הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 5944-02-18

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי
המערער
בנימין אקר

-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים ( נפגעי עבודה) מיום 16/11/17 ( להלן – הוועדה) אשר קבעה, כי נכותו של המערער היא בשיעור 91% לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 ( להלן – התקנות).

העובדות
המערער, יליד 1950, עוסק בתחום הצילום והדפוס , לקה בסרטן בכיס השתן, ליקוי שהוכר כפגיעת עבודה.

המערער עבר ניתוח בכיס השתן בחודש 4/2012 ולאחר מכן עבר שטיפות כיס השתן בתרופה כימותרפית.

ועדה רפואית מדרג ראשון דנה בעניינו של המערער ביום 17/9/13. מפרוטוקול הדיון עולה שהמערער טען לפני הוועדה, כי הוא סובל מתכיפות במתן שתן ( קם לשירותים 3-4 פעמים בלילה) וכן מבריחת שתן. עוד הלין המערער לפני הוועדה כי הוא סובל נפשית וגם אינו מקיים יחסי אישות.

הוועדה קבעה, כי נכותו לתקופה מיום 2/4/12 עד ליום 1/9/13 ( התקופה שלאחר הניתוח וקבלת טיפול כימותרפי בשטיפות) היא בשיעור 100% עפ"י פריט ליקוי 1(3)( ב) לתוספת לתקנות, וכי החל מיום 2/9/13 הנכות היציבה היא בשיעור של 50% לפי פריט ליקוי 1(3)( ב) לתוספת לתקנות.

בשנת 2015 עבר המערער ניתוח לכריתת כיס השתן והערמונית וכן שחזור כיס השתן.
עקב כך הגיש המערער תביעה להחמרת מצב.

ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 2/6/15 שדנה בתביעת החמרת המצב קבעה כי למערער נכות זמנית בשיעור של 100% לפי פריט 1(3)( ב) לתוספת לתקנות.

בתום זמניות נבדק המערער בוועדה רפואית מדרג ראשון ביום 17/8/16 ונקבע כי לא חלה החמרת מצב והנכות היא בשיעור 50% על פי פריט 1(3)( א) לתוספת לתקנות.

על החלטה זו הגיש המערער הערר שבפני י.

הוועדה התכנסה לדון בערר ביום 12/1/17 והאזינה לתלונות המערער אשר תועדו בפרוטוקול כך:
מצ"ב מכתב של ד"ר הולנד רונן בנושא האורולוגי. סובל מבעיות בהטלת שתן חוסר מוחלט בהטלת שתן מטופל משתמש בפד קבוע קם בלילה כל הזמן לשירותים איננו מצנתר את עצמו בעיה זו בהטלת שתן זה השפעה טוטאלית על חייו. כל שעה קם לשירותים לא מסוגל לבצע פעולות פשוטות סובל מדליפת שתן ויש להתאים לו נכות בגין בעיות בהטלת שתן מעבר לכך יש להתאים נכות בגין אין אונות.
עבר כריתה רדיקלית של השלפוחית. התלונות החלו לאחר הניתוח הן בנושא אין אונות ואין לו זרע למעשה.
יש לו גם פגיעה נפשית. המצב אליו הגיע לא מתאים לו לא לגילו ולא בכלל. כל הטיפול סביב הטיפול הזה מקשה עליו מאוד.

הוועדה סיכמה את הממצאים :
הוועדה עיינה בחומר שבתיק וכן בתיעוד רפואי מפרופ' ג'ק דניאל 20.7.16 וד"ר הולנד 4.1.17.
מדובר בתובע שעבר מספר ניתוחים לכריתת TCC מכיס השתן ב-2015 בגלל חדירה לשריר עבר ניתוח כריתת הדרלות של כיס השתן הערמונית ושחזור כיס השתן מלולאת מעי.
מבחינה אונקולוגית מאז הניתוח אין כל הישנות. סובל מתופעות הלוואי הידועות שלאחר ניתוח ברקע סוכרת וכן עישון ושומנים בדם.

הוועדה קבעה כי המערער סובל מאבחנה של " מצב לאחר כריתה רדיקלית של כיס השתן עם תופעות לוואי של אי שליטה בהטלת השתן ואין אונות" .

הוועדה סיכמה את החלטתה כך:
הוועדה מקבלת את הערעור וקובעת בגין סיבוכים שלאחר ניתוח כריתת כיס השתן
כאשר מבחינה אונקולוגית אין עדות להישנות המחלה.
נכותו 70% לפי פריט ליקוי 23(2)( א)(V)
הוועדה מבקשת חוו"ד פסיכיאטרית לעניין תלונותיו על בעיות נפשיות כתוצאה ממצבו עם קביעת קשר סיבתי עם קבלת המבוקש הוועדה תסכם ללא נוכחות.

המערער נבדק ע"י יועץ פסיכיאטר שהמליץ להעניק נכות בשיעור 10% בגין ליקוי נפשי. הוועדה התכנסה שנית ביום 9/5/17 וקבעה כי היא מקבלת את המלצת היועץ הפסיכיאטר וביקשה חוות דעת ועדת הרשות לעניין הפעלת תקנה 15 לתקנות. הוועדה התכנסה בשלישית וקבעה כי היא מפעילה תקנה 15 ברבע ובהתאם נכותו של המערער הועמדה על 91%.

החלטת הוועדה בעניין שיעור הנכות הרפואית בשל הליקוי בכיס השתן היא מושא ההליך.

תמצית טענות הצדדים
טענות המערער:
א. היה על הוועדה להותיר על כנה גם את הנכות בשיעור 50% בגין פריט ליקוי 1(3)( א) לתוספת שנקבע בגין מצב של סרטן ברמיסיה.
ב. ועדה המתכנסת על פי תקנה 36 לתקנות אינה רשאית לבטל נכות קודמת שנקבעה לצמיתות.
ג. החמרת המצב באה לביטוי בהפרעות בנקיטת שתן ובמצב נפשי ואלה הן תופעות שונות מאלה אשר בגינן ניתנה הנכות בשיעור של 50% בגין סרטן ברמיסיה.
ד. הוועדה לא קבעה במפורש כי היא מפחיתה או מבטלת נכות קודמת שנקבעה וככל שהנימוק הוא היעדר מחלה אונקולוגית פעילה אזי נימוק זה בעייתי שכן הותאמה בעבר נכות בגין סרטן ברמיסיה ולא עבור מחלה פעילה.
ה. היה על הוועדה להעניק נכות בגין אין אונות שהיא סיבוך של הניתוח.

טענות המשיב:
א. המערער אינו מצביע על פגם משפטי.
ב. הוועדה הרפואית שדנה במצב המערער ביום 2/6/15 קבעה לו נכות בשיעור של 100% ובכך ביטלה את הנכות הקודמת היציבה שנקבעה בוועדה מיום 17/9/13. לכן אין לקבל את טענת המערער כי בוטלה נכות יציבה שניתנה.
ג. הוועדה מוסמכת לשנות את פריט הליקוי כל עוד אינה מפחיתה את הנכות הכללית.
ד. למערער נקבעה בעבר נכות בגין תופעות לוואי שנותרו לאחר הגידול הסרטני ולאחר תביעת החמרה ניתנה נכות גבוהה יותר בגין תופעות לוואי לאחר ניתוח כיס השתן.
ה. פרשנות המערער תביא למצב בו נקבע כפל נכות בגין אותן תופעות לוואי.

דיון והכרעה
בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 ( להלן- החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

לאחר עיון במסמכים שבתיק מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

ראשית, בהתייחס לנושא התלונה בגין ליקוי של אין אונות, בתגובת המשיב אין התייחסות לסוגיה זו. משכך, ושעה שאין למצוא בהחלטת הוועדה דיון בתלונה האמורה אשר אין מחלוקת כי עלתה לפניה, נדרש להשיב את התיק להשלמת דיון בעניין זה.

אשר לנושא ביטול הנכות בגין פריט 1(3)( ב) לתוספת, על פני הדברים, מתעורר ספק, אם מדובר אמנם בביטול נכות שנקבעה להבדיל משינוי פריט הליקוי בגין החמרת מצב.

עיון בהחלטת הוועדה מיום 17/9/13 בה נקבעה הנכות (שעפ"י טענת המערער בוטלה לכאורה), מלמד כי המערער העלה תלונות הנוגעות לתפקוד השלפוחית ובכלל זה תכיפות במתן שתן. פריט 1(3)( ב) לתוספת בנוסח הרלבנטי לדיון זה ניתן בגין " לימפומה ממאירה..." כאשר המצב הוא " רמיסיה ... עם או בלי טיפול מסוגל לעבודה חלקית". על פני הדברים, הוועדה מיום 17/9/13 קבעה סעיף ליקוי מותאם, שכן המערער לא סבל מלימפומה.

הוועדה מושא ההליך העניקה נכות בגין תלונות הנוגעות לתפקוד השלפוחית – תלונות, אשר הוועדה מצאה, כי הוחמרו לאחר הניתוח האחרון. הנכות ניתנה על פי פריט אשר דן ב"שלפוחית השתן ודרכי השתן" (פריט 23(2)( א)(V) לתוספת לתקנות).

ככל שאמנם הנכות הקודמת והנכות הנוכחית ניתנו בגין הפרעות במתן השתן צודק המשיב בטענה, כי הותרת הנכות הקודמת על כנה תביא למצב של כפל נכות. עם זאת, ככל שצודק המערער בטענה, כי הנכות הקודמת ניתנה בגין תלונות כלליות לאחר מחלה אונקולוגית, אזי אפשר שהמסקנה תהיה שונה.

על החלטת הוועדה להיות ברורה לכל ואין מקום להסקת מסקנות או להשערות. שעה שהתיק ממילא מוחזר לוועדה, אני סבורה שנכון יהיה להורות לוועדה להתייחס לטענות המערער בכל הנוגע לנכות שניתנה בוועדה מיום 17/9/13 בשיעור 50%. הוועדה תידרש להסביר קביעתה הנוכחית בדבר נכות בשיעור 70% בגין פריט 23(2)( א)(V) לתוספת לתקנות וזאת בזיקה לקביעה קודמת שהייתה ערב התביעה להחמרת המצב.

לאור האמור, אין מקום להתייחס לטענות הנוספות בנוגע לסמכות הוועדה לבטל נכות קודמת, ויש לאפשר לוועדה להסביר ולהבהיר קביעתה.

סוף דבר
עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כך:
א. הוועדה תתייחס לטענת המערער כי יש לקבוע לו נכות נוספת בגין אין אונות.
ב. הוועדה תתייחס לטענות המערער בכל הנוגע לנכות יציבה קודמת שנקבעה לו בוועדה הרפואית מיום 17/9/13 בגין מצב של רמיסיה. הוועדה תבהיר קביעתה בדבר שיעור הנכות המתאים בזיקה להחלטה זו.

המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים.

על פסק דין זה ניתן להגיש רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש להגישה.

ניתן היום, ד' שבט תשע"ט, ( 10 ינואר 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

חתימה