הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 63141-05-17

לפני:

כב' השופטת עידית איצקוביץ

המערער
פנחס אטיאס
ע"י ב"כ עו"ד ינון תמרי מטעם הלשכה לסיוע משפטי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד איילת ברעם

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים ( נכות כללית) מיום 16/3/17 אשר קבעה כי למערער נכות רפואית משוקללת בשיעור 86% ( להלן – הוועדה).

תמצית העובדות והרקע
המערער יליד 1955 , סובל ממספר ליקויים, הגיש תביעה לקצבת נכות כללית.

באבחון רפואי שנערך ביום 16/11/16 נקבע כי למערער נכות יציבה בשיעור של 86% . המערער השיג על החלטת רופא מוסמך במסגרת ערר שהוגש לסניף המשיב ביום1/1/17.

בערר נטען כי לא הייתה התייחסות למסמכים רפואיים המתעדים הפרעות זיכרון, בעיות אורתופדיות שונות וליקוי נפשי.

הוועדה התכנסה ביום 2/2/17 והאזינה לתלונות המערער. במסגרת התלונות נרשם כי המערער מלין על כך שלא נקבעה לו נכות בגין ליקוי בצוואר, בעיות שכחה, קושי בעלייה במדרגות ובעיה נפשית.
הוועדה ערכה בדיקה פסיכיאטרית, בדיקה נוירולוגית ובדיקה אורתופדית. בהתאם לממצאים הוועדה קבעה קביעותיה בתחומים אלה.

כמו כן התייחסה הוועדה לחוות דעת רפואית של היועץ לוועדה בתחום הפנימי, פרופ' טישלר, אשר בדק את המערער ביום 26/1/17 . לנוכח חוות דעת זו קבעה הוועדה כי נדרשת אזהרת המערער לגבי הכוונה להפחית נכות בגין עודף משקל מ-20% שנקבעו באבחון רפואי ל-10% בהתאם לחוות דעת פרופ' טישלר.

לאחר שהוזהר המערער וגם הודע לו האפשרות למשוך את הערר, בחר המערער להתגונן מפני כוונת הוועדה להפחית את הנכות ופירט את טענותיו במכתב מיום 14/2/17.

הוועדה התכנסה ביום 16/3/17 ומצאה לנכון להפחית את הנכות בגין עודף משקל. בסופו של דבר, הוועדה קבעה כי למערער נכות רפואית משוקללת בשיעור של 86% .

החלטת הוועדה לעניין שיעור הנכות הרפואית היא מושא הליך זה.

טענות הצדדים בתמצית

טענות המערער
ההחלטה לעניין הנכות הנפשית אינה מנומקת ואינה מתייחסת כראוי לחוות דעת של פרופ' סילפן.
הוועדה לא התייחסה לבעיית זיכרון ולהמלצת פרופ' קורצ'ין להעניק בגינה נכות נוירולוגית בשיעור של 15%.
הוועדה התעלמה מהטענה לגבי דום נשימה בשינה. המערער טען לבעיה זו במכתביו מיום 18/1/17 ומיום 14/2/17 וצירף בדיקה מיום 3/1/12 מהמכון לרפואת שינה באסותא.

טענות המשיב
אין טענה במסגרת הערר בכתב או בנימוקים שהועלו בעל פה לפני הוועדה בנוגע לדום נשימה. הטענה עלתה לראשונה במכתב מיום 14/2/17 , אלא שבאותו מועד הוועדה כבר סיכמה את קביעותיה וכל שנותר לדון בו היה נושא הנכות בגין עודף משקל, עניין לגביו הוזהר המערער. כמו כן, גם במכתב מיום 14/2/17 הטענה צוינה בעקיפין מבין טענות רבות ולא צורף מסמך רפואי בעניין.
הוועדה נימקה כנדרש את ההחלטה ב תחום הנפשי.
הוועדה הסבירה מדוע אין מקום לקבוע נכות בגין בעיית זיכרון.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

בכל הנוגע להיעדר התייחסות לתסמונת דום נשימה, אני סבורה כי הצדק עם המשיב. כפי שתואר בפרק העובדות, בערר בכתב מיום 1/1/17 לא נזכרה טענה לגבי דום נשימה.

על פי טענת המשיב המכתב מיום 18/1/17 – אשר בו צוינה הפרעת דום נשימה בשינה - לא עמד לפני הוועדה. מכתב זה שצורף לתיק במסגרת " הודעה ובקשה מטעם המערער" אינו נושא חותמת " התקבל" של המשיב, וזאת בניגוד למכתב הערר מיום 1/1/17 הנושא חותמת. תצהיר המערער בעניין זה אינו ברור דיו ואין בו הפרדה בין המכתב הנטען מיום 18/1/17 לבין מכתב נוסף מיום 14/2/17. בתצהיר נטען באופן כללי כי נכתב מכתב בעניין דום נשימה. המערער גם לא פירט בתצהיר כיצד המכתב מיום 18/1/17 הומצא לסניף המשיב.

לנוכח האמור, מקובלת עליי טענת המשיב, כי הערר בכתב שעמד לפני הוועדה עת התכנסה ביום 2/2/17 היה המכתב מיום 1/1/17 , אשר אין בו כל טענה לגבי תסמונת דום נשימה.

בנוסף, המערער לא טען לפני היועץ בתחום הפנימי, פרופ' טישלר, דבר לעניין תסמונת דום נשימה. גם לפני הוועדה בדיון שנערך ביום 2/2/17 לא נטען דבר בנוגע לליקוי האמור.

למעשה, הוועדה סיכמה את הנכויות בתחום הפנימי ובתחומים האחרים עוד בדיון מיום 2/2/17. הנושא היחיד שנותר לדון בו במסגרת הישיבה ביום 16/3/17 היה הנכות בגין עודף משקל, עניין בו ניתנה למערער האפשרות להתגונן.

אכן, במסגרת מכתב המערער מיום 14/2/17 צוין בעקיפין נושא דום נשימה בשינה, אולם הטענה מובלעת בין טענות אחרות הנוגעות לבעיה הנוירולוגית והנפשית. כמו כן, וזה העיקר, למכתב מיום 14/2/17 לא צורף כל מסמך רפואי התומך בטענה לגבי דום נשימה בשינה. בנסיבות אלה, ובהתחשב בעיתוי העלאת הטענה, אופן העלאתה והיעדר הפניה ספציפית למסמך רפואי, לא חלה על הוועדה חובה להתייחס לנושא. כך בפרט, כאשר הוועדה התכנסה בשנית ביום 16/3/17 לדיון בנושא הנכות בגין עודף משקל בלבד.

אשר לגובה הנכות בתחום הנפשי, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להתערב בהחלטת הוועדה בעניין. הוועדה ערכה בדיקה וציינה את הממצאים. הוועדה קבעה כי היא אינה מוצאת לנכון להעניק נכות בשיעור 50% כפי שנקבע בחוות הדעת מטעם המערער, וזאת מהטעם כי " תמונה נוכחית תואמת למצב בו יש צורך בטיפול תרופתי קבוע עם הפחתה ניכרת בתפקוד חברתי אולם יש הצלחה לתפקד אם כי באופן חלקי ... ".

לנוכח מסקנה זו של הוועדה ברור מדוע היא דחתה את קביעת המומחה מטעם המערער שהמליץ על נכות נפשית בשיעור 50% ומצאה להותיר על כנה את קביעת הרופא המוסמך, אשר קבע נכות בשיעור 30% לפי פריט 34( ב)(4) לתקנות המתייחס למצב המוגדר כך:
"רמיסיה חלקית, עם סימנים קליניים בחומרה בינונית, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי, קיימת הגבלה ניכרת של כושר העבודה".

לסיכום, אין מקום לסטות מהכלל לפיו בית הדין אינו מתערב בקביעת שיעור הנכות משמדובר בנושא רפואי מקצועי. בדב"ע ( ארצי) לג/40 -0 יוסף דוזלר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 407 נקבע כך:
"כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק ( באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים – עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית דין זה."

דברים אלה יפים גם לענייננו. לא קיימת סתירה גלויה או אי התאמה בולטת בין הממצאים לבין הנכות שהותאמה לפי פריט הליקוי שנקבע .

הוא הדין גם לגבי הטענה כי היה מקום להעניק נכות בגין הפרעת זיכרון. הוועדה הייתה ערה להמלצת פרופ' קורצ'ין להעניק נכות בגין ירידה קוגניטיבית אולם נימקה החלטתה שלא לקבוע נכות כך:
" ...MMSE 26 בהערכת מרפאת ריפוי בעיסוק ב"ב 3/6/16 שינויים קלים בזיכרון שמיעתי ומכתב ד"ר שניידר נוירולוג קופ"ח מצב דכאוני. מדדים בטווח נמוך של נורמה – אין נכות ירידה קוגניטיבית".

עולה אפוא, כי החלטת הוועדה לפיה המצב אינו מצדיק נכות נסמכת על העובדה שהממצאים הם בטווח הנורמה, אם כי בגבול התחתון שלו. אף לעניין זה המדובר בהחלטה רפואית מובהקת, אשר אין מקום להתערב בה.

סוף דבר
הערעור נדחה.
לנוכח מהות ההליך, אין צו להוצאות.

24. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ח, (31 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .