הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 61397-05-18

לפני כב' השופטת שגית דרוקר

המערער
סרגיי פוליאקוב
ע"י ב"כ עו"ד דרכלר
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ברעם

פסק דין
1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 1/5/18 (להלן – הוועדה), אשר קבעה כי נכותו הרפואית היציבה של המערער היא בשיעור 7.37% על פי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

תמצית העובדות
2. המערער, יליד 1957, מכונאי רכב, נפגע באצבעות כף יד שמאל בתאונת עבודה ביום 13/4/16.

3. המערער עמד בפני ועדה רפואית מדרג ראשון אשר קבעה לו נכות יציבה בשיעור 2.5% מיום 1/1/17. על החלטה זו הגיש המערער ערר.

4. ביום 1/5/18 התכנסה הוועדה לדון בערר וקבעה כך:
"למרות שהשבר היה בגליל מרוחק של אצבע 3 הרי הפגיעה עליה מתלונן היא על אצבע 4 שנפגעה שנפל מכסה המנוע על אצבעותיו. קיים רושם של ירידה בנפח כרית של אצבע 4 וחסר חלקי של הציפורן בהשוואה לימין. קיימת רגישות לניקוש באזור הכרית ופיגמנטציה כתוצאה משמן באפידרמיס עם רגישות בקפל של המפרק הבין גלילי המרוחק.
אבחנות: מצב לאחר מעיכה ש אצבעות 3,4 בכף יד שמאל.
שבר בגליל מרוחק 3 קטיעה של רקמה רכה בציפורן באצבע 4.
הוועדה מקבלת את הערעור וקובעת 5% לפי סעיף 43(4) ד אצבע 4
עבור אצבע 3 כפי שנקבע בדרג ראשון 2.5% 44(4) מותאם במחציתו".

5. החלטה זו היא מושא ההליך.

טענות הצדדים
6. לטענת המערער, היה על הוועדה לקבוע לו נכות בגין צלקת מכאיבה ומכערת לנוכח הממצאים שתועדו בכרית אצבע 4 (רגישות ופיגמנטציה עורית) וכי שעה שמדובר בפגימה באצבעות כף היד יש להעניק את הנכויות באופן מצטבר בגין כל ליקוי וליקוי. עוד נטען, כי אף אם הטענה שיש לקבוע נכות בגין צלקת לא נטענה בדיון בוועדה, היה על הוועדה לדון בשאלה האם הממצאים הללו הם בבחינת צלקת המזכה בנכות או שמצדיקים התאמת נכות על פי פריט 14 לתקנות. כך גם נטען שהיה על הוועדה לקיים התייעצות עם מומחה כירורג.

7. המשיב טען מנגד, כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטה, באשר לא קיימת צלקת אלא קטיעה חלקית. אף המערער לא סבר שהוא סובל מצלקת שהרי לא טען זאת בוועדה.

דיון והכרעה
8. בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן- החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

9. לאחר שעיינתי במסמכים ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל. להלן אנמק קביעתי.

10. הוועדה ציינה את ממצאיה בבדיקה הקלינית ועל יסודם קבעה את הנכות. אכן, עיון בפרק התלונות בפרוטוקול הוועדה מעלה כי לא נטען בפני הוועדה שיש מקום להעניק נכות בגין צלקת אלא הטענות היו כי המערער מתקשה לתפקד באצבע 4. עוד נטען כי המערער סובל מרגישות בקצה האצבע. יש לציין כי במקום בו אובחנה רגישות מצאה הוועדה גם שינוי בצבע העור.

11. סמכותה של הוועדה לעררים היא רחבה ואינה מוגבלת לטיעונים המועלים לפניה. יש להבחין בין טענה למחדל הוועדה לבדוק ליקוי מסוים אשר כלל לא נטען לפניה, לבין טענה כי הוועדה לא שקלה להעניק נכות לפי ממצאים שתיעדה בבדיקה. במקרה הראשון, קשה לומר כי קיים פגם משפטי, אולם במקרה האחר, הפגם הוא בכך שהוועדה לא נתנה דעתה לשאלת קביעת נכות לאור ממצאיה שלה עצמה, ובעניין זה אין זה מן ההכרח שהנפגע יעלה את הטענה בטרם הוועדה ערכה לו בדיקה גופנית.

12. אכן, לא ברור אם הממצאים שתועדו הם בבחינת "צלקת" אולם מקובלת עליי הטענה כי גם סוגיה זו היא עניין שעל הוועדה להכריע בו ואין מקום כי בית הדין ישים עצמו במקום הוועדה בדיון המהותי.

13. הפגם בהחלטה הוא אפוא, כי צוינו ממצאים אשר על פני הדברים מלמדים על פגם אסתטי מסוים באצבע. קביעת הממצאים הללו היא אשר חייבה את הוועדה לתת דעתה לשאלה, האם הממצאים גם מצדיקים קביעת נכות נוספת אם לאו.

14. עוד יש לציין, כי על פני הדברים אין מניעה עקרונית להעניק נכות בגין צלקת ובגין קטיעת האצבע(ראה בשינויים המחויבים בל (ב"ש) 28827-02-14‏ ‏ המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף אבנר ברנס (4/9/14)).

15. עם זאת איני מקבלת את הטענה שהוועדה מחויבת לערוך התייעצות עם מומחה כירורג. ידוע, כי קביעת נכות בגין צלקת יכולה להיעשות על ידי כל רופא, ושעה שלא הונחה לפני הוועדה חוות דעת בתחום מומחיות צר אין מקום לחייב את הוועדה לערוך התייעצות עם מומחה נוסף. יש להותיר סוגיה זו לשיקול דעתה של הוועדה, ואם תסבור שדרושה לה חוות דעת של יועץ מומחה תפעל בהתאם.

סוף דבר:
16. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב על מנת שתשקול האם הממצאים שתיארה בישיבתה מיום 20/3/18 לגבי אצבע 4 מצדיקים קביעת נכות נוספת בגין צלקת ותנמק קביעתה.
המערער יזומן לוועדה ויוכל לטעון לפניה בנושא בגינו הוחזר התיק.

17. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך של 2,500 ₪ שישולמו תוך 30 ימים.

על פסק דין זה ניתן להגיש רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש להגישה.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ט, (20 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .