הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 5621-04-17

05 יוני 2019
לפני:
כב' השופטת אירית הרמל
נציג ציבור (עובדים) מר אברהם בן קרת
נציג ציבור (מעסיקים) גב' אורית זוהר קוט

התובע:
דורון קרופמן
ע"י ב"כ: עו"ד אלישר פיינגרש

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי אשכנזי

החלטה

1. לבית הדין הוגשה תביעתו של מר קרופמן דורון דוד ( להלן: "התובע") כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי ( להלן " המוסד" או " הנתבע") לדחות את תביעתו להכרה במחלתו כבתאונת עבודה בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ( להלן: "החוק").

2. עדים וראיות:
התובע העיד לתמיכה בתצהירו, מטעמו העידו גם מר יוסי דיין - כפיף של התובע, ומר גיל ארזי, עובד חברת " ישמת" - חברת הפצה אשר עובדת עם מעסיקתו של התובע.

נ/1 - התביעה שהוגשה למוסד ביום 30.12.15 ( גם כנספח ב' לכתב ההגנה).
נ/2 - פרוטוקול חקירת התובע על ידי חוקרי המוסד מיום 20.03.16 ( גם כנספח א' לכתב ההגנה).
נ/3 - סיכום ביקור המרפאה הקרדיולוגית ( ע' 8 ש' 16).
נ/4 – סיכום ביקור בחדר מיון מיום 11.12.13.
נ/5 – תיקו הרפואי של התובע ( ע' 8 ש' 30).
ת/1 - אישור של מר יוסי דיין שהוגש במצורף לתביעה שהוגשה לנתבע (ע' 4 ש' 16-10).
מכתב הדחייה מאת המוסד ( נספח א' לכתב התביעה).

3. העובדות הרלוונטיות לענייננו כפי שהן עולות מן הראיות והעדויות
א. התובע יליד שנת 1967.
ב. התובע שירת בצבא קבע, והשתחרר בדרגת סגן אלוף ביום 01.01.11.
ג. התובע עובד בחברת " שניידר אלקטריק" החל מאפריל 2011. בחברה 5 חטיבות, התובע שימש כממונה על החטיבה העוסקת בתחום ' חדרי מחשב' אחראי על מכירת מוצרים לפרויקטים של בניית חדרי מחשב.
ד. בסוף 2013 או ראשית 2013 נקשרה עסקה בין בנק הפועלים לבין חברת אלקטרה, בין השאר נדרשה בניית חדר מחשב. עקב כך נוהל משא ומתן בין חברת אלקטרה לחברת יישמת שהיא חברת הפצה המפיצה את מוצרי חברת שניידר אלקטריק, בה שימש התובע אחראי על חטיבת השיווק.
ה. התובע הכין הצעת מחיר עבור הפרויקט, אותה מסר למר ארזי, מר ארזי ניהל מו"מ עם אלקטרה במהלך שנת 2013 וסבר כי סיכויי הזכייה בפרויקט גבוהים.
ו. ביום 11.12.13 נסע התובע יחד עם מר גיל ואנשי צוות נוספים לפגישה בצומת יריחו. בשעות הבוקר המאוחרות בערך בשעה 11:00 מר גיל ארזי מסר לתובע שככל הנראה העסקה עם אלקטרה לא תצא אל הפועל ( ע' 12 ש' 7-5).
ז. התובע חש ברע, יצא מספר פעמים אל השירותים ואז והחליט לחזור אל ביתו.
ח. התובע רץ בגשם מרחק קצר מן הבניין אל רכבו שבחניה.
ט. התובע נהג בעצמו לביתו שבקריית אונו, שם נח. לאחר שהמשיך לחוש ברע, נסע לבית החולים תל השומר שם אושפז ואובחן כי הוא לקה באוטם שריר הלב ( סיכום אשפוז, נספח ב' לכתב התביעה).
י. בסופו של דבר, העסקה בין החברות יצאה אל הפועל.
יא. ביום 03.01.16 הגיש התובע הגיש תביעתו למוסד לביטוח לאומי בגין האירוע הנטען מיום 11.12.13.
יב. ביום 20.04.16 דחה המוסד את תביעתו ( נספח א' לכתב ההגנה) התובע מערער בפנינו על דחייה זו.

4. השאלות שבמחלוקת ( כפי שנוסחו על ידי כב' השופטת טרכטינגוט בדיון ביום 31.01.18):
א. עצם קרות אירוע תאונתי ונסיבותיו ביום 11.12.13.
ב. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין מחלת התובע.
ג. האם השפעת העבודה על מחלת התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

5. עיקר טענות התובע, העסקה שדבר ביטולה נודע לו ביום 11.12.13 היתה עסקה גדולה מאוד. התובע היה משוכנע שהעסקה תצא אל הפועל ואף עדכן את מנהליו בכך ( תצהירו סע' 10). כאשר קיבל את הודעת מר ארזי התאכזב מאוד וחשש שהפרויקט " יתפוצץ" (ע' 9 ש' 21-20) והדבר ישפיע על דעתם של הממונים עליו ( תצהירו סע' 14). ההודעה על ביטול העסקה גרמה לתובע מתח חריג.

6. עיקר טענות הנתבע , התובע לא הוכיח שההודעה גרמה לו ללחץ חריג, התובע הוא ראש חטיבת השיווק, הוא הגיש הצעות מחיר רבות ורק 50% מהן התקבלו, העסקה הנדונה התגבשה בין חברת יישמת לבין אלקטרה והתובע לא היה מעורב בהליכי המשא ומתן. לחברת שניידר אלקטריק יש לקוחות גדולים ולא הוכח שמדובר בפרויקט יוצא דופן בגודלו. התובע לא עדכן איש בנוגע לקשר הנטען בין ההודעה שמסר לו מר ארזי והאוטם בו לקה, לא ב- 11 ביקורים אצל רופאים שונים, משך כשבעה חודשים לאחר האירוע ( נ/3) ולא למנהליו.

דיון והכרעה

7. בכתב ההגנה העלה הנתבע טענת שיהוי ( סע' 7ג) טענה זו נזנחה בסיכומיו ועל כן לא נידרש לה.

8. בסעיף 79 לחוק הוגדרה " פגיעה בעבודה" כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. תאונת עבודה הוגדרה בחוק כ-
"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו."

בסעיף 83 נקבעה חזקת הסיבתיות :
"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונת עבודה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך.. "
על פי הסיפא לסעיף 83 לחוק:
"אולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה, אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים"

9. נפסק כי " יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא קיום תאונה, והנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע" (בג"צ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נח(5) 104). וכן כי " על התובע נטל הראיה להוכיח, כי תוך כדי עבודתו אירוע לו " אירוע תאונתי", ועליו להביא, בשלב הראשון, ראשית ראיה שאכן קרה " אירוע תאונתי" בעבודה הקושר את פגימתו בעבודה" (דב"ע מז 90-0 צבי שפיר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז, 93). הראיה יכולה להיות ישירה, כזו המועלית על ידי המבוטח עצמו וככל הנדרש – בסיוע של עדים אחרים אשר נכחו בעת התאונה.

10. על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בעבודה בסמוך לפני קרות האוטם. לשם כך על התובע להוכיח התרחשות של מאורע אובייקטיבי בעבודתו, אשר היה בגדר אירוע חריג לגביו באופן סובייקטיבי (( ר' עב"ל 415/09 חיים שלי נ' המוסד לביטוח לאומי, (05.09.10);עב"ל 45023-09-11 שאול בירן נ' המוסד לביטוח לאומי, (04.12.12)).
"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:
ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אובייקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.
שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן. ....
שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.
רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גרסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו" (ר' עב"ל 502/09 משה סידה – המוסד לביטוח לאומי, (21.10.10)).

11. האם עמד התובע כאן בנטל להוכיח שאירע לו אירוע חריג תוך כדי ועקב העבודה?

12. הנתבע אינו חולק על הטענה שמר גיל ארזי מסר לתובע ביום 11.12.13 את ההודעה כי המו"מ עם אלקטרה נעצר והעסקה עם אלקטרה ככל הנראה לא תצא אל הפועל ( סיכומיו סע' 22, 24). כמו כן הנתבע אינו חולק על הטענה שהתובע רץ ריצה קצרה מן המבנה אל רכבו שחנה בחניה. המחלוקת בענייננו נוגעת לשאלה האם היתה הודעת מר ארזי בגדר אירוע חריג לגבי התובע באופן סובייקטיבי, כלומר, האם המאורע החיצוני האובייקטיבי, בעבודתו ( הודעת מר ארזי) גרם לתובע באופן סובייקטיבי, לדחק נפשי בלתי רגיל.

13. "נפסק לא אחת כי על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונה בעבודה על המבוטח להוכיח קרות אירוע חריג בעבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. השאלה האם אירוע מסוים מהווה אירוע חריג תיבחן באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסוים, דהיינו, כיצד השפיע האירוע בעבודה על אותו מבוטח ולא כיצד היה ראוי שאותו אירוע ישפיע עליו" (עב"ל ( ארצי) 23260-06-16 אבי ברנע נ' המוסד לביטוח לאומי 17.07.17, פיסקה 15 וההפניות שם).
"...ד. אין ספק, כי קביעת חריגות הדחק הנפשי, או עוצמת ההתרגזות, צריכה להיבחן סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר.
ה. משאין בית הדין, לצערו, בוחן כליות ולב ואין הוא יודע המתרחש בנפש האדם, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה". ( עב"ל(ארצי) 458-99 פלבסקי מאיר – המוסד לביטוח לאומי, 11.3.2002).

