הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 60692-01-18

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' רחל קפר

התובע
שמואל בן ישראל
ע"י ב"כ עו"ד קפלן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד דניאלי

פסק דין

1. התובע, שעבד כמנופאי במשך שנים רבות , מבקש כי בקע מפשעתי, אשר לטענתו אירע כתוצאה מאירוע בעבודה ביום 8.9.15, יוכר כתוצאה של "פגיעה בעבודה", לפי סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק).

2. בסעיף 84 לחוק נקבע:

"אין רואים בקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן -
(1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן.
(2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע.
(3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם, להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל פי חיקוק, נוהג, חוזה עבודה או הסכם קיבוצי אין המבוטח עובד בהם; אולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור."

על פי הדין, התנאים שנקבעו בסעיף 84 לחוק הם מצטברים ודי כי אחד מהם לא יתמלא, על מנת לדחות תביעה להכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה (עב"ל (ארצי) 429/97 שפיאר - המוסד לביטוח לאומי, 2.7.00).

3. לפי הגרסה המתוארת בכתב התביעה, ביום 8.9.15 התובע עבד בחירייה ובמהלך יום העבודה הוא נדרש למקם את ה מנוף, תוך הרמת 4 אדנים והנחתם כ – 5 פעמים. התובע החל לשחרר את הכבל כנדרש, כשמטען כבד במיוחד מחובר למנוף, והניח את הוו עליו משחילים את הכבל, שמשקלו כ – 200 ק"ג. לפתח הוו נפל והתובע נאלץ להרימו כדי להשחיל לתוכו את הכבל, במהלך פעולה זו, התובע חש כאב חד במפשעה ימין. ר' אותה גרסה גם בסעיף 5 לתצהיר התובע.

4. לאחר שבחנו את תוכנם של המסמכים שהוצגו, שחלקם מסמכים מזמן אמת וכולם מוקדמים למועד הגשת התביעה , הגענו למסקנה שדין התביעה להידחות, וזאת מאחר שלא התקיימו התנאים המפורטים בסעיף 84 לחוק.

5. התנאי הראשון הוא ש"הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן".

לפי גרסת התובע, ביום 8.9.2015 הוא נדרש למאמץ לא רגיל בעבודתו - הרמת וו כבד מאד שנפל.

גרסה זו היא גרסה מאוחרת מאוד, שעלתה לראשונה רק במסגרת חקירת התובע על ידי חוקר הנתבע, ביום 18.1.2017 (נספח ב' לכתב התביעה).

לעומת זאת, בטופס התביעה לדמי פגיעה, שהוגש מספר חודשים קודם לכן, ביום 25.10.2016 (צורף לכתב ההגנה), נרשם שתנאי העבודה שגרמו להתפתחות הליקוי הרפואי הם: "לחץ, מתח, עבודות פיזיות ושעות מר ובות של עבודה, חרדות מאסונות". עוד יש לציין, שבטופס הנ"ל צוין שהתובע נפגע ב – 8/07. התאריך ש התובע נקב בו במסגרת ההליך (8.9.15) לא נזכר.

גם חודשיים לאחר מכן, ביום 10.12.2016, בשאלון שהתובע מילא (נ/2) התובע השיב כך לשאלה "מה קרה ביום הופעת הבקע" –

"לא זכור לי יום מסוים שהכאבים היו חזקים אני פניתי לממונה בטיחות והוא טען כל עוד אין דם הוא לא יכול להודיע על תאונת עבודה."

מקריאת השאלון כולו עולה שכלל לא נזכר אירוע של הרמת וו כבד שנפל, ביום 8.9.15 או בכל מועד אחר.

6. למעשה, למעט העדויות בעל פה שנשמעו בבית הדין , אין כל ראיה אובייקטיבית לכך שביום 8.9.2015 אירע אירוע כלשהו בעבודתו של התובע – הרמת משא כבד או הרמת וו כבד שנפל. טענת התובע כאילו לא תיאר את האירוע בטופס התביעה מאחר ש"לא חשבתי שאני צריך לפרט שקרה לי משהו ספציפי" אינה משכנעת.

לכך יש להוסיף שעל פי רישום רפואי מיום 9.9.15 (נ/1) התובע פנה לטיפול רפואי בגלל כאבי גב קורנים שסבל מהם במשך מספר ימים. בהמשך הרישום צוין שהתובע נשלח לבדיקת אולטרסאונד בחשד לבקע מפשעתי. ביום 20.9.15 צוין כי על פי הבדיקה, מדובר בשבר דו צדדי. העובדה שנרשם שמדובר בביקור רגיל, וכך גם נרשם לגבי ביקור חודש לאחר מכן, מלמדת שבזמן אמת, גם לאחר אבחון השבר, התובע לא סיפר לרופא המטפל שהשבר אירע בעקבות הרמת וו כבד בעבודה.

7. בהתייחס לעדות אשתו של התובע, יש לציין כי מדובר בעדה המעוניינת בתוצאת ההליך. מכל מקום, אין חולק שאשת התובע לא נכחה עם התובע בעבודתו.

לגבי העד השני, חברו של התובע, מדובר בעדות שכל מטרתה לסייע לתובע, גם במחיר של האדרת פרטים שהעד מסר. כך למשל, למרות שהעד טען שעבד בחברה 45 שנים וסביר שהכיר היטב את העבודה ותנאיה, טען שמשקלו של הוו היה 700 ק"ג (לשיטת התובע – "רק" 200 ק"ג). בנוסף, העדות לפיה התובע הזכיר לחברו את מועד השיחה ביניהם, וזו התרחשה ביום בו התובע פנה לטיפול רפואי, היא עדות לא סבירה ואינה משכנעת, מאחר שהתובע עצמו בזמן אמת, לא ידע לספר על אירוע חריג בעבודה של הרמת וו כבד. כך עולה מהשאלון שמילא אצל הנתבע וגם מסיכום הביקור אצל הרופא ביום 9.9.15 . על כן אין זה סביר שפרטים שהתובע לא ציין במסגרת מיצוי זכויותיו אצל הנתבע או במסגרת פנייתו לקלת טיפול רפואי, התובע הזכיר דווקא בשיחה עם חברו.

8. לכל האמור לעיל יש להוסיף שהתובע אישר כי עבודתו בדרך כלל כרוכה בהרמת משאות כבדים – עמוד 5 שורה 27. על כן גם אם היה מוכח שביום 8.9.15 היתה אירוע של נפילת וו שהתובע הרים, לא ברור כלל שמדובר במאמץ "לא רגיל" בעבודתו.

בהקשר זה ראוי להזכיר את הפסיקה לפיה את השאלה אם היה מאמץ לא רגיל בעבודה, יש לבחון מן הזווית של שגרת העבודה. "ככל שתפקידו של העובד ושגרת עבודתו כרוכים בהשקעת מאמץ פיסי מן הסוג לגרם לבקע המפשעתי, כך יחשב המאמץ ל'רגיל'; והיפוכו של דבר: ככל שהמאמץ הפיסי שגרם לבקע המפשעתי נעשה מחוץ לשגרת העבודה והתפקיד של העובד, כך יחשב הדבר ל'מאמץ לא רגיל'." (עב"ל (ארצי) 456/03 שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, 26.12.04). ר' גם הנפסק בעב"ל (ארצי) 368/97 פנטנוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 561 (1999).

9. לסיכום האמור לעיל, לא הוכח התנאי הראשון –מאמץ בלתי רגיל במסגרת העבודה.

10. גם התנאי השני הקבוע בחוק – " עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע", לא התקיים.

לפי עדות התובע, הוא המשיך לעבוד למרות הרמת הוו (עמוד 4 שורות 4 – 7; עמוד 5, שורות 5 - 27). כך גם מסר בשאלון, נ/2 (סעיף 11) – "העבודה שבוצעה היא עד שיצאתי לניתוח ב – 11.7.16 היא היתה כרוכה בכאבים".

11. אשר לפנייה לקבלת טיפול רפואי, הרי שהתובע אישר שהפניה לרופא ביום 9.9.15 היתה עקב כאבי גב (עמוד 3 שורה 31 עד עמדו 4 שורה 2). התובע גם אישר שהיה מודע לבעיה במפשעה רק לאחר קבלת תוצאות בדיקת האולטרסאונד (עמוד 5 שורה 1), כך שממילא לא יכול היה לפנות לטיפול רפואי ב – 72 שעות שלאחר האירוע בעבודה, ביום 8.9.15.

12. בהתייחס לתנאי האחרון – "הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם", הרי שהתובע אישר שהודיע למעסיק רק כאשר נודע לו על הצורך בניתוח (עמוד 3 שורה 21 ור' גם בעמוד 5 לפרוטוקול), היינו זמן רב לאחר שחלפו 72 שעות ממועד אירוע הנטען,

13. לסיכום כל המתואר לעיל, לא הוכח שהתובע ביצע מאמץ לא רגיל בעבודה ביום 8.9.15 והתובע גם אינו עומד בתנאים שנקבעו בחוק להכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה.

אשר על כן, אין מנוס מדחיית התביעה.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ט, (15 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

רחל קפר,
נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת