הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 59956-02-18

07 אוגוסט 2019

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יהודה פינקלשטיין

התובעת
יונת לוי
ע"י ב"כ: עו"ד א. פיינגרש
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ש. ברדוגו

פסק דין

לפנינו תביעה המכוונת כנגד החלטת הנתבע מיום 28/11/17 במסגרתה נדחתה תביעת התובעת להכרה בפגיעתה הרפואית/נפשית כפגיעה בעבודה .

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:
התובעת ילידת 1973 עבדה כגננת במסגרות שונות במשך כ- 25 שנים. בשנים שקדמו להגשת התביעה, החל משנת 2011 ועד להתפטרותה מטעמי בריאות בינואר 2017, עבדה כגננת אחראית בגן ילדים שמופעל על ידי "גני ישיבת הסדר".
ביום 27/7/17 התובעת הגישה למל"ל תביעה להכרה בלקותה הנפשית כפגיעה בעבודה בגין אירוע ים חריגים שאירעו לטענתה בגן בחודש דצמבר 2016. במקביל הגישה גם תביעה לקצבת נכות כללית בגין פגיעה נפשית. בחקירתה בפני חוקר המל"ל התובעת תארה אירוע שקשור בטיפול בתינוק בן כחצי שנה שפונה מהגן באמבולנס.
ביום 31/8/17 נחקרו במל"ל מנכ"ל הגן וכן אביו של התינוק (נציין כי השניים לא זומנו לעדות בבית הדין ועדויותיהם אף לא הומצאו לתיק).
לאחר שנחקרו מנהל הגן ואביו של התינוק, ביום 28/11/17 נמסרה לתובעת הודעת המל"ל כי תביעתה נדחתה משלא הוכח קרות אירוע תאונתי בעבודה .
התביעה דנן הוגשה ביום 26/2/18 והיא מכוונת כנגד החלטת המל"ל מיום 28/11/17.

טענות התובעת
לטענת התובעת, מדובר באירוע שהחל ביום 1/1/17 כאשר אחד התינוקות, בן חצי שנה הקיא והפגין אפאטיות זמן מה לאחר שהואכל על ידה בפירות. התובעת הזעיקה לגן אמבולנס וכן את אביו של התינוק והוא פונה לבית חולים.
ארבעה ימים לאחר מכן, ביום 5/1/17 התינוק הוחזר לגן לאחר שהוריו דיווחו כי הוברר שלקה בוירוס וכי אין מניעה להאכילו בפירות . לטענת התובעת היא האכילה את הפעוט בפירות וזמן מה לאחר מכן הוא שוב הקיא. לנוכח הישנות האירוע התובעת חשה במצוקה והזעיקה למקום את מנהלת הגנים אשר שהתה בגן הסמוך.
לטענת התובעת, בשל האירוע חלה התדרדרות קשה במצבה הנפשי, ובסמוך לאחריו היא התפטרה מעבודתה בגן על רקע המצוקה הנפשית אליה נקלעה.
מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה, וכן העידה מנהלת הגן גב ' בת שבע נהרי אשר לא נכחה בגן בעת האירוע הראשון אלא באירוע השני (בחלקו) בלבד.

הכרעה
על מנת שפגיעה נפשית תוכר כפגיעה בעבודה נדרש המבוטח, כתנאי ראשון, להוכיח כי במישור האובייקטיבי אירע אירוע מיוחד במהלך העבודה . ודוק, אין די באירוע חיצוני סתמי הקשור לעבודה, אלא שהאירוע החיצוני, "האובייקטיבי" צריך שיהיה "מיוחד" (אין די בכך שתגובתו של המבוטח תהיה מיוחדת).
בענייננו התובעת מצביעה על אירוע מיוחד שראשיתו ביום 1/1/17 וסיומו ביום 5/1/17 (למען הנוחות נכנה את האירועים אירוע ראשון ואירוע שני בהתאמה) .

אירוע ראשון
ביחס לאירוע הראשון התובעת לא זימנה לעדות מי מעובדי הגן שנכח באירוע ואף לא ביקשה כי יוגשו לתיק מסמכים רפואיים בנוגע לפינויו מהגן ולטיפול הרפואי שניתן לו. לא הובאה כל עדות לתמיכה בטענותיה של התובעת לפיה מדובר היה במצב רפואי חריג של הפעוט במישור האובייקטיבי.
נדמה כי הנתבע אינו חולק על כך שמדובר היה בתינוק שהופיעו בו סימפטומים של מחלה וירלית וזאת ככל הנ ראה לאור דברים שמסר אביו של הפעוט בחקירתו. ואולם, בשים לב לעובדה שהוריו של הפעוט השיבו אותו לגן כעבור 4 ימים, נראה כי מדובר במחלה וירלית רגילה ובסימפטומים רגילים. מכל מקום לא הובאה ראיה להוכיח אחרת.
איננו סבורים כי ניתן לומר שבמישור האובייקטיבי (מבחינת גננת סבירה), יש הצדקה לראות אירוע שבו בחודשי החורף ילד מגלה סימפטומים של מחלה וירלית כ"אירוע מיוחד". כפי שכבר ציינו, עדותה של התובעת בדבר קיומם של סימפטומים חריגים בעוצמתם לא נתמכה בכל ראיה, לא במסמך רפואי ואף לא בעדות של אנשי הצוות של הגן שנכחו במקום.
מהראיות שלפנינו אמנם עולה כי התובעת אשר היתה גננת אחר אית בגן, ביום שבו מנהלת הגן היתה בחופשה, הזמינה אמבולנס אשר פינה את הילד לבית חולים ועניין זה כשלעצמו (הזמנת האמבולנס) היה דבר מיוחד ואף חריג, אלא, שנדמה כי התובעת היא שהחליטה להתקשר למוקד החירום והיא ששוחחה עם המוקדן ותארה בפניו את חומרת המצב (כפי שחוותה אותו) . לנוכח האמור, מהראיות שלפנינו עולה כי החריגות של הסיטואציה נובעת כולה מהתנהלותה של התובעת , ומתפיסתה את המצב ולא מאירוע חיצוני כלשהו אשר היה מיוחד כשלעצמו .

האירוע השני
לדידנו, גם ביחס לאירוע השני לא הובאה עדות לתמיכה בטענותיה של התובעת לפיה אירע בגן אירוע (חיצוני) חריג במישור האובייקטיבי.
כפי שציינו הפעוט שב לגן לאחר כארבעה ימי היעדרות. ובמהלך היום , הוא הפגין סימפטומים של מחלה, דומים לאלה שהפגין בפעם הקודמת. התובעת אשר ראתה את אותם סימפטומים, היא העובדת היחידה שנכנסה למצב של חרדה והתקשתה לתפקד.
בניגוד לאירוע הראשון, בעת שקרה האירוע השני שהתה בגן מנהלת הגן גב' בת שבע נהרי , מנהלת הגן, אשר הבינה כי אין מדובר בעניין המצדיק הפעלה של מוקד חירום ותחת זאת התקשרה לאמו של התינוק על מנת שתבוא לקחת אותו מהגן. עם זאת, הגב' נהרי התרשמה כי מצבה הנפשי של התובעת, אשר הפגינה אי שקט וחרדה, מצריך את העברתה לעבודה בגן השני.
מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי מדובר בפעוט שלקה במחלה וירלית ופיתח סימפטומים בהתאם. עניין זה כשלעצמו איננו דבר מיוחד כאשר מדובר בגן ילדים, ואף אין זה חריג כי לאחר שפעוט חוזר מחופשת מחלה בביתו מתברר כי הוא עדיין חולה. אין בפנינו כל עדות לכך שהסימפטומים מהם סבל הפעוט היו שונים בדרך כלשהי מסימפטומים רגילים של ילד חולה בחודשי החורף .
לדידנו, בהעדר אירוע "מיוחד" אובייקטיבי, חיצוני למבוטח, אין אפשרות להכיר בקיומה של "תאונת עבודה". נדמה שהתובעת אכן חוותה מצוקה נפשית בשלהי תקופת עבודתה, ואפשר שאף סבלה מחרדות כפי שהעידה (עמ' 5 שורה 13-14) ופעלה באופן שאיננו סביר בעת שהזמינה אמבולנס, אולם ענין זה שנעוץ כל כולו בתפקודה של התובעת בשל מצוקתה , איננו יכול להפוך אירוע רגיל בשגרת הגן לאירוע מיוחד.
עיון במכתב ההתפטרות של התובעת אף הוא אינו מעלה כי אירוע זה, היה בגדר אירוע מיוחד או כי הוא שגרם למצבה הנפשי.
במכתב ההתפטרות, יש הפניה כללית ל"מספר אירועים", ונדמה כי יש בו כדי להצביע על התדרדרות במצבה הנפשי ובתפקודה על פני תקופה, על מנת להצדיק התפטרות בדין מפוטר, חלף הפניה לאירוע מיוחד כלשהו:
"לצערי בתקופה האחרונה היו מספר אירועים בגן שהשפיעו עלי נפשית עד אשר בתאריך 8/1/17 נזקקתי ללכת לגורם מקצועי על מנת לקבל טיפול והתחלתי לקחת כדורים. היום אני מגיעה לעבודה בקושי רב. נאלצת לאסוף את כוחותי הנפשיים והפיזיים כדי להגיע לעבודה בבוקר.
ממקום מוסרי, ערכי ומצפוני ולאור מצבי הבריאותי ולאחר התייעצות עם בעלי וגורמים מקצועיים מודיעה אני על התפטרותי"
יצויין כי במקביל למשלוח המכתב, התובעת פנתה לרופא תעסוקתי על מנת שיקבע את אי כשירותה להמשיך לעבוד כסייעת, גם בפניותיה לקופ"ח (ראה פניה מיום 8/1/19) תארה מספר אירועים / מספר תינוקות חולים.
בנסיבות העניין משעה שמהעדויות לא עולה כי אירע בגן אירוע מיוחד כלשהו, אלא כי התובעת הפגינה התנהלות חרדתית חריגה, ביחס לאירועים רגילים בשגרת הגן, אין מקום לקבוע כי אירעה לתובעת פגיעה בעבודה.
בשולי הדברים נציין כי התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת של "הבית של טלי" לענין מצבה הנפשי. אלא , שנדמה כי התשתית העובדתית המפורטת בחוות הדעת (שלושה אירועים, אמבולנס שהוזמן בשנה קודמת) שונה באופן מהותי מזו שהתבררה לפנינו ולפיכך אינני מוצא ים להידרש אליה.

כללו של דבר
לנוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
בנסיבות העניין בשים לב למהות ההליך אין צו להוצאות.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ו' אב תשע"ט, (07 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איסר באומל
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר יהודה פינקלשטיין
נציג מע סיקים