הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 56716-09-16

02 ינואר 2019

לפני:

כב' השופט תומר סילורה
נציג ציבור (עובדים) גב' שוש ברוך
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר

התובעת
זיוה סטחי
ע"י ב"כ: עו"ד סיגלית פרץ
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רונית סגל

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובעת, אשר עבדה כדוורית במשך כ- 20 שנה, להכיר במחלתה בצוואר ובכתף ימין כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה -1995 (להלן: "החוק") על פי תורת המיקרטראומה .

2. בתאריך 29.11.2015 נשלחה לתובע ת הודעה מטעם הנתבע, בזו הלשון:

"אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך להכרה במחלתך בצוואר וכתף ימין כמחלת מקצוע, אולם לצערנו, עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים:
על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע.
"תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו.
"מחלת מקצוע" היא מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות והמבוטח חלה בה עקב עבודתו.

  1. על פי המסמכים שבידנו, לא הוכח קיום ארוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו להתפתחות מחלתך בצוואר וכתף ימין
  2. הפגיעה הנטענת נובעת מתהליך תחלואתי טבעי שאינו קשור בעבודה והשפעת העבודה על הופעתה, אף אם הייתה כזו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה. "

3. לאור דחיית תביעתה הגישה התובעת לבית הדין ביום 25.9.2016 תביעה על החלטת הנתבע כאמור.

4. הפלוגתאות שנקבעו בתיק הן כדלקמן: האם קיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה במסגרת עבודת התובעת בסניף הדואר; קשר סיבתי בין מחלת התובעת בגב לבין תנאי העבודה ומאזן ההשפעות ( החלטת בית הדין מיום 28.9.2017)

5. ביום 9.4.2018 התקיים דיון הוכחות בתיק במסגרתו נחקרה התובעת בחקירה נגדית על תצהירה. בסיומו של דיון ההוכחות הסכימו הצדדים על מינוי מומחה בתיק.

6. לפיכך, מינה בית הדין מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה") בתחום האורתופדי לבדיקת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין פגיעתה בצוואר ובכתף ימין לפי תורת המיקרוטראומה, לפי העובדות הבאות:

6.1 התובעת ילידת 1968.

6.2 התובעת עבדה כדוורית בדואר משנת 1995 ועד שנת 2015.

6.3 משנת 1995 ועד שנת 2003 התובעת נשאה על כתף ימין תיק דואר השוקל כ-20 ק"ג לערך ומשכה ביד ימין עגלה עם דברי דואר אשר שקלה כ-30 ק"ג במשך כ-4 שעות. המשקלים הולכים ופוחתים עם התקדמות החלוקה.

6.4 החל משנת 2003 ועד לסיום העבודה בשנת 2015 התובעת נעזרה ברכב פרטי ונשאה רק את התיק ללא העגלה במשקל של בין כ-7 ק"ג ל-10 ק"ג בממוצע לזמן של כ-3.5 שעות. כאשר התובעת הייתה מגיעה לבניין הייתה מניחה את התיק על הרצפה ובסיום חלוקת דברי הדואר הייתה מרימה את התיק שוב וזה עשרות פעמים כפי מס' הבניינים.

6. בהתאם לאמור, מונה ד"ר אליהו סלטי כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והתבקש להשיב על השאלות, כדלקמן:

6.1 מהו ליקויה של התובעת בצוואר ובכף ימין?

6.2 האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת לליקוי ממנה הוא סובלת? גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

6.3 ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויה של התובעת עקב עבודתה נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויה (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

6.4 ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובעת השפעה משמעותית על ליקויה של התובעת? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

7. בחוות דעתו מיום 31.5.2018 השיב ד"ר סלטי לשאלות בית הדין כדלקמן:

א. מעיון בתיקה הרפואי של התובעת עולה כי היא אינה סובלת מליקוי רפואי מוגדר. בבדיקות החוזרות שנעשו לה בעקבות תלונותיה על כאבים בצוואר ובכתף ימין נמצאו ממצאים סובייקטיבים ובלתי ספציפים כמו רגישות במישוש שריר השכמה של כתף ימין, רגישות במישוש השרירים הפאראורטברלים הצוואריים שהתבטאו בהגבלה בתנועות הצוואר על רקע כב (ראה רישום מיום 12.11.15 "הגבלה מכאיבה בתנועות הצוואר"). בצילומי הכתף מיום 1.1.15 לא נמצא כל ממצא פתולוגי ובבדיקת ה US מ- 15.1 לא אובחנו נזקים ב"גידי השרוול המסובב". בצילומי ה- MRI של צוואר מיום 25.5.15 נצפו בלטים דיסקלים מגובה חוליה C3 ועל חוליה C6 ללא סימנים ללחץ או היצרות של תעלת השדרה. משמעות מימצא דימותי זה היא כי בלטים אלו אינם סימפטומים. מדובר בשינויים מבנים הקיימים בגבם של אחוז נכבד מהאוכלוסייה הבריאה. על כל אלה חשוב לציין את העובדה כי התובעת אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה (FM) שהינה תהליך תחלואתי רגיל ראומטי שביטויו הקליני הוא כאבי פרקים מפוזרים. לצורך טיפול במחלה זו היא הופנתה לראומטולוג.

ב. אין כל קשר סיבתי, גם לא בסבירות שמתחת ל- 50% בין תלונותיה של התובעת והממצאים שנצפו בבדיקות העזר השונות ובין אופי העיסוק. כמו כן לא ניתן לאבחן במקרה זה, החמרת מצב כלשהי כחלק מאופי העיסוק. יצויין כי מעבר לעובדה שכל תלונותיה הסובייקטיביות מתאימות לאבחנה של פיברומיאלגיה הרי שגם כל בדיקות העזר האחרות שבוצעו הן לכתף ימין והן לע"ש הצווארי נמצאו תקינות.

ג. לאור תשובתי בשאלה קודמת, שאלה זו אינה רלבנטית.

ד. לאור תשובתי לשאלות א,ב הרי ששאלה זו אינה רלבנטית.

8. ביום 16.7.18 הגישה ב"כ ה תובעת למומחה שאלות הבהרה כדלקמן:

8.1 האם ברישומים הרפואיים אשר היו מונחים בפניך בעת עריכת חוות הדעת, מצאת כי התובעת החלה לסבול מכאבים בעמוד שדרה צווארי לפני תחילת עבודתה כדוורית? ככל ותשובתך חיובית, אנא הפנה לאותו רישום עליו אתה מסתמך.

8.2 התובעת החלה לסבול מכאבים בצוואר המקרינים לכתף ימין משנת 2011 – בהיותה בת 43. שאלתי היא – האם תהליך תחלואתי עשוי להתרחש כבר בגיל 43? אנא הסבר ונמק תגובתך.

8.3 האם הרמה וסחיבת משאות במשקל של כ- 20 ק"ג על כתף ימין עשוייה להשפיע על שינויים ניווניים בצוואר או על הכתף? וכן, האם עשוייה לתרום לגרימת נזקים בלתי הפיכים בעמוד שדרה צווארי?

8.4 האם נשיאה של תיק עמוס בדברי דואר על כתף ימין, הורדתו והרמתו מספר רב של פעמים ביום, כאשר המשקל מחולק באופן לא פרופורציונאלי על פני הגוף, כל הזמן בכיפוף הצוואר והטייתו לצד ימין, נוכח משקל התיק, עשוי להאיץ את התפתחות הבליטה בחוליות C6 – C3 .

8.5 האם בפעולה החוזרת על עצמה של הורדה והרמה של התיק מכתף ימין עשויה להיגרם פגיעה בעמוד שדרה צווארי?

8.6 מאחר והתובעת לא מעשנת, לא ביצעה פעילות גופנית בחדר כושר ו/או תחביבים הכרוכים בהרמת משא כבד, שיש בהם כדי לגרום להתפרצות מחלה בעמוד שדרה צווארי, האם אלמלא העבודה שביצעה התובעת, יש סבירות שהפגיעה בעמוד שדרה תווארי הייתה נמנעת?

8.7 הכאבים מהם סובלת התובעת, באזורים מוגדרים על פני גופה, כשם שתיארה בפני רופאיה המטפלים, כאמור בנספחים 1-6 תואמים את הסיפטומים לבלטי דיסק דיספוזיים בחוליות C6-C3. מדוע כתבת כי תלונותיה של התובעת הינן סובייקטיביות? נא הסבר טענתך זו.

8.8 מאחר והכאבים מהם סובלת התובעת הינם באזור צוואר וכתף ימין, בדיוק באותו אזור בו הייתה נושאת את התיק העמוס בדברי דואר, במסגרת עבודתה כדוורית, מדוע הינך סבור, כי אין כל קשר סיבתי בין תלונותיה וביו אופי העיסוק? נא הסבר ונמק תגובתך.

8.9 בחוות הדעת של ד"ר לב גלוזמן, נספח 6 אשר הייתה מונחת בפניך בעת עריכת חוות דעתך, הפנה ד"ר לב גלוזמן לדוגמאות לעומס עבודה בעיסוקים ומשימות לפי דרגות מטס (METS). בהתאם לטבלה של הרמת משקל ודרישות אנרגטיות, מצא ד"ר גלוזמן, כי לאור כך שעבודת התובעת הייתה עבודה פיזית בינונית-קשה עם הרמת משאות כמתואר בטבלה, עומס עבודתה הגיע לעיתים לעבודה פיזית בינונית של 3.5 – 5 METS עם נשיאת משא כבד, עליה ממושכת במדרגות והליכה ממושכת.

לפיכך, אבקש לקבל את התייחסותך לקביעה זו של ד"ר לב גלוזמן. ככל והינך סבור אחרת אבקשך להסביר ולנמק את תגובתך.

8.10 עיקר עבודתה של התובעת הייתה סחיבת התיק, הורדתו והרמתו שוב ושוב לאחר חלוקת הדואר במשך פעמים רבות במהלך יום העבודה. הן בתקופה שעשתה זאת רגלית והן כאשר נעזרה בעגלה או ברכב. בכל המצבים האלה היה עליה להרים את התיק, לקחתו למקום בו חילקה את הדואר, להורידו לרצפה לחלוקת הדואר ולהרימו שוב.

לפיכך, שאלתי היא, נוכח העובדות שפורטו לעיל, ותוצאות בדיקות MRI מיום 25.5.2015, אין יתכן, כי אינך מוצא קשר סיבתי בין תלונותיה של התובע תובים אופי עיסוקה כדוורית? נא הסבר ונמק תגובתך.

8.11 האם לדעתך במקרה של התובעת, ניתן לבודד את פעולת הרמת התיק, הורדתו והרמתו שוב במשך פעמים רבו במשך היום ולראות בה כתשתית עובדתית לקיומה של תורת המיקרוטראומה? במידה ותשובתך שלילית, נא הסבר ונמק תגובתך.

8.12 בהתאם לחוות הדעת, נספח 6, מצא ד"ר לב גלוזמן, כי בפעולה של הורדה והרמה של התיק על כתף ימין, המדובר בביצוע תנועה שחוזרת על עצמה כל הזמן במשך 20 שנה, בהם נדרשה התובעת להרים ולהוריד את התיק, כל הזמן מהכתף, בתנוחה לא נוחה, כל הזמן בכיפוף הצוואר והטייתו לצד ימים עקב כובד התיק, המשקל הרב הפעיל לחץ ניכר וחד צדדי על אזור כתף ימין ואזור הצוואר מימין. דבר שיכול לגרום לנזק לכתף ולצוואר עקב הרמה לא נוחה, ממושכת ואינטנסיבית של משא כבד, לפי תורת המיקרוטראומה.

לפיכך, אבקש את התייחסותך לעמדתו זו של ד"ר לב גלוזמם. ככל והינך סבור אחרת, נא הסבר ונמק עמדתך.

8.13 בהתאם לקרטריונים של BRADFORD HILL CRITERIA אליהם הפנה ד"ר גלוזמן בחוות דעתו, נספח 6, נמצא בסבירות גבוהה, כי הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי, ממנה סובלת התובעת, נגרמה בעקבות עבודתה כדוורית וזאת, עם התקיימותם של 6 מתוך 7 קריטריונים חיוביים. מכאן, לשיטתו של ד"ר גלוזמן, ניתן להסיק בצורה חד משמעית, כי קיים קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת כדוורית, לבים התפתחות פגיעה בעמוד שדרה צווארי.

לפיכך, אבקש את התייחסותך לעמדתו של של ד"ר לב גלוזמן. ככל והינך סבור אחרת, נא הסבר ונמק עמדתך .

8.14 לצורך הוכחת קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת לבין התפתחות פגיעה בעמוד שדרה צווארי, נעזר ד"ר גלוזמן במאמרים שונים הסוקרים את ההיבטים התעסוקתיים של פגיעות אורטופדיות. למשל – מאמרים 1,4,5,9,10 ו- 14 כמפורט בביבליוגרפיה שבסוף חוות הדעת.

לפיכך, אבקש את התייחסותך לעמדתו זו של ד"ר לב גלוזמן. ככל והינך סבור אחרת, נא הסבר ונמק עמדתך.

9. במענה לשאלות ההבהרה מטעם התובעת, השיב המומחה ביום 14.8.2018 כדלקמן:

9.1 התיק שהועבר לעיוני מתחיל את רישומיו משנת 2001. מאחר והתובעת החלה את עבודתה בשנת 95, אין באפשרותי לענות על שאלה זו.

9.2 מאחר ולא צוין בשאלה מהו אותו תהליך תחלואתי (מחלה) אליו מתכוונת השואלת ומכיוון שהתהליך התחלואתי היחיד המוזכר בחוות דעתי הינו פיברומיאלגיה. אני מניח שלכך התכוונה השואלת. ואכן פיברומיאלגיה יכולה להתרחש בגיל 43 ואף בגיל צעיר יותר.

9.3 בשום מקום בחוות דעתי לא הוזכרו שינויים ניווניים, לא בחוליות הצוואר ולא בכתף ומכאן שלא ברור כיצד שאלה זו הינה "שאלת הבהרה".

9.4 לא. כפי שצוין בתשובה א לחוות דעתי, מדובר בשינויים מבניים של ע"ש. שינויים מבניים אינם תלויים בפעולה/עבודה כזו או אחרת ולפיכך גם אינם מושפעים מכל גורם חיצוני של עבודה, עומס כזה או אחר וכו'.

9.5 לא.

9.6 כבר בסעיף א לחוות דעתי הובהר כי התובעת אינה סובלת מליקוי רפואי כלשהו למעט פיברומיאלגיה המטופלת על ידי ראומטלוג ולכן, בהעדר פגיעה בע"ש, לא ברורה השאלה. אחזור ואבהיר כי אין פגיעה בע"ש צוואר או בכתף ולכן כל שאלה היוצרת מצג מוטעה כאילו קיימת מחלה כלשהי הקשורה בדרך זו או אחרת באופי עבודתה של התובע, אינה במקומה.

9.7 ללא קשר לאמור בחוות דעתי, תלונות הן תמיד סובייקטיביות. בהקשר לכך כתבתי בחוות הדעת כי אצל התובעת נמצאה "...רגישות במישוש השרירים הפאראורטברלים הצוואריים שהתבטאו בהגבלות תנועה על רקע כאב...". ולכן תיאור התלונות הינו סובייקטיבי ואילו הממצאים האובייקטיבים היו רגישות במישוש השרירים. אין כל קשר בין רגישות שרירית זו ובין בלטים דיסקלים אשר במקרה זה מובהר כי הם שינויים מבניים ובלתי סמפטומטים.

9.8 הדברים הובהרו. הכאבים הינם כאבים שריריים. התובעת סובלת מפיברומיאלגיה. הביטוי הקליני של פיברומיאלגיה הינו כאבי שרירים. התובעת אינה סובלת רק כאבים בצוואר ובכתף. התובעת סובלת מכאבים בכל הגוף וזהו הביטוי הקליני לפיברמיאלגיה.

9.9 ד"ר גלוזמן הינו רופא תעסוקתי. מומחיותי הינה כירורגיה אורתופדית וככזה מוניתי בתיק זה. כל שאלה שאינה בתחום מומחיותי יש להפנות לגורמים המתאימים.

9.10 גם לנושא שאלה זו התייחסתי בחוות דעתי. אחזור ואבהיר כי בראש ובראשונה לא אובחנה אצל התובעת כל מחלה אורטופדית כי אם ראומטולוגית. לתוצאת ה MRI ומשמעותן גם התייחסתי בחוות דעתי ומכן שעל פי כל אלה ניתן לקבוע באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי אין כל קשר סיבתי בין אופי העיסוק ובין התלונות.

9.11 לא. לא ברור כיצד עולה לפתע פתאום מנגנון המיקרוטראומה. הדברים לא עולים מתוך חוות דעתי, אינם נרמזים בחוות הדעת והשאלה כלל אינה קשורה לעניינו. התובעת סובלת אך ורק מפיברויאלגיה ולא משום מחלה אחרת, לא במפורש ולא במשתמע.

9.12 מפנה את השואלת לתשובה 9. בכל מקרה השאלה מעלה שאלות תיאורתיות שאינם תואמים כלל למקרה שלפנינו.

9.13 גם כאן מפנה את השואלת לתשובה 9. אינ י רופא תעסוקה ואין טעם לחזור פעם אחר פעם על שאלות בתחום רפואה תעסוקתית.

9.14 הנחת היסוד בשאלה זו אינה נכונה. לתובעת אין כל פגיעה בעמוד השדרה ולכן שאלה זו אינה רלבנטית כלל.

10. ביום 6.9.2018 הגישה ב"כ התובעת בקשה לפסילת מומחה.
11. ביום 11.10.2018 לאחר שנשקלו טענות התובעת ובשים לב להנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת (בדימוס) נילי ארד, בעניין מומחים רפואיים, הכריע בית הדין כי לא התקיימה אף סיבה המצדיקה את פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה אחר, ומשכך דחה את הבקשה.
12. ביום 11.10.2018 הורה בית הדין לצדדים להגיש סיכומיהם.
טענות הצדדים

13. בסיכומיה טענה התובעת כי השאלה בתיק היא האם קיים קשר סיבתי בין אופי עבודתה של התובעת ותנאי עבודתה לבין פגיעתה בצוואר ובכתף ימין לפי תורת המיקרוטראומה, כאשר לטעמה חוות הדעת של המומחה אינה מעלה ואינה מורידה לצורך בחינת שאלה זו. לטענת התובעת, אין ספק שהמומחה אינו יודע ואינו מכיר את תנאי עבודתה ואופי עבודתה של התובעת. עוד מוסיפה התובעת שהמומחה כלל לא נתן דעתו לעובדות המוסכמות שהועברו לעיונו לצורך כתיבת חוות הדעת. לטענת התובעת, במסגרת עבודתה כדוורית נאלצה התובעת משך כשני עשורים, לסחוב על כתף ימין תיק עמוס בדברי דואר, לצורך ביצוע עבודת חלוקת הדואר במסגרתה נאלצה התובעת להוריד ולהרים את התיק כל הזמן מכתף ימין, עשרות פעמים ביום בתנוחה לא נוחה. מדובר בשנות עבודה רבות אשר הסבו לתובעת לפגיעה בעמוד שדרה צווארי עם הקרנה של הכאב לכתף ימין. התובעת מבקשת מבית הדין לראות באופי ותנאי העבודה של התובעת כגורם ישיר לנזקיה ולהכיר בתביעתה חרף מסקנתו של המומחה בחוות דעתו.

14. בסיכומיו, טוען הנתבע כי יש ללכת על פי חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר קבע כי אין קשר סיבתי בין הפגימות הנטענות לבית עבודת התובעת. הנתבע סבור כי ממצאיו של המומחה ראויים וחד משמעיים ובהתבסס על חוות דעתו יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

15. הלכה פסוקה היא כי:
"אין המומחה - היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליהם בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/8/0 סימון דוידוביץ –המוסד לביטוח לאומי, פד"כ 374).

16. מעיון בחוות דעתו הראשונה של המומחה (מיום 31.5.2018) עולה כי המומחה סבור באופן חד משמעי כי "אין כל קשר סיבתי, גם לא בסבירות שמתחת ל- 50% בין תלונותיה של התובעת והממצאים שנצפו בבדיקות העזר השונות ובין אופי העיסוק. כמו כן לא ניתן לאבחן במקרה זה, החמרת מצב כלשהי כחלק מאופי העיסוק".

17. על עמדה זו חזר המומחה גם במענה לשאלות ההבהרה שהגישה התובעת (חוות דעתו מיום 14.8.2018), כאשר המומחה קושר את תלונותיה של התובעת למחלת הפיברומיאלגיה ממנו היא סובלת ואשר אין לה כל קשר לעבודתה.

18. קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין. הפסיקה קבעה כי הגם שבית הדין אינו כבול לה, סטייה מחוות דעתו של המומחה הרפואי תיעשה במקרים בהם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ולעניין זה ראה ס' אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה, "המשפט", כרך ב' 199, 1994; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, [פורסם בנבו] מיום 26.2.1997; ר' דב"ע לו-0/8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; דב"ע נא/191-0 המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד, 89; דב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)].

19. על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק [עב"ל 110/98 זאב מנדל – המוסד לביטוח לאומי (22.8.09); עב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5.03)].

20. בעב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.05) (להלן: "עניין ביקל") נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין..."

ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)"

21. בנסיבות המקרה דנן, הגם שליבנו עם התובעת ועם נסיבותיה האישיות , לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות מ מסקנות חוות הדעת שהוגשה בתיק ומכאן שדין התביעה - להידחות .

22. עוד נציין, כי חזקה שהמומחה קרא היטב את העובדות המוסכמות שנשלחו אליו והיה מודע לאופי עבודתה של התובעת וחרף זאת קבע, כאמור, שאין קשר סיבתי בין תלונותיה והממצאים שנצפו בבדיקות העזר השונות לבין אופי עיסוק . נזכיר, חוות דעתו של ד"ר לב גלוזמן (המומחה מטעם התובעת) הועברה אף היא לעיונו. בנוסף, העובדה כשקיימת פסיקה אחרת שהכירה בפגיעה בגב של עובד שהועסק כדוור (פסק הדין בעניין פנחס אלימלך שהוזכר בסיכומי התובעת), אין בה כדי להכריע באופן מיידי כי דין התביעה דנן להתקבל. כל מקרה נידון לגופו, במכלול הראיות ונסיבות התיק הספציפי.

סוף דבר:
23. דין התביעה להידחות.
24. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי – אין צו להוצאות.

זכות ערעור כחוק לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ט, (02 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור עובדים
גב' שוש ברוך

תומר סילורה - שופט

נציג ציבור מעסיקים
מר חיים הופר