעת
אילנה עבודי
ע"י ב"כ: עו"ד שם - טוב
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רייכנברג

פסק דין

1. עניינה של תביעה זו בהחלטת הנתבע מיום 18.7.18 לדחות תביעתה של התובעת לתשלום גמלה לשמירת הריון לתקופה שמיום 21.5.17 ועד ללידת התובעת ביום 9.7.17. (להלן: " התקופה שבמחלוקת").
מכתב הדחייה מיום 18.7.18 צורף כנספח ז' לכתב התביעה.
על כך הוגשה התביעה בתיק דנא.

רקע עובדתי

2. התובעת היא ילידת 1979 (7.6.1979) בתקופה הרלוונטית להליך הועסקה כנציגת שירות לקוחות במוקד טלפוני בחברת דלק.

3. בשלהי חודש 5/17 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון לתקופה שמיום 21.5.17 ועד ליום 9.7.17. תחילה נדחתה התביעה בשל פרטים שחסרו בה אולם משהשלימה התובעת את כל הפרטים הדרושים שבה ונדחתה התביעה בנימוק לפיו "רופא מומחה לנשים וגניקולוגיה שבחן את האישורים הרפואיים שהמצאת מצא כי אין צדקה לשמירת הריון".

מכאן התביעה שלפנינו

2. במהלך ישיבה מקדמית, אשר נשמעה בפני סגנית הנשיאה (כתוארה אז) השופטת הדס יהלום הוסכם על הצדדים כי ימונה על ידי ביה"ד מומחה, יועץ רפואי, בתחום הגניקולוגיה אשר יחווה את דעתו בשאלה האם מצבה הרפואי של התובעת בתקופה שבמחלוקת הצדיק קביעה כי התובעת נזקקה לשמירת הריון כמשמעות מונח זה בהוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה -1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי).

3. לאחר שנאסף כל החומר הרפואי הדרוש, מינה בית הדין את פרופ' יורם בייט, מומחה למחלות נשים ויולדות, על מנת שיחווה דעתו בעניינה של התובעת. המומחה התבקש להשיב לשאלות הבאות:
"... המומחה מתבקש לציין מהו המצב הרפואי ממנו סבלה התובעת
בתקופה מיום 21.5.17 עד ליום 9.7.17.
ג. על בסיס התשובה לשאלה ב' לעיל, יציין המומחה האם המצב הרפואי כאמור בסעיף ב' לעיל היה כזה המצדיק היעדרות מהעבודה בשל אחת החלופות של הגדרת המונח "שמירת הריון" הנזכרות בסעיף א' לעיל.
ד. ככל שהתשובה לשאלה ג' היא חיובית, יפרט המומחה לכמה זמן חייב המצב הרפואי היעדרות מהעבודה?

4. ביום 3.1.19 התקבלה בבית הדין חוות דעתו של המומחה . בחוות דעתו סיכם המומחה את הממצאים הרפואיים שהועמדו לעיונו. לשאלות בית הדין השיב המומחה כך:

"עיסוקה של התובעת לא היה כרוך בהליכה מרובה, אלא בעיקר בעבודה משרדית בישיבה, פרט לבדיקה ב-3.5.18 והבדיקה על ידי הרופאה התעסוקתית, לא היו כל תלונות שנרשמו ברשומה הרפואית. כמו כן, בבדיקות הרבות שבוצעו במהלך ההריון, לא נמסרו נתונים על מתן טיפול תרופתי או אחר כדי להקל על הכאבים שתוארו ככאלה המגבילים את התובעת בפעילויות שונות.
האבחנה של כאבים באיזור הפוביס, מקורם בהתרחבות של המרווח בין עצמות האגן. תופעה זו שכיחה בהריון, בדרגות חומרה שונות, ועלולה לגרום לכאבים קשים עד כדי הגבלה בתנועה.
הנתונים ברשומה הרפואית אינם תומכים בתיאור הסימפטומים כחמורים. כמו כן, התופעה המתוארת אינה מהווה סיכון לתובעת או לעוברה.
עיסוקה של התובעת כנציגת שירות במוקד טלפוני, לא דרשה ממנה פעילות פיזית הכרוכה בהתניידות או בהליכה. ישיבה תוך ביצוע עבודה משרדית לא אמורה לגרום לכאבים שימנעו ממנה אפשרות לעבוד. לא ידוע לי על עבודה חלופית אשר עשויה היתה לשפר את מצבה של התובעת...".

5. חוות הדעת הועברה לעיון ותגובת הצדדים. הצדדים לא הגישו שאלות הבהרה על אף החלטה מיום 3.1.19 וביום 3.2.19 הורנו על קידום ההליך אל עבר שלב הסיכומים ונקצבו מועדים להגשתם.

6. התובעת הגישה סיכומיה ביום 19.3.19 . בסיכומיה טענה התובעת שהסמכות הבלעדית להכריע בסוגיה שהועלתה בהתאם להלכות פסוקות נתונה לביה"ד אשר אינו מהווה חותמת גומי של הנתבע. קיים כשל אינהרנטי באשר לאופן בירור ההליך ביחס לעובדותיו שכן על המומחה לבחון המסמכים שעמדו בפניו ולא נלקחה בחשבון ההיסטוריה הרפואית של התובעת על אף מסמכים שעמדו בפני המומחה לרבות העובדה שהתובעת עברה הפלה בלתי רצונית של תאומים קודם להריונה נשוא התביעה.

9. הנתבע בסיכומיו מיום 23.5.19 , טוען בין היתר, כי התובעת משיגה כנגד חוות דעת המומחה אולם ויתרה על זכותה להעביר לו שאלות הבהרה על אף אפשרות שניתנה לה. עוד הוסיף הנתבע שהוא תומך בעמדת המומחה ד"ר בייט שמונה מטעם ביה"ד אשר קבע כי ישיבה תוך ביצוע עבודה משרדית לא אמורה לגרום לכאבים שימנעו מהתובעת אפשרות לעבוד וכי התופעה שתוארה בעניינה אינה מהווה סיכון לתובעת או לעוברה.

10. ביום 4.6.19 בבוא ביה"ד ליתן פסקו ולאחר עיון בסיכומי התובעת ובחוות דעת המומחה עלה לכאורה כי במסגרת חוות הדעת לא ניתנה התייחסות לעברה הרפואי של התובעת במסגרתו עברה התובעת מהפלה. לפיכך התבקשו הצדדים בטרם הפניית שאלת הבהרה למומחה מטעם ביה"ד לשקול העברת שאלות הבהרה נוספות במידת הצורך.

11. בהודעת הנתבע מיום 16.6.19 טען הנתבע כי הוא סבור שאין סיום הריונה הראשון של התובעת בהפלה קשור לתביעה מושא הליך זה כאשר השאלות עליהן נדרש להשיב המומחה במסגרת הליך זה עניינן בתחום האורתופדי.

12. ביום 1.7.19 הגישה התובעת עמדתה ביחס להחלטת ביה"ד וטענה כי קיים חשש שהמומחה בעניינה נעול בדעתו וכי בכל מקרה כל מומחה שיתמנה אינו יכול להוות תחליף למומחה שאישר את הסיכון בזמן אמת.

13. ביום 16.7.19 לאחר קבלת חומר רפואי מהתובעת בעניין עברה הרפואי של התובעת הועברה שאלת הבהרה נוספת לד"ר בייט במסגרתה התבקש ד"ר בייט להתייחס לעברה הרפואי של התובעת במסגרתו עברה התובעת הריון קודם שהסתיים בהפלה ולהבהיר האם יש בכך לשנות ממסקנתו.

14. ביום 1.8.19 התקבלה תשובת ד"ר בייט במסגרתה השיב המומחה לשאלת ביה"ד כדלקמן:
"...
בהיריון הקודם בתאריך 15.3.16, בשבוע 10 להיריון תאומים, אובחן שק היריון אחד בלבד., עם היריון שהפסיק להתפתח, ולכן היה צורך לבצע הפסקת היריון, כלומר הפלה. לא הייתה כל השלכה רפואית של פעולה זו על ההיריון הנדון בתביעה. לכן מסקנותיי מ-29.12.18 נותרו בעינן".
הכרעה

15. לאחר שנתתי את דעתי לחוות הדעת ולטענות הצדדים, ובשים לב לתשתית העובדתית, באתי לכדי מסקנה כי דין התביעה להידחות.

16. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעמו. זאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין.

17. במקרה זה ניתנה חוות דעת מפורט ת על ידי המומחה שמונה מטעם בית הדין. המומחה השיב באופן מפורט, ברור ובהיר וכן השיב לשאלת ההבהרה שהופנו אליו, באופן שלא מותיר ספק שהכאבים מהם סבלה התובעת מקורם בהתרחבות של המרווח בין עצמות האגן תופעה שכיחה שבמקרים מסוימים גורמת לכאבים עזים ומוגבלות בתנועה. בעניינו הבהיר המומחה במסגרת חוות דעתו שהגבלות בתנועה וכאבים עזים לא תוארו ולא אובחנו ברישומים הרפואיים בעניינה של התובעת. כמו כן, מציין המומחה שהתובעת אף לא קיבלה טיפול תרופתי לטיפול בבעיה והקלה על כאבים. לפיכך, הבהיר המומחה התופעה ממנה סבלה התובעת אינה מהווה סיכון לתובעת ו/או לעוברה.

13. המומחה ד"ר בייט הוסיף בחוות דעתו כי עיסוקה של התובעת כנציגת שירות במוקד הטלפוני לא דרשה ממנה פעילות פיזית הכרוכה בהתניידות או הליכה כאשר ישיבה תוך ביצוע עבודה משרדית לא אמורה לגרום לכאבים שימנעו מהתובעת אפשרות לעבוד.

18. לא מצאנו טעם שלא לאמץ מסקנה זו של המומחה, ומטעם זה דין התביעה להדחות.

19. לאור כל האמור לעיל, מצאנו שיש לאמץ את מסקנותיו של המומחה המבוססות על הידע הרפואי שלו. קביעת המומחה לפיה המצב הרפואי ממנו סבלה המערערת לא הצדיק שמירת הריון שלילת, נסמכה על ניתוח המסמכים הרפואיים שעמדו בפניו לאורם קבע המומחה כי התופעה ממנה סבלה התובעת כאבים בפוביס הנובעים מהתרחבות המרווח בין עצמות האגן אינם מסכנים את התובעת ו/או את עוברה כאשר במקרה של התובעת בכל מקרה אין המדובר בכאבים בדרגה חמורה שכן אין ברישומיה הרפואיים כל תיעוד על הגבלות בתנועה ו/או טיפול תרופתי שיכול היה להעיד על דרגת חומרת הכאבים. חוות דעתו של המומחה היתה עקבית ונסמכה על התשתית העובדתית והרפואית שהונחה בפניו ולא מצאנו פגם במסקנותיו.

20. על יסוד כל האמור, התביעה נדחית. כמקובל בהליכים שעניינם בטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

21. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ז' אב תשע"ט, (08 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים
הגב' שושנה שורק

שגית דרוקר שופטת
אב"ד

נציג ציבור מעסיקים
מר איתן קירשנר