14. מצאנו את גרסת התובע אמינה. התובע חזר על גרסתו בהודאתו לחוקר המוסד, בתביעה, בתצהיר ובעדותו. התובע היה תחת הרושם שהעסקה הגיעה לישורת האחרונה והופתע כשמר ארזי אמר לו שהיא ככל הנראה תבוטל. גם העובדה שהעסקה יצאה אל הפועל, בסופו של דבר, מעידה כי הציפיה של התובע שהעסקה תחתם היתה סבירה.

15. השתכנענו שמדובר היה בעסקה גדולה, התובע מסר לחוקר המוסד: " כיוון שהפניה כמו בנק הפועלים ( הלקוח של אלקטרה א.ה.) זה לא דבר של מה בכך, זה יכול לסייע משמעותית בפיתוח העסקים."
התובע העיד בפנינו:

"ש. נציגת הציבור שאלה אותך במילותיה מה ההפתעה במקרה הזה ולא ענית לשאלה?
ת. זה היה פרויקט משמעותי הראשון הגדול שאני עסקתי בו בתפקיד שלי הבכיר יותר ובחינתי זאת הייתה אכזבה מאד גדולה. זה נראה כאילו הפרויקט עומד להתפוצץ מבחינתנו.
ש. פעם ראשונה שזה קורה ?
ת. לא. בפרויקט הספציפי הזה זו פעם ראשונה.
ש. כמה פעמים קרה שעסקאות בגודל כזה התפוצצו?
ת זו הייתה העסקה הגדולה המשמעותית שלי. מאז אני יותר מנוסה ולוקח בפרופורציה." (ע' 9 ש' 25-19)

16. בחקירתו על ידי חוקר המוסד הסביר התובע כי למרות שטרם נחתם הסכם סופי הרי שהוא הניח שהעסקה עומדת להיחתם:
"ש: למה אתה מתכוון בכך שהתחיל תהליך התקדמות לקראת הזמנת הציוד מכם?
ת: גיל העביר את כל החומרים הטכניים לאבי מנהל הפרויקט מטעם אלקטרה, אחר כך היו דיונים טכניים - אלקטרה בודקת את הציוד וההתאמה שלו לצרכים של המתקן. אחר כך הועברו הצעות מחיר מסחריות והחל דיון בין גיל לאלקטרה לגבי תנאי ההתקשרות. זהו. זה מה שהוביל אותנו להבנה ולמסקנה שאנחנו צפויים לקבל את ההזמנה." (חקירת התובע ע' 12 ש' 308-303).

17. הנתבע טוען כי התובע לא עמד בקשר ישיר עם אלקטרה וכי העסקה היתה אמורה להיחתם עם צד שלישי ( ישמת) (סיכומי נתבע סע' 14 א-ה) מצאנו שלעובדה זו אין נפקות לשאלה האם סבר שהעסקה עומדת להתגבש. התובע עמד בקשר עם מר ארזי, מר ארזי הוא שאמר לו שהעסקה מתקדמת לקראת כריתת חוזה והוא שאמר לו, ביום 11.12.13, שהעסקה ככל הנראה לא תצא אל הפועל ( ע' 12 ש' 7-5). הדעת נותנת שביטול העסקה בין אלקטרה לישמת פירושה ביטול העסקה בין ישמת לאלקטריק.

18. גרסתו של התובע נתמכה בעדויות העדים מטעמו, ובפרט עדות מר גיל ארזי אשר תמך בגרסת התובע על פיה הם היו סבורים שהעסקה עם אלקטרה מתקדמת ועתידה להיחתם ( עדותו ע' 11 ש' 20-9).

מר ארזי העיד: " "לא אמרתי לו שזה יתבטל, יש סיכוי טוב שזה יתבטל. אמרתי לו ששפירא אמר שהעסקה מבוטלת ויש סיכוי טוב שזה יתבטל ושאם הלקוח אומר לי שזה מבוטל אני לא נכנע" (ע' 12 ש' 7-5). הנתבע סבור שעדות זו עומדת בסתירה לעדות התובע אלא שאנו סבורים אחרת. הנחתו של התובע כי העסקה בוטלה לאור דברי מר שפירא, שנמסרו לו על ידי מר ארזי, היא הנחה סבירה ואנו מקבלים טענת התובע כי היא טלטלה אותו.
19. אין חולק שהתובע לא ציין לא בביקורו במיון, לא באשפוז אח"כ ולא ב- 11 ביקוריו אצל רופאים בחודשים שלאחר האוטם, כי לפני האוטם התרחש אירוע מלחיץ בעבודה.

20. נפסק ש"בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, שהרי פרי הניסיון מלמד כי הרישומים הרפואיים מטעם בית החולים הם מהימנים, מדויקים וכן סביר כי הם מעגנים עובדות נכונות שנמסרו על ידי התובע, המעוניין לקבל את הטיפול הרפואי הנכון ( דב"ע מב/0-160 אבו ערב עלי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 281); " יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון" דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי נ' שמעון הירשהורן פד"ע כ 349).

נקודה כבדת משקל בטיעוניו של הנתבע נוגעת להעדרו של האירוע מן התיעוד הרפואי. הלכה היא שהאנמנזה הרפואית היא ראיה בעלת משקל סגולי נכבד, אולם יש לזכור שאין היא ראיה יחידה ומוחלטת שאין בלתה. וראו לעניין זה עב"ל 176/99 גרץ דניאל - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג (83), 32 שם נכתב בזו הלשון:
"א. הכלל, בעניין זה הוא:
כאשר אין לתובע עדות ממשית בכל הקשור לאירוע התאונתי שהוא טוען לו, יפנה בית הדין לשאר העדויות והראיות שהובאו בפניו על מנת ללמוד מהם אם אכן קרתה לתובע תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. אחד הסימנים לקרות התאונה הוא אנמנזה. בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון." (דב"ע נו/559-0 אקטע שלומי נ. המל"ל ( לא פורסם); דב"ע מב/160-0 אבו ערב עלי - המל"ל פד"ע טו 281; דב"ע מט/93-0 המל"ל - הירשהורן פד"ע כ' 349) (ההדגשות שלי - ר.כ.).נ
ב. רואים אנו שההלכה בעניין משקלה של האנמנזה אינה מאיינת ראיות אחרות המוכחות בפני בית הדין, אלא משמשת כאחת העדויות והראיות, מתוך המכלול הכולל של הראיות שבפני בית הדין.ב
ג. הנובע מכך שאין, ובכל תנאי, ליתן לאנמנזה משקל מכריע ומוחלט לדחיית תביעה כל אימת שלא מזכיר מבוטח-תובע במפורט ובמדוייק, בהיותו בבית החולים, את אירועי העבודה." [ההדגשות במקור]
21. ובמקום אחר נפסק " בית דין זה גם ידע לסייג את מוחלטות משקל האנמנזה כשקבע שהעדר גרסה ברישומים הרפואיים, להבדיל מגרסה שונה באותם רישומים הסותרת את הגרסה החדשה של התובע, אינו שולל על הסף את אמיתות הגרסה המאוחרת.((עב"ל ( ארצי) 37/03 משה פרומברג נ' המוסד לבטוח לאומי, (מיום 20.07.04)). ו

22. אמנם העדר התייחסות לאירוע חריג בתיעוד הרפואי מכרסם בגרסת התובע אך כפי שכבר אמרנו בהתקיים ספק בנוגע להיות האירוע " אירוע חריג" מבחינה סובייקטיבית, פועל ספק לטובת המבוטח.

23. לאור כל האמור לעיל, ובפרט לאור ההלכה על פיה " גם אם קיים ספק מסוים בדבר חריגות האירוע, יש למנות מומחה יועץ רפואי, וזאת לבל תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה ובין האוטם המוחי" (עב"ל(ארצי) 458-99 פלבסקי מאיר – המוסד לביטוח לאומי, 11.3.2002, פסקה 18 וההפניות בה), הגענו למסקנה כי יש להעביר למומחה מטעם בית הדין את תיקו של התובע להכרעה בשאלת הקשר הסיבתי בין ההודעה שקיבל התובע ביום 11.12.13 לבין אוטם שריר הלב שבו לקה.

24. מבדיקה בתיק עולה כי החומר הרפואי שהוזמן ביום 18.02.19 מבית החולים שיבא-תל השומר ומצה"ל טרם הגיע לבית הדין. בית הדין שלח את ההחלטה לשלישות הראשית אך המכתב חזר בציון " לא ידוע במען".
התובע יפנה עם החלטת בית הדין מפרוטוקול הדיון מיום 14.02.19 אל השלישות הראשית ויגיש אישור בדבר מסירת ההחלטה לשלישות.
המזכירות תזמין פעם נוספת את החומר מבית החולים תל השומר ואף היא תפנה פעם נוספת לשלישות .

החלטה על מינוי מומחה תינתן אחרי קבלת החומר הרפואי.
לעיון 15.8.19.

ניתנה היום, ב' סיוון תשע"ט, (05 יוני 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נ.צ. (ע)אברהם בן קרת

אירית הרמל, שופטת

נ.צ. (מ) גב' אורית זוהר קוט