הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 64660-11-16

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

התובע
יצחק טוביץ ת"ז: XXXXX739
ע"י ב"כ: עו"ד מלכיאל חדד
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי וידנה

פסק דין

האם הפגיעה בריאותיו של כבאי נגרמה לו עקב עבודתו – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

לאחר הליך ההוכחות, נקבעה על ידי בית הדין התשתית העובדתית על פי תורת המיקרוטראומה:

א. התובע עבד ככבאי משנת 1974 ועד שנת 2013.
ב. התובע כיבה בממוצע שריפה אחת (בשטחים פתוחים) פעם ביום כאשר מתוכם כ-5% כיבוי של שריפה במבנה. במהלך שריפה בשטח פתוח נחשף התובע לעשן (שריפת עצים וקוצים). במהלך שריפה במבנה נשרפת התכולה של המבנה.
ג. בשריפות בתוך מבנים השתמש התובע בציוד מגן אך לא בשריפות בשטחים פתוחים. ברור כי איכות ציוד המגן בשנות ה- 70, 80 ו-90 איננה מתקדמת כבשנים האחרונות.
ד. אורך זמן שריפה ממוצע שעתיים מתחילה ועד סיום הטיפול בה (החל ממספר דקות ועד מספר שעות).
ה. התובע עישן עד גיל 48 כחצי קופסא ביום.

ביום 5.2.18 מונה ד"ר תמיר גפן, מומחה ברפואה תעסוקתית, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי. ואלו השאלות שנשאל המומחה והתשובות שנתקבלו ממנו:

א. מהו ליקויו של התובע בריאותיו?

"על פי רישום בתיעוד הרפואי התובע סובל ממחלת אסטמה."

ב. האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ובין הליקוי בו לקה או החמרתו? כאמור, על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על התפתחות הליקוי או החמרתו, דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.

"לא ניתן לקבוע שהחשיפה במסגרת התעסוקתית גרמה או החמירה את מחלת האסטמה של התובע."

ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית - האם לתנאי העבודה השפעה משמעותית על הליקוי (השפעה משמעותית היא בשיעור של 20% ומעלה)?

(המומחה לא השיב לשאלה זו, לנוכח תשובתו לשאלה הקודמת)

בפרק ה"דיון" לחוות הדעת משיב המומחה בהרחבה לשאלות שנשאל :

"כידוע מהספרות המקצועית, אסטמה היא מחלה המאופיינת בחסימה בזרימת האוויר שמשתנה הן באופן ספונטני או תחת טיפול. החולים במחלת אסטמה סובלים מסוג של דלקת בדרכי הנשימה שגורמת לתגובתיות יתר של דרכי הנשימה למגוון רחב של גורמים. גורמים אלו גורמים להיצרות בדרכי הנשימה שמתלווה בהפחתה בזרימת אוויר, וכתוצאה מכך לתמונה קלינית של קוצר נשימה וצפצופים. תופעות אלו לרוב הפיכות, אך אצל חלק מהחולים אשר סובלים ממחלה כרונית תתכן גם תמונה של חסימה בזרימת אוויר שהיא בלתי הפיכה (1). מחלת אסטמה יכולה להיגרם מסיבות רבות. להלן הרשימה של גורמי סיכון (1):

לאחר שהתבקשתי לדון אודות בחינת אפשרות של קשר סיבתי לבין הליקוי בריאות של התובע, הרי יש לדון אודות אבחנה של אסטמה תעסוקתית. משום שהתובע היה נחשף לעשן שרפה הרי חשיפה זו יכולה לגרום לפריצת מחלת אסטמה או להחמרתה של המחלה הקיימת.

כפי שעולה מעיון בתיעוד הרפואי, האבחנה של אסטמה מופיעה רק בשנת 2014 בהיותו בן 63, ז.א. לאחר שהתובע הפסיק את עבודתו בתור כבאי. עד לפני כן אין עדות לקיומה של אבחנת מחלת אסטמה.

אסטמה תעסוקתית מוגדרת כמחלה המאופיינת בחסימת זרימת אוויר בדרכי הנשימה או תגובתיות יתר של דרכי הנשימה, משנית לתנאים המיוחסים לסביבת עבודה מסוימת ולא לגירויים מחוץ למקום העבודה (2). אסטמה תעסוקתית הפכה להיות מחלת הריאות השכיחה ביותר במדינות המפותחות (2). מנגנון התפתחות המחלה יכול להיות אימונולוגי ולא אימונולוגי. אסטמה על רקע אימונולוגי יכולה להתפתח על רקע רשימה ארוכה של חומרים – מעל ל- 300 חומרים שיכולים לגרום למחלה. לעומת זאת מחלה שלא על רקע אימונולוגי מתפתחת על ידי חשיפה לחומרים מגרים דרכי נשימה - irritant-induced asthma או בשם אחר תסמונת RADS -reactive airways dysfunction syndrome (2).

ישנה אסטמה נוספת שנקראת Non-Allergic (Intrinsic-Type) Asthma. סיבות לאסטמה שכזו לא ידועות. בדרך כלל המחלה מופיעה בגיל מבוגר, לכן נקראת גם - Adult-onset asthma. לאור הנאמר לעיל, לא ניתן לשלול כי במקרה הנדון מדובר באסטמה הנקראת Adult-onset asthma או Intrinsic Asthma."

ביום 15.2.18 ביקש התובע למנות מומחה רפואי אחר. בית הדין דחה את הבקשה.

התובע ביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה. ואלו שאלות ההבהרה שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו:

שאלות הבהרה (1):

1. הנך מופנה לתיקו הרפואי המלא של התובע, ובין היתר לביקורים הבאים:

א. ביקור מיום 5.5.02 במהלכו התלונן התובע על שיעול והאבחנה שנרשמה היתה הפרעת ריאות חסימתית (Chronic Obstructive Pulmonary Disease).
ב. ביקור מיום 2.5.06 במהלכו התלונן התובע על "שיעול בלילה בעיקר".
ג. ביקור מיום 31.3.08 במהלכו התלונן התובע על שיעול. הממצאים בבדיקה היו "צפצופים אקספירטורים מועטים דו צדדים" והאבחנה שנרשמה היתה ברונכיטיס אקוטי. כמו כן נכתב כי חל שיפור עם אינהלציה.
ד. ביקור מיום 6.4.08 במהלכו חזר התובע והתלונן כי הוא עדיין סובל משיעול (ללא חום).
ה. ביקור מיום 9.1.11 במהלכו התלונן התובע על שיעול (ללא חום) והממצאים בבדיקה היו "ירידה בכניזת (הטעות במקור) אויר משמאל. ציפצופים קלים ואינספירטוריים".
ו. ביקור מיום 25.3.12 במהלכו התלונן התובע על שיעול, והממצאים בבדיקה היו "ריאות- צפצופים אקספירטורים מרובים דו צדדים".

האם ניתן להתרשם מהתיעוד הרפואי כי התובע סבל ממספר אירועים של שיעול, ירידה בכניסת אוויר, צפצופים, שיפור עם אינהלציה, וכן תלונות שונות הנוגעות לנשימה?

"כן, לתובע היו מספר פניות בגין תלונות אודות שיעול ואף צוינו צפצופים אקספירטורים וגם אינספירטורים דו צדדי וגם צוינה הטבה מאינהלציה."

2. בחוות דעתך תיארת את מחלת האסטמה בכך שהיא מאופיינת בחסימה בזרימת האוויר המשתנה תחת טיפול ובכך שהיא גורמת לתמונה קלינית של קוצר נשימה וצפצופים. האם נכון שתמונה קלינית זו הופיעה ברישומים הרפואיים של התובע, כפי שמוצג לעיל?

3. כמו כן, הנך מופנה לסיכום הביקור מיום 21.8.14. האם נכון שהרישום בביקור זה מעיד כי בעייתו הנשימתית של התובע הקשורה לשיעול לא החלה רק במועד הביקור אלא קודם לכן, וזאת מאחר ונעשה שימוש בביטוי "שיעול כרוני לסירוגין"?

"נכון שמחלת אסטמה היא מחלה המאופיינת בחסימה בזרימת האוויר שמשתנה הן באופן ספונטני או תחת טיפול ויכולה להתלוות בשיעול וצפצופים. תלונות מסוג זה יכולות להתאים למחלת אסטמה, אך גם למחלות חסימתיות אחרות של הריאות (במקרה הנדון אין עדות אודות הפרעה חסימתית עד שלא נעשה אבחון)."

4. האם נכון שהמחלות ברונכיטיס אקוטי ו- COPD המופיעות בתיעוד הרפואי של התובע, הן אבחנות זמניות בדרך לאבחנה המלאה והנכונה של מחלת האסטמה, כפי שמצאת בחוות דעתך?

"מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) הוא מונח מטריה הכולל מגוון רחב של מחלות ריאה, כולל גם אמפיזמה וגם ברונכיטיס כרוני. האבחנה של מחלת COPD נעשית על בסיס תמונה קלינית שמלווה בהפרעה חסימתית בתפקודי נשימה ותמונה דימותית בהתאם. במקרה הנדון לא ברור על בסיס מה נכתבה אבחנה של COPD. ברונכיטיס היא מחלה חריפה של דרכי הנשימה – קנה הנשימה עליונות שחולפת לאחר טיפול מתאים לרוב ללא נזק שאריתי. "

5. האם נכון שמועד אבחנה של מחלה אינו מעיד על כך שהמחלה הייתה בגופו של האדם רק במועד האבחנה, אלא תמיד האבחנה מגיעה לאחר שהאדם כבר סובל מבעיה רפואית כלשהי ולאחר שהחל לסבול מתסמינים כלשהם? האם הדבר נכון גם ביחס לבעייתו הנשימתית של התובע?

"נכון שמועד האבחנה של המחלה אינו מעיד על כך שהמחלה הייתה בגופו של האדם רק במועד האבחנה. נכון שהאבחנה מגיעה מאוחר לרוב, אך לרוב לפני האבחנה יש תלונות ובירור רפואי מתאים שבסיומו נעשית אבחנה. במקרה הנדון לא ניתן ללמוד אודות תלונות ובירור רפואי מתאים. לאור הנאמר לעיל, אין באפשרותי לקבוע תאריך מדויק של תחילת המחלה. תלונות בודדות אודות שיעול וצפצופים לא ניתן לייחס למחלת אסטמה. יתרה מכן, הייתי מצפה שבתור כבאי היה נחשף לעשן שרפות והדבר היה אמור להחמיר את תופעות האסטמה במידה והייתה קיימת והייתה גם מחייבת פניות לרופאים לקבלת טיפול מתאים, אך אין אנו רואים רישום שכזה בתיעוד הרפואי."

ביום 17.7.18 ביקש התובע להפנות שאלות הבהרה נוספות למומחה. ואלו שאלות ההבהרה שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו:

שאלות הבהרה (2):

1. בחוות דעתך הראשונה קבעת שמחלת האסטמה החלה בשנת 2014, אולם בתשובותיך לשאלות ההבהרה ענית כי אין באפשרותך לקבוע את מועד תחילת המחלה.
לאור העובדה כי האבחנה הרפואית מגיעה רק לאחר שהמחלה כבר קיימת בגופו של החולה במשך תקופה, כפי שגם כתבת בתשובותיך, האם יהיה נכון לומר כי מחלת האסטמה הייתה קיימת בגופו של התובע אף טרם אבחנתה בשנת 2014, וזאת אף אם אין רישום שכזה בתיעוד הרפואי?
כמו כן, האם יהיה נכון לומר כי מחלת האסטמה מתפתחת באופן הדרגתי ואינה מופיעה ברגע אחד "יש מאין"?
אם כן, האם יהיה נכון לומר כי מחלת האסטמה של התובע התפתחה באופן הדרגתי בתקופה שלפני אבחנתה בשנת 2014?

"הכוונה שהאבחנה מופיעה לראשונה בשנת 2014. תלוי בסוג האסטמה, המחלה יכולה לפרוץ בבת אחת או בהדרגה. לדוגמה: לאחר חשיפה משמעותית לחומר מגרה כגון כלור או עשן שרפה. במידה והאסטמה על רקע אלרגי ההתפתחות יכולה להיות איטית יותר. אסטמה מסוג Adult-onset asthma גם כן יכולה להופיע באופן פתאומי. מכל מקום, ישנה חשיבות לתמונה הקלינית ולתלונות שקדמו לאבחנה. במקרה הנדון התלונות והתמונה הקלינית של האסטמה הופיעו בסמוך לתאריך האבחון, לכן לא ניתן להגיד שהייתה קיימת בגופה תקופה ממושכת לפני כן. "

2. בחוות דעתך פירטת רשימה של תסמינים הקשורים למחלת האסטמה, וכשבשאלות ההבהרה הוצגו בפניך רישומים על הופעת תסמינים אלה במהלך שנות עבודתו של התובע אישרת כי תלונות אלו יכולות להתאים למחלת האסטמה. אם כן, האם ניתן לומר כי מחלת האסטמה הלכה והתפתחה עוד במהלך שנות עבודתו של התובע, אף אם אבחנתה ניתנה בשלב מאוחר יותר?

"כפי שציינתי בשאלות הבהרה- חשיפה לעשן שרפה הייתה אמורה להחמיר את התסמינים תוך כדי עבודה, לכן הייתי מצפה שבתור כבאי שהיה נחשף לעשן שרפות היה פונה לטיפול רפואי בגין התקף האסטמה כולל תלונות על קוצר נשימה ושיעול שמצריך קבלת טיפול מתאים, אך אין אנו רואים רישום שכזה בתיעוד הרפואי של התובע (תלונות ותסמינים סמוכים לחשיפה לגורם מגרה – במקרה הנדון לעשן שרפות). כפי שאנו רואים מהתיעוד, לאחר האבחון של אסטמה בשנת 2014 לתובע היו תלונות והפרעות בתפקודי נשימה כפי שעולה גם בבדיקות תפקודי נשימה וזה לאחר שהוא הפסיק את העבודה."

3. האם הטבה ביכולת הנשימה לאחר טיפול באינהלציה, לצד תלונות על שיעולים וצפצופים, אופיינית למחלת האסטמה או גם למחלות נוספות?
אם כן, האם קיומה של הטבה ביכולת הנשימה לאחר טיפול באינהלציה כפי שמופיע בתיעוד הרפואי בשנת 2008, משמעותה כי באותה עת כבר התחיל התובע לסבול מאסטמה?

"הטבה בתסמינים לאחר אינהלציה צפויה בכל מחלת ריאות חסימתית ואף בברונכיטיס חריפה, בדלקת ריאות ובמחלות ריאה אחרות שמלוות בכיווץ של סימפונות ואפילו בזמן שפעת, כאשר ישנה מעורבות של דרכי נשימה עליונות. לכן על בסיס העובדה שהייתה הטבה לאחר טיפול באינלציה בשנת 2008, לא ניתן לקבוע אבחנה של אסטמה."

4. בתשובותיך לשאלות ההבהרה ענית כי תלונות התובע על שיעול יכולות להתאים למחלוקת חסימתיות אחרות של הריאות, אולם משהתמונה הרפואית התגלתה וכיום ניתן לאבחן כי מחלתו של התובע היא אסטמה, האם קיימת אפשרות כי התיעוד הרפואי לשיעולים עשוי להצביע על התפתחות מחלת האסטמה, גם אם לה היה ניתן לאבחן את האסטמה באותו שלב ולא על מחלות אחרות?

"משום שתלונות על שיעול הן תלונות שכיחות ומלוות מחלות רבות של דרכי הנשימה כולל ברונכיטיס, שפעת ואפילו הצטננות, הרי לא סביר לקבוע רק על בסיס תלונות אלו כי מדובר במחלת אסטמה. נראה לי בלתי סביר שחולה במחלת אסטמה שכבר משנת 2008 סובל מתסמינים של המחלה וממשיך להיחשף לעשן שרפות (לפחות שריפה אחת ביום כפי שעולה מהעובדות) לא היה מפתח התקפים של אסטמה."

5. בחוות דעתך כתבת כי לא ניתן לשלול כי במקרה הנדון מדובר באסטמה של הבגרות.
הנך מתבקש אפוא לפרט מהם הקריטריונים בספרות לאבחנת סוג זה של אסטמה.
כמו כן, האם לפי הספרות תיתכן אבחנה של אסטמה של הבגרות במקרה של כבאי מבצעי החשוף לעשן?
האם לפי הספרות בעת אבחנת סוג האסטמה יהיה הבדל בין אדם רגיל לבין אדם שהיה חשוף לעשן ותוצרי הבעירה במשך שנים רבות?
האם חשיפה לעשן עשויה לתרום להתפתחות מחלת האסטמה של הבגרות?
כמו כן, האם לצורך אבחנת המחלה יש צורך ברופא ריאות או שמא די ברופא מתחום אחר?

"כפי שצוין בחוות דעתי, ישנה אסטמה נוספת שנקראת Non-Allergic (Intrinsic-Type) Asthma. סיבות לאסטמה שכזו לא ידועות. בדרך כלל המחלה מופיעה בגיל מבוגר, לכן נקראת גם - Adult-onset asthma. האבחנה נעשת דרך שלילה, משום שבכ- 10% מחולי האסטמה תבחינים לאלרגנים שונים הגורמים לאסטמה שליליים ורמת ה - IgE סיסטמית תקינה, אך כן מוצאים את ה - IgE מקומי (בכיח). במקרה שכזה מסכמים כי מדובר ב- nonatopic or intrinsic asthma. על פי הספרות אסטמה מסוג זה יותר קשה ועמידה לטיפול. כפי שצוין בספרות, לאחרונה הועלתה השערה כי - staphylococcal enterotoxins יכול להיות אחראי לאסטמה שכזו (1). הספרות המקצועית לא דנה אודות Intrinsic-Type בקרב כבאים. לאחר שחולה מפתח אסטמה ולא משנה סוג האסטמה, חשיפה לעשן אמורה לגרום להחמרה של המחלה ולהתקפים של המחלה. לעניין אסטמה תעסוקתית, ישנן שתי סוגי אסטמה תעסוקתית, אבחון של האסטמה Occupational asthma (OA) (2)

a. OA caused by workplace sensitizers: allergic or immunological (with a latency period);
b. OA caused by irritants: nonallergic or nonimmunologic, irritant-induced asthma including reactive airways dysfunction syndrome (RADS).

ה - Irritant-induced Asthma או - RADS מתפתחות בסמוך לאירוע החשיפה (3). ישנם קריטריונים ברורים לאבחון של אסטמה תעסוקתית. במקרה הנדון הייתה אבחנה של אסטמה ולא של אסטמה תעסוקתית. האבחנה נעשית לרוב ע"י רופא ריאות או ע"י רופא תעסוקתי. "

6. בתשובותיך לשאלות ההבהרה ענית כי אבחנה של מחלת COPD נעשית בין היתר על בסיס תמונה קלינית שמלווה בהפרעה חסימתית בתפקודי הנשימה, אולם ביחס לאבחנת COPD משנת 2002 המופיעה בתיק הרפואי ענית כי לא ברור על בסיס מה נכתבה.
האם יתכן כי הרופא שכתב את האבחנה אכן התרשם מקיומה של הפרעה חסימתית בתפקודי הנשימה? מדוע שרופא קופת החולים יכתוב אבחנה של COPD ללא שנוכח בקיומה של הפרעה נשימתית? אנא התייחס בתשובתך לכך שבאותו ביקור התובע אף הופנה לטיפול באינהלציה.
כמו כן, האם לדעתך מומחה ריאות יוכל לספק תשובה ולהסביר על בסיס מה נכתבה האבחנה של COPD באותו ביקור?

"אין אני יכול להגיד ממה התרשם הרופא שכתב את האבחנה של COPD. כפי שציינתי בחוות דעתי, ה- COPD הוא מונח מטריה הכולל מגוון רחב של מחלות ריאה, כולל גם אמפיזמה וגם ברונכיטיס כרוני. להלן הגדרה של ה- COPD (2):

DEFINITIONS — The definition of COPD and its subtypes (emphysema, chronic bronchitis, and chronic obstructive asthma) and the interrelationships between the closely related disorders that cause airflow limitation provide a foundation for understanding the spectrum of patient presentations.

באמפיזמה אמורה להיות תמונה דימותית ספציפית בריאות, בברונכיטיס כרונית אמורה להיות תמונה של התלקחויות נשנות וחוזרות של הברוכנים מלווה בשיעול ובפליטת כיח וכו', ובאסטמה התקפים של המחלה, כאשר בכל אחת מהמחלות תמונה ספציפית וגם הפרעה חסימתית בתפקודי הנשימה. אין אנו מוצאים ממצאים אלו בתיעוד. בשאלת מדוע רופא כתב את האבחנה - לדעתי שאלה זו יש להפנות לרופא שכתב את האבחנה. לעניין של מתן תשובה ע"י רופא ריאות - במידה ורופא ריאות יודע גם לקרוא את המחשבות של הרופאים האחרים התשובה היא חיובית."

7. הנך מופנה שוב לסיכום הביקור מיום 21.8.14, אליו התבקשת להתייחס בשאלות ההבהרה הקודמות. האם נכון שהרישום בביקור זה מעיד כי בעייתו הנשימתית של התובע הקשורה לשיעול לא החלה רק במועד הביקור אלא קודם לכן, וזאת מאחר ונעשה שימוש בביטוי "שיעול כרוני לסירוגין"?

"שיעול הוא אחת הסיבות השכיחות בגינן פונים החולים לרופאים. סיבות לשיעול רבות ומגוונות כולל כולל רפלוקס, דלקת דרכי נשימה עליונות, צינון, postnasal drip ועוד. שיעול כרוני שמלווה בפליטת כיח מחשיד לקיומה של ברונכיטיס כרונית - האבחנה נעשית לאחר שיעול פרודוקטיבי עם פליטת כיח במשך 3 חודשים – ז.א. בסביבת חודש חודש 4/2014 או – 5/2014 (לאחר הפסקת עבודה). במקרה הנדון צוין רק שיעול וקשה לקבוע מה הייתה הסיבה לכך. "

8. בחוות דעתך כתבת כי מחלתו של התובע לא נגרמה כתוצאה מתנאי עבודתו. הנך מופנה לכך שעל פי הפסיקה על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על התפתחות הליקוי או החמרתו, דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.
הנך מתבקש להשיב, האם לא ניתן לשלול כי נוכח תנאי עבודתו של התובע בחשיפה לעשן סביר יותר כי לתנאי העבודה השפעה כזו או אחרת (ולו זניחה) מאשר האפשרות שלתנאי העבודה לא היתה השפעה כלל?

"על בסיס נתונים אלו יש קושי בלקבוע קשר סיבתי בין מחלת האסטמה וחשיפה תעסוקתית."

טענות הצדדים

טענות התובע:
המומחה קובע כי חשיפה לעשן שריפה יכולה לגרום להתפרצות אסטמה או להחמרתה.

קביעת המומחה כי האסטמה הופיעה בשנת 2014, לאחר שהתובע סיים עבודתו ככבאי, היא בניגוד לאבחנות לפגיעה בריאות התובע עוד בתקופת עבודתו.

המומחה התייחס בביטול למופיע בתיעוד הרפואי.

המומחה קובע כי אין באפשרותו לקבוע תאריך מדויק לתחילת המחלה, אך לא שינה עמדתו כי המחלה הופיעה לאחר הפסקת עבודתו של התובע.

התובע מבקש למנות מומחה רפואי נוסף בתחום הריאות על מנת שישיב על השאלה בדבר מועד התפתחות המחלה. זוהי שאלה אבחנתית המצויה בתחום מומחיותו של רופא ריאות.

חוות דעתו הראשונית של המומחה ניתנה ללא עיון מעמיק בתיק, ללא התייחסות לתיעוד הרפואי הרלוונטי ותוך התעלמות מתלונותיו של התובע לאורך השנים על קשיי נשימה.

טענות הנתבע:
המומחה השיב על השאלות שהופנו אליו באופן בר ור שאינו משתמע לשני פנים.

המומחה קובע כי אין קשר סיבתי בין מחלת התובע לתנאי עבודתו.

הנתבע מבקש לדחות את התביעה.

הכרעה:

לאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההברה ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

המומחה שולל קשר סיבתי בין מחלת התובע לתנאי עבודתו והוא מסביר כי הסימפטומים הופיעו לאחר שהתובע חדל לעבוד ולא נמצאו תסמינים בתקופה שבה עבד ככבאי. המומחה הסביר כי מחלתו של התובע אינה מתאימה למחלת מקצוע שנגרמה עקב תנאי עבודתו של התובע.

נוהג פשט במחוזותינו, כי בכל עת שנותן מומחה חוות דעת שאיננה לרוחו של מי מהצדדים, מבקש הוא למנות מומחה אחר. התובע ביקש בדיון לפנינו (עמ' 9 לפ') למנות מומחה רפואי בתחום התעסוקתי ולא מומחה ריאות, ואכן ביה"ד מינה רופא תעסוקתי על מנת שיחווה דעתו. אולם כעת כשחוות הדעת אינה לרוחו, מבקש הוא למנות מומחה אחר. דרך המלך היא מינוי מומחה רפואי אחד ולא מצאנו נימוק במקרה דנא למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף.

לבית הדין אין את הידע הרפואי ולשם כך הוא ממנה מומחה רפואי. חוות דעתו של המומחה מנומקת ועקבית והוא קובע באופן חד משמעי, כי אין קשר סיבתי בין מחלת התובע לתנאי עבודתו. המומחה אף מסביר כי מחלת האסטמה שממנה סובל התובע אופיינית לתנאי עבודתו (עשן שריפה) אך לאורך תקופת עבודתו של התובע לא סבל התובע מאסטמה. היה מצופה כי ילקה בהתקף אסטמה בעת חשיפה לשריפות שהיו אמור ות להחמיר את המחלה, אם הייתה מקננת בגופו מחלת האסטמה , אך אין רישום כזה. תלונות התובע בקשר עם מחלתו הופיעו רק לאחר שהתובע סיים את עבודתו ככבאי וגם בכך יש כדי לשלול קשר סיבתי בין מחלתו לתנאי עבודתו. השיעולים מהם סבל התובע אופייניים למחלות רבות (שפעת, ברונכיטיס, הצטננות) ואין בהם כדי לקשור את תנאי עבודתו לאסטמה. מצאנו את חוות דעתו של המומחה מלומדת ועקבית.

הלכה ידועה היא שמטרת מינויו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית. קביעת קיומו או שלילת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה שבה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383):

"לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (עב"ל 001035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

"הנה כי כן, בית-הדין אינו כבול בחוות הדעת הרפואית של המומחה ובתשובותיו לשאלות שהופנו אליו, אלא שלתשובות אלה יש לתת משקל מיוחד לצורך ההכרעה המשפטית, שכן יש בדברי המומחה כדי להאיר ולהבהיר את הסוגייא הצריכה הכרעה, כיד המומחיות הרפואית, המקצועית בה ניחן, ועל כן מובן מאליו כי בשאלות אלה יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית, יוצאת דופן, לעשות כן" (דב"ע נה/0-97 קלמן סעדה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 29.3.1995, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

המומחה השיב לכל השאלות שנשאל ולא הוכח כי קיימות אסכולות באשר לסוגיה שבפנינו. המומחה הוא רופא תעסוקתי ומחלתו של התובע היא בתחום מומחיותו.

סוף דבר:

התביעה נדחית.

משעסקינן בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ו' שבט תשע"ט ( ‏12 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .