הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 56413-02-18

לפני:
סגנית הנשיאה, ה שופטת אריאלה גילצר – כץ

המערער
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אלי מושונוב
-
המשיב
מרדכי טוקוב
ע"י ב"כ: עו"ד בוריס סברדליק

פסק דין

האם יש להביא לידיעת הוועדה הרפואית לעררים כי פקיד התביעות קיבל את התביעה על דרך ההחמרה, על מנת שזו תשקול אם לנכות מצב קודם בבואה לקבוע את אחוזי הנכות – זוהי הסוגיה העומדת להכרעת ביה"ד בתיק דנא.

העובדות הצריכות לענייננו:

ביום 22.8.16 הגיש המשיב תביעה למל"ל להכיר בפגיעה ביד וכתף ימין, בגב ובחזה כפגיעה בעבודה.
ביום 5.12.16 נדחתה התביעה להכרה בפגימות כתף ויד ימין וביום 28.12.16 הוכרה הפגימה בכאב גב תחתון על דרך ההחמרה (נספח א' לערעור).
המשיב הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות.
ביום 15.8.17 קבעה למשיב הוועדה הרפואית מדרג ראשון נכות צמיתה בשיעור של 0% החל מיום 21.5.16, ודרגת נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 20.2.16 ועד 24.2.16 (נספח ב' לערעור).
המשיב הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון.
ביום 8.12.17 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים. הוועדה קבעה למשיב נכות יציבה בשיעור של 10% החל מיום 20.2.16 והגדילה במחצית את אחוזי הנכות על פי תקנה 15 (נספחים ג', ד' לערעור):

"הוועדה עיינה בתעודה רפואית של דר' שריפוב 13/10/17, מקבלת את ממצאי בדיקתו ומסקנותיו וקובעת את נכותו – 10% 37 (7) א'.
מאחר ומדובר במיקרוטראומה אין מקום לנכויות זמניות שניתנו בוועדה מדרג I."

טענות הצדדים

טענות המערער:
הוועדה טעתה עת התעלמה מתשלומי דמי פגיעה ששולמו למשיב בתקופות 25.2.16 – 31.3.16, 1.4.16 – 30.4.16, 1.5.16 – 20.5.16.
הוועדה לא הייתה צריכה להתייחס לתקופת הפער (20.2.16 – 24.2.16).
למשיב הוכרה החמרת מחלה ולא מיקרוטראומה.
טעתה הוועדה כאשר קבעה כי אין מקום לקבוע נכות זמנית במיקרוטראומה על אף ששולמו למשיב דמי פגיעה בגין התעודות שהוצגו למל"ל.
הוועדה טעתה שלא התייחסה לתרומת מחלתו הקודמת של המשיב.
המערער עותר להשבת עניינו של המשיב לוועדה רפואית תוך הנחיית הוועדה לשוב ולבחון את נכותו של המשיב נוכח השינוי המשמעותי בין החלטת הוועדה מדרג ראשון להחלטת ועדת העררים.

טענות המשיב:
אין כלל אזכור בפרוטוקול הוועדה לתקופות אי כושר.
המשיב לא יודע על הכרה בשם "החמרת מחלה". הוועדה קבעה כי מדובר בפגיעת "מיקרוטראומה" תוך התייחסות מפורטת לטיב עבודתו של המשיב ומקור הפגיעה, אימצה את מסקנותיו של האורתופד המומחה מטעמו של התובע והוועדה הפעילה את תקנה 15.
טענותיו של המערער בלתי מבוססות ונטולות תשתית ראייתית בדבר הקשר שלא קיים בין דמי פגיעה לקביעת הוועדה.

פסק הדין שהובא ע"י המערער (19817-08-11) אינו שייך לקביעתה הברורה והחד משמעית של הוועדה.

המשיב עותר לדחות את הערעור.

הכרעה:

שמעתי את טענות הצדדים, בחנתי את טענותיהם, עיינתי במסמכים שהוגשו ובאתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו .

החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה, וזאת בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 לפיכך הערעור הוא בשאלת חוק בלבד (ראה לעניין זה: דב"ע ל"ג 40–0 יוסף דוזלר - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע ד' 407). בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראה לעניין זה: עב"ל 114/98 יצחק הוד - המ וסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 213).

תפקידה של הוועדה הרפואית לקבוע את דרגת הנכות ואם הועדה סבורה כי רק חלקה של הנכות נובע מפגיעה בעבודה ואילו חלק אחר קשור לגורם אחר, עליה להבהיר עמדתה ותנמק את החלטתה. בעב"ל 19817-08-11 יונס סועאד – המל"ל (ניתן ביום 27.3.12 – פורסם במאגרים אלקטרוניים) נקבע כי על הוועדה הרפואית הדנה במחלות מקצוע או במיקרוטראומה לקבוע : " ... את דרגת נכותו של המערער ואת מועד תחולתה. זאת, בהתאם לסמכותה על פי הוראת סעיף 118 לחוק, לפיו, מתפקידה לקבוע האם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה " (שם, סעיף 14 לפסק הדין).

נתייחס להלן לנושאים שהועלו בערעור:

דמי הפגיעה - ברי כי בתקופה שהמשיב מקבל דמי פגיעה, הוא איננו זכאי לנכות. בחלק מן התקופה שבה הוועדה לעררים קבעה למשיב נכות, קיבל המשיב דמי פגיעה. בתקופה זו לא ישולמו גמלאות הנכות אולם זה ענ יינו המל"ל ולא של הוועדה.

מיקרוטראומה - אינני מקבלת את טענת המערער כי לתובע לא הוכרה מיקרוטראומה אלא "החמרת מחלה". אין מחלת מקצוע הקשורה פגיעה בגב אלא על דרך המיקרוטראומה, לכן לא מצאתי משמעות לקביעת הוועדה כי כאב הגב "הוכר כמיקרוטראומה... ומאחר ומדובר במיקרוטראומה אין מקום...".

נכות זמנית - הוועדה קובעת כי מאחר שמדובר במיקרוטראומה אין מקום לקביעת נכות זמנית. הדעת נותנת כי הצדק עם הוועדה הרפואית לעררים בקביעתה זו שכן דרגת נכות זמנית ניתנת לנפגעי עבודה אשר מצבם אינו קבוע ועשוי להשתנות. במיקרוטראומה בשונה מתאונת עבודה, אין מקום להבחנה זו שכן מצבו של הנפגע שהוכר על דרך המיקרוטראומה הוא קבוע ואם חלילה יתדרדר מצבו יוכל להגיש החמרה ואילו בנפגע בתאונת עבודה, נזקיו הגופניים על פי רוב משתנים ולכן נקבעות עבורו נכויות זמניות.

"על דרך ההחמרה" - פקיד התביעות מכיר בפגיעה או בפגיעה על דרך ההחמרה. לוועדה הזכות לקבוע אם הנכות נגרמה כתוצאה מהעבודה או מגורמים אחרים:
"יודגש, כי לאחר שמחלתה של המערערת תוכר כפגיעה בעבודה, עניינה יועבר לבחינת הוועדה הרפואית, אשר בבואה לקבוע את דרגת נכותה של המערערת כתוצאה מהעבודה רשאית לערוך חשבון עובר ושב בדבר מידת השפעת ההחמרה כתוצאה מתנאי העבודה על מחלתה של המערערת." (עב"ל 413/03 צפורה כהן – המל"ל - ניתן ביום 7.4.11 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, סעיף 9 סיפא ).

זכותה של הוועדה שלא לקבל את קביעת פקיד התביעות שהפגיעה היא דרך ההחמרה אולם עליה ליתן דעתה לכך שאם לא כן מדובר בפגם שנפל בהחלטת הוועדה.

במקרה דנא, הוועדה לא התייחסה כלל לשאלה אם יש מקום לניכוי אחוזי נכות בשל מצבו הקודם של המשיב . יתכן שאין מקום אך נראה לכאורה מהפרוטוקול כי הוועדה כלל לא הייתה מודעת כי הפגיעה הוכרה על דרך ההחמרה.

לא זו אף זו, מנוהל המל"ל שצורף ע"י המשיב (חוזר נפגעי עבודה 67/2015 מיום 14.7.15) (מש/1) נקבע בין השאר בפרק שכותרתו: "קביעת קשר סיבתי על דרך ההחמרה": "מבוטח הסובל מכאבי גב כרוניים על רקע תחלואתי... תביעה זו תאושר על דרך ההחמרה, ועל הוועדה להתייחס למצב קודם". העולה מהכתוב כי על פי נוהל המל"ל יש מקום ליידע הוועדה כי התביעה הוכרה על דרך ההחמרה.

ביה"ד הארצי אף העיר בעב"ל 19817-08-11 יונס סועאד – המל"ל (ניתן ביום 27.3.12 – פורסם במאגרים אלקטרוניים):
"בשים לב לנקבע לעיל, מוצע למוסד לביטוח לאומי לשקול התאמת הטפסים בהן משתמשות הוועדות הרפואיות, בהם קיימת התייחסות אך ל"מצב קודם", ולא באה בהם לידי ביטוי בדומה, אפשרות ל"נכות חלקית" הקיימת אצל המבוטח, שהיא תוצאה של גורמים שאינם קשורים בעבודה."
(ההדגשות במקור – א.ג.כ)

סוף דבר:

הערעור מתקבל בחלקו. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (באותו הרכב) על מנת שתשיב לשאלה, האם העובדה כי הפגיעה הוכרה על דרך ההחמרה יש בה כדי לשנות את החלטת הוועדה.

משעסקינן בערעור בתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ‏י"א תמוז תשע"ט ( ‏14 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .