הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 61500-07-17

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

התובע
מנשה משה
ע"י ב"כ עו"ד עדי גרינ פלד
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אירית רייכנברג

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה בעקבות החלטות המוסד לביטוח לאומי מיום 2/11/16 ומיום 3/1/17, לפיהן לא ניתן להעמידו לבדיקה מחודשת בלשכת הבריאות לצורך זכאות לקצבת ניידות.

2. בישיבת 29/4/18 הובהר כי מדובר בשאלה משפטית ולכן ניתנה החלטה המורה על הגשת סיכומים בכתב.

3. אלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
א. התובע יליד 1946, אובחן בשנת 2006 כסובל ממחלת פרקינסון.
ב. ביום 7/2/12 נבדק על ידי לשכת הבריאות המחוזית ונקבעו 60% מוגבלות בניידות.
ג. לתובע אושרה קצבת שירותים מיוחדים. התובע לא זכאי היה לקבל קצבת ניידות במקביל לקצבת שירותים מיוחדים, ולכן בחר בקצבת שירותים מיוחדים.
ד. בחודש יולי 2016, עקב הדרדרות במצבו, ביקש לערוך בדיקה רפואית נוספת בלשכת הבריאות.
בקשתו נדחתה, מאחר ועבר את גיל הפרישה.
ה. התובע פנה לנתבע ע"מ שיורה ללשכת הבריאות לזמנו לבדיקה רפואית.

ו. ביום 2/11/16 הודע לתובע:
"...ביום 7/02/12 בטרם מלאו לו 67 נבדק בלשכת הבריאות המחוזית ונקבעו לו 60% מוגבלות בניידות אך מאז לא הגיש תביעה להטבות מהסכם הניידות ולכן אינומ קבל הטבות. לו היה מקבל הטבות והיה מבקש להבדק לעניין החמרה ניתן היה להפנותו שוב...".

4. אלה טענות התובע:
א. מאחר והתובע נבדק לפני גיל הפרישה ע"י לשכת הבריאות וקבעו שהוא מוגבל בניידות בהתאם להסכם הניידות, הרי שיש לקבוע ש הוא נכנס בגדר ההטבות על פי הסכם הניידות, גם לאחר הפרישה.
ב. הסכם הניידות לא מתנה בדיקה מחדש למוגבל בניידות, בקבלת גמלה בפועל קודם לגיל הפרישה.
ג. הבחירה בשירותים מיוחדים ולא בקצבת ניידות נעשתה מאונס, עקב מצבו הרפואי הקשה.
ד. התובע לא מצא לנכון לפנות בבקשה לקצבת ניידות, שכן לא ראה טעם להגיש בקשה כאמור. העובדה שלא פנה וביקש ולכן לא נדרש לבחור בין הגמלאות , אינה יכולה לעמוד לו לרועץ.
ה. מאחר ונקבע שהתובע זכאי לגמלת ניידות, יש לראות בו כמי שקיבל אותה בפועל.
ו. מדובר בחקיקה סוציאלית ויש לתת לה פרשנות מרחיבה.

5. אלה טענות הנתבע:
א. בשנת 2013 הגיע התובע לגיל פרישה.
ב. התובע פנה בבקשה לבדיקה חוזרת, לאחר הגיעו לגיל פרישה.
ג. שעה שהתובע בחר בקצבת שירותים מיוחדים, אין הוא זכאי לבדיקת החמרת מצב על פי הסכם הניידות.
ד. הסכם הניידות קובע מפורשות כי מוגבל בניידות הוא מי שטרם הגיע לגיל פרישה.
ה. מבחן הגיל הוא אחד המבחנים הבסיסיים לזכאות לגימלה.
ו. התובע בחר במודע קצבת שירותים מיוחדים, מתוך ידיעה והבנה שלא ניתן לקבל כ פל גמלאות. נטען כי האמור בכתב התביעה ובסיכומים מהווה הודאת בעל דין בעניין זה.
ז. נטען עוד כי גימלת ניידות ניתנת על פי הסכם בין המוסד לביטוח לאומי לבין משרד האוצר , וכי המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי לחרוג מהוראות הסכם הניידות.

6. לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן פסק הדין.

7. סעיף 2 להסכם הניידות קובע כי מוגבל בניידות הוא מי שעדיין לא הגיע לגיל פרישה.
בסעיף 21 (א) להסכם הניידות נקבע כי מי שקיבל קצבת ניידות בתכוף לאחר גיל הפרישה, או מי שקיבל הלוואה עומדת בתוך ארבע שנים שקדמו לגיל הפרישה, יהיה זכאי להטבות על פי הסכם הניידות.

8. התובע אינו עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 21 (א) להסכם הניידות. התובע לא הגיש תביעה להטבות מכח הסכם הניידות לפני גיל הפרישה ולא קיבל הלוואה עומדת בתוך ארבע שנים שקדמו לגיל הפרישה.

העובדה שיכול היה להגיש תביעה כאמור לאור מצבו הרפואי, אך בחר שלא להגישה, אינה יכולה לסייע לו.
בכתב התביעה יש אישור והודאת בעל דין, לכך שהתובע היה מודע לזכאותו לבחור בין שתי הגמלאות ובחר במודע בקצבת שרותים מיוחדים.
חיזוק לכך שידע על מכלול האפשרויות העומדות בפניו, היא העובדה שעמד לבדיקה במשרד הבריאות ונקבעו לו אחוזי מוגבלות בניידות, אך התובע בחר שלא לקבל הטבות על פי הסכם הניידות.

9. טענת ב"כ התובע, כי עצם קביעת אחוזי המוגבלות בניידות היא המקנה את הזכות לקבלת הגימלה, אינה יכולה להתקבל.
בסעיף 2 להסכם הניידות נקבעו שני תנאים מצטברים. הראשון – היות המבוח פחות מגיל הפרישה. השני – ועדה רפואית קבעה אחוזי מוגבלות בניידות.
במקרה של התובע מתקיים התנאי השני בלבד. התנאי הראשון לא מתקיים.

10. לאור האמור, אין מנוס אלא לדחות את התביעה.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז אדר ב' תשע"ט, (03 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (ע)
מר משה כהנא

הדס יהלום, סגנית נשיאה

נציגת ציבור (מ)
הגב' נירה עילם